מותה של אשת המטריד

אשתו של המטריד נפטרה. שעת הלוויה נקבעה לשתיים בצהריים, שעה בלתי אפשרית עבורי ביום של הוראה, וכולם יודעים שקדושת ההוראה דוחה הכל, אף אחד לא ירים גבה אם לא אגיע. אני חשה את האבן המתגלגלת לי מהלב. אני חושבת על אשתו – הקרבן הראשי של מעלליו הסידרתיים. על החיוך צחור השיניים שלה שנחשף רק לעתים רחוקות. על הקול המהוסה והחושש שבו היתה מגיבה כשענתה לטלפון ושמעה קול נשי מבקש את בעלה. בגלל הקול הזה תמיד פניתי אליה בטון ענייני ושטוח, פותחת במשפט זיהוי מלא: זו אני מהחוג, מה שלומך? רק אחר כך הייתי מבקשת לדבר עם המטריד, שתדע שאני מחפשת אותו בעניין מקצועי, מנסה לנטרל מראש את צבע הטון הפגוע והמריר שהפך לסימן ההיכר שלה.

בשנים האחרונות נאסרה עליו הכניסה לאקדמיה. הוא לא הבין מה קרה, הרי כך עושים כולם. כך עשה הוא שנים רבות, ציונים תמורת ליטוף באיברים מוצנעים, עזרה בבחינה תמורת נשיקה. פה ושם הנשיקות התפתחו לרומנים של ממש, והמזכירה של החוג שוב לא שכחה להקיש על דלתו בטרם הכניסה, אחרי הפעם ההיא שבה נכנסה אליו לחדר בלי דפיקה. הוא לא הבין שהזמנים השתנו; שהוא השתנה. שהוא כבר לא הגבר הנאה שסטודנטיות משחרות לפתחו. כעת הוא זקן אשמאי שמטריד סטודנטיות בגיל של נכדותיו. וכשהן סיפרו שהוא מטריד אותן, נמנעו מהגשת תלונה רשמית שתכתים אותן לנצח ורק ביקשו שלא יצטרכו לשהות איתו באותו חדר לבד, הוא לא הבין מה הבעיה: הרי נתן לה את הרשימה הביבליוגרפית. למה היא מתלוננת שהוא ליטף אותה? זאב ותיק שכמותו לא יכול היה לשנות את עורו, גם כשפורסם חוק ההטרדות החדש האוסר כל מערכת יחסים בין חוקר ומרצה לבין סטודנטית הכפופה לו. וכשהתלונות התרבו קראו לו לבירור. הוא הכחיש בנחרצות ובעיניים גדולות ותמימות. אני נוגע בכולן, הוא אמר, כזה אני, איש חם. זו בכלל לא הטרדה, אני מחבק גם זקנות, בלי אפליה. אני אוהב אדם, וגם עוזר לכל מי שזקוקה. ומיד הוא מאריך בסיפור על אודות ההיא שעזר לה בזה, וההיא שסייע לה בעניין ההוא, וכמה שעות השקיע בהן, אוזן קשבת שכמותו, מיקי גורדיס של הסטודנטיות במצוקה. כשהבין ששוב איש אינו קונה את מרכולתו החלקלקה הוריק והתעלף, והזמינו אמבולנס. זקן, פנסיונר, הניחו לו. אבל בתמורה למחיקת כל התלונות הקודמות החתימו אותו על מסמך שדי בתלונה אחת נוספת והוא יגורש מהקמפוס. והוא אכן נזהר והתרחק מסטודנטיות. בקמפוס. אלא שבכנס בין לאומי גדול שבו שימש יושב ראש הזמין אליו לחדר המלון חוקרת צעירה לדבר על נושא מחקרה, ובמרפסת, כשהיא החלה לדבר בהתלהבות על הפייפר שהיא עמדה לשאת למחרת, הוא עט עליה ונישק אותה נשיקה רטובה על השפתיים. זה הספיק כדי להפוך אותו לפרסונה נון גראטה בחוגים המקצועיים, ולהפעיל נגדו את הסנקציה ההיא שעליה חתם. הפסיקו להזמין אותו לאירועים ולהרצאות. בהתחלה איים בתביעה נגד האוניברסיטה, אבל זו התמוססה מהר יותר מחבילת חמאה על ראשו ביום חמסין, ונגזר על האיש להשאר מנודה ומוחרם, מת-חי, וגם חבריו הטובים בגדו בו כמו נחל.

מעולם לא ריחמתי עליו. גם אני קיבלתי בזמנו הצעה מגונה מהאיש בימים שהמילה 'הטרדה' עוד לא הומצאה. הוא ניגש אלי בטקס הפרסים החוגי בסוף שנה א' אחרי ששמע שקוראים לי בשם משפחתי החדש. 'לא ידעתי שאת נשואה', אמר כשהוא לוחץ את ידי ומגרד את החלק הרך של פנים ידי עם האצבע המורה שלו, תנועה שאיש לא ראה, ורק אני הרגשתי את המכווה, כהכשת נחש. 'בואי בהזדמנות אלי לחדר'. אני משכתי את ידי במהירות כמו צללית הילדה ההיא במוזיאון המדע הישן בעמק רפאים בירושלים שאהבנו להפעיל: הנה ידה יורדת ונוגעת בלהבת נר, והנה קו של נוירונים מסומנים בנורות זערוריות שנדלקות בשרשרת מגיע במהירות לעמוד השדרה שלה וחוזר בחזרה לידה, והיא מושכת את ידה מן הנר הרבה לפני שקו נוירונים אחר מגיע למוח המבין. לקח גם לי זמן לא מועט להבין כמה נזק הוא גרם לכולנו. כמה סטודנטיות עברו בגללו לאוניברסיטאות אחרות ולמנחים אחרים, נטשו את התחום או את האקדמיה בכלל. כמה קרבנות נשים הותיר אחריו לתהות כל חייהן לא רק על הטעם הרע של נשיקותיו אלא גם על ערך המחקר שלהן שאותו הילל כשרצה לכבוש אותן בקסמיו. כולנו היינו קורבנותיו: סטודנטיות ועמיתות שנפלו ברשתו או שלא. אלה שנאלצו לעשות עיקוף ענק כדי לא לעבור לפני דלת חדרו הפתוחה, לא ליפול בסבך חוטי העכביש שהוא טווה שם, ממתין לקרבן הבא, וגם הסטודנטים הגברים שמהם התעלם לחלוטין כמו לא היו קיימים.

איך היה? שאלתי קולגה שהיה פעם בקשרים קרובים עם האיש עד להחרמתו, שהלך ללוויה. הוא נראה מבולבל וכואב, סיפר הקולגה. והוא ביקש ממנה סליחה. הוא ביקש ממנה סליחה על כל הסבל שגרם לה כל השנים.

הלכתי לנחם את המטריד. הלכתי לבד; הכהנת הגדולה ויתרה, נתלית בגילה ובמצבה הבריאותי. עליתי במעלית לדירה שבה ארחה אישתו את פורום המחקר של החוג לא פעם ולא פעמיים. הוא נראה עתיק; העתק דהוי ובלוי של עצמו. היכן שהיו פעם לחיים נפערו תהומות שהבליטו עוד יותר את עיניו הבולטות ושיניו הסוסיות, שיערו מקליש, קומתו כפופה, והוא מתקשה לקום מכיסאו. הוא אחז בידי ולא שחרר אותה. היא לא היתה צריכה למות, אמר. לא הרגישה טוב, ולקחנו אותה לבית חולים, והבת באה להחליף אותו בלילה. 'הלכתי הביתה', עיניו מתמלאות דמעות, 'לא הייתי שם כשמתה. היא לא היתה צריכה למות'. זו לא אשמתך שהיא מתה, אני אומרת. זו לא אשמתך. והוא מנשק את גב ידי, ואני הולכת משם, יודעת שזו הפעם האחרונה שאני רואה אותו.

van goch
 Vincent van Gogh – Undergrowth with Two Figures, 1890

 

50 תגובות בנושא “מותה של אשת המטריד

  1. איכס….ממש מעורר אי נוחות לקרוא את זה אפילו. והכי גרוע שהוא לא מבין מה עשה לא בסדר.
    מזעזע לחשוב שזה נתפס כנורמטיבי לפני שנים.

    אהבתי

    1. אכן, נורמטיבי לגמרי. כל כך הרבה מקרים שחלקם יוצא עכשיו לאור, לא רק באקדמיה. בכל מקום שבו גברים החזיקו בעמדות של כוח כמו בתעשיית הסרטים, בצבא, בממשלה. אין לי ספק שהוא יודע בדיוק מה עשה. ואין לי ספק שהוא סבור שזו היתה עיסקה הוגנת ששני הצדדים רצו בה.

      אהבתי

  2. אני לא יודע איך להגיב לזה. ואם פעם עוד יכולנו להתלות בנורמות המקובלות, אני מקווה שברור לכולנו שהיום הנורמות שונות. אבל אני גם חושב שהיתלות בנורמות מקובלות או לא זה תירוץ קל מידי. מי שהטריד אז, יטריד היום ומחר, ומי שלא היום, גם לא אז.
    תיארת אותו באופן ציורי למדי, עם שיניו הסוסיות ושערו המקליש.

    אהבתי

    1. אמרו את זה קודם, לפני: הטרדה זה לא עניין של סקס, אלא כוח. היום כשהנורמות הציבוריות השתנו, ולדברים יש שיום ומסגרת, הסידרתיים הללו צריכים להיות מתוחכמים יותר, ולבחור את קורבנותיהם בזהירות רבה. היום הם פוגעים בחוליות החלשות ביותר, בעוד הוא ירה לכל עבר, ופה ושם גם פגע.
      אלה בדיוק המילים שמתארות אותו, את התופעה שהוא. שערו המקליש של מטריד קשיש – זה אפילו מתחרז.

      אהבתי

  3. גם לי זה קרה ממש לפני כמה שבועות. אני עוזרת מחקר בארגון גדול וראש אחד מהמשרדים האזוריים ניסה, וכשלא הצליח ניסה יותר חזק, עד שבסוף (וזה נס שיש לי כאלה ריפלקסים מהירים ושאני מאוד זריזה) השתחלתי מתחתיו וברחתי מהחדר. כשסיפרתי על זה למחרת למנחה שלי הוא נורא כעס, בהתחלה עליו, אחר כך עליי (מה חשבתי לעצמי שהלכתי אליו לחדר לבד?) ובסוף שוב עליו. הוא רצה להתלונן עליו כדי שיפטרו אותו. סוף הסיפור הוא שאני בסך הכל עוזרת מחקר. תלונה כזו תכתים את השם שלי ודי תחסל לי את הסיכוי באותו ארגון. כשיש הרבה מתלוננות זה קל אבל כשזו רק תלונה אחת, זה כבר מילה שלך מול מילה מאוד מכובדת, הרבה קשרים וחסינות דיפלומטית שלו

    אהבתי

    1. כל פעם שאני שומעת על עוד מקרים כאלה אני מרגישה כעס גדול. מה שאת מספרת גובל באונס ממש, ואני כועסת על המנחה שלך שכעס עליך 'מה חשבת לעצמך שהלכת אליו לחדר לבד'. בדיוק סוג האשמת הקורבן שאמפי כתבה עליה פה למטה.
      יש דרכים להפיץ את הבשורה גם בלי להגיש תלונה שאכן תכתים את שמך באותו ארגון ובאחרים שקשורים אליו. יש לסטודנטיות רשת שרושמת תלונות וגם מחברת בין תלונות של מתלוננות רבות שכל אחת מהן חשבה שהיא יחידה. הרשת של הסטודנטיות נמצאת גם בפייסבוק לא תחשוף את שמך, אבל תרשום את התלונה, ואולי יתברר שאכן יש הרבה מתלוננות, ואולי תתעוררנה תלונות נוספות בהמשך שאפשר יהיה לקשור לאיש. במקרים אלה זה כבר לא את עוזרת המחקר הזוטרה מול המקושר והחסין המכובד.

      אהבתי

      1. מדובר בארגון בינלאומי שהמטה הראשי נמצא בארופה ואותו מטריד מגיע ממצרים. ידוע לך אם הרשת הזו תהיה רלוונטית?
        זה באמת היה די אבסורד. ממש לפני שהלכתי אליו סיפרתי למנחה שהמטריד ביקש ממני לבוא אליו לחדר כדי לעזור לו עם משהו. המנחה מאוד התלהב כי זה אמור להיות משהו טוב שמבקשים ממני עזרה. גם הוא לא חשד שאותו אדם (שאמור להיות מכובד ואחראי) יעשה דבר כזה.

        אהבתי

        1. חפשי בפייסבוק תא אל"ה (אקדמיה ללא הטרדות) ופני אליהם. הם/ן מאוד קשובים למתלוננת, ולא יעשו שום דבר נגד רצונך (בניגוד נניח להגשת תלונה רשמית שבה הדברים בהחלט יכולים לצאת משליטתך).

          Liked by 1 person

          1. תודה! זה די מצחיק. יש כרזות שלהם בערך בכל מקום בקמפוס ואף פעם לא התייחסתי אליהן

            אהבתי

          2. התשובה שקיבלתי:
            אני משמשת כממונה על מניעת הטרדות מיניות בפקולטה.
            אין לי סמכות במקום עבודה אחר.
            מכיוון שהמקרה שאת מדברת עליו קרה בארגון אחר ולא ע"י איש סגל הפקולטה, הטיפול בתלונה צריך להתקיים שם.

            כנראה שעדיף פשוט לעבור הלאה ולהמנע כמה שניתן משהות איתו בלי אנשים מסביב…

            אהבתי

            1. קיבלת תשובה מה'רשויות' – מי שממונה על הטרדות בפקולטה. אבל בתא אל"ה זה ארגון של סטודנטיות. את סטודנטית. נסי לפנות אליהן, ולא לרשויות הרשמיות (ואני כועסת על התגובה שלה. סוג של התנערות מאוד מרתיחה).

              אהבתי

  4. כמה עצוב ומעורר רחמים… בזמנו סבלתי מאוד מכל המטרידים הללו, (הייתי צעירה בשנות השבעים לפני שהמציאו את ההטרדות המיניות) ובכל זאת קשה לא לרחם על הטיפוסים האלה שלא הבינו שהעולם שונה עכשיו וממשיכים בתעלולים המאוסים שלהם גם עכשיו. כל חייו זרע רוח ועכשיו הוא קוצר סופה, חבל רק על אשתו שסבלה גם היא, חבל שלא עזבה אותו אבל פעם אנשים לא היו מתגרשים בגלל דבר כזה.

    אהבתי

    1. בזמנו זה היה הנורמה, ולא המציאו את ההטרדות המיניות, רק 'גילו' אותן, וחשפו אותן לאור העולם ונתנו להן שם. גם היום זה קיים, ראי התגובה מעלייך, אבל היום גם מודעים יותר, וגם בחרו בנשים שיזמו את קמפיין metoo# בתור 'איש השנה' של טיים, ללמדך עד כמה הדבר מזעזע את אמות הספים. ותמיד חשבתי על הנשים של (אשתו של קצב לדוגמה) שודאי ידעו מי האיש ומה טיבו אבל הכחישו והדחיקו והמשיכו הלאה. ובאיזה מחיר? עצוב.

      אהבתי

  5. הסיפור הזה של המטריד מעורר בעת ובעונה אחת כעס, גועל, ייאוש וגם רחמים. ברור שרחמים על אשתו, על הנשים שנפגעו – מי יותר ומי פחות – על הגברים שלא זכו כלל לתשומת לבו – מעשיו ואופיו השפיעו על כל כך הרבה אנשים. ומכאן גם הייאוש – כי לא נראה לי שרבים מצליחים להבין ולהפנים "מה לא בסדר בזה" עד היום. ולא רק גברים. יש עדיין (השם ישמור) נשים שחושבות שזה לא כזה נורא, או ש"היא גרמה לזה" בדרך כלשהי – לבוש, חיוך, אפילו הסכמה להיכנס איתם לחדר לבד….
    דווקא הנשים שמגיבות ככה מקוממות אותי עוד יותר מגברים, שבאמת לא מבינים מה עשו לא בסדר…………😰

    אהבתי

    1. גם הנשים שמגיבות ככה הן פרי הנורמות של חברת אונס. הרי גם נשים הן אלה שעורכות ברית מילה נשית בארצות מוסלמיות מסוימות, ובכל זאת זה מנהג דיכוי של נשים, שאמנם נערך על ידי נשים אבל משרת חברה פטריארכלית דכאנית, כמו גם הנשים היפניות שהיו קושרים להן את הרגליים בצעירותם ומטילים בהן מום. מה שצריך לשנות זה את הנורמות החברתיות, ולהגיע למצב שאף אחד לא יאשים את הקרבן, כמו שסיפרה המגיבה האנונימית שתי תגובות מעליך.

      Liked by 1 person

  6. פעם אחרונה שאת פוגשת אותו: רעיון טוב.
    איך תקצרתי? 🙂

    ברצינות, תודה שסיפרת (). איזה סיפור מעוות. כמה כח והסכמה שבשתיקה מעוותים. יוצרים מציאות שליד המציאות.
    איזה מזל שאנחנו בתקופתנו, ועדיין, זה מזכיר לי את השיר שחברה מעלה כל שנה ב1 בספטמבר, ובו מישהו מצטדק על זה ששלח את הילדים לבית הספר, מקום שבו לא הקשיבו להם וגם לא לימדו אותם. השיר נחתם במילים "לא ידענו אז את מה שיודעים היום".

    אהבתי

    1. הלכת ישר לפואנטה בשורה התחתית 👏
      ואשר לאנלוגיה למערכת החינוך: לזכותי ייאמר שאת הילד הצעיר כבר לא שלחתי לבית הספר (טוב, אחרי שזרקו אותו בסוף כיתה ח'). אני לגמרי מודעת לנזק שמערכת החינוך יכולה לגרום, ואכן גורמת לכל כך הרבה ילדים. ופינק פלויד כבר אמרו את זה קודם:

      אהבתי

  7. מצטער,לא חומל עליו. אנשים כמוהו היה צריך להביא לדין כשהמעשים קרו ולא לגונן עליו.אני חושב על הנשים שהטריד ממרום מושבו ואען לי שום חמלה עליו בזקנתו

    אהבתי

    1. לא. גם אני לא חמלתי. ובכל זאת משהו צבט בלבי כשראיתי אותו אוכל את הדייסה שהוא בישל. משהו אפי, כמו גיבור של טרגדיה יוונית שלא רואה איך הוא במו מעשיו מביא על עצמו את גורלו. ובו זמנית כמוך גם אני חושבת על הנשים שהטריד באופן סידרתי, וחושבת כמה זה מגיע לו.

      אהבתי

  8. את צדיקה, באמת. אני לא הייתי הולכת לנחם אדם כמוהו. הקריאה עליו לבדה עוררה בי תחושת גועל עזה. למה ללכת לנחם אותו אחרי כל הרע שהשפיע על העולם?

    היום הגיע למקום העבודה שלי זה שפעם כמעט אנס אותי. אני לא חושבת שהוא זוכר את זה, או שהוא חשב על זה רגע אחרי שזה נגמר. אבל הכוויה של האירוע צורבת עד היום ולעולם לא אסלח לו. איש מגעיל, אם היו שואלים אותו היום בטח היה אומר, לא קרה כלום, לא עשיתי לך שום דבר.

    אהבתי

    1. צר לי שעברת את זה, ושהיית צריכה להתקל באנס שנית. זה מסוג הדברים שאכן לא נשכחים ולא נסלחים, ונפוצים הרבה יותר מכפי שחושבים. תמיד אני חושבת למי עוד הוא עשה את זה, וכמה נורא שאנשים כאלה לא מבינים את הנזק שהם גורמים, או גרוע יותר, מבינים ובכל זאת עושים.

      אהבתי

  9. אין מצב שהייתי הולכת לנחם אותו. חלאת אדם שיירקב.
    מסכנה אשתו שמאךתה לשאת את התנהגותו המחפירה. מה יעזור לו שיכה על חטא ועוד כשכבר עברה מן העולם? הוא לא חושב עליה אלא רק על עצמו שנותר בודד, קשיש ולא אטרקטיבי.
    הישנה כושי עורו? אם עדיין היה במיטבו סביר להניח שהיה חוזר לסורו, בהזדמנות הראשונה שהיתה נקרית בדרכו.

    אהבתי

    1. למרות שאני מסכימה עם כל מילה שלך, הלכתי בכל זאת. הוא ודאי לא ישנה עורו, וישאר הטורף שהוא, ורק הסביבה כיום לא מאפשרת לו לבצע את מעלליו. אני מקווה.
      לשאלה למה הלכתי אין תשובה של שחור ולבן. גם הוא בן אדם, למרות הכל. גם לו יש צדדים אפורים, ולא כולו רע. אני עדיין זוכרת לו גם כמה דברים חיוביים שעשה, למרות הכל. והרגשתי שבצערו הנוכחי יש מקום לשבור את החרם המתמשך מצד החוג כלפיו ולבוא לשבעה.

      אהבתי

  10. אני מאוד אהבתי את איך שהפוסט נכתב ואת התחושה בה אני נשארת אחרי קריאת הסיפור, יש מין רוגע וחמימות נעימה של סיפור שעוטפת למרות התוכן. המרצה המטריד ואשתו המסכנה, אני מניחה שאין מה להוסיף על מה שכבר כתבו ואני תוהה, למה באמת החלטת ללכת?

    אהבתי

    1. בשלוש התגובות האחרונות עלתה השאלה הזו. קצת עניתי לתגובה הקודמת. אנסה לנסח את התחושות שלי, ולדייק אותן. הוא בן אדם שליווה אותי במשך שלושת התארים שלי. גם אם תמיד ברקע הייתה התחושה הדביקה הזו, המאוסה, כשהוא נוגע בי כביכול בידידות שהוא 'פתוח להצעות', היו לו גם צדדים אחרים. מאמר שקרא וחשב שיעניין אותי, עידוד מקצועי (ושוב, תמיד נגוע בתחושה שהוא ישמח לקבל 'תמורה' שאותה אף פעם לא קיבל ממני). בעניינים שונים עמדתי מולו – כמו בפעם ההיא שבה דרש ממני מפורשות 'כיבוד', שאצרף אותו לועדה מסויימת בכתב העת שערכתי וסירבתי. עם מותה של אשתו חשתי שפה מדובר בחסד אישי מסוג אחר, שלא זה הזמן לחשבונות (שאותם אני עורכת מולו כאן בבלוג). שניחום אבלים הוא מחוץ לכללי המשחק. שגם אם הוא פושע סידרתי זה לא באותו מישור של פשע ההטרדות הסידרתיות שלו. אני לא בטוחה שאני ברורה, אפילו לעצמי, אבל זה נראה לי קטע אנושי פשוט, שלא קשור להחרמה המקצועית שלו. הפרדה מהסוג של 'נילחם בהטרדות כאילו אין שום צד אחר, וננחם אותו כאילו אין הטרדות'.

      אהבתי

      1. קודם כל מתנצלת, לא קראתי את כל התגובות לפניי (מנסה להשלים את כל מה שלא קראתי עד כה 🙂 ).
        האמת שהתשובה שלך מאוד תואמת את מה שהרגשתי במהלך הקריאה, שהתקופה הזאת היא משהו אחר, מעבר ולא הזמן להתחשבן. טוב עשית שהלכת, אולי אילו לא היית הולכת היית חושבת מה אם ואולי אפילו קצת מצטערת שלא סגרת את הפינה הזאת

        אהבתי

        1. הו לא, זו לא היתה רמיזה שאת צריכה לקרוא את כל התגובות הקודמות. רק נוט טו סלף שהגיע הזמן שאתייחס למה שלא לגמרי היה ברור גם לעצמי. זה היתרון האדיר של כתיבת פוסט והשיח איתכם, המגיבים. אתם 'עולים' גם על דברים שלא נאמרו, אבל נמצאים שם, מתחת לפני השטח. 🤗

          אהבתי

  11. אני לא יודעת איך לעשות את ההפרדה הזאת. מי שמסומן אצלי כמטריד הופך מיד לנון גרנטה ואני לא מסוגלת לראות בו שום צדדים אפורים. קראתי את התגובות הקודמות ואני מכירה את כל ההסברים – תקופה אחרת ואף אחד לא אמר להם שאסור וכו, ברמת האינטלקט אני מבינה את זה, ברמה הפרקטית אני פשוט רוצה להקיא עליהם. בתור תלמידת מחקר התנדבתי שנים ארוכות באחד מהארגונים שציינת למעלה. שלא בטובי ידעתי על מעלליהם של רבים, גם בסביבתי הקרובה מאוד ולא יכולתי לעשות דבר חוץ מלומר למתלוננת הבאה שהיא לא היחידה. ראיתי במו עיני גם את המחיר הכבד ששילמו מי שכן החליטו להילחם, ולצערי שום אופציה לא טובה.

    אהבתי

    1. כן, גם אני מעורבת מאחורי הקלעים ומודעת לסיפורים מזעזעים שאי אפשר לעשות איתם כלום כי המתלוננות קרסו או סרבו להתלונן רשמית מהסיבות שציינת. רק דף הוראות מחתרתי שעובר ממחזור למחזור שמיידע את החדשות מהן כללי העשה ובעיקר האל תעשה עם האנס (כן, מדובר באנס), כמו 'אף פעם אל תסכימי להפגש איתו בחדר, כי הוא נועל את הדלת ואונס' 😬. מתסכל עד טירוף. ומנגד, אני כן מצליחה לעשות את ההפרדה הזו ביחס למטריד הספציפי הזה. אולי כי ההכרות שלנו באמת ארוכת שנים, וראיתי גם צדדים אחרים שלו, לא כולם רעים.

      אהבתי

  12. למרות שהוא לא עמד לדין בנושא, אני שמחה לראות שמצאו לנכון לסלק אותו מכותלי האקדמיה.

    מניפה, מעבר להנאה הצרופה שלי בהישאבות לעולם שהמילים שלך מתארות, רציתי לומר לך שאת סוג של מנטורית עבורי.
    אני מקווה שאצליח למצוא את דרכי להשאר באקדמיה כקריירה ולא כאמצעי למשרות עתידיות.

    אהבתי

    1. זה היה תהליך ארוך ולא פשוט. אבל העונש במקרה שלו מידתי לגמרי: מי שארב לסטודנטיות (שמהן תמיד יש צעירות שלא מודעות למידת מסוכנותו) נאסר במגע עם העולם האקדמי בכלל. כל הכיבודים שהיו לו כמו חברות במערכות של אגודות מחקר וכתבי עת נלקחו ממנו. אסור לו להכנס בין כתלי האוניברסיטה – והוא היה מאלה שחיו בחדר שלו, שם כתב, שם חקר.
      דקירי, אני שמחה לשמוע. ולמרות שכל אחת צריכה לחצוב לה את דרכה היא באקדמיה, אם יש במילים שלי כדי להטיל אור על חלק מהפינות של העולם הזה, יותר ופחות יפות, זה באמת מאוד מספק.

      אהבתי

  13. ניחום אבלים זו מצווה באופן כללי.
    העולם משתנה. מה שהיה פעם נורמה כבר לא וטוב שכך ועדיף מאוחר מלעולם לא.
    הטובים לטיס והטובות לטייסים…עזר וויצמן נשיאנו, זה משהו שמזמן כבר לא קיים ואסור היה שיתקיים בכלל.
    כל הקמפיין של me too טוב שעולה לאוויר ומוביל איזו מהפכה עולמית.
    מצד שני, ואני לא בעד שום התנהלות לא מוסרית, קשה לפלרטט עם עובדת או תלמידה בלי שיהיה משהו מיני
    ובלי חשש שכל מה שתגיד ישמש כנגדך או תוקלט בחשאי ולך תוכיח שאין לך אחות אח"כ.
    אסור להטריד נשים נקודה. וכל מיש טריד באמת עליו לשלם מחיר.

    אהבתי

    1. כך גם אני ראיתי את זה: סוג של מצווה שאינה תלויה במעשיו האחרים של האיש.
      דברים אכן משתנים, ויש רוח אחרת. אבל עדיין יש כל כך הרבה מקרים, הרבה מדי (כולל בתגובות של אנונימית פה למעלה).
      בדיוק בגלל ה'מצד שני' שלך יש היום כלל מקיף שחל איסור גורף על מערכות יחסים (מפלירטוט ועד רומן של ממש) גם אם יש הסכמה בין שני הצדדים בין מרצה ובין בוס מצד אחד, ובין סטודנטית או עובדת של מצד שני. אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות אם ההסכמה שלה אמיתית או נובעת מפחד פן לא תקודם או פן תפוטר. יש בזה הגיון. ומצד שני כל כך הרבה ספורים רומנטיים התחילו בדיוק כך – בין בוס לעובדת; בין מרצה לתלמידה. לא עוד.
      ואגב, במקרים אלה זה מוגדר הטרדה בהגדרה, מעצם הפער המעמדי ביניהם.

      אהבתי

  14. אני לא הייתי הולך להלוויה וגם לא לניחום אבלים של אדם כזה. אפילו לא בכדי שאוכל לראות כמה הוא סובל כעת.
    כבר כתבתי על זה, שהנורמות הפסולות האלה הן כבר לא חד מגדריות. התופעה מאפיינת ככלל אנשים בעמדות כוח. וככל שכיום יותר נשים מגיעות לעמדות כוח, כך עברינות סדרתית כזו נראית גם שם. נתקלתי לא במעט נשים מטרידות באקדמיה, כולל אחת מסויימת באופן אישי. אבל כנראה שיקח עוד כמה שנים טובות עד שיראו בזה גם לגביהן נורמה פסולה כמו אצל גברים ויתייחסו להטרדות כאלה באופן מגדרי שיוויוני. סטטיסטיקה אינה מצדיקה חוסר שיוויוניות במלחמה בתופעה.

    אהבתי

    1. זו אכן תופעה של כוח וכוחניות נטו. עדיין המצב ברוב המקומות הוא מאזן הכוחות ה'מסורתי' – גברים עומדים בראשי הפירמידות, ולכן מרבית הנפגעים הן נפגעות. אבל אתה צודק, יש בהחלט גם מצבים אחרים.
      לא הלכתי לנחם כדי לראות כמה הוא סובל. הלכתי כי ניסיתי להפריד בין המעשים הפסולים שלו ובין האבדן שחווה עכשיו, ולבוא לנחם נטו. הדברים לא כל כך פשוטים כמובן, ולכן הפוסט.

      אהבתי

  15. יקרה שלי, לא פשוט. אני חושבת שברגעים כאלו יש תחושת בטן שגורמת לך ללכת או לא ללכת, כמו שלא הלכת להלוויה אבל הלכת לניחום. אי אפשר להתווכח עם זה ואני חושבת שזה היה נכון לך. אני זוכרת שגם פעלת נגדו כשהיה צריך בעבר, וזה אומר שעשית את הדברים נכון.
    עצוב לקרוא ועצוב לחשוב על הנזק שגרם אבל אני חושבת שיש מקום להתעודד שהעולם שלנו השתנה לטובה. כתבת למעלה שהטרדה מינית זה יותר כח מסקס, אבל אני חושבת שזה שניהם. לכח יש הרבה ביטויים ולפגוע בגוף הוא אחד הגרועים שבהם. זה נשמע שהיה לו צורך אינסופי במגע ותשומת לב ועיוורון מוחלט לצד השני, רק הצורך שלו היה קיים ולכן לא הבין מה רוצים ממנו.

    אהבתי

    1. אולי הכוחניות באה לידי ביטוי בדרכים שונות, ואצל המטרידים זה באמת קטע פיזי ממש, צורך לגעת כשהם רוצים. זה אכן כך, עיוורון מוחלט לצד השני, כשרק הצורך שלו קיים. הוא לא מבין מה רוצים ממנו, וגם קצב לא הבין. עד היום הוא לא מבין.

      אהבתי

  16. משמח אותי, למקרא תיאורים שכאלה, שבחוג שלי יש כמעט ורק נשים, גם בין התלמידות וגם בקרב הסגל. ושהיו גברים, כך אומרות, הן היו מהסוג שנרשם בדפי ההיסטוריה גם כחוקרים גדולים, אבל גם כמטרידנים נאלחים. איכשהו את תוצאות ההטרדות שלהם רואים עד היום: מי התקדמה ומי נשארה מאחור. מי כבר פרופסור ומי עדיין רק דוקטור.

    זה יהיה מוזר אם אומר שגם הם, המטרידנים, בסך הכל אומללים? לא שזה אמור להקל במשהו את האחריות שיש להקל על מעשיהם, אבל אילו חיים עלובים אלה, להיות עבד לייצר שהוא לא מסוגל לרסן, לרסק את האישה לה הוא נשוי, לפעול מבלי מצפון בעולם, בלי כיוון מוסרי.

    עלה בתגובות עניין הזמנים. על כך שפעם לא היו חושפים הטרדות כמו היום. במובנים מסוימים מטרידנים מזדקנים כאלה מזכירים לי את אלו שעדיין אומרים "כושי" – כבר אז היה בהתנהגות שלהם משהו לנו ועדיין, אין בהם הבנה שזמנים השתנו ומה שפעם עוד היה עובר ומוחלק, אולי אפור, היום הוא בבירור שגוי.

    Liked by 1 person

    1. כן. הכיוון שבו הנורמות משתנות טוב, אם כי עוד ארוכה הדרך, ועדיין יש נלוזים כמותו שם בחוץ, שאולי קצת יותר נזהרים היום בבחירת הקרבנות שלהם ובאופן הפעולה. ויש גרועים ממנו. אני באמת מעריכה דברים מסוימים שהוא עשה במשך ההכרות הארוכה שלנו, למרות שהיום אני גם מודעת הרבה יותר לנזקים שהסב. ואת צודקת גם בכך שאת הנזקים האלה אפשר לראות בתוצאות שהן המצב הנוכחי, מי התקדמה, מי לא.

      אהבתי

  17. אצלי הקטע העלה הרבה מאוד עצב. לא יודעת למה עצב, אבל עצב.
    אולי על אישתו. על המוות הזה מתוך המרירות בה חיה.
    עצב על חיים מוחמצים.
    }{

    אהבתי

  18. זה נוראי בעיני שיש אנשים שהשתמשו בכוח שלהם על מנת לכפות את עצמם על אנשים אחרים
    וזה לא משנה אם מדובר בגברים או נשים לצורך העניין
    ניצול מרות הוא אף פעם לא דבר טוב

    הבעיה גם בסיטואציות כאלה, במיוחד כשאת נמצאת לבד עם אותו בן אדם ולא כשיש ציבור או עוד אנשים מסביב
    לרוב את קופאת, וגם אם תגיבי ייקח לך זמן לעשות את זה, והזמן הזה מספיק לבן אדם לעשות את מה שרצה

    אני לא חושבת שזה בסדר
    מצד שני הגבול בין הטרדה מינית, לפחות בפן המילולי, הופך להיות כאן מאוד דק
    האם להגיד למישהי שהיא נראית טוב היום זו הטרדה מינית?

    זה ממש הגעיל אותי קצת לקרוא על מעלליו – לפחות ממעט הדברים שכתבת
    על זה שהוא חשב שזה בסדר ולגיטימי ושכולם עושים את זה
    אבל היום זה כבר לא ככה

    אהבתי

    1. הגבול בין הטרדה מינית ובין להתחיל עם מישהו/י ברור מאוד בחוקי האקדמיה כיום: אם את בעלת המרות (מרצה וסטודנטית למשל, או עם פקידה שעובדת במחלקה נניח) אסור בכלל להציע הצעות בעלות אופי מיני. אם אתם שווי מעמד (מרצה ומרצה, סטודנט וסטודנטית למשל), אם הצעת וההצעה סורבה, הצעה בפעם השנייה היא הטרדה מינית חד משמעית.
      גם במחמאות יש ויש. יש הערות פוגעניות שנעשות גם בפומבי (נניח לרדת על נטיות מיניות בפני כיתה), וככלל צריך להזהר בדברים מסוג זה. ותארת את זה כל כך נכון: יש רבים שקופאים במצבים כאלה, ואחר כך כאלה שלא מבינים בעניינים האלה כלום אומרים להם 'אבל למה לא אמרת לא'.

      אהבתי

  19. אני מעריכה את זה שהלכת לנחם. זה דורש גדולת נפש להתגבר על הסלידה ולזכור את הרגעים החיוביים שלו, כמו גם לכבד את זכר אשתו. כל הכבוד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s