'אין לך עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצע' (ספר התשבי)

השותף ואני יושבים על המרפסת ושותים. זה יום ההולדת שלו, עוד לא החגיגה עם המשפחה, אלא רק רגע קטן של יחד. האם יש משהו שאתה רוצה לשנות בחיים שלנו, אני שואלת אותו. הוא מניח את הכוסית בזהירות לפניו ואומר: 'אני רוצה לצחוק יותר. פעם הייתי גם מצחיק'. זה נכון. השותף היה פעם מצחיק ברמה כזו שכשהיה נכנס לחדר הפך למרכז הגלקסיה, לשמש שכל הכוכבים נעים סביבה. אני לא לגמרי מקורית, אני יודעת, אבל אין דבר סקסי יותר מגבר שמצחיק אותך. וגם חכם.

***

ראית את הפרחים האלה? אמא שלי מלטפת בחיוך שלושה צבעונים גרוטסקים למראה תקועים בצנצנת שקופה עם מים על שולחן המטבח שלה. 'יודעת איפה מצאתי אותם?' היא בונה את הדרמה. 'ככה סתם, מישהו זרק אותם על המדרכה. ואני הרמתי. תראי כמה הם יפים', ואני מזדהה עם השמחה שלה על הזכייה בחינם, על ההצלה של הפרחים המושלכים שהיא ראתה את הפוטנציאל שלהם במקום שאחרים זלזלו וזרקו. גילגול נסבל של הצורך שלה לאגור ולאסוף שפעם, כשעוד היתה לה שליטה מלאה על חייה ועל חפציה, הוליד בית עולה על גדותיו בשמונצס, או כמו המילה המדויקת בגרמנית Klamotten, צבר אקראי של חפצים, דברים, אריזות ריקות, שקיות ניילון ועיתונים ישנים, פרחים מיובשים ומגבות של לוחות שנה ישנים שמודבקים על דלתות מתקלפות.

אמא עם צבעונים.jpg

אחותי נסעה לפסטיבל המסכות בונציה, ואני עולה מן השורה השניה, כמו תמיד. אנחנו יושבות ביחד במטבח החדש של אמא שלי ואני שולפת את ערכת הצבעים. אמא שלי לא מעוניינת לצייר חופשי על דף לבן. היא צובעת מנדלות בחוברת שאחותי קנתה לה, צובעת בלורדים צבעוניים בין הקווים. 'מה זה מנדלה?' היא שואלת. 'כבר אמרו לי, אבל אני לא זוכרת'. 'מנדלה זה מעגל או מרכז בסנסקריט, הודית עתיקה' אני מסבירה לה. שוב. כמובן כבר אמרו לה, גם אני אמרתי לה כבר כמה פעמים, גם הערב. 'אה, יפה', אומרת אמא שלי, ומתלבטת בין הלורד האדום ובין הסגול. בדרך כלל היא באמת לא יוצאת מן הקווים בכלל. על קיר המטבח שלה תלויות עבודות שהביאה מן המועדון, פרחים מסיקווינים מודבקים, שמש מחייכת. היא מראה לי אותם, שוב, עיניה אורות למראה העבודות הצבעוניות. 'יש לי עוד עבודות, אבל הן תלויות על הקיר של המועדון', היא מגלה. 'אני אקח אותן הביתה כדי שלא יגנבו לי אותן. כבר גנבו לי שתי עבודות'.

על השולחן שוכן 'ראש דשא' שהכינה במועדון הקשישים בתוך קערת מים, 'שיער' הדשא שלו פורץ גם מחלקים שונים של פניו, מהלחיים, מהסנטר. היא גאה בו מאוד, מראה לי את הגבות שהדביקה לו, ואת החיוך המקנה לו הבעה מגחכת. 'אני לא כל כך אוהבת את המדריכה לאמנות שם', היא מפתיעה אותי, 'אבל זה בסדר, גם היא לא אוהבת אותי'. זו אמירה צינית שמתאימה הרבה יותר לאמא הקודמת שלי, מאשר לנוכחית, הרכה והנעימה כמו ילדה טובה בת שלוש. אני יודעת שיש לה הבלחות של זיכרון צלול, ומנסה את מזלי. 'אמא, את זוכרת את אבא?'. בזמן האחרון היא מבלבלת בינו ובין אבא שלה, ושתי הדמויות מתמזגות אצלה לאחת. הפעם היא זוכרת. 'ודאי', היא אומרת. ומגלה לי כמו שמגלים לחברה: 'יודעת למה התחתנתי איתו?' ואני זוקפת אוזניים. 'כי ידעתי שאף פעם לא אמצא אדם כל כך טוב וכל כך חכם כמוהו'.

בזמן שהיא ממלאה בלורדים צבעוניים את השטחים בין הקווים בציור המנדלה שבחרה, אני מציירת אותה. כשאני מראה לה את הציור היא מעווה את פניה. 'מי זו הזקנה המקומטת הזו?' היא שואלת, 'רצינית כזו עם משקפיים'. אני מכחכחת בגרוני. זו לא באמת את, אמא. את הרבה יותר יפה ומחייכת.     אמא ציור 1 לפברואר 2019.jpg

מודעות פרסומת

38 תגובות בנושא “'אין לך עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצע' (ספר התשבי)

  1. וואו, על כל הפוסט הזה.
    על השאלה הכל כך חכמה שלך לשותף ועל תשובתו, שקצת מתקשרת לדבריה של אמא שלך על ההכרות עם אביך.
    על תמונת אמך עם הצבעונים, שבאמת יפים עדיין, והיא נראית שמחה בהם.
    והכי – על הציור! שמחה שנענית לבקשה להעלות לכאן ציור, הוא נהדר, ואת ממש ציירת מוכשרת.

    Liked by 1 person

    1. קודם כל תודה. לפעמים אני רואה את הדמיון בין הדברים, את המעגליות שהחיים עצמם מציירים לנו. אמא שלי שמחה בימים אלו. זה הדבר שהכי מנחם במצב הזיקנה שבדרך כלל רק לוקחת, לוקחת את היכולות ואת העצמאות ואת הזיכרון.

      אהבתי

  2. היה שווה לחכות, הציור משרה רוגע, אולי אלה הצבעים שבחרת. ממש אפשר לחוש ברגע המיוחד של שתיכן יושבות נינוחות ושלוות.
    יפה ציירת.
    מזל טוב ליום ההולדת של בן הזוג, כל כך הזדהיתי איתו, ברצון לצחוק ולהצחיק כמו בעבר, אני הפסקתי פשוט לשיר לעצמי. הייתי שרה בכל ביצוע של מטלה בבית ומאז מות אבי, מבלי ששמתי לב לכך, הפסקתי לשיר לעצמי. אחי הפסיק להצחיק וכמו בן זוגך הוא תמיד היה מסמר הערב בכל התכנסות. אם לא די בכך, אני גם מדברת הרבה פחות מאשר בעבר אבל את זה אני מייחסת כבר לגיל ולא לאירועים .
    . .

    Liked by 1 person

    1. אני לא בטוחה שניתן להפריד בין הדבקים, בין האירועים ובין הגיל. אלה ואלה שינו אותנו והפכו אותנו למשהו אחר, רגוע יותר, אבל גם פחות מצחיק, וודאי פחות ווקאלי. כל כך חבל שהפסקת לשיר: זו דווקא תכונה נפלאה שמעולם לא היתה לי, ונראה לי שבמקרה הזה שווה בהחלט לנסות ל'הכריח' את עצמך באופן מלאכותי, כמאמר הביטוי באנגלית: fake it till you make it.
      ותודה כמובן. שמחה שאהבת את הציור.

      אהבתי

  3. תודההההההה שהעלית ציור – הוא נהדר ואגב ככה בדיוק דמיינתי את אמא שלך (כמו הציור). וגם הצילום מקסים ושובה לב.
    אהבתי שחגגתם לכם בשקט רק שניכם באותו רגע את יום הולדתו של השותף. והתכווץ לי קצת משהו בפנים כשהביע צער על הצחוק שחסר…….החיים משנים אותנו, וגם אירועי חיים משנים אותנו.

    Liked by 1 person

    1. החיים בהחלט משנים אותנו, למרות שמשהו נשאר. זיכרון? גרעין?
      אני תוהה אם היכולת להצחיק פשוט נעלמת, או שהיא נדחקת החוצה בגלל תכונות אחרות שמחליפות אותה. בפעם האחרונה שהשותף ניסה להצחיק בפומבי (קטע סטנדאפ שהכין לבר מצווה/בת מצווה של שני הילדים הגדולים שלנו) זה היה פלופ אדיר. איש לא צחק, ואולי גם לא הבינו. מי שמאוד מצחיק עכשיו (ברמה של, נו, פיפי. בחיי) זה הבן הגדול שלי. אני תוהה אם גם אצלו זה ייעלם.

      אהבתי

  4. הצילום, עם החיוך והחיבוק והצבעים הזוהרים שלו פשוט נפלא.
    הציור עם הריכוז וההקפדה שבו – נהדר.

    מצאתי את עצמי חושבת על – לאן נעלם המצחיק? האם זה קשור ליכולת לשלוט בניואנסים של השפה העכשיוית, ללהיות מעודכן? אולי לשמחת חיים ורצון להיות במרכז?
    אין לי תשובות.

    מזל טוב לשותף והמון רגעי זכרון צלול לאמא שלך.
    ולך חיבוקים.

    Liked by 1 person

    1. תודה, יקירה. אני תוהה גם כן לאן נעלם המצחיק. האם זו תופעה כללית, ועובדה, אין סטנדאפיסטים מבוגרים, האם זה משהו שנעלם יחד עם הרעמה ועם העור המתוח. ואולי צריך להתאמן, כמו שמתאמנים על כושר ועל כל דבר אחר, ואם לא מתאמנים מתנוונים, ושריר הצחוק פשוט הופך לרפה וחסר כוח. לא יודעת.

      אהבתי

  5. קודם כל ציור נהדר! פוסט מרגש וכתוב כל כך נוגע. אהבתי את מה שכתבת על הומור וסקס. היחיד שנמשכתי אליו בחיים הצחיק אותי עד טירוף ( אחר כך גם שנאתי עד טירוף…) . אימא שלי לא אגרנית של חפצים אבל אגרנית של זיכרונות וקיטלוגם לפי מיטב הבנתה. מחר בת 85. אז אהבתי את הציטוט שלך בכותרת. ומוסיפה: אני עומדת במעגל ומביטה סביב, אני מושיטה את ידי ובואי לרקוד אתי… ״ אבל היא לא באה.

    Liked by 1 person

    1. לקבל ממך אישור על הציור זו מחמאה אמיתית. אני חושבת שהומור (וגם אינטליגנציה גבוהה) זה סוג של סקס עם המוח. וודי אלן למשל משך אליו נשים יפות כמו דיאן קיטון ומיה פארו (ואני לא נכנסת כרגע לפרשיות הפדופיליה שלו). הומור הופך אפילו את דובי גל לנחשק, וזה תמיד הנשים שמעריכות את חוש ההומור, אף פעם לא שמעתי על גבר שנמשך לאישה בגלל חוש ההומור שלה, ואני יכולה רק להעריך שזו עדות ליכולת הנשית להתייחס למשחק המקדים בין האוזניים בתור הדבר החשוב ביותר.
      ברכות לאמא שלך היום, וגם אם היא לא באה לרקוד, אולי היא שם בשביל חיבוק או נשיקה, או אפילו מבט. חסדים קטנים שאני לא מזלזלת בהם בכלל.

      אהבתי

  6. אמא שלך מזכירה לי מאוד את סבתא שלי, גם הבית שלה מלא ביצירות צבעונית שהיא יוצרת במועדון.
    פייטים, קרמיקה, עיסת נייר ומה לא.
    כמו אמך, גם הזכרון שלה כבר לא מה שהיה מה פעם ויש צורך לחזור ולהסביר או לספר לה דברים שכבר ידעה.

    נגעה ללבי ההערכה הכנה והיפה של אמך לאביך (ז"ל).

    Liked by 1 person

    1. איזו נהדרת את שהגבת לי מתוך הטיול בחו"ל🤗. נדמה לי שבשלב הזה של הזיקנה זו חזרה לילדות מכל כך הרבה מובנים, וכמו שילדים בגן יוצרים וההורים הגאים תולים את היצירות על המקרר כך גם הם, וכיף להם עם זה. הבוקר אמא שלי הראתה לי את העבודות שלה שתלויות על הקיר במועדון. האינטראקציה בינה ובין ה'חברים' במועדון לגמרי כמו בגן, כולל מי יושב ליד מי, וחבורות. לדעתי יש איזה זקן שמתחיל עם אמא שלי, אבל מכיון שהיא לא זוכרת את שמו הפילרטוט איתו כמו חדש כל יום.
      סיפרתי לאחותי הגדולה את מה שאמא שלי אמרה על אבא שלי והיא התרגשה עד דמעות.

      אהבתי

  7. קראתי את כל התגובות ואני מוסיפה שהתרגשתי מאוד לקרא את הפוסט שלך
    אוהבת את ההקשרים המעניינים אצלך בין ראשית הפוסט להמשכו
    נצרי ושמרי את הרגעים הנפלאים עם אמך
    הציור כל כך מוחשי
    וכמובן מזל טוב לאישך !

    Liked by 1 person

  8. איזה כיף שהעלת לכאן ציור. כל כך חיכיתי לזה. הלוואי וזה רק פתח לעוד.

    יש לי חברה, שתמיד כשאני מספרת לה שאני יוצאת עם מישהו, היא שואלת אותי "טוקס הוא מצחיק אותך?" בעיניה זה אחד הדברים הכי חשובים בזוגיות.
    אני מאמינה שהשותף עדיין מאוד מצחיק, פשוט התקופה והמושג "מצחיק" השתנו מאוד.

    Liked by 1 person

    1. כשהשותף אמר שהוא רוצה לחזור ולהצחיק, אולי לעשות סטנדאפ אשכרה צחקתי, ואז הוא אמר 'רואה? אני עדיין מצחיק אותך'. זה באמת קרע אותי. כן, אותי הוא עדיין מצחיק.

      אהבתי

  9. לא מזמן הייתי בבוקר נשי עם עינב גלילי (המהממת :)) והיא אמרה שאפשר למדוד את טיב הזוגיות לפי כמה פעמים ביום הזוג צוחק יחד 🙂 אז אני מאחלת לכם המון שנים של צחוק מתגלגל!

    Klemotten אחח גרמנית מזכירה נשכחות, לא ידעתי שזה אומר גם דברים אחרים, הייתי בטוחה שהמשמעות של המילה היא בגדים, חידשת לי 🙂

    איזה כייף ששיתפת את הציור, הוא ממש יפה! אני מאוד אוהבת את הזוית ממנה בחרת לצייר, מיוחד מאוד

    Liked by 1 person

    1. הפתיעה אותי התשובה שלו, שחסר לו יותר צחוק בחיים, ושהוא רוצה לחזור להיות מצחיק, אבל בדיעבד יש בזה הרבה הגיון (ועינב גלילי הסבירה אותו 🙂 )
      עכשיו כשקראתי את המילה בתגובה שלך קלטתי שכתבתי לא נכון, ושצריך להיות Klamotten. הגרמנים מומחים בהם, דברים, כל השווקים של היד השניה, החפצים הישנים על גבול הענתיקות, בגדים ומציאות.
      ותודה תודה על התגובה לציור. איזה כיף שאהבת 🙂

      אהבתי

  10. מזל טוב לבנזוג ושימשיך להצחיק אותך שנים רבות. אשרי אימא שלך, שבסך הכל מסתמן שהיא שמחה ושומרת על אופטימיות במצבה.
    אם אני לא טועה, אני מבחין בשילוב טכניקות בציור שלך. השיער מנוגד בטכניקת הצביעה של הפנים ונראה כמעשה צבעי פנדה מז'ורים (?). לעומת הפנים vbראים כשילוב שרטוט בעפרון וצבעי מים -בצביעה מלאה, רכה ומינורית. לפחות כבה זה מצטייר בעיניי. אהבתי מאוד את הציור ואת הניגודים האלה בו.

    Liked by 1 person

    1. תודה, תודה קנקן, על הברכות ועל המבט המעמיק בציור. כל הציור נעשה באותם צבעים, צבעי גיר (כמו פחם, אבל צבעוני), אבל בפנים השתמשתי באצבע כדי לרכך את הקוים, ולכן אולי זה נראה כמו צבעי מים. כיף לצייר איתם, אבל בזמן האחרון פשוט כיף לי לצייר בכלל.

      אהבתי

  11. זה כייף להיות עם אדם מצחיק וחכם (שיודע להיות גם רציני כשצריך)
    ההורים שלי שניהם אנשים מאוד רציניים (וזה עבר גם אלינו הילדים)

    אהבתי את הציור
    רואים שאת אוהבת את אמא שלך דרכו
    בחירה מעניינת של צבעי פנדה…

    Liked by 1 person

    1. תודה, N-Lee, אני ממש מעודדת מהתגובות לציור שלי, אם כי באמת שאין לי יומרות, רק לצייר בשביל הגירוד הזה באצבעות. השותף היה מאוד מצחיק פעם. ממש מצחיק ברמת סטנדאפ, כזה שתמיד כיף איתו. היום הוא כבר לא ככה, ולהיפך, הוא איש מאוד רציני. רק אני מפעם לפעם עוד רואה הבלחות. אבל על כך בדיוק הוא הלין, שהוא השתנה במובן הזה.

      אהבתי

  12. פוסט מחמם לב והתמונה והציור מקסימים. איזה חיוך מקסים יש לאמא שלך עם הצבעוניים….

    והשאלה ששאלת את השותף והתשובה שלו, אני אוהבת אתכם. את הזוגיות שלכם ואת הכנות והאמת בינכם.

    אני אוהבת את החיבורים בין מערכות היחסים השונות, העצב והשמחה. גם אני רוצה לצחוק יותר, לשמוח יותר.

    שיהיה שבוע טוב!

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s