עונת המלפפונים

יש לי נטייה לספר על הצלחות, ואני ממש מקווה שזו לא המקבילה המילולית לתמונת סלפי פאתטית עם שפתי ברווז מכווצות, אבל אולי זה קצת כן. אני יודעת שבדרך כלל דווקא כישלונות טומנים בחובם הזדמנות ללמידה עצמית, אם מצליחים לבלוע את דמעות האכזבה ולבחון ברצינות מדוע זה קרה. הצלחות הן לרוב מקריות, צומת של נסיבות והזדמנויות, או במילה אחת מזל. זו הסיבה שלרוב גם אי אפשר לנבא הצלחות, או לחקות אותן, וגם אם ההצלחות מנותחות ומפורקות לגורמים וסיבות ובחירות, הלימוד 'על אודות' יכול אולי להסביר אותן בדיעבד, אבל לא ממש לתת כלים לחזור על הצלחות עתידיות או לנבא אותן. אבל משהו במבנה האישיות ה'הכי טוב' שלי, בנטייה הכנראה-מולדת לראות את חצי הכוס המלאה (גם אם היא חצי מלאה רק בגלל שבמקרה השארתי אותה בחוץ וירד גשם), גורם לי לכתוב מחדש את הסיפורים שלי עם סוף טוב. חולה על סוף טוב, גם אם הוא מתמהמה במשך שנים, ואפילו אם זה רק סוף של פרק, ולא של הספר כולו. ואולי בכל זאת אפשר ללמוד משהו מהסיפור הבא, ולבסס דפוס פעילות חדש.

אתמול נפוליאון שולח לי מייל, מבקש להתקשר. נפוליאון איש קטן וכוחני, זה לא מבשר טוב. אבל הנה אני, רגועה כמו מלפפון שעלה ממגרת המקרר, מוכנה לכל. תתקשר, אני כותבת לו, בקיץ כולנו עובדים מהבית או מהספריה, ואני בבית. תתקשר. די מהר מתבררת סיבת השיחה. נפוליאון כועס כי פנו אליו מועמדים אפשריים לתקן שפורסם, והוא לא ידע. לא ידעתי שפורסם תקן, הוא נוזף. למה לא התנהל דיון מחלקתי על פתיחת התקן כמקובל? הוא מוחה. למה בעיתוי הזה? הוא דורש לדעת, ולמה אין בתקן הגדרה מדויקת יותר של תחומי המחקר? למה לא נערך דיון תיאורטי בשאלה מה אנחנו מחפשים, האם חוקר צעיר שזה עתה סיים דוקטורט או חוקר ותיק יותר, והרי אי אפשר למדוד אותם באותם קני מידה. והאם דג הכסף שאמור להצטרף למחלקה ישתתף בדיונים או לא? נפוליאון, אגב, חושב שלא, בנימוק פרוצדוראלי. אבל אני יודעת שזמנו של נפוליאון אוזל. עוד שנים אחדות יפרוש, והוא רוצה להותיר חותם בדמות תקן בצלמו במחלקה, כמו כל הנפוליאונים, כל התימרונים האפשריים ייושמו; כל התותחים הכבדים טעונים, ומוכנים לירי.

אני בודקת במדחום פנימי את הטמפרטורה של המלפפון הפנימי שלי. עדיין קריר ורגוע לגמרי. ברור לי שנפוליאון משתמש פה בשיטותיו הביריוניות כדי להקטין אותי וכדי לאשש את סמכותו. ברור לי שהוא מבקש על הדרך לקדם מועמדים מטעמו, שהתזמון פחות מתאים להם. אבל גם אני לא בדיוק צחה וברה מכל אשמה. בא-רור שלא קיימתי דיון בנושאים הללו. למדתי את הכלל החשוב ביותר בניהול: עדיף להתנצל מאשר לבקש רשות. אבל אני גם לא מעוניינת לפתח את העימות למלחמה גלויה בינינו. אני מסבירה לנפוליאון: דווקא כן נערך דיון מחלקתי על פתיחת התקן. בדיון שנערך על הבאת הדג הכסוף למחלקה דובר על כך שבמקביל יפתח תקן פתוח. זה התקן. בענייני התזמון והתוכן אני מתנצלת. אכן היה צריך להתקיים דיון, אלא שההנהלה הנוכחית בעדנו, ותקן משוחרר לא יוחזר, וההחלטות שלי השאירו את כל האופציות פתוחות. במילים אחרות, אני מודה באחריות ובו זמנית מסבירה שהכל עוד לפנינו. הוא יקבל את הבמה שלו. במהלך השיחה הוא חוזר ונוזף בי, ואני חוזרת ובודקת את הטמפרטורה הפנימית שלי: אני נשארת באזור הירוק, ולא גולשת לאדום. הכל בסדר.

בסוף השיחה אני שואלת את נפוליאון אם הוא יכול להמליץ לי על מרצה לתוכנית אחרת שלי, כי הוא מכיר אותה הכי טוב. נפוליאון נופל בפח המחמאות כמו כולם. נפוליאון מתרכך. נפוליאון מספר לי אנקדוטה מימיו הראשונים בהוראה. אנחנו מנהלים שיחה נורמאלית לגמרי, אפילו צחוק היה שם. לא חשבתי על זה, הוא אומר, אבל תני לי כמה ימים, והקול שלו נינוח ורגוע.

אחרי השיחה שלנו, אני כותבת מייל לכל החברים. אני מתארת את המצב הקיים. אני מתנצלת שלא קיימנו דיון מעמיק מקדים, מבטיחה שעוד נקיים בהמשך. ביני לביני אני מגחכת. המלפפון שבתוכי כבר לא קריר או ירוק. אם תדחקו אותי לפינה אודה שהוא דומה יותר כעת לעגבניה סמוקה. אבל אני מרגישה נפלא, מחודדת, מדויקת. אולי זהו סוד כוח הניהול הנשי. לעשות מה שאני רוצה, ואחר כך להודות באשמה ולהתנצל בפומבי, בלי להרגיש שמשהו נגרע מכבודי, ושכולם יקפצו לי.

rie cramer
(Rie Cramer (1887-1977
מודעות פרסומת

52 תגובות בנושא “עונת המלפפונים

  1. וואו. צל"ש….משאית מלאה צל"שים. על קור הרוח (לפחות בזמן השיחה). על החדות. על המניפולציה המוצלחת. על המייל שבסוף – שסוג-של הקדים תרופה למכות נוספות…………….פשוט צל"ש.
    וגם – התמונה העלתה בי נוסטלגיה לספרי הילדים של פעם…………..

    Liked by 1 person

    1. מקבלת את המשאית בברכה ובחיוך. מודה שלקח לי זמן ללמוד איך לתמרן ככה בג'ונגל האנושי הזה. התמונה אולי מרככת את התחושה, אבל אני מודה שזה באמת משמח לדעת שהצלחתי ללמוד איך לנהל את הנפוליאונים האלה, ואת זה הספציפי שלי.

      אהבתי

  2. קשה לי להביע השתתפות כי אני מרגישה קורבן של ניהול נשי כזה, ובמקרה השבוע יותר מתמיד. אבל תודה על החידוד של "עדיף להתנצל מאשר לבקש רשות" – לא ידעתי שיש כלל כזה אם כי חוויתי אותו מספר פעמים, בלי החלק של ההתנצלות.
    כמובן שאפשר לשאול מה זה אומר עלי שהמלה "קורבן" מופיעה בתגובה שלי ומה עם ללמוד מכשלון וכו'.
    אבל מסתפקת פה ב"זה לא את, זה אני" ומודה לך (באמת, בלי ציניות) על הטיימינג שאיפשר לי לראות איך זה נראה מהצד השני (כולל הפלה בפח המחמאות), ועל הדרך קצת לפרוק פה כי לא בטוחה שאכתוב על כך במקום אחר. וכמו שאת כותבת, מכל דבר לומדים, גם אם זה תמיד בדיעבד וגם אם הלמידה היא על אופן התנהלות של אחרים שמשום מה אני לא מיטיבה לחזות אותו.

    Liked by 1 person

    1. בלי ההתנצלות זו כוחנות לשמה, בסגנון אריק שרון. אבל גם ההתנצלות היא אכן סוג של מניפולציה, כי היא לא באמת משנה את המציאות, רק גורמת ל'קורבן' אולי לתחושה טובה יותר בלי לאבד נקודות בכלל.
      אני יכולה רק לומר שלקח לי זמן ללמוד איך עושים את זה. זה הגלגול השני שלי בתפקיד, והגעתי אליו הפעם עם ניסיון כמובן, ועם הרבה פחות סבלנות לשחק לפי הכללים. ממילא גם למדתי שאם אני רוצה משהו צריך ללמוד איך לעשות את זה, איך לחשב כמה מהלכים מראש, איך לנטרל מוקשים, איך להפעיל את הכוחות לטובתי. במילים אחרות, פוליטיקה אירגונית. משהו ששנאתי, אבל שאי אפשר להתקדם בשום אירגון בלעדיו.

      Liked by 1 person

  3. וואו, הפסקה הראשונה מופתית בעיני. ואני מזדהה עם חלקים רבים ממנה. קראתי והנהנתי ונהניתי.
    ובקשר לסיפור, אין לי אלא להיות מלאת השתאות. אז ככה עושים את זה, אז ככה זה נראה.

    Liked by 1 person

  4. תמימה שכמותי , למדתי עוד משהו על הדרך שהעולם הזה עובד.
    מודה שהרגשתי לא משהו כשקראתי את זה בהתחלה, אולי כי נפגעתי מקומבינות כאלו ואחרות במהלך עבודתי/לימודיי וכו', אבל בסוף הפניתי לימוד חשוב לחיים.

    Liked by 1 person

    1. קומבינות תמיד יהיו, לצערי. תכונה אנושית. אולי השיעור הכי חשוב שלמדתי בדרך היה שלכללים ולחוקים אין ממש כוח לעצור מישהו שמוכן להלחם. ראיתי את זה קורה פעם אחר פעם. אני כבר לא הבחורה התמימה ההיא. גם לא איזה רב-נוכל רב מעללים. אולי רב"ט. אני גם לא חוששת להתקלקל יותר מדי בדרך, כי אני לא הולכת למוקדי הכוח. המינוי הנוכחי נכפה עלי, הפעם כמו בפעם הקודמת. אלא שהפעם אני הרבה יותר מוכנה.

      אהבתי

    1. אאוץ', מודה שחלק מן התגובות פה גורמות לי להביט על כל הסיפור הזה מנקודת מבט אחרת. לא מאמינה ב'כל האמצעים מקדשים את המטרה', זה אפילו מפחיד אותי. אבל כן מאמינה בניסיון, ודאי כזה שמשאיר אותי חזקה מול אנשים שנהנים להקטין אותי. האקדמיה היא מקום מאוד כוחני. קצת מצחיק בהתחשב בכך שעל מה כבר יש לנו שליטה? זה לא שאנחנו אחראים על תקציבי ענק. אם יש מקום שבו כל האמוציות יוצאות זה בעניין המינויים: מי יכנס לגילדה הזו, שאנחנו כל כך מעריכים. ושם מתנהלים מאבקי-על מתוחכמים ולא הכי יפים, שיכולתי לכתוב עליהם ספר.

      אהבתי

      1. מה שאני הרגשתי כשקראתי את הפוסט זה שנחמד לראות שמישהי שהיא מהצד של הטובים" למדה איך לשחק את המשחק, ולא שאת איזו תככנית על שמבחינתה כל האמצעים כשרים.

        Liked by 2 אנשים

        1. תודה, על השיקוף הזה. כל אחד קורא/ת את עצמו בסיפור, זה אף פעם לא אובייקטיבי, כמו שכתבה פה 'פרי העץ': "זה לא את, זה אני", וזה נכון שבעתיים כשמדובר במניפולציות. וכשאני קוראת את התגובות זה חוזר למקומות שלי גם כן, וחוזר חלילה, כמו בכל אינטראקציה בין אישית 🤷

          אהבתי

  5. מודה שלא כל כך הבנתי מה חלקך הניהולי בתקן הזה. אצלנו התקנים הם פקולטאים והטיפול במועמדים נעשה על ידי וועדה פקולטאית רב תחומית. והמחלקות בעלות צרכים מיוחדים יכולות לבחור רק מבין המועמדים שעברו את שלב התמיכה של הוועדה וגם למועמד יש אז say לאיזו מחלקה הוא רוצה להצטרף. כלומר, הקבלה מבוססת על הצטיינות מחקרית והתחום המחקרי הוא משני לצרכי קבלת המועמד. המדיניות השתנתה מאז הדיקן מלפני כעשור שבכלל הטמיע ואיחד מחלקות וחוגים לגופים גדולים יותר, מימיו הגישה השתנתה. לדעתו לא משנה תחום התמחותו המחקרית של המועמד, כי כל אחד שהתקבל על בסיס מצוינות – יכול ללמוד מטקסט בוק וללמד כל קורס לתואר ראשון. וכך יוצא שחוקרים מצוינים מלמדים גם בקורסים שאינם בתחומם המחקרי. ואם דרוש תחום התמחות קלאסי לצורכי הוראה ספציפיים, מקבלים מישהו במסלול המקביל, או רופאים עם 'פרופסורה קלינית' שהיא נחותה מפרופסורה תקנית רגילה. כך יש אצלנו למשל אחד שמלמד מצוין אנטומיה של האדם, ויש אומרים (ואפילו כתבו על כך בעיתון) – שתואר הדוקטור שלו בכלל מאוניברסיטת דמיקולו בהתכתבות. הוא במסלול המקביל.
    אגב, אני מאוד לא סבלתי כאלה שעושים ואחר כך "מתנצלים" וכמובן לא מתכוונים. זה כמו שביבי אומר: "אם (בדגש על אם) פגעתי, אז אני מתנצל" – לא עובד עלי גם כיום ואפילו מעצבן אותי יותר מאשר העדר התנצלות ועוד אני מאמין בעל תעשה לאחרים את מה שאתה לא רוצה שיעשו לך. דהיינו, אותי לא היית מרככת 🙂

    אהבתי

    1. התנצלות היא שיטה נהדרת לרכך כעס של אחרים עליך. בא אליך מישהו, כועס מאוד על מה שעשית, ומצפה למריבה, להצטדקות. אנשים אוהבים מאוד להיות צודקים, ואילו אני חושבת כמו בסיסמה ההיא על הכביש – עדיף להיות חכם ולא צודק. מה יעשה האיש עם כל הכעס שלו כשאת מיד מקבלת את הטעות, מתנצלת? זה פורק אותו מכל נשקו. גם אם הוא אולי עוד כועס, מה הוא יכול להמשיך להתווכח ולריב? לא נשאר על מה, כי קיבלת את מה שאמר. אני גם אומרת מפורשות את מילות הקסם: 'אתה צודק'. אחרי זה כבר אפשר להדליק את מקטרת השלום.
      אני לא אכנס פה לפרטי התהליך, ורק אומר שאצלנו כן יש משמעות להחלטות ברובד המחלקתי למרות שבסופו של דבר מי שקובע זו אכן ועדה פקולטטית.

      אהבתי

  6. אני מאמינה שכולנו רוצים להצטייר טובים ומוצלחים, חזקים ויפים בעיני העולם.
    כלומר, ברור שיש לכולם רגעים פחות מוצלחים בחיים, אבל בעצם למה ליחצן אותם?

    הפסקה הראשונה שלך עוררה אותי לחשוב. הרבה. קראתי אותה ואותה בלבד בעבודה, ורק מאוחר יותר את כל השאר, וחשבתי שתספרי הפעם סיפור של כישלון, אני מודה שהופתעתי מאד שלא 🙂

    בשבילי, הבלוג הוא מקום שבו אני חושפת גם (לפעמים אני מרגישה שבעיקר) את החלקים הפחות פוטוגנים שלי. את החולשות והכשלונות, את הרצונות והמאוויים היותר אגואיסטיים. סוג של תרגיל מתמשך בלא להיות הכי טובה וחזקה ונהדרת.

    לגבי המניפולציה שלך, אני קצת אמביוולנטית בתחושות, מצד אחד – כל הכבוד, היכולת לתמרן ולנהל, היא לא דבר מובן מאליו ועשית את זה נהדר ומוצלח ומצליח. ובגלל שזו את, אני מריעה לך, ממש.
    מצד שני, קצת קשה לי עם הכוחנות הנדרשת על מנת להניע דברים (ברור לי שהיא נדרשת וברור לי שלא כל אחד קרוץ מהחומר שמסוגל להפעיל אותה).וקשה לי עם המניפולציה.

    על דבר אחד אני יכולה להגיד באופן חד משמעי – הכל כתוב בצורה נהדרת – כמו תמיד 🙂

    Liked by 2 אנשים

    1. אני חושבת שהיתה בפיסקה הראשונה נימה אפולוגטית בגלל הערה של מגיבה חדת עין על כך שאני מתמקדת בבלוג בהצלחות. והנה עוד פוסט שעוסק בהצלחה. הבלוג הוא מקום נפלא לפריקה וזו מטבעה נוגעת בחלקים הפחות פוטוגניים של החיים, כפי שהגדרת היטב. אני רואה בבלוג מעין מראה מדברת, שעוזרת לי להדהד, לעכל ולתעד חלקים שונים של חיי. כשאני קוראת אותו אני גם יודעת לקרוא את החלקים האחרים, שלא תמיד אני מתעכבת עליהם.
      אשר לכוחנות, היא תכונה שקיימת במינון כזה או אחר אצל כל אחד, ואפשר לפתח אותה. למדתי להשתמש במניפולציות כדי לתמרן במערכת. אין לי ספק שכל אחד שעובד באירגון חייב לעשות את זה במידה כזו או אחרת של הצלחה. בסופו של דבר כמובן הרבה יותר כיף לעבוד עם אנשים נעימים ולא כוחניים, אבל ברגע שמדובר באירגון היררכי יש שימוש בכוחנות. אין לי ספק שגם אצלך יש, והיא אולי רק פחות בוטה כי לא בכל מקום יש 'נפולאון'.

      אהבתי

      1. קשה לי להאמין שיש ארגון שאין בו מלחמות כוח או אפילו סתם ניגודי אינטרסים. כוחנות ברור שיש אצל כל אחד ברמה זו או אחרת, וכמו שאמרתי, כנראה שאין דרך להתחמק משימוש בה לעיתים.
        עם המניפולציה קשה לי, כי אני מי שאני.

        בפעם האחרונה שהפעילו עלי מניפולציה, זה היה אחרי הקורס שעשיתי, כשחזרתי לארגון מלאת מוטיבציה ורצון לקדם תחום חדש לחלוטין שיכול, בהתנהלות נכונה, לקדם את כולם, לפתוח אופקים חדשים לחלוטין. משהו מרגש ומיוחד, שלא לומר הזדמנות חד פעמית שאם לא ננצל אותה, ינצלו אותה אחרים.
        הלכתי למנהלת שלי, הבאתי איתי מצגת והצגתי לה את הנושא.
        היא נראתה מתלהבת מאד.
        דיברה איתי על הצגה מול העמיתים, מול ישיבת מנהלות, ומול הבכירה . הזמינה אותי לקבוצת איכות מחוזית שנתנה לי להעלות שם מצגת מורחבת שמסבירה את הנושא בצורה קצת יותר מעמיקה.
        גם הבכירה שישבה שם עשתה קולות של התפעלות.

        מאותו רגע, לאחר סיום הישיבה, הפסיקה המנהלת להגיב לכל שאלותי ופניותי בקשר להתקדמות הנושא. ובישיבה הבאה של קבוצת האיכות חיכו שתי המנהלות לסוף הפגישה, אחרי שכולם סיימו להציג את הנושאים שלהם ונשארו שתי דקות לסיום, ואז אמרה הבכירה:
        ועכשיו אלייך פועה! יש לנו רעיון נהדר איך לקדם את הנושא שלך! תכיני חוברת שתסביר את הנושא!

        עכשיו, מנושא שהיה אפשר לפתח אותו לתחום תעסוקה שלם, צומצמתי לכדי חוברת.
        אמרתי שאין לי מושג מה הן בדיוק מתכוונות להשיג בחוברת ומה הן רוצות שיהיה כתוב בה, כמובן שאמרתי את זה מאד בזהירות כי עדיין ישבנו בישיבה עם משתתפים אחרים, המנהלת אמרה שהיא תסביר לי אחר כך.

        המניפולציה היתה מכוערת ופוגעת מאד. היה לי הרבה יותר קל, אם היו פונים אלי באופן פרטי ואומרים לי שהארגון לא בשל לשינויים שאני מציעה או לרעיון שאני מביאה.

        בכל אופן לא כתבתי שום חוברת ולא הגעתי לישיבה הבאה שאליה הוזמנתי, אני לא מתכוונת גם להגיע לאחרות. ומאחר ואף אחד לא שאל אותי למה לא באתי, נראה לי שלא באמת מפריע להם.

        Liked by 1 person

        1. זה באמת מכוער, וגם לא כל כך חכם. יכלה לומר לך ישירות בלי כל המריחה המביכה הזו. אני מאוד מבינה למה התקפלת ועזבת את כל הפרוייקט. צריך לבחור את המלחמות שלך. אבל בואי נפליג רגע בתסריט דמיוני אחר. נניח שהיזמה הזו היתה בעיניך משהו חשוב במיוחד, שיש לו השלכות אישיות עליך ושהוא בוער בך בעצמות. שאת מוכנה לעשות הכל כדי שהפרוייקט ימריא. במקרה כזה היית ודאי עושה דברים אחרת (גם אחרי הישיבה), ניגשת לעוד קודקודים ומגייסת אותם מאחורי הקלעים (הישיבות הן סוג של חותמת גומי להחלטות שמוכרעות ממילא בין כמה אנשים מקודם), בוחנת מה המשאבים הדרושים לפרוייקט ומאיפה ניתן לגייס אותם, איך להעביר את המנהלת לצידך שלא תרגיש שגונבים לה תהילה או דוחקים אותה הצידה, איך להגיע לבכירה ולהלהיב אותה. ואולי גם איך אפשר לעשות את כל זה בחברה פרטית, ולא בגוף ממלכתי שראשיו רק רוצים לחזור הביתה בשלום.

          Liked by 1 person

          1. ברור אפילו לאהבלה לא פוליטיקאית כמוני שההכרעות נעשות עוד לפני הישיבות ושהמנהלת והבכירה היו מתואמות ושוחחו על כך הרבה לפני ותיאמו בדיוק מה ומתי להגיד לי מה שאמרו. הבעיה, שאם הייתי הולכת מעל הראש שלהן, הייתי חוטפת הרבה יותר גרוע, אני יודעת , כי ניסיתי בעבר בנושאים אחרים. לא מעט שנים נחשבתי לטרבל מייקרית רצינית, פחדו ממני וזה לא דבר טוב, כי מאד לא באו לקראתי בשום דבר.

            כן ניסיתי לפנות בדרכים אחרות, דרך מקדמת תחום הכשרה ולמידה ומי שאחראית על קורסים וכדומה, הן כולם אמרו שהדרך חסומה להן ושלא תוכלנה לעזור לי.

            וללכת מחוץ לארגון זה אומר לעזוב את העבודה על כל יתרונותיה ולחפש הרפתקאה שסופה לא ברור ואפילו לא האמצע שלה… ואני לא מרגישה שיש לי גב כלכלי שיכול לאפשר לי הרפתקאות בגיל 51 , אז ויתרתי ונעשיתי עוד קצת יותר מרירה ופחות משתפת פעולה משהייתי.
            אני כבר לא אצטרף ליוזמות כאלה ולא אקדם את האג'נדות שלהן. אגב, עוד דבר ששמתי לב, מפרוייקטים של אחרים, זה שיש להן נטיה לשייך לעצמן דברים שעשו אחרים, אז בשביל מה לטרוח?

            Liked by 2 אנשים

            1. וזה, בקליפת אגוז, הבעיה באירגונים מהסוג שאת עובדת בו. זה לא שמישהו יוריד להן במשכורת (או יוסיף לשלך) אם יתמכו בך, יקבלו את היזמה ויקדמו אותה. אדרבה, אולי זה יטלטל את המערכת ויהפוך את התפקיד שלהן למיותר למשל, אז למה להן? והקטע של הקרדיט הוא חלק מהעניין. במילים אחרות, אין להן שום מוטיבציה לשנות משהו, ובסופו של דבר גם לך לא. אז עולם כמנהגו נוהג, והאינרציה חוגגת. מבחינתך את צודקת לגמרי. התגמול להתלהבות ולחידוש ולשינוי הוא שלילי, והן 'חינכו' אותך ללכת בתלם. ורק לאן נוליך את המרירות ואת רוח הצוות וטובת הכלל והעניין שנפגעים כל כך בתהליך 😰

              Liked by 1 person

    1. למדתי. ואם אני למדתי, כל אחד יכול. אני בהחלט יכולה לראות גם את המדרון החלקלק שמוביל בסופו של דבר אנשים להפוך לטיראנים, שלא לדבר על פוליטיקאים שכולם מתחילים מכוונות טובות ומסיימים כשהם אוחזים בכיסא בלי יכולת לעזוב. למזלי התפקיד הזה עובר ברוטאציה בין החברים, כך שאני לא אצטרך לראות את עצמי הופכת למפלצת כוחנית, אם לא הפכתי לכזו כבר :/

      אהבתי

  7. לא משנה אם ניצחתי או הפסדתי,קריר או חמים, אישי או עקרוני, בסוף אני תמיד נתקף בחילה עזה ורצון לא לראות לא להשתתף באף ישיבת מחלקה עד שארית ימי. וזה אחרי עשרים שנה ובאמת שהפכתי טוב בזה.
    נפוליאון

    Liked by 1 person

  8. אחח ללקלק את האצבעות,מי חשב שמגדל השן הוא כר נרחב לאינטריגות ומניפולציות כאלה,אפשר היה לחשוב שאוניברסיטאות חפות מכל אלה( אני כבר יודע שלא,את מגלה לנו סודות פנימיים על מאבקים כאלה ואחרים מאז את כותבת) ועדיין תענוג לראות איך את מתנהלת ביער האינטרסים ומפלסת דרך עם מצ'טה דמיונית כדי לבער עשבים שוטים,עצים מזדקנים שעדיין עומדים ושאר ירקות.
    והתאור על מלפפון פנימי שמחזיק אותך קרת רוח מול הסופה המתגלגלת גורם לי הטן להעניק לך צל"ש נוסף על התנהלות מצויינת.

    Liked by 1 person

  9. הפוסט הזה ושיטת הניהול שלך מזכירים לי משפט ששמעתי פעם מאיזו מרצה והוא הלך בערך כך- הגבר הוא אולי ראש המשפחה אבל אשה חכמה היא כמו צוואר, היא מסובבת אותו לאן שהיא רוצה.
    המשפט נאמר בהקשר זוגי דווקא אבל ניכר ש"חכמת הצוואר" מתאימה יופי גם בסיטואציות אחרות 😉

    Liked by 1 person

    1. טוב, אני קצת מתקשה עם החלוקה המגדרית המסורתית שהמשפט הזה משקף, אבל מסכימה עם האמירה בגדול: לא פחות חשוב ואולי יותר מה'ראש' שנראה כמו המנהל, הוא ה'צוואר' שנושא אותו, ושפועל, פעמים רבות מאחורי הקלעים (או הצווארון 🙂 )

      אהבתי

      1. גם אני לא מאוד אוהבת את החלוקה המגדרית הזאת, הייתי צריכה אולי לציין שהמשפט הזה נאמר בהרצאה שנשאה אופי יותר מסורתי-שמרני.

        Liked by 1 person

        1. ועכשיו אני סקרנית לדעת על מה היתה ההרצאה ובאיזה הקשר את היית שם 🙂
          אולי אין קשר, אבל אני זוכרת הרצאות של רבנים מבית הספר התיכון עד היום. כאלה שעשו לי ממש חררה, כמו למשל ההוא שאמר שאדם זה כמו מכונת כביסה (סיריאסלי? 🙄), ולכן צריך לפעול לפי ההוראות, ושיא השיאים היה ההוא שאמר שגבר נוצר מעפר – חומר אנאורגאני, ואישה מבשר (בשר הגבר, כן?), ולכן בניגוד אליו היא נרקבת וצריכה בושם. זה אגב לקוח כנראה מהמקורות, אבל רבאק, מכל ים התלמוד והמדרשים בחרת בדבר הכי מיזוגני הזה להגיד לבנות תיכון רכות ומתוקות? בחיי שקצת הקאתי בפה, כמו שאומרים היום.
          האמירה שהבאת ממש לא נוראה. סתם עוררה שדים מרבצם 👿

          Liked by 1 person

          1. קלעת בול, המשפט נאמר כמדומני באיזו הרצאה בשבת שכבה בתיכון הדתי בו למדתי. נדמה לי שזה היה בכיתה י"ב, תקופה מוזרה בה לאחר שנים של הכחשה או התעלמות מהאפשרות שבנות עשרה הורמונליות חושבות על בנים פתאום המערכת הדתית החינוכית מוצאת לנכון לפמפם חתונה ואישות (שונאת את הצליל של המילה הזאת) למח.

            גם לי זכורה ההקבלה מכונת כביסה-הוראות הפעלה/ אדם-תורה אבל את הרקבון הנשי והבושם לא הכרתי (יש את זה ביותר מיזוגני?)

            Liked by 1 person

  10. לפי הבנתי זה מסוג הדברים שכורח המציאות מביא אותנו להשתמש במניפולציות שלא היינו רוצים שידעו שנקטנו בהן שמא שיביטו בנו בהבעה שלא היינו רוצים לראות
    וטוב שיש בלוג שאפשר לפרוק, וטוב שהוא אנונימי כי מי מאיתנו קדוש ולא יזדהה

    Liked by 1 person

    1. לא הייתי בוחרת מלכתחילה להשתמש בשיטות מניפולטיביות, אבל ממש אין לי שום בושה בשימוש שאני עושה בהן בנסיבות הנוכחיות. אם זה עוזר, אני רואה בזה שיטות חינוכיות. היום סיפרתי את סיפור נפוליאון לכמה אנשים באקדמיה, והתגובה המשותפת היתה צחוק של השתתפות. אחד מהם ממש אמר לי כמה ריחם עלי על השעה שבה 'ביליתי' עם נפוליאון בשיחה ההיא, ושהבין מיד מה קורה כשקרא את המייל ששלחתי.

      Liked by 1 person

  11. אני מנסה להבין לעצמי מה הסיבה לספר לעצמנו סיפור על הצלחה ומה הסיבה לספר סיפור על כשלון. מה שעולה לי בראש זה – אני מספרת ומנתחת את הכשלונות שלי כדי ללמוד מהם וכדי שהם לא יקרו שוב, אבל אז אני חיה בעיקר בתוך כשלון. כשאני מצליחה אני פשוט ממשיכה הלאה ליעד הבא. אבל ההוויה היא – מכשלון לכשלון. אם מספרים סיפור על הצלחה, נכון, אי אפשר ללמוד ממנו כמו שהסברת, אבל אפשר להתחזק ממנו ולצאת עם אמונה עצמית לאתגר הבא. הכח הזה יכול להעצים מאוד וההוויה היא בתוך הצלחה. את חווה את עצמך כמצליחה וזאת הוויה שמגשימה את עצמה. אני חווה את עצמי כנאבקת, וגם זאת הוויה שמגשימה את עצמה.

    כשיוצאים למלחמה בנפוליאון, המניפולציה כנראה מוצדקת, כי זה חלק מהנשק שלו עצמו, זה וההפחדה וההקטנה. אני לא יודעת מה אני מרגישה בקשר לזה, לגבי. כנראה צריך את זה כדי להחליק הלאה ולא להתפוצץ על כל מכשול בדרך למטרה. שיהיה בהצלחה עם הגיוס החדש!

    Liked by 1 person

    1. הבחנה מעניינת על הקשר שבין מה שאנחנו בוחרים לספר ולנתח ובין ההווייה שאנחנו חיים. מזכיר קצת את הקטעים של ה'סוד', שברובם הם שטויות ניואייג'יות, אבל יש משהו בעצם העניין שאם את חיה בתוך הווייה מסוימת היא אמיתית לגמרי, ואת ממגנטת אליך גם סיפורים דומים. מעניין גם שאת מגדירה את עצמך כ'נאבקת', וזו הווייה לא קלה, אבל יש בה גם אלמנטים חשובים של ניצחון בהכרח. לכן גם לא ברור לי למה הגדרת את זה 'מכשלון לכשלון'. בסופו של דבר אפשר להסתכל על כל חוויה בתור כשלון או הצלחה, זו רק שאלה של פרספקטיבה של זמן, ומה עשינו עם החוויה הזו. אפילו קטסטרופות כמו מחלה לדוגמה, יכולות בחלק מן המקרים לחזק בסופו של זמן.
      נפוליאון אכן מלמד אותי המון על עצמי. זו נקודה אמפיארטית קלאסית, שהאנשים שהכי קשה לנו איתם הם גם הזדמנות גדולה לבחון את עצמנו, ולתקן. וכן, אני מאוד מקווה שהגיוס יהיה מוצלח, למרות שללא ספק זה יהיה זולל-זמן רציני (אני מעריכה שיגיעו בסביבות שלושים עד ארבעים תיקי מועמדים).

      אהבתי

      1. חשבתי לא מעט על השיחה שלנו כאן ולמה אני לא מרשה לעצמי להשאר בנצחון. המאמרים שיצאו מהמעבדה שלנו תלויים להם בלוח המודעות של המעבדה והמאמר הגדול היה מונח שם, כאילו הוא "עוד אחד". הבוקר עברתי לידו וישרתי אותו כדי שיראה את סימני הקריאה וההדגשות. הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי – זה הישג גדול שלנו שאני צריכה לשמוח בו ולפרגן לנו מעבר לשבוע השמח בו התקבל המאמר. זה מתחבר לי לאומץ הדרוש כדי לבחור יעדים שאפתניים שלא ברור איך נגיע אליהם. נזהרתי תמיד לכוון למטרות שידעתי שאנחנו יכולים להשיג, במחיר של חדשנות. המאמר הזה והאנשים שעבדתי איתם עליו אילץ אותי לכוון הרבה יותר גבוה ממה שהתכוונתי וזה הצליח. אני רוצה לכוון גבוה תמיד, כי בכל מקרה אני עובדת מאוד קשה, אז לפחות לגלות משהו לגמרי חדש וחשוב. אני חושבת שלהיות בהוויה של מנצחת קריטי לאומץ הזה, להעז לשאוף למקום שאין לי מושג איך להגיע אליו. זה גם מקל על ההוויה של הנאבקת, אם זוכרים שבסופו של דבר יש נצחון. את צודקת שזה לא מכשלון לכשלון, יותר נכון להגיד, מהצלחה מתונה להצלחה מתונה ועכשיו היה כאן הצלחה משמעותית שאני רוצה לחזור עליה. חייבים לשמר את התחושה של ההצלחה המשמעותית כדי לעבור את המאמץ והמאבק להצלחה המשמעותית הבאה. בקיצור – האסטרטגיה שלך מנצחת. 😉

        Liked by 1 person

  12. אהבתי את ההגדרה שלך לניהול נשי. אני ממש לא מתחברת להגדרות של מנהיגות נשית בתור "עגולה ומכילה", ממה שראיתי זה יותר לחשוב על דרכים אחרות לגמרי שבהן המטרות שלך יושגו וכולם ירגישו כאילו ניצחו.

    Liked by 1 person

    1. הנשים שאני מכירה בעמדות ניהול ממש לא עגולות ומכילות. הן או כוחניות עוד יותר מהגברים שסביבן (ואז הן זוכות לתואר ביץ', כי לגברים מותר, אבל לנשים?), או שהן אכן עושות את מה שהגדרת נכון, משתמשות במניפולציות כאלה ואחרות כדי להשיג מטרות ובדרך ללטף את האגו של כולם, שלא תמיד מבינים מה קרה פה.

      אהבתי

  13. כוח הניהול הנשי. מקסים. כשאני חושבת על כך, גם אני נוהגת כך לפעמים. גם בדברים קטנים. וכמעט תמיד אני עושה מה שאני בעצם רוצה…

    Liked by 1 person

  14. נפלא! המדחום הפנימי שלך – אהבתי מאוד את עונת המלפפונים והשפעתה הברוכה על הטמפרטורה הפנימית שלך.
    הנה סוד ההצלחה – שימשיך לך

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s