בודהה בורד

Buddha_Board

אחרי שהכנס נגמר התפנינו לסיבוב בעיר. עצרנו בחנות לממכר מריחואנה חוקית, במדרחוב ליד הסבן אילבן. בכניסה עקפנו קבצן שבחר בפינת רחוב זו למקם את העסק שלו, מערסל בחיקו כלב זעיר חבוש כובע ומשקפי שמש עטוף בשמיכת משבצות אדומה ולפניו קערה למטבעות. כל השבוע היה קר ממש, אבל באותו היום השמש זרחה והטמפרטורות נעו באיזור החיובי של הצלזיוס, כך שמשקפי השמש לא נראו מוזרים. ירדנו בגרם מדרגות ואת פנינו קיבל שומר מזוין שדרש תעודת זהות. שלפנו דרכונים. אתם מחוץ למדינה, אמר, ולכן, מותר לכם לקנות גרם אחד. האווירה היתה כמו בסופרפארם, ואני חיפשתי דיילת כדי שתעזור לי לבחור. הזנים שונים זה מזה באחוזים השונים של החומר הפעיל, הסביר לנו המוכר, מצביע על זנים של 28 אחוזים, 24 אחוזים ו 12 אחוזים. אני רוצה את הזן הכי mild, אמרתי לו, ויצאנו משם עם קופסת פלסטיק סגורה ובתוכה גרם אחד של פרחים יבשים בצבע אזובי ועם ריח אופייני.

התחנה השניה היתה על ספסל במדרחוב. גילגלנו לנו סיגריה, מאלתרים פילטר מקרטון שחתכנו מעטיפת ניירות הגילגול. עוד אנו מדליקים אותה עצר לידינו בחריקת ברקסים זוג גלגלים. שוטר על אופניים מצביע על שלט גדול שתולה ממש מול עינינו ובו ציור של סיגריה ואיקס אדום גדול עליה. אסור לעשן פה, הוא אומר. לא מכאן, אנחנו מסבירים לו, תוך שאנו אורזים את עצמנו וממשיכים הלאה, מוותרים מראש על ניסיון להבין את ההיגיון שמאפשר למכור מריחואנה ברחוב שבו אסור לעשן.

הסיגריה מאחורינו, המשכנו נינוחים וקלי לב לתחנה הבאה, מוזיאון האמנות. בחנות המוזיאון נתקלנו בבודהה בורד. על פי עקרונות הזן, הסביר השלט, על הבודהה בורד האפור מציירים במכחול טבול במים בלבד. משיחות המכחול הרטוב על הלוח נראות כמו דיו שחור, אלא שהתמונה מתאדה ונעלמת כלא היתה כשהלוח מתייבש, מוכן למשיחות מכחול חדשות. העיקרון הוא ליצור על מנת לשחרר, לא לאגור. ציור על בודהה בורד הוא מראש חווית יצירה אחרת, קלילה בגלל זמניותה, בגלל הידיעה שאין בעיה לטעות, כי בין אם טעית או יצרת יצירת מופת הכל יתאדה תוך דקות ספורות.

אני נזכרת ביום הזה בשבוע האחרון. מריחואנה לא יכולנו להביא איתנו לארץ, אבל את הבודהה בורד קנינו. בגלל זיכרון הציור המשותף שלי ושל אמי קניתי גם אחד לה. קחי את המכחול, אמא, אני משדלת אותה לנסות לצייר על הלוח, תראי, זה כיף. אבל אמא שלי, שכל הזכרונות שלה מתאדים אף הם תוך דקות ספורות, מביטה בלוח ואומרת: בשביל מה לצייר אם זה לא נשאר.

theodore Waddell 1994
Motherwell's Angus, Theodore Waddell 1994
מודעות פרסומת

58 תגובות בנושא “בודהה בורד

  1. סחתיין על האומץ לעשן מריחואנה,כלומר תלוי כמובן מה זה עושה לך ואיך זה משפיע עלייך,אותי זה עושה מסטול לגמרי,כמה שנים לפני שנישאתי,הפסקתי לגמרי עם החומרים האלה ולמרות שבמשך השנים הציעו לי כאן ושם ,פחדתי לקחת כדי לא לאבד שליטה.
    לפני כמה שבועות בארוע משפחתי הבן של גיסתי שמעשן קנאביס רפואי נתן לי כמה שאחטות וטסתי 35 שנים אחורה בכמה דקות,לא איבדתי שליטה,אבל הייתי מאוד כבד ומזל שבני נהג בחזרה מהארוע.
    מצחיק איך זה עובד העניין הזה גם אחרי כל כך הרבה שנים

    Liked by 1 person

    1. גם אני לקחתי קנאביס רפואי מחברה חולת פרקינסון בארץ, והגבתי קשה. איבדתי שליטה על הגוף. ממש היה צריך לשאת אותי למיטה ושכבתי שם, מרגישה מסוחררת ולא מסוגלת לזוז. זוכרת שחשבתי שככה כנראה מרגישים אחרי שלוקחים סם אונס 😮. אבל מה אני מתפלאת, הרי הרפואית הספציפית הזו היתה מיועדת לפרקינסונית, לשחרר את הנוקשות בשרירים. לא חווייה טובה, וזו בדיוק הסיבה שחיפשתי את החוויה המתקנת במדינה הלגאלית בארה"ב. הרפואית מאוד מאוד חזקה. המריחואנה שאני קניתי היתה הרבה פחות חזקה ולכן גם מהנה. בגלל שבארץ מצד אחד מחלקים לאנשים נרקוטיקה חזקה (ומזיקה) פי אלף אבל עושים ממריחואנה סיפור שלם והיא לא חוקית, באמת שאתה לא ממש יודע מה אתה מעשן, מה אחוזי ההשפעה, איך תגיב. כל זה ישתנה כמובן כשתהיה ליגאליזציה, והעולם הולך לשם.

      Liked by 1 person

  2. אמא שלך ואת מדברות בשתי שפות שונות. אני תוהה אם זה רק עכשיו, או שסצנה דומה הייתה יכולה להתרחש ביניכן גם כשהייתה בריאה.
    והציור בסוף נהדר – כך בוודאי היה ואן גוך מצייר את ציור העורבים המפורסם שלו אם היה סובל מדמנציה.

    Liked by 1 person

    1. אני מתלבטת בשאלה הזו. כל האנשים האחרים שניסו את לוח הבודהה התלהבו מאוד. אחותי, שלה נתתי אותו אחרי שאמא שלי סרבה לגעת בו, דיברה גם על ה'שיעור' שהוא מלמד, ברמה הפילוסופית. רק אמא שלי ממש החרימה אותו. אמא שלי היתה אגרנית כל חייה, והיא נקשרת מאוד לחפצים. האם הסירוב שלה נובע מתכונת האגרנות או מהדמנציה?

      אהבתי

      1. אני כמובן לא מכיר את אימך, אבל תחושת הבטן (וגם דברים שכתבת כאן בעבר) גורמים לי לחשוב שאם התגובה שלה קשורה לעולם שלפני הדמנציה, היא לאו דווקא משקפת את הנטייה לאגרנות, אלא יותר גישה סופר-פרקטית וביקורתית, אפילו קרתנית משהו.
        אביך היה יכול כנראה ליהנות מהלוח הזה הרבה יותר…

        Liked by 1 person

  3. מעניין לוח הבודהה הזה. אם כי כל קנבס יכול להפוך לכזה ברגע שהחלטת.
    אני מציירת הרבה פעמים על קנבסים שנזרקו לרחוב. לפעמים הצבעים של הציור המופיע עליו מתווים לי את הדרך לציור החדש. לפעמים משאירה מהם רמז והם הופכים לחלק אינטגרלי מהציור החדש.
    דווקא בציורים הפחות מוצלחים שלי, אני נהנית לבחון את הטעויות,לבדוק מה הסיבה שהם פחות מוצאים חן בעיני.
    זה די מזכיר את הפיסול בחוף הים. יצירות אמנות לתפארת שנעלמות כלא היו. מזל שיש צילומים…
    לא מונה להתנסות בעישון סמים, מהתיאורים של אנשים שכן מעשנים, אני מבינה שזה ממש לא בשבילי. גם כך רוב הזמן אני מסוחררת וההרגשה לא נעימה. לי. לא אוהבת לאבד שליטה וכבדות ממש לא בשבילי, אז למה לי? אפילו על שתיית אלכוהול אני מוותרת ובארוחות חגיגיות אקח כוסית אחת של יין או בירה ולא יותר.
    יש שיגידו שאני מרובעת, שיגידו 😏

    Liked by 2 אנשים

    1. את ממחזרת קנבסים! (פתאום שמתי לב גם לדמיון המילולי בין קנאביס לקנבס 🙄. בראש שלי שני החלקים של הפוסט היו מחוברים, לפחות מבחינת התגלגלות האירועים. אני נורא שמחה כשמתגלים קשרים נוספים כאלה). ההשוואה שלך של העישון לשתיית אלכוהול תקפה לגמרי. הסיגריה שעישנתי אכן דומה לשתייה של כוס בירה או יין, ולא לשתיינות כבדה של וויסקי או וודקה. גם אלכוהול במידה נחמד לי, ואני אוהבת לאבד שליטה במשורה, ולא להגיע לשכרות כבדה של ממש, שמכבידה על הלשון ושולחת אותי לישון. הקטע של 'מה יגידו' לא רלוונטי בגילנו. או הרבה פחות רלוונטי. לחץ חברתי עובד כשאת חלק מקבוצה כמו בבית הספר או בצבא. תדמית וכל זה. אבל כעת? אחד מיתרונות החברות ב'מועדון הסבתות' (כמו שקרא לנו הבלוגר איגגי), אם לא ה-.

      אהבתי

  4. השאלה של אימך היא השאלה האולטימטיבית, שיפה לכל אחד ולכל שלב בחיים, בכל דבר ועניין: בשביל מה, הרי בין כך ובין כך לא נישאר. כל אחד עונה בהתאם להשקפת עולמו. התשובה החביבה עליי היא התוכן והמשמעות שאנחנו מצליחים למצוא כל עוד אנחנו כאן. אני מניחה שזו גם התשובה של הבודהה-בורד.

    ואפשר להקביל את זה לכתיבה ישירות לתוך הבלוג, בלי לשמור בקבצים או על נייר: ואם הפלטפורמה תיסגר פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, האם זה הופך את מה שכתבנו לחסר חשיבות? ואת המשפט הזה:"העיקרון הוא ליצור על מנת לשחרר, לא לאגור" אני צריכה לתלות על המקרר (:

    מעולם לא עישנתי כלום, ואני גם לא שותה אלכוהול. אני מהקונטרול-פריקים (כל כך מנוגד לדברים החכמים שכתבתי בפסקה הראשונה:)). סמים ואלכוהול בעיקר מפחידים אותי. במובן הזה, אין בי ולו גרם של שובבות. אבל אני די מתפעלת משובבותך (:

    Liked by 1 person

    1. הניסוח שלך: 'התשובה של הבודהה בורד' זרקה אותי לסיאנסים ולוחות נחש ותיקשור, ואני לא ידעתי ששאלתי שאלה. אלא ששאלת הזיכרון והמהות (ומשמעות החיים) מלווה את הקיום האנושי באשר הוא, ובמקרה האישי שלי שבה ועולה בכל מפגש עם אמא שלי. הבודהה בורד בא עם שיר זן קטן באנגלית:
      The past is over
      The future may never be
      The present is all that exists
      Live each moment to the fullest
      ואני חושבת שגם זה קישר בין הקנבס המתאדה ובין הקנאביס המתכלה.

      אהבתי

        1. אבן עזרא אמר בעברית בחרוזים:
          העבר אין,
          העתיד עדיין,
          וההווה כהרף עין.
          והדאגה מניין?
          אמנם יש פה ניואנס קצת שונה, ואפשר להתפלסף גם על כך, אבל הכל חולף. לאחרונה מהר יותר, וגם זה מסימני הגיל. 😐

          Liked by 1 person

  5. "מותר לקנות קנאביס באופן חוקי אבל אסור לעשן ברחוב". חחחחחח
    רעיון מצוין, הרוצה – שילך לעשן בבית.
    עישנת קנאביס רפואי של חברה – הוכחה ניצחת מדוע לא קנאביס רפואי כדלת אחורית לעישון לא לגאלי. וזה מה שיקרה כשרופא בקופת חולים יתן מרשם באותה קלות בלתי נסבלת שהוא נותן סיקים לפי בקשה…

    את דעתי את יודעת, מריחואנה הורגת בתאונות דרכים (עייני ערך ארי נשר) ובתאונות עבודה. שלא לדבר על התמכרויות/סכיזופרניה/ואחרים אצל אחד מעשרה מעשנים. והכי גרוע היא חוסר היכולת להבטחת סטנדרטיזציה של החומר הפעיל בצמח (כמו שניתן לגבי תרופה) אמנם גם שיכרות מאלכוהול הורגת, אבל לפחות לשוטר ניתן לגלות זאת בבדיקה של חצי דקה. לקנאביס בדיקה מסורבלת ויקרה במעבדה בבית חולים (וברובם אין). גם משך ההתנקות מקנאביס בלתי ניתן לאמוד.

    דו"ח רשמי שפורסם על ידי מדינת קולרדו (שהובילה את הלגליזציה) הראה עשליה של 30-50% במספר המעצרים.
    https://kankan111.blogspot.com/2016/11/blog-post_10.html
    לדעתי כשיגלו ויכמתו את הנזקים רחוקי הטווח, יחזרו לאסור את השימוש, כפי שנעשה בכל העולם בתחילת המאה העשרים ולא בכדי.

    קשה לי לראות חיילי צה"ל נלחמים בהשפעת קנאביס. היה לי התענוג המפוקפק לראות את האפקט על כמה משתמשים כאלה בצבא…
    אלא אם כן זו תהייה דרך למשתמטים לקבל פרופיל 21, חחחחחחח

    כשהבת הייתה קטנה, קניתי לה בורד ציור מחיק על ידי לחיצה על כפתור. על פי מיטב זכרוני לא היה לו קשר לבודהה 🙂
    דברי אימך בסיום מדהים ועצוב.
    ובכלל יפה הקשר שעשית בין קנאביס לקנבאס.
    ,

    Liked by 1 person

    1. הויכוח בינינו על הקנאביס הרפואי ועל ליגליזציה כנראה ישאר בתיקו. אני מפרידה בין קנאביס רפואי, תרופה לכל דבר והרבה פחות מזיקה מכדורים ממכרים ועם תופעות לוואי חמורות בהרבה (שהם נגזרות של אופיום והרואין), ובין התופעה שעליה דיברתי בפוסט, קנאביס לא רפואי, לכל דיכפין ובלבד שיהא בוגר. אני חושבת שאדם בוגר צריך להיות אחראי על מעשיו: מה הוא אוכל, מה הוא שותה, מה הוא מעשן. הוא צריך לדעת מה ההשפעה על גופו הוא. נזקי הטבק חמורים פי כמה, והטבק עדיין חוקי. גם מי שלא מצחצח שיניים גורם לעצמו נזקים כבדים, ועדיין החוק לא מכריח אף אחד לצחצח שיניים. שומן רווי וסוכר הורגים מליונים, ושוב, הם עדיין חוקיים. ובצה"ל עושים בדיקות שתן גם היום ללוחמים. בסופו של דבר אני בעד שקיפות וחינוך. ובעד ליגליזציה 🙂

      אהבתי

      1. שוב להדגיש כי אולי לא הסברתי את עצמי:
        א. הקלות הבלתי נסבלת שבה קנאביס רפואי מגיע לצרכנים שאינם נכללים בקבוצה המיועדת – היא שערוריה!
        ב. כידוע אי אפשר לסמוך על כל האנשים בחברה שינהגו בצורה בוגרת (מחשבה כזו היא לגמרי אוטופית).
        ג. יזיק אדם לבריאותו הוא ככל שיחפוץ, אך אין לו זכות לפגוע באחרים בחברה בשל הרגליו האגואיסטיים.
        ד. התמכרויות הן לא רק בעיה פרטית אלא בעלת השפעה חברתית וכלכלית כבדה.
        ה. בדיקת השתן שהזכרת לגבי חיילים היא: 1. נדרשת לביצוע סמוך לכל עישון. 2. היא יקרה ואורכת זמן ביצוע שאין בידי המעבדות הקיימות לבצע באופן המוני 3. לכן לא ניתן לעשות אותה באופן המוני רוטיני לאורך כל השירות ולפני כל מבצע, ובכל גיוס מילואים….

        ניסיתי מספר פעמים לשלוח כמשתמש גוגל ולא מצליח. וורדפרס לא נותן לי משום מה. מנסה הפעם לשלוח מחשבון וורדפרס לא פעיל שלי. אגב ךאחרונה גם לא יכול לקרוא שום פוסט מוורדפרס בסמרטפון. מתקבלת הודעת אזהרת אבטחה שזורקת החוצה מהאתר.

        אהבתי

        1. כן, אני מכירה את הטיעונים האלה. גם אני לא בעד פתיחת כל הסכרים כולם והפיכת כל הסמים לחוקיים (הרואין, קוקאין וכו'). רק שמבחינתי מריחואנה דומה יותר לאלכוהול וטבק (סמים חוקיים לגמרי), ונזקיה אפילו מועטים יותר, וההתמכרות למריחואנה לא מגיעה לקרסוליה של ההתמכרות לאלכוהול (אם אני מבינה נכון את הביולוגיה של העניין אין התמכרות ביולוגית למריחואנה, רק עניין של הרגל). לא יודעת מה השתבש בין הפעם הראשונה שהגבת לשניה מבחינת גוגל. לוורדפרס פתרונים.

          אהבתי

          1. בואי נאמר שאיננו מסכימים על כך שקנאביס מזיק פחות מאלכוהול, הן ברמת הפרט ובוודאי ברמת החברה. גם עובדתית זה לא מדוייק בתור המכיר את הספרות המדעית. אבל כבר אמר גֶתֶה : "רוב בני האדם מעריצים את המדע כל עוד הוא מסייע בפרנסתם ובאמונותיהם. הם מוכנים לקדש אפילו את הטעויות, כל עוד הן מביאות להם תועלת".
            וכמובן שאין זה אומר שיש לקבל רעה אחת בגלל רעה אחרת. זה כמובן לא עובד ככה במערכת המשפטית.

            Liked by 1 person

  6. כשהייתי גם אני בסטייטס לגאליות לפני חצי שנה (אורגון ו-וושינגטון) גם חברי ואני הלכנו לקנות קצת צמחים.
    אני לא מעשנת רק אחת להרבה זמן ורגילה שלאחר מספר קטן של שאכטות ההרגשה המרפה והמוכרת מגיעה.
    כשעמדנו מחוץ למלון עישנו בקצב ולמעשה כילינו לא מעט מהג'וינט לפני שהרגשתי משהו אבל אז זה כבר נפל עלי כמו פטיש 20 קילו על הראש, מזל שהספקתי להגיע לחדרי קודם.
    נכנסתי לפרנויה, הזיות ולא הצלחתי להפסיק לזוז באופן רצוני (בתוך החדר) ובלתי רצוני (קפצו לי כל מיני שרירים בכתפיים ובגב שלא ידעתי שקיימים בכלל) התנתתי מהפייסבוק והוואטספ כדי שלא אעשה משהו מטומטם או אקרא לעזרה וחיכיתי עד הבוקר כמעט שההשפעה תדעך.

    כמה ימים אחרי, הייתה לי חוויה מתקנת- הפעם ספרתי בדיוק 4 שאכטות ודי. וזה הספיק לי לתחושה סטלנית נטולת פרנויות כל הערב, עת הסתובבנו בפסטיבל מוזיקה שהתקיים באותו סופ"ש באיזור.

    בקשר ללוח- באמת נשמע כמו משהו תרפי. כשאני מציירת, אהע בודקת לעומק, מתקנת ובאופן כללי נתפסת לדברים הקטנים שלא יצאו מדויקים לדעתי. נשמע שכמו הוויד, גם הבודהה בורד עוזר להשתחרר 😁

    Liked by 1 person

    1. פרנויה הזיות ואיבוד שליטה על הגוף זה הסיוט האולטימטיבי, ויפה לך שהתעקשת על חוויה מתקנת כמה ימים אחרי כן. התגובה הראשונית שלי אחרי טריפ סיוטי היתה שאני לא נוגעת בזה בכלל. ורק בנסיעה הזו החלטתי שהגיע הזמן לחווייה מתקנת. תחושה סטלנית נטולת פרנויות זה בדיוק מה שהיה לי גם הפעם, וזה הולך נפלא עם גירוי חושי נוסף כמו מוזיקה, אמנות, ואוכל כמובן.
      לגמרי שניהם עוזרים להשתחרר 🙂

      אהבתי

  7. האמת שלעשן ברחוב מרגיש די מיותר, למה לעשן ברחוב אם אפשר לשבת ולעשן ובכל מקרה, אני לא נגעתי מאז סן פרנסיסקו וגם לא מרגישה צורך כזה. כאחת שמציירת, הקשר שעשית בין הציור לבין העישון אכן יפה כפי שאמרו מעליי והזיקנה הו הזיקנה היא באמת עצובה מאוד…

    Liked by 1 person

    1. כשנרשמנו במלון החתימו אותנו על טופס לפיו אם נעשן בחדר נצטרך לשלם 250 דולר דמי ניקוי. עד המפגש עם השוטר הרכוב לא הבנתי למה שמישהו יעשן בחדר אם אפשר לעשן ברחוב :/
      גם אני לא מרגישה צורך לעשן מריחואנה בדרך כלל. גם לא חיפשתי את זה לפני שהכנס נגמר (אם כי, מודה, שהתפלאתי שכל באי הכנס – אנחנו מדברים על כנס עם אלפי משתתפים, כן? – נראו סחים לגמרי, למרות שהכנס התקיים במדינה עם לגליזציה). אני מפחדת מתופעות הלוואי של הזיקנה, מחלה, כאב, קושי. אבל אמא שלי דווקא מציבה לפני מראה מאוד משונה – זו אחת התקופות המאושרות בחייה גם על פי הודאתה, דמנציה והכל.

      אהבתי

  8. אני מופתעת שלס המומה משהו מהשימוש שלך בקנביס , ללא מתלבש לי טוב עם הרציונאליות שלך והלהיות כל הזמן אלרט במובן החיובי
    עצוב , אמא שלך מודעת למצבה למרות שנראה שהיא נהנית לה אישם במרחבי החוסר אחריות וחוסר אכפתיות
    אבל – ציור כן נשאר כשהאדם הופך לשום דבר 🎵🎈

    אהבתי

  9. צריכה להתנצל , א על הסלש
    ועוד יותר שלא שמתי לב שהבודהא בורד מחיק , אבל זה עדיין עצוב ועדיין מוכיח שהיא כן מודעת למצבה
    כה מדהימה מורכבת ומפתיעה נפש

    אהבתי

    1. שנים ארוכות ארוכות לא נגעתי גם בסיגריה רגילה. אני טיפוס מתמכר (אם היחס שלי לשוקולד ולבלוגים מלמד משהו) ולכן העדפתי לתפוס מרחק. אבל מגיל 50 ומעלה הגעתי למסקנה שדווקא טוב לי מפעם לפעם לאבד קצת שליטה מבוקרת. מעין העצה שאני כבר לא זוכרת איפה שמעתי אותה שצריך לעשות כל יום משהו קטן שיפתיע את עצמך, שישבור שיגרה, שיחייך אותך. אני לא בטוחה שאני עומדת בזה יום יום, אבל זה בהחלט חלק מהדנ"א שלי כעת, לשבור מסגרות בכוונה, בלי לרדת לגמרי מן הפסים. השלב שבו אמא שלי נמצאת מחנך לא פחות מהבודהה בורד. שניהם מכוונים למודעות גדולה יותר לחיים, לחידוד הרגע.

      אהבתי

      1. אני חושבת שמי שהתמלא מעצמו אחרי שהצליח מעבר למשוער עם קיצור תולדות האנושות עד כדי כך שהחל 'להבין' בחינוך קרי יובל נוח הררי – הוא שהמליץ על התכוננות לשינויים באמצעות שינויים מה שמגוחך בעיני כי כל יום יש בלאו הכי שינויים שצריך להתחסן בפניהם דוקא בדברים שבשיגרה

        אהבתי

        1. נו, יובל נוח הררי הוא נביא מטעם עצמו, וגם אני חושבת שהשתן עלה לו לראש. והשיגרה היא השחרור האמיתי בעיני, כי היא מאפשרת את המסגרת שממנה אפשר לצאת קצת מפעם לפעם, אני חסידה גדולה מאוד של שיגרה. אבל גם לצאת ממנה באופנים שונים זה חשוב. אחרת הכל על אוטומט וגם הופך תפל.

          אהבתי

  10. תודה. הבודהה בורד הוא אילוסטרציה לא רעה לדמנציה – אף רישום לא נשאר. לא מפתיע שדחתה אותו (אגב, קצת אירונית מנטרת ה"לא לאגור" שלו, בכל זאת קניתם כמה חתיכות…)
    גם מהחוג שלי יצאה משלחת מכובדת לדנבר. קשה לי להאמין שמישהו עישן משהו. חוג סחי.

    Liked by 1 person

    1. אני תוהה אם לא היית אומר גם עלי שאני סחית. אנשים עשויים להפתיע. יש כאן אכן סוג של אירוניה, שקניתי כמה חתיכות של בודהה בורד כשהמסר שלהם הוא לוותר. היה הכי טוב אם הייתי יורדת כל יום לחוף ומציירת על החול או מסדרת אבנים קטנות ומטפחת גינת זן קטנה, אבל מה הסיכוי שזה יקרה?

      Liked by 1 person

  11. יש לך אומץ אדיר, להשתמש בקנאביס בלי לדעת איך ישפיע עלייך, בעיקר לאור ההשפעה הלא טובה והחוויה הלא נעימה מהעבר.
    אני מעשנת לעיתים רחוקות, אבל רק כשאני לא לבד (כלומר עם הגמל) וכשאני מכירה את הסוג ויודעת איך ישפיע עלי. היו לי כמה וכמה חוויות של איבוד אחיזה מלאה במציאות, מחשבות מעגליות ואפילו הזיות קלות שהיו לי מאד לא נעימות כשהייתי לבד.

    חוץ מזה אני חושבת שקנאביס הוא תרופת העתיד, שהוא צריך לעבור ליגליזציה, שהוא מזיק הרבה פחות מאלכוהול וסיגריות ושההשפעות שלו חיוביות יותר מאשר שליליות, בצריכה מתונה וסבירה לבוגרים.

    והבודהא בורד, אני עם אמא שלך. אבל זה בגלל שאני מאד לא זן, כנראה:)

    Liked by 1 person

    1. עזרה לי העובדה שלא הייתי לבד (השותף בא איתי), ושניתחתי את החוויה השלילית ההיא והסקתי שהבעיה היתה בסוג המריחואנה הרפואית ושאי אפשר להשליך ממנה לגבי כל העניין כולו. בסופו של דבר אני חושבת שאני מעדיפה אלכוהול. האלכוהול גורם לי לרחף ואילו המריחואנה מרגיעה. זה קצת כמו שהבן הגדול שלי אומר (ותסלחי לי על מה שאכתוב עכשיו): הצירוף הטוב ביותר הוא בין גבר על מריחואנה (שמאטה אותו ומרגיעה) ובין אשה עם אלכוהול (שמעלה אותה), מעניין מה שאת אומרת על הבודהה בורד. בינתיים הוא להיט של ממש אצל כולם. שמתי אותו על השולחן בכניסה לבית, ואין אדם שלא מנסה אותו ומתלהב.

      Liked by 1 person

      1. סלחתי מייד ולא רק זה, אוסיף ואומר שמאחר והתגובות כל כך אישיות ושונות למריחואנה, בשביל הגמל ובשבילי זה עושה רק טוב ששנינו על מריחואנה. הריחוף והניתוק הקל מאפשרים פרידה מכל התכתיבים והעכבות (אם נשארו לנו כאלה בכלל) ועושים לנו מאד טוב.

        ובודהה? אני חושבת שאם אני אוהבת כבר משהו שעשיתי, אני רוצה לשמור אותו.
        ואם אני לא אוהבת אותו, הרבה פעמים אני רוצה לשמור אותו כדי שיזכיר לי דברים שפחות הצליחו. ולפעמים אוהבים משהו מאוחר יותר, בפרספקטיבה של זמן דברים נראים ומקבלים משמעויות שונות.
        אז אני מדמיינת שציירתי איזה קו מושלם, בדיוק את הקו המדוייק שחלמתי עליו ואני מצליחה לפתח אותו לכיוון שאותו דמיינתי, ואז הוא נמחק 😦

        Liked by 1 person

        1. זה בדיוק הרעיון לבדוק אישית ולראות מה עובד ומה לא. ולהמשיך לנסות ולהתנסות 🤩. כשהייתי במוזיאון ראיתי תערוכה של איורים של רמברנדט כמו הדיוקן העצמי הזה שהוא צייר מול המראה עם הבעה מופתעת:

          ומדהים לראות כמה שרטוטים הוא עשה על כל תמונה ותמונה. זו חוויית למידה גם כן, לראות שאת לא 'במקרה' ציירת קו מושלם, אלא ללמוד אותו, לחזור עליו ולהפנים.

          Liked by 1 person

  12. התגובות פה מרתקות. אני אוהבת מאד קנאביס אבל מעדיפה לעשן אותו לבד ובסמוך לשינה, לעומת אלכוהול שהרבה יותר קל (לי) לשאת אותו, ולאורך כל שעות היממה, מה גם שהוא נעים יותר לצריכה בחברת שיכורים אחרים. סטלה של קנאביס מבחינתי היא צלילה לתוך המחשבות ולתוך המיטה. תחת ההשפעה אני לא יכולה לסבול יותר מדי גירויים סביבי.

    מעולם לא התחברתי לזרם הזן אבל הבודהה בורד הזה אולי יכול ללמד אותי להפסיק לפתח סנטימנט לכל שטות… 🙂

    Liked by 1 person

    1. אחת הסיבות אם לא ה- לכתוב דברים בבלוג, התגובות. בעניין הקנאביס יש כאן כמובן גם עניין דורי: הדור שלכם לא עושה עניין ממריחואנה בכלל, ואילו בני הדור שלי נעים בין 'אף פעם' ואפילו מתנגדים נחרצות, ובין ניסיון פה ושם בשוליים. אני בהחלט יכולה להבין את הקשר בין מריחואנה ובין שינה. זה אחד הדברים שהכי עזרו לשותף בימים של התקפי אבנים בכליות. בעצם הדבר היחיד שעזר לו לישון.
      הבודהה בורד הוא קודם כל כיף. קשה לי לתאר כמה זה משחרר לצייר (והתוצאה יפה ממש, כמו דיו על ניר), ולא לדאוג לחומרים המתכלים וללא צורך לשמור.

      אהבתי

  13. הבודהה בורד מזכיר לי מנדלות חול שראיתי במקדש בהודו – הנזירים עובדים זמן רב על ציור מורכב מחול צבעוני וכשהוא גמור פשוט מטאטאים אותו. זה השאיר עלי רושם רב, ואני זוכרת את זה עד היום. אפשר לומר שמה שזוכרים הוא את עצם הדבר – את זה שהיתה מנדלה, ולא את פרטיה. כך גם עם הבודהה בורד. פחות חשוב התוכן המצויר והחולף מעצם הפעולה. וגם אצל אמא שלך – ה׳תוכן׳ נמחק באופן תדיר, והפעולות ממשיכות להתקיים.

    מריחואנה לא עישנתי בערך עשרים שנה ואין לי שום כוונה לנסות שוב, למרות שאז זו היתה חויה חיובית במרבית המקרים. מפחדת מדי מאובדן שליטה. נראה לי שזה מתאים יותר כשצעירים והחרדות טרם התבססו להן.

    Liked by 1 person

    1. זה באמת בדיוק אותו עיקרון, יצירה בלי לשמור. אני חושבת שככה זה רוב החיים שלנו: חוויות שמשאירות משקע, בין אם הנצחנו אותן במצלמה או במילים, בין אם לאוו. וממילא כשאנחנו מנציחים לעתים נדירות חוזרים לקרוא את הדברים או להסתכל בתמונות. אמא שלי זוכרת בעיקר את הרגשות שהחווייה עוררה בה. היא יודעת להגיד שהיה לה מעניין למשל כשהיא שומעת הרצאה, אבל לא לחזור על רעיון אחד, אפילו קטן, מהתוכן.
      אני לא עישנתי מריחואנה בצעירותי בכלל. כמו שכתבתי למלו מעליך, יש פה גם עניין דורי. את באיזה מקום ביניים, ביני ובין מלו. אני לא זוכרת שנתקלתי בזה בכלל כשהייתי צעירה. אולי זה היה ממש בשוליים, אפילו העבריינים. היום זה מיינסטרים לגמרי.

      אהבתי

  14. אני מניחה, שאם אמא שלך הייתה מקבלת גם את גרם הקנאביס היא הייתה מסרבת לו. חוסר רצון לאבד שליטה. ציור ללא תכלית? חסר ערך ומטרה. איזשהו רצון להיות כל הזמן בשליטה לעשייה בעלת ערך.

    Liked by 1 person

    1. אמא שלי הראשונה, זו של לפני הדמנציה, היתה הכי פרגמטית ותכליתית בעולם. וגם אגרנית. לא זרקה שום דבר, מגלילי נייר טואלט ריקים ועד גליונות עיתון ישנים. מפעם לפעם היא היתה מביאה קרטוני ביצים ריקים וגביעי יוגורט רחוצים לגן הילדים, אפילו קיבלה על כך מכתב תודה שבו נפנפה כשהערנו לה שהמרפסת עולה על גדותיה. מיחזרה עוד לפני שהמושג היה קיים. אמא שלי השניה, הדמנטית, הרבה יותר נינוחה ורכה, ועדיין לא מוכנה לצייר ציור ללא תכלית. היום אני חושבת שאחותי היתה מצליחה לשכנע אותה לקחת קנאביס כתרופה. פעם? אין סיכוי. אני לא זוכרת שהיא אי פעם לקחה אפילו כדור אקמול.

      אהבתי

  15. אני מפחדת מחומרים (טבעיים יותר או פחות) שגורמים לאיבוד שליטה מאז שחוויתי וראיתי כמה (שלושה) דברים. (אפשר לנחש אחד מהם. משהו שלקחתי פעם אחת ולא לקחתי עוד פעם.)

    הלוח הזה דווקא נחמד. עכשיו אני מתלבטת אם זה דומה לכתיבה באינטרנט או לא – מצד אחד נדמה שמה שמעלים לרשת נמצא במקום בטוח, משתמשים בענן לגבות דברים, וכל זה. מצד שני בוקר בהיר אחד ישראבלוג עלול להסגר, והכל נמחק.
    האמת היא שזה לא משנה, הכל ארעי, ולוח בודהה לפחות לא נותן את האשליה של אחיזה איתנה בקרקע. זה באמת ההיפך מאגרנות.

    Liked by 1 person

    1. אני חושבת שכל החיים הם תרגיל באיבוד שליטה. ודאי תהליך ההזדקנות שמחזיר אותנו צעד צעד לילדות, ולא במובן הטוב של העניין: איבוד העצמאות, יכולות ההליכה ובסוף אפילו האכילה (וכמה נפלא זה להאכיל תינוק וכמה נורא כשצריך להאכיל זקן עם מפית וכשהוא מרייר). אולי התרגילים הקטנים האלה באיבוד שליטה עם חומרים מלמדים משהו, אבל זה כל כך אישי והתגובה מאוד אינדיבידואלית ודורשת כיוונונים ואיפוסים כל פעם מחדש. ההשוואה לבלוג מאוד מעניינת. חלק מהניסיון האנושי הוא להביס את האיון הזה שהמוות מבטיח, להנציח, דרך הילדים, דרך היצירות, דרך המילים. והבודהה בורד מלמד שאפשר גם בלי. אולי לא הכל ולא כל הזמן, אבל חלק ודאי צריך לשחרר.

      Liked by 1 person

  16. אני מתענגת על האופן שבו הפוסטים שלך מקשרים בין הדברים……..תענוג ממש. הדמנציה של אמא והבודהה בורד…..הקבצן בכניסה לחנות המריחואנה….
    אני מתחברת מאד לקונספט של הבודהה בורד – ללמוד לא להיאחז בדברים. ללמוד לשחרר. זה תרגול טוב. לא קל לביצוע כמובן אבל כשאיפה אני מאד מאד מתחברת. כשמבינים שאחיזה מביאה הרבה פעמים סבל…ושחרור מביא רוגע. שלווה.
    אני לא יודעת/מסוגלת/סובלת לעשן (או שמעשנים לידי, לא חשוב איזה חומר) ולכן בפעמים הבודדות שניסיתי גראס, זה היה באוכל. באמסטרדם עפתי עם space cake, שלשמחתי השפעתה התחילה כשחזרנו ('החתולה' ואני) לחדרנו במלון, ובסן חוזה אצל הורי באביב האחרון זו היתה טבלת שוקולד (קניתי את הכי קטנה שהיתה להם, ואכלתי ממנה רק שתי קוביות בכל פעם). במינון הזה הסם עושה אותי מצחיקה וחרמנית – שני דברים שעדיף לי להיות בפרטיות של חדר השינה.
    אלכוהול אני לא שותה (לא אוהבת וגם קצת אלרגית). כך שבכל הזדמנות חוקית שיש (פוחדת מהחומרים שעלולים לערבב בלא חוקית, ואין לי גישה לאף אחד שמקבל רפואית) אני טועמת, אבל בסביבה מוגנת. כן, חנונית לגמרי.

    Liked by 2 אנשים

    1. מצחיקה וחרמנית נשמע לי תגובה מקסימה, ולגמרי טריפ טוב. אולי את צריכה לדאוג שT יהיה בסביבה, ויוכל להעריך היטב את שתי התכונות הללו (שלא לדבר על השילוב). בארץ יש טיפות לאנשים שזקוקים למריחואנה רפואית אבל לא מעשנים. חשבתי על זה גם בהקשר של הכאבים שלך. כשהכהנת הגדולה שברה את האגן היא קיבלה מחברה וזה אכן עזר לה. ודאי שזה הרבה פחות מזיק מהחומרים האחרים שהרופאים רושמים בקלות בלתי נסבלת.
      וכן. גם אני מתחברת מאוד לרעיון השחרור על כל גווניו, וגם מודעת לכך שזה אחד הקשים אם לא ה-. בגלל שאנחנו עברנו המון דירות אני למדתי לזרוק והמון. ועדיין הבית גדוש ועמוס בכל כך הרבה פריטים מיותרים.

      Liked by 1 person

  17. דווקא בעקבות קריאה בת שנה ויותר של הפוסטים שלך, כולל הסבר שנתת לי לא מזמן על העישון, מאד הגיוני בעיניי שתעשני לך מריחואנה פה ושם, פחות הגיוניות לי הסיגריות 🙂
    מסמוס הדברים (או אובדן השליטה) שבבודהא בורד הנהדר ובעישון הסמים הם וריאציות שונות של זמניות, של אלטרטיבה בריאה ומתבקשת, מאזנת.

    Liked by 1 person

    1. הסדר באמת היה כזה: קודם מריחואנה (מסיבות רפואיות מלכתחילה, אבל לא רק) ואחר כך סיגריות. גיליתי שסתם סיגריה, טבק (אמנם אורגני, בגילגול עצמי), עושה לי תחושה מעולה בגוף, סחרחורת נעימה וקצת לאות מעקצצת, שגם חולפת מהר. ווין-ווין. כל עוד אני נשארת על סיגריה יומית אחת התחושות האלה שם. זה רק כשמתרגלים לסיגריות שהן מאבדות את ההשפעות האלה ונשאר רק סיפוק הצורך להחזיק משהו ביד ולמצוץ משהו בין השפתיים.
      זמניות. בדיוק המילה הנכונה 🙂

      אהבתי

  18. דימיינתי אותך באמסטרדם כל הפוסט, עד התגובה הראשונה שהבהירה לי שזה קרה באמריקה, דימיון אחר לגמרי!

    לא עשו לי חשק לנסות, הסיפורים בתגובות על תופעות הלוואי. במעט הפעמים שניסיתי כשהייתי צעירה זה לא השפיע עלי.

    גם אני מאוד אוהבת את המשפט: ליצור כדי לשחרר לא כדי לאגור. אני מרגישה ככה לגבי המאמרים שלנו: אני רוצה לשחרר אותם (כדי שאחרים יתחלקו באחריות על להמשיך ולהבין מה הם אומרים.). גם עם הילדים. לדברים הכי טובים שאנחנו עושים יש חיים משלהם אחרינו.

    אבל הבודהה בורד – זה קצת משהו אחר – זה ממש נעלם אחרי שמציירים. זה נשאר רק בזכרון והזכרון לא תמיד נשאר… לא יודעת מאיפה זה מגיע באמא שלך, אבל אני מבינה אותה קצת, במיוחד אם מתאמצים וזה יוצא טוב, אבל אפילו אם זה לא יוצא – נשאר משהו שמזכיר את מה שהיה. את הרגע בו ציירנו ביחד. אפילו בלוח מגנטי יש אפשרות לשלוט בזמן המחיקה, זמן להסתגל. כאן אין שליטה. קשה.

    Liked by 1 person

    1. הבודהה בורד נעלם לגמרי, אפילו לא נשאר בזכרון. לא כמו ילדים, לא כמו מאמר. זה שחרור טוטלי, ולכן הדגש על ההווה, על המעשה עצמו. השחרור האולטימטיבי. ואכן קשה, אבל בעיני יש לזה תפקיד חשוב מאוד. בסופו של דבר הכל נמחק, גם המאמר יהפוך להערות שוליים ובטווח הרחוק ייעלם. איון מוחלט. שיעור.

      אהבתי

      1. נכון, אבל בין איון מיידי לבין איון עתידי יש את כל ההווה בו אנחנו חיים ויכולים להנות ממה שעשינו או ממה שאחרים עשו. זה בדיוק הזמן הזה, בו אנחנו חיים ויכולים ליצור משהו משמעותי או לתת משהו לעצמנו, לאהובים עלינו ולאחרים.
        מצד שני, אני בטוחה שיש משהו מהפנט בלראות משיכות מכחול מתאדות.

        Liked by 1 person

        1. הדברים שלך לגמרי ברוח הבורד: ורק ההווה שעליו את מדברת מעט מתמשך יותר. משמעותי, חשוב, יצירה – כל זה אכן טעם החיים ובלעדיהם היינו אבן שמצמיחה אזוב. אבל בסופו של דבר הכל יחלוף, או בלשונו של קהלת: הכל הבל (במובן הבל פה).

          אהבתי

  19. אני מעולם לא הייתי material girl אבל אהבתי כל מיני חפצים, ושהם שלי וברשותי. אני חושבת שמה שהכי עזר לי לשחרר אחיזות לא רק מחפצים חומריים, זה לאבד מישהו יקר מאוד, כמו המורה שלי וספר המתים והחיים הטיבטי של סוגיאל רינפוצ'ה, כי הם לימדו אותי כי כשאני אעמוד בפני הסוף לדבר הנוכחי, אעמוד שם עם עצמי בלבד ועירומה וגם זה יעלם (כלומר חשוב לי שעד הרגע ההוא, אני גם אהיה מוכנה לשחרר גם את מי שאני, את המלבושים למיניהם) ולכן שום דבר אחר מלבד מה שיש לי בלב, לא באמת חשוב (וכמו שאימך וגם את אומרות, כך גם אני: הזיכרון הריגשי חזק יותר מכל זיכרון אחר).
    את יודעת איפה אפשר לקנות מעלים יצירות שכזה, בארץ? אני חושבת שמאוד אהנה מזה. בבית שבאתי ממנו, היו 2 תמונות שהן זכוכית כפולה ומסגרת עץ, ובין הזכוכיות היה חול צבעוני בחצי משטח הזכוכית, ומים וכל פעם שהזזת את התמונה, היא היתה משתנה כי החול היה זז. אפעם לא חשבתי על זה עד לרגע זה בזמן. אני נהניתי מההשתנות. וכשיצא לתמונה משהו מיוחד, הייתי מראה לכולם לזמן מה ואז – משתנה. אהבתי לבהות בגרגירי החול שוקעים לאט לאט בכיוון בו סובבתי את התמונה. יכולתי שעות להזיז חול ככה.
    אולי גם אני צריכה מהירוק הזה, ללמוד להשתחרר אפילו מעצמי.
    אני אוהבת להתבונן בבמה שהיחסים שלך עם אימך הפכו להיות היום. עד עכשיו זה צבט לי בעימקי הלב, אבל הבוקר, הבוקר אני רואה משהו מאוד יפה ורך ומלא אהבה וקבלה. תמיד אפשר לשחרר דברים כי אין ברירה, ובעצבות, אבל גם אפשר לפקוח את כף היד, לחייך ולתת רשות לכל ללכת לדרכו ואז לנשום נשימה משוחררת יותר וקלה.

    אור מביא עימו תובנות תמיד, אור הבינה, }{ חג אור לכם!

    Liked by 1 person

    1. ראיתי שאפשר לקנות ברשת. תקלידי buddha board ותשימי לב שהמחירים שונים כי יש מיני ויש רגיל (את רוצה את הרגיל), ויש גם בכל מיני צבעים: אדום, כחול ושחור (שחור, כמובן).
      וואוו, העלית את עניין השחרור מאנשים, וזה הקשה מכל. יותר אפילו מהרעיון שאני עצמי אתאיין בסוף, קשה לסבול את המוות של האנשים הקרובים. את זה באמת צריך ללמוד. לפתוח את כף היד ולעזוב.

      אהבתי

  20. האם הפילוסופיה שמאחורי הבורד היא שההווה הוא שחשוב ולעבר אין ערך? יש לי בעיה במחיקת זכרון וכל סימן לעבר. היום הלכתי לצלם את הסערה בים והרגשתי שבמקום לחוות את המקום, עסקתי בצילום. חשבתי שאני עושה זאת כדי להנציח את הרגע, לקחת אתי את החוויה, לצוד אותה, לא לתת לה להעלם.

    Liked by 1 person

    1. אני מניחה שהשיעור שהבודהה בורד מלמד הוא שיש חשיבות אדירה לרגע, להווה. זה מאוד 'זן', המיצוי של ההווה. לא לחיות מתוך תקווה שיום יבוא ונהנה, אלא להנות. איך שאני רואה את זה זה האנטי תזה לחיים של הדור הקודם שסבל במשך שנים בעבודות מדכאות כדי שיוכל לצאת לפנסיה ולהנות, וכשיצא לפנסיה גילה שהוא כבר זקן מדי וחולה מדי מכדי להנות. מסיפור הצילום של הים בסערה שלך אני יכולה לקחת את העובדה שהלכת לצלם. כלומר, מראש החוויה היתה של צילום, משמע יצירה. האם היצירה בהכרח נועדה כדי ללכוד את הרגע ולהנציח אותו, או כדי ליצור דבר מה בעל ערך בפני עצמו, שונה מן החוויה של הים בסערה?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s