חתול בשק

אחותי הצעירה ואחי נוסעים לטיול בתמצווש עם המשפחות. אני עולה מן השורה השניה להיות עם אמא שלי השבוע. את סדר היום של אמא שלי אני מכירה היטב: שיגרת הבוקר, התרופות, ההליכה למועדון מעבר לכביש, שיגרת הצהרים וארוחת הערב, והפתק על השידה ליד המיטה שאומר לה איזה יום היום, שצריך להחליף מדי ערב. לאלה נוסף גם טיפול בבית של אחותי, השקיית עציצים ואוכל לחתולים. אחותי אימצה שתי חתולות רחוב עם חזות מלוכלכת, ואחת מהן המליטה חמישה גורים. שניים הצליחו למסור. את שלושת הנותרים איש לא לקח, והם נותרו בבית גם הם, חתול ג'ינג'י ושני חתולים שחורים. ביחד הם להקה אימתנית למדי, ששולטת בזנב מורם ובציפורניים מחודדות בחצר, מייללים בבוקר עד שמוציאים להם קערות אוכל, צרים על החלונות של הבית, מביאים לאנשי הבית 'מנחות' בדמות ציפורים וחגבים מפרפרים, והולכים מכות עם חתולי אשפתות שבאים לגנוב להם מהאוכל.

בלילה הראשון אני מוציאה לחתולים אוכל, מחלקת לחמש קעריות, אבל רק ארבעה מגיעים. כן, מוסרת לי אחותי בווטסאפ, החתול השחור חולה. הוטרינר הזריק לו אנטיביוטיקה שמכסה אותו לעשרה ימים. אני מוצאת אותו על מדרגות הדק, שוכב, נראה מוזנח ולא מלוקק. אני מלטפת את החתול השחור ומביאה לו אוכל רטוב מקופסת שימורים. הוא אוכל קצת ובעיקר מתמסר ללטיפות שלי. לא קל להיות חתול שחור.

למחרת הוא ניגש לפינת ההאכלה. אני רואה אותו מלקק מים, ושמחה שלפחות לא יתיבש. הוא לא מנסה אפילו לאכול. אני מתקשרת לוטרינר להתייעץ איתו, ומחליטה לקחת את החתול השחור אליו. הוא כמעט לא מתנגד כשאני מכניסה אותו לכלוב, אבל בדרך הוא בוכה ללא הפסק. זה בסדר, חתול שחור, אני אומרת לו מבעד לסורגים, כבר מגיעים. הוטרינר לוחץ פה, לוחץ שם. הוא לא בטוח מה לא בסדר, כי מלכתחילה החתול השחור היה עם דם בשתן וכעת אין יותר דם, אבל פוסק שיש זיהום. החתול מקבל עוד מנת אנטיביוטיקה בזריקה. תהיי בקשר, מבקש הוטרינר, ואני מבטיחה. בבקשה לא במשמרת שלי, אני אומרת לחתול השחור. אבל בבית הוא לא אוכל, אפילו לא אוכל רטוב מיוחד, ובסוף אני נותנת את התערובת המגרה לאחרים שטורפים אותו בבליעה אחת. הוא חלש מאוד, ואני דואגת. תמרחי לו אוכל על הפנים, מציע הוטרינר כשאני מתקשרת, ואני עושה את זה, לקולות המחאה שלו. הוא כועס עלי, וקם והולך ממקומו שעל מדרגות הדק.

למחרת בבוקר אני ממלאת את קערות האוכל של החתולים ורק ארבעה ניגשים. הוא לא בא אפילו לשתות מים. נעלם, אני כותבת לאחותי בווטסאפ. בינתיים אני מארגנת את אמא שלי ליציאה, ואנחנו יוצאות בשביל לכיוון המועדון. בפינה שבין הבית והשיחים אני רואה אותו, שוכב שמוט ראש, בעיניים פקוחות. אני מסיטה את מבטה של אמא שלי לכיוון אחר. אמנם לא תזכור, אבל בשביל מה היא צריכה לראות חתול שחור מת.

'מה לעשות?' אני שואלת את גיסי, ושולחת עדות מצולמת. 'תקברי אותו', אומר הגיס. 'נספר לילדה כשנחזור'. אני מסרבת. לא רואה את עצמי סוחבת גופת חתול לשדות עם את, חופרת קבר ומכסה. השותף מסכים לפטור אותי מטיפול בגופה. אל תספר לי מה עשית, אני מבקשת, אבל רואה שזה כרוך בכפפות חד פעמיות ושקית זבל אטומה. הגיס אומר, 'נגיד לילדה שהחתול נעלם. אני מוחק את חילופי ההודעות בווטסאפ ואת התמונה המפלילה'. אני לא מתה על שקרים שנועדו להגן על ילדים. שרק לא תתחיל במבצע חיפוש שכונתי אחר חתול שחור מת לגמרי כשתשוב ארצה.

מה היה השם של המנוח? אני שואלת את גיסי. אני רוצה לעדכן את הוטרינר. 'הוא מכיר אותו רק בתור 'החתול השחור' ', אומר הגיס. בינתיים אחותי הגדולה מגיעה למשמרת שלה. אני מעדכנת אותה שהחתול השחור נעלם, שומרת בינתיים על השקר שנתבקשתי לספר. אבל אחותי הגדולה שולחת תמונה בווטסאפ המשפחתי עם חתול שחור בריא לגמרי מסתובב בחצר. 'הנה חזר', היא צוהלת. לא, אני מתקנת, 'זה הספייר'.

Amelie Fontaine
amélie fontaine

51 תגובות בנושא “חתול בשק

  1. בכל פעם אני מתפעלת מהכישרון שלך למצוא את התמונה האולטימטיבית לפוסטים.
    גם אני לא אוהבת לשקר לילדים ובכל זאת כשאמצנו שני כלבים (גור קטן וכלב בוגר) והגור חלה ומת, החלטתי שאנו מחזירים לצער בעלי חיים את הכלב הבוגר ומשקרים לילדים שהם נעלמו. רק כשהתבגרו האמת יצאה לאור, מה יכולתי לעשות? רציתי לחסוך מהם את הצער
    ובהיעלמות קיימת תקוה שאולי ישובו ואז קל יותר להתמודד

    Liked by 1 person

    1. הייתי בגיל של האחיינית שלי (בת מצווה) כשביקשתי וגם קיבלתי כלב. אחרי שלושה חודשים הוא אכל רעל ומת. זוכרת את הבוקר ההוא שאבא שלי סיפר לי (הם עברו לילה די מסויט). אחר כך הביאו כלב אחר, אבל זה כבר לא היה זה, ולא על כך הסיפור. אני זוכרת היטב את שברון הלב, בכיתי יום שלם. מעניין איך הילדים שלך הגיבו כששמעו את האמת.

      אהבתי

      1. הם כעסו, גם כשאמת התגלתה הרבה שנים אחרי. לאחרונה הבן האמצעי אמץ כלב שהסב להם הרבה מאד כעס (גם לילדים) וכשהחליטו להחזירו התברר שזו פעם שלישית שאותו כלב מוחזר בגלל התנהגות מקשה והרחמים גברו עליהם.
        כעבור שבוע חזרו לקח אותו כשבדקט באינטרנט וראו עד כמה הוא אומלל
        בינתיים הוא אולף ונרגע קצת.

        Liked by 1 person

        1. אני מבינה אותם. גם במבט לאחור זו תחושה שחיית בסוג של שקר, שהרגשות שלך היו לא נכונים.
          כל הכבוד להם על ההחלטה ועל ההשקעה. כלב בעייתי זה תיק לא פשוט, ואם בינתיים אולף ונרגע הם ממש עשו מצווה. אני גם די בטוחה שהכלב מבין את זה ברובד כלשהו, ומחזיר להם טובה.

          אהבתי

  2. אודיה קורן סיפרה פעם ברדיו, שאביה נפטר כשהייתה בת חמש. אף אחד לא סיפר לה כלום, שלחו אותה לזמן השבעה לאחותה בקיבוץ, אחר כך היא חזרה הביתה והחיים נמשכו "כרגיל". כך רצו לחסוך לה את הכאב. בכל זאת התקדמנו מאז…

    אהבתי

    1. נכון (לשני הדברים). אני מסכימה שקשה מאוד לספר לילדים על אובדן, אבל העלמות גם היא אובדן. פעם שכרנו בית ויחד עם הבית 'ירשנו' כלבת קולי (לאסי) זקנה. הזוג שחי שם התגרש, והם רבו על הכל, ודאי על הילדים, ואפילו על המקרר, אבל את הכלבה הנאמנה השאירו מאחור. מאוד ריחמתי עליה, וגם די מהר נקשרתי אליה כי היתה מאוד סבלנית ושקטה. היו לה בעיות של כלבה זקנה ולקחנו אותה גם לוטרינר. היינו אז זוג צעיר עם שני ילדים ממש קטנים, בני שנתיים ושנה, והיה ברור שימיה ספורים. זוכרת שהכנתי אותם שדולי זקנה מאוד ושעוד מעט תמות. בוקר שבת אחד הילד נכנס בהתלהבות לחדר השינה וקרא 'דולי סוף סוף מתה!'. הוא היה מוכן לזה לגמרי. היו לזה השלכות אחרות, כמו שהוא שאל אם סבתא תמות (כי היא גם כן מאוד מאוד זקנה). אבל סך הכל עברנו את זה בשלום.

      אהבתי

  3. ההתגייסות מחממת הלב שלכם לטובת אמא, התרחבה גם לחתולים….וכך גם כאב הלב, כאשר אחד מהם חלה ומת. הפגנת מסירות יוצאת דופן כשהבאת אותו לוטרינר וגם התקשרת כמה פעמים. לא מובן מאליו כלל עבור חתול שאינו שלך, שהוא בכלל חתול רחוב שלא נכנס הביתה. עצוב כבעל חיים מת וקשה לבשר זאת לילדים – אבל אני מעדיפה את היושר, כמובן עד כמה שאפשר בעדינות.
    לילדים זה קשה אבל הם לומדים להתמודד עם זה. כל אחד בדרכו. האחיינית שלי למשל לא היתה מוכנה לשמוע על לקחת חתול אחר כאשר החתול שלהם נפטר.
    החתול האגדי שלנו ג' נכנס לקומה סכרתית בדיוק בערב של יום הולדתי, ואני כבר הייתי במיטה כשבני מצא אותו ככה בחדרו וקרא לבעלי. הם שניהם החליטו לא לבשר לי על כך באותו ערב כי…יום הולדת. אבל כמובן אני זו שלקחתי אותו למחרת לוטרינר…….ונפרדתי ממנו בהתיפחויות מרות. חגיגת יום ההולדת היתה עצובה מאד באותה השנה…………אבל אלה החיים.

    Liked by 2 אנשים

    1. בתגובות לפוסט הזה אני נזכרת בכל מיני בעלי חיים שטיפלנו בהם במשך השנים בלי שממש בחרנו בכך. לנוגה מעליך סיפרתי על הכלבה דולי, והיתה גם חתולה שחורה אחרת, ג'ולי שמה, שקיבלנו כששכרנו בית אחר. יש משהו בזה שלפעמים עדיף לא להעביר חתולים מהבית, וכשבעלת הבית ביקשה ממני, הסכמתי לקחת אותה על עצמי. ג'ולי היתה חתולה חכמה ונחמדה עד שהזקינה והיה לנו ברור שיש לה איזו מחלה שפוגעת בשכל. בשלב הזה קראנו לבעלת הבית, והתברר שיש לה גידול בראש.
      כמו האחיינית שלך, גם אני לא הייתי מוכנה לשמוע על כלב אחר אחרי שהכלב שקיבלתי לבת המצווה הורעל ומת. את הכלב שההורים שלי בכל זאת הביאו הגדרתי 'כלב של כולם', וסרבתי להיות המטפלת היחידה שלו.

      Liked by 1 person

  4. חמישה חתולים זה ממש מאפיה. הם בטח שולטים בחצר ומפחידים את כל החתולים החלשים והרעבים 😉
    בכל אופן, לטפל בחיה גוססת זה קשה. לפני כמה שנים חברה ביקשה ממי לטפל בחולדה חולת הסרטן שלה וכמה שבועות אחר כך עדיין היולי סיוטים. איך זה השפיע עליך כל הסיפור הזה?
    וטיול בת המצווש, אני מניחה שזה הטיול בפריז 🙂

    Liked by 1 person

    1. עזבי מפחידים את החתולים האחרים, כשהם באים ביחד, בדבוקה, הם קצת מפחידים גם אותי 🙂 אשכרה מאפיה.
      חולדה חולת סרטן היתה עושה גם לי סיוטים של ממש. מודה שגם אני עוד רואה את הפנים שלו עם העיניים הפקוחות וההבעה הקפואה מולי. מוות זה לא דבר יפה. אבל חלק מההתמודדות זה הכתיבה פה.
      בדיוק. היו בפריז, וביורודיסני, ועכשיו חצו את התעלה ברכבת שעוברת מתחתיה והגיעו ללונדון. ביממה האחרונה אני מקבלת תמונות מפיקדילי סקוור וממוזיאון מאדאם טוסו 🙂

      Liked by 1 person

  5. פ' מעולם לא חי עם חתולים עד החתול הג'ינגי' הראשון שלי שגסס ומת אחרי כמה שנים. הוא אפילו לא חיבב אותו במיוחד ועדיין זוכר את זה כטראומה קשה. חיה גוססת זה שברון לב נורא

    אהבתי

    1. הזכרת לי את ר' שלי…
      ואיזה מזל שהשותף התגייס לעזרה. לקבור חתול מת שהוא אפילו לא שלך זה לא קל בכלל.
      ולגבי השאלה אם לספר- גם אני בעד לא להסתיר, אבל כל הורה עם השיקולים שלו.

      Liked by 1 person

      1. השותף הרבה פחות נגעל ממני. אמרו לי שזה קטע אבולוציוני כזה, שנשים נרתעות הרבה יותר מג'וקים ושאר זוועות, כי הן המטפלות העיקריות בילדים, ולכן 'מתוכנתות' כך שהדברים המזוהמים הללו מרתיעים אותם יותר. כמו כל הסבר אבולוציוני זה נשמע סביר, אבל אי אפשר להוכיח את זה.

        אהבתי

  6. תהיתי אם עכשיו יעלו כל הזכרונות של החיות המתות שלנו…
    גם לכלבה שלי קראו דולי, היא היתה בובה גדולה של כלבה. לכלבה שגדלתי איתה עד גיל 6 קראו ג'יפסי (היא היתה לפניי, ומאולפת, כלבת זאב שתמיד שמרה עליי, כמו אמא, כך הרגשתי). אנשי עירייה זרקו לתוך החצר בש מורעל והיא מתה ממנו. כולי נשברתי אז, כשחזרתי מכיתה א והיא לא רצה אליי ושאלתי איפה היא.
    אין תשובה נכונה. לכל תשובה יהיו התוצאות שלה והרך ילמד ברכות או בכאב מה שיש ללמוד, בשיכלי, בריגשי.
    זה קשה.
    פשוט – קשה.
    ט באב הערב, רק הצום זז.
    מעגל החיים..

    Liked by 1 person

    1. אני חוזרת במוצש לאמא שלי, ושם אהיה בט' באב הדחוי. מפעם לפעם עובר אותי גל חשק לחזור לאמץ כלב.ה, ואז אני נזכרת שאני נוסעת די הרבה לחו"ל ואין לי פתרון קסם למי שיוכל לטפל בה. אז לא. אבל כלב זה באמת ידיד ללא תנאי עם חיישנים מדהימים למצב הרוח שלך.

      Liked by 1 person

  7. וואו , אין לתאר כמה שאני לא מסכימה עם השקרים. אני בטח לא חושבת שצריך לספר במהלך הטיול ולחרב אותו, אבל אחר כך, להסביר שהיה חולה, נלקח לטיפול שלא הועיל ומת.
    אלה החיים וזכותה להתאבל עליו.
    היה לנו כלב שנדרס כשהייתי ילדה, כיתה א' או ב', ההורים אמרו שהכלב ברח, ובמשך שנים האמנתי לסיפור, אם כי לא הבנתי למה ברח. אחרי שנים נפלט לאבא שלי מבלי משים שהכלב נדרס וכשהגבתי בתדהמה, אמר בזלזול מסויים שכן, מה יש. לא רצינו לצער אותך.
    אז התאבלתי עליו שוב, וגם כעסתי על השקר שאיתו חייתי ולו האמנתי שנים.
    מוות הוא חלק מהחיים, וצריך לקבל אותו וללמוד לחיות איתו. להתעלם ולעשות כאילו הוא לא קורה, לא באמת ימנע ממנו להגיע.

    Liked by 1 person

    1. אני איתך במאה אחוז. לגמרי. הניסיון לגונן גורם לכך שהורים מפספסים הזדמנויות לחנך ילדים להתמודד עם קשיים, עם עצב, וגם עם, כן, מוות. אולי בגלל שהיום אנחנו חיים בסביבה סטרילית, ומרחיקים מאיתנו את כל מה שכרוך במוות, בין של אנשים (שמתים בבתי חולים על פי רוב), בין של בעלי חיים, ואני מתייחסת אפילו לשחיטה של חיות שאוכלים אותן. פעם ילדים היו הרבה יותר חשופים לדברים האלה, והכל קרה בחוץ לעיני כל. אז זה לא שאני חושבת שצריך לחשוף ילדים לשחיטה למשל, וגם לא למוות עצמו, אבל אי אפשר ליפות את העובדה שמישהו קרוב מת, ולהגיד לו שהוא נעלם לא פותר בעיני כלום.

      Liked by 1 person

  8. אהבתי שיש חתול ספייר,אבל עצוב שהשחור המקורי הלך לעולמו .
    לפעמים צריכים לספר לילדים בובמייסס כדי לחסוך מהם צער.
    למה למהר,יש ממנו מספיק שיגדלו 🙂

    Liked by 1 person

    1. אז זו השאלה, למה צריך לספר לילדים בובעמייסעס, אם אפשר לומר את האמת אולי בצורה מרוככת? כמו שאני מבינה את זה הצער שחוסכים מהם בשלב זה יחזור כמו בומרנג בהמשך, כשיגלו ששיקרו להם. השאלה כמובן איך לספר – ושם אפשר לרכך דברים. לא צריך פרטים גרפיים, מן הסתם.

      אהבתי

  9. אוף, זה מבאס שבעל חיים מת, אפילו אם הוא לא ממש שלך….
    ההורים שלי לא סיפרו לי שבן מכיתתי מת בזמן ששירתתי בצבא
    העניין הוא שכמה חודשים לאחר מכן אמא של אותו בחור התקשרה אלי כי הם בנו אתר אינטרנט לזיכרו והיא ביקשה ממני רשות להשתמש בקריקטורה שציירתי עליו כשלמדנו יחד בתיכון
    תארי לעצמך באיזה שוק הייתי שגיליתי שפתאום הבן אדם שלמדתי איתו 4 שנים שלמות כל יום מת
    (ועזבי את זה לא הייתי בהלוויה שכל השכבה הגיעה אליה)
    אני לא סובלת שעושים דברים כאלה ומסתירים דברים זה לא מכבד את האדם שמסתירים ממנו לא משנה באיזה גיל הוא

    Liked by 1 person

    1. את צודקת שיש בזה משהו לא מכבד, למרות שלכאורה הם עשו את זה מכוונה טובה, כביכול לסוכך עליך מפני מציאות קשה. בפועל אפשר לומר שמדובר בפטרונות, סוג של התנשאות שאומרת שאני יודע יותר טוב ממך מה את מסוגלת או לא מסוגלת לשמוע ולשאת, וגם שם אותך במקום מוחלש. אולי לכן זה מעצבן במיוחד. אל תמנעו ממני את האפשרות להרגיש. כן, גם אם מדובר בעצב.

      אהבתי

      1. ראיתי אתמול את התגובה של הדר וחכיתי שאת 'כמו מניפה' תגיבי קודם . אני לא חושבת שזה מהמקום שלא לכבד את האדם . לעתים אני לא מספרת לבנותי ( שהן ממש לא ילדות) על אנשים שנפטרו בעיר שלנו לחסוך מהם כאב מיותר, מעין 'אמא מגינה ומגוננת' , קשה לי להסביר ואני מודה שלפעמים אני לא מסוגלת לספר , כמו שלאחרונה נפטר נכד של מישהי שעבדה אתי שנים רבות , בחור כבן 30, עדיין לא מצאתי את העוז לספר זאת .אולי זאת חולשה שלי …

        Liked by 1 person

      2. מניפה, מתפתח כאן דיון מעניין, אני מרשה לעצמי להתערב… אני נוטה להסכים עם נגה שהגיבה כאן והציעה את האפשרות שמדובר דווקא בחולשה שלנו, ושזה לאו דווקא 'לא מכבד'. ואני מוסיפה: גם את החולשה הזאת אפשר בהחלט להבין. והרי גם את חסכת לאימך את המראה. אולי זה היה משום שחששת שיקשה עלייך להתמודד עם תגובתה? ואם אכן כך, הרי אפשר להבין את זה, שהרי את מתמודדת עם מצבים מאוד מורכבים ולא צריכה להוסיף עליהם עוד מורכבות.

        אשר לילדים: אם מדובר בחתול אהוב, נראה שאין מנוס מלספר להם מתי שהוא. אפשר לדחות את רוע הגזירה, אבל לא מומלץ לדלג עליה. ילדים קטנים, לפחות, נוטים לקבל בשלווה (יחסית) עובדות חיים פשוטות בתנאי שמספרים להם עליהן באופן פשוט ושקול. דווקא ההסתרה מפניהם עלולה להיות מזיקה, כי בין כך ובין כך יש להם אנטנות וחיישנים, ולא רק שהם מרגישים שמשהו לא בסדר, הם גם עלולים להסיק בנוגע אליו כל מיני מסקנות מפחידות.

        אהבתי

        1. בהחלט דיון מעניין. ואני נוטה גם להסכים שזו חולשה של מי שלא מסוגל לספר, ושהוא משליך אותה על מי שהוא מונע ממנו את האמת הכאובה. אבל צריך להישיר מבט אל עצמנו ולהבין שזה בעצם עניין שלנו עם עצמנו, שאנחנו על פי רוב מלבישים ברגשות של התחשבות באחר. וגם לא שחור לבן, ויש כאן גם רגשות התחשבות בזולת. הדוגמה עם אמא שלי בהחלט במקום. ורק שעבור אמא שלי החתול השחור אינו קרוב ללב, וגופתו המושלכת בין השיחים (סליחה שוב על התיאור) הוא סתם מראה קשה ללא השלכות רגשיות אישיות מעבר לנוכחות של המוות. את זה בהחלט סברתי שאפשר ואף ראוי למנוע מאמא שלי.
          השבוע היתה לי שיחה מעניינת עם אמא שלי על חברתה הטובה רבקה. אמא שלי ביקרה אותה לפני כשנתיים, והזדעזעה ממצבה (אלצהיימר מתקדם. כתבתי על הביקור הזה בזמנו). מאז הן לא נפגשו, ואמא שלי החליטה שרבקה מתה, וגם שיותר עדיף ככה. השבוע 'גיליתי' לה שרבקה לא מתה, וגם שאלתי אם תרצה לבקר אותה שוב. אמא שלי היתה מופתעת לגמרי.אבל דחתה את האפשרות לביקור. הזיכרון המהבהב שלה זכר את רשמי הביקור ההוא להפתעתי. למחרת שוב דיברה על רבקה, ושוב הניחה שרבקה מתה. אני כבר לא מתקנת אותה.

          אהבתי

  10. הזכרת לי שהיתה להורים שלי שכנה שקנתה לילדים שלה אוגר ואחרי איזה שבוע הוא מת כי היא ניקתה את הכלוב באקונומיקה וכנראה לא שטפה טוב ובקיצור, קראה לאבא שלי מהר לקחת את האוגר כהילדים היו באמבטיה וסיפרה להם שהאוגר חזר לאמא שלו כי הוא היה חולה ורק היא יכולה לטפל בהם אבל שכחה לעדכן את אבא שלי ולמחרת הוא פשוט סיפר להם שהאוגר הרגיש לא טוב ומת ובדיוק כזה קרה, נולד אוגר אחר, גור והסביר להם את גלגל החיים. הם רצו לאמא שלהם לבקש אוגר תינוק חדש.
    מה שאני מנסה להגיד זה שצריך להגיד, העניין הוא רק איך…
    ובכל מקרה, כמה עצוב לאבד בעל חיים וכמה מבאס שזה קרה במשמרת שלך.
    בריאות לאמך.

    Liked by 1 person

    1. חכם אבא שלך, עם הקישור שעשה בין המוות ללידה של אוגר חדש. כמעט הודי במובן גלגול. גם מבוגרים מסוגלים להתנחם במחשבה שהמוות לא מאיין הכל, אלא יש משהו שממשיך הלאה.
      במרבית המקרים האמת מתגלה בסוף, אולי אחרי שנים רבות. צריך לקחת גם את זה בחשבון כשמשקרים.

      אהבתי

  11. איזה שם דו משמעי יש לפוסט הזה, אף פעם לא חשבתי שהשק מהפתגם הידוע יכול להיות שק גופות 😲
    יש לי המון סיפורי חתולים, על כאלה שאימצנו לאורך הדרך ועל כאלה שהלכו לעולמם.
    באמת שחיות מחמד זה דבר נהדר, אם יהיו לי ילדים אני ממש רוצה להביא להם כלב (אולי החיה היחידה שמעולם לא הייתה לי).

    Liked by 1 person

    1. כן, וגם כל הסיטואציה הזו שלקחתי על עצמי בלי להבין מה בדיוק כרוך בזה ולאן זה יקח אותי. אז חתול בשק…
      כלב זה קצת כמו ילד בעצמו, ובכל זאת יש ערך עצום בלגדול עם חיית מחמד. רגשי בעיקר, אבל גם מלמד לקחת אחריות.

      אהבתי

  12. כמו, גם לתפיסתי – כדאי לספר את האמת לילדים גם צעירים – עם כל הצער הכרוך בכך. דברים "נעלמים" לא פחות מפחידים ולא פחות מעוררים שאלות או רגשי אשמה. וכן, סופיות היא דבר כואב וחלק מאתנו.
    אהבתי, ממש אהבתי שנמצא חתול ספייר)))))

    Liked by 1 person

    1. החתול הספייר היה שם מלכתחילה, וההבדל היחיד הוא שלמנוח היה כתם לבן בחזה. אני לא ממש מבחינה ביניהם, בטח לא מרחוק בין השיחים. אני כן רואה הבדל של ממש בין חבורה של חמישה חתולים לארבעה, אולי גם הם עצובים, כי איכשהו גם החתולים שקטים יותר. אני אפילו חושבת שיש בסופיות הזו גם רגע חינוכי חשוב.

      אהבתי

  13. מילא פישל הווטרינר ותקע אנטיביוטיקה לחתול המסכן אשר עזרה תרתי משמע כמו כוסות רוח למת. ck במקומכם הייתי מודאג שמא הדביק את החתולים האחרים בווירוס חתולי שהם אינם מחוסנים כלפיו…

    Liked by 1 person

    1. גיסי וטרינר בעצמו, אמנם לא של חתולים. לא יודעת מה היה לחתול. הוטרינר סבר שהדימום בשתן נבע מפגיעה פיזית כלשהי, אולי חטף מכה מאוטו, אולי היו עוד דברים שנפגעו ולא טופלו, ומת לא רק מזיהום. לא מבינה בזה. החתולים שנשארו נראים בסדר גמור. באמת מקווה שלא חטפו משהו בעצמם.

      אהבתי

  14. סיפור גם עצוב ומרגש, וגם קצת מחויך, בעצם כמו כל דבר שאת כותבת עליו, תמיד עם איזה שהוא חיוך… וכמובן הציור הנהדר הזה! אני מאכילה חתולים באופן קבוע. יש לי אחד לגמרי גריאטרי שאוכל לאט לאט ואני חייבת לשמור עליו שלא יגנבו לו החתולים האחרים את האוכל.
    והכי הצחקת אותי עם הספייר…

    Liked by 1 person

    1. תודה, אסתי-קורדליה. זוכרת את הסרט שעשית על חתולי הרחוב ועל האנשים שמאכילים אותם. זו באמת תופעה מדהימה, והמסירות של המאכילים לחתולים והחמלה כלפיהם ממש ראויה למחווה גדולה.

      אהבתי

  15. לגמרי איתך עם זה שנכון לספר לילדים. בת 12 היא לגמרי לא תינוקת ואפשר לספר לה. אני חושבת שזה חשוב להם מאוד לדעת את האמת ולהרגיש שהם יכולים לסמוך על ההורים שלהם שיגידו להם אותה. כשיש סוד או הסתרה הילדים מבינים את זה וזה בונה חוסר אמון וחוסר בטחון. כמו שאת יודעת איבדנו כבר שלושה חתולים, כשהראשון היה מכה עצומה בשביל כולנו והשני היה אסון. אבל בשום שלב לא עלה על דעתנו להסתיר את המוות או את הצער שלנו על החתול המת מהילדים. זה חלק מהחיים וככל שלוקחים אותו ככזה הילדים לומדים לחיות איתו. בדיוק כמונו.

    ומאוד מבינה את הקושי עם החתול המת. גם אצלנו ממיע היה זה שקבר אותם. קשה. הקיץ הזה קשה לחתולים.

    Liked by 1 person

    1. בסוף הם סיפרו לה בדרך משדה התעופה, וכשהיא באה הביתה היא היתה נסערת לגמרי והלכה לחבק את ארבעת הנותרים. ודאי שעדיף ככה: לעבור דרך הסערה, לחוות את הכאב, לעבד אותו ולגדול.
      הקטע המשעשע היה שאחרי שהייתי עם החתול אצל הוטרינר הם קנו לי טי שירט עם חתול שחור לאות תודה. כשהגיעו זה כבר היה לא ממש רלוונטי, ולמרות שהציעו שאקח בכל זאת, ויתרתי. בכל זאת. 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s