משקל אפרוח

השותף הזמין אז עצים לנטוע בחצר הבית. הזמין תאנה, הזמין לימון, הזמין אפרסק. העצים הצעירים הגיעו כל אחד בתוך שק של אדמה, והטנדר פרק אותם על המדרכה. נותר לנו רק למצוא דרך להעביר את שקי האדמה עם שתילי העצים, כל אחד שוקל בערך ארבעים או חמישים קילו, מן המדרכה לגינה, מפלס מעל, במרחק של כעשרים מדרגות. השותף נע סביב השקים, מנסה להזיז אותם, חוכך בדעתו. נצטרך לחכות עד שהילדים יחזרו מבית הספר, הוא פסק. הילדים היו אז בתיכון, גברברים צעירים. נגייס את כל הכוחות, ונביא גם חברים. אנחנו בכוחות עצמנו לא בנויים להרים שקים של חמישים קילו במעלה המדרגות.

ואז הגיע החבר של הבת. מה הבעיה, הוא אמר, ועשה. בלי להניד עפעף הוא הרים את שק התאנה, ככה, מקדימה, כמו שמחבקים ילד. עלה בקלות את עשרים המדרגות. חזר וירד והעלה את שק הלימון ואת שק עץ האפרסק. אנחנו הבטנו בתופעת הטבע הזו. החבר של הבת היה איש מזן אחר. נצר לשושלת של אלופי איגרוף, בעצמו אלוף הארץ לנוער. הסיפורים על משפחתו חזרו לרוסיה ואוזבקיסטן, משפחה של מתאגרפים-משוררים וציונים עם פאתוס. הוא עצמו נטש את האיגרוף אחרי שזכה באליפות הארץ לנוער, כי אבא שלו אמר שאיגרוף זה מקצוע לא בריא במיוחד לטווח הארוך, וצריך לפרוש בשיא. האב, שזכה בתחרויות איגרוף רבות, הכיר היטב את הסיפורים על המתאגרפים הכבדים שחוטפים פרקינסון בגיל צעיר. אם היום הוא לא בן אדם בריא במיוחד, נדמה לי שזה יותר בגלל כמויות השתייה המדהימות שהמשפחה הזו צורכת, אבל מה אני מבינה. 'זה עשה לי רק טוב', סיפר לי החבר של הבת, לימים האיש שלה. 'הייתי ילד בעייתי שמבלה ברחובות ומחפש לריב, והאיגרוף לימד אותי כמה כוח יש לי ואיך להשתמש בו נכון. למדתי משמעת. למדתי לתעל את האלימות לאפיקים לגיטימיים. אף פעם אחר כך לא הסתבכתי, וזה עשה לי נפלאות לביטחון העצמי שלי'. עבורי זה היה כמו הצצה מופלאה לעולם זר ומוזר, יהדות שרירים עם שירים רוסית. שני הדודים של האיש של הבת שלי הם משוררים מוכרים בשפה הרוסית עד היום, ואחד מהם גם מבצע את שיריו בקול ערב בחוגים הנכונים. השני נפטר לא מזמן, ובשבעה קיבלתי את ספרו, מתורגם מרוסית, בהוצאה מכובדת. 'תקראי, תקראי', מבקש ממני אחיו של הנפטר, אבא של החתן שלי. 'מעניין אותי מה תחשבי על זה'.

הנכדה הבכורה רצה עם אביה והולכת איתו לאימון. ילדה צנומה בכיתה ב', היא מצאה את כפפות האיגרוף שלו, והחליטה שגם היא רוצה. אבא שלה התחיל לאמן אותה. תוך זמן קצר היא החלה להשתתף בתחרויות, והנה, היא משתתפת בתחרות האיגרוף האזורית למשקל שלה, משקל אפרוח. עלינו אסרו לבוא, אבל את הסירטון שלה מתאגרפת בזירת התחרות שלחה הבת שלי בווטסאפ המשפחתי. הסרטון מראה אותה נלחמת עם ילד בן 8, פחות או יותר בגודל שלה. במבט ראשון קצת נבהלתי. הילד היה אגרסיבי מאוד, תוקף אותה שוב ושוב עם מכות לפנים, דוחק אותה לפינה. אחרי כמה סיבובים כאלה השופט הכריז על התוצאה: תיקו. הוא החזיק את הידיים של שני הילדים והרים אותם למעלה. הנכדה שלי והילד שמולה זכו שניהם באליפות האזורית למשקל אפרוחים. כל אחד מהם קיבל מדליה וגביע. הרמתי גבות. חשבתי לעצמי שטוב שאני לא הסבתא של הילד השני, אחרת ודאי הייתי כועסת על השופט המוטה הזה, כי הילד השני היה טוב יותר בעיני. אבל במבט שני בסרטונים ראיתי את מה שפספסתי במבט הראשון: הנכדה לא ויתרה. חטפה והמשיכה, חטפה והחטיפה. חלק גדול מהאיגרוף הוא לדעת לחטוף מכות, ולא לוותר. היא קלה וזריזה מאוד על הרגליים, ומכות רבות של הילד שממול נגמרו באוויר. היא סבבה סביבו כמו דבורה, ואפילו עקצה פה ושם. הוא היה ודאי תוקפני יותר, אבל היא נלחמה חכם יותר. אולי בכל זאת השופט פסק נכון, והיא זכתה לא רק בגלל שהיא בת למשפחה ההיא של אלופי איגרוף.

boxing 2019
המתאגרפת (משמאל)

56 תגובות בנושא “משקל אפרוח

    1. הסתקרנתי, אז הלכתי לראות את שמות המשקלים המקובלים בתחום. לא מצאתי משקל אפרוח, אבל הם מחבבים מאוד את בעלי הכנף. יש משקל זבוב ומשקל תרנגול וגם נוצה. כולם כמובן כבדים יותר ממשקל אפרוח. זבוב למשל זה עד 51 קילו ונוצה עד 57. והנה גם אני ציפורה נחמדת בפיך. 🙂

      אהבתי

  1. רוברט גרייבס (זה מ"אני קלאודיוס" ו"האלה הלבנה"), שהיה מתאגרף חובב בצעירותו, כותב באוטוביוגרפיה שלו שלמקצוע האיגרוף עושים הרבה עוול כשרואים בו סתם חילופי מהלומות. הוא מסביר שמדובר בספורט שיש בו הרבה רגש ותחכום – ובזה לנכדה שלך יש כנראה יתרון:)

    Liked by 1 person

    1. ויש גם כמובן את הסרטון של יאיר לפיד חוטף מכות רצח כשהיה מתאגרף חובב לפני שנכנס לזירת המכות מתחת לחגורה.
      אני מודה שבחיים לא הייתי חושבת שהנכדה שלי תתאגרף. אבל כמו שאומרים, נוור סיי נוור.

      אהבתי

  2. קודם כל שמחה לראות פוסט שלך.
    ומרתק איך קשרי משפחה יכולים לחשוף אותנו לעולמות שהיו לא מוכרים. והנה הגנים הרוסיים של המתאגרפים-משוררים נמהלו באלה שלכם, ויצאה מתאגרפת שהיא גם קלה, גם זריזה גם חכמה, ולא מפחדת ממי שמולה.
    תכונות רבות ערך לכל ילדה ונערה בעולמנו.

    Liked by 1 person

    1. הבת שלי היתה רצה בצעירותה. השתתפה בתחרויות של אתלטיקה קלה וייצגה את בית הספר. בקיצור, גם בצד שלנו יש גנים ספורטיביים, אבל יותר בכיוון של ריצה (אחי לקח את רוב הגנים הללו, והוא רץ מרתון עד היום). אני לא מקנאה במי שיעז לעמוד מול הנכדה אי פעם. היא מאלה שיודעת מה היא רוצה ואיך להשיג את זה. וכמו שאמרת, גם אני מקווה שתוכל להפיק הרבה טובה מהערכים (מסתבר שישנם כאלה) של האיגרוף.

      אהבתי

  3. ברוכה השבה! 🙂
    ספורט מאוד עוזר לתעל יצרים רעים למיניהם. נראה לי שזה נכון גם לילדים וגם למבוגרים.
    הסיפור על העצים ממש הצחיק אותי. מעניין מה קורה עם אותו בחור ואחותו היום

    Liked by 1 person

    1. זהו, שעד שלא הכרתי את החבר של הבת (שהוא בעלה היום, אם זה לא היה ברור, אבא של הנכדה המתאגרפת), לא ממש הגדרתי איגרוף כ'ספורט'. עיקמתי את האף כשחשבתי על האלימות שכרוכה בו. החיים מלמדים אותנו שיעורים חשובים ובעיקר גורמים לנו לשנות את זוית הראייה כלפי כל מיני דברים.
      אני לא בטוחה על איזה בחור ואחותו את מדברת. הבחור שהרים את השקים הוא הוא החבר של הבת שלי, כיום אבי נכדי ממנה. אחותו לא מופיעה בסיפור (ויש לו שתיים. וגם אח אחד).

      אהבתי

      1. מכל המעורבים בסיפור וכנראה מאוד גם בגלל השעה, קצת הלכתי לאיבוד 😉 ראיתי נכדה ולא הבנתי שהיא שלך. לא יודעת למה, הבנתי שהיא אחותו הקטנה של החבר. בקיצור, עכשיו הכל מובן

        Liked by 1 person

  4. "האגרוף לימד אותי כמה כוח יש לי ואיך להשתמש בו נכון. למדתי משמעת. למדתי לתעל את האלימות לאפיקים לגיטימיים". זה נכון לכל אומנויות הלחימה. הבן למד והשתתף בתחרויות ג'ודו. אומנות של לחימה שבה מנצלים גם את הכוח של היריב נגד עצמו. הזכרת לי את הבת היחידה שהייתה אז בין קבוצת בנים ונאבקה נגדם 🙂

    Liked by 1 person

    1. לדעתי צריך ללמד אומנות לחימה במסגרת בית הספר, אולי לתת לילדים לבחור בין ג'ודו ואמנויות לחימה אחרות. זכור לי סרט של קלינט איסטווד על מתאגרפת אישה (מיליון דולר, בייבי, משנת 2004), ולדעתי בארה"ב יש מסלול נפרד למתאגרפות. כששאלתי למה היא מתאגרפת מול בן אמרו לי שבגילאים האלה זה הולך רק לפי משקל ולא לפי מגדר. מעניין אם תמשיך באיגרוף או תעבור למסלולים אחרים. אני כן מאמינה שכל הילדים של הבת שלי יעסקו בספורט. גם כעת הם משתתפים בריצות של 5 ו 10 ק"מ בתור משפחה (כולל הקטנה בת השנתיים שנוסעת איתם בעגלה).

      אהבתי

  5. יהודים עם שרירים ושירים – אהבתי. וגם את ההתפתחות המפתיעה של הנכדה שהתגלתה כעילוי (או לפחות מוצלחת מאד) בזירה. אין לדעת באיזה שבילים יבחרו ילדינו ונכדינו ובאילו כלים מתוך כל מה שיש להם "בקיטבג" הגנטי/משפחתי הם יבחרו להשתמש.
    מקסים.
    וכיף שכתבת פוסט……..התגעגעתי

    Liked by 1 person

    1. העיסוק שלה באיגרוף לגמרי הפתיע את כולנו. אם היית מביטה בה, ילדה קטנה וצנומה, רזונת, עם פני שדונת משקפיים, ששקועה בספרים כל הזמן, זה הדבר האחרון שהיית מצפה ממנה. באמת שיעור לחיים לגבי ההפתעות ששקית הגנים מכינה לנו.

      Liked by 2 אנשים

    2. אני למדתי ג'ו ג'יטצו בגיל הזה בערך.
      זה בהחלט נותן המון לבטחון העצמי. ובלי שום קשר ספורט דיי נחמד.
      הניקוד ניתן לפי תרגילים.
      זו לא חוכמה רק להכות כמה שיותר צריך גם לעשות את זה נכון….

      מעניין להכיר תרבות אחרת שונה ממה שהגעת ממנה.
      את החלק של השתייה המרובה אני לא מבינה
      יש משהו בתרבות הרוסית ששונה מאוד מזו הישראלית. השאיפה למצויינות (לא משנה באיזה תחום) וצורת החשיבה שילדים צריכים להיחשף וללמוד כל מיני תחומים (ספורט, מוזיקה, אומנות וכדומה).

      פעם הייתה לי שיחה מעניינת עם מישהו שעלה מבריה"מ לשעבר. שאמר לי שהוא למשל לא מבין למה בישראל לומדים מקצועות מסויימים כמו מתמטיקה לפי יחידות. הוא סיפר לי שברוסיה הרמה הייתה אחידה בלי חלוקה ליחידות כך שכולם ידעו פחות או יותר את אותו הדבר. אם היית טובה בזה או לא זה כבר עניין אחר. אבל לא הייתה הבעיה של החוסר ידע (שנוצר במצב שכן יש חלוקה ליחידות)

      Liked by 1 person

      1. כשהייתי ילדה אמא שלי שלחה אותי ואת האחיות שלי ללמוד בלט, ואת אחי לחוג להתעמלות. זוכרת שכעסתי, ורציתי גם התעמלות, ושהשיעורים בבלט שהכי אהבתי היו כשהמורה היתה שולפת מזרונים וכשעשינו תרגילים כמו סלטות. בדורך וגם היום לשמחתי החלוקה המגדרית הזו כבר לא מחייבת (אם כי לא מכירה הרבה בנים שלומדים בלט), והנה את למדת אמנות לחימה. יש הרבה ערך בלימוד משהו פיזי שכזה, מכל כך הרבה בחינות.

        אהבתי

  6. אני די מופתעת לגלות שילדים כל כך צעירים מתאגרפים. וכמה צדק אבא של החתן שלך שפסק שאגרוף זה לא ספורט בריא וכדאי להפסיק בגיל צעיר. ספורט באמת טוב לתעל אנרגיות ויצרים רעים. הצעיר שלנו בטח היה מסתבך קשות אם לא היה מבלה חלק נכבד מילדותו בברכה, משחק כדורמים. את המשמעת שהוא למד שם הוא לוקח אתו עד היום.

    Liked by 1 person

    1. באיגרוף מקצועני-אולימפי, כזה שרואים בסרטים, מתאגרפים בלי מגיני ראש. המכות שהמוח חוטף באמת גורמות נזק במצטבר. אבל האיגרוף שהנכדה משתתפת בו כולל לא רק מגיני שיניים (חובה גם למתאגרפים ה'אמיתיים') אלא גם קסדה על הראש, כפי שברור מן התמונה של הנכדה. בגדול אני חושבת שצריך לדעת את הגבול בכל ספורט מקצועי. נדמה לי שכל דבר שלוקחים עד הקצה מזיק מאוד, כולל ריצה מקצועית, התעמלות קרקע (שם אפשר ליפול ולשבור מפרקת 😦 ) וכן הלאה. במידה, ספורט הוא דבר מאוד חיובי.

      אהבתי

  7. וואו ,זה די מדהים ולא מובן מאליו שילדה כזאת צעירה נכנסת לסוג כזה של ספורט,ברור לגמרי שהיא תקבל הרבה יותר ממה שזה נראה כלפי חוץ,כי איגרוף מלמד המון דברים אחרים מעבר לתת מכות ליריב וזה מדהים שזה קורה בגיל הצעיר שלה.
    המון בהצלחה לילדה,לא בטוח שהייתי יכול להיות במקום ההורים ולראות אותה חוטפת,אבל הבונוס גם אם כואב,מאוד ברור למי שמבין קצת בספורט הזה.

    Liked by 1 person

    1. יש כאן בונוסים רבים ונוספים. רק מלראות את האחים שלה שומרים עבורה על הגביע והמדליה גם זה ברור. אני מודה שזה הפתיע את כולנו, אבל במחשבה שניה, זה ממש בגנים של המשפחה של אבא שלה. מקווה רק שהגנים של השתייה (וודקה בעיקר) ידלגו עליה :/

      אהבתי

    1. הפתעת! אני מניחה שגילית אותו בתור צופה, ופחות כמתאגרפת בעצמך, ועדיין. האמת היא שיש באיגרוף משהו אפי, אפילו רומנטי. ולראייה כל הדמויות הללו שעושים עליהם סרטים (רוקי זו דוגמה פחות מוצלחת, אבל בשעה הזו של הלילה זה מה שעולה בי).

      אהבתי

  8. נורא ריגש אותי הפוסט שלך והתמונה בסופו. אולי כי זאת ילדה בת שמונה שלא מוותרת, נלחמת נבון וזוכה. והיא עוד שלך. איזה אושר. 🙂 כילדה שרצה לאט, קפצה לנומך ולקוצר – אני מאוד מתרגשת מכישרון ספורטיבי בילדים שלי וחושבת שספורט הוא דבר נפלא ולומדים ממנו דברים מופלאים, כמו שהחתן שלך סיפר. יופי של סיפור. איזה כיף שאת כאן!

    Liked by 1 person

  9. מודה שמעדיפה MMA על אגרוף אבל בשני הענפים אפשר לטעות ולחשוב שמדובר ב"סתם מכות".
    אבל לא- יש הרבה אסטרטגיה, כישורים, סבלנות וקצת מזל. זה נכון שבספורט אגרסיבי כמו אגרוף צריך לדעת לחטוף מהלומות בדרך לנצחון, זה כמו כל דבר אחר בחיים.
    יפה שהאגרוף נשאר במשפחה, אני בטוחה שהמשפחה של חתנך גאה במיוחד על ההישג ועל המשך השושלת.

    בהצלחה בהמשך לנכדתך האלופה 🙂

    Liked by 1 person

    1. אז הלכתי לבדוק מה זה MMA (אמנות לחימה משולבת). לא מפסיקה ללמוד כאן דברים 🙂
      המשפחה של חתני סופר גאה בנכדה האלופה. התמונה שצרפתי כאן צולמה על ידיהם, והם לא הפסיקו להלל את הפוזה, והתנועות שלה, ובכלל את הכישרון. כשבאתי למחותן שלי (זו הנכדה המשותפת שלנו) לביקור ניחומים כשאחיו, אלוף ברית המועצות, נפטר, הוא הכניס אותי לחדר קטן בבית והראה לי ארונות שלמים מלאים במדליות ובסיכות של מועדוני איגרוף שונים. בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר מוזר, אבל מאז התברר לי שגם זה חלק מהנוף של המתאגרפים. עולם אחר.

      Liked by 1 person

  10. התגובה הקודמת עפה לי.
    כאשר תלויה כפפה בבית, מן הסתם הסקרנות והרצון להתנסות יתעוררו, אם היתה שם גיטרה יש מצב שהיא היתה בוחרת במוסיקה וכן הלאה.
    ברור שלגנים יש תפקיד חשוב, היתרון אצל נכדתך שיש לה אלוף שמאמן אותה ורואה בעיקר את הצד החיובי בעניין. מי שרוכב על אופנוע לא יכול לאסור על ילדיו לרכוב על אחד ולומר "על גופתי".
    ולגבי הוודקה, תנוח דעתך זה זמן שהאלכוהול כבש לגמרי את הנוער (מאז העלייה הרוסית?) 🙂

    Liked by 2 אנשים

    1. ודאי שבמילה 'גנים' אני מתייחסת הרבה גם לתרבות ולתהליך התירבות שהילדים עוברים, שכולו מתחיל בדוגמה אישית. המשפט האחרון לא מניח את דעתי כלל, אבל ברור לי שהוא נכתב בקריצה. מודה שבכל אירוע משפחתי משותף עם הצד הזה אני נשארת פעורת פה מול כמויות הוודקה שהולכות בו, וגם מול העובדה שהכמויות האלה לא ממש משכרות אותם, אלא הם נעשים עליזים מאוד וקולניים, וגם שרים ברוסית שירים שלהם. בקיצור, הם יודעים לשתות. אנחנו, לעומת זאת, מגיבים אחרת לגמרי. אני עושה שטויות (אשכרה) והשותף נרדם אחרי כוסית אחת. מעניין באמת מה יעבור לנכדים…

      אהבתי

      1. המשפט האחרון לגמרי נכתב בקריצה והם יודעים לשתות כי מזג האוויר הקר אפשר להם זאת. אנחנו לא מורגלים ויתכן שברבות השנים התמונה תשתנה. (ואולי מוטב שלא).

        Liked by 1 person

        1. אני גם כן חושבת שיש קשר למזג האוויר. בארצות קרות שותים יותר אלכוהול, זו עובדה. אלא שהם כאן כבר משנות השבעים (ספציפית המשפחה המתאגרפת) וחתני למשל נולד בארץ. ועדיין 'יש לו את זה', ואילו אנחנו לא יודעים איך עושים את זה, לטוב ולרע. וכן, גם אני רואה איך המציאות משתנה, כשהיינו ילדים היה רק יין פטישים מתוק עד בחילה לקידוש, וכיום כולנו אניני יין. בירה מיובאת, משקאות חריפים. דברים שפעם היו שמורים לאירועים סופר מיוחדים. אני לא נגד. רק שהשוליים השתנו גם כן במציאות הזו, כמו למשל שגיל השתייה מתחיל מוקדם מאוד, ולא תמיד ילדים יודעים את הגבול. אבל זה באמת נושא אחר.

          אהבתי

  11. כאילו הנושא האחרון שהייתי מצפה שתכתבי עליו. הפתעה גמורה. והנה, גם במקום של כח צרוף, יש מקום לחכמה ושם כמובן שהנכדה שלך תנצח!

    Liked by 1 person

  12. למרות הגיל הצעיר, חשוב ללמד ילדים התגוננות מצד אחד ומצד שני, חשוב להראות ולהבין את המגבלות של "מכות".
    כך למדו הילדים שלי קראטה וג'ודו, ידעו להתגונן אבל גם ידעו לרסן את עצמם כשלא היה צריך ישר להכנס למכות.
    היית קוראת לי הייתי מרים את השקים של עצי הפרי 🙂

    Liked by 1 person

    1. המשפט האחרון 🙂
      בחיי שזה מופלא בעיני שבן אדם יכול להרים ככה שק במשקל כזה, ופשוט להעלות אותו במדרגות לגינה. אגב, הוא גם מיד לקח את המעדר וחפר את הבורות עבורם, ואפילו שבר את המעדר כשהכה בעזרתו מכות חזקות מדי באדמה הקשה, והלך והביא מעדר רציני יותר, ונטע את העצים. זוכרת שחשבתי אז כמה הוא שימושי 🙂

      אהבתי

  13. כיף שאת שוב פה 🙂
    תמיד מעניינים אותי המהלכים שאת עושה עם העבר וההווה.
    תודה על הסיפור על האילנות ועל שחשפת שאת רואה את התגלגלות החוזק הזה בנכדה שלך-
    ושיהיה לה בהצלחה!

    Liked by 1 person

  14. בתור מישהי שהיתה תמיד במשקל אפרוח, שגדלה רק בין אחיות בנות, לא הכרתי במיוחד את האפיק הזה של מכות-הוצאת רסיות. מבוקרת או לא. אחר כך נישאתי (במשקל פרגית) לאבא מקסים שגדל רק בין אחים בנים. לאחר מכן ילדתי (במשקל אסור לפרסום) את האפרוח הבכור שלי.
    ובפעם הראשונה והשנייה שהוא חטף מכות בגן, לא ידעתי את נפשי. אבל בעלי לימד אותי שיעור חשוב- ממש כמו שחתנך שלך לימד אותך, שצריך לחטוף כדי להתחשל, וצריך ללמוד להתגונן, לדעת מתי להכות ומתי להתכופף. והיום האפרוח שלי לא מפחד מאף אחד, וזה לא בזכותי 🙂

    Liked by 1 person

    1. מקסים. נדמה לי שבנות יודעות ויכולות להיות לא פחות מזיקות, אם כי בדרכים אחרות, לא פיזיות. אחד השיעורים החשובים שלנו כהורים זה ללמוד לשחרר, להבין שהם לא שלוחה שלנו אלא אנשים שלמים בפני עצמם, וגם אם מאוד נרצה לא נוכל להגן עליהם תמיד מפני מזיקים וחיות רעות המתרגשות לבוא לעולם. בהחלט ככה: דווקא השחרור מוליד כוח עמידה גדול יותר, כמו החשיפה הנדרשת לחיידקים במידה.

      Liked by 1 person

  15. התגעגעתי לכתיבה הזו… וגם ואוו איזו הצצה לעולמות כל כך אחרים מהמוכר לי. גם לסיפור השושלת של האבא וגם כל הכבוד לגברת הצעירה, אנחנו לא לומדים בשום מקום איך לחטוף (ולהמשיך ולהחטיף אם צריך). תודה על שהפנית את התשומת לב לזה.
    יפה, כל הכבוד לה.
    (חסר למי שיתעסק איתה.. ).
    תבורכי בחזרתך יקירתי האהובה.

    Liked by 1 person

  16. וואו איזה הזדמנויות והתנסויות מביאים מפגשים וזיווגים בין תרבותיים. רק זיווגים שכאלה יכולים לחשוף אותנו באמת למנהגים וערכים שונים. גם אני הייתי מתקשה שמאוד כסבתא לחזות בתחרות כזו מהספסל…)
    מאוד אהבתי את הפתיחה וההשתלשלות ממנה.

    Liked by 1 person

  17. רגע לפני הנכדה, בכל פעם שאני קוראת פוסט שלך אני חושב שאת צריכה לכתוב ספר סיפורים. את כותבת כל כך טוב ומחברת את העבר להווה באופן מאיר עיניים. והפעם לא היתה שונה, את באמת כותבת נהדר:)

    והנכדה שלך, פשוט מהממת, אני מודה שהתגובה הראשונה שלי לאגרוף היא בעתה קלה, אבל כשמתעמקים בספורט, מתחילים להבין את הדקויות ולראות את היופי שבו.אפילו אם הוא נראה ממבט ראשון גס וחסר חן.
    הצילום שצרפת, פשוט נהדר:)

    Liked by 1 person

      1. הו, הלוואי 🙂
        הכוונה היתה – רגע לפני שאתייחס לנכדה המהממת שלך…
        אני אצטרך לחכות לזו שלי (או זה שלי) עד אחרי החתונה. ואני מחכה, זה נראה לי הדבר הכי שווה בעולם 🙂

        Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s