במקום סיכום שנה. סוג של

'תחשבי על זה כמו על בגדים', אומרת לי סוזי, 'לכל אחד מכם ארון בגדים משלו, ולא צריך ללבוש אותם הבגדים כדי להיות ביחד'. עם סוזי אני נפגשת כל יום חמישי לעשרים דקות. התואר הרשמי שלה הוא 'דיאטנית', אבל אצלי בראש היא תופסת את משבצת השוטר המפחיד, זה שיבוא אם כן תגמרי את הדייסה. אלמלא סוזי והמשקל שבמשרד הקטן והצפוף שלה, אני יודעת שהייתי מוותרת על כל הטירחה שכרוכה בנסיעה לחדר הכושר, קילוף שכבות המעיל והסוודר והחולצה והחזייה והנעליים והמכנסיים ולבישת המכנסיים והגופייה ונעילת נעלי הספורט, והמאמץ האירובי על הסטפר  והמעבר בין המכשירים של הדחיפה והמשיכה, הכיפוף וההשהייה, וחום הגוף והזיעה, והמגבת ושאר האנשים שמסביב. נכון שאני יוצאת מחדר הכושר מרועננת אחרי מקלחת מהנה, אבל כדי להתניע, כדי להכניס את זה לסדר היום שלי אני צריכה את סוזי, את הידיעה על המפגש השבועי עם סוזי.

את הדימוי של ארון הבגדים היא שולפת כשאני באה אליה אחרי בילוי ערב ליד האח עם השותף. לתמונה הרומנטית של שנינו יושבים על כורסאות מול האח הדולקת, צריך להוסיף ערמונים שמתבקעים ומפיצים ניחוח מתקתק ועמילני, כוס של סנגריה מיין אדום ופורטו מתקתק, מיץ תפוזים, פרוסות תפוחים ומקל קינמון שמחמם את הבטן, פרוסות בגט כפרי עם קרום עבה ופריך שהוא קלה עם שמן זית ומרח בשן שום, ממרח קונפי ארטישוק ומגש גבינות מעולות – כחולות וצהובות, גבינות צאן שתוכן יציב אבל הן רכות ונוזלות בקצוות, גבינות קשות שהסכין חוצבת בן במאמץ, וגבינות שמתפוררות למגע.

תגידי לסוזי שהיא לא מבינה כלום, מגיב השותף לדימוי. אוכל זה לא בגדים שכל אחד לובש לעצמו. אוכל זה ה'יחד', זה החוויה, זה הדבק המחבר. לא סתם כל החגים סובבים סביב אוכל, וכל זכרונות הילדות שלנו קשורים אליו. קשה לו ממילא עם העובדה שאני לא אוכלת בשר, ואם לא אוכל איתו את הערמונים והגבינות השמנות מה נשאר? אלא שלצד האושר הזה, של שיתוף ואכילה לאור הלהבות הכתומות שמרחיב את הלב ומסדיר את הנשימה, יש גם אושר של השגת מטרות, והוא מסעיר ומלהיב. במידה רבה ובחלק המוצלח שלה דיאטה היא מקור לאושר מתמשך: כל 200 גרם שנושלים מן המשקל מחייכים אותי. לסוזי אני אומרת שצריך לשנות את הטרמינולוגיה. במקום להגיד שאת 'מאבדת משקל' (losing weight, ומנגד המקבילה עם המינוח החיובי: gaining weight), ומי רוצה לאבד משהו, ודאי שנאחז בו בחזקה; במקום לחשוב שצריך לוותר על חטאים מתוקים, צריך לשווק דיאטות עם סלוגן של הזדמנות להרוויח אושר, לתחושת הישגיות שבועית שממשיכה ללוות אותך בקומך ובשכבך, ובלכתך בדרך ובשבתך בביתך.

לפני שבועיים פונה אלי עמית מחוג אחר. האם אני מעוניינת להצטרף אליו ואל חוקר נוסף להגשת הצעה לקבוצת מחקר למכון מחקר באוניברסיטה? לפני שבע שנים הייתי חלק מקבוצת מחקר כזו באותו מכון, וזו הייתה חווייה עילאית. המכון הצליח להקים אצלו בועה אקדמית נדירה, שבה החוקר מקבל תנאים נפלאים: הורדה בשעות ההוראה; צוות משרד קשוב ואיכפתי שמסייע להגשים משאלות ולהתמודד עם מטלות בירוקרטיות; ובעיקר סביבת עבודה אינטר-דיסציפלינרית אמיתית שחזרה והדגימה לי את משמעות הביטוי 'סיעור מוחות'. קבוצת המחקר ההיא הסתיימה בטרגדיה, עם מותה של חוקרת חברה בקבוצה שלנו מסרטן. את הספר שהיינו אמורות לערוך ביחד מעולם לא סיימנו.

אני אוהבת את הנושא שמציע העמית ויכולה להתחבר אליו בקלות בנושאים שבהם אני עוסקת, אבל תוהה. האם לא עבר כבר ה'קו המת' להגשת ההצעות? כן, מודה העמית, אלא שהגישה רק קבוצה אחת, ולכן הם מאריכים את תאריך ההגשה. זו הזדמנות. בכל סוף השבוע שעבר אני עובדת על הצעת המחקר. אנחנו ארבעה, וכל אחד מאיתנו אחראי הן על חלק מההצעה הכוללת, הן על התוכנית האישית שלו. הצעות מחקר זו סוגה ספרותית בפני עצמה, ולעמית שיזם את הקבוצה יש כישרון לכתיבה מסוג זה. סקירה תיאורטית, קצת 'ניים דרופינג', ו'דבק' שמסביר את ההיגיון שבחיבור של ארבעתנו. צריך להגיש את ההצעה עד 11:59 בלילה. אנחנו מגישים אותה ב 11:56.

למחרת מתברר לי עד כמה התחרות קשה השנה. שבע קבוצות הגישו, וביניהם תותחים כבדים כמו דיקנים ודיקנים לשעבר, ושמות חוקרים מאוד מכובדים כל אחד בתחומו. שבע הצעות הוא שיא בתחום: בשנים שעברו היו בערך שלוש עד ארבע הגשות בשנה, ופעם אחת היו חמש הצעות. דחיית מועד ההגשה הניב הפעם שיא חדש. אני גם שומעת ששני חברי הקבוצה הקודמת שלי הגישו כל אחד בנפרד הצעה. הנושאים גם הם מרתקים. אני מושכת כתפיים פנימיות. אם תתקבל ההצעה של הקבוצה שלי, אצטרך לדחות את השבתון. אולי עדיף שלא נקבל.

אתמול מגיע המייל. הקבוצה שלנו זכתה. בעקבותיו מגיע מבול של מיילים מברכים, ואפילו מפרגנים. חבר הקבוצה הקודמת שהגיש אף הוא מודה שהנושא שלנו נפלא. שהגיע לנו לזכות. אני מאמינה לו. ובעיקר אני חושבת איזו דרך נפלאה לסיים את השנה בתחושה נהדרת של הישג. אושר.

beth carver swan dive
Swan Dive, Beth Carver: "I don't care if they eat me alive, Iv'e got better things to do than survive".

 

מודעות פרסומת

53 תגובות בנושא “במקום סיכום שנה. סוג של

  1. אני דווקא נוטה לקבל את הדימוי לפיו אפשר לאכול ביחד דברים שונים. הביחד לא בהכרח נפגם בשל כך. מצד שני, אפשר לחרוג מדי פעם מן הקווים הנוקשים של הדיאטה, ולטעום קצת מן המאכלים האסורים. הרי מה שחשוב בה הוא לא רק סוג האוכל, אלא גם הכמות.

    ברכות לזכייה! אז זה אומר ששנת השבתון תידחה?
    ושתהיה שנה חדשה מאושרת!

    Liked by 1 person

    1. זה החלק הקשה עבורי, מתינות בכמות. קל לי יותר להציב גבולות חדים וברורים, לא מוחלט וטוטאלי. אבל אני לומדת.
      השבתון יידחה, ואולי יפוצל לשני חלקים. קבוצת המחקר היא לשלוש שנים, והשבתון אמור היה להיות בשנה הראשונה. נראה.
      ותודה. אכן, לו תהי שנה חדשה מאושרת 🙂

      אהבתי

  2. אכן הישג מכובד וממלא אושר. מה זו שנתן שבתון לעומת קבוצת מחקר טובה במיוחד שתתקן לך את החויה הקודמת שהסתיימה בצורה כל כך טראגית?

    וההצלחות עם המשקל, לא מובן מאליו ולא פשוט. כל אחד צריך איזו סוזי כזו שתהיה השוטר הפנימי והחיצוני שלו 🙂

    Liked by 1 person

    1. זה הישג מכובד בפני עצמו, ודשן לעצמותי התחרותיות 🙂
      אני חושבת רבות על החווייה ההיא ועל סופה הטראגי. מתה לפני גיל 50, כשמרבית חייה האקדמאים לפניה. כל כך חבל. אולי הפעם זו באמת תהיה חווייה מתקנת.
      אשר לסוזי, אני לפעמים סוג של מתנצלת על כך ביני לבין עצמי שאני צריכה את ה'קביים' החיצוניים האלה, שגם עולים כסף. הרי אני יודעת בדיוק מה צריך לעשות. אבל אחר כך אני משכנעת אותי שככה זה. כל אחת וחולשותיה, ואם צריך סוזי כדי להאניש את השוטר הפנימי שלי, לו תהי.

      אהבתי

  3. הציור לגמרי מיטיב לתאר תחושת הישג ואושר.. איזה יופי!! ברכות על הצעת המחקר שזכתה.
    אהבתי את תיאורי המאכלים שהוא הכין לך, לגמרי מפתה בערב מיוחד ליד האח, למרות שבחלקם בהחלט נראו לי די מיותרים למי שרוצה לזכות / להרוויח בריאות (לגבי אושר אני לא בטוחה)…
    סליחה שאני לא מגיבה יותר ואפילו בקושי קוראת, עניין של חוסר זמן, אפילו להיכנס לבלוג שלי ..

    Liked by 1 person

    1. היי רו, לא צריך להתנצל, את יודעת, אין כאן שום מחויבות וכל פעם שאת כן כאן משמחת אותי. מקווה שחוסר הזמן נובע מסיבות טובות, החיים ומה שמסביבם.
      השותף אשף במאכלים מדהימים. בגלל שהוא והילדים שירשו ממנו חסרים גן של השמנה (הם יכולים לאכול הכל ונשארים רזים כמו שרוך), ולי מספיק להריח אוכל כדי לעלות קילו אני מרגישה קצת כמו הארנב השחור במשפחת הארנבים המנוקדים. לא ממש מצליחה להסביר את עצמי, כי הם לא 'שומעים' את חבילת השוקולד קוראת להם, או את העוגה 'מדברת' אליהם. בגלל זה אולי אני צריכה את האוזן החיצונית, את הסוזי שתהיה בפינה שלי בזירה הזו שנקראת החיים.

      Liked by 1 person

    1. זה שבתון מחולק על פני שלוש שנים, כי מורידים לי כל שנה שליש מעומס ההוראה. אבל כאמור, זה הרבה יותר מזה: בשלב זה של חיי האקדמאיים אין לי יכולת ללמוד מאחרים שלא בקריאה, ורק קבוצות כאלה מאפשרות סוג אינטראקציה אינטלקטואלית כזו.
      אני פסקטריאנית (נדמה לי שזה מה שקוראים למי שלא אוכל בשר, אבל אוכל דגים). ותודה 🙂

      אהבתי

    1. תודה 🙂 אני מתכוונת כנראה לפצל אותו. לקחת חצי אחרי חצי שנה בקבוצה, וחצי אחרי שנסיים את שלוש השנים של הקבוצה שם.
      אני כל החיים שומרת. אם אני לא שומרת אני עולה, ככה פשוט. ולאורך השנים של ניסוי וטעייה גיליתי שקפה ובשר הם טאבו מוחלט, אבל גבינות במידה לא פותחות את הדלת בפני מיגרנה.

      אהבתי

    1. גם שלי, גם שלי (הוא מכיר אותי היטב) 🙂 אלא שאני בשלב שבו החלומות הקולינאריים באים עם תווית מחיר גבוהה מדי, בשבילי ולא בשבילו (דאממ, לא קל לחיות עם אנשים רזים בלי להתאמץ). אני צריכה למנן אותם בצורה מאוד מחושבת :/

      אהבתי

  4. אני חושבת שכל ההתסכלות של הדיאטניות על אוכל היא שגויה
    ובכלל הקטע של להכניס אותך לקופסא (שיטת תזונה) מסויימת שלא בהכרח מתאימה לה אבל זה מה שהיא מוכרת ולכן היא תנסה בכוח להכניס אותך לקופסא הזאת עם סיבות מסיבות שונות ומשפטים מונפצים וטיפשיים
    בסופו של דבר זה דומה לכסף רק הפוך
    עם כסף לא אמורים להוציא יותר ממה שמכניסים
    עם אוכל לא אמורים להכניס יותר ממה שמוציאים (מוציאים = שורפים).

    ברכות על הזכיה
    אלה חדשות טובות! אפילו מצויינות

    Liked by 1 person

    1. את צודקת לגמרי לגבי ה'מאזן' שדורשת תזונה נכונה, ורק המסקנה האישית שלי היא שאני צריכה את המשטר הזה עם פגישות קבועות עם סוזי כדי להצליח לשמור על המאזן הזה. בסופו של דבר היחס שלי (ושל אנשים רבים) לאוכל הוא הרבה מעבר לצורך בלבד. אוכלים מכל כך הרבה סיבות, רובן לא קשורות לרעב. ותודה על הברכות 🙂

      אהבתי

  5. גנים של השמנה/ אי השמנה משפיעים מאוד וכמו שאת אומרת, הילדים והשותף אוכלים כמוך וההשפעה על הגוף היא שונה מאשר אצלך, החכמה היא לדעת להגיב בהתאם. במקרה שלך, סוזי עוזרת לך להשאר בפוקוס, מדרבנת ועוזרת לך להגיע להצלחות שבועיות וזה נהדר.
    אני מכירה רבים (מהמשפחה לצערי) שהם בעלי נטיה להשמנה שלא עושים מספיק כדי לעקוב אחר המשקל ולפעול מספיק להורדתו. כל הכבוד לך!

    כמו כן, ברכות על הזכיה! ☺

    (אהבתי את התמונה בסוף הפוסט).

    Liked by 1 person

    1. רבות דובר על ההבדל בין אנשים עם נטייה להשמנה ולכאלה שאין להם נטייה כזו. אני חושבת שזה לא רק עניין של חילוף חומרים או חיידקים (היום מדברים הרבה על החיידקים ששולטים על ההחלטות שלנו 🙄). יש כאן גם עניין של חשיבה. מי שחושב 'רזה' לא מתעסק באוכל כמו מי שחושב 'שמן'. אני רואה את השותף או את הבת שלי, שיכולים להעביר יום שלם ופתאום להזכר שהם לא אכלו כלום. אצלי אין דבר כזה. כשאני לחוצה אני אוכלת; כשאני רגועה אני אוכלת; כשאני עצובה אני אוכלת (הבנת את העיקרון). אצלי עקרון סוזי (או השוטר החיצוני) עובד. ברגע שמוצאים מה עובד, צריך להעזר בו, כך אני חושבת. תודה על הברכות, זה כיף שאפשר לשתף את ההתרגשות מהזכייה כאן 😁

      Liked by 1 person

  6. ברכות על הזכיה! ובהצלחה.

    וסליחה, אבל, מה שכתבת על הישג/אושר וכו' בהקשר של ירידה במשקל ממש מזכיר לי בלוגי פרו אנה ._."
    אני חושבת שלאהוב לאכול זה סוג של לאהוב לחיות, למרות שיש אכילה שדווקא פוגעת בבריאות. זה לא סותר.

    Liked by 1 person

    1. תודה 🙂
      לא מדברת על הפרעות אכילה. אני מדברת על היכולת לאזן, למצוא את הדרך לשמור על אכילה מענגת (לאהוב לחיות) יחד עם משקל מאוזן (וגם בו יש מנעד גדול, רחוק מאנורקסיה). בבלוגי פרו-אנה אין גבול: המטרה היא להיעלם לגמרי, לחיות(?) בלי לאכול בכלל. אני מדברת על הגדרת מטרה והשגתה, וזו מסגרת שניתנת ליישום בכל סוג של מטרה בחיים. פה אני מיישמת אותה על השגת משקל יעד בהנחיה. וכן, כשאני משיגה מטרות (בין אם במשקל, בין אם באקדמיה, או אחרות) זה כיף. אולי המילים כיף ואושר מבטאות ניואנסים קצת שונים. אני רק יודעת שכשאני 'משיגה', אני שמחה, וזה כיף.

      אהבתי

  7. נהניתי לקרוא, ואני כ"כ מזדהה בעניין האוכל. גם בדברים שכתבת בתגובות לאנשים כאן – זיהיתי קווי דמיון ביננו ביחס שלנו לאוכל (וביחס שלו אלינו – הרי הוא קורא לנו! 🤤), בקושי לאכול במתינות (כשהצלחתי בעבר לשמור ולרדת במשקל זה היה כשהצבתי גבולות ברורים והפסקתי לחלוטין עם המתוק. כי אני כנראה מכורה וברגע שמתחילה לאכול מתוק – זה אפקט כדור שלג…). וגם אני אוכלת דגים, ולכן אני לא מגדירה עצמי כצמחונית (כי זה בכל זאת בשר של חיה), אפילו שאני לא אוכלת שום בשר אחר…
    תיאור הבילוי המשותף שלכם מול האח – אחחחח, נשמע טוב, ממש פינוק. תיאור מענג ומעורר תיאבון.
    זה באמת נכון, הרעיון לשנות את הטרמינולוגיה של שינוי הרגלי האכילה והספורט – שכל משקך עודף שאנו משילות מוסיף לנו אושר… שזה לא מירוץ נואש, אלא בחירה מודעת ומאוזנת באושר ובטוב.
    ברכות על הזכייה של קבוצת המחקר שלך!

    Liked by 1 person

    1. kindred spirit. גם אני מכורה למתוק (אין לי, למשל, בעיה עם פחממות מהסוג של לחם או בורקסים. לא מדבר ולא קורא אלי), וגם אצלי הפיתרון הריאלי יותר הוא להמנע לחלוטין. הרבה יותר קשה לקחת קצת ולעצור, ופעם עשיתי חשבון שכשאני מכינה עוגה לשבת עד יום ראשון היא נגמרת, ולא משנה כמה אנשים יש בבית. אני אחראית לכך ישירות 😐, גם אם זה אומר שאני מכסחת חצי עוגה. אין לי ספק שזה לגמרי התמכרות, כולל החשקים craving וחוסר היכולת לעצור באמצע החבילה (של השוקולד). שתהיה שנה של בחירות מודעות ומאוזנות, והרבה טוב, אור 🤗

      Liked by 1 person

  8. מזל טוב מניפה. מאחלת לכם הצלחה! 🙂 (מה המטרה של קבוצת המחקר? כל אחד יושב באונ' שלו או שכולכם תשהו יחד במשך שלוש שנים?)

    לא הבנתי מהתגובות פה כמה סוזי משפיעה עליך בכל ביס. אם בכל פעם שאת פותחת את הפה את מיד חושבת על סוזי, אני מסכימה עם תמר שזו אובססיה לאוכל וקצת מזכיר את פרו-אנה… אוכל הוא לא אויב. פשוט צריך לזכור לא להגזים (המשקל שלי כל הזמן מתנודד עם +-2 קילו בהתאם למחזור ולמצב רוח… אבל למדתי להבין שזה הגוף שלי ובסוף זה גם ירד)

    Liked by 1 person

    1. כולנו ביחד. כל אחד ממשיך בפרוייקט האישי שלו, אבל יש גם פרוייקטים משותפים. זה באמת מצליח להוריד קצת את החומות שקיימות בין הדיסציפלינות השונות, ולחקור עניינים שחוצים גבולות מחקריים רגילים.
      סוזי לא משפיעה עלי בכל ביס. אבל הידיעה שאני צריכה לבוא פעם בשבוע בהחלט עוזרת לי להתאפס ולשמור. יש קטע שבכל עשור מוסיפים עוד חמישה קילו באופן טבעי (וזה אפילו בריא), אבל אם אני לא משגיחה אני עולה חמישה קילו בשנה, ולא בעשור. זה אמנם מתסכל, אבל כמו שאת אומרת כל אחד ואחת לומדת להכיר את הגוף שלה. ואגב, הלמידה הזו קורית בכל שלב מחדש. מה שיכולתי פעם (התנודות האלה שאת מדברת עליהן של פלוס מינוס והכל בסדר), כבר לא יכולה עכשיו. וגם את זה צריך ללמוד ולהסתדר עם זה.

      אהבתי

  9. ראשית מברוק גדול על הבחירה בקבוצה שאת חברה בה,אני כמובן לא יודע במה מדובר,אבל ברור שכל הישג,ודאי מקצועי שמביא איתו יוקרה בתחום שבו את עוסקת הוא חשוב ועם ריבוי קבוצות שמשתתפות אני מבין שזה לא היה מובן מאליו.
    אני מאוד מתחבר לתאור של השותף את חוויית האוכל,תארת את ההגדרות שלו מאוד יפה ומשכנע,הייתי שמח להגיע לרמות הבישול האלה.לדיאטה אני לא,זקוק לשמחתי אבל ספורט אני לא עושה ואני צריך לעשות,הבטחתי לזוגתי שאעשה מנוי לבריכה אבל אני מתעצל,המחשבה בחורף למרות שזאת בריכה מחוממת לפשוט בגדים ואחכ להתלבש ולצאת לקור מבאסת אותי,אבל היא הציעה שאקח איתי את בני האמצעי וזו זריקת עידוד שאשתמש בה מן הסתם.
    בהצלחה במחקר

    Liked by 1 person

    1. תודה על המברוכ, כיף שאפשר לשתף את ההישגים האלה פה, גם אם תחת מעטה שמגלה רק טפח. לגבי הבריכה, אני איתך. היו לי תקופות ששחיתי, והקטע הזה שבין חדר ההלבשה והבריכה, עד שנכנסים למים, לא קל. בכל זאת, אם יש לי עצה בשבילך היא שלושה שבועות. זה הזמן שלוקח להטמיע הרגל חדש. אז אם תצליח להתמיד 3 שבועות בהליכה סדירה לבריכה ושחייה, זה יהיה אחר כך הרבה יותר קל. וגם העניין עם הבן, כמובן 🙂

      אהבתי

  10. ראשית ברכות להגשת ההצעה למחקר ! כל הכבוד !! ( שמתי לב לתרגום של הדֵד ליין ) בענייני אוכל לא יודעת אם מותר לי להגיב בשעה שאני רזה ( כשעשיתי פעם דיאטה זה היה בענייני בריאות מעין אלרגיה) . לדעתי אם נהנית את והשותף ואין ענייני בריאות בעניין -ערב כזה נשמע לי כיפי ומהנה ! אני 'מקנאה' בכל החברות שהולכות באופן קבוע למכוני כושר , לא מתאים לי . שמחה שחזרתי לאחרונה ליוגה ( עונה על מבוקשי : בערב ,קרוב לבית -אין צורך ברכב -וקבוצה קטנה) והתמונה כרגיל אצלך-נפלאה !! ( וכרגיל , כמעט תמיד , אני שומרת אותה להזדמנות מתאימה, תודה ! ) שנה אזרחית טובה לך ולמשפחתך !

    Liked by 1 person

    1. תודה, תודה! לאנשי מפלגת הרזים אני אומרת כיף לכם, אבל פעילות ספורטיבית חשובה גם לכן, ויוגה זה באמת נפלא. אם מוצאים את הפעילות הנכונה עבורך, כמו שאמרת 'עונה על מבוקשך' מכל מיני סיבות, זה גם לא עול מעיק שמהר מאוד גם נפטרים ממנו, אלא אפשר להכניס אותו לסדר היום ולהמשיך בשיגרה.
      הפעילות הספורטיבית הכי נחמדה שהיתה לי בעבר היתה חוג לריקודי בטן 🙂

      אהבתי

      1. לא העזתי מעולם לרקוד ריקודי בטן , אני מרוקדי ריקודי העם שנים רבות ( עם הפסקות) וכיום שיש חוגים לשירים(וריקודים) נוסטלגיים שלא נס ליחם זה נפלא !

        Liked by 1 person

        1. ריקודי עם זה כת, והחברים בכת לא יוותרו על ריקודי עם בעד שום הון שבעולם (זוכרת את סיפורי הנסיעות שלך לפסטיבל בכרמיאל). אני רקדתי ריקודי עם בתיכון, אבל מאז לא כל כך. כשהייתי בפוסט דוקטורט פגשתי חברה ישראלית שסחבה אותי לריקודי עם בברוקלין (שכונה בבוסטון, לא בניו יורק, שגרים בה הרבה ישראלים), וזו היתה לדעתי הפעם האחרונה. וריקודי בטן זה נפלא. גרם לי לגלות שיש לי בטן, ואפילו להתיידד איתה 🙂

          אהבתי

  11. ואוו, מזל טוב! איזו בשורה נהדרת לסוף שנה! גם אני מאלה שלא ממש יודעים במה מדובר אבל זה לא מונע ממני את ההתלהבות בהצלחה שלך, איזה כיף! ובכלל, התיאור של הערמונים והאח וכל הרומנטיקה הזו… תפורה בול עלי 🙂 אני מתה על כאלה ערבים. לגבי שמירה על המשקל, אני בעד איזון. אני בעד דיאטות או כל דבר דומה אלא לשמור על תזונה בריאה, ספורט קבוע (ספורט שאת אוהבת לעשות זה מתכון טוב לשמירה על קביעות בעשיית ספורט) ותמיד טוב מדי פעם לחרוג בגבינה טובה ושמנה ואם אפשר, תוסיפי גם כוס יין. ובכל מקרה, מה שרציתי להגיד זה שהלוואי ושנת 2019 תהיה כמו הפוסט הזה, מהגבינות, לשותף, לאח הבוערת ולהצלחה רבה בכל מעשי ידייך.

    Liked by 1 person

    1. המתכון הוא במילת המפתח שהזכרת: קבוע. אם שומרים על תזונה בריאה קבועה, ספורט קבוע ונוסיף גם שינה ללא הפרעות (כמה חשוב) – אפשר גם לחרוג מדי פעם בערבי ערמונים, סנגריה וגבינות מעולות. והברכה שלך בסוף לשנת 2019: א-מן 🍹🍸🍷

      אהבתי

  12. מזל טוב, "קנאת חוקרים (סופרים) תרבה חוכמה.."
    אין ספק שלהשיג משהו שאתה עובד עליו זה כייף בין אם זה משקל או הישג לימודי או תחרות כזו כמו שזכית בה
    עם עוד קבוצה. והשותף שלך צודק בעניין האוכל המחבר מחבר בין אנשים. לא מוצא שום רע בלאכול גבינות שמנות
    עם באגט טרי פעם ב…צריך לשמור על פרופורציות.

    Liked by 1 person

  13. כותבת את התגובה בהמשכים כיוון שהיתה לנו תקלה בחשמל דבר שגרר בעקבותיו קושי בהתחברות לוי פי ובחיבור לאינטרנט.
    ובכן כל זמן שהזכות של השבתון נשמרת, זה טוב ,כי הדרך שתבחרי לנצל את השבתון עדיין נשמרת לך..
    בכל מה שקשור לספורט אני עצלנית שאין דומה לה ולכן התיאור של ההתקלפות מכל השכבות ממש הצחיקה אותי, זה בדיוק מה שעובר לי בראש כשאני חושבת על יציאה מהבית למשהו שלא כיף לי לעשות.
    המזל שלי שאני לא צריכה להוריד במשקל ולמרות זאת אני בהחלט יודעת עד כמה חשוב גם לנפש להפעיל את השרירים.
    אולי, (רק אולי) אצטרף לחברה שבדיוק היום הציעה לי להצטרף לקבוצה שלה ושכנעה אותי שמדובר בקבוצה מאד נעימה ונחמדה.
    אז הבטחתי לה לשקול זאת בחיוב.
    מי יודע אני עוד יכולה למצוא שזה מהנה.

    Liked by 1 person

    1. הו, מקווה שהחשמל חזר ופועל כסדרו. הזכות של השבתון נשמרת, וצריך לעשות כל מיני חישובים כמו מי עוד יוצא לשבתון מהחוג שלי ועוד. הפעילות עצמה בקבוצת המחקר היא סוג של שבתון, אמנם מתמשך. אני לא רוצה לוותר על זה.
      ואשר לספורט, זה באמת הסוד, למצוא את הדבר ש'יעשה לך את זה', או הכי פחות יפריע לך, למצער 🚴⛹️‍♀️🏋️‍♀️💃
      אני נרתעת קצת מהקונספט של קבוצות, מהדינמיקה הפנימית של 'זה המקום שלי, ואני הייתי כאן קודם', ומעדיפה לבד. אבל בהחלט אם זו קבוצה נעימה ונחמדה שווה בדיקה. מי יודע, אולי באמת תגלי שזה מהנה.

      אהבתי

  14. במקום סיכום שנה קיבלת התחלה מבורכת ממש! איזה כיף ואיזה שמחה שהצטרפת ותוכלי לקדם את התחום שלך ולהרחיב גם לאחרים. אני מאד אוהבת מחקרים חוצי דיסיפלינות. הם מעשירים את החוקרים ואת הקוראים ומניבים הרבה פעמים תוצאות שניכרת בם החשיבה מחוץ לקופסה של תחומים שלא מכירים את ה"מוסכמות".
    בנושא אוכל אני מזדהה עם השותף. אולי גם אני צריכה סוזי משלי.

    Liked by 1 person

    1. אני אוהבת מחקרים חוצי דיסציפלינות כשהם נעשים בשיתוף פעולה: כל אחד מביא את ההתמחות שלו. הניסיון של חוקר מדיסציפלינה אחת לכתוב לבד מחקר אינטר-דיסציפלינארי מוביל בעיני למחקר שטחי ולא ממש רציני, כמו ללכת עם כיסוי עיניים על חבל מתוח כשתהום פוערת את פיה משני צדדיו. בסביבת המחקר של המכון זה עובד היטב במתכונת מוצלחת של שילוב חוקרים מתחומים שונים סביב שאלת מחקר אחת. ומהניסיון הקודם שלי זה ממש היה מסעיר וכיף גדול.

      אהבתי

  15. ברכות על הזכייה, בהחלט שווה דחייה/ פיצול של שנת השבתון. גם להשביע את רעב המחקר ועבודת סיעור המוחות ולימוד מאחרים וגם לעשות תיקון על הסיום הטראגי של הקבוצה הקודמת.
    לגבי סוזי….שמחה שעצם הקיום שלה עוזר לך אבל לא תמיד הדיאטניות יודעות מה טוב לגוף שלך. אצלי הן תמיד אומרות שאני לא אוכלת מספיק ולכן המטבוליזם איטי. הן מוסיפות דברים לתפריט ואז אני עולה במשקל….😣

    Liked by 1 person

    1. אמפי, איזה כיף לשמוע ממך מדרום אפריקה(?!). אני חושבת שדיאטניות, כמו פסיכולוגים, צריך לבחור. לא כולן טובות, או מתאימות לך. יש ביניהן כאלה שבאמת רק הולכות לפי הספר, וזה לא מתאים לכל אחת. הנושא של המשקל, של הגוף – גם הפיזי וגם תפיסת הגוף, של השינויים כל כך משפיע עלינו, מלווה אותנו לאורך הדרך, מאבק והטמעה ושינוי ואי אפשר להרפות לרגע. פעם חשבת שצריך לפתוח גם את הנושא הזה מול מאמן. ברור שזה לא רק פיזי, אבל הרבה מאוד כן.
      מקווה שהטיול שלכם נפתח בטוב, ושהכתף/פיים משתפות פעולה.

      אהבתי

      1. רוב הזמן אני בלי קליטה כאן ובחלק מהמלונות/בתי הארחה אין wifi אז לא מצליחה לכתוב ולעדכן אבל מנסה לקרוא פוסטים בין לבין.
        הכל בסדר בינתיים ו הכתפיים לא מציקות יותר מדי .
        נושא המשקל/דימוי גוף הוא לגמרי נושא לאימון אבל כנראה זה נושא טעון אצלי כל כך שעבדתי עליו מעט מאד עם המאמן שלי וגם לא עם המאמנות שלפניו. אולי כשאחזור סוף סוף להתאמן…חושבת על זה כבר כמעט שנתיים 😉

        Liked by 1 person

  16. אין כמוך. זה ברור שאין כמוך. איזה כיף לי שאני מכירה מישהי אמיתית שהיא ממש ממש אין כמוה. כאילו,,,,,,,, קשה לי לתפוס. את הכי הכי הכי הכי טובה יותר מכולם. כזה מן דבר…… חלום!!!

    Liked by 1 person

  17. מצטערת שנשמע כאילו ציני, אבל באמת שזו הייתה התפעלות אמיתית. נוספה לה גם הסחרחורת מהצניחה החפשית והכל יחד היה פשוט נפלא ומעבר לנפלא… וכיף שאת משתפת, ובאמת כיף להכיר אותך.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s