הסדר שאחרי ה'סדר'

'אחרי הבחירות' אומר השותף, כמו שאומרים 'אחרי החגים', או כמו שזה נשמע לי 'אחרַי המבול'. כמו ב'סברי מרנן', בענייני ה'סדר' הילדים שלנו מסונכרנים, שנה אצלנו ושנה אצל הצד השני, והשנה זה אצלנו. מה שאומר שנארח 4 ילדים, 3 בני זוג, 8 נכדים מהגדולה בת השבע עד הקטנה בת השנה. אחד אלוהינו. והזמנתי את אמא שלי, אומר השותף, ואת אחותי ובעלה ושלוש הבנות שלהם. שנזמין גם את אחותך ומשפחתה ואת אמא שלך? אני מחשבת במהירות בראש. במשפחה שבה יש דתיים, 'להזמין ללילהסדה' משמע לארח כל היום, והילדים שלנו מחולקים, שניים נוסעים בחג ושניים לא. אמא שלו לא נוסעת, כלומר נשארת ללון, וגם אחותו, למרות שבעלה כן, לא. הבנות שלה בנות עשרה מפונקות. אני אולי לא במדעים המדויקים, אבל חשבון של מיטות וחדרים אני בהחלט יכולה לעשות. 'איפה?' אני שואלת אותו, והוא מושך בכתפיו: 'לא נישן'. מה לא נישן, אני מרגישה גל של יאוש וכעס גואה בי, אמא שלך לא תישן? הילדים לא יישנו? אתה לא תישן? ואני דוחה על הסף את האפשרות להביא את אמא שלי לכאוס הזה. אני כמעט בטוחה שאני שומעת את השותף מפטיר 'אשכנזיה' כשהוא מסתובב ממני וממשיך לחלק בטלפון הוראות לאמו (הוא ממנה אותה על הסלטים).

השותף הוא מהאנשים המסודרים האלה שאינם מסוגלים לסדר בצורה שטחית, ולכן חי בבלאגן וכאוס. ואילו ביני ובין אי-הסדר מתקיים הסדר של דו קיום שמהותו שטחים תמורת שלום: אני נותנת לבלאגן לכבוש שטחים, תמורת השלום והזמן שמעניקה לי ההמנעות ממלחמה בו. המשאב המוגבל ביותר שלי הוא הזמן, ואני מוכנה לשלם די ביוקר כדי שלא לבזבז אותו על מטלות סיזיפיות כמו סדר וניקיון.

'אחרי הבחירות' הוא יסדר. יש לו כבר תוכנית בראש, יתחיל בחדר עבודה שהפך לחדר הורים כשבתי ומשפחתה גרו כאן, וכרגע הוא חדר ארגזים, יעבור דרך הסלון וימיין את ערימות הספרים, וימשיך לחדר השינה ובעיקר לפינת העבודה שבו. אני למודת ניסיון. פסח נועד לאנשים כמוני, שמתעבים את הקרבן היומיומי שתחזוקת הבית דורשת. בפסח אני מאלצת את עצמי לעשות דברים שאחרים עושים כל הזמן. בזמן שאני מתנפלת על המטבח, המקרר, הכיריים, התנור, השותף ישקיע את נשמתו בסידור שולחן העבודה שלו עד שהוא יהיה מושלם.

הילאל איסלר, קנדית ממוצא תורכי, כותבת על ההבדל בין אנשים שיש להם בית של קבע, אחד ויחיד וברור, ובין אנשים של אזורי הביניים, נוודים של הלב העושים את הבית כל פעם מחדש. על האחרונים היא אומרת: "אנחנו רואים את הבית כמצב פנימי, מציאות שאנחנו לא רק יוצרים וזהו, אלא יוצרים ללא הרף. אנחנו מבינים שבית הוא מקום שאנחנו עושים, ושעושה אותנו, שוב ושוב ושוב."

רק אחרי ליל הסדר, אחרי הכאוס שהיה ככלות הכל גם מענג מאוד, וכשהמזרונים שהבת שלי הביאה נערמים בפינת החדר כמו בכפר ערבי, מגיע השותף לתחילת מימוש תוכנית הסדר, נקרא לו הסדר של קבע. אני למודת קרבות, ממתינה. סדר, לימדה אותנו מארי קונדו, אומר להפטר מחפצים מיותרים. אצל השותף אין הרבה כאלה. הוא שילוב בלתי אפשרי של נווד ושל אוגר. אני ממתינה לראות איך יראה הבית שהוא יעשה, שוב.

lets stay together
מתוך פירסומת לצמיגים Goodyear – 2014: הצמיגים והשטח נשארים צמודים

44 תגובות בנושא “הסדר שאחרי ה'סדר'

  1. אנחנו התארחנו והיינו בהרכב מצומצם יחסית.
    מזדהה איתך במה שנוגע לסדר, גם אנחנו מנקים את המקרר, התנור והכיריים רק לפני פסח. כשערכתי סרטון במסגרת הלימודים על הבית המבולגן שלי התביישתי לצלם את הכיריים 😶
    ואחרי הניקיון הייתי כל כך גאה שבא לי להעלות תמונה של הכיריים לפייסבוק 🤦‍♀️
    (לא עשיתי את זה, ההתלהבות הזאת היתה מסגירה שזה לא המצב הרגיל… 😅)

    Liked by 1 person

    1. היי תמרי, אולי צריך להקים קבוצת תמיכה כדי להוציא מהארון את הבושה הזו, של א.נשים שחיים בבלאגן. הבת שלי, אגב, חברת כבוד בקבוצה. אצלה זה כבר דור רביעי לבלאגן. מודה שלפעמים כשאני מגיעה אליה הביתה אני מסדרת לה דברים, בעיקר מקפלת כביסה, כי זו מלאכה שאני עושה בלי בעיות ובלי להשקיע. אני מבינה שיש אנשים שככה זה עבורם גם מטלות ביתיות אחרות. אבל לא אנחנו. לא אצלנו. בקבוצת התמיכה שלנו היית יכולה להעלות את התמונה. כולנו היינו מבינים וגאים בך על רגע הנצחון החולף הזה נגד כוחות הכאוס (שהרי זה לא שאנחנו אוהבים לכלוך ואי סדר. אנחנו שונאים לנקות ולסדר).

      אהבתי

      1. יש, קוראים לזה "אמהות שוקעות", קבוצת פייסבוק ענקית והמונית שכבר יצאו ממנה כמה קבוצות-נגזרות אבל פעם היתה יותר קטנה ואינטימית.
        אני כבר לא שם, והקבוצה הנגזרת שאני חברה בה לא פעילה במיוחד… וכמובן שיש את העניין שחברות שם כל מיני מכרות שהן לא באמת שוקעות ולא ידעו להעריך. ז"א, לא אינטימי מספיק.

        אמא שלי לא הכי מסודרת בלשון המעטה, כולנו יצאנו מבולגנות פחות או יותר ורק גיסי הקטן מבולגן מכל החתנים. ההורים של אמא שלי היו מסודרים מאוד. ההורים של אבא מבולגנים למדי. אמא שלי מספרת שכשהיא ראתה כמה אבא שלי מבולגן היא הרשתה לעצמה להוריד הילוך בכל מה שקשור לסדר.

        אולי הייתי יכולה להתלהב מהכיריים בוואצפ המשפחתי ^^"

        אהבתי

        1. נדמה לי שכבר הזכרת את 'אמהות שוקעות'. אני לא אוהבת את הכותרת: מה, אי אפשר להיות 'שוקעת' גם בלי להיות אמא? השיא של הבלאגן שלי היתה דווקא לפני האמהות, כשהיינו זוג צעיר וחיינו בתוך ערמה גבוהה של בגדים, כלים, מחברות וספרים (הייתי סטודנטית) וכל פתיחה של הדלת דרשה דחיפה של ערמות חפצים הצידה. אני לא בטוחה עד כמה התכונה הזו סביבתית או גנטית: במשפחה שלי אני ואחי בלגניסטים, אבל אחותי הגדולה ואחותי הצעירה ממש לא. והרי כולנו גדלנו באותו בית (מבולגן). הצחקת אותי עם השורה האחרונה. הבת שלי העלתה לווצאפ המשפחתי תמונה של מגרת גרביים מסודרת עם הכיתוב: 'מארי קונדו, מאחורייך', וכולנו הרענו לה, דווקא כי אנחנו יודעים מה המצב הרגיל 🙂

          אהבתי

          1. את צודקת. הייתי מבולגנת גם בתור רווקה, והטמנתי ערימות בגדים בכל מיני מקומות כשבאו לבקר אותי. 😑

            עכשיו הורדנו את נייר האלומיניום. אני עדיין יכולה לשלוח תמונה של הכיריים. 😶

            אהבתי

  2. אני נדהמת מהגמישות שלך, מההכלה שלך, מהיכולת שלך להנות ממצבים שאינם הכי טבעיים לך בעולם. כל פעם מחדש אני נדהמת.
    בקריאת הפוסט הייתי מסוחררת מעט מהמחשבה על ההערכות וההתנהלות בהמון אנשים, נשים, קשישים וטף לפני ואחרי ותוך כדי…

    אני ניקיתי את הבית רק אתמול, יום שישי, בגלל שבערב הסדר לא הייתי פה והבית התלכלך והלך כשלא הייתי בו.
    אז למעשה עשיתי נקיון אמיתי רק אחרי החג 🙂

    Liked by 1 person

    1. אני עוד מנסה להבין ממה הבית התלכלך כשלא היית בו (מהכלבים?)
      יש משהו במה שאת אומרת: שזה באמת זר לי, ושהאישיות הגבולית שלי (נודה על האמת, יש בי מן המיזנטרופיות) סוג של נגררת כאן אחרי קודים אחרים לגמרי (וממש לא אשכנזיים). מן הסתם זה לא מספיק מעיק עלי כדי שאמרוד או אריב, ובסוף אני גם נהנית. גם את זה צריך לזכור ולהזכיר לעצמי עד לפעם הבאה.

      Liked by 1 person

      1. קודם כל הבית היה מלוכלך מראש, כי לא ניקיתי אותו ביום שישי של ליל הסדר, ואני מנקה כל יום שישי ברגיל.
        אחר כך, היתה מישהי שישנה עם מוריץ בשני הלילות שלא הייתי בבית, והיה נער שבא לטייל עם הכלבים כל יום, והיו יוגה וכח הצלה שבאו לבקר אותם… מפה לשם נכנסו אנשים לבית כל הזמן והכלבים נכנסו ויצאו ואף אחד לא הפעיל את הרובוט שינקה. (אין לתאר שאחד הדברים שהכי הטרידו אותי זה למצוא מישהו שיבוא לישון עם מוריץ הקטן שלא יהיה בודד בלילה)

        אולי העובדה שאת לא נדרשת לבשל כשמארחים את כל האנשים מקלה עלייך לקבל אותם? או בעצם, השאלה היא כמה קשה את עובדת לפני ובמהלך האירוח? לפי התאורים שלך, בדרך כלל נראה שהדברים זורמים באיזהו חוסר סדר מאורגן ונעים אצלכם, אולי זו התשובה.

        אני התארחתי בשארית החג הזה, פעם אחת אצל המהנדס ודביקתו ופעם אחת הם באו להתארח אצלי (הם עוברים תקופה קשה וצריכים הרבה תמיכה)זו לא מעט עבודה להכין אוכל ולנקות את הבית אחרי הכלב שלהם, אבל הבילוי המשותף תמיד מהנה, ואני גם מזכירה את זה לעצמי תוך כדי בישול לפני ותוך כדי לנקיונות אחרי…

        Liked by 1 person

        1. אכן העובדה שאני לא צריכה לבשל, ושיש לי שותף שמבשל גורמה ברמות של שף וגם עושה את זה בהתלהבות ובאהבה עוזרת. אלא שאני כן עובדת קשה לפני במהלך ואחרי האירוח, כי (כמו שפים רבים אחרים? לא בטוחה) הוא מבשל מאוד messy. פעם היינו בסדנת בישול של השף של מסעדת מצפה הימים, והיה לו נער שעזר לו, מין 'תלך-תביא' כזה, שכל הזמן השף סינג'ר אותו: 'אהר'לה, תביא סיר', 'אהר'לה, תצמצם את הציר', 'אהרל'ה, תשטוף את הקרש', ומאז אני ה'אהר'לה' של השותף במטבח.
          ואת צודקת שאי אפשר היה להשאיר את מוריץ לבד בלילה. זה יכול להשאיר טראומות של ממש.

          Liked by 1 person

  3. גם אני נשואה לאחד כזה, שמצד אחד אוגר הכול, ומצד שני או שהוא מסדר למשעי או שבכלל לא, ובדרך כלל בכלל לא. זה יכול להטריף פילים, אבל מאוד משעשע לקרוא על זה אצל אחרים 🙂

    Liked by 1 person

  4. בדיוק מה שאמרה פועה. מורידה את הכובע בפני הגמישות וההכלה שלך. יש מצב שהיאוש והזעם שהפציעו אצלך כהרגשה רגעית היו נשארים איתי תוך כדי וגם הרבה אחרי. אין ספק שאת נוהגת נכון, כמובן, כי לשחרר ולזרום זה הרבה יותר נכון ומועיל מלזעום במצבים כאלה. באמת הבית זה מה שבפנים והאנשים שאתנו, ויפה בעיני שאת מצליחה לפעול כך למרות הנטיה הטבעית שלך (וגם שלי כמובן) לא לאבד שליטה. וכמו שכתבת, בסוף את גם נהנית. כן, זה משהו לזכור וגם ללמוד.

    Liked by 1 person

    1. היאוש (בעיקר. את הזעם ריסנתי) גרם לכך שסירבתי להשתתף בדיוני ה'מי ישן איפה'. לפני שנתיים שכרנו מבעל הבית דירה לחג והשנה התברר לנו ששוב זה אינו אפשרי, כי הדירה הנ"ל הפכה למחסן (בעל הבית שלנו אגרן גרוע יותר מכל מי שהכרתי). בשלב הזה פשוט הרמתי ידיים. השותף והבת אירגנו את סידורי השינה, ואני רק סיפקתי מצעים ומגבות. נדמה לי שאפילו השותף קצת נבהל ממני, כי חבר טוב שהתארח אצלנו השבוע סיפר לי שהשותף אמר לו שהתחרפנתי, וניסה לברר אצלי מה קורה. אז אולי כן איבדתי קצת שליטה, בקטנה. ואולי גם זה מסר חשוב.

      אהבתי

  5. אני מודה שלמרות כובד המצב, הצלחת להצחיק אותי בסגנון כתיבתך את הדברים. וכפי שכתבתי אצלי בבלוג – השנה הרגשתי כבן חורין ממש, ואת הניקיון היסודי אנחנו משאירים כרגיל לשבועות – עת סיום עונת רוחות הקדים 🙂

    Liked by 1 person

    1. אני מאוד מזדהה עם הדברים של הילאל איסלר על נוודים של הלב, ועל איך שהבית משתנה כל הזמן, בהתאם אלינו. ואולי אכן בגנים שלנו נטוע בנו הצורך הזה שלא לטעת שורשים יותר מדי עמוקים, להחזיק תיק מוכן לבריחה (ועוד מחשבה חולפת: אולי בגלל זה חדרי בריחה כל כך פופולריים בארץ?)

      אהבתי

  6. אם הסכימו לישון בלי לעשות לפני זה דרמות ופרצופים, לא הייתי קוראת לילדות מפונקות.
    נשמע שבסופו של דבר היה מאוד כיף. החוויה של לישון כל המשפחה על מזרונים בסלון נשמעת כמו משהו טוב ובלתי נשכח.
    אני לגמרי מבינה אותך בעניין הנקיון. זה או שאת אוהבת או שאת שונאת. למזלי, וגם למזלך, אנחנו גרות עם טיפוס שאוהב לנקות 🙂

    Liked by 1 person

    1. לא נכנסתי לפרטים, אבל גם שלוש הבנות של גיסתי לא עשויות מאותו שטאנץ: הגדולה היא בת 18 גאונה וזועמת, סולנית של להקת רעש כלשהי, אוהדת ביבי להכעיס, שלא ממש מתקשרת. השניה בת 14, רצה מרתון, נשארה איתי עד 2 לפנות בוקר כדי לגמור לשטוף כלים ולארגן את השולחן. ממש מתוקה. והשלישית עוד ילדה בת 9, סופר מפונקת, אבל חברה טובה של הנכדה הבכורה שלי בת 7 (וכל הבגדים שלה גם עוברים לנכדה). בדיעבד, שלושתן מאוד נהנו, בעיקר כי הילדים שלי הם חבורה כיפית נורא, וכל הסדר היה צחוקים ושירים והצגות. אז גם הצורך לישון על מזרונים בחדר עם ההורים לא היה מחיר נורא כבד לשלם.
      ובואי נדייק: השותף אוהב שמסודר, וכשהוא עושה סדר זה מושלם, אבל רוב הזמן הוא פשוט לא. מקווה שהטיפוס המנקה שאיתך עושה את זה לעיתים תכופות יותר (וכמה זמן צורכת התחזוקה השוטפת, להתייאש).

      אהבתי

  7. באמת כבוד על ההכלה וההבלגה (אולי לא כל כך הבלגה? אם השותף הרגיש משהו?) ושבסוף כולם נשארו לישון על מזרונים והיה בסדר ואפילו מהנה. אני מאד אוהבת לארח ועושה זאת די בנונשלנטיות (נותנת לאורחים להסתדר לבד, וזה גם מקל עלי וגם גורם להם להרגיש בבית) אבל T מארח פעיל (מדי) ולכן זה בסוף מעצבן אותו.
    לגבי סדר וניקיון – כאשר מסדרים תוך כדי ומנקים באופן שוטף אז אין באמת צורך למבצעים גדולים ואני מעולם לא "ניקיתי לפסח". T בלגניסט גדול ועם השנים מצאנו דרך להסתדר עם זה. מה שאפשר אני מסדרת מיד אחריו, ומה שאי אפשר (דברים שהוא חייב לתייק ולדעת איפה נמצא מה) אני עורמת בערימות מסודרות בפינות ייעודיות ומדי פעם מזכירה לו בעדינות לעבור על זה. מה שקורה בערך פעם בשנתיים (או יותר). אני כבר לא מתעצבנת כי זה אבוד.

    Liked by 1 person

    1. השורה התחתונה. אולי זה הסוד, כמו בתפילת המכורים, לדעת מה אפשר לשנות ולהשלים עם מה שאי אפשר. כי זה אבוד.
      ואשר לסדר וניקיון: אני יכולה לומר על עצמי שבענייני כביסה אני ככה, עושה תוך כדי בלי בעיה ולא צוברת ערימות, לא של כביסה מלוכלכת ולא נקיה. כך שאני מבינה בראש איך זה עובד. בפועל זה פשוט לא קורה בתחומים אחרים.
      בפסח הבת שלי הזכירה לי שהתקופה היחידה שהבית היה מסודר בקביעות היתה לפני שהם עברו לגור אצלנו, כשהפעלנו את הרובוט כל יום. הפסקנו כשהם היו פה כי הבית היה מרובב בצעצועים וחפצים שלהם. בפסח אכן השמשנו מחדש את הרובוט. נראה.

      Liked by 1 person

  8. אני מוכרח לומר שדרוש אומץ רב,סבלנות רבה ולוגיסטיקה לא מעטה כדי לארח כל כך הרבה אנשים,וכבוד לשותף שככה בנונשלנטיות אוסף תחת כניפכם כל כך הרבה אנשים מסוגים כל כךז שונים גם אם הם בני משפחה,אני לא הייתי מעז כמו שאמר המשורר,מקווה שהכל בא על מקומו בשלום

    Liked by 1 person

    1. עניין של אופי, ללא ספק, והשותף הוא בבסיסו שייח' פטריארכלי מהזן שפורס כנפיו על השבט כולו. הכל בא על מקומו בשלום, איך לא, אבל היו גם רגעים לא קלים. השותף רואה את התמונה הגדולה, והפרטים לפעמים נופלים בין הכיסאות, כמו למשל העובדה שילדים קטנים צריכים לאכול לפני הסדר, ולא תמיד מתאים להם לאכול תבשיל מוח או פאטה כבד אווז. הוא כמו רמטכל בעל חזון, אבל מישהו צריך לחשוב גם על המסמר שמחזיק את הפרסה. גורלם של קרבות, כידוע, הוכרע לפעמים בגלל המסמר הזה.

      אהבתי

  9. הנה, זהו "סדר" לדוגמא. כיף אמיתי הקטנים מוטענים חשנים רבות
    ואפילו שמקודם עבדים היינו לסדר הזה – היה כדאי
    וככה לפני כל פסח אני "חולה" מהמתחים והעבודה ומתחושת העבדים היינו לנצח נצחים ואין פותר – ואחרי הסדר הראשון ואחר כך ערב החג מוצפת תחושה של אושר
    אז אולי כמו הנמלים אנחנו – מרוצים רק אחרי עבודה קשה

    Liked by 1 person

    1. הנה פענחת את הסוד: גם אני חושבת שה'עבדות' לפני היא חלק מהסיפור. לכן אני גם 'משחקת' את המשחק, ונכנסת לעול העבודות. וגם כי באמת בלי פסח יש דברים שאף פעם לא הייתי מגיעה אליהם, ושפסח נוצר בשביל אנשים כמוני. וכן, אני מסכימה: כדי להעריך את השיא צריך להיות גם בשפל, ואלמלא העבודה הקשה לא היינו חווים גם את תחושת ההישג והאושר.

      אהבתי

  10. אני אוהבת את הניקיונות לפני פסח, למרות שמקפידה לשמור על הניקיון והסדר כל השנה.
    יש משהו משמח בכך שכל הבית נקי.
    השנה ארחו אותנו והיה כל כך טוב שאין לתאר במילים. לא היינו צריכים להשתגע כמו בכל שנה. היה שלב שחשבנו לעשות סדר במסעדה כי כשאנחנו לא מארחים אין מי שיארח אותנו. לבסוף גיסתי שהיתה מוזמנת ויתרה על ההזמנה בגלל הבן הכלה והנכד ועל הדרך הזמינה גם אותנו.
    ההתכנסות והשינה בצוותא מאד כיפית אבל צריך לכך כוחות שכבר אזלו לי.
    במיוחד שאחד סומך על האחר שיעזור ולי בוער להשיב כל דבר למקומו.
    מזל שבן הזוג נרתם זה מקל מאד על העבודה המפרכת.

    Liked by 1 person

    1. אנחנו הרבה יותר אוהבים לארח מאשר להתארח, בין היתר כי השותף בשלן כל כך מעולה שאנשים קצת מפחדים להזמין אותנו לאכול (הצד האפל של התכונה המאוד חיובית הזו). ועם כל כמה שאני מקטרת על הצורך להלין בני משפחה, יש משהו אחר לגמרי בחוויה של שהייה ביחד יום שלם, לעומת הגעה לארוחה ושיבה הביתה. אפשר לנהל שיחות נפרדות עם אנשים שונים, אפשר לצאת עם הילדים לסיבוב (והצטרפה אלי הבת האמצעית של הגיסה, כלומר האחיינית שלי), ולקחת אותם למגרש המשחקים, אפשר לשחק שחמט או סתם לדבר. זה אחרת מהתכנסות לארוחה בלבד.

      אהבתי

    1. הזמן והסדר משחקים בגמד – ענק 🙂 ורק שהגמד אף פעם לא מספיק.
      יש לזה חוקיות ברורה, הנטייה לאי-הסדר, עם הוכחות מתחום הפיזיקה (אנטרופיה). אנחנו מכירים את זה מהחיים, כמה קל לעשות בלגן, כמה קשה לסדר.
      את מתחזקת שני בלוגים?

      אהבתי

  11. חייכת אותי כל הפוסט. מבינה אותך לגמרי. כל כך. ממיע גם סדרן מעמיק ולכן תמיד הסביבה שלו מבולגנת, אבל כשהוא מנקה זה מבריק עד בעומק. לקראת החג סידרתי את חדר העבודה והוא את המרתף והוא גמר לנקות ולסדר עד השטיפה האחרונה! זאת התקדמות מדהימה ומעוררת התפעלות. 🙂 גם התנור, המקרר והמיקרו לא קופחו ועיקר המגירות. ואז הפסקנו.

    אהבתי את מה שכתבת על הבית. היינו נוודים עד שהגענו לבית הזה, שהוא הראשון שקנינו וגרנו בו. אני אוהבת את זה שאנחנו לא שוכרים ומשכירים אבל משהו בקביעות הזאת כבד לי. הוא לא לגמרי אני, הבית. את החצר אני מאוד אוהבת ואת הנוף לים.

    נשמע שהיה לכם סדר מיוחד במינו, מלא ומאוד שמח. איזה יופי! אמא שלך באה בסוף?

    Liked by 1 person

    1. כל החיים שלי אני נודדת. הזמן הארוך ביותר ששהיתי בבית אחד היה 6 שנים, ועכשיו, בכפר, אנחנו מתקרבים לשנה השישית. בכל תזוזה אני לוקחת נשימה עמוקה, וזה לא נעשה קל, אבל יש משהו חיובי בידיעה שאפשר לקום וללכת כשכבר לא מתאים, אם כי הילדים כבר גדלו, או שמקום העבודה השתנה (לא שלי, מן הסתם). את אומרת חצר וים ומיד אני מתאהבת. גם אם הבית לא לגמרי את, בסופו של דבר בכל בית יש את הפינה הזו שהיא את לגמרי, וכנראה שאצלך זה החצר והנוף לים.
      אמא שלי נשארה ברחובות עם אחותי, ואחי הגיע עם המשפחה שלו. זה היה מוגזם לגמרי להביא אותה לבלאגן של ה'סדר' אצלנו.

      אהבתי

  12. האמת שאם אני מצליחה אני שומרת על הבית דיי מסודר
    ככה זה היה שנים האמת, עד העבודה בצינוק
    מאז הסלון שלי שהוא גם המטבח וגם חדר עבודה (לימודים) נראה כמו סדום ועמורה שעברו טורנאדו
    2 שולחנות קטנים עם קלסרים, דפים וחומר לימודי, הספה (שזלונג) גם במצב דומה וכל זה עוד בחדר של 3*3 בערך
    אין לי מקום לשים את הדברים ולכן הבלאגן נשאר כך, בלאגן מסודר (סוג של).
    החדרים היחידים שמסודרים בבית זה החדר שינה שלי והמקלחת (ששם יש גם שירותים ומכונת כביסה)

    לא יודעת אם יש הבדל בין בית שהוא שלך לבין בית שמשכירים
    גרתי עשור בדירות שכורות, בית זה המקום שאת הופכת אותו לבית
    זה לא משנה אם ה4 קירות שלך בטאבו או לא

    לאמא שלי מאוד הוקל שהיא לא צריכה לארח את הסדר אצלם בבית
    אפילו שאם זה היה כך זה היה במסגרת הרבה יותר מצומצמת
    שזה אגב חידוש כי לרוב היא מתנגדת לנסיעות כאלה "רחוקות" (מי ישמע לאן נסענו, איזור חיפה)

    Liked by 1 person

    1. ככל שהחלל קטן יותר ויש פחות מקומות איכסון כך גדל הבלאגן. אבל אם את קוראת לו בלאגן מסודר, כלומר שאת יודעת איפה כל דבר נמצא, אולי זה לא כל כך בלאגן. וכן, אני מסכימה. בית זה מערכת יחסים שלך עם חלל המגורים שלך, ולא רק 4 קירות וגג שבהם את מסתובבת, אוכלת וישנה.

      אהבתי

  13. מוזר שדווקא החג שבמרכזו יש סדר גורם לכזה בלגן בחיים. גם יותר מידי חירות אין בו, בטח שלא לעקרות הבית הממונות על הניקיון והבישול. אני בטוחה שלילדים נשארה חוויה נהדרת לעתיד ואם גם את שרדת לספר ועוד להוסיף תמונה נהדרת (הופתעתי לגלות שהיא בעצם מפרסומת) דיינו.

    Liked by 1 person

    1. פרדוקס אירוני. יש בי חלק שמשתף פעולה בכמעט רצון עם הצורך לנקות, כי אני יודעת שאני צריכה 'שוטר' חיצוני לשם כך. אם זה היה תלוי בי כנראה שאף פעם לא הייתי מנקה, נו, מעבר לשלב שבו זה הופך למפגע תברואתי.

      אהבתי

  14. "אחרי ככלות הכל".. אני מקווה מאוד שישרור סדר מופתי.. "מתקיים הסדר של דו קיום שמהותו שטחים תמורת שלום" כל כך צחקתי.. אבל כן, אני מבינה שהנושאים האלו בקלות יכולים לעורר מלחמות.. אני כאמור מאלו שמתחזקים בשוטף ולכן לא יוצאים מדעתם לקראת פסח (רק טיפה, וכפי שהכוחות והגב מאפשרים).
    אחרי חג מבורך לכולכם מניפונת יקרה מאוד,
    לבטח זה היה חגיגי מהלב.

    Liked by 1 person

    1. כן, כבר אמרת לי פעם שאת מאלה שמסדרים גם אצל אחרים. זו תכונה מופלאה בעיני, בדיוק בגלל שאני חסרה אותה ולא ממש מבינה איך עושים את זה. זה היה חגיגי וסוער, ורק עכשיו כשאני חוזרת לשיגרה אני פועמת מחדש בקצב מוכר.

      אהבתי

  15. חלפו השנים בהם הייתי מנקה נקיון יסודי ומסדרת לפני חג הפסח
    וכל שנה אני ממתינה ל"גמדים" שיבואו לסַדר …
    נראה שהיה לכם סדר נהדר ואולי כל המרבה באורחים זה משובח ( ושמח !)
    וכתיבתך כרגיל על נושאים רציניים מעלים חיוך והבנה.

    Liked by 1 person

    1. את ממתינה, והם באים? הזכרת לי את הספר 'שום גמדים לא יבואו' של שרה שילה שאני מאוד אוהבת.
      אני חוששת שמה שאני עושה לפני פסח זה מה שסתם אנשים עושים כל השנה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s