עניין קטן של קארמה

הכהנת הגדולה יושבת בכורסה ממולי, כוס תה נענע עם לימון בידה. בגלל הקורונה ויתרנו על החיבוק והנשיקה המסורתיים, אבל אני ממשיכה לבקר אותה בסדירות. היא האמא היחידה שנותרה לי, אחרי שאמי הצטרפה לאבי, שוכבת כעת באותו קבר, קומה מעל. 'החברה שלך קיבלה פרופסור מן המניין אתמול', היא אומרת, ומביטה בי בעיניה החודרות במבט של מי שהימר על הסוס הלא נכון, סוס שסטה במהלך המירוץ כדי להריח פרחים בשדה במקום לדהור עם סכי עיניים ישירות אל המטרה. החברה הזו כתבה גם היא אצל הכהנת הגדולה. כשאני קיבלתי מינוי היא נאבקה למצוא את מקומה האקדמי, נאחזת בשיניים ובציפורניים בכל עבודה אקדמית שהציעו לה בארץ ובחו"ל, בשעות לא שעות ובהיקפים בלתי סבירים בעליל, לא מתייאשת. כמו הצפרדע הזו בכד החלב היא המשיכה לשחות עד שהחלב הפך לחמאה, והיא קיבלה תקן באוניברסיטה אחרת. מאז השמיים הם הגבול עבורה, ובחריצות מדהימה היא סיימה את המסלול האקדמי תוך תשע שנים בלבד. כל הכבוד לה. אני בודקת עם עצמי מה אני מרגישה. הכל בסדר. אני באמת שמחה בשבילה, כי כשאני קיבלתי את התקן והיא נותרה פצועה לצדי המסלול היה לנו קשה להמשיך להפגש. גם אם שוחחנו והחלטנו שלא ניתן למצב לקלקל את החברות בינינו, היא התקלקלה. הייתי בשבילה כמו ניר זכוכית שמגרד פצע מדמם. עכשיו אני מתקשרת לברך אותה, ושמחה בשבילה על הפיצוי הענק, על תחושת ההישג, תוך ידיעה שאני הארנב מהמשל והיא הצב שניצח בהתמדה ובחריצות בתחרות. בסדר לי להיות הארנב, אני חושבת, הרי אם רק ארצה אני יכולה לרוץ הכי מהר שיש, לכתוב את הדברים הכי מבריקים, כאלה שיבטיחו לי מקום בגן העדן העתידי של הערות השוליים. ובכל זאת המבט של הכהנת משאיר לי קצת טעם מריר בפה.

אני משוחחת עם הכהנת על הפצצה האחרונה שמטלטלת את כל הבניין האקדמי שלנו. עמית וגם חבר, אחד המובילים בתחום, הורשע באחזקת פורנוגרפית ילדים. מכיוון שהוא חי בארץ שבה אחזקת חומר שכזה היא עברה פלילית, הוא קיבל שנת מאסר. כמו חברי התחום כולו שתינו המומות. האיש הכי נחמד, הכי קולגיאלי, איש משפחה, כמו בקלישאות הכי בנאליות. my secret garden, כך הגדיר את הסטייה הנוראה הזו, ואמר ששמח להיתפס. האיש הוקע אישית ואיבד את משרתו החשובה ואת כל עולמו. מכל עבר יצאו הודעות גנאי ושאט נפש, ואני בכל זאת שולחת לו מייל אישי, שואלת אם ירצה לדבר. קשה לי, אבל האיש עזר לי מאוד ותמך בי לאורך הדרך, ואני תוהה האם העובדה שהחוקר החשוב הזה, החבר, עשה מעשים דוחים ונפשעים (ובכל זאת מזכירה לעצמי שלא פגע פיזית, למרות שגם אחזקה של חומר כזה היא גורם לפגיעה), מוחקת את כל השגיו המחקריים והאישיים. הוא מודה לי במייל חוזר, אבל לא מתקשר.

אתמול אספתי את כל בקבוקי הזכוכית הריקים מפינת המיחזור. הבן השלישי על אשתו ותאומיו עברו לגור אצלנו. אשתו בהריון שני עם תאומות. הוא התחיל עבודה חדשה. הם יגורו אצלנו עד הלידה של התאומות וקצת אחרי, ובינתיים אני משתדלת להקפיד קצת על הסדר. כשלושים בקבוקים נחים להם בשתי שקיות בבגאז', ובדרך לסופר אני רואה מיכל שעליו נכתב 'בקבוקים למחזור. התמורה לצדקה'. בשמחה רבה רוקנתי את הבקבוקים הריקים, חושבת ש9 ש"ח זה לא הרבה, אבל גם זה משהו. בסופר אני קונה 3 חבילות של גבינה לבנה 5 אחוז. על הקופסאות מדבקת המחיר היא 6 וחצי שקלים. אני מרימה גבות. בדרך כלל המחיר הוא 9 וחצי ש"ח. הקופאית סורקת את הגבינה והמחיר הוא אכן 9 וחצי ש"ח לחבילה. אבל מה לעשות, לפי החוק הם חייבים לגבות את המחיר שנכתב על המוצר. אני מחשבת בראש במהירות. מעולם לא קיבלתי החזר כל כך מהיר על צדקה.

נספת: עוגת גבינה לימי קורונה:

1 חבילת גבינה לבנה 5%, שתי ביצים, 3 כפות סוכר, תמצית וניל. לערבב.

להוסיף 1 כף קמח, 1 כף קורנפלור, 1 כף פודינג אינסטנט בטעם וניל. לערבב היטב אחרי כל כף שלא ישארו גושים.

לאפות בתבנית במשך 45 דקות בתנור שחומם מראש ל 150 מעלות (העוגה צריכה לצאת לבנה).

67 תגובות בנושא “עניין קטן של קארמה

  1. וואו מניפה,רק ראיתי את העידכון וקפץ לי הלב,אני בפגישת הפקה אז לאקראתי,רק רוצה לומר שאני מקווה שהפוסט הזה הוא סימן של חזרה.אקרא בערב,ואגיב ()

    טליק

    Liked by 1 person

  2. שמחתי לקבל ממך אות חיים לאחר היעדרות ארוכה מהבלוגוספרה.
    נעצבתי נורא לשמוע על פטירתה של אמך שכל כך היית קשורה אליה ואין ניחומים. יהי זכרה נצור.

    Liked by 1 person

  3. וואו איזה חיוך העלת לי על הפנים. התגעגעתי לקרוא כאן. תהיתי לא פעם לשלומך.
    כשאדם חשוב לך מאוכזב ממך, זה הרבה יותר כואב מאשר היה צועק עליך. אבל נשמע שנאה לך תלבושת הארנב

    Liked by 1 person

  4. בעיניי, המבט שלה מאכזב. והרי המקצוע הזה הוא לא רק מירוץ. חבל שהיא (כנראה) רואה את זה כך.

    נורא שמחה שחזרת, ברוכה השווה!

    וגם תנחומים. מקווה שאת בטוב.

    Liked by 1 person

    1. אני חושבת שהיא מנסה לדרבן אותי. וגם, מה לעשות, היא אחרת ממני, מאוד לא ארנב. אני באמת מקווה שזו לא אכזבה אמיתית. אני בטוב, סך הכל. כולם במצב קורונה ככה ככה ממילא.

      אהבתי

    1. תודה, מוטי. אני דואגת לעמית כי אדם שנפל ככה, מהמקום הגבוה ביותר למקום הנמוך ביותר יכול גם להתייאש מהחיים. לא רוצה שזה יקרה לו. הדבר הנורא הזה, ה'גן הסודי' שלו, לא יכול למחוק לחלוטין את כל הזכויות הרבות שלו. מצד שני, אני מניחה שלו היה עושה מעשה של ממש (ושוב, גם רכישת פורנוגרפית ילדים היא גרימת נזק, אני לגמרי מודעת) הייתי מגיבה אחרת.

      אהבתי

  5. שוב שולחת את תנחומי על מות אמך. אבל קראתי בתגובות ואת צודקת שעדיף שנחסך ממנה החלק הבא של המחלה הנוראית הזאת. שמחה לפחות שזכית לעדנה ביחסים איתה בשנותיה האחרונות, אולי סוג של תיקון על מה שהיה בילדות.
    לגבי אמך השנייה – גם עדה גם אני מאוכזבת ממנה. מהמבט שלה. היא לא טעתה בבחירתה. אולי הציפיות שלה מעט שונות ממה שקרה איתך במציאות, אבל אני די בטוחה שהישגייך ופועלך עדיין עלו על כל הציפיות. לי זה קצת נשמע כמו הדשא של השכן. אבל אולי אני קנאית לך….
    ואולי אני מזדהה איתך – כמישהי שאמנם "הצליחה" במקצוע (השנוא ההוא) אבל סירבה להתקדם בסולם הניהול וההררכיה (אפילו את ראשות הצוות והמחלקה היו צריכים לכפות עלי) שכולם תמיד חשבו שאני לא ממצה את הפוטנציאל העצום – אבל אני ידעתי שאני בדיוק היכן שאני אמורה להיות….
    כבר אמרתי איזה כיף שאת כאן? בתגובות ובכתיבה! ברוכה השבה (גם אם זו הבלחה חד פעמית, וגם אם חזרת לכתוב) חיבוק

    Liked by 1 person

    1. תודה, אמפי יקרה. אולי הצגתי את הדברים בצורה קצת מופרזת. אני לא חושבת שהכהנת מאוכזבת ממני במובן ה'מאוכזב' של המילה. היא מנסה לדרבן אותי. היא עושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, ובאופן הכי מפורש. היא אומרת את האמת שלה. ובינינו, אני לא בטוחה שהיא לא צודקת. יש בי מרדנות מובנית שלפעמים מופעלת במקומות הלא נכונים. לכן אני לא משחקת את המשחק האקדמי לפי החוקים המאוד ברורים שלו, לא בוחרת בדרך הברורה מאליה. זה מאוד שונה ממנה, והיא לא מבינה את זה. לא בטוחה שאני עצמי מבינה.
      אשר לאמי, כן. לגמרי בטוחה שהיא חסכה לעצמה (ולנו) את החלק הקשה ביותר. היא מתה בזרועות של אחותי, וגם זו לטובה. אני ראיתי אותה שבוע לפני כן, והיתה לה הבלחה של זיכרון רחוק על פרט משפחתי שאני לא הכרתי. גם על זה אני אסירת תודה. וכמו שאמרת, גם על התיקון שזכיתי לחוות ביחסים איתה במהלך המחלה.

      Liked by 1 person

      1. אני דווקא מחבבת את המרדנות שלך, בלי להבין כלום באקדמיה.
        שכחתי להתייחס בתגובה גם לקארמה – תמיד אומרים ש"אין סמיכות אירועים בקארמה" ולא ניתן לדעת מתי נקצור את מה שזרענו – והנה זה קרה לך באופן קטן אבל חביב מאד מעכשיו לעכשיו כמעט. גדול.
        לגבי העמית שסרח – מסירה את הכובע בפנייך על כך שפנית אליו והבעת תמיכה.
        ביני לבין עצמי אני תמיד מתלבטת בשאלה הזאת – עד כמה מעשה נפשע (ונעזוב לרגע את ההבדל בין נטייה לביצוע) מוחק או לא מוחק את כל ההישגים והמעשים הטובים שאדם עשה.
        לצערי הרבה אנשים דגולים, מנהיגים, ממציאים, סופרים דגולים – היו חרא של אנשים בחייהם הפרטיים. בין אם לבני/בנות זוגם, בין אם לילדיהם, בין אם לאחרים. זה עצוב. פדופיליה (גם לא ממומשת, והאמת שלא ניתן לדעת אם אי פעם מימש או לא) היא אחד ה"פשעים" הכי נתעבים בעיני. לא יודעת אם הייתי מסוגלת לפנות למישהו כזה, גם אם היה טוב איתי כל השנים. מאד מעריכה אותך על זה

        Liked by 1 person

        1. גם אני מאוד מחבבת את המרדנות שלי 🙂
          השאלה שלי לעצמי היא האם אני מחבבת אותה יותר מדי, לשימוש בה גם במקומות שאין בה צורך או שהיא אפילו מזיקה.
          הקארמה במקרה של המיחזור והגבינה היתה כל כך מיידית ומדוייקת שאי אפשר היה שלא לראות את הקשר. זה היה הטריגר לפוסט, כי לא יכולתי לשמור את זה בבטן. זה כל כך חייך אותי.
          השאלה העקרונית על הישגים מול האדם לא פתורה אצלי. קשה לי למשל לקרוא את רואלד דאל כשגיליתי שהיה גזען, שוביניסט ואנטישמי מושבע. צריך לקחת כל מקרה לגופו, ולגבי העמית זו היתה התגובה שלי, ואני לא אומרת שזה נכון או לא נכון. כך הרגיש לי.

          Liked by 1 person

  6. אתך בצערך על מות אמך. כל הזמן שבחרת לשתוק, התגנב ללבי החשד שאולי הדבר תלוי בבריאותה של אמך ז"ל.
    רציתי לכתוב לך מייל, במחשבה שניה ויתרתי כדי לכבד את רצונך בניתוק.
    הייתי לי הרגשה שהיום אקרא פוסט שלך, בחיי. הנה תחושת הבטן שלי לא אכזבה.

    Liked by 1 person

    1. זה התחיל עוד לפני כן, אבל באמת שלא יכולתי לכתוב על לכתה, על הדברים שקרו לפני, תוך כדי וגם אחרי. מכירה את ההרגשות האלה שאת מדברת עליהן, ומאוד מחמיא לי שאני במחשבתך. תודה.

      אהבתי

  7. מאוד ריגשה אותי התגובה שלך לעמית עם ה"גן הסודי". תמיד נראה לי שאנשים עם נטיות פדופיליות נאלצים להתמודד כל החיים שלהם עם יצרים ודחפים שאין שום דרך מוסרית או חוקית להתמודד איתם. נשמעים לי חיים קשים מנשוא.
    וגם ריגש אותי שבדקת עם עצמך וגילית שאת שמחה בכינות על הקידום של חברתך. מקווה שהטעם המריר מהמבט של הכוהנת כבר התפוגג. יש אנשים שקשה להם להבין או לקבל את זה שאנשים אחרים שונים מהם בשאיפות שלהם ובמה מניע אותם לאיזה כיוון.
    משתתפת בצערך על מותה של אמא שלך. הפוסטים שכתבת עליה היו כל כך נוגעים ללב ומעוררי מחשבה.

    Liked by 1 person

    1. אני תמיד חושדת כשכולם מדברים ב'קול אחד'. הגינוי היה כל כך קולני וגורף, הצהרות פורמליות והבעות שאט נפש אישיות, ובתוך כל השוק שנגרם לכולנו כי הוא האדם האחרון שהייתי חושבת שילך לכיוון הזה, חשבתי עליו. זה באמת טראגי, לחיות עם דחף שכזה, ואני ממש ממש מקווה שהוא מעולם לא מימש אותו פיזית.
      היום דיברתי עם החברה ובירכתי אותה. אמרתי לה שאני מעריכה מאוד את הדרך שעשתה, למרות הכל. אני באמת הלכתי בדרך קלה יותר, התקן 'חיכה' לי מיד אחרי פוסט הדוקטורט, לא נלחמתי בדרקונים ולא טיפסתי על הרים גבוהים. אולי עכשיו אאלץ לעשות את זה… אשר לכהנת, זה בסדר. לא פעם ראשונה שהיא 'נוזפת' בי. נמשיך להיות 'אמא-בת' אקדמאיות, עם כל מה שכרוך בזה. ותודה על ההשתתפות בצער. גם זה נוגע לי ללב.

      אהבתי

  8. ברוכה השבה! צר לי על אימך, אבל גם אם נדמה שאת עדיין לא יכולה לכתוב עליה, אולי בעצם כן כתבת עליה בעקיפין, דרך האמא האחרת?
    אני חצויה לגבי אותו עמית. כשמישהו מחזיק (ואולי גם מפיץ) חומר פורנוגרפי הוא מפעיל שרשרת ארוכה של אנשים שפוגעים ומצלמים ומפיצים. בסופו של יום זה עניין של היצע וביקוש. העולם אולי אפור אבל אני לא יודעת אם הייתי מוצאת בליבי חמלה לאיש.
    כיף לראות פוסט חדש ממך!

    Liked by 1 person

    1. אני לא מקלה ראש בכלל בפגיעה שהוא פגע בילדים שמעולם לא פגש. הוא החזיק עשרות אלפי צילומים וכאלף סרטונים, כולל מחרידים ביותר. לא סולחת לו, ולא ממעיטה בערך העברה, ומסכימה לגמרי בעניין של ההיצע והביקוש וגלי ההדף של העברה. הוא אגב, לגמרי מודה בכל זאת, ועובר טיפול (אם כי אני תמיד תוהה עד כמה הטיפולים אפקטיביים במקרים הללו), בתמיכת משפחתו הקרובה. איש מאוד חכם אבל לא חושדת בו במניפולטיביות כשהוא אומר שהוא שמח שנתפס, שמישהו צריך היה לעצור אותו. מצד שני, מעולם לא היה עולה על דעתי שהוא יעשה כזה דבר, אז מה אני כבר יודעת. לא יודעת גם אם זה נכון לכתוב לו, אבל כך הרגשתי שצריך. ממילא הוא לא יגיע יותר לכנסים או לישיבות ועד כתב העת ששנינו היינו שייכים אליו. באמת שאחרי שנודע העניין הזה הרגשתי שהאדמה רועדת.
      כתבתי רבות על אמא שלי בשנים האחרונות. אני עוד צריכה לעכל את לכתה. כמו שאומרים מותה היה צפוי ופתאומי בו זמנית.

      אהבתי

  9. אוי ממש התגעגעתי אלייך ,בחיי
    לא זוכר כבר מתי הפסקת אז,רק אומר שיצאתי לפנסיה בדצמבר 19,הייתי צריך להיות בצינון עד מרץ ולחזור לעבודה אבל אז באה הקורונה.
    באפריל התחלתי לעשות משהו שחלמתי עליו שנים,התחלתי לחפש את אנשי גדוד התותחנים שלחמתי איתם במלחמת יום כיפור,במאי הצטרף אלי מישהו שקרא פוסט שכתבתי בדף של מלחמת יום כיפור והציע לי עזרה באיתור אנשים,47 שנה לא היינו בקשר אחד עם השני,איתרנו תוך חודשיים כ180 איש,הקמנו ועדת היגוי שמורכבת מקציני הגדוד הבכירים וקבענו לעצמנו יעד למפגש באפריל מאי 2021. בד בבד אני מפיק את מפגש הגרעין לציון 50 שנה להיווסדו ולעליה למרום גולן,כאן זה יותר קל ואיתרתי 50 איש,חילקתי 12 איש שבחרתי ל2 ועדות,תוכן והפקה והיום הייתה פגישה בירושלים ואנחנו עושים מפגש ביוני 2021. ואני מה זה שמח שחזרת !
    טליק

    Liked by 1 person

    1. אוי, טליק, כמה כיף לשמוע על הפעילות שלך. אלה באמת המקומות שבהם אתה זורח, הפקה, צבא, חברים. אין לי ספק שהמפגש יהיה מדהים, ורק מקווה שעד אז יתפזר ענן הקורונה הזה.

      אהבתי

  10. שפשפתי עיניים – כן, זו באמת את, איזה כיף שהפצעת לכאן. כל כך הרבה קרה- אמך נפטרה, אחרי תקופה לא פשוטה שאני זוכרת שעברה עליה ועל כולכם, וכלתך בהריון עם תאומות, ואוו. הם עובדים שם על צמדים. ואיזה יופי שאתם תמיד מקום המבטחים של הילדים בעיתות שכאלה.
    לא בטוחה שהבנתי לגבי העמית, אם הוא הורשע כי בעצם צפה בפורנו (מסוג סוטה במיוחד, אך מה ההבדל בעצם – כמו שמה ההבדל בין לצפות לבין להחזיק חומרים).
    מקווה שכולכם בטוב, חשבתי עליך לפעמים ובאמת משמח שכתבת.

    Liked by 1 person

    1. אז לא פספסת את עניין ההריון הכפול השני 🙂 אכן הם הולכים על מארס בכל פעם, והבנתי שבעניין של תאומים לא זהים זה ככה, הסיכוי להריון תאומים שני גדול יותר, כי זה גנטי. כלתי לא יודעת אחרת, מבחינתה ככה זה הריון.
      אשר לעמית:. פורנוגרפית ילדים אינה דבר שאפשר ככה סתם למצוא ברשת. מדובר על רכישה ברשת האפלה darknet, ולכן גם לא מדובר בצפייה בלבד, אלא באיסוף חומרים. וכן, הרכישה מזינה את השוק, ומעודדת יצירת 'חומרים' מסוג זה של ניצול והתעללות בילדים. לכן זה לא חוקי ויש על כך עונשים של מאסר בחוק במדינות מסוימות. אם לא היה ביקוש, לא היה גם היצע. יש אגב, גם הצעות דומות להפליל לקוחות של זנות, על פי אותו הגיון.
      נחמד לי לחזור ככה לבית החם הזה.

      אהבתי

  11. משתתפת בצערך. במהלך ההיעדרות שלך חשבתי שאולי הסיבה היא אימך, וקיוויתי שאני טועה.

    הפתיע אותי הטעם המריר שנשאר לך בפה. את תמיד מצטיירת לי כמישהי מאוד חזקה שיודעת מה היא שווה. (בטח בעולם האקדמי שתמיד נראה מלחיץ לאחת כמוני). ואולי גם קצת קיוויתי שמתישהו אמירות כאלה עוברות לידך בלי להפריע. מקווה שזה בסדר לכתוב, לא התכוונתי להעליב אלא להיפך. בכל אופן מקווה שהטעם המריר התפוגג כבר.

    כיף לקרוא אותך שוב, וכיף לשמוע על ההריון תאומים 🙂.

    Liked by 1 person

    1. ודאי שזה בסדר לכתוב, הכי בסדר. מה אני עושה פה אם לא להציב דברים מולכם, לשמוע איך זה נראה מ'שם', ולצמוח. מכל אחד אחר זה היה באמת מים על גבי הנוצות, אבל הכהנת הגדולה היא בקטגוריה אחרת. אני חושבת שאני באמת צריכה לבדוק עם עצמי למה אני לא משחקת את ה'משחק האקדמי' כמו שאר חברי, למה אני מתמרדת. אני אומרת לעצמי שמה שחשוב הוא המחקר עצמו, ולא ה'פרסים' המדומים שהמערכת מציעה, ויש לי כל כך הרבה דוגמאות לכלומניקים שידעו לשחק את המשחק והגיעו לדרגות הגבוהות ביותר אבל מבחינה מחקרים הם insignificant, ואני מצטטת כאן מה שאמרו על המחקר שלהם. ובכל זאת אני שואלת את עצמי אם אי אפשר גם וגם, גם לכתוב מחקר משמעותי וגם לשחק את המשחק לפי הכללים שלהם. אני צריכה עוד לחשוב על זה.
      ותודה על הברכות על ההריון תאומות. כן, הפעם תוולדנה 2 בנות, אחרי התאומים הקודמים (בן ובת).

      אהבתי

  12. התגעגעתי, חיבוק. חשבתי עלייך ותהיתי מה קורה איתך…
    מצטערת לשמוע על אמך, משתתפת בצערך, עצוב וקשה… לפחות היא כבר לא סובלת יותר…
    רק עכשיו יצא לי לקרוא את הפוסט הקודם שלך, ואני לגמרי מזדהה עם אמירת ה"קוקוריקו" של אמך, אני מרגישה ככה כל הזמן, שאני לא מבינה מה קורה, ובאמת שזו מילה לגמרי מתאימה לתחושה הזו. אני מאמצת אותה ביני לבין עצמי.
    בעוגת גבינה ננוחם?…

    Liked by 1 person

    1. תודה, אור, על הגעגוע ועל החיבוק. ממילא בימי קורונה זה החיבוק היחיד האפשרי.
      הקוקוריקו של אמא שלי היה לגמרי הברקה. היא נעשתה מצחיקה לעת אלצהיימר וזקנה, והיו לה כמה וכמה הברקות. גם אני מאמצת את הקוקוריקו. ואני מתנחמת בעוגת גבינה כבר חודשים ארוכים. היא הפכה לאב מזון מרכזי בתזונת הקורונה שלי 😎

      אהבתי

  13. כמו, תמיד אוהבת לקרוא אצלך. שמחתי לבוא לכן לזמן קריאה. גם כשהדברים הם פשוטים את כותבת אותם מעניינים ומרתקים. אפילו המתכון…)
    תודה (העתקתי ושמרתי – אגב, לאיזה גודל תבנית מתאימה העוגה?)

    Liked by 1 person

    1. תודה, שיק. העוגה 'מתאימה' את עצמה לתבנית. זו היחידה הבסיסית. לפי גודל התבנית אפשר להכפיל כמויות או לשלש. בעיקרון היא לא צריכה להיות גבוהה מדי. כשהיא קרה חותכים לרצועות כמו אצבעות. ואז גם אפשר ללקק את האצבעות 🙂

      אהבתי

  14. לא זוכרת מי אמר לי שהתחום האקדמי תמיד היה תחום תחרותי.
    והחברה הגיעה יותר רחוק ממך מבחינת הכהנת הגדולה
    לי יש הרגשה שאת הלכת בדרךשבה רצית ללכת. ולו היית רוצה להיות פרופ', היית רצה לכיוון הזה.
    ברור שזה משאיר טעם מריר, זה כמו שהורה משווה הציונים של מי מילדיו לציונים של הבן של השכן (אבא שלי היה עושה לי את זה הרבה).

    ואוו! לבנך יהיו 2 זוגות של תאומים!
    מה הזיכוי שדבר כזה ייקרה….
    זה כייף שמתרחבת המשפחה (רואה איזה אושר נכדים עושים להורי).

    מצטערת לשמוע על מותה של אימך
    זה לא קל לאבד הורה, אף פעם, לא משנה באיזה גיל ומה הסיבה.

    אהבתי

    1. שתינו פרופסור, רק שאני פרופסור חבר (מה שנקרא פ"ח) והיא במעלת פרופ' מן המניין (פמ"ה), שזו הדרגה הגבוהה יותר, הכי גבוהה. לגבי שני זוגות של תאומים, במקרה של תאומים לא זהים זה גנטי, ואכן נפוץ הרבה מכפי שסבורים. מאז שנודע לנו שזה תאומות אני שומעת על המון מקרים כאלה. ותודה על הניחומים. יודעת שאתם 'מכירים' את אמי מהסיפורים שלי פה עליה.

      אהבתי

  15. מניפה יקרה, הלוואי שתמצא לך הנחמה, לאבד הורים זה קשה, לאבד אמא אולי קשה יותר, ללוות אמא בדרך הזו, זה למעשה פרידה ארוכה. הלוואי שהיא נחה בשלום ומשוחררת מתלאות העולם הזה, והגוף והמחלה. אומרים שהכאב מלמד אותנו אהבה ללא תנאי מהי. כשסבתא נפטרה, אני הייתי שמחה, כי היא הצליחה לשחרר את העולם הזה מעליה ולהמשיך. שמחתי בשבילה. אבל אנחנו כאן, בני האדם, חווים את זה בצורה אחרת, וגם אם אין באמת פרידה, אנחנו חווים פרידה, ואובדן. מחבקת אותך.

    אני גם מתבוננת על השנה שלך, ועל איך הצלחת לחבר את כל פירטי החיים האלו בפוסט אחד, שכרגע נראים כמו העוגה הזו שלך, אלו המרכיבים הבסיסיים, ואפשר להכפיל אותם, כפי שהסברת כאן בתגובות.. :- )

    אני אוהבת אותך עד מאוד מניפה יקרה, אני שמחה שאת כאן, שמחה בילדים שיגיעו, שמחה על התהליך שנחסך, לפחות חלק ממנו, ואני שמחה על שאת כותבת ומבטאה את עצמך. לכל אדם יש את דרכו, זוהי דרכך והבירור שאת כרגע עושה, חשוב מאוד – לך (כדי לשחרר את מה שיושב על זה, כדי ש-זה, לא יפעיל אותך, כדי לאפשר לך בחירה חופשית באמת). היי סמוכה ובטוחה במקומך בעולם, את חשובה ויקרה להרבה אנשים מכל מיני מעגלים, כל שאת צריכה לעשות הוא להיות את.

    שהשנה המתקרבת תיטיב איתך ועם יקירייך.

    Liked by 1 person

  16. מאד שמחתי לראות אותך שוב. בזמן האחרון גם אני לא כותבת, ואולי אחת הסיבות היא ההעדרות שלך…
    וחשבתי עליך בתקופה הזו מדי פעם, ואפילו חשבתי לכתוב לך במייל ולשאול על אמא שלך…
    אז זה עצוב.

    Liked by 1 person

    1. יש תקופות כאלה. לא תמיד בא לכתוב, ולפעמים צריך לקחת חופש. אתמול ישבתי ואירגנתי את כל החומרים שכתבתי על אמא שלי בבלוג לקובץ. אני עוד אצטרך לראות אם אצליח לכתוב על הסוף ממש.

      אהבתי

  17. את פשוט נהדרת. גם הכתיבה, אבל אפילו עוד יותר (וזה הרבה מאוד, כי את כותבת נפלא!) האדם.

    בכל מה שכתבת כאן אני קוראת בגרות וגדולה אמיתית. בפירגון לקוליגה שהתחילה בקושי והתאמצה מאוד ובסוף הגיעה לקידום בשלב מוקדם. את כותבת גם על החשבון האישי שעשית תוך כדי, על ההשלמה שלך עם הדרך והבחירות שלך, אבל על הצביטה בלב כשהכוהנת לא מרוצה. כל כך אמיתי וכן. אוהבת אותך.

    וגם ההתקשרות לחוקר. כשקראתי את מה שכתבת מה שעלה לי בראש הוא – כולנו בני אדם. וכל הכבוד לך שזכרת את זה ולא הצטרפת למקיעים. את העונש שלו הוא קיבל, וכנראה התייסר לא מעט על מה שעשה. אם היה פוגע במישהו אחר בצורה ישירה, זה כמובן משהו אחר, כמו שכתבת.

    ואהבתי גם את סיפור הבקבוקים. חבל שאצלנו אין איסוף לצדקה – יש לנו שקית מלאה שכזאת שעומדת בחניה….

    ברוכה השבה! מאוד התגעגעתי אליך ושמחה כל כך לראות אותך כאן.

    Liked by 1 person

    1. תודה, יקרה. אני שמחה שאת קוראת בגרות בדברים שלי, כי אני לא תמיד מרגישה ככה. סיפור הבקבוקים היה הטריגר לפוסט, אבל הבלוג הוא באמת מקום לאוורר המון דברים שקורים לי בחיים, ושאני מעבדת ומעכלת אותם דרך הכתיבה והרבה דרך התגובות והתגובות לתגובות. אתם קהל נפלא, ואת במיוחד. אולי זו גם הסיבה שאני שבה וחוזרת לכאן אחרי תקופות של התכנסות ל'מערה'. אכן, גם אני התגעגעתי. מאוד.

      אהבתי

  18. יקרה שלי, באמת לא דיברתי על המערה, לא בצורה ישירה. אבל כשכתבתי לך חשבתי שאני מרגישה כאן בשלות אחרת ואני חושבת שהיא נוצרה בימים של עיבוד הפרידה מאמא.זה משנה את החיים. ואיבדת את שניהם כמעט בבת אחת. כל כך לא פשוט. מחבקת ומחזקת אותך מאוד.

    אני שומעת את זה ביכולת שלך לראות את המבט של הכוהנת הגדולה, לפרש אותו, לבדוק עם עצמך מה את מרגישה לגבי העיניין בצורה נפרדת ממנה, להבין, ולחזור ולהגיד – אני שלמה עם הבחירות שלי והתוצאות שלהן, אבל עדיין קשה לי המבט של הכוהנת. יש כאן הפרדה מודעת בינך לבינה שהיא המהות של ההתבגרות שלנו, גם כילדים של ההורים שלנו וגם כילדים של ההורים האקדמים שלנו. אני גם שומעת שזה גרם לך לבחון את המרדנות שלך והאם היא עדיין משרתת אותך, אבל גם זאת, בדיקה לגמרי במקום. את לא הודפת, את בודקת. והבדיקה הזאת מעידה על כח גדול. מאוד מאוד התגעגעתי.כשאני חושבת על זה עכשיו, אני לא מבינה איך החזקתי מעמד בסבלנות ככה. מאוד שמחה שחזרת. 🙂

    Liked by 1 person

    1. איך באמת החזקת מעמד בסבלנות ככה 🙂
      העולם האקדמי, כמו שאת יודעת, מלא גם בארנבים, גם בצבים, וגם בצבועים רבים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. אני רואה אותם, את אלה ש'משחקים את המשחק', עולים במעלות ובדרגות, ולא ממש משכנעים שהם מבקשים להוסיף לידע האנושי. בגללם בעיקר אני דוחה את המשחק. ורק חושבת אם אני לא זורקת את התינוק יחד עם המים. אכן, נוח לי ככה. שלמה, כמו שאמרת. אבל גם בודקת. ולבדיקה אין כמו בלוג.

      אהבתי

  19. מניפה יקרה יקרה, אני כל כך שמחה לקרוא אותך שוב.
    וכל כך מצטערת לשמוע על מות אמך.
    ניכר מהמילים הקושי שלך ואפשר להבין שנזקקת לתקופת התאוששות.
    חיבוק גדול גדול.

    Liked by 1 person

    1. תודה, יקרה. כל כך הרבה קרה לך בתקופה הזו גם כן, צער גדול וגם שמחה גדולה. הזמן אינו קצוב לדקות, לשעות או לימים, אלא הוא מתרחב ומתכווץ לפי האירועים שארעו בו.

      אהבתי

      1. מניפה, זה ממש ממש נכון! אני גם שמתי לב שהזמן מתנהג אחרת לגמרי. נדמה כאילו מה שארע אתמול היה לפני שנה כבר, מצד שני כל האירועים נמצאים כאן באותו הזמן בבת אחת ביחד, התכנסות של זמן, לזמן יש זמן אחר. ממש נכון מה שכתבת. הוא נהיה כמו החומר שממנו עושים סוכריות, או כמו גומי של עץ, של מסטיק, גמיש וקשה ונמתח.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s