זהו יום הבוחר

בבחירות לכנסת השביעית הייתי בת 7. גרנו אז בירושלים, ואמא שלי לקחה אותי איתה לקלפי. הימים היו אופוריים, שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים. הממשלה שתקום בעקבות הבחירות הללו תיאלץ להתמודד עם מלחמת יום הכיפורים ועם תוצאותיה, אבל הסימנים היו שם קודם. במהלך כהונת הממשלה השביעית גולדה הזחוחה אמרה 'הם לא נחמדים' על הפנתרים ופסקה 'אין עם פלסטיני' בעודה מאשרת את הקמת קרית ארבע. אני בת השבע כמובן לא ידעה דבר מכל זה. ידעתי רק שאמא שלי בחרה בי מכל הילדים, ללוות אותה לקלפי, לקחה אותי בידי בגאווה גדולה, הובילה אותי מאחורי הפרגוד, והראתה לי את קודש הקודשים, המקום שבו מתייחד הבוחר עם המעטפה ועם מגש הפתקים. אמא שלי הראתה לי את הפתק שבו בחרה ושאותו הכניסה לתוך המעטפה ששתינו שילשלנו ביחד לתוך הקופסה עם החריץ. אמא שלי היתה אז האישה הכל יכולה, החזקה, זו שגידלה 4 ילדים בזמן שאבא שלי היה עסוק בדוקטורט שלו, וגם פירנסה אותנו בשיעורי עברית שלימדה באולפן. הזיכרון ההוא גרם לכך שלא פיספסתי אף מערכת בחירות. גם בבחירות כמו הפעם, שבהן אני בוחרת בלי שום חשק, ואין לי אף מפלגה שאיתה אני מזדהה, אני לא מוותרת על עצם הבחירה. בגלל תחושת הקודש החגיגית שהשרתה עלי בהליכה המשותפת ההיא לקלפי, בגללה.

היום אני הולכת בפעם השניה בחיי עם אמא שלי לבחירות. אחותי הצעירה נסעה לחו"ל עם האחיינית השחקנית שלי, שלוהקה לסרט על השואה שיצולם בארץ מזרח אירופאית. האחיינית קיבלה את התפקיד לפני שבוע, ואמא שלה, אחותי, גילתה שהטיסה היא יום לפני הבחירות. היא מתקשרת אלי בבהילות. 'תדאגי שאמא תצביע לגנץ', היא מתרה בי, לפחות היא אם אני לא כאן. אני משתתקת. אמא שלי היתה ימנית כל חייה. בני הדוד שלה היו דמויות מוכרות באירגון האצ"ל, והיא עצמה הצביעה כל חייה לג/מח"ל או למפד"ל. בין יתר ההבדלים בינה ובין אבי הקיבוצניק נח העניין הפוליטי המובהק הזה: הוא חילוני, היא דתיה. הוא מופנם היא מוחצנת. הוא מוסיקה קלאסית, היא 'הכל דיבורים'. הוא שמאל, היא ימין. היא השתתפה בעליות לסבסטיה שבהמשך הקימו את אלון מורה. אני לא בטוחה שזה נכון מוסרית להגיד לאמא שלי להצביע למפלגה שללא ספק היא לא היתה מצביעה עבורה בימיה הטובים.

אני באה לאמא שלי בבקר, מעירה אותה. 'הסתפרת' היא מעירה 'דווקא מתאים לך', ואני מבינה שהיא חושבת שאני אחותי. 'לא אמא, זו אני', אני מצביעה גם על הפתק שאחותי השאירה לה על הבגדים שעל הכיסא שבו כתבה: היום בחירות. אין מועדון, אחותי תקח אותך לבחור. אמא שלי מתארגנת באיטיות האופיינית לגילה, ואנחנו אוכלות ארוחת בוקר. 'אמא', אני שואלת אותה, 'מה תצביעי?' היא מצביעה על הפתק שאחותי השאירה על השולחן, ליד תעודת הזהות ותעודת הנכה שמאפשרת לי לחנות בחניית נכים. כתובות עליו האותיות 'פה'. 'נו, האווז הזה', היא אומרת, 'גנץ. הוא בסדר, נכון?' היא שואלת אותי, ואני מושכת בכתפי. לא מצביעה לגנרל מהקוקפיט (כך הם קוראים לרביעיה שלהם בווטסאפ) כשהדבר החיובי העיקרי שאפשר לומר עליו זה שהוא לא ביבי, אבל אמא שלי נשמעת די משוכנעת. אני לא מתכוונת להתחיל לברר מה נשאר מהנטיות הימניות של האמא הראשונה שלי. האמא השניה שלי גרה עם אחותי, אוכלת איתה, מדברת איתה כל יום, רכה הרבה יותר כלפי החיים וכלפינו ילדיה, וגם הרבה פחות מקפידה על קיום מצוות, כמו למשל על הדלקת טלוויזיה בשבת. אני מחליטה שאמי השניה השתכנעה להצביע גנץ, ולכן משלימה עם העניין.

אנחנו מגיעות לבית הספר שבו אמי רשומה להצביע. תור ארוך משתרך לפני חדר הקלפי, רובו מורכב מנשות בית האבות שאליו לקחתי את אמי ביום הכיפורים. אני מושיבה אותה בצד, ועומדת בתור. הזקנה שמאחורי דורסת אותי עם ההליכון שלה. 'אולי תתני לי לעקוף אותך', היא אומרת, 'אני זקנה וקשה לי לעמוד'. 'ראי', אני מצביעה על אמי, אני כאן איתה. אולי תשבי בצד כמוה וכשיגיע תורך תכנסי. 'אבל אני עם אברהם', היא אומרת, ומצביעה על הזקן הגבוה שעומד לפני בתור. אברהם, אני מיד מזהה, הוא החתיך של בית האבות. באבירות אופיינית הוא נותן לכל הזקנות ש'באו עם אברהם' להכנס לפניו לתור. 'אני אהיה אחרון', הוא אומר לי, ואני שואלת אותו איך הוא מבלה את זמנו בבית האבות. את יודעת, הוא אומר, כשיש ריקודים אני משתדל לרקוד עם כולן, כדי שאף אחת לא תיעלב, והעיניים הכחולות שלו נוצצות. 'אני רוקד גם עם אלה שקשה להן לרקוד'. גם אני טובעת בתכלת של העיניים של אברהם, ומאפשרת לשתי זקנות בכיסא גלגלים לעקוף אותי. אלא שמקדימה עומדת אישה בשנות הארבעים שלה, והיא רותחת. 'למה אתה מאפשר להן להכנס לפני?' היא סונטת בשומר. 'אני אתלונן עליך ולא תקבל תשלום', היא מאיימת. הטונים מתחילים לעלות. אנשים עומדים בתור לקיים מצוות הבוחר, וכל התיסכולים שלהם גואים בהם. 'הם זקנים וחולים', פוסק השומר, ומעצבן אותה עוד יותר. היא מאדימה וצועקת: 'חוסר תרבות. חוצפה. תור זה תור. הרי אם תהיה מלחמה גם הזקנים יילחמו', ואני מרימה גבות, איזה טיעון מוזר. אברהם פונה לזקנות 'שלו' ושואל: 'ואם תסיימי לבחור מה תעשי? תחזרי ללובי של בית האבות ותשבי עם כל החבורה לרכל. אז תשבו כאן ותדברו', והוא צוחק. הזקנה שרבה עם האישה רוטנת: בגילי אין לי סבלנות לעמוד בתור, אבל אברהם שכנע אותה. אני מבינה למה ביום כיפור כשאברהם נכנס לתפילת מוסף עבר רחש בין כל הנשים כמו רוח בערבי הנחל: 'אברהם הגיע'.

כשאנחנו חוזרות הביתה, אחותי הגדולה שואלת מה הצביעה אמא. גנץ, אני עונה. אחותי הגדולה נחרדת: אבל אמא תמיד הצביעה מחל או מפדל. אמא של היום שונה, אני עונה, וגם מחל ומפדל של היום שונות מהמפלגות של פעם. 'אמא של פעם מורטת את שערות ראשה' מוסיפה אחותי רגשון אוחז בראשו בבעתה, ומוסיפה 'אם היתה הולכת איתי היתה מצביעה שונה'. אני לא עונה 'אבל את לא כאן', ואולי הייתי צריכה. הרי גם אני התלבטתי בעניין, אבל אני שלמה עם ההחלטה שלי. בסופו של דבר היתה לבד בקלפי, אמא שלי השניה, הנוחה לשכנוע, הרכה והנעימה, היא והמעטפה והפתק שבו בחרה, בעצמה.

(ותודה לי', ששלח לי את הסרט הקצר הבא. מצאתי אותו עם כתוביות בספרדית. למי שיחזיק מעמד, תכינו טישו)

37 תגובות בנושא “זהו יום הבוחר

  1. גם אותי לקח אבא שלי איתו לקלפי, שהיה בגן הילדים שלי מעבר לרחוב. נראה לי שזה היה בשנת 1965 כשהייתי בת שש (כלומר הבחירות לכנסת הששית). לדעתי זו היתה הפעם הראשונה שאבא שלי הצביע מפא"י ולא מפ"ם (במקור הם היו מהשומר הצעיר…..).
    כל התהליך עשה עלי רושם עצום, ובאמת מאז שהגעתי לגיל 18 (1977 – הבחירות של "המהפך") הצבעתי בכל מועדי הבחירות שהיו כאן.
    טוב שהלכת עם אמא שלך וטוב שהיא יכלה להיות לבדה מאחורי הפרגוד. ולא נורא אם התרככה גם בתחום הפוליטי, ולא רק בתחום האישי………כמו שאמרת, מ/גח"ל זה לא מה שהיה וגם מפד"ל זה לא מה שהיה.
    אהבתי מאד את הדינמיקה של נשות בית האבות וה"אברהם" שלהן.
    הסרטון שהבאת נוגע ללב…………תודה

    Liked by 1 person

    1. נראה לי שהדוגמה האישית, והרצינות שבה ההורים שלנו התייחסו ל'טקס' הבחירה היו קריטיות בקיבוע הגישה שלנו כלפי הבחירות והחובה האזרחית שאנחנו חשות. בדרך כלל אנשים מצביעים כמו ההורים שלהם, למרות שהבנתי שהמגמה לאחרונה היא שהילדים מימינים לעומת הוריהם. אולי אלה שמשמאילים יורדים מהארץ? אלא שאני גדלתי בבית מפוצל. אולי לכן אני תמיד אאוטסיידרית, ולא מרגישה 'בבית' באף מפלגה ובאף גישה פוליטית.
      אחותי הגדולה מגיעה מחר להחליף אותי ליום אחד. אני מניחה שתנסה לדובב את אמא שלי בעניין הבחירה שלה, אבל כבר עכשיו אמא שלי לא זוכרת.

      אהבתי

  2. אהבתי את 'הרוח בערבי הנחל' שעברה בין הנשים ביום הכיפורים: אולי גנץ מזכיר להן את אברהם?

    ואשר להצבעה של אמך: גנץ הוא, בין היתר, גם קצת ימין. אולי גם 'אמך של פעם' לא הייתה מתנגדת לבחירה בו?

    בעניין התור: חיכינו היום עשרים דקות בתור להצביע. אף פעם עוד לא קרה לי דבר כזה. ולמרות זאת כולם מתלוננים ש'אין מספיק מצביעים'. מעניין אם זה ספין מעצבן או שיש דברים בגו.

    ובנוגע לסרטון: אני מנחשת על מה הוא, אז אני דוחה קצת את הצפייה…

    Liked by 2 אנשים

    1. זה מה שאחותי הצעירה כתבה בתגובה לטענות של אחותי הגדולה. וכן, אין לי ספק שגנץ הוא מין 'אברהם' כזה, גבוה עם עיניים כחולות, יש לו את המראה של המנהיג. מה זה אומר על החברה שלנו, שהדגמים שלה למנהיגות הם (עדיין) אשכנזים, תמירים, כמו-אריים? גם אני אף פעם לא חיכיתי כל כך הרבה זמן בתור להצביע, ואלמלא אמא שלי הייתי הולכת וחוזרת. הירידה במספרי המצביעים נעשית על ידי ועדת הבחירות, כך שלא נראה לי שיש כאן ספין, אבל אולי, כמו בתחבורה הציבורית, מספר הקלפיות החדשות לא משיג את הגידול הטבעי באוכלוסיה לעומת הפעם הקודמת?
      הסרטון מומלץ, אבל כן. אני בוכה בכל צפייה מחדש :/

      Liked by 1 person

  3. ממה שאת מספרת, דווקא היה יכול להתאים לאמא שלל להצביע זהות 😛 (סתם סתם בצחוק, אבל זה ימין יותר מכיל או משהו, למרות שמאוד קיצוני מבחינה כלכלית. אמאל'ה.)

    גם אני מפחדת לצפות בסרטון.

    Liked by 1 person

    1. אמא שלי רואה את פייגלין בטלויזיה ומעקמת את הפנים. משהו בגיחוך שלו שמשדר התנשאות עד זלזול שמאוד לא מצא חן בעיניה. היא כמובן לא יכולה לקרוא את שלוש מאות ומשהו עמודי המצע שלו.
      הוא מאוד מרגש, הסרטון. אין מה לפחד ממנו, אבל כן לקחת בחשבון דמעות.

      אהבתי

  4. כל כך מכניס אותי לאלם הסיפור של האמא שמצביעים יחד איתה ועבורה.
    את הסירטון אראה בהמשך, בינתים אני במתח בגלל מי ירכיב את הממשלה הבאה שאיני יכולה לקרוא כמעט כלום. לא מבינה בשביל מה היו הבחירות האלה, כאילו משהו השתנה. סתם. ממשיכים לחיות כמו על םי הר געש

    Liked by 1 person

    1. הו, המשא ומתן עוד לפנינו, והדרך ארוכה ומפותלת. נצטרך להמתין בסבלנות, אבל אני מודה שגם אני לא אופטימית שיחול שינוי של ממש. אולי גם זה טוב (אחרי שחשבנו על אפשרויות מדאיגות של סמוטריץ' שר חינוך, בנט שר ביטחון, וכו').

      אהבתי

  5. בבחירת הראשונות שהשתתפתי בהן הייתי בן 18 ושבוע, אבל הברדק לא מצא אותי ברשימת הבוחרים. אבא שלי הפך עולמות, עבר איתי מקלפי לקלפי בהרצליה. ועד לראש וועדת הבחירות האזורית הלך איתי. הפך עולמות כדי שהבן שלו יממש את זכויות האזרח שלו. והוא מימש.
    "אמא של היום שונה, וגם מחל ומפדל של היום שונות מהמפלגות של פעם" – כמה נכון זה.

    Liked by 1 person

    1. אלה בדיוק החוויות המעצבות השקפת עולם וזכרונות. נכון שפעם גם תחושת ההיסטוריות והחידוש שבהקמת המדינה אחרי השואה והמאבק היתה מאוד חזקה, והיום יש ניכור גדול (שגם הולך וגדל) בין האזרחים ובין השלטון. אבל גם עבורי לא להצביע זו לא אופציה תקפה, למרות הכל.

      אהבתי

  6. אני לא זוכרת שההורים שלי אי פעם לקחו אותי לקלפי
    אז זה לא היה פופולארי כמו היום לקחת את הילדים, לתת להם לשלשל את המעטפה וכו'
    בעולם שבו חייתי, שהיה סוג של בועה, אולי ראינו סלוגנים של בחירות, אבל זה לא עניין אותנו הילדים
    גם ככה היינו בועה, מושב שיתופי, ביה"ס קיבוצי, את יכולה לתאר לעצמך למה רוב האנשים פה הצביעו כל חייהם (או רוב חייהם).

    הפעם הראשונה שהצבעתי הייתה כמה שבועות לפני יום הולדתי ה18 (התאריך העברי היה מוקדם יותר), בשנת 1999
    הביה"ס שלמדתי בו התחלק לאלה שהייתה להם זכות הצבעה ולאלא שלא

    הפעם הייתה הפעם הראשונה שלא הצבעתי למפלגה שהצבעתי לה בכל מערכת בחירות שהייתה עד כה

    Liked by 1 person

    1. אני עוד זוכרת את הסיקור היסודי שלך במערכת הבחירות הקודמת, ותמיד נראה לי שאת שוקלת ברצינות, קוראת את המצע (לא מכירה הרבה אנשים שעושים את זה), ועם ראש פתוח.

      אהבתי

  7. מרגש מה שכתבת בבוקר חשוך זה. את הסרטון המצוייר ראיתי כמה פעמים בעבר ובכיתי המון. אצלנו זו סיטואציה הפוכה. צלילות של אמי חדה כתער, חותכת את כולם, ערכים מסורת וכללים מעולם לא היו אצל אמי ואבי סגר את רצונותיו ואישיותו מאחורי חומותיה. המרירות והזלזול בכל דבר אולי תוצאה של יוצאי שואה או מי יודע. בבקר זה רצון ההקאה גדול מתמיד.

    Liked by 1 person

  8. טוב שיש איש כמו אברהם ששומר על עניין בבית האבות. במקום שיש אהבה וחיזור (אם אפשר לקרוא לזה כך) נשמרת האופטימיות.
    לא קל לאפשר לה להצביע למפלגה אשר מנוגדת לדעותיה המוצקות מהעבר. אבל כיוון שגם אנשים בריאים משנים את דעותיהם ומצביעים בהתאם למצב הנתון, אפשר להתנחם בכך שאול גם אם אמך היתה צלולה היתה מחליטה לשנות את הצבעתה.

    Liked by 1 person

    1. אברהם, בגיל של אמי, וצעיר נצחי. באמת לא היה לי קל. אמא שלי הראשונה לא היתה משנה את דעותיה. אבל אמי השניה כן. אחותי הגדולה מתחרפנת גם מכך שכעת היא פחות שומרת שבת. היא מאשימה את אחותי הצעירה. אבל זה חלק מהעניין: אחותי הצעירה מסורה לאמי לגמרי ועושה את מה שאף אחד אחר לא מסוגל לעשות: טיפול יומיומי אוהב ומטפח וקשוב לאמא שלי. אז זה המצב ויש לו השלכות, אחת מהן היא שאמא שלי פחות שומרת שבת (משהו שהקפידה עליו כל חייה), ושבבחירות האלה היא הצביעה למפלגה שאחותי אמרה לה. אם זה המחיר לחיים טובים ומאושרים (אשכרה) לאמי בישורת האחרונה שלה, למרות אבדן הזיכרון, אני תומכת.

      אהבתי

  9. בכל פעם שאני קורא את הפוסטים שלך על אמא שלך, בא לי למות. לא ברור לי איך את חיה את הדברים ועוד רוצה להעלות אותם על הכתב ולחיות אותם שוב

    אהבתי

    1. זו בדיוק הדרך שלי להתמודד. לא להדחיק. להניח את זה כאן. לי זה עוזר. אני מצטערת אם זה גורם לך לרצות למות. אני מניחה שזה מתחבר אצלך לדברים אחרים.
      (זוכרת שכתבת שאתה מעדיף את הפוסטים האקדמאיים, ובמיוחד על המאבקים הקטנוניים שלנו).

      אהבתי

  10. לא יצא לי ללכת אי פעם עם ההורים לקלפי אבל תמיד קיבלתי את הרושם שזו זכות חשובה.
    מאז הגיעי לגיל 18 הקפדתי להשתתף במערכות הבחירות הארציות והמוניציפליות, למעט זו ב2015 בה לא גרתי בארץ.

    הסרטון ריגש מאוד, תודה על השיתוף!

    Liked by 1 person

    1. מודה שאת המוניציפליות אני לא לוקחת כל כך ברצינות, כך שאת הרבה יותר מחויבת ממני לעניין :/
      במהלך חיי הצבעתי לכל כך הרבה מפלגות שונות שזו אולי העדות הבוטה ביותר לכך שאני סוג של 'יושבת על הגדר' מבחינת השבטיות הישראלית. מעניין אם אי פעם ארגיש 'בבית' כשאצביע. זה עוד לא קרה.

      אהבתי

      1. (נכנסתי ליוטיוב כדי לשמור לי את הקישור לסרטון המרגש כל כך)
        אחרי שאמש הגבתי לך רק על הסרטון חשבתי על שני הורי שכבר אינם איתנו ( שאמך תבדל לחיים טובים !) אבא שלי חזר למקורות הדתיים מלפני השואה לאחר שאחיו שהיה כבן 50 נפטר והתחיל לשמור מצוות ואמי הצטרפה אליו .תמיד אכלנו כשר, צמנו ביום כיפור , לא נגענו בחמץ בפסח עד עצם היום הזה ! אבל הוא מעולם לא כפה עלינו לא לנסוע בשבת וכד' , אני חושבת שבשנים האחרונות גם פתח טלוויזיה בשבת , למרות שרוב עיסוקו היה בבית האבות הקמת בית הכנסת ודאגה למתפללים. בשנים הראשונות כשהגיע לבית האבות (דיור מוגן) היה כמו אברהם שהזכרת בפוסט, גבוה עם עיניים כחולות וקשישות רבות בקשו את ידידותו, עם אחת מהן נוצר קשר חברי עם המשפחה שלה וכשבאו לבקר אותה באו גם לבקר אותו . בערוב ימיה היא אבדה מזכרונה וכשישבנו בצוותא בלובי היא שאלה את בנה מי זאת היושבת ליד צ' (אבי) חברה שלו? אשתו?…וזאת כמובן הייתי אני. 'כמו מניפה' יקרה , לא פעם אני כותבת אצלך כמעט פוסט …תודה !
        בנושא הבחירות הורי הצביעו תמיד לאותה מפלגה , מלבד פעם אחת הידועה לי שכ"א מהם הצביע למישהו אחר. ביום הבחירות בקלפי אני חשתי צביטה קטנה שאני לא שמה את הפתק אותו שמתי כל השנים ( כי ידעתי שהקול ילך לאיבוד) ובחרתי במפלגה אחרת. אגב; לא היה בכלל תור וכעבור 5 דקות יצאתי משם .

        Liked by 1 person

        1. בכל פעם שהדברים שלי נוגעים במיתר אצל הקוראים ומהדהדים בתגובות אני מתרגשת. זה אולי הבונוס העיקרי של כתיבת בלוג בניגוד לכתיבה בבמות אחרות, או למגרה. תודה לך.

          אהבתי

  11. גם אותנו לקחו ההורים כמה פעמים לראות איך מתנהל ההליך הדמוקרטי,בכלל הבית היה פוליטי,סבתא הייתה עסקנית ציוניתואבא עם מודעות פוליטית גבוהה,תמיד מעורב,משתתף בהפגנות ולא פלא שגדלנו ככה וכמו הורינו לקחנו את ילדינו ביום הבחירות לקלפי כדי שיראו וילמדו ואני גאה לומר שמאז הייתה להם זכות הצבעה(לבני ובתי הגדולים פעמיים ולבני הצעיר אלו בחירות בכורה וכולם הצביעו ובהשפעתנו הצביעו לגנץ.
    היה חשש קל שאחד הילדים "ידרדר" להצבעה לפייגלין,הפעלנו לחץ כבד,הסברנו הבאנו חומר קריאה על האיש ומצעו ומי היה בעבר והצלחנו בכוחות משותפים לשכנע אותו לא להצביע זהות ובגללנו פייגלין לא עבר את אחוז החסימה:-)
    אמא שלך בהחלט הייתה אשה מרשימה מבחינה פוליטית,דומה לאבא שלי בסוגייה,הוא יצא מהראשונים לתמוך במוטי אשכנזי אצרי מלחמת יום כיפור,אני זוכר איך בימי שישי בערב אחרי ארוחת השבת,היה אורז תרמוס ותופינים והיה הולך להפגין עם אשכנזי שבימים הראשונים היה די לבד.
    מודה שלא ראיתי את הסרטון אבל התאור של אמא שלך במצבה לעומת עברה,הראה איזה אשה מצויינת היא הייתה

    Liked by 1 person

    1. יפה שהלחץ המשפחתי על הפייגליניסט עבד. נדמה לי שזה כי אתם בית מאוד פוליטי גם כן, ומדברים פוליטיקה. אצלנו זה שוב מפוצל, וכל אחד מצביע לפי נטיות לבו ובעיקר לפי קבוצת ההזדהות שלו. בסופו של דבר, כמו שאומרים על אנשים הליכוד שההצבעה שלהם היא שבטית, זה נכון לגבי כולנו. כל אחד מצביע עם השבט שלו, ולמרות התוכנית הכלכלית שלו (והליגליזציה) פייגלין לא הצליח לסחוף אנשים משבטים אחרים עם הדיבורים ההזויים שלו על הר הבית. מקווה שבכל זאת יזוז כאן משהו בענייני המריחואנה הרפואית: לא יתכן שאנשים חולים יצטרכו לסבול מכאבים או לקחת אופיאדים מסוכנים וכדורים שהם נגזרות של הרואין ואופיום ממכרים רק כי המשטרה הכניסה את המריחואנה לפקודת הסמים הקשים, ופוחדת מ'זליגה' לשוק, אוי אוי אוי.
      אמא שלי היתה לגמרי פוליטית. היום אני תוהה אם יש קשר גם בין האופי שלה (מוחצנת, שמחה בבסיסה) ובין הנטיות הימניות שלה לעומת אבי (מופנם, פסימי בעיקרו, מאוד ציני) השמאלני.

      אהבתי

  12. המחשבה שהאשה החזקה שלקחה אותך להצביע בבחירות בגיל שבע היא אותה אשה רכה, חלשה ומבולבלת שאת לקחת לבחור, היא מחשבה קשה ומטלטלת.

    גם אבא שלי הצביע גנץ, כמו כל החבר'ה שלו, אני לא בטוחה שהוא יכול לפתח דעה עצמאית היום בנושא כל כך מופשט.

    Liked by 1 person

    1. אני מתעקשת לחפש את פס הכסף בענן, ולראות את הרכות הנוכחית שלה שמאפשרת קשר נינוח יותר בינינו בתור פיצוי על אבדן היכולות הקוגניטיביות. אני גם חושבת שלאמא שלי יש בסיס (במובן של המילה הלועזית core) שמח, שמאפשר לה להנות מהחיים גם כעת, למרות הכל.

      Liked by 1 person

  13. אפשר בעיקר לראות את ההזדמנות לחוות אמא שנייה….
    אנחנו הלכנו ביחד, ארבע דורות – שלוש דורות בחרו והנציגים של הדור הרביעי שלשלו את המעטפות ברוב חן לקלפיות – לא הבאנו שינוי:-(

    Liked by 1 person

    1. זו הזדמנות שנולדה מכורח הנסיבות העגומות (עם כל הניסיון שלי לראות את הצד החיובי של אמי השנייה, אני לרגע לא שוכחת שהיא כבר לא היא). אהבתי את תמונת ארבעת הדורות שהולכים יחד להצביע. ואשר לשינוי, אנחה. נקווה שיוכלו לעשות טוב גם סתם בבית הנבחרים ובוועדות.

      אהבתי

    1. אני איתה גם עכשיו, ועד יום ראשון בערב כשאחותי חוזרת. אנחנו מטיילות, ואוכלות, והיא מזמזמת משום מה את הנעימה של המרסלייז (ההמנון הצרפתי), ומדקלמות דקלומים משירי ילדים וקצת גם שירה למבוגרים. מפעם לפעם אני מחפשת אצלי בגוף את תחושת חוסר הסבלנות והצורך לברוח שהיתה תוקפת אותי פעם אחרי חמש דקות במחיצתה, והיא נעלמה לגמרי. יש בזה בהחלט ברכה.

      Liked by 1 person

  14. כן הזהרת.. אבל יש פה שלולית הגונה ממש, זה גובל באגם.
    מישהי שוחחה אמרה לי משהו היום על דמנציה (או אלצהיימר.. זה משנה?). אמרתי שזו מחלה קשה אבל שהיא גם משחררת, או ליתר דיוק ממסכת, מגינה. המילה שהשתמשתי בה היתה "מגינה". אז היא ענתה לי שזה הרבה יותר מזה, זו מחלה שמרככת, את הביקורתיות והשיפוטיות ואת כל הדברים שבאים מהשכל והם קליפות, ומפריעות לנו להיות בהוויה עצמה. שעם המחלה הזו מגיע ריפוי מאוד גדול ותיקונים לא רק מהגילגול הזה. מהמחלה הזו מגיעה גאולה ומרפא ומזור… ואז התחלתי להסתכל על זה טיפה אחרת, אבל אז – הגיע הסירטון ועשה פה שלולית. כשנפגשים עם היום יום והפיזיות, לפעמים זה קשה מאוד לראות דברים מהרמה הגבוהה יותר שלהם.

    אני מאוהבת באברהם ("אני משתדל לרקוד עם כולן, גם עם אלו שקשה להן, כדי שאף אחת לא תיעלב").

    הפוסט הזה גמר עליי..

    Liked by 2 אנשים

    1. דמנציה זה כשזה זכרון בלבד. אלצהיימר זה כשיש כבר ביטויים גופניים לשכחה הזו. אצל אמא שלי זה אלצהיימר, אבל היא לא סיעודית מאה אחוז של הזמן. היא שוכחת לאכול למשל. היא שוכחת להיות רעבה. כשהיא אוכלת היא שוכחת להיות שבעה, וצריך להזהר כי היא תמשיך לאכול כל מה שתשימי מולה. היא לא רוצה להתרחץ, אבל כשהיא מתרחצת היא מאוד נהנית, קצת כמו ילדה קטנה. בדרגות מתקדמות יותר שוכחים דברים אלמנטריים יותר כמו לבלוע, ואז מתחילות בעיות כמו הקדמת קנה לושט ודלקות ריאות.
      אני בהחלט מסכימה שזו מחלה מרככת. אמא שלי עכשיו הכי רכה, מתפנקת, אוהבת ונאהבת. אני בחיים לא הייתי חושבת שיש באלצהיימר משהו חיובי, אבל יש. הסרט הוא דוגמה טובה לניסיון להכנס לראש של האישה עם האלצהיימר (וכל כך נכון שהזכרון חוזר בעיקר לילדות, להורים, לחוויות איתם, לתמונות וצבעים. אמא שלי אמרה לי משהו על הבית הקודם שלה לפני שעברה לבית הזה. שאלתי איפה, והיא ענתה תל אביב, כמובן. שם היא גדלה. אני כבר לא נולדתי שם אלא בירושלים, רק שתביני לפני כמה שנים מדובר). גם הוא מראה בסוף את האהבה הגדולה שיש לה לבתה. הזכרון הרגשי נשאר, וזה מאוד מנחם.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s