הזוגיות הכי טובה שלי

סטודנטית שאני לא מכירה פונה אלי במייל. היא עורכת מחקר על שיתופי פעולה באקדמיה וחברה שהיתה תלמידה שלי סיפרה לה על הקורס המשותף שלי. קורס אינטר-דיסציפלינרי שנמשך עשור, שהיה לו שם 'סקסי' שהלך לפניו. היא מבקשת לראיין כל אחד מאיתנו שעה. בנפרד. מעניינת אותה הדינמיקה של קורס משותף, והיא מבטיחה שבעבודה היא תשמור על האנונימיות שלנו, ושכל אחד מאיתנו יוכל לענות רק על מה שהוא רוצה. אני מתלבטת איך לקרוא כאן לגיבור הסיפור, השותף שלי להוראה: המילה 'שותף' הרי כבר תפוסה. מכיוון שבהוראה המשותפת שלנו הוא היאנג ליין שלי, אני אכנה אותו 'יאנג'.

היא נכנסת למשרד שלי. אני מכינה לה תה והיא מפעילה את ההקלטה בסלולרי. 'איך התחיל שיתוף הפעולה בינך לבין יאנג?' היא שואלת. מלכתחילה הוא פנה לקולגה שלי. הקולגה אמר ליאנג שהוא פחות מתאים לסוג כזה של שיתוף פעולה, והפנה אותו אלי. אני זוכרת את הפגישה הראשונה. קבענו להפגש מחוץ לאוניברסיטה, ביום שישי, בבית קפה. באותה פגישה נוצר דפוס מסוים, שיחזור בהמשך פעמים רבות, פגישה בימי שישי על כוס קפה, פעם הוא משלם, פעם אני. כשישבנו שם, עבר לידינו תלמיד שלי, והוא פנה לברך אותי ואת 'בעלי' בשלום. חייכתי, אבל לא טרחתי לתקן את הטעות. מה זה כבר משנה. יאנג דיבר על שתי המחלקות שלנו. על העובדה שיש ביניהן קשרים דיסציפלינריים, אבל מסיבות של היסטוריה מוסדית הן לא מתואמות בכלל. תלמיד שלנו לא מחויב בקורסים שלהם, ולהיפך. הוא הציע להעביר קורס משותף, ואני נדלקתי. לקורס משולב כזה יש כאן פוטנציאל לימודי עבורי, כי מעולם לא למדתי את התחום הזה בעצמי. הנה הזדמנות ללמוד בזמן שאני מלמדת. הקאטץ' היה שליאנג אין תקן באקדמיה. הוא מורה מן החוץ, ויש לו מקצוע שממנו הוא מתפרנס. בכל פעם היה צריך לדאוג למצוא מימון להוראה שלו, והחלק הזה היה עלי. הפכתי יצירתית ביותר, וחיפשתי מסגרות שונות שהיו מוכנות לממן קורס כזה, לא סטנדרטי. לא עירבתי אותו בתהליך, ורק מדי שנה היינו סוגרים את הקורס לשנה הבאה ולי היתה תחושת ניצחון שהצלחתי למצוא את הדלק שיאפשר לנו להמשיך לנוע.

'איך התנהלה הדינמיקה בקורס שלכם', ביקשה הסטודנטית לדעת, 'איך קבעתם מי מדבר קודם ומי אחר כך?' לפני כל שיעור היינו נפגשים בבית הקפה ביום שישי. ערכנו סיעור מוחות. היינו בונים את השיעור כמו משחק מטקות מחושב, מי מתחיל, איפה נכנס השני, מרימים זה לזו להנחתה. מלכתחילה תכננו להציג שתי נקודות מבט שונות, לעורר ויכוח. בהתחלה ממש ישבתי וכתבתי את הדברים שלו, כי לא הכרתי את החומר, ולכן גם לא היו מחלוקות של ממש בינינו. יותר השלמה מניגוד. בהמשך כבר התמצאתי הרבה יותר, ועדיין לא היו מחלוקות. עם השנים והקורסים המשותפים הגענו לעמדות משותפות בנושאים שנויים במחלוקת. תמיד הצגנו את נקודות המחלוקת העיקריות בתחום, אבל איכשהו שנינו היינו מגיעים למסקנה קרובה, הרמונית ולא צורמת. ההנאה המשותפת שלנו חלחלה גם לסטודנטים. משנה לשנה הביקוש לקורס רק עלה.

נעשינו חברים טובים. שיתפנו קשיים ועניינים אישיים. הוא ואישתו התארחו אצלנו. הם הגיעו לחתונה של הבת. כשעברנו דירה ובדירה החדשה עמד פסנתר כנף שהשאירו בעלי הבית, עבר הפסנתר הכעת-מיותר שלנו אליו, והבת שלו למדה לנגן עליו. הפסנתר שלנו עדיין אצלו. 'מה היתה נקודת השיא' שואלת הסטודנטית, ואני מצביעה על המאמר המשותף שכתבנו, זה ה'ילד' של מערכת היחסים שלנו. למעט מקרים בודדים ויוצאים מן הכלל אני כותבת לבד; לא אוהבת שיתופי פעולה שבדרך כלל מפילים עלי את מרבית העבודה. לא היה קשה לכתוב את המאמר עם יאנג. האיזון בינינו עבד גם כאן: הוא כתב את החלק שלו, אני הוספתי את שלי. בסופו של דבר אני חיפשתי למאמר 'בית' מתאים. לקח זמן אבל בסוף מצאתי את הבמה האקדמית הנכונה עבורו. אני חושבת שהוא מאמר ממש טוב.

שיתוף הפעולה שלנו באקדמיה נפסק לפני שנים אחדות כשהפקולטה צימצמה באיבחה חדה את העסקת המורים מן החוץ ללא יוצאים מן הכלל. לא עזרו פגישות שלי עם הדיקן, או מכתבים של סטודנטים מאוכזבים. תוך כדי דיבור עם הסטודנטית המראיינת אותי אני תוהה ביני לבין עצמי למה לא התעקשתי יותר, כמו שידעתי לעשות במקרים אחרים. אני גם יודעת את התשובה. במקרה אחר שעליו הייתי מוכנה 'להתאבד' היה מדובר בחוסר צדק משווע, באדם שההוראה באקדמיה היתה חייו. ליאנג יש חיים מחוץ לאקדמיה, והוא לא תלוי בה לפרנסתו. כעסתי על המוסד שלא רואה עד כמה הקורס הזה ממלא חוסר, עד כמה הוא מספק בדיוק את סוג האינטגרציה שתלמידים מחפשים, אבל חשבתי לעצמי שגם אם האוניברסיטה יורה ככה לעצמה ברגל, מה כבר אפשר לעשות, אני נתקלתי ב'קיר' שאני לא מצליחה לעבור. ויתרתי. ממילא חיפשתי פתרון אחר להמשך שיתוף הפעולה בינינו. כשפנו אלי ממוסד מכובד שאתן סידרת הרצאות הצעתי להם את המופע המשותף שלנו. וכך המשכנו שנתיים נוספות, לקהל משכיל ומבוגר יותר מהפרופיל של הסטודנט הממוצע. כיום גם זה נפסק, אבל אנחנו מתכננים לכתוב ספר משותף. בצער רב אני מודעת לעובדה שלמרות שאני רוצה לעשות את זה וברור לי שאהנה מהפרוייקט הזה יותר מהמון מאמרים שצובאים על הפתח ותובעים להכתב, כנראה שזה פחות 'דחוף' לי. עובדה, נפגשנו כבר כמה פעמים, כבר כתבנו ראשי פרקים, ולעבודה עצמה אני לא מגיעה, כי תמיד יש פרוייקט דחוף יותר, קווים מתים שסוגרים עלי.

מה היתה נקודת השפל? שואלת הסטודנטית. בין יאנג וביני נוצרה דינמיקה של מחויבות גבוהה. כשהוא מבקש ממני להרצות בכנס שהוא עורך, אני משתפת פעולה. אני פונה אליו שיחליף אותי בשיעורים כשאני בכנס בחו"ל. הוא מעביר השתלמויות לחוג שלי בתחום שלו. לפני שנה קבענו השתלמות כזו, ופתאום התברר שאני אהיה בכנס בחו"ל באותו יום. ביקשתי מקולגה שיגיע במקומי כדי לייצג את החוג. עוד בחו"ל הגיעו אלי ריקושטים מההשתלמות. בין שני הגברים-גברים חלה התנגשות אגואים, חילופי מילים קשות, תיעוב. לא הופתעתי שהקולגה חשף צד כוחני וווכחני. אבל כן הופתעתי כשהסתבר שליאנג הזורם 'שלי', שתמיד הרים לי להנחתות, שמעולם לא התעמתנו אלא תמיד דיברנו והסכמנו, יש אגו וכבוד. במקרה ההוא דיברתי עם כל אחד משני התיישים שנפגשו על הגשר בנפרד. לקחתי על עצמי את האחריות לתקרית: אני הייתי צריכה להבהיר טוב יותר את חלוקת התפקידים, מי אחראי, מי קובע. תייגתי את המקרה ההוא במגרת ה'דברים שבדיעבד הייתי צריכה לצפות אותם'.

מה העצה שלך למרצים אחרים ששוקלים שיתופי פעולה כאלה? היא שואלת. ואני עונה 'תקשורת ומחויבות. וכמובן, לוודא שיש הנאה. אם אין הנאה אין טעם'. ומכאן קצרה הדרך לתשובה לשאלה האחרונה שלה: 'לאיזו מערכת יחסים שיתוף הפעולה הזה הכי דומה?' אני מחייכת. הפוסט הזה הוא התשובה לשאלה שלה.

pink view.jpg

49 תגובות בנושא “הזוגיות הכי טובה שלי

    1. תודה. בחיים אנחנו יוצרים רשת קורים מורכבת של מערכות יחסים עם אנשים שונים, והתובנה שיש כאן זוגיות לכל דבר עזרה לי להבין דבר או שניים במערכות זוגיות אחרות בחיים שלי. אולי הרקע האקדמי שלי 'אשם', אבל מאוד עוזר לי למיין ולסווג דברים ולראות מה דומה ומה שונה.

      אהבתי

  1. אהבתי את מערכת היחסים ואת משחק המטקות המפרה שהעשיר את שניכם,טוב עשית אני מניח שהוצאת החוצה מהאוני.את ההרצאה המשותפת,אני פחות מכיר מן הסתם שיתופי פעולה כאלה,אבל שאפו על הרצון ועל הויתור על האגו.
    תגידי,מה זו המודעה בתחתית הפוסט? הרי מי שרוצה לפרסם לא מחוייב בהצגה של פריט כזה או אחר.הציעו לך לפחות תמורה שווה לקידום המכירות הזה?
    כי פנו אלי במשך השנים ולא הרגיש לי מתאים,אבל הייתי שמח להרוויח מהבלוג,עם יפיפות הנפש לא הולכים למכולת:-)

    Liked by 1 person

    1. מזל שיש אפשרות לאנלוגיה למשחק מטקות שאין בו מנצח אחד, אלא המטרה היא באמת להרים אחד לשני כמה שיותר. זה באמת מקרה שבו הסכום גדול מחלקיו. אני לא רואה מודעות בתחתית הבלוג (רק המלבן של פרפרים שהוספתי אחרי התגובות). מה שכן בין הפוסט ובין התגובות אני רואה את המודעה הבאה: "מדי פעם, חלק מהמבקרים שלך יראו כאן פרסומת, כמו גם באנרים של פרטיות וקובצי Cookie בתחתית העמוד. אפשר להסתיר פרסומות אלה לחלוטין על ידי שדרוג לאחת מהתוכניות בתשלום שלנו."
      אני לא משלמת, אז כנראה שזה המחיר שצריך לשלם כדי שהאתר ימשיך 'לנוע'. סתם מעניין אותי מה הפירסומות ששמו לי בבלוג והאם יש קשר לתכנים.

      Liked by 1 person

        1. מעניין. כלומר שאין קשר בין התכנים ובין הפרסומות, אלא זה רנדומאלי לחלוטין. כבר התרגלתי לחלוטין לכך שאני מדברת על משהו עם השותף ופתאום צצות פרסומות בעניין בפיד שלי. אתמול למשל הוא קנה סנדלים מסוג מסויים, לא רגיל עבורו. ופתאום הוא מקבל פרסומות לסנדלים כאלה בדיוק. הפלאפון מאזין?

          אהבתי

            1. רציתי לברך ולחייך בבלוג החדש, אבל לא מצאתי דרך לעשות זאת בלי לחשוף את זהותי שבמציאות. אני מניחה שיש איזה כפתור קסם שאתה צריך ללחוץ עליו כדי לפתוח את הבלוג לתגובות משתתף שאינו רשום. אמתין בסבלנות עד שתפצח את זה ובינתיים אמשיך לקרוא בדממה.

              Liked by 1 person

          1. אני מבין,לא הצלחתי להגיע להתעסק עם הבלוג בצורה רצינית,אני מקווה שיהיה לי זמן בסוף השבוע ואני מבטיח לבדוק ברצינות את האפשרות למי שלא רוצה להחשף להגיב,לא רוצה להפסיד אותך כמגיבה,תודה

            אהבתי

  2. מעניין. יש משהו בשיתוף פעולה 'חוצה-מגדר', שמפעיל את 'שריר הזוגיות' בשני הצדדים. מן אלגוריתם קדום שטבוע במוחנו. בדרך כלל זה מסייע לשיתוף הפעולה – לא תמיד. וגם – בשיתוף פעולה כזה נהנים יותר מהדרך, ולא רק מהתוצאה.
    בשיתופי פעולה חד-מגדריים בין גברים לעומת זאת, מופעלים 'שרירים' אחרים: אגו ותחרותיות (במקרה הרע) וחושי צייד והתמקדות במטרה (במקרה הטוב), כפי שהדגמת יפה בפוסט.

    Liked by 1 person

    1. כך עולה מן הסתם מן המקרה הפרטי שלי. אולם אני מכירה באוניברסיטה שיתופי פעולה בהוראה בין שני גברים, וחלקם נמשך שנים ארוכות וגם מניב כתיבה משותפת. מעניין מה הדינמיקה שלהם. באופן מפתיע אני לא מכירה שיתופי פעולה בין שתי נשים, אבל אולי אין כאן אמירה מגדרית אלא זו תופעת לוואי לכך שבתחומים שלי בכלל נשים נדירות יותר. אולי אשאל את הסטודנטית שעורכת את המחקר 🙂

      אהבתי

  3. אולי חלק מהקסם של הזוגיות הזו הוא שלא באמת חייבים (למרות המחוייבות), שעושים רק כי רוצים, שכשזה נגמר, אז ממשיכים הלאה עם אופציה להארכה , אם יסתדר.
    ואולי זה המרחב האישי של כל אחד שמכובד על ידי השני, והעובדה שכל אחד מביא לזוגיות הזו את הצד הטוב שלו, מתגייס לכל פגישה וכל הרצאה ומביא את המיטב?

    ותהיה, מי משאיר פסנתר כנף מאחור??

    Liked by 1 person

    1. בהחלט, למרות שיש גם מחויבות שהיא מעין הסכם בלתי כתוב. כך למשל, הדיקן אמר לי שאם זהו קורס כל כך מוצלח אוכל להמשיך לקיים אותו עם מישהו אחר, בעל תקן, ודחיתי את ההצעה על הסף. אחרי הכל הקורס הזה היה יזמה של יאנג וזה ממש נראה לי בגידה, ושוב הקונוטציה הזוגית הזו. בכל זאת בשנה הבאה אני עושה משהו עם מרצה אחרת מהחוג ההוא, אבל משהו קצת שונה. עוד לא סיפרתי ליאנג, אבל השבוע אנחנו משתפים פעולה בעוד סדנה, ואני אספר. אני מקוה שהוא לא ייפגע.
      הבית ההוא ששכרנו היה שייך לאישה שעברה לדירה קטנה. היא השאירה לנו חלק מהרהיטים שהיא לא יכלה לקחת איתה, ביניהם שולחן אוכל עגול ופסנתר כנף. וגם חתולה שחורה בשם ג'ולי, שאני מאוד אהבתי. כששוכרים דירות כל החיים מנעד האפשרויות אדיר. גם זה סוג של זוגיות.

      אהבתי

  4. גם מניסיוני נדיר שיש שיתוף שוויוני/אינטגרטיבי אמיתי בהוראה. בוודאי לא שניים נוכחים אקטיביים באותה הרצאה. ובכלל המגמה בקורסים שיתופיים גדולים היא לשתף כמה שיותר וללמד כמה שפחות:) בקורסים כאלה סיימתי את חובתי בשבע שעות שבועיות למשך שבועיים. יש בזה גם יתרון בהתמקדות מרוכזת בהוראה ופינוי עיקר הזמן למחקר.
    אם זו המדיניות באוניברסיטת ת"א לגבי מורים מהחוץ, זו בהחלט מדיניות של גילדה שיורה לעצמה ברגל. באוניברסיטה העברית שבה גיוס הסגל האקדמי הוא על בסיס הצטיינות במחקר ולא בהכרח על פי צרכי ההוראה – אין מנוס ממורים מהחוץ ועמיתי הוראה, באוניברסיטה שאמורה ללמד הכול ברמה הכי גבוהה (גם במקצועות שאינם פופולריים כיום לצעירים במחקר). בעברית אפילו יש להם ועד, ולאחר מאבקים השיגו חוזים רב-שנתיים והשוו את התנאים הסוציאליים (כולל נסיעות לכנסים בחו"ל) לאלה של הסגל האקדמי מן המניין. לדעתי גם ככה עלותם לאוניברסיטה פחותה בהרבה ומשתלמת כלכלית.

    Liked by 1 person

    1. בגלל הניסיון האישי החיובי שלי בשיתוף פעולה בהוראה, לא הבנתי באמת למה האוניברסיטה לא מעודדת יותר שת"פים כאלה. אבל אם הם משמשים כדי לחלק את הנטל ולא יוצרים ערך מוסף אני יכולה להבין. אם הבנתי נכון את המדיניות האקדמית ביחס למורים מן החוץ היא נובעת ממציאות שבה סטודנטים באים ללמוד מטובי החוקרים ובסופו של דבר ההוראה נעשית על ידי אנשים חסרי תקן. חוסר תקן אינו מעיד בהכרח על רמתו האקדמית של החוקר-מרצה, אבל לפעמים מדובר על אנשים שלא מצאו את מקומם בתוך הסגל בגלל שהם פחות כותבים וכו'. אני מבחינה בין אנשים כמו יאנג, שיש לו מקצוע וההוראה באקדמיה היא אכן נוספת על עיסוקו העיקרי, ובין אנשים שלא הצליחו להתברג בתוך המערכת והם מתקיימים מהוראה מן החוץ, בדרך כלל על ידי הוראה בכמה מוסדות אקדמיים. הם באמת זקוקים לוועד חזק שיוודא שלא מנצלים אותם, כפי שכעת אין לי ספק שהאוניברסיטאות מנצלות, ומתייחסות אליהם כאל כוח עבודה זול בלי זכויות. כל הישג שלהם מוצדק לגמרי, ועדיין, חלק מהמשחק הוא שככל שהם עולים יותר למערכת, פחות ופחות מהם מועסקים על ידה גם משיקולים כלכליים ולא רק אקדמאיים.

      אהבתי

      1. ברור שבכל מדיניות יש שיקולים כלכליים, אבל כאשר האוניברסיטאות לא יכולות לגייס סגל אקדמי קבוע שהוא גם מצטיין במחקר (למשל לקורסי חובה לכל דעה לרפואנים, כמו אנטומיה, מורפולוגיה או פרזיטולוגיה) – אין ברירה אלא להתבסס על כוח הוראה מהחוץ. כשהייתי תלמיד השתתפתי בקורס התנהגות בעלי חיים. במשך שנים נתנה את הקורס הזה מישהי עד שהגיעה לגיל הפנסיה. בשנה שהשתתפתי בקורס הזה, מי שנתן את הקורס במקומה היה מישהו שהגיע פעמיים בשבוע (לשעתיים בכל פעם) מהסגל של אוניברסיטת תל אביב. אני מניח שמה שעומד על הכף הם הצרכים לעומת העלות. אבל יש לי הרושם שעיקר ההתנגדות לכוח הוראה מהחוץ נובע מכללי גילדה שמבטאים חששות מהחלשת כוחם של אנשי סגל אקדמי קבועים.

        Liked by 1 person

        1. אסור לזלזל בכוח של הגילדות לסגור שורות ולמנוע תעסוקה של מתחרים. אבל לגייס מישהו מסגל של אוניברסיטה אחרת זה פיתרון מהסוג של לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כי המרצה הוא כן מהגילדה, והוא לא מאיים על חבריה. בסופו של דבר האוניברסיטה חייבת לאזן בין צרכי ההוראה ובין הרצון להוביל במחקר, והשיקולים הללו אמורים לשמש אותה בבחירת סגל חדש.

          אהבתי

  5. שיתוף הפעולה ביניכם היה מבחירה ולאחר ששניכם בדקתם את הדינמיקה והבנתם שיש התאמה יצאתם לדרך ואילו בין שני התיישים (כפי שכינית) נבדקה הדינמיקה תוך כדי ההרצאה כשכל אחד מנסה להיות המוביל והמשמעותי ולכן זה נכשל.
    החכמה היא לדעת לפרגן כך אתה לא מקטין את עצמך אלא מעצים.
    עכשיו כל שנותר הוא לקרוא פוסט שלך המבשר על הוצאה לאור של הספר המיוחל.

    Liked by 1 person

    1. נכון שבחרנו בכך, ונכון גם שהדינמיקה נבדקה וגם הלכה והשתפשפה עד לכדי מכונה משומנת היטב שכל הצירים שלה מתואמים לגמרי. אני כאמור נוטלת את האחריות ואת האשמה עלי במקרה של שני התיישים על הגשר, אבל הסיבה לכך שלא העליתי בדעתי שזה יכול לקרות היתה בגלל העבר המוצלח שלי עם יאנג. פירגון זו מילת המפתח כאן, וגם כוחנות, מהצד השני. הלוואי ונדע ליישם בכל מערכות היחסים שלנו. ולגבי הספר, אנחה. אני באמת מקווה.

      אהבתי

  6. פעם בכמה שנים יוצא לי להעביר קורס עם מרצה אחר. מבחינתי זה מסובך רק משום שאני רגילה לעשות הכול לבד, בדרכי. אבל יש לזה גם יתרונות, והרבה תובנות מאירות עיניים. זה גם מלמד אותי לשחרר ולוותר על השליטה בכל פרט. בסוף אחד הקורסים האלה אמרו תלמידים שרואים שאנחנו (המורים) מפרגנים זה לזה ומקבלים זה את זה, וזו הייתה באמת מחמאה בשבילי.
    התמונה שהוספת מסקרנת.

    Liked by 1 person

    1. הכי קשה לוותר ולשחרר על שליטה, אבל מעבר ליתרונות בעצם הוויתור על שליטה (לא דבר של מה בכך), יש גם בהוראה משותפת יתרונות נוספים, ומעל הכל (כמו האפשרות ללמוד תוך כדי הוראה) באמת שיעור בזוגיות. וכשזה עובר לתלמידים, יש בזה גם מסר חינוכי גדול.
      התמונה חסרת קרדיט, לצערי, לא מצאתי, אבל היא דיברה אלי ברמה של מיסגור תמונת מצב והבנת הפריטים שלה מחדש (בצבעים ורודים ואחרים) לאור המיסגור.

      אהבתי

      1. מעניין לקרוא ומעורר מחשבה. לשיתוף פעולה כזה נדרש הפרטנר הנכון – באופן דו כיווני. מחויבות לתהליך, ודאי כשזה לאורך שנים, הערכה הדדית וויתור על אגו. נשמע מופלא ונדיר שזה יצליח כל כך הרבה זמן בלי חריקות. נשמע שאתם שניכם אנשים עם סוג של נדיבות רגשית ויכולת לא להתפס למהמורות קטנות. לא כולם יכולים להצליח בזה לאורך זמן, בטח באקדמיה. אולי זה שהוא מבחוץ גם עוזר.
        ובין נשים לא חושבת שזה היה עובד שנים. בדיוק בגלל הדברים שצריך בזוגיות כזו.

        Liked by 1 person

        1. בעיקר אני חושבת, שצריך להגיע לאיזון, גם בין השותפים, שאף אחד לא ירגיש מנוצל או מנצל, שכל אחד יתרום את החלק שלו ולא יתפוס טרמפ על השני, שלכל צד יהיה מזה ערך מוסף על פני טיסה סולו. ושוב האנלוגיה לזוגיות עולה מאליה. אולי דווקא העובדה ששיתופי פעולה כאלה חריגים היא שצריכה לעורר את סימני השאלה: אם כל כך טוב למה אין יותר תופעות כאלה. אני לא מאמינה שזה בגלל שאנחנו כל כך יוצאי דופן. יש כאן בהחלט דירבון מוסדי להמנע מזה (וחבל נורא בעיני), אולי כי כך מנצלים יותר את כוח האדם שעומד לרשותם, וגם דירבון לא ממוסד, כי האקדמיה מאוד דוחפת לאינדיוודואליות והרבה פחות לשיתופי פעולה. ושוב חבל שזה כך.
          מעניינת ההערה שלך על נשים. אני לא יודעת אם היא נכונה, ואם כן, למה. האם זה בגלל שבאקדמיה נשים צריכות כל הזמן להוכיח את עצמן, ולא רק בגלל איזה אופי נשי ראשוני, שאני לא בטוחה שהוא מולד ולא נרכש.

          אהבתי

  7. יפה, אהבתי את הפלת האסימון בסיום. איזה כיף זה לחפור ככה בקשרים ולהבין באמצעותם עוד דברים על עצמך ועל העולם. מזל שמצאתם אחד את השנייה, בחיבורים כאלה צריך להיאחז.

    Liked by 1 person

    1. יש אסימונים שלא רק עושים רעש כשהם נופלים, אלא מדליקים את האור באותה הזדמנות. אני מסכימה לגבי ההיאחזות. בגלל זה (בין היתר, כי יש לזה גם ערך בפני עצמו) התוכנית לכתוב את הספר.

      אהבתי

  8. שיתוף פעולה בעבודה מזכיר לי קצת מערכת זוגית
    אנשים צריכים לדעת לתקשר
    לבנות משהו יחד
    לדעת לפעמים לוותר או להתפשר
    כשיש שני צדדים שיודעים לעשות את זה יוצא מזה בהחלט משהו טוב

    Liked by 2 אנשים

    1. משלימים במובן של השלם גדול מחלקיו. שמשהו קורה ביחד שלא היה קורה כשכל אחד בפני עצמו. גרם לי לחשוב על איפה עוד יש לי זוגיות בחיים. שבוע מבורך גם לך, קוני יקירתי.

      Liked by 1 person

  9. סיפור מקסים (: אני מכירה שיתופי פעולה דומים באוניברסיטת חיפה. אף אחד מהם אינו "זוגיות" לטווח ארוך כמו זה שאת מתארת.

    Liked by 1 person

    1. מעניין אותי באמת כמה מקרים כאלה ודומים יש, והאם גם בהם יש דינמיקה דומה. בקיצור, נראה לי שאבקש מהסטודנטית לקרוא את העבודה שלה 🙂

      אהבתי

  10. זה היה ממש ממש מעניין. לא פשוט לעשות קורב שמחייב עבודה ב-co. אבל אתם ידעתם לעשות את זה נכון ומכאן ההצלחה. קראתי מבין השוורת את הלמידה הדדית שהיתה לכם, את ההעשרה האישית ואת ההנאה שהיתה לכם.
    תודה על השיתוף

    Liked by 1 person

  11. אהבתי שהשיחה עם הסטודנטית והמענה על שאלותיה הביאו לתובנות האלה….אני מכירה היטב את העניין הזה – כאשר שואלים אותנו כל מיני שאלות, הצורך לענות גורם לנו לחשוב, והחשיבה גורמת לנו להתבונן על דברים שאחרת אולי לא היינו נעצרים להתבונן בהם לעולם.
    וכך הבנת שיש לך כאן סוג של זוגיות…..יחסים שנבנים בהדרגה, מתוך רצון ליצור משהו חדש ושונה דרך שיתוף הפעולה, מתוך התחשבות הדדית והשקעת הידע והניסיון של כל אחד.
    וכמו בזוגיות, כשניסית לתת "מחליף" זמני הדינמיקה ממש לא עבדה.
    וחבל שהאקדמיה בכלל או האוניברסיטה שלכם בפרט לא מודעת לערך העצום שיש בשיתופי פעולה אינטר דיציפלינרים שכאלה….וטוב שהצלחתם להמשיך את הזוגיות הזאת במסגרת אחרת.

    Liked by 1 person

    1. נכון. זה טיבה של שיחה ממוקדת שעוצרת את הרצף היומיומי של החיים וגורמת לנו לבחון אותם מחדש ואולי למסגר אותם אחרת. לכן, אגב התמונה שבחרתי. אני חדלתי לייחס לאקדמיה מודעות או הבנה. יש כל כך הרבה גורמים שפועלים ברובד ההחלטות העקרוניות הללו שדורסות לפעמים את הפרטים בתוך המערכת לאור הלחצים מכל הכיוונים. בסופו של דבר אנשים עושים את ההחלטות הללו ולא 'מערכת' אמורפית, אבל גם כשאת פוגשת אותם ומצביעה ישירות על ההשלכות של החלטות עקרוניות כאלה לא תמיד יש להם כוח לפעול ולעשות את הדבר הנכון. כמובן, הדבר הנכון בעיני.

      Liked by 1 person

      1. עדיין לא החלטתי למען האמת , נסיתי בפעם הקודמת שישרא נעלם ויש להתרגל לעריכה שונה , רואה את צעדיו הראשונים של טליק , ואם אפתח בלוג אחר כמובן אודיע ואיידע בשמחה ( תודה גם לך)

        Liked by 2 אנשים

  12. יכולה להוסיף שזה גם מאד משמח לראות דברים כאלה מבחוץ, כסטודנטית. אנשים שמוסיפים זה לזה ולחומר בתוך הדינמיקה שלהם בכיתה הופכים את הלימוד למשהו חי, אורגני.

    היה לי מרצה אחד, איש חכם מאד ועמוס מאד, שלפעמים היה מדליק את הכריזמה שלו בשביל להוציא דיון מאנשים בכתה. בחיים לא הרגשתי חיה כל כך בתוך דיון אקדמי. מהעדר מונחים קראתי לזה "חרמנות אקדמית" 🙂
    בואי נגיד שהתפלאתי אבל לא הופתעתי שהוא תמיד הצליח להאציל מליון דברים למליון אנשים ועדיין לשמור על יחסים טובים איתם, ובמיוחד מהשילוב המרשים שהוא הפגין בין לנצל את הכישור הזה כדי להעלם לכולם ולפנות לעצמו מקום, לבין לקחת על עצמו עוד דברים, חשובים גם הם.

    Liked by 1 person

    1. מעניין הביטוי שבו השתמשת, 'מדליק את הכריזמה', כאילו זה סוויץ' און-אוף שהוא יכול להפעיל כרצונו. אני מבינה בדיוק על מה את מדברת. אני קוראת לזה 'חשמל', וזה לא תמיד רצוני. משהו שקשור באינטראקציה עם הסטודנטים, הרכב הכיתה, וכן, גם בדינמיקה בין המרצים אם יש יותר מאחד/ת. הכי חשוב בעיני התכונה השניה שציינת, זו שיודעת לפנות מקום לסטודנטים ולהתמקד בהם, במקום להשאיר את עצמו במרכז, כי כאלה יש הרבה, ולפעמים לא נשאר כלום אחרי השואו (מין אירוויזיון של אקדמיה).

      אהבתי

  13. מעניין שאם נקודת השפל לא הייתה מתרחשת, לא היית יודעת שליאנג יש בכלל צדדים של אגו ותוקפנות. מענין איך אפשר להיות בן אדם X בקשר מסויים, ואחר לגמרי בקשר אחר.
    אני חושבת ששותפות בין אנשים לא שונה בהרבה משותפות בזוגיות.

    Liked by 1 person

    1. באמת הופתעתי, אבל מצד הראש זה הגיוני. כולנו אנשים שונים בחברת אנשים אחרים. אני אחרת כשאני עם הילדים שלי, או עם חברות, או עם סטודנטים. עד אז ראיתי רק את הצד הזוגי הטוב שלו, זה שהולך לקראת, שמסתכרן.

      אהבתי

  14. האמת היא שדי נדיר למצוא שנים שמעבירים בזוגיות את אותו קורס. וחבל, מניסיוני אני יודעת שכשזה עובד (ולא רק האגו משחק)כולם יוצאים מרווחים, המרצים ש"הזוגיות" מפרה ומוציאה מהאזורים הטבעיים והסטודנטים שמקבלים משהו הרבה יותר.
    חבל שאין הרבה יותר מרצים שמסוגלים…..)

    Liked by 1 person

    1. אולי אם האקדמיה היתה מעודדת את התופעה, היו יותר כאלה. כרגע היא רק מקשה. למשל, אם זה לא קורס חדש כל מרצה ממלא כביכול רק חצי מנקודות ההוראה שהוא חייב. למה? הרי העבודה המשותפת דורשת יותר תיאום וזמן. התחושה שלי לאורך כל הדרך היתה של עלייה במעלה ההר, לחימה בטחנות הרוח. מתעייפים.

      אהבתי

כתיבת תגובה