נסים ונפלאות

עומר פוליצר, כל מי שאנחנו אוהבים.jpg

מתקפת עיטושים אוחזת בי, מנערת אותי ומטלטלת את כולי. אני יודעת שהתנגדות חסרת תוחלת, ומתמסרת לה, אוחזת בגליל הניר שלפני, קורעת ממנו פיסות ניר שנערמות לגובה לצד החבילה. בין התעטשות להתעטשות אני מתנצלת בפני האורחת, דמועת עיניים. היא יושבת מהצד השני של השולחן, ומנסה לומר שאני לא צריכה לדאוג, היא רגילה מהילדים. זה לא אותו דבר, אני מוחה, וכשהיא מחבקת אותי לפרידה אני מחבקת בזהירות בחזרה, נושמת הרחק מעבר לכתפיה.

הבן הצעיר הביא לראשונה את החברה החדשה לארוחת ערב שבת. פני השותף נופלים כשהוא שומע שגם היא צמחונית. 'לפחות היא לא אלרגית לעגבניות', מנסה הבן לנחם. 'בקצב הזה תצטרך עוד שלוש חברות עד שתשתקם לגמרי' רוטן השותף, ואני יורה בו מבט אזהרה. היא גבוהה מאוד. יותר גבוהה ממני, יותר מהשותף וגם גבוהה מהבן. אני אוהבת את הגובה שלה ואת הפנים שלה, מתוקים מאוד, וגם את התסרוקת שנערמת על ראשה, מוסיפה לה עוד כמה סנטימטרים נוספים, וחושפת זוג עגילי מתכת שמתנדנדים על תנוכיה. לקח לכולנו זמן להתאבל על החברה הקודמת, שהיתה בת בית אצלנו. אני חוזרת ומשננת את המנטרה שלימדה אותי השכנה המבוגרת שלי לפני עשרים שנה, שהיתה אמא לארבעה בנים: ברגע שהבנים שלי בחרו מישהי, היא מושלמת עבורי.

ערב קודם הבת הקפיצה את הנכדה הבכורה אלינו. לעתים נדירות בלבד אנחנו מקבלים זמן איכות עם נכד אחד בלבד, בלי תחרות, מאה אחוז של תשומת לב. אנחנו משחקות במשחק המישוש. בשתי שקיות בד אטומות אנחנו מניחות חפצים זהים. לוקח לנו זמן לעבור בבית ולמצוא את החפצים המתאימים, ואני מזכירה לנכדה שהם גם צריכים להיות שונים מבחינת המרקם והתחושה. אנחנו מכניסות לכל שקית מברשת שיניים, גרב, ספל פלסטיק, כפית, חלוק נחל מהעציצים שבמרפסת, בובה, פקק שעם, כפפת פלסטיק, אטב כביסה ועיפרון. הקטנה נהנית להסתובב בבית ולהציע חפצים נוספים שיוכלו להכנס לשתי השקיות, וכך מצטרפים גם שקית סוכר וניל, גליל ניר טואלט, שתי תחתיות לכוסות, שקית ניילון ריקה ומסרק קטן. תוך כדי אגירת החפצים אנחנו מכינות כרטיסיות. על כל כרטיסיה אנחנו רושמות את שם החפץ שהוכנס לכל אחת מהשקיות. ואז אנחנו מתיישבות זו מול זו, ערימת הכרטיסיות לפנינו, יד אחת בתוך שקית הבד. אסור להסתכל.

רגע, אומרת הנכדה. נשחק בלי מנצח. בלי מנצח, אני מסכימה. היא הופכת כרטיסיה, וקוראת את הכתוב בה. שתינו מתחילות לפשפש בתוך השקית בלי להסתכל. הראשונה ששולפת את החפץ הנכון זוכה בכרטיס. את החפץ מחזירים לשקית, וממשיכים לכרטיס הבא. כשכל הכרטיסים חולקו בין שתינו הקטנה מתעקשת לספור כמה כרטיסים השיגה כל אחת. אבל אמרנו בלי מנצח, אני מזכירה. בלי מנצח, היא מסכימה, אבל בכל זאת סופרת.

אחר כך אנחנו אוכלות עם השותף ארוחת ערב שהוא הכין לפי בקשתה: פסטה עם קבנוס. חסרה לה שן קדמית, וגם השניה מתנדנדת, והיא אוכלת עם השיניים האחוריות בלבד, ושותה בזהירות מכוס של גדולים. אחרי האמבטיה אני יושבת איתה על המיטה וקוראת לה סיפור. הנכדה כבר בכיתה א', וקוראת לבד, ואפילו מקריאה סיפורים לאחיה, אבל אני לא מוותרת על האינטימיות והקירבה שבהקראת סיפור לפני השינה. אני שולפת את העותק של 'ניסים ונפלאות' של לאה גולדברג שהיה פעם שלי. לאה גולדברג כותבת בגוף ראשון, ומציגה את עצמה בשם 'דודה של שומיש', האשה ששתי שיניה הקדמיות חסרות. קל לי להסביר לנכדה למה קוראים לה כך, אבל קצת יותר קשה להסביר למה שתי שיניה הקדמיות חסרות. בימינו שוב אין רואים אנשים מבוגרים חסרי שיניים. דודה של שומיש מתעטשת, וכשהיא מתעטשת 'רועד כל הבית וכל הישנים מתעוררים ואינם יודעים מה היה פה: רעידה אדמה או פצצה?', אני מספרת, ותוך כדי סיפור מתעטשת בעצמי. אני מצוננת מאוד, ונזהרת שלא להדביק את הילדה. כל הסיפור על ניסים ונפלאות פותח בהתעטשות אדירה שכזו שהעיפה את עציץ מלכת הלילה הנהדרת מאדן החלון לרגלי דודה יוכבד ושמלתה הלבנה המכובסת והמגוהצת של מרים.

החברה החדשה של הבן היא מורה בכיתה א'. היא באה מתחום של אמנות ומחול, ומכירה את הבן מחוג ציור ששניהם השתתפו בו לפני שנים רבות. אחרי שהם הולכים אני נזכרת ששכחתי לשאול איך נוצר המפגש המחודש. לא נורא. אשאל בפעם הבאה.

girl in bed.jpg

מודעות פרסומת

48 תגובות בנושא “נסים ונפלאות

  1. 'ניסים ונפלאות' היה אולי הספר שהכי אהבתי כילדה. זה בטח כייף להקריא את זה לדור השלישי.
    תרגישי טוב, ובהצלחה עם התוספת החדשה למשפחה. נשמע שההתחלה טובה 🙂

    Liked by 1 person

    1. אין על לאה גולדברג, וגם אני קראתי את נסים ונפלאות פעמים רבות. זה באמת כיף, ואני מאוד מקווה שכולנו קצת נרפאנו מכאב הלב שבפרידה שעברה ושנוכל לקבל את התוספת החדשה בשמחה שהיא ראויה לה.

      אהבתי

  2. השיר בראש הפוסט מקסים וגם האיור שבסופו.
    לא הכרתי את המשחק ואאמץ אותו עם שינויים קלים, כי כשהחלתי לקרוא את כללי המשחק כבר התגבש בראשי רעיון שונה במקצת.
    אגב, כל אדם שני מצונן בימים אלה, אלרגיות והצטנונויות מעצבנות אולי כדאי לך לחתוך בצל ולהניח למראשותיך בשעת השינה. מחולל פלאים.

    Liked by 1 person

    1. זה משחק נפלא למי שרק מתחיל ללמוד לקרוא, או מתחיל ללמוד שפה זרה. במקור שיחקנו אותו עם הילדים כשהם התחילו ללמוד אנגלית, כך שהיה צריך לדעת איך אומרים (וכותבים כל חפץ). אם יש לך טוויסט נחמד אשמח לשמוע. מעניין הפטנט עם הבצל, לא הכרתי. אני מכירה סירופ תוצרת בית מבצל ודבש, אבל זה בעיקר לשיעול.

      אהבתי

      1. הבצל אמנם מציץ ריח חריף בחדר אבל פותח את כל הצ'אקרות כמו שנאמר 🙂 אומרים שהוא סופח את בקטריות ופטריות למיניהן. ואם לא מועיל בטח לא מזיק.
        אתמול השתמשנו בבצל כי בעלי כבר סוחב הצטננות קרוב לשבועיים.

        Liked by 1 person

        1. אחרי שבועיים יש מצב שממילא זה הסוף, אבל אם אפשר לקצר, ואפילו במחיר ריח בצל, אני בעד. היום כבר הרבה יותר טוב עבורי, פסקו ההתעטשויות, וכמעט כבר חזרתי לעצמי. נראה לי שהפוסט הפחיד את הוירוסים (או חיידקים? אני אף פעם לא מבחינה ביניהם), או שאולי זו היתה התגובה שלך 🙂

          אהבתי

  3. גם אני אהבתי את נסים ונפלאות כילדה. מעניין איך נכדתך מגיבה אליו כיום, כספר שנכתב הרבה לפני זמנה.
    כיף זמן האיכות הזה שלכן. אצל בתי היה פעם משחק דומה באחת המסגרות בהן השתתפה, בהן צריך היה למשש חפץ -בלתי ידוע מראש – שהוחבא בשק.
    אהבתי מאוד גם את הציור שבסוף הפוסט, על שלל הפרטים שבו (שלא כרגיל, הקרדיט חסר. זה אומר שהוא קשור אליך?)
    והעיקר – תרגישי טוב!

    Liked by 1 person

    1. היא מאוד מאוד אהבה. אולי כי בקריאה יכולתי גם להתעכב על השפה, במקומות שבהם היא קצת ארכאית, ול'תרגם' לה. הגענו עד שליש הספר בערך. מעניין אם היא תתפס ככה גם בקריאה ישירה, בלי ה'תרגום'.
      הציור בסוף מהרשת. לא מצאתי קרדיט …

      אהבתי

    1. זה מה שלאה גולדברג כתבה: "על הנזלת שלי אין מקשים קושיות: היא קימת תמיד ולכן קוראים לה הרופאים בשם נזלת כרונית. 'כרונוס' פירושו ביונית 'זמן'. אם כן, הלא היא נזלת של כל הזמן". אני דווקא הצטננתי קשות. משהו כנראה בעניין של חילופי מזג האוויר. ויש בו בספר הזה משהו שמאוד קשור לזמן הכתיבה, והמעברות ורוח שנות החמישים מזה, ומשהו אמיתי ועל-זמני ונכון לכל עת (אולי אפשר להגיד ספרות כרונית?) מזה.

      Liked by 1 person

  4. תהיתי איך התקבל הספר על שפתו המיושנת ושמות גיבוריו המוזרים באוזני נכדתך.
    אני זוכרת אותו מהילדות שלי , אבל במעומעם. מה שאני זוכרת בבירור, שגם לי כילדה היה מוזר שיש אשה מבוגרת שחסרות לה שתי שיניים קדמיות, כי זה הרי משהו שקורה לילדים…

    השיר בהתחלה, נפלא ונוגע. והציור בסוף, קסם.
    וכל מה שבאמצע, מהנה ומעורר מחשבה.

    Liked by 1 person

    1. דווקא שמות הגיבורים מוכרים לה היטב: מרים, יעקבל'ה ועוזי הם ילדי השכונה, והילד מהמעברה, ניסים ואחיו הקטן אליהו. יש לילדה מהצד של אבא שלה קרובי משפחה בשם מרים ויעקב, ונדמה לי ששמות כמו ניסים ואליהו גם מסתובבים באיזור, פחות של ילדים מן הסתם. ומשחק השמות 'ניסים ונפלאות' כשנפלאות הוא שם הקוף הוא חלק מכל הטוויסט של הסיפור, ואת זה היא קלטה מיד. לא חושבת שעניין השיניים היה פריט ביוגרפי אמיתי של לאה גולדברג בחיים שלה, אבל ממילא לא מדובר מן הסתם בסיפור אמיתי, והיא כנראה השתמשה כאן בחירות ספרותית גם כשתיארה את עצמה בתוך הסיפור. וכן, עניין השיניים הקדמיות החסרות באמת מוזר היום (וגם כשאנחנו היינו ילדות זה לא היה נפוץ יותר מדי בסביבה שלנו). השיר חייך אותי כשנתקלתי בו 🙂

      Liked by 1 person

    1. אכן כן, ואני צריכה להזהר שלא לסגור את הלב כי הוא עדיין כואב מהפרידה האחרונה, לזכור שזה ממש not about me, שאני שחקנית משנה לכל היותר בסיפור.

      אהבתי

  5. אוף. מערכת וורדפרס כבר זורקת אותי מחשבון גוגל ואפילו מחקה לי את התגובה. זה מתחיל להזכיר לי את סיוטי שליחת תגובות בישרא. נו, לפחות יש לי חשבון וורדפרס לא פעיל, שאיעזר בו מעתה ואילך (תוך ויתור על האווטאר המאממם שלי).

    פוסט חמוד מלבד ההתעטשויות (ובהזדמנות זו גם איחולי החלמה מהירה). אין כמו המשחקים של פעם להידוק הקשר עם הילדים/נכדים. גם אני הייתי אחראי לטקסי הקריאה לפני השינה כשהילדים כבר במיטתם. עם הבן ההקראה הזו נמשכה עד לכיתה ו'. בהצלחה לבן עם החברה החדשה.

    Liked by 1 person

    1. ניחשתי שזה אתה, קנקן. תודה על איחולי ההחלמה, זה מביך כשהתקף עיטושים כזה נוחת עלי בחברת אנשים, מטלטל לי את כל הגוף. לדעתי זה נכון להמשיך את ההקראה כל זמן שהיא מתקבלת בברכה, כי זה זמן נפלא ואפילו קסום (סליחה על שם התואר השאנטי הזה) בין ההורה (או הסבתא במקרה הנוכחי) והילד. למה הילד צריך ל'היענש' במניעת הזמן המשותף הזה והתקשורת שהקריאה יוצרת כ'פרס' על כך שהוא או היא למדו לקרוא לבד?
      גם אני מקווה שמערכת היחסים הזו תמריא. אבל אני יכולה רק לצפות מהקווים :/

      אהבתי

    1. מזל שחיבוק כזה לא מדבק; הדבר האחרון שאת צריכה עכשיו זה הצטננות. אני מניחה שב'עוד' את מתייחסת לבן ולחברה שלו, ופחות להמשך הסיפור 🙂 הגעתי עם הנכדה עד שליש הספר בערך. היא לא רצתה שנפסיק, אבל זה לא ספר לערב אחד.

      Liked by 1 person

        1. על החברה גם אני יודעת בינתיים די מעט, קצת כמו דייט ראשון, הרבה פרטים טכניים עליה, על המשפחה, איפה גדלה, מה עושה וכאלה, וקצת רושם כללי, ועוד ארוכה הדרך. והנכדה זו אכן אותה אחת שמתערבת (רמז: איך ביקשה שלא נשחק על 'ניצחון' ובכל זאת ספרה את הכרטיסיות שכל אחת קיבלה :/ ).

          Liked by 1 person

  6. "מטלטל", איזו מילה יפה. ממש מרגישים ממנה מה קורה בגוף (כן. אני מתה על עברית)

    הציור בסוף מקסים והבן הצחיק אותי עם ההערה שלו על העגבניות (האמנם יש אנשים שאלרגים לעגבניות? נשמע קשוח). שיהיה לו בהצלחה עם החברה החדשה 🙂

    Liked by 1 person

    1. יש משהו ציורי בכל השורשים הכפולים האלה, שמחזק אותם (גלגל, שקשק, מצמץ וכו'). ההערה על העגבניות אמת לאמיתה: החברה הקודמת היתה צמחונית, + אלרגית לעגבניות. עכשיו לכי תבשלי עם זה. גם אני מקווה שיצליח לו. לקח לו זמן להתאושש מהפרידה, ואולי היה צריך עוד קצת זמן. לא קל לקום על הרגליים אחרי זוגיות אינטנסיבית כמו שהיתה להם.

      Liked by 1 person

  7. אוי תרגישי טוב! אין כמו עונות המעבר להפיל אותנו עם הצטננות נוראית שכזאת שטורפת את כל קלפי התכנונים שלנו….וטוב שלא ויתרת בגלל זה גם על המפגש עם החברה החדשה של הבן וגם הבילוי עם הנכדה הבכורה (חשבת להמציא להם כינויים, עם מקרא? ).
    מבינה את הקושי לשחרר את צער הפרידה מהחברה האחרונה שלו…..וגם את ההחלטה לאהוב את כל מי שהילד יבחר. זה לא תמיד פשוט….אבל לגמרי נכון. ואיכשהו יש משהו ממוסס במישהי שמלמדת בכיתה א' (אני בקשר עד היום עם המורה של בתי מכיתות א-ב)…

    ניסיתי לקרוא לנכדים את "ניסים ונפלאות" האהוב עלי כל כך ומצאתי את עצמי מתרגמת את השפה תוך כדי קריאה (ממש משנה חלק מהמלים). משאירה את המשפטים החשובים כמובן……
    זה לא תפס. אבל זה היה לפני כשנתיים ואולי הקדמתי מדי. אנסה שוב.
    הם שניהם יודעים כבר לקרוא אבל מאד מאד (מאד!) אוהבים שמקריאים להם.
    וכולנו עושים זאת והרבה. גם T ואני, גם הוריהם……….זה תענוג לכל הצדדים.
    אהבתי וברשותך אאמץ את משחק המישוש…………….

    Liked by 1 person

    1. חלילה לא ביטלתי שיעורים בגלל ההצטננות, אבל ביום חמישי נשארתי בבית. זו הבעיה עם הצטננות, שזה לא ממש מחלה עם חום שמפילה אותך לקרשים, אבל גורמת לך להרגשה רעה באופן כללי, ולפעול על 40 אחוז מהבטריה :/
      חשבתי על כינויים בסגנון שלך. עד כה הסתפקתי בתואר של היחס שלהם אלי, אבל באמת שעם ריבוי הנכדים (טפו 3X) זה מתחיל להיות בעייתי (הבן של הבן הבכור. הצעירה של הבת וכו'). דווקא עם הנכדה הראשונה יחסית עוד קל. היא באמת הבכורה (כולל באופי, מן הסתם). נראה.
      אני איתך לגבי המורות בכיתה א'. יש להן קסם מיוחד, ומיד נמסתי כשאמרה שזה מה שהיא עושה. ובכיף תאמצי את המשחק. אשמח גם לשמוע איך התקבל 🙂

      Liked by 1 person

  8. מאד אהבתי את המשחק המשותף, וגם את המשפט שנאמר לך – "ברגע שהבנים שלי בחרו מישהי היא מושלמת עבורי".
    מנטרה לגמרי אקטואלית גם עבורי, בזמנים שונים, וגם עכשיו ..

    אהבתי

    1. באמת משחק מוצלח. כולל הקטע של איסוף החפצים: סל המיחזור היה מקור טוב וגם הארונות במטבח ובאמבטיה. ואני חייבת את המשפט ההוא לשכנה החכמה שלי מפעם. משפט מופלא לכל חמות בהווה ובעתיד 🙂

      אהבתי

  9. אני מאוד אוהב לקרוא על האינטרקציה שלך עם הנכדים,יש משהו שונה בגישה שלך,עוד לא ביררתי לעצמי מה היא,אבל זה עושה לי חם בלב ואם זה מחמם את ליבי,אני יודע שיש משהו מאוד יפה ביחסים.
    תרגישי טוב,החורף הזה מבאס והוא מסרב ללכת.אהבתי את ההסתכלות על החברה של הבן,נקווה שיהיה לזה המשך

    Liked by 1 person

    1. תודה, טליק 🙂 אני לא יודעת אם זה שונה, כי אין לי כל כך למה להשוות. היתה לי סבתא מיתולוגית, בקיבוץ, שאני עד היום מתגעגעת אליה, והיא ההשראה שלי, ולזה אני מוסיפה גם את הסיפורים של אמפי מכאן. זו חוויה נהדרת, סבתאות, אבל את זה אתה כבר יודע (ועוד תדע).

      אהבתי

  10. מצא חן בעיני משחק המישוש שלך ושל הנכדה . את הספר "נסים ונפלאות" קראתי בהמשכים לפני שנים לתלמידי , ויתכן שהוא עדיין נמצא בביתי ( אחפש ואתן לנכדים)
    מקווה שחלפו ההתעטשויות .
    השיר בתחילת הפוסט נפלא !

    Liked by 1 person

    1. ההתעטשויות כבר חלפו, ונראה לי שהפוסט ריפא אותי 🙂 מקווה שהנכדים יצלחו את השפה, שהיום כבר לא לגמרי מובנת. מדהים איך בשישים-שבעים שנה השפה החליפה פניה. רק מראה כמה העברית אכן חיה ונושמת ומתפתחת, ממש כמו יצור חי. השיר בתחילת הפוסט מאוד מצא חן בעיני גם כן. יש בו אמת אלמנטרית מהסוג של 'איך לא חשבו על זה קודם'.

      אהבתי

  11. זה מהפוסטים האלו שעושים נעים בלב…
    אני אוהבת כשאני מתעטשת, זה משחרר החוצה דברים שהגוף שלי מתקשה להוציא אחרת (כמו תעוקה).
    משום מה כרוני זה כשמשהו לא טוב, שהיה צריך להסתיים, ואלמותי, זה טוב למרות שיש בו שלילה (של מוות).
    ואני לא מכירה לא את ניסים ולא את נפלאות.. לי היו 100 סיפורים ראשונים מתרבויות שונות.. מהעולם, ושעון בן חיל של לוין קיפניס.
    וזה ממש נכון על הלב.. כשהוא מכיר מישהו, קשה לו לשחרר אותו.

    Liked by 1 person

    1. הקושי שלי בהתקפי ההתעטשויות נובע מהצורך הבנאלי שלי בשליטה: ההתקפים הללו תופסים פיקוד ומכתיבים לגוף שלי טלטלות וכופים עלי 'לשחרר החוצה' דברים, כמו שכתבת. אחד הקשים אם לא ה – עבורי, לשחרר שליטה, וכרוני מעיד על מצב של איבוד שליטה תמידי ולכן שלילי כל כך.
      מאוד ממליצה על ניסים ונפלאות של לאה גולדברג. בכלל היא נפלאה, ואני אוהבת כל מה שהיא כתבה, לילדים (דירה להשכיר למשל), לילדים קצת יותר גדולים כמו ניסים ונפלאות, והשירה שלה למבוגרים. לא תמיד העריכו אותה כראוי, בגלל ששירתה 'נשית' ואפילו פשוטה, ואולי לכן היום היא עולה כפורחת.

      אהבתי

      1. אני כל החיים מתרגלת לשחרר שליטה (ואחיזות).. 🙂 , זה מפעל חיים.
        את לאה, אני אוהבת הרבה יותר ממה שאני אוהבת את רחל וזלדה.
        לאה – היא בחירת ליבי (ופעם, הייתי גאה להתהלך במסדרונות האוני' שגם היא התהלכה בהם).
        גם הלב של יעקב בחר בלאה, למרות שעיניו בחרו ברחל (ככה גברים, העיניים משטות בהם, צריכים ללמוד לראות מהלב..).
        היתה לי 'דירה להשכיר' אבל היום אני שוכרת.

        Liked by 1 person

        1. עיני יעקב הלכו אחר רחל, ועיני לאה רכות. גם בעיני היא מופלאה. גם האם לאה, וגם המשוררת שנותרה בגפה שנקראת על שמה, שהיתה הדודה של שומיש והאמא של כולנו. דירה להשכיר עד היום הוא הספר המועדף עלי במתנות לתינוקות זה-עתה-נולדו, יש בו שילוב נדיר של הומור ומסר לחיים.

          Liked by 1 person

  12. השיר הפותח נפלא והולם את הפוסט פרט לפעמיים "כל" יש לי רק לב אחד! צריך לחלק במשורה ועוד לשמור קצת לחברות של הבנים 😏
    ניסים ונפלאות מעניין שלא מוכר לי הרי אני מכירה כ"כ הרבה ספרי ילדים, מלאה גולדברג הכי אוהבת כטבע קסמים. רצה לחפש בספריה עבור הנכד את ניסים ונפלאות
    הציור בסוף כל כך ילדי אבל הפרופורציות מלמדות שלא
    גם אני הצטננתי, אחר כך השרירים, עכשיו העייפות, שמחה לגשם אבל החדים החדים משניה לשניה במזג האויר משגעים אותי. גם מערכת הבחירות המטורפת הזו. אני חושבת שזה קשור כי שנה עברה בדיוק אותו תאריך היה אותו סנריו, תביעות לראש הממשלה, שפעות. פשוט נורא מה שקורה כאן

    Liked by 1 person

    1. צודקת: אי אפשר להפקיד את כל הלב בידיו של איש אחד. מצד שני, תמיד לימדו אותי שהאהבה מתרבה בטרם היא מתחלקת בין ילדים (ובהתאם, גם בין נכדים), כך שאולי בכל זאת אין סכנה של ממש. ואם זה תלוי בחירות זה פחות נורא, רק עוד 8 ימים לסבול. תרגישי טוב. זה עובר.

      אהבתי

        1. אפשר להחליט שאת בחו"ל בארץ, ולא להצביע. אני ברצינות שוקלת את זה הפעם. למה מפמפמים לנו שחייבים להצביע? האם לא נכון, אפילו אחראי יותר לא להצביע אם אין אף מפלגה מועמדת שמדברת אל לבי? ואת צודקת לגבי החדשה. צריך להפסיק להשוות. זה אף פעם לא בריא, למרות שזה הו כל כך אנושי.

          אהבתי

    1. אני בעד להפיץ את הבשורה וכל הדרכים כשרות: סטיקרים, מגנטים, צמידים. המפתח לצלוח את אחת ממערכות היחסים הסבוכות והקשות ביותר להתרה אם לא ה-, כלה-חמות.

      אהבתי

  13. שיהיה בהצלחה עם החברה החדשה של הבן. אני חושבת שמערכת היחסים אמא-בת יותר מורכבת, למרות הכל. 🙂 אבל זה באמת משנה איזון כשבאים בני הזוג. מעניין איך זה יהיה אצלנו.

    זאת אותה נכדה שלא רצתה להפסיד בפעם הקודמת?

    Liked by 1 person

    1. אותה נכדה עצמה. הנכדה הבכורה, זו שהפכה אותי לסבתא. מערכת יחסים בת-אמא אחרת. אני לא בטוחה לגבי המורכבת, כי יש לי מערכות יחסים שונות עם כל אחד משלושת הבנים שלי. זה באמת משנה איזון כשיש בני זוג. בגדול 🙂

      אהבתי

  14. כל השבוע אני מחפשת את הזמן לשבת ולהגיב בשקט ושלווה לפוסט הזה, שנגע בי יותר מתמיד. הקטע מנסים ונפלאות מדוייק ומדהים. מקווה שהכניסה הזו החדשה של החברה תאיר אור גדול על הבית שלכם..♡
    והנכדה קצת מזכירה את הסבתא לא? 😉

    Liked by 1 person

    1. מנחשת שזה מתחבר לך מהצד של החברה(?!), והמפגש עם ההורים. מאוד נגע לי ללב שהבן הצעיר שלח לי בווטסאפ השבוע שאלה איך היה ומה אני אומרת, ואני כמובן הייתי כולי חיובית עד מתלהבת, ושאלתי איך היה להם, וקיבלתי תשובה נפלאה של 'אחלה לגמרי, מצחיק וטוב'. ניצלתי גם את ההזדמנות לשאול איך נפגשו, כי נשאר לי סימן שאלה, וסיפר שפגש אותה מזמן סתם ברחוב והיא אמרה שהיא גרה בתל אביב עכשיו, ואז כשעבר אמר לה בואי נפגש. ומשם זה היסטוריה. והנכדה מזכירה אותי לפעמים שזה ממש מחייך על גבול המצמרר.

      אהבתי

  15. האמת שבאופן מפתיע אני לא חושבת שאני מכירה את הספר הזה
    ואמא שלי הייתה קוראת לי המון סיפורים לפני השינה (ובכלל הייתי תולעת ספרים בתור ילדה)
    מעניין איך זה שאת זה אני לא מכירה

    אני חושבת שזה כייף שיש לכם מדיי פעם זמן של 1:1 עם נכד או נכדה
    לפעמים הם זקוקים ממש לתשומת לב הבלעדית שלכם

    Liked by 1 person

    1. כשזה ילד אחד או שניים (כמו עם האחיינים שלך, אלא שהם עדיין קטנטנים) זה סיפור אחד, וכעת כשהגענו למספר המופלא של 8 נכדים, שהגדולה שבהם בת 7, זה באמת מורכב. צריך לנסות להגיע לזמן אישי עם כל אחד מהם. עוד לא פתרתי את העניין :/

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s