שמה כשמי

בגלל שאני לא אוכלת בשר. השותף, 'מאכיל' קלאסי, מתוסכל כל פעם מחדש כי מלבדו ומלבד הילדים כשהם מגיעים אין מי שיאכל את מרק העצם הסמיך, את הבשרים שהוא משרה ומיבש במשך ימים במתקן הייבוש המאולתר, את הנקניקיות שהוא מכין, את הפאייה העשירה, את הברווז המושחם, את השיפודים שמסתובבים על הגריל הקפריסאי. כך נוסד לו המפגש השבועי עם שלושה חברים נוספים. הם באים עם שישיית בירות, עם משקאות אחרים, אבל המפגש תמיד אצלנו, ותמיד השותף מכין את האוכל. בחורף מסביב לאח הבוערת, בקיץ במרפסת עם הנוף לואדי. אני קופצת להגיד שלום, אבל לא נשארת. יש ערך מוסף בעיני למפגש גברי שכזה, ואני סוג של זבוב על הקיר, אבל אחרי השלום והחיבוקים אני חוזרת למחשב שלי. ממילא השיחות שלהם שונות באופן מהותי ממפגשי נשים. הם לא מדברים על רגשות. הרבה עבודה ופוליטיקה. סיפורים וחוויות. אולי המקבילה הישראלית ליציאה לפאב בארצות אירופיות, רק בלי העיסוק המתבקש בספורט. החברים יוצאים להליכות ולריצות, אבל פחות בעניין ספורט מהכורסה. בדרך יש גם המון תמיכה בחבר בדיכאון, בחבר נוסף שאיבד בת וכבה לו הניצוץ בעיניים. יש כוח ב'ביחד'. פעם ניסו משקאות אניס שונים, עראק ובוחה ואוזו, בוחנים מה הכי טעים ומה ההבדלים. בסוף הערב הספיק לי מבט אחד בהם, בדרך שבה הם מלעלעים מילים, והסעתי אותם הביתה. גם לזבוב יש תפקיד.

הפעם, השותף מזמין אותי להצטרף בגלוי. טעיתי, הוא אומר. לקראת הערב הוא קיבל ווטסאפ מאשתו של אחד החברים. שמה כשמי. היא כתבה שתשמח להגיע אם אפשר, עם חברה שהתגרשה לפני כשנה. היא שואלת אם אפשר להצטרף, כי שמעה שהברווז מושרה כבר ארבעה ימים במשרה מיוחד והיא מאוד אוהבת. והוא הגיב בספונטניות בשמחה רבה, ודאי. ורק אז ראה שזו לא אני, ושאני לא מתכוונת לאכול בשר. איך טעית ככה, תהיתי, מה לי ולחברה ההיא שהתגרשה. מה לי ולברווז מושרה. לא יודע, אומר השותף, הגבתי מהר. עכשיו שכבר יצטרפו שתי נשים תבואי תשבי איתנו גם.

במרפסת יושבים ארבעת החברים, ההיא ששמה כשמי, והחברה. השותף מוזג מרק סמיך וחם, והחברה שואלת אם אפשר להזמין גם את החבר החדש שלה, הוא בסביבה. כמובן, אנחנו מעודדים. גם שאר החברים מזמינים את הנשים, גם הן זמינות וסקרניות מאוד לדעת מה קורה במפגשים השבועיים הללו שמהם הן מודרות כבר זמן רב. מערב גברים הופך הערב למפגש זוגות סתמי, והחבר החדש של הגרושה עובר גם חקירת שתי וערב בכלל לא סמויה מהנשים בקבוצה.

כשכולם הולכים אומר השותף שזה לא יקרה שוב, צריך להגן על מוסד המפגשים הגבריים. אני בכל זאת מנסה להצביע על חצי הכוס המלאה: סוף סוף אנחנו יודעים לכמה אנשים אתה באמת מכין אוכל כשאתה מכין לארבעה. היינו עשרה וכולם שבעו, אבל לראשונה אי פעם הסירים התרוקנו. המרק נגמר, מהברווז נשארו רק עצמות, ומשיפודי הדגים, הרטבים והסלטים הנלווים לא נותר דבר. וליתר בטחון, אומר השותף, אני משנה את שמה של ההיא ששמה כשמך באנשי הקשר שלי. קודם שם המשפחה, ורק אחר כך השם הפרטי.

נורית זרחי
אפרת שמעוני טוטיאן. וכדי להקדים תרופה למכה: כל קשר בין הפוסט והתמונה מקרי בהחלט ואישי לגמרי.

 

 

42 תגובות בנושא “שמה כשמי

  1. חיכיתי ממש לפוסט ממך… חסרה לי הכתיבה שלך.
    איך את מסוגלת לא לאכול בשר עם בעל שכזה? 😯
    גם אחי יוצר לעצמו ערב שכזה, אבל אצלו זה ערב רק שלו והוא קיבל את השם הידוע "חמישי בשר"
    כשהייתי גרה אצלם, הייתי אני זאת שנהנת מהשאריות של אותם ערבים 😉

    Liked by 1 person

    1. הייתי קצת בחופש. מהבלוג, מעצמי, מכל מיני. אני לא אוכלת בשר כי גיליתי שזה הגורם למיגרנות שלי. מיגרנה זה שוט כל כך נורא, שאני מוכנה לוותר על המון דברים כדי להמנע ממנה. ואני מנסה להבין מה זה אומר 'ערב רק שלו' במקרה של אחיך: הוא אוכל את הבשר לבד?

      אהבתי

  2. תשמעי,גם אני איבדתי איזושהי חדווה כשזוגתי הפכה צמחוטבעונית( הגדרה שאני המצאתי) ונגמרו הקפיצות הספוטניות למסעדות בשריות ואני די במצוקה כי אני אוהב בשר וכשאנחנו יוצאים אני רוצה חוויית אוכל טובה וזה כבר לא אפשרי.בחמישי האחרון יה לנו מפגש של החברים מהגרעין ונחנו נפגשים בלי בני או בנות זוג,אבל הפעם התכנסנו בביתו החדש והמפואר שחברינו בנה ואישתו הייתה גם,אז הרי לא נגרש אותהחללה והיא ישבה איתנו ואחכ צלצלה אישתו של חבר אחר שהייתה באזור ורצתה לבדוק עם החבר רוצה לחזור איתה הבייתה וניסינו לשכנע אותה להגיע גם,אבל היא לא רצתה.היה נחמד באותה מידהגם כשאשתו של חבר הייתה והזמנו ממסעדה סמוכה אוכל עם בשרים כמובן והיה סבבה.

    Liked by 1 person

    1. אני מאוד מודעת לתפקיד שממלא אוכל בזוגיות, ובבילוי המשותף, ובכלל. צריך למצוא את המכנה המשותף, וזה באמת לא קל כשאחד מבני הזוג לא אוכל את מה שהשני הכי אוהב. לפחות אני אוכלת דגים, כך שיש את זה, אבל זה נכון שכעת נשארו מעט מאוד עניינים משותפים ביני ובין השותף. מודה שטרם פתרתי את העניין.

      אהבתי

  3. שמחה ממש לראות פוסט שלך. לא דאגתי כי ראיתי שאת בסביבה, אבל כן התגעגעתי.
    הפוסט הזה מעורר בי תחושה מעט כבדה, אולי כמו אחרי אכילת בשר.
    המפגשים הגבריים, ההסעה לחברים, מפגש הזוגות והתמונה בסוף….
    בכל מקרה שינוי השם של ההיא באנשי הקשר לגמרי התבקש.

    Liked by 1 person

  4. השותף משעשע אותי שהתבלבל. הוא לא שומר אותך בשם מיוחד או לפחות לא עם שם משפחה? 😉
    אולי המפגש יצא פחות מוצלח אבל לפחות הוא ניסה..ואת יודעת מה ד"ר סוס אומר- אם מנסים מגיעים למקומות נפלאים 😉

    Liked by 1 person

    1. לא יודעת למה, אבל אין לנו שמות חיבה מיוחדים, או כינויים מתוקים/דביקים. תמיד גם נרתעתי מזוגות שקוראים זה לזו 'מאמי' וכדו'. הפגנות אהבה פומביות גם תמיד נראו לי כמו מסווה לבעיות בפרטי. אולי זו סתם הבעייה שלי. אם הערב הזה היה ניסוי, הוא נכשל. גם מזה לומדים כמובן 🙂

      אהבתי

        1. 🙂 לא. כשהכרתי את השותף כולם קראו לו בשם המשפחה שלו. הייתי בכיתה ח'. אפילו לא ידעתי מה השם הפרטי. כשנעשינו חברים (אני מדברת על גיל 17 שלי, כן?) הוא ביקש ממני לקרוא לו בכינוי המשפחתי שלו, קיצור של השם הפרטי. בין היתר כי הוא רצה לפנות את שם המשפחה לאחיו, שצעיר ממנו בשבע שנים. לא רצה שהוא יהיה 'שם המשפחה' הקטן. וכך אני קוראת לו עד היום. בקיצור של שמו הפרטי.

          Liked by 1 person

  5. הו, חזרת אלינו!
    אני מזדהה לגמרי עם הבעיה, גם אני הצטמחנתי לפני כמה שנים ומאז לתחושתי פיץ, החברות ואפילן ההורים חווים רמות שונות של אי נוחות מהעניין. כמוך, גם אני הפסקתי לצרוך בשר מסיבות רפואיות (יותר לכיוון הקוסמטיות, בשר עושה לי חצ'קונים, מסתבר).
    אני עדיין זוכרת שבשר טעים אבל כבר לא חושבת על זה כאופציה כאשר אני יושבת במסעדה או עורכת קניות בסופר.
    מי יודע? אולי מתישהו דעתי תשתנה.

    Liked by 1 person

    1. 'הצטמחנתי' – אהבתי. פעם זה הכעיס אותי שנכנסים לי לצלחת, וכועסים עלי שאני לא אוכלת את זה או את זה. היום אני קצת יותר מבינה, כי לאכול ביחד זה אחד הביטויים החשובים והתדירים ביותר של בילוי משותף. אבל מהרגע שגיליתי שבשר גורם לי למיגרנות לא יעזור כלום. מיגרנות יכולות לגרום לי לרצות למות 😦

      אהבתי

  6. אהבתי את ההגדרה מאכיל קלאסי, מאז שאימא חלתה אין לנו יותר מאכיל נדיב כזה, והשותף שלך הוא פשוט מציאה, אני מקווה שאת מבינה שזכית ובגדול.

    Liked by 1 person

    1. זכיתי. אם כי אני אוהבת לחשוב שאני גם קצת אחראית ל'פיתוח' של השותף. כי הייתי בשלנית כל כך איומה שלא היתה לו ברירה אלא לפתח את התחום הזה, אם הוא אוהב אוכל טוב 😈

      אהבתי

  7. אני עדיין צוחקת מזה שהוא התבלבל בינה לבינך ..אז מה אם שמה כשמך…לא צריך כינויים כמו פוצי או מאמי כדי שבן הזוג יבלוט באופן ברור בטלפון (אצלי אגב יש תמונות לקקובים ביותר).
    גם T הוא המאכיל האולטימטיבי ובתקופות שאני משנה תפריט (בגלל דיאטה או משהו אחר) זה מתסכל אותו ומקשה עליי . טוב שיש לשותף את ערב הגברים הזה …ובאמת לא מתאים בכלל לשנות את הרכבו.
    אהבתי את הקדמת התרופה למכה…
    ושמחתי (א פרו פו) לראות שאת כן כאן 😘

    Liked by 1 person

    1. האמת היא שהשגיאות האלה של השותף מאוד משעשעות אותי. הן מוכיחות שהוא אנושי, בניגוד למה שאולי היה אפשר לחשוב 😈. השותף מאוד מתוסכל מהצמחונות שלי. הקטע הוא שכשהתחתנו הייתי צמחונית, אם כי מסיבות אחרות (מוסריות, ולא בריאותיות). הוא מעולם לא איבד תקווה שאשוב לאכול בשר, ואכן, עם ההריון הראשון הרגשתי שאני צריכה לאכול בשר. כלומר, מבחינת הניסיון של השותף אסור לאבד תקווה, ויש מצב שאחזור לאכול בשר. אלא שהפעם זה מסיבות בריאותיות, והפעם אני גם אוכלת דגים. קשה לו, אני יודעת.
      אני כאן. 🙂

      Liked by 2 אנשים

  8. אהבתי את השיר.
    אצלנו במשפחה נחלקים לכמה מחנות טבעוניים, צמחוניים, אחד שמתנזר מגלוטן קרניבורים והמתנזרים מסוכר. הבעיה היא לארח. עובדים כפליים כדי לרצות את כולם.
    גם בין החברים יש כאלה שצריך לטרוח בעבורם ולהכין במיוחד בשבילם מאכלים מיוחדים ויצאו שבעים ומרוצים.
    גם אני משתדלת ומצליחה להימנע מחלב ומוצריו ומשתמשת בתחליפים שלפעמים משפיעים על טעמם של קינוחים.
    איזה מזל שיש חסה 🙂

    Liked by 1 person

    1. הזכרת לי שהחברה הקודמת של הבן הצעיר היתה גם צמחונית וגם אלרגית לעגבניות. היה צריך להיות סופר יצירתי כדי למצוא מה היא יכולה לאכול. לעומתה, החברה הנוכחית צמחונית "בלבד". כלומר, יש כבר 'שיפור' מבחינת השותף, שלא צריך לצנזר עגבניות :/
      באמת איזה מזל שיש חסה 🙂

      אהבתי

  9. השיר הרג אותי, לטובה. חיפשתי את אפרת שמעוני טוטיאן ומצאתי את השיר הזה בכל מקום, אבל לא מידע עליה. מי זאת? השיר מדהים בחוזקו ודיוקו.

    מפגש זוגות סתמי, שיעשע אותי. אני זוכרת לפני 20 שנים, כשהפכנו מחבורת רווקים שחולקת סודות וכאבים לחבורה של זוגות, זוגות צעירים ולאחר מכן, חבורה של הורים צעירים, איך היה קשה לי עם האינטימיות שאבדה. זה לא רק שהנושאים השתנו, הקירבה והפתיחות הצטמצמו מאוד. כאילו כל זוג עטה עליו איזו מעטפת הגנה שתשמור אותו נפרד. ואז התרחקנו פיסית, כל זוג עבר לעיר אחרת ומרכז אחר, וחלקנו עבר לארץ אחרת זמנית והקשר כמעט והתנתק. ודווקא בשנים האחרונות חזרנו לקשר ואני ממש נהנית מהמפגשים המחודשים האלו. נראה שאנחנו לא צריכים כבר את מעטפות ההגנה ואני מרגישה בבית עם החברים האלו. גם הילדים כבר חברים אחד של השני ושמחים למפגשים המשותפים האלו. יש שינויים, התקרבתי למי שהייתי פחות קרובה אליה אז והתרחקתי קצת ממי שהייתי מאוד קרובה אליה פעם, אבל בהחלט, קירבה ובית.

    זה לא המקרה אצלכם, אבל הזכרת לי. מקווה שהגברים ימצאו דרך לשמור על המפגשים שלהם אינטימיים. זה נשמע לי מאוד חשוב ונכון להם. מה שסיפרת על המרחב שאת נותנת לשותף, כל כך חשוב. זבוב חכם ואוהב את.

    Liked by 1 person

    1. בעיני יש מקום ל'גם וגם', גם מפגשים משותפים של זוגות בשלבים שונים של החיים (עם ובלי הילדים), גם מפגשים נפרדים של נשים בלבד ושל גברים בלבד. הפורום המגדרי ממלא תפקיד אחר. אני מקווה שאני זבוב חכם ואוהב. מנסה, בכל מקרה 🙂

      אהבתי

  10. העניין הזה שבמפגשי זוגות שבסופו"ש אחרי האוכל מוצאות עצמן הנשים במעגל 1 והגברים באחר.
    פעם לא אשכח איך נשארתי במעגל הגברים כי היה לי יותר מעניין שם וגם העזתי להתערב, ואיך המארחת ניסתה מנומסות מספר פעמים לחלץ אותי משם ועד היום איני יודעת את מי בעצם רצתה 'להציל' אבל מאז אני משתדלת מאד לא לחזור על ה'טעות', יושבת בעזרות הנשים עם אוזן אחת בעזרות הגברים.

    Liked by 1 person

    1. כל כך נכון שהרבה פעמים ממילא החלוקה קורית באופן טבעי. המפגש הגברי מקבל אופי אחר לגמרי. לא פחות מעניין, ולפעמים כיף להיות גם שם, כמו שכתבת. זו לא טעות, אבל אולי המארחת ביקשה לשמור על גבולות.

      אהבתי

    1. החיים מלאים בסיטואציות של קומדית מצבים. זה מצחיק בעיקר כשזה קורה לאחרים. כשזה קורה לנו, קצת פחות, אם כי ממרחק זמן אפשר בהחלט לראות גם את הצד הקומי של העניין.

      אהבתי

  11. צחקתי מאוד. גבר טיפוסי שכזה, שרואה שם וישר לגבי ושמח, וגם נשים טיפוסיות שכאלה, שרואות גבר כמו החבר של וישר חוקרות. שיעשע במיוחד שאחרי הפסקה הראשונה רציתי להגיב שאלה נשמעים ערבים מדהימים ובא לי גם להסב לשולחן ולזלול, ומסתבר שלא רק אני חשבתי ככה 😂
    גם לנו יש חבר כזה, כמו השותף, רק שבמקום ערבי גברים שבועיים הוא עושה משתאות ענק פעמיים בשנה, בהם במשך לילה שלם דולקת אש וממנה יוצאים לקהל שיפודי תמנונים באננס ובטנים ממולאות (לא בטוחה לאיזו חיה בדיוק הן השתייכו)

    Liked by 1 person

    1. כן, לא היו הרבה הפתעות בהתנהגות של הדמויות המעורבות. קראתי 'בוטנים' ותמהתי איך ממלאים בוטנים, ורק אחר כך הבנתי שמדובר בבטנים, רבים של בטן. עדיין מעורר המון שאלות, שעליהם כנראה לא אקבל תשובה בגלגול הזה.

      Liked by 1 person

    1. אחרי שנים רבות כל כך אני תוהה אם זה אופציה בכלל. גדלתי עם ההיא ששמה כשמי (אמנם היא במחזור שמעלי), ואני מכירה אותה מכיתה ו' בערך. בגלל שהשם שלנו לא מאוד נפוץ זה תמיד היה מוזר לי כשקראו בשמה כשאני הייתי בסביבה.

      אהבתי

    1. התנודות הללו בכתיבה ובכלל בנוכחות כאן מאוד נורמאליות. ואני איתך ביחס למפגשים המגדריים. יש להם מקום חשוב. ואשר לשותף, אני תמיד מתגאה שאני טיפחתי את השף שבו, אבל האמת היא שהוא כזה מעצמו.

      אהבתי

  12. הו, כיף כ"כ שחזרת, התגעגעתי פה.
    זה ממש נחמד ככה שדברים מתארגנים ומתהווים ויש פתיחות בבית ובלב להכיל מכל הבא… ולהאכיל. יש תענוג בלהאכיל.. אני יכולה מאוד להבין אותו, ושמחה גם על התעלומה שנפתרה (לכמה אנשים באמת הוא מכין אוכל כשהוא מכין אוכל ל 4 אנשים, מחייכת).
    זה מרגיש כמו חגיגה בהתהוותה.

    Liked by 1 person

  13. הקטע של להכין אוכל יותר ממה שצריך מזכיר לי את אבא שלי
    פעם כשהמושב היה ממש שיתופי הוא היה המון פעמים בצוות אירועים ותמיד היו מכינים יותר אוכל ממה שבאמת צריך
    גם היום אם ההורים שלי מארחים יש כמויות של אוכל שאחר כך אנחנו אוכלים במשך כמה ימים
    זה לא נורא אם יש מי שיאכל את זה

    זה מעניין זה שיש לך כאבי ראש כתוצאה מאכילת בשר
    מסקרן אותי אם זה קשור לצורה בה מגדלים בעלי חיים היום
    בלי שום קשר אני חושבת שהיום יש הרבה יותר אופציות לצמחונים וטבעונים במסעדות מאשר לפני 10-20 שנה
    הייתי צמחונית 10 שנים… אני מכירה את האין מקום לאכול.
    מאידך החלק האירוני זה שהיום ירקות מבלגנים לי את הקיבה (ואני אלרגית לדגנים וקיטניות כך שזה מחוץ לתחוםם)

    לגבי מפגשים גבריים את לגמרי צודקת וגם השותף
    זה לא אותו הדבר ברגע שיש נשים בסביבה
    זה כמו שגבר ייקלע למפגש נשים

    Liked by 1 person

    1. אחת התיאוריות של השותף היא שהתגובה הזו לבשר קשורה לחיסונים ולתוספות שדוחפים לו. שאם אני אוכל בשר אורגני זה יהיה בסדר. האמת היא שאני סבורה שיש בזה משהו, אלא שלא בא לי לנסות. הפחד מהמיגרנה הוא חרב רצינית שתלויה מעל לראשי. מפעם לפעם הוא קונה עוף אורגני ואני טועמת, ובאמת עוד לא חטפתי מזה מיגרנה, אבל אני עדיין מפחדת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s