שוקולד

אין לי בעיה עם אלכוהול. כוס בירת חיטה בפאב בחו"ל, גביע יין טוב עם ארוחה מיוחדת, או כוסית וויסקי שמחליקה לגרון והאדים שלה מבשרים בישום קל. אני גם בסדר גמור עם עישון. בעבר תיעבתי את ריח הסיגריות והמעשנים. בתור מי שבילדותה נסעה בתחבורה ציבורית בימים שבהם היה מותר לעשן באחורי האוטובוס, נוצר אצלי קשר פבלובי מיידי בין עשן סיגריות מסריח לתחושת בחילה באוטובוסים. התחלתי לעשן בגיל 50 בגלל הרפואית. דחיתי את זה כל חיי גם בגלל אחותי הגדולה, שעישנה סיגריות מגיל 15, ובגלל אחי ואחותי הצעירה שעישנו פה ושם. זיהיתי סכנת התמכרות גנטית לעישון והתרחקתי מסיגריות לגמרי. כיום, צחוק הגורל, אחותי הגדולה פותחת עלי זוג עינים ופה ענק כשהיא מגלה שאני מעשנת, היחידה בקרב האחים. אלא שאני מגלגלת לי בעצמי סיגריות מטבק אורגני ושולטת בגודל הסיגריה ובעובייה, והגבול שלי ברור לגמרי, עד סיגריה אחת ליום, ומעולם לא חציתי אותו. טוב לי עם תחושת המסת המחסומים שמספקים לי ה'בריחות' הקלות הללו מן המציאות, לא טשטוש מלא או שינוי צבע, אלא קצת ריכוך הקווים החדים, קצת הורדת חומות, קצת פחות מודעות עצמית ושליטה מלאה. עם אלכוהול וסיגריות אני משחררת קצת שליטה ונשארת בשליטה.

'שמי כמו מניפה, ואני מכורה לשוקולד', או: למה אין קבוצות לשוקוהוליסטים אנונימיים?

אבל מול שוקולד אני חסרת אונים. חבילות שוקולד סגורות עוד יכולות להחזיק מעמד ימים אחדים בבית. אבל מרגע שנייר העטיפה המרשרש הוסר זו שאלה של זמן, וזמן קצר במיוחד. חבילת השוקולד מדברת אלי. זו איננה מטאפורה. היא אומרת לי 'ממילא תחסלי אותי. עדיף לגמור אותי כמה שיותר מהר, כדי שהפיתוי לא יישאר בארון/מקרר וישבש לך את המחשבה'. והיא צודקת. עד שהחבילה לא מסתיימת אני ממילא חסרת מנוחה, מודעת לפיתוי הזה הממתין לי במקרר, משובשת, לא מפוקסת. לסם הזה נחשפתי כבר בילדות. החל מחבילות הפרה האדומה שסבתא שלי היתה מביאה מן ה'מחסן' שבקיבוץ, עבור בחטיף השוקולד עם הקוקוס 'באונטי' ש'גיליתי' בכיתה ה"א באנגליה שקשה לי לעמוד מולו היום כשהוא קורץ לי במדפים ליד הקופה בסופר, וכלה בשוקולד 70 אחוז איכותי שנמכר כיום עם טיקט של בריאות. אמא שלי היתה מחביאה את חבילות השוקולד שסבתא שלי הביאה, ואנחנו הילדים היינו עורכים חיפוש מקיף בכל הבית עד שהיינו מגלים את המטמון. הפטנט היה לגנוב כל פעם קוביה כדי שאמא לא תגלה שהסוד נחשף ותשנה את מקום המחבוא. את הקוביה הייתי ממסה לאט לאט בפה, מתענגת על הטעם עד שנעלם, משאיר אחריו רק את הרצון לעוד קוביה. היום, כשאני מתמסרת ל'קריפטונייט' שלי, אני כבר לא ממתינה להמסה בחום הפה, קוביה קוביה. אני נוגסת בשוקולד בלי בושה עם השיניים, גורסת אותו עם האגוזים או המילוי השקדי או הנוגטי בלי לחשוב פעמיים, מהר, לגמור את החבילה.

הפעם השותף התחיל עם חבילות של שוקולד 85 אחוז וקופסה של רדידי שוקולד של 'לינדט'. גם אחרי כל ההסברים שלי הוא לא מבין למה הוא קונה שוקולד ואין, אז הוא קונה הרבה. בלונדון אנחנו קונים ביסקוויטים מצופים שוקולד בעלי השם הכי פחות סקסי Digestives, עוד זיכרון שוקולד ילדי, וחבילות של חטיפי שוקולד חלב קדבורי עם אגוזי לוז. בארץ אני מיד מעבירה שקית אחת של 63 חטיפי קדבורי לאחותי, שיהיה לילדים ולאמא שלי ורחוק ממני. אבל ישנה השקית השניה, והיא פתוחה. בגלל שכל חטיף עטוף בעטיפה משל עצמו, השקית החזיקה מעמד שבוע שלם. הישג.

באוניברסיטה אני פוגשת סטודנט שסיים את התואר השני והתקבל לתוכנית דוקטורט יוקרתית בחו"ל. הבאתי לך מתנה, הוא אומר ונותן לי קופסת שקיות תה של זנגויל. אני מחייכת, כי כשסטודנטים באים לחדרי אני מכבדת אותם בתה. על מדף בין הספרים יש לי אוסף של ספלים שמהם הם בוחרים אחד, ויש לי קופסה עם מגוון עצום של טעמים, תה כורכום, תה קינמון, צ'אי הודי עם פלפל שחור, ציפורן והל. תה זנגויל מושלם לאוסף. ואז הוא שולף גם כרטיס ברכה צפוף שמחמם את לבי ובסוף חבילת שוקולד עם שבבי אגוזים. אני נאנחת. החבילה תתחסל כבר באותה שעה כי אני לא רוצה שהיא בכלל תכנס הביתה. מין הגיון שכזה. בערב אני אוספת את הקולגה שלי מוינה, מריאן, שנמצאת כעת בארץ. היא מוזמנת אלינו לארוחת ערב על המרפסת מול הואדי. כשאנחנו מגיעים הביתה היא שולפת בחיוך מהתיק שלה מתנה מוינה: חבילה זהובה של כדורי שוקולד 'מוצארט'.

tamara de lampicka portrait_du_marquis_d_afflitto
Tamara de Lampicka (1898 Poland – 1980 Mexico) Portrait du marquis d'Afflito 1925
מודעות פרסומת

70 תגובות בנושא “שוקולד

    1. זו אחת השאלות למה בדיוק אנחנו מתמכרים – האם לרכיב השוקולדי, או לסוכר. אצלי התשובה ברורה לגמרי, כי אין לי שום חשק לשוקולד לבן, או לסתם ריבה מתוקה. 85 אחוז עושה את העבודה. אבל נכון שהחלביים האלה יושבים גם על משבצת של חטאי ילדות, בימים שבהם שוקולד 85 אחוז היה אולי קיים רק במשקה של האינקה…

      אהבתי

  1. טוב פעם צרכתי יותר שוקולד,סבא שמואל וסבתא רחל גרו במושבה הגרמנית בירושלים והם היו באים לבקר אותנו בשבתות ברגל עד בית הכרם,אבא היה מחזיר אותם,השי היחיד שהם תמיד יו מביאים היה שוקולד פרה,כילדים לא הבנו למה זה מה שהם מביאים ולעומתם סבא וסבתא תל אביב ביו מביטים מכל טוב הארץ כשהם היו באים,אני אפילו חושב שבאיזשהו שלב התמרמרנו באזני אמא על השי צנוע שהם היו מביאים,כאילו הם חייבים לנו משהו,היום אני אוכל מעט מאוד שוקולד,זה לא עושה לי טוב,סיגריות עישנתי 40שנה והפסקתי,עדיין אני משנורר מידי פעם סיגריה או שתיים בשבוע,אבל לא עובר את המספר הזה ולא מעשן בבית.אני לא שותה בכלל משקה חריף,אסור לי עם הכדורים שאני לוקח אבל פעם כשהייתי רווק שתיתי כמעט כל ערב.
    נגמלתי כידוע:-)

    Liked by 1 person

    1. אתה במקום טוב, לא מכור לכלום. אני מכורה ומכירה בכך. בחיי שאחרי השבוע (ממש קיבלתי מנת יתר שוקולדית) הייתי הולכת ל'שוקוהוליסטים אנונימיים'. אני מודעת לפוטנציאל ההתמכרות שלי לכל מיני דברים (למשל, לכתיבה בבלוג. לא צוחקת), ומנטרת בהצלחה כזו או אחרת את מרביתם. בענייני שוקולד אני פשוט חסרת אונים, והשבוע הוכחתי את זה שוב :/

      אהבתי

  2. אני לא מכורה, אבל אלה החטיפים הקטנים בכל זאת עושים חשק, בעיקר אם זה במילוי אגוזים 😉
    איך המרקיז קשור? צבע העניבה שלו מתאים, אבל האם זה העניין?

    Liked by 1 person

    1. גורמים יודעי דבר אומרים לי שצריך לקנות 100 אחוז, ואז נגמלים בבת אחת. אני חושדת שאותם גורמים לא גרים עם אנשים אחרים שמכניסים הביתה את האחוזים הנמוכים יותר…

      אהבתי

  3. זו לא אשמתך, הכל בגלל האורחים והמבקרים האלה שממטירים עליך חפיסות שוקולד.
    גם אני אוהבת שוקולד אבל יש ימים שבהם אני רוצה יותר ויש תקופות שלא בא לי. את לא מקבלת בחילה אחרי כמות מסוימת? אם כי אם מדובר בשוקולד בטעם תפוז או קליפות תפוז מצופות שוקולד אין לי גבולות ואני אמשיך לאכול גם אם תהיה לי בחילה.

    Liked by 1 person

  4. ככה זה מניפונת יקרה.. 🙂 אם את רוצה להגמל, את ממש צריכה להפוך את העולם על פיהו ולהיות עקשנית מאוד עם ה"לא" שלך. וככה העולם יבדוק אותך, ויביא לך את זה מכל כיוון. אל מול זה, צריך לב ממש חזק, וקשה, כמו הלב של פרעה שהיקשו אותו, אבל בניגוד אליו, את – תשחררי.. אם את בוחרת כמובן.
    אם את נהנית, אז הממ, יש לי שוקולד להביא לך גם 🙂

    Liked by 1 person

    1. אני ברצינות חושבת שבמקרה הזה אני אצטרך להגדיר גבולות הרבה יותר נוקשים. אצלי לא עובד 'רק קוביה אחת מדי פעם'. זה באמת הכל או כלום, וכמו שפועה סיפרה פה למטה לגבי הסיגריות, לא לגעת אפילו בעוגה עם צ'וקולד-צ'יפס, כי משם המדרון תלול ומהיר. לא חושבים על שוקולד שהוא סם, אבל אני מזהה את כל הסימפטומים של ההתמכרות. לפחות לא מאבדים על זה בית ועבודה, רק צריך אחר כך 'לכפר' עם הרבה הליכה… הנה הטרמינולוגיה הדתית של חטא וכו'.
      אז יש לך שוקולד ואת גם שומרת אותו? יפה לך 🙂

      אהבתי

      1. יכול לגור איתי שוקולד חצי שנה, לפעמים שנה. שוקולד אצלי בא בתקופות. וממש לא בקיץ.. זה כבד לי. לעומת זאת, זה יהיה ממש נדיר שאסרב לפיצה, או למאפה בצק אחר עם גבינה.
        🙂
        ואני מסרבת לאחרונה. כי עובדת על תיקון האכילה.. מאז בלאגן בטן שהיו בחצי שנה האחרונה, ופסח, וחוסר היכולת שלי לאכול בכללי.. כשמתחילים קצת, אני שומעת את חיידקי הבטן שלי דורשים עוד (זו בכלל לא אני שם, זה הם).
        מניפונת, תדאגי לך בבקשה. תשמרי עליך. את יקרה להרבה מאוד אנשים, קודם כל – לך.

        אהבתי

  5. אני מצטרפת ראשונה לקבוצת השוקוהוליקים האנונימיים שלך.
    בתור מכורה כבדה לסיגריות לשעבר, שהיום נגעלת מהריח, אני יודעת מנסיון שמספיק שאעשן סיגריה אחת ובעוד שבוע כבר אהיה עם קופסא ביד, אצלי זה הכל או כלום.
    וגם עם שוקולד, אם התחלתי – אסיים ולכן אסור לי להתחיל.
    פעם עוד יכולתי לאכול שוקולד ולהתמודד עם תופעות הלוואי שלו, אבל עם הגיל, מספיק שאוכל טיפונת שוקולד ומייד המשקל מזנק וזה סוף סוף גורם מתריע אמיתי.
    אני גאה לומר שיש לי שוקולד במקרר כבר שבועות ואני לא נוגעת בו.

    מה שכן, עם הגיל פיתחתי סנוביות אדירה ואני לא נהנית כמו פעם מכל שוקולד, הכי טעימים לי שוקולדים עתירי אחוזים ופחות החלביים המתוקים. שוקולד לבן זה בכלל לא שוקולד, עם כל הכבוד למי שחושב שכן…
    ומאז שאני משתדלת לא לאכול סוכר, אני שותה קקאו לא ממתוק וזה טעים לי ודי עונה על צרכי השוקולד שלי.

    Liked by 1 person

    1. הנה עוד נקודה דומה בינינו. יש גן כזה, גן ההתמכרות, ואני די בטוחה שיש לי אותו. הוא גם גורם לי לעשות דברים אקסטרימיים כמו צניחה חופשית, ולך מן הסתם להיות עם הגמל 🙂 או לצלול. וכל הכבוד על השוקולד במקרר. אני ממש לא שם.
      ואת צודקת לגבי השוקולד הלבן. לא קרוב בכלל לדבר האמיתי.
      וזה באמת לא הסוכר. גם אני שותה בלי סוכר בכלל, וסוכר מתוק לי מדי. אבל בשביל השוקולד אני 'מוכנה' לאכול גם מתוק :/

      Liked by 1 person

      1. הגמל זו פעילות אקסטרים, הא? 🙂
        וכן, אני חושבת שיש גן של התמכרות ושאצלי הוא פועל אם רק אאפשר לו.
        אני תמיד אומרת שהכי קשה זה לעשות דיאטה כי אי אפשר להפסיק לאכול באופן מוחלט .

        המשקל או נפח הגוף שלך לא מושפע מכמויות השוקולד?

        אהבתי

        1. אני אחרי תקופה ארוכה של שמירה מוקפדת על המשקל, ואולי זה גם מה שגרם לי ל'אבד' את זה בענייני שוקולד השבוע. לא מעזה לעלות על המשקל בינתיים. אולי מחר, אחרי חדר כושר :/
          הגמל מעביר אותך חוויות של רכבת הרים רגשית. לגמרי אקסטרים.

          אהבתי

  6. אני איתך בעניין האלכוהול והסיגריות. מידי פעם זה נהדר.
    בעניין השוקולד פחות, אני עלולה לחסל חבילה בכמה דקות, אבל זה מאוד תלוי נסיבות ולא משהו בלתי נמנע.
    לעומת זאת, את הפוסט הזה קראתי תוך כדי חיסול ארבע פרוסות של לחם לבן עם שכבה עבה של חמאה.

    Liked by 1 person

    1. יש קטע ממכר גם לפחממות. אני יודעת שעכשיו אני נשמעת כמו 'אוי אוי אוי' ומה זה התמכרות, סתם חוסר שליטה, אבל מי שנמצא שם יודע.ת היטב במה מדובר. ולא, לא תמיד יש שליטה. ולכן 'שמי כמו מניפה, ואני מכורה לשוקולד'. בהחלט.

      אהבתי

    1. אין לי שום בעיה שתגיב בתור פרפרים ולא קנקן, הרי אני יודעת שזה אתה.
      בעיקר הבנתי שצריך להמשיך לחקור. שמע, דווקא עם קנאביס אין לי שום התמכרות. אני מזהה התמכרות בגוף שלי, וזה יכול להיות לא רק שוקולד, גם דברים התנהגותיים. כאילו מישהו לוקח את ההגה ומכתיב לי מה לעשות. מאוד קשה לפעול נגד זה. ברור לי שזה מספק משהו לרצפטורים במוח, סרטונין או חומרים אחרים שעושים תחושה טובה. מדהים שאנחנו יכולים להיות שפוטים של החומרים האלה.

      אהבתי

      1. ואולי אצלך משום שהשוקולד יותר זמין וזול מהקנאביס כדי לספק את הרצפטורים האלה 🙂
        אממה, השוקולד 70% ומעלה (וללא סוכר) במידה, כנראה גם פחות מזיק.
        האם את יודעת שתוך fעשור עשוי להיות מחסור גדול בעולם בשוקולד ומחירו יהיה שקול לזהב?
        וזה בגלל חיסול תנאי 'העבדות' במטעי הקקאו והכדאיות שבהמשך הגידול.

        אהבתי

        1. הבנתי שהוא לא רק 'פחות מזיק' אלא ממש נחשב סופר פוד. מאוד מעניינת התחזית על המחסור. מעניין אם יש תוכניות לגדל קקאו בצורה אחרת. לא מאמינה שהקקאו ומוצריו פשוט ייעלמו מן השוק.

          אהבתי

  7. שוקולד מריר זה חטא נהדר. התחלתי עם 70 אחוז, עליתי ל85 ו90 שחביבים עלי מאוד. בארץ השיכורים יצא לי גם להתנסות לראשונה במאה אחוז (שעד איתו הרגע חשבתי שזו פשוט עסקית קקאו).

    הזכרת בפוסט שלך את השקיות התה המתובלות המיוחדות שבהם את מכבדת סטודנטים ואת חיבתך לאלכוהול. ואני אומרת- למה לא לשלב? שוקולד מתובל זה נהדר (צ'ילי זה נהדר וכך גם בזיליקום, קינמון ותערובת צ'אי מסאלה) ושוקולד עם/ בטעם/ במילוי אלכוהול זה בכלל מדהים.

    פוסט נהדר 🍫

    Liked by 2 אנשים

    1. הו, נשמע נפלא, וכבר טעמתי שוקולד עם צ'ילי ואכן יש משהו ב'קיק' הזה של החריף שמחדד את התכונות של השוקולד. הקטע הוא – ועל כך אני מצרה – שאיבדתי שליטה. שקיות תה ואלכוהול (אם כי לא באוניברסיטה מסיבות ברורות) אני יכולה לאסוף ולהכין תה בשעת הצורך. שוקולד אני לא יכולה לשמור. צריך כספת ושקוד הפתיחה יהיה ידוע רק למישהו אחר.

      אהבתי

  8. את לגמרי אחותי, אבל רק במרירים – שוקולד חלב כבר מתוק לי מדי היום, ביחוד בכמויות גדולות. מריר 70% זה אחלה, מעבר לזה כבר מר מדי. אז בד"כ זה לינדט או גודייבה, הכי פינוק זה ג׳רארדילי שאפשר להשיג רק בארה"ב. ואם זה מריר עם מלח אז בכלל. למרות שרוב השוקולד האמריקאי לא טעים בעיני. וברוסיה בכלל אין שוקולד טעים. לא מבינים כלום במה ששוקולד עושה לנפש, אלה, מבחינתם רק וודקה הולך.

    Liked by 1 person

    1. אה, והשוקולד הראשון והנוסטלגי שלי הוא שוקולד "חייל וחיילת" בעטיפה הצהובה בחפיסות של 50 גרם שאבא שלי שהיה בקבע היה קונה לנו בשק"ם. חבל שהיום כבר אין חפיסות של 50 גרם – אם כבר התמכרות, אז בכמות קטנה לפחות….

      אהבתי

      1. לא מכירה את החייל והחיילת, אבל נדמה לי שזה סטרטאפ: חבילות שוקולד של 50 גרם. זוכרת כשהוציאו לשוק את 'פסק זמן' ואפילו יצרו מחסור (לדעתי מלאכותי) בשנות השמונים? ועכשיו יש 'מיני' עם קוביה אחת או שתיים. זה הכיוון. ושלא ימכרו בקופות שלושה במחיר של שניים. כל הקטע שיהיה אפשר לקנות חבילה קטנה בשביל הcraving.

        אהבתי

    2. כל כך צודקת באשר לשוקולד האמריקאי: נשיקות ההרשי שלהם בלתי אכילות ממש. והזכרת לי גם את התחליפים האולטרה דתיים, מהדרין למהדרין, שגם הם מתחפשים לשוקולד אבל לא. ושוקולד מריר עם מלח מעולה 🙂

      אהבתי

  9. אוח פוסט כלבבי. גם לי יש פוטנציאל התמכרות ולכן מעולם לא התחלתי לעשן (וגם לא סובלת את הריח, ממש מריחה למרחוק גם אם מישהו בבניין ליד או בבית קפה ליד), וגם לא הכרחתי את עצמי להתרגל לאלכוהול (לא סובלת את הטעם, וגם קצת אלרגית). אוכל, כמו שאמרה בצדק פועה, אי אפשר להפסיק לגמרי, ולכן זו בעייה. אבל פחות מכורה לאוכל ויותר למתוקים, וליתר דיוק: לשוקולד. את אכן אחותי.
    פעם היו לי בולמוסים שהיו יוצאים מכלל שליטה.
    כשעשיתי את הדיאטה של DAY TWO התברר ששוקולד זה דווקא טוב לי (יותר מפירות אפילו) כי השומן מאט את ספיגת הסוכר בדם או משהו דומה….אז התחלתי לצרוך שוקולד באופן די קבוע, וראי זה פלא: כבר אין בולמוסים ואין שום בעייה שחפיסת שוקולד תחזיק כמה ימים במקרר, הולכת וקטנה בהדרגה ולא בבת אחת.
    כאן בארה"ב גיליתי מחדש את ה-REESES PEANUT BUTTER CUP, קניתי בסופר חבילות של "מיני"ס ובכל יום אוכלת אחת או שתיים. תענוג.
    אוהבת אגב את כל סוגי השוקולד – לבן, חלב מריר…………….מה שבא ברוך הבא

    Liked by 3 אנשים

    1. לשוקולד יש יחסי ציבור מעולים, ובזמן האחרון ממש שידרגו אותו מסתם ממתק מפנק (וממכר) לסופר פוד, וכתרו לו כל מיני כתרים. אם צודק הקנקן שבעוד עשור בערך צפוי מחסור נוראי בקקאו ושכל מאכלי השוקולד יעלו כמו זהב אז אני בטוחה שזה בכלל יהפוך למזון של עשירים בלבד, אבל סומכת על מהנדסי המזון שיימצאו פתרונות להמשיך להנגיש לנו את אבקת הקסם הממכרת הזו.
      שוקולד לבן איננו שוקולד בעיני. אבל מריר ומתוק וחלבי וכל היתר – בהחלט מה שבא ברוך הבא 🙂

      אהבתי

  10. יקירתי, האם ידעת שאתמול 7.7 היה יום השוקולד הבינלאומי ? ( מקווה שלא פספסתי זאת אם כתבת בפוסט) ובישראל ( כך קראתי) נמכרות מדי שנה כ־62,730 טבלאות שוקולד – שמשקלן 9,634 טון. לא זוכרת בילדותי אכילת שוקולד, אבל בנותי ונכדי אוהבים וכשיש בבית אני מסוגלת לסיים חפיסה שלמה בניגוד לעבר , יש לנו מכרה בוינה וליום הולדתנו של בעלי ושלי היא שולחת שוקולדים המתחסלים במהירות ! אגב ; הזכרת לי את הסרט : שוקולד שרצוי לראותו שוב…

    Liked by 1 person

  11. יופי, עכשיו בגלל הפוסט הזה תקעתי שוקולדים 😬 😋 .
    מאד אוהבת שוקולד ואיכשהו מצליחה להתגבר על הדחף לאכול אותו.
    השבוע יש לי בבית מלא שוקולדים איכותיים של שוקולטיירים מצוינים ובדרך כלל גם קופסה מלאה במיני שוקולדים מעולים המאופסנים במקרר במחסן, כדי לשקול שוב אם כדאי לטרוח להביא לי שוקולד כנ"ל גם עם גלידות. וכן, אני אוהבת להתענג על הטעם, לא לאכול בביסים אלא להמיס אותם בפי עד שיחליקו בגרון.
    אני מאד אוהבת שליטה ולכן לא מעשנת, לא שותה אלכוהול (לפעמים יין טוב בארוחה, או כוס בירה בארוחת שבת שזה גם בתדירות נמוכה, מכסימום אשתה בירה שחורה) לעומת זאת לעוגת שוקולד אני לא יכולה להישאר אדישה וכמעט אף פעם לא אסרב.

    Liked by 1 person

    1. תהיתי מי תאכל שוקולד בעקבות הפוסט 😛. זה בדיוק התפר הזה שבין השליטה להתמכרות שבתוכו יושב השוקולד. ודווקא עוגות שוקולד פחות מבחינתי. שם אני לגמרי עוגות גבינה ופירות (תפוחים בעיקר, אבל גם שזיפים ושאר פירות ממשפחת הורדניים). אולי כי עוגת שוקולד (שנקראה בזמנו בשם הפוליטיקלי לא קורקטי עוגת כושי) היתה עוגת הסופש הקבועה אצל אמא שלי. היא אפתה אותה בסיר פלא על הגז, ובימי הולדת הוסיפה קרם שוקולד (על בסיס מרגרינה, סוכר וקקאו ותמצית רום 🙄), וסוכריות. גם זו דרך לגמילה.

      אהבתי

  12. אחחחח (אנחה קורעת לב), מי כמוך יודעת שאני מזדהה עם תיאור יחסייך עם שוקולד ברמ"ח אבריי, שס"ע גידיי וטריליון טריגליצרידיי 🤪
    אני פשוט ככה, בדיוק כמוך, מחסלת במהירות חבילות בהנאה ובאי-נחת בו-זמנית, שהחבילה תיגמר כבר ותעוף מכאן, אבל כשהיא נגמרת – חבל שנגמר, רוצה עוד…
    כל חיי אני כך.
    זו התמכרות לשמה, ואני בבירור מכורה. זו אכילה כפייתית. לכן, חיי מתחלקים לתקופות שונות בתכלית: תקופות של זלילה יומיומית של עוד ועוד ואיבוד שליטה והשמנה ודיכאון ועייפות כללית ותחושת ריקנות (כי רק השוקולד/גלידה מסבים לי תחושת סיפוק והתעלות, שאף דבר אחר לא מסב לי. כמו סמים, לגמרי), ולעומת זאת תקופות שבהן אני מפסיקה לחלוטין עם המתוקים, אוכלת רק אוכל בריא, ואחרי כמה זמן כבר לא מרגישה את הדחף והצורך במתוק, ובכלל התיאבון יורד ולא זקוקה להרבה אוכל (מוצאת הנאה וסיפוק בדברים אחרים), ואז אני גם מרזה ורמת השומנים בדם צונחת ופתאום אני אדם אחר, חיה יותר… ככה זה אצלי, לא יכולה לצרוך שוקולד במידה מאוזנת, זה או הכול או שום דבר…
    האמת היא שלאחרונה זה פחות שוקולד ויותר גלידת בן אנד ג'ריז. מכורה.
    ובכל זאת יש שינוי עם השנים – בעבר זללתי הרבה יותר והשתוללתי בכמויות שהיום אני לא מסוגלת להן.
    גם אצלי היחסים עם שוקולד נטועים עמוק בילדות. וגם אצלי אנגליה, כידוע לך. דווקא באונטי אני פחות אוהבת ואף פעם לא היה חלק מחיי. אולי כי אני פחות אוהבת קוקוס. אבל קאדבורי, קאדבורי, אלוהים. ופחות אוהבת תוספת אגוזים – אוהבת קאדבורי טהור, חלק, בלי תוספות. שנים לא אכלתי. פעם כשהיינו בדיוטי פרי בלונדון קניתי חבילות של 200 גרם, רחמנא ליצלן, זה כזה פשע… אבל קאדבורי הוא מקום שני אצלי. כבר כתבתי על זה פעם בבלוג – אצלי המקום הראשון הוא מאלטיזרז. מתה על מאלטיזרז. אבא שלי מספר שבילדותי באנגליה כל הזמן ביקשתי מאלטיזרז, אז בעצם כבר מגיל שנתיים-שלוש זה התחיל. מתה על הטעם של הכדורים האלו, בשבילי זה 200% אורגזמה… כשהיינו באנגליה קניתי באושר חבילות של 200 גרם, 300 גרם… כאילו שזה אוצר נדיר… אולי זה באמת כמו הכלב של פבלוב, הטעם של המאלטיזרז הוא עבורי אנגליה, זכרונות טהורים ויפים… ואולי בעצם זה כל מה שנותר לי להיאחז בו, המאלטיזרז, כי כל השאר כבר השתנה או נעלם… זה מה שנשאר לי מאנגליה…
    טוב, נסחפתי כאן וזה בעצם הופך לסוג של פוסט, אולי אכתוב אצלי על הנושא…
    ומאוד אוהבת מוצרט קוגל! (בכלל אוהבת מרציפן…).
    לא סובלת סיגריות, הריח מחליא אותי, ואלכוהול לא טעים לי ואף פעם לא הבנתי את הקסם…
    הקיצר, תודיעו לי היכן ומתי תתכנס קבוצת התמיכה, ואני אתייצב. שימו לב לא לקיים במקום סמוך לסופר/מכולת/אנגליה וכהנה מקומות רגישים ומפתים.
    ובל נשכח – הבריאות זה הדבר הכי חשוב! 😇 😈

    Liked by 1 person

    1. לגמרי נספח חשוב לפוסט, והוכחה, למי שעוד היה צריך, ששוקולד הוא סם לכל דבר ועניין. אני בכלל לא צוחקת בעניין קבוצת התמיכה. אולי נעשה קבוצת תמיכה וירטואלית? בכל פעם שיש שוקולד והדחף הזה משתלט, לכתוב לקבוצה. אולי בווטסאפ. לא יודעת. צריכה לחשוב על זה עוד.

      Liked by 1 person

  13. שאלה יהיו הבעיות שלנו. תהני מהשוקולד. למה לא? מגיע לך. אם, סבתא, פרופסור ורעיה במשרה מלאה. חטא קטן.

    Liked by 1 person

  14. כן, וכמעט אי אפשר לחמוק מהם. כמו בקבוקי יין שאנשים שאין להם מושג מה להביא מביאים לארוחות ערב כאורחים, כך שוקולדים הם ברירת מחדל נימוסית. ״אפשר לקפוץ? ואם כן- שוקולד חלב או מריר?״ ככה ביררתי עם החברה ששברה את הרגל אם אפשר לבקר אותה. ״כן, וכבר טובעים פה בשוקולדים אז אפשר לוותר״ היא ענתה. התוצאה כמובן היא שקניתי שוקולד מסוג ש*אני* אשמח לאכול, והבאתי אותו 🙂 זו פשרה שנראית לי מתאימה על התפר בין נימוס לחוסר נימוס.
    אהבתי דווקא את ההיכרות שמשתקפת במתנה של הסטודנט.

    יש תקופות שהדבר היחיד שמפסיק את אכילת השוקולד שלי זה מטבעות קקאו 100%, כי זה פיזית מרגיש כמו הרעלה לאכול יותר מדי מאלה.

    Liked by 1 person

    1. את השניה שממליצה לי על שוקולד 100% כתרופה למכה. מעניין. כשילדתי ציינתי
      מפורשות שלא יביאו לי שוקולד. זה בעייתי במיוחד למי שעולה בין 15 ל20 קילו בהיריון ומרגישה אחרי הלידה כמו בלון שהוציאו ממנו את כל האוויר. אשר לביקור חולים רגיל – זה פתרון מעולה אם את מתכוונת לחסל את השוקולד בזמן הביקור: אורחת שמביאה את הכיבוד של עצמה 🙂

      אהבתי

  15. אהבתי מאוד את הפוסט, בעבר גרתי עם שותפה לדירה שהייתה סטודנטית לפיזיקה, שהסבירה לי את המדע מסביב למצב הצבירה שלו, ולמה חשוב לאכול שוקולד בטמפרטורת החדר ולא מהמקרר נניח.
    באופן אישי, עם השנים נעשיתי מאוד בררנית לגבי השוקולד שאני אוכלת- אולי כדי לזקק את ההנאה (שכמובן מצדיקה את הערך הקלורי. לא תקף לשוקולד בינוני ומטה).

    Liked by 1 person

    1. שוקולד בינוני ומטה לא נכנס אלי הביתה. השבוע יהיה לי ממש קשה להצדיק את הערך הקלורי. בדיעבד הסתבר לי שקלעתי בול, וכתבתי את הפוסט ב'יום השוקולד' (יש דבר כזה!) הבינלאומי, ואני לא ידעתי. מסכימה עם השותפה הפיזיקאית שלך לגבי מצב הצבירה הרצוי. אבל יש משהו גם ב'הפשרה' של קובית שוקולד בין הלשון לחך, וההמסה האיטית שלה עד להעלמותה המתוקה 🙂

      Liked by 1 person

  16. אמא שלי ואחותי גם מחובבות השוקולד
    כשהייתי ילדה הן אפילו היו אוכלות שוקולד בכפית (ישר מהקופסא)
    אני לא מתה על שוקולד, לא ברור לי למה האמת (כל כך הרבה אנשים בעולם אוהבים)
    שוקולד איכותי אני אוכל קוביה או שתיים, אמא שלי יכולה לחסל חבילה במקום (ושל כל שוקולד האמת)

    Liked by 1 person

    1. לאכול שוקולד בכפית מהקופסה: אני מניחה שמדובר בשוקולד למריחה, וזה משהו אחר לגמרי. כשהייתי ילדה במחנה קיץ הסתובבו הבנים בלילה ומרחו לישנים (ובעיקר לישנות) שוקולד שחר על הפנים ובתוך הפה. מאז אני לא יכולה להתקרב לשוקולד למריחה. הכל כנראה חוזר לילדות. ואת כנראה לא שייכת לזן המתמכר. לא לשוקולד, על כל פנים.

      אהבתי

  17. "התחלתי לעשן בגיל 50 בגלל הרפואית." סיקרנת אותי. למה את מתכוונת?

    שוקולד חביב עלי מאוד, אבל לא ממש ברמת התמכרות. דווקא התמכרות חביבה ביותר, זה נראה מהצד, ממש לא בעייתית. אם כבר להתמכר – אז לשוקולד 85%! 🙂

    Liked by 1 person

    1. התחלתי לעשן רפואית בניסיון (אחד מני כמה) להתמודד עם התקפי מיגרנה. בסופו של דבר עזבתי את הרפואית, התמודדתי עם המיגרנה באמצעות הפסקה של המון מוצרי אוכל ובעיקר קפאין ובשר, ונשארתי עם ההרגל של סיגריה רגילה אחת ליום שאני מגלגלת לבד, שמשרה עלי באופן מפתיע רוגע זמני מעולה, פיזי ממש.

      אהבתי

      1. ממש מעניין. אצלי זאת הבטן שסופגת את כל הלחצים והכאבים. אבל אני לא חושבת שבשר זאת הבעיה. אני חושבת שהמיגרנה שלך היא כמו הבטן שלי והגיד של השותף והרגליים של ממיע. יש את האיברים סופגי הלחץ ולכל אחד זה אחר. אתמול קיבלתי מכתב שביקש ממני לשפוט מאמר של קוליגה – המאמר רביעי שאני מקבלת לשיפוט החודש, והבונוס – אם המחברים ירצו, הם יפרסמו את כל התכתובת ביננו עם המאמר. מיד התחילה לכאוב לי הבטן. ברגע. זה המאמר השני של אותה קבוצה והשני מאותו עיתון ונמאס לי ולא רוצה את הבונוס. אז כתבתי להם שלא מקובל עלי, והבטן קצת נרגעה. היום עשיתי DECLINE רישמי והסברתי שאני לא אוהבת את הבונוס אבל אני בעיקר עמוסה לאין שיעור. ועכשיו אני שותה קפה והבטן בסדר עם זה. אני מנסה ללמוד להגיד לא גם כשאני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו, במיקרים בהם אני לא יכולה לעשות אותו או שהמחיר בלתי נסבל מבחינתי. מאוד קשה.

        Liked by 1 person

        1. לתופעה שאת מתארת 'איברים סופגי לחץ', אחותי המרפאת האלטרנטיבית קוראת ה'צ'ופצ'יק של הקומקום', כלומר המקום שממנו יוצא הקיטור, למרות שהמים רותחים בכל הקומקום. וזה אכן משתנה מאחד לאחד. והתופעה שתיארת, של כאב בטן ממש עד שסירבת בגלל העומס אופיינית לנשים במיוחד. אולי זה יעזור לך בפעם הבאה לסרב ביתר קלות. הגזימו לגמרי לשלוח לך מאמר לקריינות מאותו עיתון פעמיים בחודש. שידעו שיש גבול!

          אהבתי

  18. הי, אני איתך בהתמכרות לשוקולדים!
    איכשהו נישאתי לאדם שלא מעריך שוקולד כלל וכלל, ואפילו מעדיף, שומו שמיים- שוקולד לבן! (אני לא מחשיבה את זה לשוקולד בכלל…) מאוד בעייתי בקינוחים במסעדות.
    אני לא מקבלת דרך קבע בונבוניירות, אבל לאחרונה הוריי הביאו לי ואכן חיסלתי אותן די מהר, ממלמלת לעצמי משפטים כמו "חבל להשאיר קופסה שלמה על השולחן בשביל שתיים אחרונות".

    אהבתי

    1. גם השותף לא מבין את ההתמכרות לשוקולד, ואפילו פיתח כלפיו סוג של עמידות כי החליט כשהיה קטן שאי אפשר לקנות אותו בשוקולד ולכן לימד את עצמו "לא לאהוב" שוקולד. זה לא הפריע לו להפוך למומחה להכנת שוקולדים, אבל זה סיפור אחר. המשפט האחרון שציטטת מוכר לי היטב, עד שאני מתחילה לחשוב שזה סוג של 'וירוס' שמתפשט איכשהו וחודר למחשבות של הקורבנות שלו :/

      אהבתי

  19. סוף סוף מישהו שמבין מה קורה לי בעניין השוקולד. גם אני גיליתי שאני מכורה וזה עצבן אותי מאד. החלטתי לעשות לזה סוף כפי שעושים אנשים מכורים, כלומר, להפסיק לגמרי לגמרי לגמרי לאכול כל דבר שמכיל שוקולד או קקאו. וזה כבר מספר שנים שאני מתמידה בכך. אני יודעת שאם אחזור לאכול חתיכה הכי קטנה של שוקולד, לא אוכל להפסיק יותר. בהתחלה זה היה קשה, כל הזמן התחשק לי לאכול שוקולד. עכשיו כבר ממש לא אכפת. זה כבר לא עושה לי כלום. אני לא חושבת שאני מפסידה. בחיי אכלתי הרבה שוקולד ונהניתי ודי. לא רוצה יותר. אני גם לא אוכלת מוצרי חלב, זה לא מבחירה אלא מאלרגיה שהתפתחה לאחרונה, לכן קשה לי למצוא עוגה שאינה מכילה גבינה או שוקולד, וזה מקטין בהרבה את אפשרויות זלילת העוגות, וגם זו ברכה. אני לא ממש ממליצה לך לעשות כמוני, אבל שתדעי שזה אפשרי. לא זוכרת כמה שנים שאני מתמידה בכך, אבל בקרוב חמש שנים…

    Liked by 1 person

    1. זה סם לכל דבר. בזמנו עשיתי ככה עם קפה, הפסקתי בבת אחת, ועם בשר. שניהם בגלל סיבות רפואיות. וזה באמת לא חסר. אלא ששוקולד גורם לי להרגשה טובה, ולא לכאבים. אם רק היה אפשר לאכול קוביה אחת ולהפסיק. (אנחה).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s