פעם קראתי ראיון עם הפסיכולוג הראשי של מדינת ניו יורק שהאמין באסטרולוגיה. 'אתה באמת מאמין שניתן לחלק את כל האנושות ל-12 סוגים?' שאל בפליאה המראיין, והפסיכולוג חייך ואמר '12 זה באמת הרבה מידי'. במשפחה שלי יש בתולות ועקרבים, שוורים, טלאים, דגים ונסיכות, אבל בעיקר יש מקבץ גדול של מאזניים בימי הסתיו המתקררים ודליים לימי הגשם. כולם היו דליי: החבר הראשון שלי היה דלי, ואחותי הגדולה היא דלייה ובעלה דלי וגם השותף שלי דלי. וכעת השאלה היא איך לציין את היום והאירוע.
אני מתכונת לפתוח קבוצת ווטסאפ חדשה לרגל האירוע ומגלה שקבוצה כזו כבר קיימת, מלפני שנתיים, מעדכנת את המספר הנכון ומפעילה אותה. אלא שאז הבת מתקנת אותי: מסתבר שהורדתי שנה מהגיל הנכון של השותף. בגילו מספיק להיות רזה כשהשערות עדיין מחוברות לראש, גם אם הן מאפירות, כדי להוריד שנה מהמונה. או שאני מדחיקה. בינתיים אנחנו משריינים תאריך כמה שבועות קדימה. אני מבקשת מהילדים רעיונות אבל על מי אנחנו עובדים: ביני ובין השותף יש הסכם שלא מפתיעים זה את זו. בכל זאת אני מתכוונת להגיש לו הצעות 'מבושלות', עניין של ניסיון עבר. אם נסענו לחופש משותף בחו"ל או חגגנו יומולדת באירוע שדורש יותר מהזמנת כל הצאצאים אלינו הביתה לבישולים שלו זה כי אני ארגנתי, הוא אישר. אני ארגנתי נסיעה לפסטיבל המסכות בונציה לפני כמה שנים. אני תיאמתי ביקור במבשלת שיכר וטיול בשמורת הטבע שאליה נהגנו לקחת קבוצות לפני שנתיים. אני אירגנתי ביקור טעימות יין וגבינות ביקב לפני שנה. המסקנה שלי מהשנים האחרונות שכל אירוע צריך להתחיל בטעימות אלכוהול, עושה פלאות למצב רוח של כולם.
אחותי הגדולה בינתיים מתכננת מגה-אירוע ליום ההולדת של בעלה. אחותי רכזת התרבות של הישוב שלה מאז הקמתו בערך, כך שאין אצלה אירועים קטנים. תוסיפו לזה את העובדה שהגיס שלי הגיע למספר עגול, ושלפני שנתיים הם לא חגגו כי אמא שלו נפטרה, ושנה שעברה אבא שלי נפטר. ילדים, גיסות, אחיינים, ובני דודים שלו, כולנו מוזמנים. סיור במחוזות ילדותו בעכו, ארוחה גדולה במסעדה, סרט שהיא הפיקה מתמונות סרוקות וסרטונים. זה אומר לקחת יום חופש מהעבודה, אבל גיסנו הגיע למספר עגול, ואחותי יודעת ללחוץ כשצריך. ובכלל, למה אנחנו מתקשים להתגייס לשמחה. כשם שהייתי זורקת הכל ומתגייסת אם היה קורה אסון, צריך להשתתף באותה מידה לפחות בשמחה.
בבוקר היום שלפני, השותף מפתיע: תכיני תיק. בואי ניסע לשם כבר היום בערב. אמצא לנו מקום. אנחנו נוסעים, ומגיעים בגשם שוטף לעכו העתיקה. אני מתאהבת בחדר שלנו, בחלון שניבט לים, בעובדה שהליכה בסימטאות של עכו זה קצת חו"ל עם נגיעות של יפו ושל הכפר הערבי שלנו. למחרת בבוקר אני מעדכנת את אחותי הגדולה שסגרירי אבל לא גשום, והיא נושמת לרווחה. התוכנית יוצאת לדרך.
גיסי נולד במחנה עקורים בגרמניה. אמא שלו שרדה את אושוויץ ואת צעדת המוות עם רגל שבורה בגיל 19. את אבא שלו לא הכרתי. נפטר מסיבוכים רפואיים של השואה עוד לפני שהגיס פגש את אחותי. הם הגיעו לעכו וגרו בעיר העתיקה, והגיס מראה בהתרגשות רבה את החצר שבה שיחק. לאמא שלו היתה מסעדה בעכו, מסעדת פועלים אשכנזית שמכרה גפילטעפיש, רגל קרושה ומרק עוף. האורח המפורסם ביותר היה פול ניומן, כשכל ההפקה של הסרט אקסודוס אכלה אצלה צהריים.
אחותי מספרת לכולם איך היא והגיס נפגשו. היא היתה בנח"ל, ועבדה במרכזית הטלפון. באותם ימים היו בכל הסביבה 3 קווי חוץ, ושנים תמיד מקולקלים. היא בעיקר העבירה שיחות פנימיות בתוך היישוב. ואז הגיע השיחה מגיסי. קו חוץ, הוא ביקש, והיא ענתה – תמתין בתור, כמו כולם. והוא, שהיה רגיל שהבנות מעבירות לו קו מיד, ירד למרכזיה כדי לראות מי העזה לשים אותו בתור כמו אחד העם. לגיס שלי היה קסם הורס בסגנון ז'ראר דפארדייה הצעיר, וכשהוא פגש את אחותי הקלולסית היא מיד נתנה לו. קו חוץ, כמובן. כשאחותי מספרת את הסיפור היא עדיין מסמיקה. אני מבינה אותה לגמרי. גם אני הייתי נותנת לו קו חוץ.
כמו מניפה 
גם אצלנו: אני דלי ואשתי דגים. אני אוהב את הצפיפות הזו בתאריכים. מזל טוב לכולם!
אהבתיLiked by 1 person
אז גם אתה בחוגגים (או במדחיקים) בימים אלה. מזלטוב?!
אהבתיאהבתי
תודה. כן, אני כבר אחרי:)
אהבתיLiked by 1 person
צודקת אחותך בנוגע להשתתפות באירועים משמחים, זה לא פחות חשוב מאשר ההשתתפות באסונות. הרי לא סתם אומרים "נתראה בשמחות" 🙂
אהבתי את סיפור ההיכרות של אחותך והגיס, סוג של חיפש קו חוץ ומצא מלוכה.
כיף לשמוע את הסיפורים האלה מפעם, כשאנשים הכירו פנים אל פנים ובסיטואציות מגוונות. היום לתחושתי, המסכים נמצאים בכל מקום כולל בעולם הזוגי. לא שזה בכרח רע, רק קצת יותר משעמם.
אהבתיLiked by 4 אנשים
ואני אהבתי את ההגדרה 'חיפש קו חוץ ומצא מלוכה'. עכשיו שאני חושבת על זה סיפורי ההכרות של הדור הנוכחי יהיו באמת ברובם מאוד מונוטוניים: פתחתי פרופיל ב(שם של אתר דייטינג כלשהו) וכו'. מתה על סיפורי הכרות מעניינים. המבט הראשון, הנסיבות, מזג האוויר. מהרגעים משני החיים בדיעבד שנחרטים בזכרון ובכל החושים.
אהבתיאהבתי
היה לכם חדר נורא יפה. ואני אומרת לעצמי: אם לא ציורים שציירה, לפחות היא שמה צילומים שצילמה 🙂
מזל טוב לחוגגים!
אהבתיLiked by 1 person
באמת חדר יפה, ואפילו המדרגות הרעועות והמחליקות בדרך אליו לא גרעו ממנו ואולי הוסיפו לחינו. אני מציירת בימים האחרונים די הרבה. אולי עוד אעלה, נוור סיי נוור. תודה 🙂
אהבתיLiked by 1 person
האווירה של עכו העתיקה היא נהדרת
ויפה שעושים שמחות כאלה שכולם באים
בסופו של דבר כמה פעמים כבר יוצא לנו להיפגש עם כל המשפחה בבת אחת
אהבתיLiked by 1 person
עשו שם גם עבודה ממש טובה בשימור ושחזור, וגם אין שם דוחק והמון אנשים. בקיצור, לגמרי לטעמי. וכן, זה באמת לא אירוע שגרתי ורגיל, ואנשים לקחו יום חופש מהעבודה במיוחד וזה היה ממש נחמד.
אהבתיאהבתי
מזל טוב לבעלי השמחה. יפה לכם החגיגות והתמונות מייצגות האווירה. כה ירבו השמחות.
אגב מעניין אם התגובות כמו זו דרך גוגל פלוס ימחקו כאן, ברור שלא אוכל להמשיך להגיב כאן עם האוואטר של הבלוג שלי דרך גוגל פלוס. אין לי גם חשבון פייסבוק שאוכל להגיב דרכו. אמנם יש לי חשבון וורדפרס רדום אבל אני שונא את האווטאר השחור האוטומטי.
אני מניח שזה עשוי להשפיע גם על חלק מהמגיבים כאן, שאין להם חשבונות וורדפרס או פייסבוק.
אהבתיLiked by 1 person
האמת קנקן, שמגיע לך קרדיט על רעיון הביקור ביקב ביומולדת. נדמה לי שסיפרת פעם בבלוג שלך על ביקור כזה לרגל יום ההולדת שלך, ומשם לקחתי את הרעיון. זה עד כדי כך נחמד לפתוח אירוע עם טעימות אלכוהול שגם הפעם הבאנו איתנו מתנה לבעל השמחה שאוהב דברים כאלה בקבוק ויסקי משובח מיושן במשך 16 שנה והרמנו כוסית לחייו.
לא יודעת מה יהיה אחרי שגוגל + יסגרו.
אהבתיאהבתי
אני לא יןדעת למה, אבל המשפט הזה הצחיק אותי ממש: "כשם שהייתי זורקת הכל ומתגייסת אם היה קורה אסון, צריך להשתתף באותה מידה לפחות בשמחה."
מזל טוב לחוגגים 🙂
הלוואי עלי סיפור הכרות כמו של אחותך… מהדברים שחושבים שקיימים רק בסרטים בהם התסריטאי הוא בעל ראש רומנטי מוגזם.
אהבתיLiked by 1 person
זה משפט שאמרה לי חברה טובה, ואשכרה שינה את הגישה שלי לאירועים כאלה. במקום לקטר על כך שצריך לשנות את סדר היום, לקחת חופש, לנסוע לקצות הארץ, זה הפך להיות 'חברים טובים ניכרים ביכולת להשתתף בשמחות ולא רק באסונות'. סיפורי הכרות הם ז'אנר רומנטי עם פוטנציאל נהדר לסרט או ספר. באמת כאילו תסריטאי תזמן את הדברים וביים אותם.
אהבתיאהבתי
אני מכירה דלי אחת מתוקה במיוחד שתחגוג יום הולדת ביום שני, אבל חגגנו לה במשפחה כבר בארוחת שישי.
יום הולדת זה אירוע אדיר ונפלא ואני לא מבינה את אלה שלא חוגגים או נהנים ממנו 🙂
הצילומים שלך נהדרים, אפשר להרגיש את האווירה של המקום.
מזל טוב לחוגגים כולם 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה איתך שצריך לחגוג, אבל איכשהו קל לי יותר לחגוג ימי הולדת של אחרים, ואילו את של עצמי אני קצת מדחיקה, וכמעט תמיד נתקפת ביומולדת בלוז. תמיד קוראת אצלך את התיאורים הנפלאים על הארוחה שבה כולם באים ומשתתפים וחושבת שאת צודקת לגמרי וככה צריך. כלומר, אני לגמרי מבינה גם את החוגגים וגם את המדחיקים והנמנעים
אהבתיאהבתי
אחותי הגדולה דלי. אני לא מכירה מספיק אנשים אבל חשבתי שיש יותר סוגים. הסיפור של אחותך וגיסך באמת מגניב! עכו יפיפייה!
אהבתיLiked by 1 person
לא יודעת כמה סוגי אנשים יש, אני לא בטוחה שאפשר ככה לחלק לסוגים, אבל כן יש קווי אופי משותפים לכל הדליים שאני מכירה. מצד שני, יש גם הרבה הבדלים. בקיצור, זה לא יותר משעשוע בדיעבד (למשל, העובדה שאני מתחברת לדליים משום מה), ולא, נניח, קו מנחה לחיים. הסיפור של אחותי אחד הטובים. בחתונה של הבן הגדול שלי נפגשנו עם המשפחה המורחבת של הכלה בשבת חתן וכל זוג סיפר את סיפור הפגישה שלו (וגם נתן לזוג הצעיר עצה לחיים הזוגיים). זה היה מאוד מעניין ולגמרי שבר את הקרח. בעיקר זכור לי סיפור ההכרות של סבתא וסבא (שנפטר מאז) של הכלה. היא סיפרה שהיא ראתה אותו במדים של חיל האוויר הבריטי בתקופת מלחמת העולם השניה ברכבת, והיא התחילה איתו. 🙂
אהבתיאהבתי
סבתא מגניבה!
אני מוקפת בעקרבים 🙂
אהבתיאהבתי
לגמרי מגניבה. הנכדה הגדולה שלי שהיתה אז בת שנה וחצי קראה לה 'אריה' בגלל שהיתה לה תיספורת נפוחה כזו של נשים מבוגרות. ביני לבין עצמי כך אני עדיין קוראת לה. והמשפט 'אני מוקפת בעקרבים' הצחיק אותי. רק מעיד שיש דבר כזה 'מקבץ' לכל אחד, ואני לא בטוחה שזה מקרי. אולי.
אהבתיאהבתי
יש תקופות מסויימות בשנה שיותר יולדות בהן (או אולי: יש תקופות מסויימות בשנה שיותר הורים בהן, אבל לא בהכרח כי פגים) אז אולי הכל עניין סטטיסטי, ויש מזלות מסויימים שפשוט יותר שכיחים באוכלוסייה.
עכשיו נולד לי אחיין. הוא הראשון מדור הנכדים שנולד בשיא החורף.
אצלנו אחותי הקטנה היתה האריה, גם רעמה בלונדינית, גם שאגות על ציפורים בחלון בבוקר, וגם מזל אריה. (במקביל, היא גם היתה אפרוח, כי קטנה ובלונדינית. [עד שעקפה אותנו בגובה. טוב נו.])
אהבתיLiked by 1 person
אני לא בטוחה שסטטיסטית זה נכון, שיש יותר עונות שיולדות בהן באוכלוסיה כולה. מזל טוב לאחיין החורף! אצלנו זה כמעט ברירת המחדל 🙂 ויש משהו בדמיון בין האפרוח צהוב הפלומה ובין האריה עם הרעמה, נדמה לי שאלה שני הצדדים של אותו המטבע 🙂
אהבתיאהבתי
יש סטטיסטיקות על הלידות בשנים האחרונות, אני לא בטוחה אם יש כאלה גם על תקופות מוקדמות יותר, אבל לפחות בשנים האחרונות ילדו הרבה יותר ביולי-אוגוסט.
אהבתיLiked by 1 person
מזל טוב לכל החוגגים 🎊🎉🎈🎁
אני כמובן דלייה וגם 'שריתה' אשתו של 'שותפנו'. גם חמי ז"ל היה דלי וגם גיסי דלי – אבל כמו שאמרת בעצמך, יש קווי דמיון אבל גם יש הרבה שוני. וכמי שלמדה אסטרולוגיה כמה שנים טובות ועדיין נוברת בזה פה ושם, אני יכולה לומר שזה גם משום שאף אחד הוא לא "רק" המזל העיקרי שלו (בעצם, המיקום של השמש ביום הולדתו) אלא שילוב מורכב ומרתק של מיקום כל הפלנטות בשמים ברגע לידתו (כן, לא רק התאריך, גם השעה, וגם המיקום הספציפי על פני כדור הארץ) – ומכאן נובע ים של הבדלים. וגם – הרצון החופשי. כל אחד מאיתנו מקבל בלידתי "קיטבג" של תכונות, אבל רק הוא בוחר איזו מהן ליישם, כמה, ובאיזה אופן. כפי שאמרתי – מרתק.
גם אני בעד להתגייס לשמחה לא פחות מאשר לאסון, וכל הכבוד לך ולמשפחתך על ההקפדה לחגוג ולשמוח באופן יזום, הרי שאת העצב והאסון אנחנו מקבלים גם ככה, בלי לתכנן.
הצילומים נהדרים, ממש מרגישים את האווירה של עכו (וכן, גם חשבתי על הטיפוס במדרגות….בעיקר עם המזוודה…)
סיפור היכרותה של אחותך עם בעלה הזכיר לי את היכרותה של בת דודתו של T (מכונה אצלי 'חיפה') עם בעלה. גם היא היתה מרכזנית….אוהבת מאד סיפורי היכרות. אולי כמו שפעם היינו מעבירים "שרביט" בישראבלוג על נושא מסוים וכל אחד היה כותב את שלו….אפשר להתחיל "שרביט" של איך הכרתי את בן/בת זוגי או לא פחות מעניין – איך הורי הכירו….איך ילדיי הכירו את בני זוגם….מה שמתחשק……..
בכל מקרה עכשיו אני מחכה לשמוע איך תחגגו את יום הולדתו של השותף………..
אהבתיLiked by 1 person
זו בדיוק הנקודה: העצב נופל עלינו בלי תכנון, וכולם עוזבים הכל ובאים. קל גם להזדהות עם עצב, מיד הוא מדבק וחודר לנשמה. ואילו שמחה הרבה יותר קשה לחוות, ודאי מכלי שני. לא יודעת למה זה כך, למה אנחנו בנויים כך שיותר קשה לנו להזדהות עם שמחה מאשר עם עצב, אבל לכן צריך לדעתי לעשות מאמצים של ממש כדי להשתתף בשמחה, אשכרה להשתתף ולא רק להיות נוכחת. עוד משפט של אחותי הגדולה שליווה אותי ב'עונת החתונות' של הילדים שלי: צריך כוח בשביל לשמוח, וגם זה נכון.
המלון שבו שהינו בעכו מורכב בעצם מבית מרכזי והרבה חדרים בבניינים סמוכים. אחרי שנרשמנו בקבלה בעל הבית לקח אותנו לחדר שלנו דרך סימטה וכניסה לחצר אחרת, וסחב גם את המזוודה עבורנו. מאוד הזהיר אותנו שלא להחליק במדרגות הרטובות. אולי זה לא מתאים לכל אחד, אבל אני דווקא אהבתי.
לא חסידה גדולה של שרביטים, אבל כן שמחה אם אני או מישהו אחר מספקים השראה לכתיבת פוסט. והנושא של 'איך פגשתי את (אמא/אבא/המשמעותי/ת וכדו')' מיד מדליק אותי. סיפורי המפגש הרומנטיים הם כמו מבט בניצן ענוג שמתחיל ללבלב, כשרק בדיעבד יודעים אם יצמח ממנו עץ גבה צמרת שיתן פירות מתוקים או אטד קוצני שיעלה באש וישרוף את היער כולו.
אהבתיLiked by 1 person
תמונות יפות שגורמות לי לאיזו צביטה בלב, כי אני מתגעגעת למקומות כאלו, עם יופי ואווירה "של פעם"… התמונות האלו שוות ערך לשירה, מבטאות משמעות פיוטית ועדינה שנוגעת בלב…
איזה יופי שנהניתם ביום המיוחד הזה, ובהצלחה ביום המיוחד הבא בחגיגת יום ההולדת של שותפך! מזל טוב לו ולכל החוגגים בעונה זו 🌸
סיפור ההיכרות של אחותך ובן זוגה באמת חמוד 😃 ומחמם את הלב, אחרי כל התלאות שעברה משפחתו…
חחחחח, "הייתי עושה לו טובה" out, "הייתי נותנת לו קו חוץ" in. זהו, נראה לי שזה ביטוי שיכול לתפוס! 😁
אהבתיLiked by 1 person
יש משהו באור החלבי הזה של ימי הסגריר שבאמת משרה אווירה של פעם או של חו"ל, כי אנחנו רגילים בארץ שלנו לשמש קופחת בקיץ ומסנוורת בחורף, לאור חזק מאוד שלא משאיר מקום לחמישים גוונים של אפור, אלא לשחור – לבן מאוד ברורים. בעיקר אהבתי את השקט ואת העובדה שעכו ריקה יחסית. אנחנו ארץ קטנה וצפופה מאוד, עם או בלי שפם, ומאוד קשה למצוא מקומות שבהם יש חנייה בשפע ולא צריך להתחכך בהמונים.
גיסנו בכה כשסיפר על ההורים והילדות שלו, וזו פעם ראשונה שאני רואה אותו ככה דומע. זה היה מאוד מרגש, בעיקר כי הוא באמת טיפוס מחוספס בסגנון הגברים של מרלבורו. ולגמרי הייתי נותנת לו קו חוץ 🙂 ורק אני תוהה אם ילדי דור הZ בכלל יבינו את המטאפורה
אהבתיאהבתי
לפעמים אני מרגישה שאני מפספסת מקומות כשאני מטיילת בהם, שאני לא הולכת בהם לכל המקומות ש"צריך". למשל, עכו. לפני כשנה-שנתיים אני ובן זוגי עברנו שם לטייל, אחרי שאמרתי שאני רוצה לטייל סוף סוף כי אנחנו בכלל לא מטיילים, וזה היה בעונה היחסית חמה, וכל מה שאני זוכרת זה שהיה לי נורא חם ולא הרגשתי טוב, אכן זה היה טיול תחת השמש הקופחת, ואיכשהו לא זכור לי שמצאנו מקומות ציוריים, אף על פי שהלכנו לפי איזה מסלול מותווה מראש. לא מצאנו בבירור את כל נקודות הציון שעל המסלול. והיינו באיזו חומוסיה ידועה בשוק והרגשתי שהכול מלוכלך וג'יפה והגעיל אותי לאכול שם (שאלתי עכשיו את בן זוגי – הוא אומר שזה היה חומוס סעיד בשוק, שדווקא נחשב אחד הטובים…).
אוף, למה החוויות שלי כאלו כאוטיות ושל אחרים כל כך עשירות ביופי והנאה…
אני נורא מתגעגעת לצפת שבה ביקרנו לא מעט בילדותי כי קרובת משפחה מבוגרת של אמי גרה שם באיזה בית ציורי… מעניין אם הייתי מבקרת שם עכשיו אם בכלל הייתי מוצאת שם משהו יפה בכלל… סליחה על הנימה הממורמרת, אבל זה סתם מבאס אותי שיש בי רעב גדול לביקור במקומות יפים, ואמנם בחו"ל היינו במקומות שיופיים עוצר נשימה, אבל בארץ זה משום מה לא עובד – כולם אומרים לי כמה מקומות יפים יש בארץ, אבל אני לא מצליחה להגיע ליופי הזה כנראה… וחבל לי.
אוי כן, גם אני אוהבת את השקט הזה – סמטאות שקטות… הארץ שלנו נהייתה נורא צפופה, אחד בתחת של השני, מלא מכוניות, קשה לי עם זה, אני יוצאת החוצה לעולם וזה מעיק עליי ואני רק רוצה לחזור לשקט שלי בבית… אולי היינו צריכים לגור באיזו פינת חמד בצפון… מוקפת בעצים, עצים, עצים… (ותנים מוכי כלבת?…. חחח, אני לא יכולה בלי למפות את אפשרויות הסכנה והחסרונות בכל מקום…).
אהבתיLiked by 1 person
בגלל שבעברי הייתי מדריכת טיולים (בצבא, במסגרת החברה להגנת הטבע) ואני מכירה היטב את השטחיות של עולם ההדרכה הממוסדת, אני דווקא פחות אוהבת מסלולים מאורגנים. כיום הכיף שלי זה 'ללכת לאיבוד' במקומות ולגלות אותם באקראי. כמובן, תמיד יש סיכון שאפספס את האטרקציה התיירותית הגדולה שבשבילה כולם באים, אבל איכשהו בסוף ממילא מגיעים לחאן או למצודה, או למוזיאון. ובדרך אפשר גם ללכת קצת לאיבוד בסימטאות פחות מוכרות, להתלהב מחתול שמתגנדר בפינת רחוב, או מאישה שעומדת בפתח דלת תכלת עם חלוק לבן מנוקד באדום (שצילמתי). את צודקת לגבי השמש – טיול בשמש הישראלית מצריך כובע רחב שוליים, משקפי שמש, קרם הגנה עם מקדם ענק ובקבוק מים צמוד, וגם זה רק לזמן קצר לפני שבורחים לקרירות של חלל ממוזג. אבל דווקא עכשיו בחורף אפשר למצוא ימים יפים כאלה, חלביים. אולי שווה לך לעשות ביקור תיקון בעכו. בחורף גם סעיד כנראה טעים יותר (אם כי לא אכלנו שם, רק עברנו ליד).
אני גם לגמרי מבינה את הגעגוע לפינה ירוקה ושקטה בצפון. לא יודעת עד כמה זה ריאלי עבורכם, כי עבודה וכו', אבל אם כן, לגמרי שווה. השותף שלי מושך לים. שוב ושוב הוא אומר שכשיפרוש הוא רוצה לגור על יאכטה ולשוט. אני חוזרת ואומרת לו שאני אהיה זו שתחכה לו על החוף. לא תגררי אותי על יאכטה או אוניה בעד שום הון שבעולם. 😦
אהבתיLiked by 1 person
ברור, אצלי בקיץ זה פק"ל: כובע, משקפי שמש, חולצה שמכסה כמה שאפשר את חלקות העור הלבנבנות המאדימות בקלות, קרם הגנה (לפעמים אני מעדיפה עליונית ארוכה דקה ואטומה מאשר קרם הגנה, יעיל יותר) ובקבוק מים (אני כל הזמן צמאה, מסתובבת בטיול עם בקבוק של לפחות ליטר וחצי. כשטיילנו בקליפורניה לפני כמה שנים בזמן גל החום הנוראי, הסתובבנו בשבילי עם בקבוק של גלון! זה היה כבד!). לפעמים צוחקים על מידת ההגנה מהשמש שאני נוקטת, אבל אחרי שיצא לי להיכוות בעבר הרחוק (תרתי משמע), אני מקפידה הקפדה יתרה.
נו, אז סיכמנו, נטייל ביחד ואני אזדנב אחרייך בסימטאות 😁
אב ברצינות – אשתדל לנקוט גישה כזו זורמת ונהנית: במקום להתמקד במה ש"לא", להתמקד במה ש"כן".
דווקא זה חלום שלי ושל בן זוגי, לחסוך מספיק כסף ולעבור למקום שקט בצפון… אם כי גם הצפון הוא כבר לא אותו צפון… ע"ע זיהומי אוויר ונהגים מטורפים בכבישים…
כמובן שאם היו ילדים במשוואה, זה היה מורכב יותר… (ששש, מי מדבר על ענייני ילודה בין שתיים ארבע? הלללו, שקט!).
רק האיזכור של המילה "יאכטה" גורם לי לקצת בחילה 🤢 אני נורא רגישה לזה בנסיעות… נו בסדר, שהוא ייסע לו, ואת המאהבת שמחכה לו בנמל, כמו יורד ים אמיתי…
אהבתיLiked by 1 person
לכן אני מתחברת לאנגלופיליות שלך: משהו בלובן על גבול השקוף של העור שכמה לאור עקיף, מרומז, ולא ישיר וצורב. גם אני מהנכוות, ובילדותי, כשהחומר היחיד שהיו מורחים על העור בחשיפה לשמש היה שמן קוקוס לפני כדי להגביר את הצריבה ולבן (מה שנקרא 'גיל') אחרי כדי לצנן את פליטת החום, הייתי יורדת לבריכה או לים עם חולצה עם שרוולים ונשרפת בכל זאת. דרך החולצה שהיתה כנראה מסננת פחות טובה משחשבתי כשבאה במגע עם מים.
אהבתיאהבתי
אהבתי שבין יתר המזלות, יש לך במשפחה גם נסיכות:). אם אני זוכרת נכון, הנסיכה הקטנה ביותר – הנכדה הקטנה שלך מבתך היא גם מזל דלי, נכון? אני זוכרת שתאריך הולדתה חל סמוך ליום הולדתה של בתי הצעירה שגם היא בת מזל דלי.
אני חושבת שבני מזל דלי הם מוצלחים במיוחד, אולי כי זה המזל כמעט ה"בוגר" ביותר בגלגל (טלה נחשב הראשון, ודגים האחרון). התאוריה הזו הוכיחה את עצמה אצל כל בני מזל דלי שפגשתי, וגם אצל בתי הצעירה (שנולדה בוגרת, בחיי). השנה היא בת מצווש וזה בכלל מרגש. בינתיים נערכו לה כבר שלל חגיגות, והמשפחתית שנחגגה לפני כשבועיים היתה מרגשת במיוחד.
יפה שאת משקיעה בחגיגות יום ההולדת של השותף. אנחנו קצת מחפפים בתאריכים הלא עגולים, המקסימום לרוב זו ארוחה במסעדה עם המשפחה הגרעינית.
דווקא העגול שלי צפוי השנה. אבל כמו אצלך, גם אצלנו אני תמיד המארגנת…
אהבתיLiked by 1 person
מזל נסיכות נפוץ יותר מכפי שנהוג לחשוב 🙂
מזל טוב לנסיכה הפרטית שלך: חגיגות בת המצווה הן אכן תאריך משמעותי וכמו שאמרת מדובר בעצם ב'שלל' חגיגות, ולא רק אחת. קל לי להשקיע ביומולדת של אחרים. בעיקר כי זו הזדמנות לכנס את כולם ולעשות משהו משותף, וכרגע, כשהמשפחה הגרעינית שלנו כוללת כבר שלוש תתי משפחות זה לא דבר של מה בכך. על ארוחה במסעדה אנחנו בדרך כלל מוותרים: תמיד המסקנה היא שהאוכל של השותף הרבה יותר טעים. בעיות של עשירים, אני יודעת.
כשאת המארגנת גם הציפיות שלך בהתאם. בעיני הגישה של פועה הכי נכונה: היא מארגנת גם את החגיגה של עצמה. צריך לעשות את זה, כי האלטרנטיבה היא או לוותר לגמרי ולחיות עם זה בשלום (ואולי לנשום לרווחה אפילו) או לוותר לגמרי ולהתמרמר לבד בחושך.
אהבתיאהבתי
היכרתי דלייה אחת שנהגה לומר "יש חור בדלי" (; ועוד דלי שאמר על עצמו ככה :-)) גם הוא נולד במחנה עקורים.
גם אצלנו יש חגיגות דלי, 1 מהם חזרה מטיול 60 רומנטי בפריז.
מכל מה שקראתי אצלך מה ששאב הכי את תשומת ליבי היתה העובדה שפעם למסיבות משפחתיות מי חשב בכלל על בתי מלון ??? היו כולם מצטופפים בכיף בדירות הזעירות, פותחים מיטות ומזרונים
היו זמנים. לא שיש לי משהו נגד נוחיות כן?
אהבתיLiked by 1 person
את מזכירה לי ויכוח שעלה לאחרונה ביני ובין השותף: השנה אנחנו מארחים את ליל הסדר, והוא מתכוון גם להזמין את אמא שלו, ואני תוהה איפה נשים את כולם (יש לנו 3 חדרי שינה בסך הכל). הוא אומר 'נפתח מזרונים', מקסימום לא נישן לילה אחד, ואני חושבת שזה כבר לא עובד ככה היום.
אהבתיאהבתי
"כשם שהייתי זורקת הכל ומתגייסת אם היה קורה אסון, צריך להשתתף באותה מידה לפחות בשמחה." משפט כל כך נכון ומדויק, הלוואי שכולם יאמצו את הגישה הזו.
מזל שהגיס פגש את אחותך ולא אותי 🙂 , אני מכשפה בעלת צורך לפעמים "להוכיח" לאותם גברים שרמנטיים שאני לא נופלת ברשתם בקלות. ספק אם הייתי נותנת לו קו חוץ, גם אם בתוך תוכי היתה מתנהלת מלחמת עולם. כלומר אוהבת לסבך את החיים המסובכים ממילא.
בדיוק כמו שלא אסובב את הראש אחרי סלבריטאי ואתנהג לידו/ה כאילו מדובר בסתם אדם רגיל.
נדמה לי שבני משפחה נולדים בתאריכים שיאפשרו חיים בצוותא, כלומר בני אותו מזל יסתדרו מצוין כמו גם מזלות מים ואוויר עם מזלות אדמה ומזלות אש עם מזלות אוויר. ואדמה. ברגע שיש חיבור בין מים ואש, לרוב זה לא יחזיק מעמד. (סתם תאוריה שלי)
אצלנו במשפחה זה מאד בולט
אם אינני טועה גם שדות היה בן מזל דלי וכשקראתי שכבר חלפה שנה מאז אביך נפטר, הייתי בשוק.
העיקר שתמיד יהיו חגיגות ושמחות וכל המשפחה תמצא את הדרך המתאימה לה להתכנס ולציין את האירוע. המון מזל טוב!
אהבתיLiked by 1 person
חברה אמרה לי את זה לפני עשור בערך, ומאז אני 'מוכרת' את זה לכל מי שמוכן לשמוע. באמת נכון שחברי אמת ניכרים בעיקר בשמחות, כי באסונות כולם מגיעים. זה ממש שינה לי את הגישה כלפי שמחות, ובמקום לראות בהן 'קנס' כמו שנהוג לומר, אני מתכווננת כעת לשמוח עם, אחרת באמת מה הטעם.
אשר לגיס, אני איתך בדרך כלל, וגם אני סולדת מהערצת סלבריטאים, אבל את לא פגשת את הגיס 🙂 אפילו היום, בגילו המתקדם הוא אדם כריזמטי ונאה, וכל השוואה בינו ובין אחרים בני גילו וגם צעירים ממנו הוא לוקח בהליכה.
הלכתי לבדוק איזה אלמנט הוא מזל דלי, ולהפתעתי הוא אוויר ולא מים. מעניין לפי מה קובעים את זה. בכל אופן, גם המזל שלי אוויר. הכל ברור עכשיו 🙂
אשר לאבי, אכן עברה שנה. לא כתבתי על זה, אבל היתה לנו שבת משותפת, אני עם האחיות שלי ואחי. באמת עברה מהר (מסממני הגיל גם כן).
אהבתיאהבתי
:-)) כנראה בגלל החור שבדלי קובעים זה
אהבתיLiked by 1 person
שכחתי להוסיף שהבקלוואה וכל המתוקים הכי טובים בעכו.
אהבתיאהבתי
מצטערת, אבל במתוקים אני לא חברה של האוכל המזרחי. בקלוואה ושאר אגוזים דביקים ובצק ספוג בסירופ וחמאה לא עושים לי את זה בכלל. במתוקים אני הכי אשכנזיה שיש, פאי תפוחים או פירות, קרם ברולה, עוגות גבינה, וכששחיתות עד הסוף שוקולד עשיר.
אהבתיאהבתי
אני כל כך אוהבת ימי הולדת שאני לא מבינה את אלה שמסרבים לחגוג ..אני לא כל כך מבינה במזלות ולא כל כך יודעת מה זה אומר ואיפה האופק עמד בדיוק כשנולדתי. פעם, כשהייתי בצבא, מישהו החליט שהוא חייב לצייר לי מפה ועד היום אני לא מבינה איך לקרוא אותה, טוב האמת שגם אין לי מושג איפה היא 🙂
בכל מקרה, אם מגיעים כשקורה אסון, אכן אין שום סיבה לא להגיע כשחוגגים ויפה עשה השותף וגרם לכם להיות החלוץ. תמונות יפהפיות ועושות חשק לנסוע לעכו. רשמתי לעצמי בפעם הבאה כשאני מצפינה.
והעיקר…שיהיה מזל טוב לכל החוגגים והחוגגות, שיהיה רק בשמחות תמיד.
נ.ב. אני מזל שור, אם זה אומר משהו למישהו…:-)
אהבתיLiked by 1 person
הורוסקופ ומזלות זה סוג של תבלין, לא יותר, אבל כשקראתי את הראיון ההוא עם הפסיכולוג הראשי של מדינת ניו יורק צחקתי בקול, כי הוא אמר משהו שפוליטיקלי קורקט אמור לא להיאמר, או לכל הפחות להיאמר עם קריצה. אולי באמת היתה שם קריצה. בכל אופן אני בעד חגיגות, ויומולדת זו סיבה נהדרת לחגיגה, גם אם זה רק סימן שעברה עוד שנה ולפעמים את שואלת מה לעזאזל הספקנו. אני כן מבינה למה לא תמיד בא לחגוג בכל שנה רק כי הגיע תאריך מסוים, בלי קשר למצב בחיים או להישג כלשהו. בזה אני כן רואה משהו מלאכותי, ולפעמים זה לא מתאים לי. אבל מתאים לי לחגוג ימי הולדת של אחרים 🙂
אהבתיאהבתי
וואו עכו,כמה שאני אוהב את עכו,בעיקר כמובן עכו העתיקה על מסעדותיה חצרותיה והרחובות הקטנים,לא יצא לי עדיין להנות ממלונות הבוטיק הקטנים ודאי לא היקר שבהם של אורי בורי ששכחתי את שמו ,אבל הנה נתת לי רעיון,אנחנו חוגגים ב26 במרץ 27 שנות נישואין אולי באמת ניסע לסוף שבוע נחמד שם.אצלכם זה דליים במשפחה ואצלנו אלה תאריכים זהים,ככה בני ובתה של אחותי נולדו ב8 באוגוסט בהפרש של שנה,בנה הבכור של אותה אחות ובתי הבכורה נולדו ב3 באוקטובר בהפרש שנתיים לטובתה וכך יש עוד ילדים ודודים ובני דודים שנולדו באותם תאריכים וזה נחמד.
תהנו לכם בחגיגה של האחות הגדולה וגם בחגיגת ההפתעות שלכם.נחמד ככה
אהבתיLiked by 1 person
עכו העתיקה באמת פנינה, לא הייתי שם המון שנים, אולי מהצבא, והיא עברה מתיחת פנים מאוד מוצלחת. יש שם חומוס סעיד, שלדעת הבן שלי הוא אחד הטובים בארץ, ויש גם אורי בורי. אכלנו שם בערב, אבל לא ישנו במלון שלו, אפנדי נדמה לי קוראים לו, שמאוד יקר, אלא בעכותיקה, ואני מאוד ממליצה אם לא אכפת לך לטפס קצת במדרגות רעועות. החדרים ממש יפים, ולשלנו היה חלון ענק לים. בבוקר אכלנו בגג שני מטר מהים וזה היה מרהיב, פשוט עושה טוב לכל תא בגוף.
וכמובן, להסתובב בעיר עצמה, בשוק, לראות את דוכני הדגים והכלים (כמו בעיר העתיקה בירושלים בלי הפחד), בחאן, בטיילת על החומה. מאוד נחמד.
אהבתיאהבתי
היינו בעכו לפני שנתיים לדעתי והיא באמת פנינה' האפנדי הוא באמת מהמלונות היקרים בארץ אבל אבדוק את מה שהצעת,ממש לא איכפת לי לטפס ,מדובר בסוף שבוע,לא כל החיים:-)
את סעיד אני מכיר היטב ויש עוד הרבה מקומות ואיזה מתוקים נפלאים יש להם.עכשיו עשית לי יותר חשק
אהבתיLiked by 1 person
ראשית מזל טוב !! וכמה כיף ומשמח להתאחד בימי הולדת ( משום מה לא תמיד מסתדר ואנשים עסוקים) שתי בנותי בנות אותו המזל (נולדו באותו היום בתאריך לועזי בהפרש של חמש שנים) , לא בטוחה שהן ממש דומות אבל אסטרולוגיה זה משהו נרחב וקצת פרוץ ככל הנראה. ולטייל בעכו אפשר עוד ועוד ותמיד נפלא ומיוחד שם , ובלילה באורות הנמל ובכלל…אגב; יש שם מוזיאון הנקרא "אוצרות בחומה" המכיל חפצים ישנים מתקופות שונות ונוסטלגיות .
אהבתיLiked by 1 person
חשבתי עליך, כי הים אותו הים, ואת קצת צפונה מעכו אם אני לא טועה. אני עוד אחזור לשם למוזיאון ולמנהרה ולעוד דברים שפיספסתי, וכמו שאמרת גם סתם להסתובב ולטייל ולהנות מהמקום.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא מבינה כלום במזלות ולמעשה לא יודעת אם יש דליים בחיי (נסיכות בטוח שיש).
נשמע שהיה כיף גדול וחכם היה השותף שהביא אתכם לשם יום קודם. מעין הקדמה לחגיגה שלו. לפתוח באלכוהול עובד גם אצלנו (בטח אצל עוד רבים). מזלטוב!
אהבתיLiked by 1 person
נדמה לי שכל שבירת שגרה חיובית בסופו של דבר, במיוחד כשמדובר במקום שעושה נעים על העין השטופה 🙂
זה קטע נכון לפתוח באלכוהול. כאמור לא המצאתי כלום, אבל מהיישום אני חותמת על זה בשתי ידיים ובכוס בתוכן 🙂
אהבתיאהבתי
אני אוהבת את הפוסטים שלך על המשפחה, הם תמיד נשמעים מקסימים לגמרי ומאוד מעניינים. מצד שני אולי זאת הכתיבה שלך?
אהבתיLiked by 1 person
בואי נסכם שזה גם וגם 🙂 🙂
אהבתיאהבתי
מזל טוב 🙂 אחותך נשמעת אדם משקיעני ונחמד כשמישהו כזה שאוהב אותך עושה לך מסיבה (כל עוד זה כמובן בגבול הטעם הטוב). בתמונות יפות והשותף מגניב שזרם והוציא אותך ללילה בעכו 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אחותי אדם מאוד אינטנסיבי ומשקיע. אנשים שונים נהנים מדברים שונים, והיא מאוד נהנית מהפקת האירועים האלה. הפעם זה גם היה מאוד מרגש כאמור. וללא ספק שהשותף הפתיע אותי, כי כאמור, אני זו שבדרך כלל מתכננת ואם לא זה לא קורה. והפעם זה קרה 🙂
אהבתיאהבתי
אף פעם לא האמנתי באסטרולוגיה. מצד שני גם אמא שלי לא מאמינה אבל אוי ואבוי למי שעושה לה רעש על התוכנית של מרים בנימיני בשישי. סוג של- שיהיה, לא מזיק.
מרשה לעצמי להגיד שהשותף הפתיע אותי! נוצר לי הרושם שאם מישהו יארגן לילה ספונטני במלון זאת דווקא את…
התמונות יפות, וסיפור ההיכרות של אחותך חמוד!
מזל טוב לחוגגים 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אסטרולוגיה זה סוג של תבלין, ניסיון חביב למצוא קווים משותפים לקבוצה גדולה מאוד של אנשים, שבחלקם איכשהו נכונים כי הם מספיק כלליים. אם ב'להאמין' זה אומר לכוון את החיים שלך בהתאם למפה מסוימת כמובן שלא. אותי זה משעשע, בעיקר כי המקבץ של האנשים סביבי תמיד חוזר לאותם מזלות. נו, טוב. (מרים בנימיני תמיד נשמעת כל כך רצינית ואמיתית. וכשהיא מסיימת את מנסה לסכם את מה שהיא אמרה ונשארת עם לא כלום. גם זו אמנות).
אהבתיאהבתי
וואו, איזה פוסט. אני די אוהבת מזלות ואפילו משתמשת בהם להבין דברים 🙂 אבל איך אפשר בלי לשאול, איזה מזל את עצמך?
נראה לי לפעמים שלכל אישה פינה חמה בלב לנושא של מזלות. זה מאפשר להתייחס לתכונות אופי בצורה משעשעת, ובפרט לעצמנו וליחסים שלנו עם אנשים קרובים. זה מצחיק אבל איכשהו נדמה שיש בזה משהו? או לא?
מזל טוב
אהבתיLiked by 1 person
מאזניים מן הסתם. המציאות סביבנו כל כך כאוטית לפעמים שכל דבר שעוזר להבין אותה או סתם לארגן קצת תופס, גם אסטרולוגיה. אצל הסינים את יודעת זה עובד אחרת, לפי השנה, ואני מניחה שגם זה משעשע באותה מידה.
לא יודעת אם ה'קריצה' למזלות זה עניין מגדרי, אולי בגלל הניסיון לתת הסבר אלטרנטיבי ולא בדיוק רציונאלי. אבל כאן אנחנו כבר גולשים לסטיריאוטיפים מגדריים שלא קשורים למזלות בכלל 🙂
אהבתיאהבתי
מזל טוב לכל החוגגים. יום הולדת זה יום כזה לבקשת הנולד, מעין חג פרטי של התגשמות המשאלות של הלב. לעשות איתם לבחירתם… מהדברים האלו שאנחנו תמיד רוצים לעשות עם מישהו ולא תמיד זה מתאים או מסתדר. לטפח את החיבור.
יופי של ביקור בעכו, איזה כיף!
(משום מה אני פחות מסמפטת את המקום).
אהבתיLiked by 1 person
זו הגדרה יפה, חג פרטי של התגשמות המשאלות של הלב. וגם ההבהרה 'לעשות איתם לבחירתם', כי לא תמיד מה שנראה מבחוץ התגשמות המשאלה של הלב זו ההתגשמות של בעל היום, אלא של מי שמגשים. אז נלך על הטיפוח של החיבור. סוג של המדליק נר מנר, זה דולק וזה אינו חסר 🙂
אהבתיאהבתי
בדיוק מדויק צלול ורענן: "המדליק נר מנר, זה דולק וזה אינו חסר" ככה הכל צריך להתנהל ! מעלל כל ובתוך הכל. איזה יופי מניפונת! מישהו לאחרונה דיבר איתי על ההבדל בין נרות שבת לנרות חנוכה. בנרות שבת אסור להשתמש (במובן להעביר כי לא מעבירים אש בשבת) אך צריך וראוי להשתמש ולהתענג על האור, שהוא אור השבת. בנרות חנוכה אסור להשתמש (בשני המובנים, גם להעביר וגם להאיר) אלא "לראותם בלבד" – זה סוג אחר של אור (של קבלה ובינה אני חושבת, אור שנמשך מבראשית) ולכן לא ישמשו לאור פיזי שמשמש את העין הפיזית כדי לראות פיזית… אני חושבת. ואת הוספת לי עוד רובד כעת.. כי אין חסר, יש רק יש! איזה יופי }}{{ זה כמו ריח, כשמריחים לא מחסירים משהו, לא לוקחים משהו. הדבר נשאר.
אהבתיLiked by 1 person
אוי כמה רומנטי! החתיך ההורס בא לראות מי סרבה לתת לו קו חוץ, והיפהפיה ליד המרכזיה מוקסמת ומקסימה. וואוו!
אהבתיLiked by 1 person
מעניין שהגבת לפוסט הזה אחרי שהגבת לפוסט על המחזר הזלזל של אחותי. הם באמת סוג של משלימים זה את זה, למרות שלא כך כתבתי אותם מלכתחילה 🙂
אהבתיאהבתי