גילטי פלז'ר ב-120 פרקים (נכון לעכשיו): 'הכלה מאיסטנבול'

האורחת בתוכנית התרבות ברדיו המליצה בחום על 'הכלה מאיסטנבול'. אמנם טלנובלה תורכית, היא אמרה, והגיבורה יתומה לפי כללי הז'אנר, אבל עשויה היטב, ולגמרי ממכרת. ממתק חורפי אסקפיסטי אמיתי, הגיבורים יפים ושותים אלכוהול ולובשים את המילה האחרונה באופנה, ואף מילה על ארדואן. והכל על רקע הנופים הכי יפים של איסטנבול ושל בורסה ההררית, העיר שבה גרה משפחת בוראן, שזה תורכית ל'סערה'. וכדי שלא יאשימו אותה בהמלצה לרומן משרתות חלילה היא מוסיפה שבמפגשים עם נשות עסקים ונשות אקדמיה היא מגלה שהיא לא לבד. כל אחת מתקדמת בקצב שלה, זו בפרק שמונים ומשהו, וזו רק בפרקי העשרים, אבל מדובר במגפה אמיתית. מאות אלפי מכורות ואפילו מכורים. בכלל, הטלנובלות התורכיות החליפו את דרום האמריקאיות, ובקרוב נשמע ילדות שאומרות 'גוניידין' (בוקר טוב) והושגלדין (ברוכים הבאים), אללה אללה, במקום הספרדית שלמדו בנות הדור הקודם.

סיפורי אהבה מסתיימים על פי רוב ביום הנישואין. הגיבור והגיבורה נפגשים, ואחר כך הם צריכים להתגבר על קשיים גאוגרפיים ותרבותיים, התערבות של בני משפחה, של נסיבות ואפילו על עצמם (ראו 'על גאווה ודעה קדומה' של ג'יין אוסטן, ועוד נחזור אליה בהמשך), כדי שבסוף השניים יתאחדו ויפסעו בחליפה ושמלה לבנה בדרך לחופה על רקע השקיעה והכתובית 'הסוף'. אולם מה קורה אחרי שהסיפור נגמר? פעמים רבות המציאות טופחת על פני האוהבים, והשנים שעוברות שוחקות את האהבה הגדולה, ולפעמים מחליפה אותה שנאה אדירה או, גרוע מזה, אדישות ושיגרה. הכלה האהובה הופכת לנעל בית משומשת, לא תואר לה ולא הדר. החתן המהודר הופך למטלה, לאבן נגף נוחרת במיטה. הסידרה 'הכלה מאיסטנבול' עובדת הפוך. שלושה ימים אחרי שנפגשו באופן מקרי, ולאחר ששוב הגורל הצליב את דרכיהם וכמו הכריח אותם להתאהב, נישאים פארוק וסורייה והסידרה מתחילה. מכאן ואילך אנחנו מלווים אותם כמו גם את שאר בני המשפחה והחברים שלהם בפרקים יומיומיים מפורטים.

מה, אם כך, הופך את הסידרה למוצלחת וממכרת במיוחד? למה 'הכלה מאיסטנבול' נכנסה לכל כך הרבה אנשים מתחת לעור? נתחיל בעניינים הטכניים: משחק מעולה, סטים מדהימים גם בפנים גם בחוץ, נופים ומנהגים. זהו צוהר לתורכיה העשירה, לאנשים שגרים בבתים מפוארים עם משרתים (סליחה, עובדים), ועדיין לחברה מסורתית במיוחד, שבה מפגש עם האמא בת השישים כולל כריעה לפניה ונשיקה ליד המושטת שלה ולאחריה מגע במצח בגב היד לאות כבוד. אנשים לוקחים ברצינות קריאה בקפה וטקס של שפיכת עופרת רותחת לתוך כלי עם מים, וקריאה בתצורות שיוצרת העופרת. אחרי מי שיוצא לנסיעה שופכים מים, וכשמזל רע פוגע במשפחה שוחטים כבשים ומחלקים לעניים. והשפה. הו, השפה. מהר מאוד לומדים לא רק את המילים שנכנסו לעברית כמו 'מנגל' או 'יוק' (אין) או 'היידה', או המילים שמוכרות מערבית כמו זמאן (זמן) או צ'אי, אלא גם איך פוקדים בתורכית: ראה (באק), רוץ (קוֹש), בוא (גאל), לך (גיט), ו'מה קרה?' (ne oldu). והכל כל כך יפה, צ'וֹק גזל. לאנשים יש שמות שמתגלגלים ועושים מתוק בפה כמו ראחת לאקום: פיקרט (Fikret) ואיפק (Ipek) ואסרה (Esra), נורגול וקיימט, סֶנֶם ואקיף, דילארה ורייהאן. 'הכלה מאיסטנבול' (איסטנבולו גֶלין) ממלאת את התנאי הראשון שנדרש מסיפור טוב – היא מוציאה אותנו מהמציאות שלנו ולוקחת אותנו לעולם אחר, זר ועם זאת מוכר ונוגע.

הכלה מאיסנבול
פארוק, עם סקס אפיל של שנות השמונים, וסורייה, הכלה מאיסטנבול, קפה עם המון סוכר

סידרה שמלווה את היומיום של הגיבורים מזכירה לי סדרות אנגליות מפעם. כמו 'האחים', סידרה אנגלית שאהבתי כשהייתי נערה, שעקבה אחרי משפחה בעסקי התעבורה, גם משפחת בוראן מנהלת חברת אוטובוסים גדולה, בוראן טוריזם. 400 שנה המשפחה שולטת בעיר בורסה, מעורבת בכל מה שקורה בה, משפחת מלוכה לכל דבר. האמא הגדולה, אסמה, היא המלכה. היא גם נקראת בכבוד 'סולטנית', אסמה סולטאן, ומנהלת ביד רמה ובמניפולציות לא עדינות בכלל את חיי ארבעת בניה וחיי העובדים שסרים למרותה. שום דבר לא נעלם ממנה, והיא מונעת מהצורך לשמור על המסורת ועל שם המשפחה. 'מסורת היא ניסיון שמעבירים מדור לדור' היא מסבירה לאורחת שמגחכת על הקיבעון הכרוך במנהגים, 'כלומר, מבססים את העתיד על ניסיון העבר'. מבחינה זו 'הכלה מאיסטנבול' מזכירה גם כן את הספרים של ג'יין אוסטן, שנעים על אותו תפר שבין האופי של הגיבורים מול המסורת והמנהגים. ב'גאוה ודעה קדומה' הבנות לבית בנט שונות מאוד זו מזו, וגורלן נקבע על פי אופיין – ג'יין היפה והתמימה, לידיה קלת הדעת וליזי החכמה. ב'הכלה מאיסטנבול' ארבעת הבנים לבית בוראן מסמלים את החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול, וגורלם בהתאם. כמו שג'יין אוסטן לועגת לדמויות שפועלות לפי מה שמצופה מהן בחברת האצולה הזעירה הבריטית של סוף המאה השמונה עשרה ועושות 'מה שצריך' (מר קולינס הכומר הנלעג ומרת בנט ההיסטרית), ומאדירה את ליזי ואת מר דארסי שנפטרו מהדעות הקדומות שלהם ושברו את גבולות המעמד והמחויבות המשפחתית, גם 'הכלה מאיסטנבול' עוסקת בשאלה איך כדאי להתנהל בחברה מעמדית ומה קורה כשהגבולות נפרצים.

אני אוהבת את היכולת של הסידרה לצייר דמויות מלאות, ולא חד מימדיות. גם לטובים גם לרעים יש היסטוריה, וההתנהגות שלהם מובנת ואפילו מעוררת אהדה. הרשע העיקרי הוא איש אפל ושרוט שהולך לפסיכולוגית, ואנחנו עוברים איתו טיפול לא פשוט. אני מודה שיש לי אליו אהדה גדולה במיוחד ואפילו פיזית אני אוהבת אותו יותר מאשר את פארוק שובר הלבבות. הגיבורה הראשית, סורייה, שוברת את הכלים ובורחת בגלל נסיבות מאוד שנויות במחלוקת, ובא לך לפעמים לתפוס אותה ולטלטל אותה, למרות ואולי בגלל החמידות הכללית שלה.

הכלה מאיסטנבול אדם
הרשע, אדם. הרבה יותר הטעם שלי

כמצופה מטלנובלה, יש בסידרה המון טוויסטים בעלילה ורובם גם סבירים למדי. יש בה גם המון מודעות עצמית, ואפילו הומור עצמי. הדודה של הכלה, סֶנֶם, מכורה לסדרות טלויזיה בסגנון 'הכלה מאיסטנבול', והשוליה של הגיבור, אקיף, דמות סנצ'ו פנצ'ואית, אומר לפארוק: אצלכם במשפחה קורים ביום דברים שאצל אחרים קורים בשנה. אם הגיבורים רק יאכלו ארוחת בוקר משפחתית יחד וילכו לעבודה ויחזרו הביתה לאשה מי יתמכר. לא תמצאו בה מן הסתם הומוסקסואליות, בכל זאת תורכיה, אבל במשפחה שנקראת 'סערה' (בוראן), הסידרה נוגעת בשאלות אנושיות ותרבותיות מרכזיות, סוגיות של הורות ואחאות, קינאה ואהבה, התמודדות עם קשיים כמו מחלה ואבדן הריון, דיכאון אחר לידה, ניסיון התאבדות ובגידה, פערים כלכליים ומעמדיים, ופערים מגדריים. ובעיקר היא עוסקת במאבקי כוח וכבוד, המניעים את המחוות הגדולות בהתנהגות האנושית.

מכל הדמויות מרתקת אותי האם הגדולה, אסמה סולטאן, ואני מביטה בהשתאות ביחס שלה לבנה הבכור, המועדף, היורש האהוב עליה פארוק, ולסורייה, בחירת לבו המפתיעה. כבר במפגש הראשון של השתיים אחת על אחת, כשסורייה נקראת לרחוץ את חמותה המלכותית בחמאם על פי המנהג, החמות מחצינה את העוינות המפורשת שהיא חשה כלפי מי שבעיניה היא 'נחש' שחדר לאחוזה המשפחתית ומודיעה לה שהיא לא תאריך ימים בתפקיד הכלה. מכאן ואילך הכל כשר במאבק של החמות בכלה, כולל התקף לב מזויף והתעלפויות דמה או עזיבה דרמטית של בית האחוזה, והחתן  נקרע בין אהבתו לאשתו ובין אהבתו ורגש החובה לאמו.

הכלה מאיסטנבול אסמה
אסמה סולטאן. החמות מהגיהנום

אני חושבת על חמותי ועל השותף, בנה הבכור. מההתחלה הבנתי שהיא רואה בי מתחרה על אהבתו של הבן, והעוינות כלפי נבעה הן מעצם היותי אשתו, הן ממי שהייתי, זרה ומוזרה לה ולמנהגיה. נתתי לה לתפור לי את שמלת החתונה, אולם לא הבנתי למה היא רוצה שנלך לקנות יחד כותונת לילה לפני החתונה (אני ישנה ערומה, אמרתי לה מול עיניה המתרחבות בהפתעה), או שאעטה כפפות בחתונה. דיברנו שפות זרות, גם כששתינו השתמשנו בעברית. לא אהבתי את הלשון העקיפה שלה, את העלבונות, את הפאסיב אגרסיב שבאמצעותו תימרנה את האנשים שסביבה. אלא שבישראל אנחנו חיים, ואני לא גרה תחת קורת גגה, רוחצת את חמותי בחמאם, או נושקת לידה המושטת. במלחמה שהיא הכריזה עלי ניצחתי בקרב הראשון בלי למצמץ בכלל. הבן שלה אוהב אותה מאוד, אולם מתעב את המניפולציות הרגשיות הילדותיות השקופות שלה. בחודש האחרון הם לא מדברים. משהו בקשר למי צריך להתקשר למי, ולמה הוא לא בא לבקר מספיק. אני מכירה את קוצר הרוח של השותף שגם עסוק מאוד לאחרונה, וצר לי עליה.

השבוע אני מתקשרת אליה. לא קרה כלום, אני מרגיעה אותה כשהיא מזהה את הקול שלי ונבהלת, השותף בחו"ל, רק רציתי לשאול מה שלומך. הא, היא אומרת, כל השבוע הייתי חולה נורא. שכבתי במיטה כמו כלב, ואף אחד לא הכין לי אפילו כוס תה. אני כל הזמן חושבת מה אם אפול, אף אחד לא ידע, אני אמות לבד. אני מקשיבה לה, מזהה את הצורך שלי לגלגל עיניים ומשתלטת עליו, מנווטת את השיחה למחוזות אחרים מלבד הבריאות שלה, שואלת מה היא קוראת, ומה עם הילדה הקטנה שהיא מלווה בהתנדבות דרך ויצ"ו. מתי האזכרה של אבא שלך, היא שואלת, אני רוצה לבוא. בשבוע הבא, אני מעדכנת. תישארו אצלי שבת, היא אומרת-קובעת. כשהשותף חוזר אני שואלת אותו בעדינות מה עם לחצן מצוקה לאמא שלו, כי למרות שהיא עצמאית ולא מעוניינת בעובדת זרה, היא כבר מבוגרת ויש לה פחדים. 'יש לה לחצן מצוקה', מגלה לי השותף, 'וגם אחותי וגם אחי היו אצלה השבוע'.

הכלה מאיסטנבול
Emotional baggage לא מצאתי קרדיט לאמן/נית לצערי

54 תגובות בנושא “גילטי פלז'ר ב-120 פרקים (נכון לעכשיו): 'הכלה מאיסטנבול'

  1. רציתי מאד לצפות בסדרה, שמעתי הרבה המלצות ותורכית זו השפה שדברו בבית (כשלא רצו שנבין ) אבל ללא מצליחה, אין לי הוט ולא וי.או.די וגם בנטפליקס מצאתי רק טריילרים.
    למרות שלא צופה בסדרות, גם לא בדרום אמריקאיות (חוץ מטרה נוסטרה ) ממש בא לי לצפות בסדרה הזו.
    מניפולציות של חמות -מכות שלא כתובות בתורה 😶 והצמונה שהוספת ממחישה בדיוק את זה.

    Liked by 1 person

    1. הפרקים המלאים נמצאים באתר של ויוה ברשת. תגגלי 'הכלה מאיסטנבול פרקים מלאים', ותגיעי אליהם. נכון, יש הרבה פירסומות תוך כדי, אבל שווה. דווקא בגלל שאת מכירה תורכית וגם המנהגים ודאי יהיו מוכרים לך מאוד אשמח לשמוע מה דעתך.

      אהבתי

        1. פרק ראשון כבר מאחור 🙂 שמתי לב שהמבטא כבד יותר מזה שדברו בבית.
          שמתי לב שהענק שלצוואר אמו של פארוק דומה לצמיד שהיה לאמי, ושמתי לב לחליפות, כי אבי זכרו לברכה, מאד אהב את החליפות שהיו תופרים שם וגם ידע להתלבש בטוב טעם.
          טוב את וודאי מבינה, שעדיין אין לי משהו ממשי להגיד על הסדרה, אבל פרק ראשון בהחלט מסקרן.
          אגב, נזכרתי שבילדות היו נוהרים אנשים לבית הקולנוע השכונתי לצפות בסרטים התורכיים ואני התלוויתי לסבי שחי איתנו בבית, בשמחה רבה..
          מסקנה – כנראה שהתורכים יודעים לעשות סרט 🙂

          Liked by 1 person

          1. נפלא. פרק ראשון. עוד 119 (בעצם יותר. הבנתי שהסידרה המלאה מכילה משהו כמו 290 פרקים). והזכרונות שהיא מעוררת בך עוד יותר נהדרים בעיני. השותף סיפר לי למשל שאצל הסבא שלו גם כן נהגו לנשק את היד, אלא שהמנושק נהג למשוך את היד בצניעות מעושה (כביכול, לא מגיע לי באמת), ואז המברך היה מנשק בעצם את היד של עצמו. ניואנס מרוקאי.

            אהבתי

            1. הרגשתי צורך לשתף , אתמול בערב הייתי בארוע, נחשי מה? המליצו לי לצפות בסדרה.
              א ילדה ממושעת שכמוני (נהגתי לנשק כך את ידו של סבי, בעיקר בערבי חג ושבת מנהג שנעלם במשך הזמן) צופה בפרק השני ונהנית מכל רגע.

              Liked by 1 person

  2. היא נשמעת ממש פולניה, חמותך (למרות שעל פי זכרוני היא בכלל מרוקאית. כנראה שמגיל מסוים או בהקשר מסוים, כולן פולניות).
    והכלה מאיסטנבול – נדמה לי ששמעתי על זה ופסלתי על רקע טלנובלי. סיקרנת, אחשוב שוב:)

    Liked by 2 אנשים

    1. פולניות ומרוקאיות מאוד מאוד דומות. (כשם שלתימנים וליקים יש תכונות דומות). הסיפורים של אחותי הגדולה על חמותה הפולנית היו דומים להפליא לסיפורים שלי על החמות המרוקאית. והקטע של הבן הבכור חזק אצל שתיהן.
      לא 'הצלחתי' אף פעם לראות טלנובלה. זה כל כך פלקטי ומלאכותי. אחרי ש'נתפסתי' עם 'הכלה מאיסטנבול' ניסיתי לראות סדרות תורכיות אחרות מהז'אנר שזכו לשבחים, וגם שם זה לא עבד. יש משהו אחר ב'כלה מאיסטנבול', קסם מהסוג של סיפורים של פעם, ומסקרן אותי אם יעבוד גם עליך.

      אהבתי

  3. הפוסט שכתבת נקרא בעונג. גם אני התמכרתי לסדרה. גם אני התרשמתי מהצילומים ומהמשחק המשכנע. גם אני התפעלתי במיוחד מהשחקנית שמשחקת את אסמה סולטאן. אלא מה, בשבוע האחרון הייתי חולה וראיתי יותר מדי פרקים ברצף. קיבלתי מזה ממש הרעלה וזה החמיר את מחלתי. ומי שמכיר אותי יודע שאני חיפושית זבל שלא בוחלת בכלום ולא מתנצלת על כלום. חמותך, אני מתרשמת שעם השנים למדת לקבל אותה ואפילו לחבב אותה ולמרות שיש משהו מעושה ביחסים, את נוהגת בה בהרבה אמפתיה. אולי זו נדיבות של מנצחות, אבל אני באופן אישי מעריכה את זה.

    Liked by 1 person

    1. מכירה את המצב של 'מנת יתר' כשאני מתמכרת למשהו. אשכרה החמיר את המחלה שלך! בכל אופן כיף לשמוע שאני לא לבד כאן, ושאת מבינה על מה אני מדברת. לקח לי הרבה זמן לקבל את חמותי, כולל שנה וחצי שלא דיברנו בכלל אי שם בשנות התשעים, והיא באמת לא נוראה כל כך. גם אני התבגרתי בינתיים והפכתי לחמות בעצמי (ומשתדלת שלא ליפול למקומות האלה מהצד הזה). אלמלא היתה חמותי יכולנו להתחבר ממש 🙄.

      אהבתי

  4. וואו. לא יודעת אם הייתי עומדת בלחץ הזזה שאת מתארת (מניחה שבחרת מקרה אחד מתוך רבים). שמע שדווקא עמדת על שלך מולה מיד, לי בטח לא היה האומץ. אני שומעת מחברות על עקיצות קטנות שהן מקבלות ועל החשש מביקורת- זה נשמע לי נורא קשה. ולכולן אגב חמות מקסימה סך הכל, פשוט לפעמים דברים שהן אומרות כלאחר יד דוקרים עמוק ולא מרפים גם כמה שבועות ושנים אחרי.
    גם חמותי ז"ל מרוקאית, ואני חושבת (וכך גם בעלי) שגם היא ביקשה עבור הבן שלה כלה מזרחית דתיה שעובדת בחצי משרה. אני לא אף אחד מהשלושה, ואני יודעת שזה הפריע לה. לזכותה ייאמר שמעולם לא הראתה לי את זה. לא היה לנו הרבה זמן להכיר ולא הרבה זמן לריב, סך הכל שלוש שנים. מדי פעם אני חושבת על זה ומניחה שהיינו מתכסחות כנראה מתישהו, בטח סביב איזה עניין דתי או משהו שקשור בחינוך הילדים. בכנות, אני לא יודעת איך בעלי או אני היינו עומדים בזה.

    Liked by 1 person

    1. זו מערכת יחסים בעייתית בהגדרה, חמות וכלה, וכיום אני מכירה אותה גם מהצד השני, כששנים מן הבנים שלי נשואים. וכמו הורות, את משתדלת שלא לעשות את הטעויות שאת חווית כשאת היית כלה, אבל מן הסתם עושה טעויות אחרות. החוויות שלי עם חמותי היו באמת לא פשוטות, כולל הערות עוקצניות של ממש על המשקל שלי אחרי לידה וכיוצא בזה. כוונה טובה לא היתה שם, אבל על הכל כבר סלחתי לה. אני מבינה כיום מאיפה זה בא ואיזה צורך שלה זה בא למלא. וכאמור, גם אני כיום במקום אחר לגמרי, והכפתורים שלי שעליהם היא מנסה (עדיין) ללחוץ כבר מזמן לא לחיצים. אומרים שה-בעיה בין בני זוג היא הלחץ ממשפחות המוצא. לפעמים באמת צריך לתפוס מהן מרחק, ובמקרה שלכם, למרבה הצער, המרחק הוא אבסולוטי.

      Liked by 1 person

      1. זה נשמע ממש חצוף (הערות על משקל), ובא לי נורא לכעוס עליה, אבל אם את כבר סלחת- אז אני מוותרת 🙂
        את מבינה מאיפה זה בא- כי את חווה את זה בעצמך בתור חמות?

        אהבתי

        1. את המודל שלי לחמות אני שואבת מאישה חכמה נורא, אמא לארבעה בנים שהייתה פעם שכנה שלי, שאמרה לי פעם שברגע שהבנים שלה בחרו, בשבילה הכלות מושלמות כפי שהן. כמה פשוט, כמה חכם. העקיצות והפגיעות של חמותי הפסיקו להפריע לי כשהבנתי שהן נובעות מחולשה שלה, ניסיון להקטין אותי כדי להביא אותי למקום הקטן שלה. ברגע שהבנתי את זה בראש היה לי קל יותר לנטרל את התגובה מהבטן. מכיוון ששוב לא כאב לי כשהיא ניסתה לחטט במה שהיה נראה לה פצע, יכולתי להכיל גם אותה, כולל הקטעים הנחמדים יותר והמניפולציות הפאתטיות.
          ואגב, למרות שאימצתי במודע את הגישה של השכנה החכמה שלי, אפילו אני נפלתי במקום הזה כשהבן הבכור בא אלי ואמר שאני לוחצת את אשתו שתלך ללמוד והיא מרגישה שאני מבקרת אותה.

          Liked by 2 אנשים

  5. נשמעת כמעט מתנצלת 🙂
    וגם כמעט עשית לי חשק לראות. יכול להיות שאתייק את זה במגירת אם-לא-יהיה-לי-מה-לראות-בכלל-בכלל-בכלל. טלנובלות זה ממש לא אני. הראשונה והאחרונה שראיתי היתה Home and away , לפני המון שנים. איזו סדרה אוסטרלית שלא אתפלא בכלל אם היא רצה עד היום.

    וחמותך… מניפולציות זה כל כך מתיש.
    אני שואלת את עצמי מה היא ניסתה להשיג בסיפור הזה שסיפרה, מה היה לה להרוויח מזה, חוץ מרגשות אשמה שלך ואולי של בנה, מה זה היה נותן לה?

    Liked by 1 person

    1. וואללה, מתיש, בדיוק זו ההגדרה הנכונה. הניסיון להבין מה באמת עומד מאחורי המילים, ואיך המניפולציה אמורה להשיג את זה. אני מניחה שבגלל שהוא לא מאפשר לה את המשחקים הללו, היא ניסתה להגיע אליו דרכי. וכן, אני מניחה שיש פה סוג של התנצלות כי מה לי ולטלנובלות, זה באמת לא. אבל תארי לך כמה זו יוצאת דופן שגרמה לי לא רק לצפות בה, אלא אפילו לכתוב עליה פוסט שמשווה אותה לג'יין אוסטן. אולי היא נגעה לי במקום הזה של הכלה-חמות שעדיין מצולק.

      Liked by 2 אנשים

  6. היה לי ברור שקצה חוט שיוצא מהכלה מאיסטנבול בסוף גלגוליו יגיע איכשהו אלייך וחייך וזה מקסים.
    לא ראיתי אף פרק מהכלה מאיסטנבול כמו שאני לא רואה סדרות זרות אחרות שאין לי סבלנות אליהן.
    אבל במטבח בעבודה התוודאתי לעניין הטלנובלה התורכית ויש אצלנו כמה גברים דווקא שצופים באדיקות והם כמובן מחליפים חוויות ומציעים פרשנויות למהלכים הניטווים שם.
    כשאני קורא את הפוסט הזה אני מבין שיש בזה יותר אבל עם הקשב שאין לי,אני מוותר,אולי באחת משיטוטיי עם השלט אעצור באחד מערוצי ויוה,משהו שלא קורה כמעט אף פעם.

    Liked by 1 person

    1. מעניין שדווקא הגברים אצלכם צופים בטלנובלות התורכיות. אני באמת חושבת שיש בהן איכות שאין בסדרות האמריקאיות מסוג היפים והאמיצים (פלסטיק לגמרי), או הדרום אמריקאיות שחמותי דוברת הספרדית מכורה להן. התורכיות מאוד מושקעות והשחקנים מעולים, וגם אשכרה עושות חשק לבקר בתורכיה. היא ארץ גדולה ומאוד יפה (מהפעמיים שכן הייתי בה), ויש בה המון אתרים היסטוריים וטבעיים מדהימים. לא התחברתי ככה לאף סידרה אחרת, תורכית או בכלל. יש ב'כלה' משהו שמזכיר לי מצד אחד את הרומאנים הקלאסיים הגדולים, ומצד שני את חוברות ה'רומן הרומנטי' שהיו נקראות מתחת לשולחן כשהיינו ילדות, בגלל הז'אנר. העובדה שעכשיו יש טרנד כזה של טלנובלות תורכיות הובהרה לי רק מהשיטוטים שלי ברשת וקריאה על התופעה. אל תיפול על 'סתם' סידרה. אם אתה כבר משוטט עם השלט חפש את 'הכלה'. או שתשאל את החברים מהמטבח בעבודה מה כדאי :/

      אהבתי

  7. איזו סקירה נעימה נתת כאן, ממש הרגשתי שאני מקבלת מושג על האווירה של הסדרה וכבר חשבתי, מי מהעולם החברתי שלי צריך פשוט צריך לקרוא את הסקירה הזאת, אולי כי בדיוק דיברתי עם חבר על סקירות (ספרותיות דווקא, וגם אוסטן עלתה).

    השקר הזה מפחיד אותי. איזה מפחיד זה לשמוע שמישהו תעשה מניפולציות כאלה בשביל דלת אחורית למישהו. זה מרגיש לי דומה אבל הרבה יותר שחור מ״אמא מרשה!״ שילדים אומרים לאבא ולהפך.

    Liked by 1 person

    1. סקירות הן ז'אנר ספרותי חשוב בעיני. כשהייתי עורכת של כתב העת המקצועי נתתי לסקירות (מקצועיות) של ספרים בתחום מקום נרחב ובולט. הן מעירות ומאירות, ושמות את היצירה בתוך הקשר רחב יותר, וזה כשלעצמו כבר משמח.
      ואשר למניפולציה (אכן, סוג של שקר), למדתי שזה נשק של חלשים. לכן בתרבויות שבהן נשים לא נמצאות בעמדות של כוח הן נוטות להשתמש יותר במניפולציות, לעומת הגברים שיכולים להשתמש בכוח באופן הרבה יותר ישיר. לכן אני גם סולחת לה, למרות שבינינו ברגע שהמניפולציה שקופה כל המהלך הופך לפאטתי למדי.

      אהבתי

  8. שמעתי לא אחת על הטלנובלות הטורקיות
    יש כאלה שאומרים שהן שמות בכיס הקטן את אלה הספרדיות

    הקטעים של חמות בעייתית לא מוכרים לי
    אצל הורי, כולם איכשהו הסתדרו עם כולם והיו ביחסים טובים
    שהבנתי, שזה לא דבר סטנדרטי בעולמינו

    Liked by 1 person

    1. לא שמעתי על הטלנובלות התורכיות עד שנתקלתי במקרה באייטם הזה ברדיו, כשהמרואיינת המליצה על 'הכלה'. סיקרן אותי והלכתי לראות, ואז גם קראתי קצת מסביב על התופעה, וזו אכן תופעה. איכשהו רק 'הכלה' תפסה אותי, ושאר הסדרות לא. פה ניסיתי לפצח את הסיבות לכך. אני אוהבת להבין מה מניע אותי, ולמה סידרה כזו שעל פניה שייכת לז'אנר שלא מדבר אלי בכלל נגעה בי ככה. אגב, הן באמת הרבה יותר מושקעות ומוצלחות מהספרדיות (מהמעט שראיתי), הן ברמת המשחק הן ברמת הלוקיישנים של הצילום ובכלל.

      אהבתי

  9. חיבוק של בוקר שבת }{
    גאה בך שאת לא חלק מהמשחק, יצאת החוצה, אז יכולת לצלצל! את מחוץ למערכת, אבל בריגשי חשוב לטפל ונראה שעשית זאת דרך הפוסט הזה.

    Liked by 1 person

    1. לקח לי הרבה זמן לצאת מהמשחק שלה. אני גאה בעצמי שהתקשרתי, כי ברירת המחדל היא להתרחק ממי שלא עושה לך טוב, אבל ההתגברות האמיתית היא להשאר בקשר ולשים אותו בהקשר חדש לגמרי. זה מבריא.

      Liked by 2 אנשים

  10. חשבתי על זה בלילה שהפוסט שלך נורא משמח אותי ואיך שתמיד שללתי טלנובלות בגלל אמי ואחותי שצופות בהן ללא הרף ועכשיו הסדרה הזו מדוברת, אבל אצלי ישנה חומה גבוהה לשמע דברי ההבל ( גילוי נאות אני צופה לפעמים באח הגדול…חחח) אז לקרוא את הפוסט היפה שלך ממש מצליח להמיס את גובה החומה:)

    Liked by 1 person

    1. בגלל שאין לי טלוויזיה, ואני צורכת את הבידור הקל והכבד מהרשת באופן אקטיבי ולא פאסיבי, אני מודעת לבחירות הצפייה שלי הרבה יותר. לכן גם חשובות בעיני הביקורות וההמלצות. לאסקפיזם יש מקום חשוב בחיים של כל אחד (לא מאמינה למי שמצהיר שהו/יא צורך רק תרבות גבוהה), וכאן חשובים הגבולות. במילים אחרות, הכל שאלה של מינון. לצפות ללא הרף רק בטלנובלות זה קצת כמו לאכול רק פאסט פוד. המוח זקוק למזון, ורצוי גורמה, אבל מי אוכל רק גורמה? בכל מקרה, 'הכלה' בעיני היא אפילו לא פאסט פוד, אלא מופת לסיפור 'נכון', ואותי, וכנראה רבים אחרים, היא שבתה, חומות נופלות בקול רעש גדול.

      Liked by 2 אנשים

  11. כמו תמיד את מצליחה לארוג כמה נושאים עם פאנצ" בסוף.סיקרנת אותי עם הכלה, רופא השיניים שלי ואשתו מדברים תורכית מעל ראשי אולי ס"ס אבין כמו שהפתעתי את בלי בית הקפה עם הספרדית. כי ראיתי רק סדרות משובחות, בטי המכוערת יצירת מופת ממש של משחק ותסריט, האחד- פנטסטי ראיתי פעמיים משחק תסריט מן המשובחים – שיעור בפורטוגזית.

    Liked by 1 person

    1. תורכית שפה הרבה יותר קשה מספרדית, והמבנה התחבירי שלה שונה וממש הפוך מעברית. כאן צריך לומר מילת שבח לבחירה הישראלית שלא לדובב כפי שנהוג במקומות אחרים, אלא לכתוב כתוביות, ולחשוף את הצופים לטעם של השפה. זה כל כך חלק חשוב ממה שקורה, ותוצר הלוואי המבורך כאמור הוא שאנשים לומדים כך שפה. אולי באמת תצליחי להבין מה רופא השיניים אומר לאשתו מעל ראשך. מקווה רק שזה דברים טובים 🙂

      אהבתי

  12. אה, אז זה לא בהכרח רק פוסט על סדרת טלוויזיה 🙂

    לא מכירה את הסדרה, בינתיים אנחנו תקועים עם החברה הגאונה: לא מתתי על הספר ועל הסדרה גם לא, אבל היא מושכת לצפייה, ויש לה גם היתרון הזה, שהיא מלקטת את המידע החשוב מן הסדרה ומסננת את אינסוף הפרטים המיותרים, כך שהדברים נעשים דווקא יותר ברורים תודות לה.

    אשר לחמות – המממ. ואשר לכלה מאיסטמבול, יש מצב שאחפש 🙂

    Liked by 1 person

    1. חשבתי עליך בהקשר של לימוד שפה (ובמיוחד קשה תחבירית ורחוקה מהעברית כמו תורכית) דרך צפייה בסדרות. נדמה לי שאת סיפרת על הבת שלמדה כך ספרדית? זה אחד הדברים המופלאים שקורים במהלך הצפייה, ששפה שנשמעת בהתחלה כמו סינית (כמו תורכית?), זרה ומוזרה, הולכת ומתבהרת ככל שההכרות עם הדמויות הולכת ומעמיקה. אני עוד צריכה לאזור כוח כדי לגשת לסידרה של החברה הגאונה. בינתיים, מעדיפה להשאר עם הרושם שיש לי מן הספרים. הבת שלי ביקשה ליומולדת את כל ארבעת הכרכים של 'החברה'. אמרתי לה שאולי נתחיל מהראשון, כי לא כולם התחברו, והיא אמרה לי שאם אני גמעתי אותם בשקיקה, מה הסיכוי שהיא לא? צודקת.

      אהבתי

      1. לא זוכרת שהבת למדה כך ספרדית, אבל אולי, מזמן מזמן, כשהיא והחברות שלה היו בתיכון… אולי פרח מזכרוני. בדרך כלל היא מציגה חוסר עניין מופגן בשפות, אבל אולי זה רק כדי שלא אפתח כל מיני רעיונות בעניינה 🙂

        אבל זה נכון, אפשר ללמוד שפות מסדרות. התחביר של התורכית כמעט זהה לזה של האמהרית, כך שיש מצב שאתחבר לזה. בחברה הגאונה הם מדברים רוב הזמן בדיאלקט של נפולי, והוא לא כל כך דומה לאיטלקית שאני רגילה אליה, כך שלא פעם קשה לי להבין מי נגד מי שם, מבחינה לשונית. הכי אני אוהבת סדרות דניות, כי אני מאוד אוהבת את הצליל המוזר של השפה הזאת.

        היות שהרושם שהיה לי מהרומנים הנפוליטניים לא היה משהו, לא חששתי שהסדרה תקלקל לי – ואכן, היא לא מקלקלת. להפך. אגב, אני חושבת שהבחירה של שתי השחקניות הראשיות טובה.

        אהבתי

        1. גם אני אוהבת סדרות דניות, במיוחד 'הגשר' ו'הממשלה', ושוב יש משהו בזרות הזו של הנוף ומזג האוויר
          לצד התככים האנושיים המוכרים כל כך שמעורר עניין גדול. אני מסכימה איתך גם ביחס לשפה הדנית – יש בה המון חן.
          אני ודאי אגיע לסידרה של 'החברה', אבל לא כרגע. בינתיים אני שוחה במים החמימים אך סוערים של 'הכלה' בתורכית 🙂

          אהבתי

          1. עוד סדרה דנית חביבה וקלילה זו "ריטה". מכירות? נראה כאילו הכל שם, מהעיצוב של הסטים, דרך הבגדים של השחקנים ועד לחלקים בעלילה, הגיע ישירות מאיקאה. בקטע טוב 🙂

            Liked by 2 אנשים

  13. וואו, באמת נשברו כאן כל הכלים : את צופה בטלנובלה 😎 וגם משקיעה וכותבת עליה פוסט! רשמתי לפני לכשאחזור ארצה.
    בתקופות הלחץ והעומס הגדול בעבודה הייתי נוחתת על הספה בבית בסוף היום וצופה ב"צעירים חסרי מנוח" וכדומה. משהו לבהות בו שלא צורך שימוש במוח.
    עןד לפני כן בשידורי הניסיון של ערוץ שתיים ראיתי את "טופז" הוונצואלני עם הילדים . עד היום צוחקת כשאני נזכרת שבני (בן השמונה, אולי) שאל למה בכל פעם שיש להם סידורים הם צריכים לנסוע לקרקס. א פרו פו כתוביות תרגום. זה היה קאראקס כמובן….
    לפני כמה שנים צפיתי בעונה או שתיים של "ג'יין הבתולה" שהיא סוג של פארודיה על טלנובלות אבל בעצם טלנובלה בעצמה. היה נחמד עד שמיצה כת עצמו מבחינתי.
    אני חושבת שהדמיון של האמא הסולטנית לחמותך עם כל המניפולציות הרגשיות שלה גורמת לסדרה לדבר אלייך עוד יותר. חמותי ז"ל לא היתה עד כדי כך מניפולטיבית אבל כן היתה בקטע של "ככה זה וזהו" לגבי איך דברים צריכים להיעשות, ועד היום אנחמו מצטטים בחיבה את ה"אין כזה דבר" שהיה שגור בפיה. אבל ההבדל היה שהיא אהבה אותי באמת, כמו בת. ולגמרי נחשבתי "מספיק טובה" עבור בנה, שהיה הפייבוריט שלה כי הבכור היה המועדף על חמי. וזה כמובן עושה את כל ההבדל.

    Liked by 1 person

    1. אני מופתעת מעצמי, אבל אולי לא כל כך. הרי מאוד התחברתי לסדרות בריטיות כמו אחוזת דאונטאון ול'מקום בלב' האוסטרלית, והן לא רחוקות כל כך מטלנובלה. הדמות של אסמה סולטאן, החמות הדומיננטית ב'הכלה מאיסטנבול' אפילו חולקת הרבה מאוד תכונות דומות לזו של המאטריארכית אליזבט בלי מ'מקום בלב' שבעצמה מזכירה את הדמות שממלאת השחקנית מגי סמית' באחוזת דאונטאון, וההבדל העיקרי הוא שהן סדרות תקופתיות, שדנות בסוגיות של מסורת מול בחירה אישית על רקע המוסכמות של התקופה (כל סידרה והתקופה שלה), ואילו 'הכלה' עושה אותו דבר על רקע המציאות היום אבל בתרבות שונה. אחוזת דאונטאון ו'מקום בלב' היו מה שנקרא 'אופרות סבון', ובאחוזת דאונטאון נדמה לי שהיה לזה גם רפרור עצמי, כשקורה איבדה את התינוק שלה אחרי שהחליקה על סבון ש'טמנה' לה המשרתת. אגב, עבורי זה היה כל כך מופרך שהפסקתי לעקוב למשך זמן מה, כי אני שונאת טוויסטים דרמטיים מהסוג ששובר לך את האמון בסבירות של העלילה. לא שב'כלה' אין טוויסטים דומים, והטלפון תמיד מצלצל אחרי שהדיאלוג מסתיים, אבל לא בסדר גודל כזה שגרם לי שבר באמון. ואת צודקת לגבי יחסי החמות-כלה (נושא שאגב היה מאוד מרכזי גם ב'מקום בלב').

      אהבתי

  14. עד היום לא הבנתי את המשפט של החותנת הפולנייה שלי ז"ל שהייתה אומרת : "שניכם (שני הילדים) לא התקשרתם אתמול, אני יכולה למות ואף אחד לא היה יודע…". עכשיו אני יודע שמדובר בזן חותנות גלובלי.
    ובינינו, האם מת מרגיש שגילו את דבר מותו לאחר חצי שעה או רק לאחר חצי יום? האם זה משנה במשהו את מצבו? מאיזה מקום מגיעות השטויות חוצי התרבויות האלה? שאלות רטוריות.

    Liked by 1 person

      1. אכן חוצה תרבויות. מניפולציות של אמהות מהזן של 'אני כבר אשב פה בחושך לבד (אחרי כל מה שהקרבתי בשבילך)' שאמורות ללחוץ על בלוטת רגשי האשמה, פולניות, מרוקאיות ומסתבר שגם תורכיות. כל הסוגה של אמהות קורבנית שדורשת את התמורה בצורת זכות להתערב בחיי הבן (בדרך כלל הבן), ורצון שיעלו על נס את הקורבניות האמהית שלה לעת זקנה. כל זה רק אומר שצריך נורא להזהר כשמגיעים לצמתים הללו בחיים שבהם צריך לוותר עבור האמהות, ולשים לב שלא נופלים בפח הנדוש הזה ודורשים אחר כך תמורה מניפולטיבית כזו.

        אהבתי

  15. הזכירה לי שדווקא את סבתא שלי, החמות שלך. סבתא שלי יכולה לספר שאף פעם לא מבקרים אותה, למרות שאמי ודודתי באות אליה בקביעות אחת לשבוע. אני לא חושבת שבמקרה שלה זו מניפולציה כמו באמת הדרך בה היא רואה את המציאות. וגם, הדרך העצובה לומר: הייתי רוצה לראות אתכן יותר.

    במקרה של חמותך, זה כמובן כנראה אחרת. וטוב שהשותף לא מתרגש מהפערים בין האמירות למציאות. וגם, מקסים אותי שהתקשרת אליה בעצמך. אני לא מתקשרת לחמותי…

    Liked by 1 person

  16. לאחרונה אני שומעת די הרבה על הסדרה הזו, אבל נראה לי שבזמן הקרוב אין מצב שאתחיל לראות אותה.. יש כול כך הרבה דברים בסדר העדיפויות לפני זה …
    ובקשר ליחסי חמות כלות , למזלי בשתי תקופות נישואי לא הייתה מעורבת חמות , כך שאני מכירה את הנושא רק דרך סיפורים של אחרות.

    Liked by 1 person

    1. ברור שיש סידרי עדיפויות. אם יש המלצות ראייה, אשמח לשמוע 🙂
      סיפורי חמות כלה מכילים חומרים ידועים. זה תת סוגה בפני עצמה, וכפי שכבר כתבתי כאן לא פעם חוץ מהסיפור המופלא של מגילת רות שכולו חסד, כולם קשים. אני מכירה אישית גם מישהי שמתארת את כלתה במילים הכי חמות שיש. אפילו פה בבלוגיאדה יש מישהי שמערכת היחסים שלה עם חמותה אידיליים. הדבר היחיד שברור לי הוא שכמו במגילת רות מדובר ביחסים אחרי שהבן-בעל כבר לא בתמונה. I rest my case 🤐

      Liked by 1 person

  17. שמעתי רבות על הסדרה הזאת וכיון שאני חשה שזה מעין שעבוד לא התחלתי לראות , מלבד הסדרה שהזכרתי אצלי בבלוג : החברה הגאונה ( ובינתיים היו רק שמונה פרקים) , אבל אולי אצפה בה כעת מתוך סקרנות .בענייני אנשים קשישים שמתלוננים אולי החשש שיקרה להם משהו ואולי לא ממש זוכרים מי ביקר ומתי…מי יודע ?…

    Liked by 1 person

  18. פעם אחרונה שראיתי סרט טורקי היה לפני המון שנים בילדותי…הייתה שם פסקה שכתבת שממש הזכירה לי את הפוסטים שלי במיוחד האחרון שבהם. החיים השגרתיים של הנישואין.
    נשמע מעניין לאוהבי הז'אנר. אבל לפי ההתלהבות שלך זה כנראה יכול להיות אהוב לא רק על אוהבי הסרטים הטורקיים למיניהם.

    אהבתי

  19. המונח 'סרט תורכי' שימש בעבר שם צופן לסרט מלודרמטי זול, עתיר דמעות וג'סטות משחק מוגזמות, עיוורים ויתומות ותהפוכות גורל. הגל של הדרמות התורכיות האחרונות ממש לא שם. מושקעות, שחקנים מעולים, עלילות מעניינות. אבל אני לא כאן כדי לקדם את הקולנוע התורכי, למרות שאני מבינה שזה קטע כזה. אני רק מדברת על 'הכלה'. וכן, הפיסקה שדיברה על תמונת ה'אחרי' אולי אפילו הושפעה מהפוסטים שלך באופן עקיף. השאלה שלי כמובן היא איך לא להגיע למצב של נעל בית ואבן נוחרת. איך משמרים את האהבה הגדולה מהאגדות. ו'הכלה' נוגעת בכל הסוגיות הללו, ולכן (בין היתר) היא מרתקת בעיני.

    אהבתי

    1. כנראה שהדברים בסרטים והסדרות ישארו שם כי לרוב החיים הם לא כמו באגדות אלא רחוקים מהם. לחיות באושר ועושר עד הסוף…מתאים לסיפורים ולסרטים, החיים עולים על כל דימיון.

      אהבתי

      1. בסיפורים אתה בוחר איפה לעצור. החיים כאמור ממשיכים גם הלאה. כשמחליטים איפה שמים את הכתובית 'סוף' קובעים גם אם הסוף הוא טוב או רע. מה הסוף בחיים? המוות, מן הסתם. והוא כמעט תמיד רע.

        אהבתי

  20. אבא שלי מבורסה…. 🙂

    מעולם לא הייתי בטורקיה. אהבתי מאוד את הסיפורים שלו על הילדות שלו בטורקיה, אבל הוא מעולם לא רצה לחזור.

    מניפולציות ילדותיות נובעות בדרך כלל מפחדים וחוסר בטחון, ועדיין, מרגיזות ומעיקות. כל הכבוד שהתקשרת לשאול מה שלומה. יפה מצידך. מקווה שלא יעלה בסוף שבוע אצלה… 🙂

    Liked by 1 person

    1. את מבינה תורכית? מודה שזו שפה שמעולם לא חשבתי עליה, וכעת אני מבינה די הרבה מילים, ויש לה מנגינה מיוחדת. בזמן האחרון היא בקשר איתי דרך הווטסאפ. היא כותבת לי בספרדית ואני עונה בעברית. היום שלחתי לה תמונות של הבן שלה מיום שבילינו בעכו (יומולדת 70 של גיסי). הכי טוב לשלוח לה תמונות של הבן שלה 🙂

      אהבתי

      1. ספרדית? חשבתי שהיא מרוקאית. תמונות של הבן מנצחות! 🙂

        לא יודעת טורקית ולדעתי גם אבא לא ידע כי עלה לארץ בגיל ארבע אבל הוא כן ידע ספניולית, הספרדית היהודית שדיברו בבית ואולי קצת לדינו. אני זוכרת את הסרנדות הספרדיות שהיה שומע בפטיפון הישן ומתרגש כל כך… 🙂

        אהבתי

        1. הם ממרוקו הספרדית, החלק של מרוקו שהיה תחת שלטון ספרד וספרדית היא שפת האם של השותף. הסרנדות בלדינו יפהפיות. חלקן משמרות מסורות ספרדיות עתיקות מימי גירוש ספרד.

          אהבתי

להגיב על נ*גה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s