and now for something completely different

נכדה2 עולה השנה לכיתה א'. בשנה שעברה עלתה הנכדה הבכורה לכיתה א', וכבר התקבעו להם כמה מנהגים. השותף לקח אותה לטיול אישי לרמלה, מחוזות ילדותו, לראות את בית הספר שבו הוא למד בכיתה א', להסתובב בעיר, להראות לה את הרחוב שבו גר, את השוק. נכדה בכורה היא ילדה פקחית וסקרנית, קוראת כבר ספרים שלמים לבד, מתעניינת ושואלת שאלות לא קלות. קל לתקשר איתה והיא מבינה דבר מתוך דבר. השנה היא נזקקה גם למשקפיים, ובניגוד לאמה שרצתה עבורה מסגרת צבעונית עליזה בחרה מסגרת מתכת מבגרת שמוסיפה לה טאץ' אינטלקטואלי גם למראה. היא שומעת שיחות של מבוגרים ומבינה הכל, וגם באנגלית כבר אי אפשר להסתיר ממנה דבר. השנה הוא לוקח את נכדה2 לסיבוב דומה. הוא חוזר כולו פליאה. נכדה2 חיה בעולם אחר לגמרי. על כל שאלה ששאלתי אותה היא ענתה ב'לא יודעת', הוא אומר. בשוק של רמלה היא קוראת לו 'גברת עם סלים', ומגחכת כשהוא קונה חבילת תאנים ובננות 'אמרת שלא תקנה עוד'. אחרי שהם הולכים לבית הספר שבו הוא למד שהפך בינתיים למבנה משרדים הוא שואל אותה אם היה מעניין והיא מגיבה ב'לא' לאקוני וכנה. אחר כך הם הולכים לבריכת הקשתות, אבל כשהם יורדים במדרגות למטה היא מסרבת לעלות על סירה כדי לשוט בין הקשתות, ואי אפשר לשכנע אותה לשנות את דעתה. אני לא מבין אותה, נאנח השותף.

נכדה2 היא ילדת פרא מיוחדת. יש לה סגנון משלה. רוב הזמן היא מסתובבת יחפה, אבל כשהיא נועלת נעליים הן צהובות. יש לה קשתות עם סרטים בשיער הפרוע שמדגישות את הפסים הבהירים שהשמש צרבה בתלתליה. היא לא אוהבת דברים ורודים ולבבות של בנות, ומסרבת לשחק לפי הכללים. 'היא יפה ברמה של דוגמנית' אומרת קרובת משפחה שרואה אותה ואני מסכימה. ילדים אחרים מחפשים את קרבתה, אבל יש לה קפריזות. 'חגגתי לה פה יומולדת קטן, עם שלוש חברות, פיצה, סרט ולישון, אבל היא היתה מפלצת קטנה כל היום לפני היומולדת, רבה עם כולם ועשתה מלא בעיות', מספרת הבת באנחה, 'היא כמו פצצה מתקתקת'.

גם לי כבר יש מסורת משלי לעלייה לכיתה א'. כמו שעשיתי שנה שעברה לאחותה, אני מכינה לה 'צוקר טוטה' – קונוס גדול ובו כל מיני דברים טובים לבית הספר וגם ממתקים. זו מסורת שמקורה בגרמניה במאה השמונה עשרה. סבתא שלי הכינה קונוסים כאלה לנכדים (אם כי אנחנו, שגרנו בירושלים ולא לידה בקיבוץ לא קיבלנו), וכעת גם אחותי הגדולה וגם אני ממשיכות את המסורת לנכדים שלנו. אני הולכת לחנות לכלי כתיבה ולחנות יצירה ולחנות משחקים ובוחרת עבורה עפרונות צבעוניים מיוחדים שמרטיבים אותם והם מציירים כמו צבעי מים וגם עפרונות צבעוניים רגילים, מחדד בצורה של ארנב, מחקים, דבק, מספריים. אני מכניסה לצוקר טוטה גם משחקים להפסקה, גומי, חבל גדול לקפיצה בהפסקה, ארוך כזה שמחזיקים בו שני ילדים ושהיתר קופצים עליו. אני מוסיפה מחברת מיוחדת עם עטיפה עדינה, ובלונדון, בחנות של המוזיאון הבריטי אני מוצאת עיפרון שחור מיוחד מעוטר בכתר של המלכה. אני מוסיפה גם את הממתק האהוב עליה, שוקולד 'בלונדי' לבן עם תוספת של שבבי קוקוס מושחמים. אנחנו מביאים לה את הצוקר טוטה ביום שישי האחרון של אוגוסט והיא שמחה. היא לא אומרת דבר, אבל שופכת את התוכן על השטיח, ומביאה את התיק החדש עם קישוטי הפלמינגו שקיבלה מהסבא/סבתא מהצד השני ומארגנת בו את הדברים. אני מצלמת אותה מחובקת עם הצוקר טוטה.

zuckertute
ברלין, 1925

zuckertute2.jpg

ביום הראשון ללימודים הבת מתקשרת. בלילה פרצו לבית שלהם. לקחו מחשב. לקחו מפתחות של הבית ושל האוטו, אבל לא גנבו את את האוטו, והשאירו את צרור המפתחות על מכסה המנוע. לשכנים פרצו גם כן ולקחו להם את האוטו, אולי כי לאוטו שלהם לא היה קודן. גנבו את תיק כיתה א' של נכדה2. הנכדה בוכה כל הבוקר.

אנחנו מתגייסים לשחזר את התיק. הצד השני קונה את התיק עצמו, ואני הולכת לעשות סיבוב שני בחנויות. אני קונה מחדש את הצבעים, מוסיפה גם חבילת עפרונות בצבעים זוהרים. חבל, גומי, מספרים, ומוסיפה גם מספריים שגוזרות בדוגמה של זיגזג וטייפ וושי מיוחד עם דוגמה. רק את העיפרון המלכותי מהמוזיאון הבריטי אני לא יכולה לשחזר, אבל מוצאת עפרון מיוחד אחר. הילדה ממש שמחה. איך היה לך הטיול עם סבא ברמלה? אני שואלת את נכדה2, והיא עונה 'היה ממש כיף'.

מודעות פרסומת

47 תגובות בנושא “and now for something completely different

  1. מסורת מתוקה (תרתי משמע) לנו יש מסורת שאת הילקוט הראשון לכיתה א' אנחנו רוכשים ומכניסים לתוכו מחברות, עפרונות, מחק עפרונות צבעוניים, טושים זוהרים ומספריים.
    נכדה ב', נכדה כלבבי.

    Liked by 1 person

    1. כאן צריך לחלק את העבודה עם הצד השני, כדי למנוע כפילויות. הם תמיד אלה שקונים את התיק, אז אנחנו מתאמים עם הבת לבדוק מה צריך. אני מאוד מחבבת את הרעיון של הצוקר טוטה, קצת כמו בשירים על 'אצלנו בכפר טודרה'. נכדה ב' היא בהחלט נכדה כלבבי, וגם הפסקתי לפחד ממנה ומהקריזות שלה. אחרי יום או שניים היא גם נפתחת לגמרי ומתוקה ממש 🙂

      אהבתי

  2. אוי על התיק…
    התרגזתי ממש לקרוא שגנבו אותו. מעדיפה לחשוב שאולי גם לגנבים יש ילדה שעולה לא' ולא היה להם כסף לקנות לה ציוד. סיכוי קלוש ביותר אבל אחרת זו ממש אטימות לב נוראית, ומבאס להתחיל כך את א' ולזכור את זה תמיד…
    כל הכבוד שהתגייסתם במהרה לשחזור התיק והתכולה.
    היא באמת נשמעת מיוחדת, מספר 2 הזו. מסתכנת בפסיכולוגיה בגרוש אבל לא קל להוולד בהפרש קטן לאחות שכבר יושבת על כסא החכמה והמוצלחת, ועושה רושם שנכדה 2 מתווה את הדרך הייחודית שלה בהצלחה רבה.
    יפה שאתם משמרים מסורות משפחתיות עם הנכדים, בטוח שזה משהו שהם יזכרו ויעריכו. ממרחק השנים הטיול ברמלה ייזכר אפילו כעוד יותר כיף.

    Liked by 1 person

    1. בישוב שלהם יש עכשיו גל של פריצות וזה די ברור שהעקבות מובילות לכפר הערבי. גם אני מתנחמת במחשבה שילדה קטנה שאין לה ושאיננה אשמה בפריצה תלך לכיתה א' עם תיק חדש. היא מאוד מזכירה לי את אמא שלה כשהייתה קטנה, ונדמה לי שמתגשם פה הפתגם הזה של הורים שמברכים את ילדיהם שיהיו להם ילדים כמותם… גם אמא שלה היתה מס' 2, ואין ספק שיש משהו בכך שאופי מתעצב גם בניגוד ל. כמו שאמרת, המשבצת של החכמה כבר תפוסה, ולכן אם אחותה עשתה עגילים עם חורים, אין סיכוי שהיא תעשה גם. אולי בעוד עשר שנים 🙂 . מאוד מקווה שיזכרו. בשנה הקרובה אין לנו נכדים שעולים לכיתה א', אבל בשנה שאחרי כן יהיו שניים, שני בנים. נראה מה יקרה אז 🙂

      אהבתי

    2. שתהיה שנת לימודים פורייה לשתיהן!
      וזה ממש מרתיח, סיפור הפריצה הזו, ממש פגיעה בפנימי, בבית, בביטחון.
      ובהחלט כל הכבוד על ההתחדשות המהירה!
      חתיכת דרמה. 😗

      Liked by 1 person

      1. זה מרתיח, מפחיד, תחושה של פלישה לפרטיות, מחשבות על מה היה קורה אם הם לא היו רק גנבים (כי הסתובבו בבית כשכולם ישנו). הם ניסרו את הסורגים. פתאום נעלמת תחושת הביטחון שנקראת 'בית', ומרגישים חוסר אונים נוראי. אני יודעת כי גם אלי פרצו כשהילדים ישנו בבית. לא נרגעתי עד שהתקנו מערכת ביטחון כולל גלאי נפח מסביב לבית.
        בסופו של דבר אני מקווה שנכדה2 תזכור את זה בתור אנקדוטה לספר לילדים/נכדים, ולא תזכור את הבכי והצער 🙂

        אהבתי

  3. תמיד משעשע אותי לחשוב על שני ילדים שגדלו באותו בית, נושאים גנים דומים וקיבלו חינוך דומה – ויש ביניהם הבדל של שמיים וארץ . זה נהדר בעיניי: מנפלאות הטבע (הכללי והאנושי).

    כואב הלב על התיק שנגנב, אבל מזל שהסבים והסבתות מתגייסים מיד להשלים את החסר.
    ולא יכולתי שלא לחשוב על זה: דווקא הסבא והסבתא השניים קנו לה תיק *בדוגמת פלמינגו*? ראיתי לאחרונה כמה כאלה בחלונות ראווה, ותכף חשבתי עלייך 🙂

    Liked by 1 person

    1. מדברים הרבה על תכונות של ילדים לפי מיקומם במשפחה. הרבה פעמים שני בכורים משתי משפחות בלי קשר משפחתי דומים יותר מאשר לאחיהם. לסדר האחים יש מסתבר משמעות גדולה מאוד בתכונות שמתפתחות בהם. תיק הפלמינגו לא רעיון שלי, אבל חייך אותי לגמרי. גם הקלמר היה מאותה סידרה. אולי הגיע עידן הפלמינגו, וזהו רק קצה הצואר המעוקל וראשו הורדרד? 🙂

      אהבתי

  4. יופי של דבר הצוקר טוטה, מרוב הגודל הצוקר "תותח" הזה ממאיס די מהר מממתקים.
    אני מצטרפת להתרגזות על גניבת התיק של הילדה
    זה מוציא לחלוטין ת'רומנטיזציה מהגנבים
    ובכלל אני נזכרת בהרגשה של פריצה לפרטיות
    לא נעים בכלל. מעניין איך הילדה קיבלה את זה, פרט לגניבת התיק או שגניבת התיק עשתה קלוז'ר לעניין

    Liked by 1 person

    1. קראתי שבתקופות קשות של מלחמה (לא חסר בגרמניה תקופות כאלה) ההורים היו ממלאים את הצוקרטוטה בתפוחי אדמה, או אפילו בנעל עץ. אבל על המנהג עצמו לא ויתרו. בהתחלה הקונוס היה עשוי מנייר עטיפה, כזה שבו גם היו לוקחים מוצרים מהמכולת פעם.
      בעיני לגניבה אין שום דבר רומנטי. פרצו לנו לבית בעבר ועצם המחשבה שאת והילדים שלך ישנים וגנבים מסתובבים בבית גרמה לי פחד ברמה של בחילה. עשינו אחר כך מערכת עם גלאי נפח ואזעקה, ואכן נסיון הפריצה הבא נגדע באיבו, והגנבים שהחלו לנסר את הסורגים השאירו את הכלים וברחו כשהאזעקה הופעלה. הילדה מאוד התעצבה. בוקר כיתה א', ובלי תיק. אבל עכשיו בסדר.

      Liked by 1 person

  5. פריצות וגניבות לבתים זה דבר מקומם וגם מפחיד. אבל לגנוב תיק שהוא בבירור של ילדה – מקומם כפליים. מבינה לגמרי את עוגמת הנפש של נכדה2 ושמחה ממש על ההתגייסות להשלים את החוסרים ולשמח אותה.
    אהבתי שהיא מצאה לעצמה דרך להיות היא עצמה, בצל אחותה.
    וגם הצוקר טוטה זו מסורת נהדרת.

    Liked by 1 person

    1. אני חושבת שכל ילד מוצא את הדרך להתבלט. ככל שאתה רחוק יותר בשרשרת אתה צריך להיות מקורי יותר, כי כבר 'תפסו' לך את המשבצות. ילדה רביעית למשל צריכה להיות סופר יצירתית כדי להתבלט. בדרך כלל הן מאוד רגועות, כי כולם כבר היו שם לפניה, עשו את זה לפניה, אין לאן למהר. ככה זה למשל אצל אחותי הצעירה, מס' 4 לפי התור. ככה זה אצל הצעיר שלי. מתוק, לא מתעמת, משיג את מה שהוא רוצה בחן גדול. אני רק מנסה שלא ליפול לקלישאה של התחרות בין הנכדים והפלייה ביניהם. כבר ראיתי את זה בעבר, ואני לא רוצה להיות סבתא כזו.

      אהבתי

  6. סיפור הפריצה כואב לי בלב. מפחיד ומעצבן.
    איזה כיף שאתם עושים מהעלייה לכיתה א' כזה מאורע טקסי ומרגש, שיהיה לנכדה בהצלחה! זה נשמע שהיא הולכת לעשות להם בבית הספר שיעור סטייל בילבי…

    Liked by 1 person

    1. בית הספר שלהן הוא אנתרופוסופי, ואם הבנתי נכון, רוב היום הם מבלים בלימודי סריגה, קפיצה על חבל וכאלה דברים. לקרוא הן שתיהן קוראות ממילא. נכדה2 למדה לקרוא לבד, לשמחת אמא שלה, שיודעת שהיא מסוגלת להפוך כל נושא לעימות עקרוני.
      והפריצה באמת מפחידה ומעצבנת מאוד. בימים האחרונים אנחנו משלימים את החסר (מחשב חדש חוץ מדברים לבית הספר), אבל הפגיעה היא בעיקר בתחושת הביטחון שבית אמור לספק.

      אהבתי

  7. הרעיון של הצ׳וקר זכור לי עוד משנה שעברה. כבר אז החלטתי שיום אחד, כשיהיה למי לעשות, אעשה אחד כזה 🙂

    זה ממש לא יפה לגנוב ולפרוץ לבתים של אנשים. כשגונבים, בעצם לוקחים למישהו משהו בלי לדעת כמה קשה הוא עבד בשבילו או מה הוא מסמל עבורו. מצד שני, לפרוץ לבנק זה מסוכן ויש אנשים שאין להם דרך אחרת להשיג דברים ובגלל שמשטרת ישראל לא פעילה במיוחד, אז פריצה לבתים זה אפילו לא דבר כזה מסוכן. בקיצור, חבל לי מאוד על שני הצדדים – מפחיד וטראומתי להיות בצד הנגנב ומעורר רחמים להיות בצד הגונב.

    Liked by 1 person

    1. צחקתי עם הבת שלי שהגנבים בטח חשבו שכבר הקדימו אותם, כי היא מאוד לא מסודרת (כמוני), והבית שלה נראה כאילו פרצו אותו בכל יום 🙂 גם בעניין הגישה של 'הכי טוב' היא דומה לי, כי כבר מדברת על כך שהיה מחשב ישן, וממילא היה צריך להחליף כעת, ואת התיק כאמור החלפנו תוך יום. חבל רק על עוגמת הנפש.
      חברות שאלו אותה אם גנבו לה תכשיטים, והיא ענתה שהיא לא יודעת איפה הדברים שלה, אז שהגנבים יגלו? ובאופן מפתיע הם אשכרה השאירו להם את המפתחות של האוטו על מכסה המנוע, כשלא הצליחו להתניע אותו. לא יודעת מה לחשוב על הגנבים הללו, אבל כן יודעת שמהצד הנגנב והנפרץ זו אחת התחושות הכי לא נעימות שיש. בזמנו כאמור התקנו בעצמנו מערכת אזעקה, כי היה ברור שעוד יחזרו, ואכן חזרו, והמערכת הרתיעה אותם באמצע ניסור הסורגים.

      אהבתי

  8. עכשיו בא לי נכדים כדי לעשות להם דברים מתוקים ונפלאים כמו הצ'וקר טוטה שלך שנשמעת כמו אחד הדברים המתוקים שיש. והתמונות שצירפת, הורסות! בדיוק שאלתי את עצמי ממה את עושה את זה ובאיזה גודל זה שנכנסות כל הקניות 🙂

    אני זוכרת שחגית אורון מישרא היתה סלחנית למדי לגבי הגניבות האלה וסוג של הבינה את הגנבים המסכנים שחסר להם. אני מודה שאני סלחנית הרבה פחות, בעיקר מאז שלמדתי שלצפון מגיעות חוליות פורצים מהדרום שעושות סדרות של פריצות במשך כמה זמן בישוב מסויים וממשיכות הלאה. וכשמבינים שזה לא מסכנים שחסר להם, אלא אנשים שזו הדרך שלהם להתפרנס, זה מוציא את את הרוח ממפרשי האמפתיה.

    טוב שלא גנבו לבת שלך את האוטו, זו הקלה גדולה.
    ובאמת מרושע לגנוב את תיק בית הספר של הנכדה.

    Liked by 1 person

    1. זה נראה לי כמו תחתית התהום, לגנוב תיק עם ציור של פלמינגו של ילדה בכיתה א'. הם אגב פתחו אותו והוציאו החוצה את המחברת היפה שקניתי. כנראה שאת זה הם לא היו צריכים. באמת שה'הבנה' שלי היא דרך להתמודד עם זה, לחשוב שאולי זה מגיע באמת לילדה אחרת שתוכל להעריך את הדברים. לא יודעת. יותר קל לי ככה מאשר לחשוב שהם עושים את זה רק בשביל העסק. גם אני לא מוכנה להבין גניבות, בסגנון רובין הוד או לא. כמובן, החיים חשובים יותר, אבל יש משהו כל כך פוגעני בפריצה למרחב הפרטי שלך, ולמחשבה שמישהו זר חיטט לך בדברים ולקח אותם. ועוד כשהם ישנו בבית, בררררר. גם אצלם בישוב זו סידרה של פריצות. באותו לילה הם פרצו לכמה בתים נוספים. וכבר היתה סידרה כזו לא מזמן. אולי באמת כנופיה שמגיעה באופן מסודר.

      Liked by 1 person

  9. בחיי שאחד בספטמבר היה אנטישמי.
    זה די מגניב בעיני שילדה כזאת זאטוטה יכולה לעמוד על שלה בכזאת קלות. לגחך על סבא, לענות "לא" כשהתשובה היא "לא", ואפילו לא לרצות לעלות על סירה בבריכת הקשתות (אני זוכרת את המקום מילדותי, גם אבא גדל ברמלה אז גם אצלנו היה טיול כזה- חשוך מדי וקריר בצורה לא טבעית ויש ריח משונה מהמים). ובכל זאת שהכל יהיה חשוב בסופו של דבר, ומצער כשנגנב. מין תנועה כזאת בין השייך לעצמאי לשייך. כל הכבוד לה. ולכם על ההשקעה בפעם הראשונה וגם על שהשקעתם במקביל בפעם השניה. זה לא ברור מאליו בעיני.

    Liked by 1 person

    1. 'אחד בספטמבר היה אנטישמי' נשמע כמו כותרת מסקרנת לסרט. ואני איתך בהערכה לנכדה2. 'עומדת על שלה' זה אנדרסטייטמנט במקרה הזה, כי זו ברירת המחדל שלה. כשהיא מתבצרת בפינה שלה אני לפעמים מרחמת עליה, יודעת כמה אנרגיה זה דורש, אבל יודעת גם שאין מה לעשות, צריך לתת לה לרדת מהעץ לבדה. מכירה את זה מהבת שלי, אמא שלה, שהיתה מסוגלת להכניס את עצמה לבכי של שעות, וכל ניסיון להרגיע אותה היה רק מאריך את הסשן. כיום היא יודעת להגיד שהמחשבה שלה היתה שאם היא מוותרת זה כאילו שמלכתחילה הסיבה לבכי לא היתה חשובה.

      Liked by 1 person

  10. כואב הלב על הפריצה. נורא ואיום. קשה לישון בשלווה אחר כך חודשים אם לא שנים. לא ברור לי מה בדיוק מדינת ישראל מבצעת מחובותיה כמדינה.

    אהבתי

    1. מסכימה לגבי הפגיעה שהפריצה גורמת, אבל לא בטוחה שזה קשור למדינת ישראל דווקא. פריצות יש בכל מקום בעולם, וכנראה שתמיד תהיינה. כן צריך לנסות למנוע כמה שיותר וגם לתפוס את האשמים. דווקא המשטרה במקרה הזה הגיעה והתייחסה לסיפור ברצינות גמורה, אולי כי היתה שם סידרה של פריצות באותו לילה. מקווה שאכן יצליחו לתפוס את האשמים.

      אהבתי

  11. קסם של הילדות והשוני ביניהן מרתק!
    מנהג יפה יש לכם ומקסים שאתם ממשיכים שושלת,זה לא מובן מאליו.
    בהצלחה לכל הילדים המקסימים בשנת הלימודים החדשה

    Liked by 1 person

    1. במיוחד כי הן אחיות קרובות מאוד בגיל, עד כדי שאנשים שואלים אם הן תאומות (לא זהות מן הסתם). אני מאוד אוהבת מנהגים כאלה, כי הם יוצרים זכרונות. ותודה על האיחול. גם אני מקווה שהן תהנינה מבית הספר (זוכרת שאני אהבתי את בית הספר בדיוק עד סוף שליש ראשון בכיתה ב' :/ )

      אהבתי

  12. סיפור הפריצה מרתיח ומתסכל מאוד, תחושה נוראית של חוסר אונים. אני ממש מקווה שזה לא ישאיר טראומה גדולה מדי אצל אף אחד מבני הבית.

    הו, ה- תיק הראשון של כיתה א' הוא תמיד אביזר סנטימנטלי!
    אני זוכרת איך קצת לפני שהלימודים התחילו ולא הבנתי את הקונספט של מערכת שעות, ניסיתי לשים את כ-ל הספרים החדשים בתיק וממש התחלתי לבכות שלא הצלחתי להכניס את כולם 😅

    Liked by 1 person

    1. מקווה שזה יכנס למדור החוויות, ולא לטראומות. היום הבת שלי שלחה בווטסאפ המשפחתי צילום של מכתב שכתבו לה הבנות בזו הלשון: 'לאמא ואבא האהובים, לא פרצו לנו היום וזה מסמאך מוד'
      אז גם אני אומרת שצריך להתחיל כל יום במילם 'לא פרצו לנו היום, וזה משמח מאוד' 🙂
      ובאמת שהכניסה לכיתה א' היא אירוע חשוב, והתיק הוא סמל ראשון לשינוי הדרמטי הזה. שלי היה כמו פעם, תיק עור עם קלטץ', אבל בצבע אדום. צודקת שהוא אביזר סנטימנטלי.

      אהבתי

  13. וואו, אני חושבת על שיברון הלב שלי אם התיק של ליאור היה נגנב יום לפני כיתה א'! הייתי לוקחת את זה מאוד קשה. זה כזה לא נתפס שמבית שלם, דווקא את התיק לכיתה א' גונבים. זה מה שהיה חסר להם? אולי כי זה היה חדש. ועוד הוציאו את המחברת היפה! ממש לא מובן.

    כיתה א' של ליאור מאוד מרגשת אותי ואף מלחיצה מעט. סוף סוף, התחלנו במשטר סדר יום מסודר כשהוא חוזר מהחוגים שלו – מקלחת, אוכל, שיעורים, רק אז טלפון ומיטה. הוא עוד לא יודע לקרוא, מתחיל עכשיו.

    הצוקר טוטה מקסים בעיני. מנהג מחמם לב. נכדות מדהימות יש לך. 🙂

    Liked by 1 person

    1. זו היתה פעולה מתוכננת, פשיטה בו זמנית על כמה בתים. מהבית של הבת שלי גנבו את המחשב ואת התיק של כיתה א'. לקחו את המפתחות של האוטו, אבל משום מה (קודן?) לא גנבו אותו, והשאירו את הצרור על מכסה המנוע. חצי בצחוק הילדים שלי אמרו שהבית שלה כל כך מבולגן, שהם חשבו שכבר היו שם לפניהם. באמת שכולם היו בשוק ביום הראשון ללימודים, אבל בסוף הבת לקחה אותה לבית הספר, וההתרגשות של כיתה א' החליפה את ההתרגשות מהפריצה. שחזרנו לה את התיק, כמעט לגמרי. היא בסדר כעת. מתוקה. כיתה א' זו התחלה מאוד חשובה. מקווה שליאור יהנה.

      Liked by 1 person

  14. מאוד אוהבת את הכתיבה שלך!
    וצוקר טוטה נשמע רעיון מגניב! ומכיוון שכבר 4 כנדי בבית ספר אני צריכה למצוא מסורת אחרת להתחיל לחלק צוקר טוטה…חבל שלא צרפת תמונה (רק של הצוקר טוטה – ללא הנכדה כמובן)

    Liked by 1 person

    1. תודה רבה 🙂
      התלבטתי לגבי תמונה. יש לי תמונה מקסימה שלה, עומדת בפתח הבית בשמלה כחולה, יחפה מן הסתם, מחזיקה צוקר טוטה גדול כמעט כמותה, עם חיוך ענק שמאיר את כל הפנים שלה, והתלתלים הפרועים עם הקצוות הבהירים סביב להם. במקום הבאתי את התמונות מפעם, מגרמניה, שאפשר למצוא אחרות כמותן ברשת. אני די קנאית לפרטיות. אז שיהיה כך.

      אהבתי

  15. אהבתי את המסורת הזאת
    נותן תחושה מיוחדת נוספת לעליה לכיתה א'

    תמיד כשפורצים לבתים זה מכעיס ולא מובן
    ואין באמת מה לעשות נגד זה
    יש אזלת יד מאוד גדולה של המשטרה

    Liked by 1 person

    1. בין כל המעברים בחיים שלנו שמסומנים בטקס רב משתתפים בדרך כלל (לידה, בת.ר מצווה, סיום לימודים או שלב בצבא חתונה, ומוות) הכניסה לכיתה א' דווקא עוברת בדרך כלל בלי טררם גדול. אבל זה כן מעבר חשוב וראוי לציין אותו באופן מיוחד לדעתי.

      אהבתי

  16. כשהאחות שלה כל כך חכמה וילדה טובה ואהובה, מה נשאר לקטנה להיות? כבר לקחו לה הכל, אז היא תהיה הפראית, ההפך מאחותה, תעשה הכל דווקא, ולא יהיה קל איתה. כך גם נכדתי השנייה. אבל כמה שנים מאוחר יותר היא השתנתה. מצאה אפשרות להיות נהדרת בכל מיני דרכים אחרות והיא כבר לא מרגיזה יותר.
    בקשר לקונוס, שמעתי ממה שסיפרו על ההסטוריה של המשפחה שלנו שכאשר סבא שלי גויס לצבא הרוסי כדי לשמור את השבת הוא שיחד את הממונים עליו בקונוס סוכר. אז זה היה כנראה שווה ערך רב.

    Liked by 1 person

    1. הבת שלי גם היא מס' 2 וגם לה היו מאפיינים כאלה, למרות שאחיה בן, והתחרות כמובן שונה. אבל זה נכון שילדים רואים איזו 'משבצת' כבר תפוסה, ולא הולכים לשם. חבל, כי ככה אפשר לפספס הרבה דברים (אני למשל, סירבתי ללמוד לנגן כי כל האחים שלי היו סופר מוכשרים בכלי נגינה שונים. ציירתי במקום…). בסופו של דבר אכן גדלים, ומוצאים את הדברים שמתאימים לכל אחד למרות התחרות.
      אני חושבת שצורת הקונוס היתה הדרך שבה ארזו חומרים יבשים, כמו הסוכר שציינת. נדמה לי שככה היו מוכרים גם ערמונים חמים באירופה.

      אהבתי

  17. אני זוכרת שספרת בעבר על הצוקר טוטה , מנהג נחמד מאוד ! כל כך מבינה את העצב והתסכול כשפורצים לבית , ואת העצב של הילדה באותו הרגע, למרות שקבלה תיק ואביזרים מחדש , לנכדתי חטפו את הפלאפון בטיול בפריז בראש השנה , שתינו בכינו למספר רגעים והיא מאוד התרגשה , אבל המשכנו לטייל ולהנות ודאגתי שזה לא יעיב על הטיול שלנו בצוותא .
    שנה טובה לך ולבני המשפחה וחג סוכות שמח !

    Liked by 1 person

    1. כשגונבים לך חפץ זו תחושה איומה, של פריצה לפרטיות, של חוסר ביטחון. אנשים נוטים להתייחס לגניבות בזלזול, במעין רוח רובין הודית כזו, אבל האמת היא שהיום אין רובין הודים. סוכות שמח גם לך, יקרה.

      אהבתי

להגיב על טליק לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s