3.8.83

בהשראת הפוסט 'מעשה בהינומה' של עדה

בחרנו בתאריך כי הוא פלינדרום. כזה שאפשר לקרוא אותו משני הכיוונים בלי שישתנה, וחשבנו שיש בזה משהו סמלי, יציב אולי, אמיתי, וגם כי קל לזכור. היום נזכרנו כי התאריך נדחף בהודעות של רשת חברתית כזו או אחרת שהשותף חבר בה. היום לפני 36 שנים התחתנו.

כל אחד מאיתנו דיבר עם ההורים שלו בנפרד. ההורים שלי שמרו על ארשת פנים שלווה, אבל כן התחילו עם שאלות מעשיות. איפה תתחתנו, איפה תגורו. הם כבר עברו חתונה אחת, של אחותי הגדולה וגיסנו. איך הגיבו ההורים שלך? אני שואלת לראשונה היום את השותף. עבור ההורים שלו זו היתה הפעם הראשונה. אמא של השותף ילדה אותו בגיל 19, כך שהיא היתה אז בת 41. הם אמרו שאנחנו צעירים מדי, השיב השותף. אני הייתי בת 20. הוא היה בן 22. משוחררים טריים חצי שנה. גם אנחנו אמרנו ככה לילדים, ממשיך השותף. גם לבת אמרנו, וגם לבן השלישי שהיה קצין בצבא. אמרנו להם שהם צעירים, שימתינו טיפה. וגם הם לא שינו את דעתם, והתחתנו. כל אחד ממלא את התפקיד שלו בהצגה של החיים, ולפעמים תפקידים שונים בוריאציות של אותה הסצינה.

אמא של השותף היתה תופרת. כזו שבונה גיזרה לפי הגוף, ותופרת שמלה לכל אחת בדיוק לפי מידותיה. נסעתי איתה לקנות בד לשמלה, וקנינו בד תחרה לבן. אחרי החתונה היא קיצרה לי את השמלה, והצרה את השרוולים, כדי שאוכל ללבוש אותה גם בהזדמנויות אחרות. השמלה עדיין בשקית בארון. 36 שנים, אבל לאן כבר אפשר ללבוש שמלת חתונה מקוצרת? היא פחות התעניינה איפה נגור, אבל שאלה מה נעשה עם כפפות. מה עם זר. ומה עם כותונת לילה. בשבילי זו היתה שפה זרה. על הכפפות בכלל לא הגבתי. ביום החתונה חפפתי את הראש וניערתי אותו. לא התאפרתי. מעולם לא התאפרתי לפני כן, למה שאתאפר לחתונה. מה כותונת, אני ישנה ערומה, אמרתי לה מול עיניה ההמומות. חברה טובה באה להיות איתי ביום החתונה ויחד שזרנו זר גיבסניות שהנחתי על הראש. בשבוע שעבר השתוללה ברשת תוכנת FaceApp# ואחותי הצעירה שלחה ורסיות צעירות וזקנות וגם גבריות של עצמה ושל האחות הגדולה. תעשי גם את, הן אומרות, תהיי יפה וצעירה. עזבו, אני מוחה, ממילא כשהייתי צעירה לא הייתי יפה. בחתונה שלך היית יפיפיה, כותבת אחותי הגדולה. ביני לביני אני מסכימה איתה. הרגשתי נהדר.

אנחנו יושבים במרפסת עם הנוף אל הואדי ועץ האגוז בעלווה ירוקה מלאה מולנו. תראי, מצביע השותף, זוג ירקונים. אני רואה שתי ציפורים צהבהבות קטנות על ענף של עץ האגוז. אני מביאה את מגדיר הציפורים שקנינו אז יחד. אני קוראת בקול מן המגדיר את הערך על הירקון:

הגדול בין הפרושים הצהובים-ירוקים באיזור. ניכר בצבע הצהוב-עז של כתמי כנפיו. גם השת והכתמים שבבסיס הזנב צהובים הם.

מילים יפות, אני אומרת לשותף, כמו שירה. שנינו עוצרים שניה על משמעות המילה 'שת' אצל ציפור כל כך קטנה. 'למקור העבה צבע בשר בהיר, ולרגלים צבע בשר ורוד', אני ממשיכה. נדמה לי שזו הפעם הראשונה בחיי שאני שומעת שיש צבע כזה, צבע בשר. 'שירתו שהיא תערובת ציוצים, מושרת לעיתים קרובות אגב מעוף כלולות עטלפי מעגלי.' בשלב הזה אנחנו שנינו מנסים לחקות מעוף כלולות עטלפי מעגלי. 'קול הקריאה המאונפפת 'דזואי' רק בעונת הקינון. הקריאות האחרות: קול תעופה 'צ'י-צ'י-צ'י-צ'י-צ'יט' שהוא רך יותר ומתכתי פחות מקול התפוחית, וכן 'צואיט' כשל הבזבוז הקנרי'. התפייטות של ממש, אנחנו מסכימים, ועוברים לארוחה שהשותף הכין והביא למרפסת. אני מביטה על הסביצ'ה דגים עם עגבניות שרי שהוא קלה בעצמו, על משקה התמרהינדי שהוא בישל וקירר, על התאנים עם גבינת העיזים וטיפות רכז החרובים שהוא זילף עליהם. כמה ארוחות הכנת לי במשך 36 השנים, אני תוהה בקול, ועדיין אתה כל פעם מפתיע מחדש.

Dijana Policki
Dijana Tolicki and Marko Arsic run Studio Firma, a photography business based in Belgrade, Serbia.

58 תגובות בנושא “3.8.83

  1. האמת שאני הייתי מתחתן איתו אם לא היית נישאת לו..וברצינות יש לי המון ריספקט לאנשים שיודעים לבשל,אבל לא סתם,בלבל אחר,כמו השותף וt של אמפי.
    מרגש לקרוא על הישיבה הנינוחה שלכם במרפסת ככה לציוץ ציפורים אחרי 36 שנה,מכיון שאני בדרך ל28 אני לא ממש מתרגש מ36:-)
    מה שעדיין מפליא אותי זה התעוזה שאנשים לוקחים בגיל 22 ונישאים,שאני חושב על זה אין מצב בכלל בגיל הזה שהייתי בשל להקים משפחה,יכול להיות שהטראומה שהייתה חבויה אז מהנישואים המאוד מוקדמים של הרי גרמו לי להבשיל לאט.
    פוסט נהדר

    Liked by 1 person

    1. אני חושבת שזה כמו הרבה דברים שעושים בגילאים צעירים מאוד, כמו ללכת לצבא. אם תחשוב על זה שניה, זה גם כן לא בדיוק משהו שאדם שפוי עושה, אבל ילדים בני 18-19 עושים בהתלהבות. קופצים למים. אם חושבים על זה ובודקים סטטיסטיקות (אחד לכל שלושה זוגות מתגרש?) באמת שאף אחד לא היה מתחתן. אבל אתה לגמרי צודק שזה קשור למה שעשה דור ההורים. הבת שלי והחבר שלה התחתנו בגיל 20 וילדו 4 ילדים עד גיל 30 דווקא כי ההורים שלו היו מאוד מבוגרים. הוא רצה להיות אבא צעיר, ושלילדים יהיו סבים וסבתות צעירים יחסית. גם זה שיקול לא רע בכלל.

      אהבתי

  2. אכן פוסט נהדר ומתכתב מעט עם הפוסט של עדה.
    גם אנחנו התחתנו כשאני בת 20 והוא בן 22.
    יש לנו חברים מהתקופה ההיא שהתחתנו באותו הזמן והתגרשו אחר כך, אבל גם כאלה שעדיין ביחד. אי אפשר לדעת מה יחזיק את הנישואים ועד כמה הגיל הוא פקטור.
    אבל מרגש לשמוע על היחסים שלכם וגם נשצע שילדיכם בזוגיויות (?) טובות…
    מזל טוב ליום הנישואים (אכן תאריך מדליק). אנחנו החודש נחגוג 40….

    Liked by 1 person

    1. זה נכון. אי אפשר לדעת איזה זוג יחזיק מעמד בתלאות החיים, ואיזה יתפרק, וזה לא קשור בהכרח לגיל שבו נישאים. אולי זו היכולת לצמוח יחד, לתקשר, להשתנות אל מול השינויים שחלים בחיים ובכלל. חודש אוגוסט הוא חודש החתונות. ואני ועדה התחתנו גם באותה שנה, וכנראה אפילו באותו שבוע.

      Liked by 2 אנשים

  3. העובדה שחשבתם על פילנדרום תאריך הנישואין כבר מעיד על תכנון, אצלנו נקבע התאריך לפי המחזור החודשי :-(. טוב היינו עתיקים ונישאנו ב1975 וכך היה מקובל. ההחלטה להינשא התקבלה די מהר ונישאנו כעבורו 4 חצי חודשים.
    השמלה הראשונה שמדדתי, היא זו שלבשתי אבל התעקשתי על סחלבים בתוך מטריית מלמלה. במקום זר רגיל. מפליא אותי שהייתי פשרנית בנושא, כי אז מאד הקפדתי בלבושי וכל הפריטים שקניתי הוא מיובאים מצרפת.
    שמלה נקייה למראה נעדרת מלמלות וכד'. הצלמת "עפה" עלי וגילו לי שהתמונה התנוססה בחלון הראויה של הסטודיו שלהם בבן יהודה בתל אביב.

    Liked by 1 person

    1. סיפור התמונה שהתנוססה בחלון הראווה של הסטודיו הזכיר לי את 'החברה הגאונה' של אלנה פרנטה. כבר ברור לי שהיית יפה בצורה יוצאת דופן 🙂 . בעקבות התגובה שלך תהיתי איזה זר היה לי. נדמה לי שלא היה בכלל. מודה שחלק מהקטע של הגיל הצעיר שלי אז היה כרוך במרד נגד המוסכמות, ובכלל סוג של 'עשיתי טובה' שהואלתי להשתתף בטקס. כל הזמן ריחף בחלל האיום המפורש שלי שנתחתן ברבנות בלי אף אחד, אז לא העיזו להרגיז אותי. באמת שהייתי בלתי נסבלת.

      Liked by 1 person

  4. מזל טוב! על זה נאמר: בניין עדי עד. אגב, אנחנו בזמנו בחרנו יום אקראי בלי להסתכל על התאריך, אלא בעיקר על היום בשבוע (מדמה לי שרצינו חמישי, והתפשרנו על רביעי) ובדיעבד התברר לנו שאנחנו מתחתנים ב-9/7/97:)

    Liked by 1 person

  5. יפה לכן ששתיכן 36 שנים
    עלנה והצלחנה
    מרגשת השיחה שלכם על הציפרים, עדיין מגלים עניין משותף בעולם
    יםה
    התמונה מהממת

    Liked by 1 person

    1. קצת נצבט לי הלב כשכתבת שאת לא חושבת שאת יפה. מניפה, עם הלב שלך אני בטוחה שאת הכי יפה שיש. יש משהו באנשים עם לב טוב שפשוט שובה אותך ולדעתי את אחת מהן

      אהבתי

      1. זה פשוט ככה: מגיל צעיר מאוד הדימוי העצמי שלי היה של שכל ולא של יופי. בדיעבד אני חושבת ש'הכי טוב' ככה, כהרגלי. כלומר, יופי זה דבר שהולך, ושכל מלווה אותך לאורך כל החיים. וחלק מהקטע שלי זה 'לשבות' אנשים באמצעים של דיבור וידע. נו, לכן אני כל כך אוהבת להרצות. זה כמו להפעיל קסם על אנשים 🙂

        אהבתי

          1. כמובן, וגם לשיר כמו זמיר, ולנגן יצירות מורכבות על כינור, וגם לנצח בשחמט ולכתוב תסריטים של סרטים זוכי פסטיבלים. אבל תמיד יש תחום אחד שהוא המגדיר שלך, שהוא המהות, העיקר. והיופי אצלי אף פעם לא היה בקדמת הבמה, ואני בסדר עם זה. לגמרי.

            אהבתי

  6. זה נהדר שיש גבר שיודע לבשל ולהפתיע (גם אחרי 36 שנה)
    האמת זה מזכיר לי שכשאבא שלי היה צעיר הוא היה מבשל מעולה! זה התקלקל עם שנים של עישון סיגריות (זה עושה משהו לחוש הטעם).
    פעם היה מקובל להתחתן בגילאים צעירים כאלה לא?
    גם ההורים שלי התחתנו כשהיו צעירים יחסית
    היום זה כבר קצת אחרת
    אבל עדיין יש זוגות שמתחתנים בגיל צעיר

    יום נישואין שמח 🙂

    Liked by 1 person

    1. זה היה מקובל פעם, ולא רק במגזר. היום זה אכן אחרת, אם כי הבת שלי עשתה אותו הדבר, והם התחתנו בגיל 21. אני עצמי מעולם לא חשבתי שאתחתן כל כך מוקדם, אלא שהחיים הם מה שקורה בזמן שאת מתכננת תוכניות אחרות כידוע. היינו ביחד כבר שלוש וחצי שנים, וזה פשוט היה ברור מאליו. לא היה שום ספק. כשזה זה זה זה.

      אהבתי

  7. מזל טוב! ויפה הישיבה המשותפת הזו במרפסת, מול הציפורים.
    אנחנו נחגוג השנה 20. אני זוכרת שהייתי בעיקר לחוצה בחתונה, כי הרגשתי אחראית לכך שהכל יתקתק כמו שצריך, ההורים משני הצדדים די הגיעו כאורחים. בדיעבד חבל שלא נהניתי יותר, אבל ארועים כאלה הם לא כוס התה שלי, ובדיעבד באמת אפשר לוותר ולעשות מה שמתאים ולא מה שנהוג, כפי שאת עשית. ממילא מה שחשוב אלה הנישואין עצמם ולא הטקס. מצחיק שדווקא היום הבאתי את קלטת החתונה מאמא שלי, כדי להמיר אותה שוב לפורמט ראוי לצפיה, כי הדיסק שהיה לנו נהרס, ופתאום לאחרונה התחשק לי להסתכל על הצילומים.

    Liked by 1 person

    1. עוד ממתינים לך אירועי החתונות של הילדים. שם באמת הייתי הרבה יותר אחראית, ובכל זאת אם הרגשתי לחוצה מדי, אין לחץ שכוסית של ויסקי טוב לא מרככת 🙂 בכל מקרה בסופו של דבר האירועים מסתדרים סביב 'מה שנהוג'. לגבי הצילומים, יש לנו רק אלבום תמונות. חלק מהמרד שלי. טענתי אז שמי יושב ומסתכל בוידאו מהחתונה, זה פאתטי (נו, הייתי בת 20).

      אהבתי

  8. ראשית מזל טוב ליום הנישואין (איפה אייקון של פרח כמו בישרא?) התאריך שלנו נדמה לי נקבע כי רצינו ביום חמישי וזה היה התאריך הפנוי באולם החתונות ( כך אני חושבת, נו טוב חלפו מאז (כמעט) 50 שנה! השמלה היתה צנועה ועם שרוולים ארוכים, אמנם שקופים , בגלל המגזר הדתי-חרדי שבמשפחה, לא העזתי למחות בזמנו על כך ( בנותי עשו מה שהן רוצות כמובן בחתונה שלהן וטוב שכך ), אבל כפיצוי קניתי כעת ליום השמח המתקרב שמלה לבנה יפה נטולת שרוולים . חבל שאמי ז"ל לא יכולה לראות, לדעתי היתה שמחה . הציוצים במרפסת והארוחה הנפלאה נשמע לי ממש נפלא . אגב; האם את ממשיכה לראות את "הכלה מאיסטנבול"? התמונה שהוספת מזכירה את אסמה שנשאה לא מכבר לבחיר ליבה האמיתי משכבר הימים . אני תמיד תוהה מה הקשר לתמונה שאת מוסיפה לפוסט , תמיד מעניין !

    Liked by 1 person

    1. 🌹 אייקון של פרח. הסוד הוא אתר של אייקונים כמו זה: https://coolsymbol.com/emojis/emoji-for-copy-and-paste.html ומשם לעשות קופי-פייסט של איזה אייקון שאת רוצה
      50 שנות נישואין! כבוד, נ*גה. נדמה לי שזה נקרא חתונת הכסף, או הזהב, מתכת יקרה בכל אופן.
      קצת הרגיזה אותי ה'כלה', ולקחתי מהסידרה הפסקה. משהו בפרקים שאחרי המשבר הגדול לא עובד לי: דמויות צצות יש מאין (הדודה הזו, אולפט, למשל), והקפיצה לעתיד פתאום. נהההה. אבל never say never. אולי צריך הפסקה ואז לחזור לראות אם הקסם התורכי עוד עובד. אני בוחרת תמונות לפי התגובה שלי לתמונה. משהו במה שהתמונה משדרת שעולה על אותו גל של התחושה שלי בכתיבת הפוסט. ואני מאוד אוהבת תמונות אמיתיות כאלה.

      אהבתי

      1. תודה לברכות ! הכלה מאסטנבול אכן נמתחת ומשעממת מידי פעם , לדודה ה"חדשה" כביכול יש תפקיד חשוב בעלילה , והתחלתי לראות סדה אחרת מרתקת ( טוב, טלנובלה) שמושכת את הקהל הישראלי "אשה" , לאחר ששנים רבות נמנעתי מסדרות ובכלל מסדרות ארוכות.

        אהבתי

        1. חברה שרואה 'הכלה' גם כן אמרה ש'אשה' סידרה טובה, ושבניגוד ל'כלה' שכולה וילות ובתי יוקרה מכניסה אותך לעולם הסלאמס של איסטנבול וחיי עוני בשכונות של זונות ועובדים זרים. מעניין, אולי נעיף מבט. אני כבר מרגישה שאני מבינה את רוב התורכית 🙂

          אהבתי

  9. באמת הייתם מאוד צעירים, אבל זה היה מקובל יותר אז. ההכנות שלך לחתונה מזכירות לי את החתונה שלי. גם אני קניתי סתם שמלה לבנה ולא הלכתי למכון יופי ובטח שלא התהדרתי בתסרוקת ובאיפור. מה כן, צבעתי ציפורניים לראשונה ולאחרונה בחיי. כיום אני מבינה שהייתי באמת יפה וחטובה, אז פשוט לא קלטתי את זה ומה שהכי הטריד אותי היה שהחתן סירב לענוד עניבה : )

    Liked by 1 person

    1. אני זוכרת שכתבת פעם שכשאת רואה תמונות שלך מפעם את כועסת שלא הבנת אז שאת יפה וחטובה. אני תוהה כעת, אם כולנו (כל מי שהגיבה כאן) קנינו שמלה לבנה, או תפרנו, מי הלך לסלון הכלות, וקנה את כל שמלות הקצפת שהיו אז בחלונות הראווה?

      אהבתי

  10. אם עשיתם כך, כנראה היה נכון כך (גם עבור ילדיכם). יש שנכון להם להינשא בצעירות. אולי זה אפילו יותר קל ככה, לפני שהמח שלנו מתקבע על כל מיני שטויות.
    איזו הצצה מיוחדת, אל תוך הזוגיות שלכם. כזו שעושה נחת בלב ומציפה באהבה שקטה ויציבה ממנה אפשר לצמוח אל תוך היקום. תודה.

    Liked by 1 person

    1. בדיעבד אכן היה נכון, עובדה: עבד. קיבלנו ברכות בווטסאפ המשפחתי מהילדים (בטח איזו אפליקציה הזכירה להם), ושאלה מהבן הבכור: מה הסוד של 36 שנים.
      יש בזה באמת משהו, שכשמתחתנים צעירים פחות מקובעים, ויוצרים 'קיבועים' משותפים.

      Liked by 1 person

  11. מזל טוב לחגיגות ה36, אם אני הייתי נשארת נשואה הייתי חוגגת בחודש הבא 27 , אבל לא נשארתי נשואה ואני חוגגת 16 שנים של גירושין 🙂
    כמובן שההכנות שלך לחתונה החזירו אותי לשלי- את השמלה בחרה אמא שלי, רק כי לי ממש לא היה אכפת. היא מצאה אותה באיזו חנות במדרחוב בחיפה ואני הלכתי איתה, מדדתי ואמרתי כן, למה לא? את הטבעת בחרנו באותה הזדמנות , בחנות בהמשך הרחוב, זה לקח עשר דקות. וזו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שנכנסתי לחנות תכשיטים עם אמצעי אבטחה.
    מאד מאד לא היה אכפת לי איך ומה יהיה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מוותרת על חתונה עם רב ועושה איזה משהו קטן משפחתי. כן החלטתי ללכת לעשות תסרוקת ואיפור בסלון כלות, בעיקר בגלל שלא רציתי שיציקו לי בשעות שלפני החתונה והיה נראה לי שסלון כלות זה מקום להתחבא בו. מאחר ולא היו אז טלפונים סלולאריים זה גם היה הגיוני.
    הרגשתי מאד יפה ומאד לא אני בחתונה.

    זה מקסים בעיני שאתם יושבים במרפסת, נהנים זה מחברתה של זו ומדברים על תחת של ציפורים. הכי יפה שיש.
    וגם, השתעשעתי מהתיאורים הפיוטיים ותהיתי לי איך נשמעים הציוצים האלו על אמת, כי מהתיאור אי אפשר להבין כלום. בדיוק כמו שכלב נובח האו האו בעברית ו-ווף ווף באנגלית.
    בעיקר אהבתי שמספיקה לכם חברת עצמכם, וברור לגמרי שאתם ממלאים אותה בתוכן שהוא לגמרי אישי שלכם ולא צריך אף אחד.

    Liked by 1 person

    1. 16 שנים של חופש את חוגגת. וכאן באה שאלת 'חנה בבלי' מטופשת: האם חוגגים את הגירושין בתאריך הנישואין, או בתאריך הגירושין? בטח יש הבדל בין מנהגי עדות שונות 🙂
      התיאור של חנות התכשיטים גם כן מהדהד לי חוויות משלי: הלכתי עם אמא שלו לקנות לי תכשיט (מזהב כמובן. כי ככה נהוג). הלכנו לאיזו חנות של מכרים שלהם מאותה עיר בחו"ל והן פרצו בשיחה ארוכה בספרדית.
      התיאורים הפיוטיים הם ציטוט מדויק מהמגדיר, אפשר לבדוק. גם אני צחקתי מהניסיון להעלות על הכתב את הקולות. זה באמת מגוחך, כל ה'צ'י-צ'י -צ'י-צ'י-צ'יט' וה'צואיט'. גם הוריאציות של 'צבע הבשר' ממש חיסלו אותנו. ישבנו וצחקנו עד כאב בטן.

      Liked by 1 person

  12. מזל טוב 💐

    אנחנו התחתנו בראש חודש (אז לא היינו צריכים לצום).

    את מתארת את המאכלים שלו יותר מידי טוב, אולי די פיוטית בעצמך.
    אולי תכתבי מגדיר מאכלים שמלא בתיאורים כאלה, עם תמונות. זה ספר שמצד אחד הוא לא פיקציה ומצד שני אין בו אנשים, אלא אם תפרגני גם לשותף תיאור ותמונות, אבל זה יהיה יותר על הצד הבשלני שלו ופחות צהוב. לשוקולדים מגיע ספר משלהם.

    Liked by 2 אנשים

    1. מתה על הראש שלך, תמרי. רעיון מעולה מגדיר מאכלים. היתה תקופה שהבת שלי היתה עוזרת לו במטבח ומתעדת במחברת את הרכיבים והתהליך. הוא לא מכין לפי מתכונים (רק מתייעץ בהם), וכל פעם באמת יוצא לו משהו אחר. מצד שני, מגדיר מאכלים זה לא מילה אחרת לאוסף של כל תמונות האוכל שאנשים מעלים לאינסטה בכמויות?

      אהבתי

  13. פוסט נהדר מניפה !!!
    אצלי: עם הראשון ״התחתנו״ בעיריית פילדלפיה ללא עדים וטבעת, לא מתוכנן וחפוז. הייתי בחודש שלישי. לבשתי שמלה שחורה מפלנל והוא חולצת משבצות מפלנל. היתה לו בטן גדולה משלי. אני חושבת שהוא היה בתקופה הכי שמנה שלו אם כי מעולם לא נחשב לשמן. ראש העיר צילמה אותנו צילום אחד ושלחה לנו בדואר למזכרת. הנישואין הסתיימו אחרי 7 שנים בערך ברבנות בתל אביב. עם השני – זה היה עם רב אורתודוכסי קרליבכי, חופה, ברכות ותפילות ומזמורים, הייתי לבושה לבן והינומה כדת וכדין והכוס נשברה ללא שום בעיות ואפילו נעשה לנו אלבום חתונה מהודר ומושקע. הנישואין הרשמיים ארכו גם בערך 7 שנים, אולי שמונה, הסתיימו באותה רבנות. עם השני נולדו ספרים במקום ילדים. את השמלה וההינומה שמתי בתיבת המיחזור בשכונתית דאז והטבעת הותכה. אז מה זה משנה, שמלה צחורה או שחורה, הינומה גזורה או תקנית, חופה וקידושין או מילמול סתמי של ראש עיר שבה במקרה או שלא היינו סטודנטים. החיים חולפים. קיץ רודף קיץ וחורף לא ממש מצליח לנחם. אצלנו במשפחה הלא גדולה, לאורכה ולרוחבה אין גבר בשלן עם איזושהי גישה אסתטית לממלכת המטבח. אם הייתי מפנטזת על פרק ג׳ בחיי הייתי מזמנת אחד כזה. מאסטרשף. אולי בגלגול הבא.
    סליחה שנשפכתי. אצלי בבלוג שום דבר לא יוצא ממני לאחרונה…

    Liked by 1 person

    1. איזו תגובה נהדרת. אני מתה על תגובות מיני-פוסט, ואם מצאת פה מקום למילים גם כן טוב. אני לומדת שהחיים שלך מתנהלים במחזוריות של שבע שנים, ויש בזה משהו כמו-מיתי. שבע שנים טובות או רעות, או גם וגם, ואת צודקת שהטקס או השמלה לא אומרים כלום על מערכת היחסים ומה שיוולד ממנה. בכל זאת נשמע שאת מפויסת ולא כועסת. לגבי גבר בשלן, הייתי רוצה לומר שאני טיפחתי אותו, כי א. לא יודעת לבשל אז לא היתה לו ברירה אם רצה לאכול טוב, ב. מפרגנת לו בענק. אבל מודה באמת, שזה לא באמת תלוי בי. הוא פשוט כזה.

      אהבתי

      1. רק רציתי שתדעי מ` יקרה שאחרי שהגבתי לך התפרצו ממני מילים לתוך הבלוג שלי, זה היה מפתיע לשעות הקטנות של הלילה שבא ריכוז כזה וחשק למילה ואפילו העלתי קישור לפייסבוק ( לאחרונה אני נרתעת מחשיפה) כי הייתי כל כך מבסוטה שיצא לי משהו שאולי כבר קראת.. אז בזכות הפוסט שלך… ולגבי הגבר הבשלן אז לא הצלחתי לחנך… זה בגנים הרומנים שלי, שאשה דואגת לבטן של הגבר. אולי פרק ג נכון שיהיה כבר סוף סוף מחוץ לארון הרומני והמגדרי

        Liked by 1 person

        1. כבר אמרתי לא פעם בעבר, שהתגובות פה עושות לי שמח, אולי אפילו יותר מהכתיבה של הפוסט עצמו. אחרי תגובה כזו אני ממש מחייכת. קראתי את הפוסט שלך ונהניתי, למרות שהטריגר לפוסט היה איבוד כואב של פלאפון. אני בהחלט לוקחת ממנו כמה דברים. ואם את כבר מדברת על פרק ג', את בחורה סופר אופטימית.

          אהבתי

  14. תיארת בקסם רב את דאגת ההורים הכנה, את השמחה השלימה והאהבה. מרתק עד כמה השתנו להם הדורות והתפיסות החברתיות. הקילומטראז שלי קצר בהרבה משלך,טרם מלאו שש שנים לנישואיי.בחתונתי הייתי מאופרת, מסורקת, ועם העקב הכי גבוה שלבשתי אי פעם-והכל בחסות המראה הטבעי והעדין. מאחלת לך עוד הרבה שנים שמחות חטובות מלאות באהבה דאגה וכנות הדדית.

    Liked by 1 person

    1. את צריכה להיות במחזורים של הבת שלי בערך, שהתחתנה לפני עשר שנים (בגיל 21). גם היא היתה מאופרת ומסורקת, והיתה הכלה הכי יפה בעולם ולגמרי לא דומה לעצמה. ועדיין השמחה בחתונה היתה הכי אמיתית שיש.
      תודה על האיחול. כיף לקבל 🙂

      אהבתי

  15. הזוגיות שלכם נשמעת מקסימה ממש והסצנה שתיארת, על התצפית בואדי והירקנים נפלאה.
    אני חושבת שדווקא הסוף, עם האוכל, מכיל איזה סוד כמוס לזוגיות מוצלחת- 36 שנה והוא עוד מנסה (ומצליח!) לחדש ולהפתיע אותך ואת מעריכה את פועלו ומשבחת אותו על כך.
    יותר מדי קל לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם ונראה שאתם לא נופלים למלכודת הזאת.
    מאחלת לכם עוד שנים רבות ויפות של יחד 🙂

    Liked by 1 person

    1. כמו כל זוגיות, גם היא לא מושלמת מן הסתם, אבל אני אוהבת להביא את הרגעים האלה לכאן, גם כי אני רוצה להקפיא אותם ולקבע בזיכרון, כמו שפירית באגל ענבר. ואני בהחלט מסכימה שסוד הזוגיות היציבה היא להמשיך לחשוב על בן או בת הזוג, ולעשות דברים שישמחו אותם. כשזה נגמר נשארות רק הטינות והרטינות, ועם זה באמת שלא צריך להשאר.

      Liked by 1 person

  16. כיף לקרוא על הכיף שלכם. מזל טוב!
    וצחקתי על המעוף כלולות עטלפי מעגלי. איך את מוצאת כל כך הרבה ליריקה במגדיר…

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה