אמא שלי

לסדרות תורכיות יש קצב חיים אחר. במקום פרקים באורך של 45 דקות, הסדרות התורכיות מכילות פרקים שבועיים של שעתיים ועשרים דקות. סידרה תורכית רגילה מכילה בסביבות 50 פרקים כאלה, ואם היא מוצלחת במיוחד, זה יכול גם להגיע למאה, כמו שקרה ל'כלה מאיסטנבול'. בארץ נוהגים לחתוך כל פרק כזה לשלושה, מתוך מחשבה שהצופים הישראלים לא רגילים לפרקים ארוכים כל כך ולא יחזיקו מעמד. אבל אם צופים בסידרה כמו שהבמאי התכוון, בכל פרק בשלמותו, יש לדברים איכות אחרת. בהיקף זמן כזה קצב האירועים אחר. פרק אחד מקיף אירועים של יום או יומיים. הצופים נכנסים לבית של הגיבורים, למחשבות שלהם. יושבים איתם בארוחת הבוקר, נכנסים איתם למקלחת והולכים איתם לטייל על גדות הבוספורוס. הגיבורים נכנסים מתחת לעור של הצופים. מודה שמשהתרגלתי לקצב התורכי של הדברים, קצת קשה לי לראות כעת סרטים אמריקאיים. הכל נראה לי כל כך שטחי ורדוד ועלוב.

אני עוקבת כעת אחרי סידרה נהדרת שנקראת באנגלית My Home, אולם הכותרת התורכית doğduğun ev kaderindir משמעה: בית הוריך (או: הבית שבו נולדת) הוא גורלך. היא טרם הגיעה לארץ ואפשר לראותה ביוטיוב עם כתוביות באנגלית. האנגלית קצת גוגלית, ולפעמים מעוררת חיוך, אבל אפשר להבין את העלילה. בינתיים שודרו 4 פרקים, והשלושה הראשונים כבר פורסמו עם כתוביות:

פרק 1: https://www.youtube.com/watch?v=xGtSYMxFbqY

פרק 2: https://www.youtube.com/watch?v=QcKegFcmmMc&t=23s

פרק 3: https://www.youtube.com/watch?v=Cy5T3a-GbuA

פרק  4 פורסם בתורכית (https://www.youtube.com/watch?v=6CE2TVetgkU הפרקים משודרים ביום ד' ב 20:00). עם כתוביות בתרגום לאנגלית כרגע באתר זה: https://m.facebook.com/dizziclub/videos/848150555647564/?refsrc=http%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2F&_rdr.

הסידרה מבוססת על סיפור אמיתי, אבל מן הסתם לוקחת את הדברים למקום אחר. השאלה הגדולה היא בחירה חופשית מול גורל. אף אדם אינו בוחר את הוריו, את סביבת גידולו. האם הוא בוחר את מהלך חייו? האם הסביבה שבתוכה הוא גדל לא קובעת ממילא עבורו במי יפגוש ובמי יתאהב, מה ילמד, במה יעסוק ועם מי יתחתן? הסיפור מסתבך, כי זיינפ, גיבורת הסיפור, נקרעת בין שני עולמות.

my home2
זיינפ. בפרקים הראשונים היא במצב מתמיד של שוק.

היא נולדה למשפחה ענייה קלאסית, עם אב שיכור ומכה ואם שמתפרנסת מעבודה כעוזרת בית. בגיל 8 היא עוברת לבית משפחה עשירה שמעניקה לה חינוך, אבל לא ממש מאמצת אותה באופן רשמי. מודעת לפער שבין המקום שממנו באה למקום שבו היא חיה, זיינפ מרגישה כל הזמן במבחן. היא מבינה שהבית שבו היא גרה איננו שלה, שהאהבה של ההורים ה'אשכנזים' שלה איננה נתון קבוע, שמקומה תלוי בהתנהגותה, ולכן היא התלמידה הכי טובה והילדה הכי ממושמעת. כשהיא גדלה היא לומדת משפטים באוניברסיטה, ויש לה ארוס עשיר בשם פארוק שרוצה לקחת אותה ללונדון, שהאם המאמצת מאוד אוהבת. בנקודה הזו המיתרים המתוחים מתחילים לפקוע. יש בתוך זיינפ בור שחור, צורך באהבה שתקבל אותה כפי שהיא, כפי שאף אחד מעולם לא אהב אותה. זיינפ חוזרת לבית הוריה העניים, אבל גם שם היא מרגישה שהיא צריכה למלא ציפיות. אמה הביולוגית שממנה התנתקה בגיל 8, משתמשת בכל המניפולציות הרגשיות האפשריות כדי להגשים את התוכנית הברורה שלה. היא מבקשת לשדך אותה למהדי מהשכונה, בעל מוסך ואושיה חברתית מקומית, וכך להשאיר את זיינפ לצידה, ולהבטיח את עתידה שלה.

my home1
זיינפ נקרעת פיזית בין שתי האמהות שלה, האמא מהשכונה והאמא ה'אשכנזית'.

אז יש כאן סטודנטית מבריקה למשפטים אבל בחורה מבולבלת שמחפשת בית מזה, ושני גברים – פארוק ה'אשכנזי' הבנאלי שלא מפגין תכונות יוצאות דופן, ומהדי, בעל מוסך ששומע מוזיקה מזרחית, שמאמץ אליו לעבודה במוסך ילדים מהרחוב, שמאכיל הומלסים ועוזר לעניי השכונה, מעין 'בורר' מקומי, 'גבר טוב' כמו שמגדירה אותו האמא הביולוגית של זיינפ מזה.

my home 4
פארוק האשכנזי. הוא בעיקר לא אוהב את הרעיון שזיינפ תעדיף מישהו אחר על פניו.
my home3
מהדי. השחקן היה בעברו שחקן כדורסל מקצועי ודוגמן. כאן בתלבושת המוסכניק, וכשהוא בחוץ הוא עם מעיל עור תורכי קלאסי.

למרות שיש לזיינפ שני זוגות הורים, מהר מאוד ברור שהאבות משחקים תפקיד שולי מאוד בחייה. בעיקר זיינפ נקרעת בין שתי האמהות שלה, שמייצגות שתי תרבויות שונות. אמא שלישית בסיפור היא אמו של מהדי, כי בתורכיה הכלה מצטרפת לבית חמותה והופכת לבת נוספת שלה. בקטע נפלא בפרק השלישי מסבירה אמא של מהדי לזיינפ מהי אישה אידיאלית ואיך מנהלים מערכת יחסים מושלמת לפי השיטה המסורתית. 'ראי, כלתי', היא אומרת לזיינפ, 'חיי נישואין אינם קשים כל כך, אם יודעים איך להתנהל בהם. אם הלב שלך דומיננטי יותר מהפה, אם את יותר מבינה ומכילה מאשר ביקורתית, אם את קמה לפני בעלך והולכת לישון אחריו, אם המטרה שלך היא לגרום לו אושר – תחיו יחד כמו שני פרחים. שלטי בפיך, תזדקני עם חיוך ועם סבר פנים יפות'. זיינפ ההמומה מושכת את ידה מיד חמותה ואומרת 'אני לא אדם כזה'.

my home5
זיינפ הילדה, בין שני בתים.

אמא שלי הולכת ונסוגה לשנות ילדותה המוקדמת. עד לפני כמה שבועות היא איבדה את הוריה מחדש כל יום, חיה את כאב הפרידה מהם שחל לפני שישים שנה. כעת היא במצב שבו היא שוכחת פונקציות פיזיות. היא נופלת ושוכחת לקום. היא קמה באמצע הלילה ושוכחת אם זה לילה או יום. היא מביטה בבגדים ושוכחת להתלבש. היא מביטה בי, מבינה שאני קרובה אליה, אבל לא נעים לה לשאול מי אני. לכן היא שואלת בעקיפין: את גדלת איתנו? את אחותי? ושיא השיאים: ההורים שלך נפטרו? את אחותי שמטפלת בה היא גם כן כבר לא מזהה, אבל יודעת שהיא מטפלת בה. 'היא כמו אמא שלי', היא מסבירה. בימים האחרונים היא שוכחת ללכת. היא מתחילה לשכוח לבלוע. בסוף היא תשכח לנשום. ועדיין היא במצב רוח טוב. העובדת הזרה שמטפלת בה שבה ואומרת בהתפעלות: 'היא אף פעם לא כועסת'. היא אפילו מצחיקה. כשאני ואחותי מדברות מהר והיא לא מצליחה לעקוב אחר השיחה היא אומרת 'קוקוריקו'. אנחנו צוחקות. 'למה אתן צוחקות?' היא שואלת. 'חשבנו שזה מצחיק להגיד קוקוריקו כשלא מבינים מה שאומרים' אני אומרת. אמא שלי צוחקת. 'איזה רעיון נפלא. קוקוריקו. אני אאמץ את זה'.

my home7.jpg

52 תגובות בנושא “אמא שלי

  1. איזה כאב וכמה חיוך מתערבב אצלך ביחד. כמו בסיר, כמו החיים. כמו בסרט.
    גם אני רואה את השלבים האלה, בעיקר דיי בתחילתם…אבל עם אגרסיות, על איבוד הכוח, השליטה…
    אגב סרט, הייתי היום בסרט סיני – אמריקאי שנפתח במילים " מבוסס על שקר אמיתי".

    Liked by 1 person

    1. מבוסס על שקר אמיתי – זה מושלם. בסופו של דבר כל הסרטים הממש טובים הם 'שקר אמיתי', ולשם אנחנו מתחברים. אני רואה את הסוף עם אמא שלי, ובשבועות האחרונים הוא מתקרב בצעדים ענקיים. אחרי תקופה די ארוכה של יציבות יחסית, כל יום עכשיו מביא איתו ירידה נוספת. כואב לי נורא.

      אהבתי

  2. היטבת לשזור את הכאב האישי במידע על הסדרה התורכית.
    חוסר אונים מוחלט ותלות בחסדי אחרים זה הכי מפחיד אותי. מאחלת לכן כוחות על ולאמך, האטה בקצב הדוהר של המחלה הארורה הזו.
    סקרנת אותי עם הסדרה, את וודאי זוכרת שרק אחרי שקראתי את המלצתך לצפות ב"הכלה באיסטנבול" השתכנעתי.

    Liked by 1 person

    1. גם אני מבועתת מהאפשרות של איבוד שליטה, יותר מכל דבר אחר, אבל דווקא אמא שלי עם זה השלימה. היא באמת בסדר עם זה שהיא תלויה לגמרי בנו, ונוהגת לומר שמלאכים מטפלים בה. יש משהו מאוד רך ונעים באמא שלי הנוכחית.
      היתרון הגדול שלך הוא שאת מבינה תורכית. מודה שכל עולם הסרטים התורכי מסקרן אותי כעת, אם כי כמובן, יש ויש. הסידרה הזו משובחת. אשמח לשמוע מה דעתך אם תראי.

      אהבתי

  3. יופי שכתבת, צר לי על אמך.
    אני נורא אוהב את הגרסאות התורכיות של השמות הערביים: אחמד הופך לאהמט (Ahmet), מוחמד למהמט (Mehmet), זינב (אשת עלי, נכדו של הנביא מוחמד) הופכת לזיינפ, ועוד ועוד.
    גם לך, כמו לזיינפ, יש שלוש אמהות: זאת שהכרת כילדה, זאת שהכרת כאשה, וזו שאת מכירה עכשיו.
    הדמנציה מקלפת את האדם כמו בצל, תחילה מהתפקודים המנטליים ואחר כך הפיזיים. קשה כל כך:(

    Liked by 1 person

    1. כשהזכרת את שלוש האמהות שלי חשבתי מיד על הכוהנת הגדולה. היא אמא שלי בכל מובן של המילה, ודאי מהצד המקצועי שהוא חלק ענק מהזהות העצמית שלי. כמו בצל, או כמו דפי ספר: הזכרונות נמחקים מהאחרון אחורנית, ובסוף נשאר רק האדם עצמו. באופן מפתיע יש כזה דבר, גם בלי זכרונות בכלל.

      Liked by 1 person

  4. טוב,סדרות אני משתדל לא לראות בשום שפה שהיא,לא מסוגל לשבת כל כך הרבה זמן ולצפות וסדרות תורכיות לא הטעם שלי בלי לפגוע באף אחד.
    החלק שאת כותבת על אימך היקרה גם כשהוא מטובל בהומור מכווץ לי את הלב,ממש ככה,עברתי את זה עם זוגתי שליוותה את אביה והשאלה שכל הזמן נשאלת האם אנחנו עושים מספיק למענם גם כשאין באמת מה לעשות ולצערי אין לי תשובות

    Liked by 1 person

    1. יש דרכים רבות לקרוא או לשמוע (או לראות) סיפור טוב. הסידרה הזו מבוססת על ספר ואני מניחה שעם ההייפ סביבה הספר גם יתורגם לעברית.
      עושים מה שאפשר, ומשתדלים להמשיך לתפקד, גם כשעל הלב רובצת אבן בת חמישים קילו.

      אהבתי

  5. אומרים שאמא יש רק אחת, נראה לי קשה מנשוא להתמודד עם שלוש…
    ואמא שלך, יש רק אחת..האהבה שלך, הרוך והחמלה כלפיה מדברות מכל שורה, ולקרוא על ההתדרדרות ואיבוד היכולות, כואב.
    זיקנה מרושעת.

    Liked by 1 person

    1. אני מאמינה שבחיים של כל אחת יש כמה אמהות. לי יש אמא ביולוגית ואמא מקצועית (הכוהנת הגדולה), ועם כל אחת מהן יש מערכת יחסים ומחויבויות ורגשי אשם וכל החבילה כולה. כואב לי הלב על מצבה של אמי, ועל הסוף המכוער שעוד מצפה לה ולנו. לפעמים אני מקווה שייעשה איתה חסד ולא יגיע למצבים שראיתי אצל אחרים, אבל כידוע זו איננה תוכנית 'כבקשתך', ונתמודד עם מה שיבוא כשיבוא. קורע לב.

      אהבתי

  6. נורא עצוב וקשה. גם אצלנו יש בימים האלה הדרדרות מהירה של אמא של האיש שלי (אם כי ממחלה אחרת), ואני כל הזמן שואלת את עצמי כמה זה עוד יכול להידרדר.
    חיבוק מרחוק.

    Liked by 1 person

  7. כל פעם שאת כותבת על אמך אני חושבת כמה זה קשה ולא מובן מאליו, היפוך התפקידים הזה. היטבת לכתוב על התפקיד של אמא בחיים. וכשהתפקידים מתהפכים….זה באמת קשה מאוד. ולצערנו ההדרדרות בלתי נמנעת. ההתמודדות שלכם באמת מעוררת השראה.

    Liked by 1 person

  8. מרגישה דרך המילים את האינטימיות הגדולה שיש בליווי של אדם במצב כזה, להיות נוכח איתו בתקופה כזו, שיש בה משהו מאוד אישי, פרטי, חשוף, ללא הגנות.
    גם מנסיון, יודעת בדיעבד להכיר תודה על הקירבה שזה יוצר, גם אם זו לא קירבה במושגים שאנו רגילים ומתכווננים אליה.

    Liked by 1 person

    1. בשבילי זו אכן ברכה, הקירבה שהמצב ה, נקרא לו מרוכך, של אמא שלי הביא את שתינו. עם אמא שלי הבריאה לא יכולתי לתקשר, אחרי חמש דקות הייתי מטפסת על הקיר. אמא שלי כיום היא האדם הכי רך, אוהב, מתוק ונחמד שיש. היא גם אומרת על עצמה שהיא 'ילדה טובה'.

      אהבתי

  9. כואב הלב על אמך ועלייך ועל אחיך ואחיותייך – כל אחד מכם סובל בדרך קצת שונה, וכולכם יחד עוברים את התקופה המורכבת הזאת.
    כואב הלב על הצער והכאב שאמך מרגישה כשהיא פתאום חוזרת לחיות את עברה.
    היפוך התפקידים הזה הוא טבעי, אמנם – אצל רוב האנשים הילדים הופכים להיות ההורים או המטפלים באיזשהו שלב – אבל זה לא מפחית את הצער על כך שהיתה אמא ואיננה בעצם עוד.
    מאחלת לה ולכם שכאשר יגיע באמת הסוף הוא יהיה רק ומלא חסד………..
    היטב לשזור את הסיפור עם הסידרה התורכית – אני לא צופה בסדרות תורכיות אבל דרך הסיפורים שלך אני מבינה שבחלקן יש הרבה טעם…………
    שמחה שכתבת, שעדכנת…………

    Liked by 2 אנשים

    1. לאחרונה פגע באמא שלי וירוס הפציאליס, וחצי פנים שלה משותקים. היא מביטה בראי המומה ושואלת מה קרה לה. אנחנו מנחמים אותה שזה וירוס, יעבור, אם כי יודעים היטב שבגילה כנראה שלא. אנחנו מושכים אותה הרחק מהראי ובטוחים שהיא תשכח כשם שהיא שוכחת הכל, אבל דווקא את זה היא לא שוכחת. מה אומר ומה אדבר. ועדיין זה עדיף על פני האפשרות האחרת (סטרוק). ובכל מקרה הכל מדרדר עכשיו מהר מהר. איש אינו יודע את יום מותו, אבל גם היא כבר יודעת שזה הסוף.

      Liked by 1 person

  10. אינני מתחבר לסדרות התורכיות, אבל מעריך את ההשקעה שלך בפוסט.
    כואב נורא לשמוע על ההידרדרות המהירה את מה שאמך ואתם עוברים. לפחות אפשר להתנחם מהרוח הטובה וההומור שהיא מקבלת את מצבה.
    מכיר מקרוב את התדרדרות האלצהיימר ממה שעברנו עם אבא של זוגתי ועם אימא שלי. אמנם היא לא הספיקה להגיע למצב כזה, כי סיבוך שפעת הקדים והכריע אותה בסבל פיזי רב. מן סוג של מן הפח אל הפחת . קשה ומכאיב מאוד להתמודד עם דעיכתם של הורים. החזיקו מעמד.

    Liked by 1 person

  11. הפוסטים שלך על אמא שלך תמיד מכווצים לי את הלב, בעיקר מאז שאני אמא בעצמי.
    אמא שלי עובדת עם זקנים בשלב האחרון של החיים שלהם. בפעמים הנדירות שיש לי סבלנות ומוכנות לדבר איתה על זה היא מלאת תובנות על הזקנה, המוות ואיך זה משפיע על החיים. אני תמיד נשארת ללא מילים מול העצב הזה. מדהים שאת כן מוצאת את המילים וההומור ואפילו היופי שבמצב.

    Liked by 2 אנשים

    1. אני מאוד מעריכה אנשים שמסוגלים לעבוד עם זקנים בשלב האחרון שלהם. אולי צריך ללמוד להרחיק את זה מעצמך, כמו שעושים מטפלים נפשיים למשל, אחרת הכל קשה מדי וכואב מדי. אני הולכת לאחרונה לכל מקום עם תחושת מועקה קשה, מילולית יושבת לי משקולת על הלב. עוזר לכתוב על זה. וגם לפעמים קצת לצחוק, כי יש שם באמת גם רגעים קומיים נהדרים.

      אהבתי

  12. תודה על ההמלצה, כמו רחל בכר גם אני ראיתי את הכלה מאיסטנבול בזכותך ואכן צדקת. הייתה מצויינת מושקעת ומחדשת בתחום
    אכן מחלה איומה, קראתי במעריב הבוקר על אדם שמטפל בחולים האלה באמצעות מוסיקה
    ובקשר לסדרות הישראליות, שרובן (בשבילי) על הפנים כמו שאומרים, אבל יש שתי סדרות ישראליות מעולות באמת ומושקעות בהחלט והן 'תנוחי' ו'בובות' וגם, מה שאני אוהבת –
    קומיות. משחק מצוין

    Liked by 1 person

    1. אם תראי את 'הבית' (תרגום מקוצר שלי לכותרת הארוכה), מאוד אשמח לשמוע מה דעתך. זה לא קומי. זה כן עשוי היטב, עם שחקנים מצוינים ותסריט מעולה. ובהחלט נוגע במקומות רגישים ונכונים ובה בעת לוקח אותך למקומות ותרבויות אחרים, כמו שסיפור טוב אמור לעשות.

      אהבתי

  13. קודם כל, איך בדיוק ״אם את קמה לפני בעלך והולכת לישון אחריו״ מסייע לחיי הנישואים, כי אלו הם חיי כרגע והזוגיות בזבל 🙂

    בכל פעם שאת כותבת על אמך אני קוראת נימי פרידה, והנה זה כבר במפורש ולבי יוצא אליך. לפחות נשמע שהיא שומרת על חוט של dignity למרות הכל, למרות הגיל המנטלי. ואיזה מוזר זה לפגוש את אמך בתור ילדה, בתור תינוקת.

    Liked by 1 person

    1. כיף שחזרת אלינו. העצות של החמות המסורתית היו לגמרי עם לשון בלחי, או אולי עם הלסת ברצפה. זה חלק מעולם אחר של נשים מושלמות בסגנון Stepford Wives שתמיד מטופחות, והבית שלהם מושלם ובסתר הן יוצאות מדעתן.
      עניין הdignity נכון כל כך. לא חשבתי על זה ככה, אבל נשארו בה מודעות עצמית וכללי התנהגות והם באים לידי ביטוי בדרכים מפתיעות. אמא שלי היא תינוקת מקסימה. אני לא צוחקת.

      אהבתי

  14. אני חושבת שאחד בדברים הקשים לראות בהורים מתבגרים (ולפעמים גם סבא וסבתא, אבל נראה לי שכילד של… זה יותר קשה) זו השקיעה.
    האמא שהייתה כל כך הרבה עבורך כילדה, היד המלטפת, המשענת התומכת, הבית. פתאום הולכת ונעלמת…
    וזה לא פשוט לראות הורה במצב הזה

    Liked by 1 person

    1. זהו, הדרי, שאני לא לוקחת מאמא שלי את התמיכה וההשקעה שלה של העבר, אבל יד מלטפת לא היתה שם. בבית שלי לא היו יותר מדי מגעים פיזיים, ורק כעת היא מחבקת ומלטפת ומפגינה אהבה כפי שמעולם לא עשתה. מי ידע שמתחת לאישה הקשה הסתתרה ילדה רכה ונעימה. את החלק הזה של המצב הקשה שלה אני דווקא מעריכה מאוד.

      אהבתי

  15. כמה עצב וצער יש בלראות כך את אמא שלך, ועדיין אי אפשר שלא להרגיש גם קצת נחמה, שיצא לך להכיר צד מזוקק יותר שלה.

    גלגל החיים יפה ואכזרי, אנחנו נולדים, גדלים, מתבגרים, מולידים ילדים, ואז מתחילים לחזור אחורה, ממש עד ינקות. ככל שאת מתארת את הימים עם אמא שלך היא נשמעת כאילו היא חוזרת והופכת לתינוקת.
    כמה עצב יש בתהליך הזה, ועדיין אני רואה יופי נוגה בכך שהיא זוכה להשלים גלגול חיים שלם שלא נקטע באיבו.

    מקווה שתזכו לעוד כמה רגעים יפים יחד.

    שולחת אהבה ❤

    Liked by 2 אנשים

    1. מתילדה יקירתי, כמה שימחת אותי בתגובה שלך ובאהבה שלך. האם יש לך בלוג מחוץ לישרא?
      זה באמת כך, החזרה לימי הילדות ואפילו הינקות. יש בזה המון כאב, אבל אפשר גם לראות את היופי.

      אהבתי

  16. אני מנסה להבין את הקשר בין הסדרה התורכית ובין אמך. בסדרה התורכית הגיבורה לא מוצאת מקום בו יקבלו אותה כמו שהיא, ובו יאהבו אותה כמו שהיא.היא לא יכולה להיות מי שהיא רוצה להיות בשום מקום. אולי גם אמא שלך כבר לא תהיה מי שהיא בשום מקום…
    היום ראיתי את הסרט נשים קטנות. הגיבורה רוצה להיות עצמאית אבל במאה ה19 זה קשה או כמעט בלתי אפשרי. סוף הסרט אמביוולנטי ולא ברור אם היא תוכל לחיות כפי שהיא רוצה להיות..

    Liked by 1 person

    1. הקשר הראשוני בעיני הוא בניסיון של הגיבורה להתמודד עם האמהות שבחייה. אמהות היא קשר כל כך ראשוני וכל כך קובע גורלות, ולא תמיד אנחנו אפילו מודעות עד כמה. שנים רבות התמרדתי מול אמא שלי, וניסיתי להתרחק ממנה ככל שיכולתי. הדבר הנורא ביותר שיכולת לומר לי היה שאני דומה לה. התביישתי בה, עד כדי כך (וגם זה מתחבר לי לסידרה). ורק כעת במצבה הסופני והמרוכך אני מסוגלת לשהות איתה, להתחבר למהות הזו שהסתתרה תחת האישה הקשה והמביכה.
      'נשים קטנות' הוא ספר שמאוד דיבר אלי בצעירותי, כולל הרצון של הגיבורה לכתוב ולהתפרנס מכתיבה. אבל אני תוהה אם הוא אכן עמד במבחן הזמן, או שכיום קריאה בו חושפת את כל מגרעותיו. מן הסתם הפרשנות של הסרט לוקחת אותו למקומות אחרים. שמעתי על עוד א.נשים (נו, בעיקר נשים) שראו אותו, והביקורות מעורבות.

      אהבתי

  17. עצוב היה לי לקרוא על אמך. זה באמת כמו שכתבת, שבגיל מסוים (או במצבים מסויימים) הולכים ונסוגים לילדות המוקדמת בהמון מובנים.

    Liked by 1 person

  18. מניפה יקרה, אני מחבקת אותך.
    תני לכאב מקום להיות ותבטאי אותו בכל צורה שאפשרית עבורך.
    אני חושבת שהחוויות הקשות האלו עוזרות לנו לפעמים לראות את ההסתרה שבתוך ההסתרה, למשל כדוגמת היכולת שלך לקבל חום ואהבה ומגע ממנה, שהיה חסר בילדותך. כשאנחנו מצליחים לראות מבעד לקושי והסבל, מתגלים בפנינו דברים, שלפעמים, גם עוזרים להכיל את הסבל, שאחרת – נתפוצץ ונקרוס. לפעמים, הקשה ביותר זזה לא להיות בתוך המצב, אלא לידו. זה הקושי המנטלי של מי שמלווה, ולא מי שחווה. אני מאמינה לה אגב, שהיא עם מלאכים.
    היא לא לבד, ואת לא לבד.
    (חיבוק אינסוף).

    וכן, יש לנו כמה וכמה אימהות בחיים.

    Liked by 1 person

  19. כל כך עצובה הסיומת של הפוסט, לא הייתי מוכנה לזה. מצטערת לשמוע על ההדרדרות, אבל זה שאין בה כעס או אגרסיביות, זה סוג של חסד. בשבילה ובשבילכן. מדהים מה שכתבת למעלה בתגובות, שהאישיות שלנו קיימת גם בלי הזיכרונות. אולי אפילו יותר קל לה בלעדיהם, כי היא לא זוכרת מה איבדה.

    אמא שלי כעוסה ועצבנית וקשה יותר מתמיד. גם זה עצוב מאוד, וגם בזה יש משהו שקצת מקל על הפרידה הצפוייה. ובכל זאת, זה עצוב מאוד מאוד.

    מעניין מה שכתבת על הסידרה התורכית. מאהדי נשמע לי גבר גבר, במיוחד אם הוא מתאהב בה באמת. 🙂

    Liked by 1 person

    1. לאחרונה אני נפרדת מאמא שלי בכל פגישה מחדש. נפרדת בלב. יודעת שבפעם הבאה אפגוש אותה במצב גרוע יותר, מבולבל יותר, חסר אונים יותר. ועכשיו גם יש פרידות אחרות עם אנשים קרובים. המוות הוא חלק מהחיים, ועדיין קשה כל כך לעכל אותו.
      אני ממשיכה לעקוב אחרי הסידרה (כבר פרק ), והיא לגמרי ממלאת אחר הציפיות. אני מאוד נהנית ממנה. עשויה היטב, עם המון תשומת לב לפרטים, ומשחק מעולה. ומהדי אכן גבר גבר, והוא מתאהב בה באמת 🙂

      Liked by 1 person

  20. לי קשה לראות סדרה שלא מדברים בה אנגלית, תרגום לא עושה את זה, אני משתדל בכלל לראות סרטים או סדרות ללא תרגום, עבורי זה הכי טוב שאפשר.
    כשראיתי את אבי, שימלאו השנה 20 שנה מאז שהלך מאיתנו, יורד בתפקוד והוא היה בן 65 בקושי, נזכרתי בו כשהיה רץ במדרגות, סוחב, יוצר, בונה דברים בבית. הוא דעך לי כמו נר עד שנכבה באחת. אני יכול להבין את המשפט שכתבת באחת התגובות שאת נפרדת מאמיך בלב כל פעם שאת נפרדת ממנה. זה קשה לראות את זה ומאוד קל להגיד שאלו החיים, אבל זה קשה, קשה מאוד.
    מאחל לה בריאות ואריכות ימים.

    Liked by 1 person

    1. אני כבר די מבינה את השפה (תורכית), ועם הקורונה והזמן שהתפנה לי התחלתי ללמוד אותה ברצינות. מעניינת. בפעם האחרונה שראיתי את אמי זה היה לפני חודש. אחד הדברים הקשים ביותר עבורי בסגר הזה הוא שאי אפשר לבקר. ממילא היא כבר לא מזהה אותי, אבל לגעת, לנשק, לחבק – זה כל כך חסר לי.
      תודה על ההבנה. זר אכן לא יבין זאת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s