שיפתח עלי, שיפתח

השמיים בצבע תכלת עזה, מנוגדת לגווני החום והצהוב המדבריים, ולכתמים הירוקים שמנקדים את הנגב. אני ממלאה את הריאות מלוא אוויר, ומתענגת על קרני השמש המלטפות. בכל זאת אני לובשת סוודר צמוד חם, כי בגובה 4 ק"מ קר.

סיפור בסוגריים א:

לפני 15 שנה הגשמתי חלום, ויצאתי לקורס סקי. הייתי עם הבן הצעיר, אז בן 10, ונסענו יחד לאתר סקי דרג ב' בצ'כיה במבצע. ביום הראשון הצטרפתי לקבוצת מתחילים, כולם צעירים ורעננים. למדנו לטפס במדרון מושלג בצעדי  סרטן צדדיים זהירים, טיפוס איטי ומייגע של עשר דקות שנגמר תוך עשר שניות בגלישה מהירה, המגלשיים פונים במשולש כמו חץ קדימה, תוך שאני מנסה לשלוט בתנועה וליפול בחן יחסי. כך ביליתי את כל היום הראשון, בטיפוס עקשן, גלישה עקומה וחוזר חלילה. בסוף היום הגוף כאב לי במקומות שלא ידעתי כלל שהם קיימים. הבנתי שמאוד קשה ללמוד כישור פיזי חדש בקבוצה של צעירים כשגילך כפול משלהם. בעיקר הבנתי שאני צריכה מדריך פרטי. למחרת עלינו המדריך ואני ברכבל למסלול הכחול, וירדנו בהדרגה, כשהוא אוחז בחבל שקשור למותני. עד סוף אותו השבוע הצלחתי לרדת איתו גם את המסלול האדום, וחשבתי שהשתלטתי על העניין. רק כך אני מסבירה את העובדה שכשנגמר השבוע, במקום לחכות לבן, לחזור למלון, לארוז את החפצים ולצאת לשדה התעופה, עליתי לבד ברכבל וירדתי בגלישה עצמאית. היבריס או סתם ניסיון לבחון את הכישור החדש שלי, הירידה האחרונה ההיא הסתיימה בנפילה כואבת בשלג מלווה בקול 'קנאק' מוחשי מאוד מהברך הימנית שלי. את הדרך חזרה הביתה אני זוכרת במעורפל, מבעד לקוקטייל של משככי כאבים. הכאב היה נורא. חזרנו הביתה, הבן עם עיניים נוצצות ואני מדדה על רגע אחת, מועדת לניתוח בברך לתיקון הרצועה הקרועה ולשבועות של הליכה על קביים. הבן הבכור אמר לי אז: מהר לפני שאת מסיימת את משבר גיל הארבעים שלך, בואי נצא לצניחה חופשית. זה לא קרה.

האחיינית שלי, הבת של אחותי, שמעה את הסיפור ולבת המצווה שלה היא ביקשה ממני צניחה חופשית.

מזג האוויר מושלם. האתר בשדה תימן, ליד חצרים ובאר שבע, החזיר אותי לצבא: ביתנים טרומיים, קפטריה עם שולחנות פלסטיק שמוכרת נקניקיות, ורמקול שמכריז את שמות האנשים שהגיע תורם לצנוח. האחיינית שלי בהיי. אני מתכוונת לשיר 'I believe I can fly", היא מגלה לי. אנחנו מוכרזות, וניגשות לחדר ההכנה. היא הצעירה ביותר בחבורה, אני המבוגרת ביותר. רוב הצונחים בשנות העשרים המוקדמות שלהם, ובקבוצה שלנו הם גם זוגות זוגות. אני קצת תוהה איך זה בילוי זוגי כשאת רתומה למדריך שצמוד אליך מאחור ואין לך קשר לבן הזוג שרתום בעצמו למדריך אחר. אנחנו מובלים לפתח האחורי של המטוס ועולות בכבש לבטן שלו. יושבים על הרצפה. האחיינית שלי ואני ראשונות ואני שמחה. עדיף להיות הראשונה שקופצת ולא לראות קודם את האחרים נעלמים באוויר.

סיפור בסוגריים ב':

בכיתה י"ב יצאתי לטיול ברמת הגולן עם שוקי הגבוה. שוקי ואני עומדים על דרגש האבן הבולט לפני הקפיצה מן המפל המדהים ביהודייה. שוקי היסס. אני לא. קפצתי בלי בעיות, עפה בנפילה את 8 המטרים לתוך הבריכה הירקרקה, מרגישה את הצלילה במים הקרירים שבבת אחת משתיקים את כל רעשי הרקע. שנה אחר כך יצאנו שלוש מדריכות מבית ספר שדה לרגילה משותפת. נלך את היהודייה, אני מציעה, אין בעיה לעבור את המפל. אני כבר קפצתי. אראה לכם איך עושים את זה. כשהגענו לאותו דרגש האבן עם אותם מים ירקרקים מנצנצים למטה, קפאתי. הפעם השנייה קשה הרבה יותר. אחרי לבטים ארוכים קפצה אחת החברות ראשונה, ואחריה השניה. אני קפצתי שלישית, ורק כי באמת לא היתה שום דרך אחרת, ולא יכולתי לחזור אחורנית. ליהודייה לא חזרתי שוב, ונדמה לי שהיום הקטע כולו סגור למטיילים.

המדריך שלי מבקש שאשען עליו, ומחבר את כל הרצועות אליו. אני מביטה לימיני אל עבר האחיינית. היא לא מראה סימני פחד, רק התרגשות גדולה. אני בוחנת את עצמי: לא מפחדת. האוויר מתמלא בריחות של דלק מטוסים, והמטוס יוצא לדרך. בגלל שאנחנו יושבות בקצה בטן המטוס אני רואה דרך הסדקים שברצפה את המסלול רץ תחתינו ואחר כך אנחנו באוויר. פחד טיסה דווקא יש לי, אבל הפעם אני מתמקדת בעובדה שאני ממריאה שרועה על הרצפה, נשענת על המדריך, ושוכחת עד כמה זה לא הגיוני שצינור מתכת יתרומם באוויר לגובה של קילומטרים. בגובה 10 אלפים רגל החלק האחורי של המטוס נפתח לפנינו כמו לוע של לוויתן אווירי. זה כל כך יפה, האוויר הקר, השמיים הכחולים עד האופק הרחוק, המדבר שמשתרע הרחק מתחתינו. אני לא מפחדת. בגובה הזה נפילה היא לא ממש מוחשית, והנוף נראה כמו תמונה שפרושה לפנינו. נפילה ממטוס זו גם לא חוויה שהזיכרון מכיר, ואין לפחד זיזים להאחז בהם. בואי, אומר לי המדריך, תשבי על הקצה עם הרגליים באוויר. שניה לפני, הוא שואל אם אני רוצה סלטה בירידה, ואני מהנהנת. כן. אני עוד מספיקה להעיף מבט באחיינית שלי שצמודה למדריך שלה, עומד מאחורינו, והפנים שלה חיוורים לגמרי, ושניה אחר כך אנחנו מחוץ למטוס, השמים מול עיני ואחר כך המדבר, ואנחנו נופלים במהירות מדהימה. בראש שלי עובר המשפט שאומר 'דובי דב' לאמא שלו אחרי שנפל מהעץ: אמא, עפתי מצמרת העץ עד לרצפה. המדריך טופח לי פעמיים על הכתף, וזה האות לשחרר את הידיים שאחזו ברתמה ולהרגיש את התעופה בנפילה הזו.

אחר כך המצנח נפתח והמהירות מתמתנת מאוד, ואנחנו פונים ימינה ושמאלה, והוא מצביע על באר שבע, ועל רהט, וחצרים, ואני מצביעה על להקת אָיוֹת שדואה בטרמיקה מתחתינו. איזה כיף לזהות אָיוֹת מלמעלה. אחרי חמש דקות של רחיפה אנחנו נוחתים, ואני ניגשת לאחיינית שלי ומחבקת אותה, שתינו קופצות במקום מהתרגשות. האדרנלין מחפש לו מוצא מן הגוף בצחוקים ובקפצוצים ובחיבוקים. החיוך לא עוזב את הפנים.

האחיינית מעלה את הסרטון שלה לרשת. מיד היא מקבלת המון לייקים ולבבות, ותגובה של בת הדוד שלה, בת אחי, אף היא בגיל בת מצווה ששואלת מתי אני אקח גם אותה לצניחה.

מטוס לנחיתה חופשית ינואר 2019
זה ציפור או מטוס?
מטוס נטע ינואר 2019
האחיינית שרה I believe I can fly
מודעות פרסומת

53 תגובות בנושא “שיפתח עלי, שיפתח

  1. לאחרונה חשבתי על זה שאם יישאר לי זמן קצוב לחיות אבחר בקפיצה ממטוס, בגלל שהאנדרנלין אצלי עושה מהפכים רציניים בגוף ואלי זה יכול לבטל את הסופניות… אני פוחדת מגבהים וממהירות פחד מוות אבל כששני פחדי מוות מתחרים זה בזה החיים יכולים אולי לנצח… יופי של פוסט ומזל טוב לילדות האמיצות ושאפו עליך!

    Liked by 1 person

    1. אבל לכולנו נשאר זמן קצוב לחיות, לא כן? כל היום האדרנלין עוד זמזם לי בגוף, והרגשתי שהבועיות הקטנטנות של כיף עושות אותי ערה וחייכנית על גבול הצחוק. בהחלט מבינה אנשים שמתמכרים לפעילויות אקסטרים, או למדריכי הצניחה האלה, שמבצעים בערך עשרים צניחות כל סופ"ש למחייתם. מחשבה מעניינת על האדרנלין בתור תרופה.

      אהבתי

  2. OMG, יש לי כזה פחד גבהים שאפילו התיאור שלך העלה לי את הדופק למאתיים. "בואי, אומר לי המדריך, תשבי על הקצה עם הרגליים באוויר. " נשבעת לך שאני קוראת את זה ובא לי לרדת. לא חשוב מאיפה, אבל להיות ממש ממש קרוב לרצפה.

    את אלופה חסרת פחד שאין דברים כאלה, מדהימה!

    Liked by 3 אנשים

    1. מכל הילדים שלי, היחיד שעשה קורס צניחה בצבא היה השלישי, עם פחד גבהים. אני באמת לא בטוחה שזה עובד על אותם כפתורי הפעלה: לקפוץ 8 מטר מפחיד נורא. לקפוץ מגובה 4 ק"מ לא. ולמרות שלדעתי הפעם השנייה מפחידה יותר, אחרי שנחתנו חשבתי לעצמי 'כן, הייתי עושה את זה שוב'.

      Liked by 1 person

  3. סבתוש זפטוש!
    חווייה נהדרת לנכדה, שתזכור אותה כל חייה.
    אני לא חובב אקסטרים גדול, אבל רק בשביל לראות את האיות מלמעלה, הייתי עושה את זה.

    Liked by 1 person

        1. עברה לגמרי. ואגב מבחני אומץ, הנכדה עשתה היום חורים באוזניים, מתנת יומולדת 7 מההורים שלה. בלי למצמץ. סוגים שונים של פחד, אבל האדרנלין אותו אדרנלין.

          אהבתי

  4. הרגת אותי לגמרי. אין סוף להפתעות כאן. אני אפילו קצת מקנאה. אבל בשביל זה צריך נכדים בגיל הנכון ואצלי הם צעירים, ועד ש…
    נו, שוין
    בקיצור סיפור מסופר על אופניו. אהבתי במיוחד את הנחיתה החיננית בשלג, מה שהפתיע אותי כי חשבתי שעל שלג צמרירי אי אפשר שלא ליפול בחן
    נו, שוין
    בגלגול הבא

    Liked by 1 person

    1. הו, שלג במסלולי גלישה לא רך ולא צמרירי בכלל. לא חבל לדחות דברים לגלגול הבא, אם אפשר בגלגול הזה?
      הנכדה הגדולה שלי, בת 7, כבר הודיעה לי שזה לא בשבילה. כלומר, זה לא רק הגיל, זה בהחלט האופי והטיפוס. אני מודה שאני אוהבת את הrush של האדרנלין. אולי בגלגול אחר אנסה מכוניות מרוץ 🙂

      אהבתי

  5. תותחית על! רק מלקורא את הפוסט שלך קבלתי פחד גבהים.
    בבית הטיפו לי תמיד להיזהר מסכנות וכיוון שכך, כל דבר נראה לי מסוכן (איזה נורא זה) .הבעיה היא שאין לי שום חשקים להתמודד עם הפחדים הללו, כי אני חיה איתם בשלום.
    זכור לי שבגדנ"ע קפצתי ממגדל ואפילו לא הנדתי עפעף, בינתיים התבגרתי והפחדים השתלטו עלי אקסטרים כנראה לא נועד לי ושלכמותי..

    Liked by 1 person

    1. זו סוגייה לא פשוטה, איך לחנך ילדים להזהר בלי לטעת בהם פחדים וחרדות. בעיקר בלי לשקף להם את החרדות שלנו, כי ברגע שאתה הופך להורה אתה נמלא חרדות וחושש לאבד אותם. אבל את חיה עם החרדות בשלום, אז זה בסדר.
      (תיקנתי את התגובה המקורית)

      אהבתי

  6. ראשית כבוד על המחווה לאחיינית ובעיקר שאת עשית את זה!
    אנחנו עשינו את זה בחוף הבונים בעיקר בגלל הים
    מכיר את שדה תימן מלמטה ולמרות שודאי מהאוויר כל הנופים מרהיבים העדפנו את הים.
    אני לא העזתי להצטרף לבנים שלי,טוב לי על הקרקע,מה עוד שהתקציב לא איפשר הוצאת סכום כל כך גדול ביחד עם הודיאו ההכרחי.
    בקיצור כל הכבוד !!!

    Liked by 1 person

    1. אין לי ספק שגם הים מדהים מלמעלה. אולי בפעם הבאה 🙂 ואתה גם צודק שזה לא זול. אני לגמרי ויתרתי על הוידאו – לא הייתי בטוחה למה אני צריכה להנציח את הרגע (אם כי הנצחתי במילים, כאן). לאחיינית כמובן שעשיתי, ובסרטון שלה רואים גם אותי, קופצת לפניה. למרות שלכאורה הסרטונים הללו לגמרי בנאליים (כולל העריכה עם השיר love is in the air שעשו לה), היא מאוד התרגשה מהסרטון. תכל'ס, גם אני.

      אהבתי

  7. נו אני מסכים איתך באשר לוידיאו אבל כשחווים חוויה כזאת ,בעיקר הילדים רוצים שהרגעים האלה יונצחו ובמסגרת המתנה ליום הולדת עגול(בהגיעם לגיל 20) הכלנו גם את זה:-) מזל שאין יותר:-)

    Liked by 1 person

    1. זה חלק מההווייה של הדור הזה, מה שלא מונצח ולא ברשתות החברתיות לא קיים. גם בקבוצה שלנו היתה בחורה שצנחה כי זו היתה מתנת יומולדת 20. אולי זה קטע כזה. ואשר ל'אין יותר', המממ. חכה לנכדים.

      אהבתי

  8. אז פתחת את המניפה וצנחת 🙂
    אין סיכוי שהייתי עושה את זה עם פחד הגבהים שלי. אפילו רכבלים פתוחים אני בקושי עושה ולאחר שכנועים עצמיים. בזמנו סירבתי לקורס נווטים בחיל האוויר בגלל החשש מצניחה. מקסימום הצניחה החופשית שעשיתי (לא פעם ולא פעמיים) היה מגובה קומה שניה אל שמיכת בזנט בגדנ"ע – טראומה לכל החיים.

    בנחל יהודיה זה, הבאתי לקבורה חייל שפחד לקפוץ בטיול לשם. וכשלא הייתה לו ברירה אמר: "מקסימום", וקפץ. לאחר שעות, צוללנים מצאו את גופתו תלויה על זיז סלע במעמקים. לפני המשפט, הקצין האחראי היה מתרגל במראה בחדרו: "סגן דום טוראי נוח". סירבתי לביקור תנחומים אצל הוריו, כי לחיילים המבקרים ניתנה הוראה לא לספר להוריו את פרטי התקרית…

    Liked by 1 person

    1. מזעזע הסיפור על החייל שמת ביהודייה. יש סיבה שהיום זה כבר בלתי אפשרי. אני נכחתי פעם בחמת גדר כשקבוצה של חיילי רפול הגיעה לשם וחייל אחד רץ לברכה וקפץ ראש לתוכה. הוא לא ידע שהבריכה בגובה של 60 ס"מ בלבד, ואני זוכרת את פעולות ההחייאה שעשו בו. נדמה לי שהוא סיים בתור צמח. ואגב פחד גבהים, כבר כתבתי פה למעלה, שדווקא הבן השלישי שלי שיש לו פחד גבהים היסטרי עשה קורס צניחה בהצלחה. אחת הבנות שצנחה איתנו ביום שישי אמרה שיש לה פחד גבהים ושלכן באה לעשות את זה. המסקנה שלי היא שאיכשהו פחד גבהים מקפיצה מגובה של קומה שניה שונה מפחד גבהים מקפיצה ממטוס מגובה 4 ק"מ. זה לא עובד על אותו מישור או על אותם נוירונים במוח.

      אהבתי

  9. אלופה! קראתי ותוך כדי זה חשבתי על עצמי, שאני כזו פחדנית ופתאום בא לי, בא לי לנצח את עצמי! אני מזמינה לי גם 🙂 לטוס אני לא מפחדת, טסתי בכל סוגי המטוסים האפשריים בחיל האויר ואפילו בקרב אז זה לא בעיה, הבעיה היא בצניחה, אני אמות מפחד!..אבל עשיתי לי חשק. איזו אלופה את! אמא שלי יותר פחדנית ממני…אין עליך! ❤ השיר, בול על הצניחה. איזו מתוקה האחיינית….

    Liked by 1 person

    1. תשמעי, עופי על זה 🙂 כל מי שהיה איתנו בטיסה ובצניחה יצא עם חיוך כל כך גדול על הפנים, כזה שלא יורד במשך שעות. והאחיינית הזו תותחית על. המדריך שלה שאל אותה: כמה את מתרגשת? והיא עונה לו: 12 מתוך 12. וכמה את חוששת? והתשובה 2 😁. רוב הזמן היא באמת הייתה לגמרי בשליטה ומרוגשת, ורק בשניה לפני הקפיצה, כשהיא קשורה למדריך והוא עומד והיא באוויר ראיתי שהפנים שלה חיוורים. בסירטון שעשו לה רואים כמה היא נהנתה מהצניחה עצמה, שרה, מניפה ידיים, עושה סימן של לב. 💗. זו האחיינית השחקנית שלי, ויש לה המון שליטה עצמית. היה כיף לראות את ההנאה שלה 🙂

      אהבתי

  10. יו, איזו אלופה!
    כל הכבוד לשתיכן, ובעיקר לך – צריך להיות צעיר ברוח לפעילות הזו. זה נשמע כמו משהו מאוד מחייה וכיפי. לא מתכוונת לנסות בעצמי אבל שמחה שנהנית, ושיצאת ללא ספק הדודה המגניבה:)

    Liked by 1 person

  11. אוי הקנאה.
    אגב לשאלה איך זה מרגיש לעשות צניחה חופשית בדייט, את יכולה למצוא תשובה בתוכנית "לאהוב את אנה" שם היא יוצאת באחד הדייטים עם מישהו לצניחה חופשית ומתארת בדיוק את מה שאת מתארת.

    Liked by 1 person

    1. אני עוד מסוגלת להבין זוג שנמצא הרבה זמן ביחד ויוצא לחווייה משותפת כזאת, אבל דייט? זה ממש לא הגיוני. אלא אם כן אחרי הצניחה יש לכם זמן ביחד, כששניכם מפומפמים באדרנלין.

      אהבתי

  12. אלהים יודע מאיפה יש לך את האומץ הזה. אני רק שנכפים עלי דברים – בצבא, בחיים וכד' – עושה דברים כאלה. בשום פנים ואופן לא צונח ולא קופץ במפלים. בשום גיל.

    Liked by 1 person

  13. בזמן שסיירנו בקרוגר פארק במשאית גדולה ורועשת הסביר לנו המדריך באנגלית העילגת שלו (אגב כולם כאן כמעט מדברים אנגלית כמו שפה זרה: האפריקנרים הלבנים דוברי אפריקאנס והשחורים דוברי אחת מאחת עשרה השפות האחרות) שחיות לא מפחדות ממה שהן אינן מכירות. אדם: מכירות. פוחדות. רכב: לא מכירות. לא פוחדות. אסור לצאת מהרכב כמובן.
    כך את עם הקפיצה ממטוס. או מהיהודייה. לא פוחדת ממה שאינך מכירה. כל הכבוד לך על האומץ ולאחיינית על ההזמנה. המחותנת שלי ביקשה וקיבלה מילדיה צניחה חופשית ליום הולדת 60. אני ממש לא בקטע….

    Liked by 1 person

  14. כל הכבוד על האומץ. אני סובל מפחד גבהים, עם טיסה אין לי בעיה למעט הקטע של ההמראה.
    כשאני רוכב במרחבי הנגב, אני רואה לפעמים את אותם צנחנים ואני לא מקנא בהם 🙂
    אפקט הפעם השניה הזכיר לי את הסיבוב הראשון על ה-London Eye. בפעם הראשונה עליתי בכייף והיה מרהיב.
    בפעם השניה הרגשתי פתאום רע וסחרחורת. מוזר מאוד. אבל הנה אני רואה שהדבר הזה הוא לא תופעה יחודית לי.

    Liked by 1 person

    1. יש חוויות שבהחלט מספיק לחוות אותן פעם אחת. דווקא אחרי הצניחה חשבתי לעצמי שלא הייתי מתנגדת לצנוח שוב וחצי בצחוק שאלתי את המדריך שלי אם אפשר לעשות קורס צניחה חופשית. מסתבר שבגילי עדיין כן 🙂

      אהבתי

  15. קראתי "שמות האנשים שהגיע תורם לצרוח…" (!), תקשיבי, אני לא יודעת איך להגיב, אני תקועה עם חיוך על הפרצוף וכמו הרגשתי איתך כל שנייה של חוויה (אולי בגלל זה אנשים אוהבים לעשות את זה, זה הכי להיות חי! כאן ועכשיו, ובתוך החוויה – שבכישרון פשוט סחפת אותי איתך פנימה. עכשיו גם אני רוצה לצרוח איתך!) ואוו… ואווו כזה עם קולות.

    Liked by 1 person

    1. לצרוח צריחה חופשית 😂. זה לגמרי להרגיש חי. אולי צריך מפעם לפעם את מקלחת האדרנלין הזו כדי להבין שהחיים יפים. לראות דברים שלא ראית אף פעם, לעוף.

      אהבתי

    1. נהההה. אם אומץ זה להתגבר על הפחד, אז זה לא בדיוק אומץ. כל הזמן בדקתי את עצמי: יש או אין פחד. היתה התרגשות גדולה. לא ממש פחד, בכל אופן לא מהסוג המשתק.

      אהבתי

  16. הו! זה נראה לי מדליק! משהו שבהחלט הייתי עושה
    לא יודעת אם אי פעם סיפרתי לך אבל בתקופת התיכון (שלי) הייתי מדריכת טיולים, או ליתר דיוק טיולי אתגר של סנייפלינג (הדרכתי בזמנו סנייפלינג טיפוס וחילוץ)
    חלק מהעניין היה ללמד אנשים לקפוץ ממקום גבוה ליריעה שאנשים תופסים
    וגם יש מפלים שמהם קפצנו כי הם היו נמוכים יחסית ולא שווים פתיחה של ציוד (טוב כל עוד יש בריכת מים למטה…)

    יש דברים שפשוט עושים לנו כייף בגוף 🙂

    Liked by 1 person

    1. זוכרת שסיפרת, ורק תוהה למה את לא עושה דברים כאלה גם היום. נכון, יש דברים שעושים כשצעירים ואחר כך לא, וגם אני הדרכתי טיולים בצבא ולא הפכתי את זה למקצוע, אבל החשק לעשות דברים כאלה כנראה לא הולך לשום מקום.

      אהבתי

      1. האמת, המון דברים השתנו מאז
        קודם כל יש פונקציה של זמן וסדר עדיפויות שהיום הוא שונה
        ושנית, זה סוג של ספורט שבארץ הוא מאוד יקר, גם אז הוא היה יקר אבל לא כמו המחירים של היום

        אהבתי

          1. האמת, שמעולם לא חשבתי שאנשים בעבודה יתנהגו אלי בצורה כזאת
            אני לא צריכה "עיר מקלט" מעולם לא הייתי צריכה גם בגיל העשרה כשעשיתי דברים מהסוג הזה
            העבודה הזאת השתלטה לי על החיים בצורה כזאת שאת כל הדברים שהייתי עושה לפני כן פשוט הפסקתי לעשות כי העבודה, יותר נכון האנשים בעבודה הזאת, הוציאו לי את החשק מהכל
            זה שאב ממני את כל השמחת חיים שלי

            במצב נורמלי, זה פשוט לא צריך לקרות
            חוץ מזה… לא נשאר לי עוד הרבה זמן איתם
            מקווה שהם יהיו הוגנים, ולא יעשו לי תרגילים מלוכלכים

            אהבתי

            1. אז לי נותר רק לאחל לך שתצליחי למשוך את עצמך בשער ראשך (כמו הברון מינכהאוזן) מהבור הזה של העבודה והמרה השחורה והאיכס שהיא עושה לך. מגיע לך לקום בבוקר עם חשק ולעשות דברים שאת אוהבת ושעושים לך טוב. עכשיו יותר מתמיד.

              אהבתי

  17. אני חסרת מילים- את לא מפסיקה להפתיע!
    בתיכון הייתי משוכנעת שאעשה מתישהו צניחה חופשית- כל כך משך אותי. אבל כבר שנים אני יודעת שזה לא בשבילי. לא רק שאני פחדנית- אני יודעת כבר מעכשיו שהחששות שלי לא יהיו שווים את זה.
    אחיינית שלך זכתה.

    Liked by 1 person

    1. לי יש חלומות על תעופה מגיל מאוד צעיר, והנה, רק עכשיו בגילי המתקדם עשיתי משהו בנדון, וגם זה בזכות האחיינית הזו. היא יודעת מה היא רוצה ואיך להשיג את זה 🙂 ואם פעם זה היה מטריף אותי וחשבתי שהיא מסובבת את כולם על האצבע שלה (ואכן סובבה), היום היא עושה את זה בכל כך הרבה חן, וגם יודעת לתת אהבה בחזרה שאני רואה את התכונה הזו שלה בצורה מאוד חיובית.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s