איך דילגתי על פייסבוק ופתחתי אינסטגרם

בשיעור הראשון שלי השנה, אני קובעת להם בחינת בקיאות לעוד שבוע בדיוק. בחינת הבקיאות מכניסה את ה'ילדים' ללחץ. הם שייכים לדור שרגיל שילטפו לו את הראש רק על המאמץ, שירגיעו אותו. אני מסרבת לשחק את המשחק. כשאחת התלמידות מנסה להכניס מילים לפי 'תגידי שיהיה בסדר, שאנחנו יודעים את החומר, שנצליח', אני מחייכת, ואומרת: 'מה שהיא אמרה. אבל הבחינה קשה, קטנונית, זו המשמעות של בקיאות, אל תעגלו פינות, תקראו את החומר כמה פעמים ותעשו רשימות'. אני רואה את השוק על הפנים שלהם: זה כל כך שונה מהשיח הרגיל של המורים שלהם בעבר. אחד מהם אף הולך למזכירות ואני מקבלת מייל משונה שמזכיר לי שעל פי הנהלים בשבועיים הראשונים של השנה אסור לקיים בחינות, כי זה זמן של 'שופינג' בין קורסים, ורשימות המשתתפים עוד לא קבועות. המייל קצת מצחיק אותי, כי אני ראשת החוג, מה תעשו לי. אם מישהו חושב שהקורס קל ומלטף עוד יש לו זמן להחליף, לפרוש. לא מעוניינת בו. ואם מישהו חדש יגיע אחרי בחינת הבקיאות, נקבע לו מועד מיוחד. נהלים נועדו לשרת אותנו ולא להיפך.

בתום בחינת הבקיאות אני אוספת את הדפים, והולכת למשרד שלי. אני מגלגלת לי את הסיגריה היומית, וממלאה את בקבוק המים מן המתקן. אני לא מעשנת חברתית, ולא אוהבת שרואים שאני מעשנת. יש לי פינת עישון סודית במעלה המדרגות החיצוניות, במקום שאיש אינו עובר בו. שם אני יושבת, נשענת על הקיר, הנוף לפני, ומפלס המים בבקבוק שלי יורד במקביל להתקצרות הסיגריה. אני שומעת את דלת הבניין נפתחת והמיית תלמידים שיוצאים ממנו אל החצר. נשמע שקיבלו תרגיל בקבוצות, וקבוצה אחת בחרה לשבת ברחבה ליד המדרגות למרגלותי. הם לא רואים אותי, ואני לא רואה אותם, אבל קולותיהם עולים אלי ברורים. הם מדברים על המבחן. הם מדברים עלי. הם עדיין בלחץ, משווים תשובות, מגלים שאכן זה גרם להם ללמוד. אני סיימתי כבר את הסיגריה שלי מזמן ותוהה מה לעשות. לרדת ולגלות להם שישבתי שם והקשבתי לכל מה שאמרו? לחכות שיתפזרו? אין דרך אחרת, אני חייבת לרדת. 'שלום', אני אומרת להם, ועונה לשאלה שלא נשאלה: כן, שמעתי. וכולנו מחייכים.

אני חייבת לרדת כי אחותי בקורס, ואני מוציאה את אמא שלי מהמועדון. אני נוסעת אליה, ומגלה שהאחיינית שלי נשארה בבית, ילדה בת 12, מצוננת. כואב לה הראש והגרון. אחותי שמה לה נעצים בשתי נקודות בגב, אבל אני גם כן מכירה תרופת קסם עממית לכאבי גרון, ואני עומדת במטבח של אחותי וחותכת בצל לבן גדול לפרוסות ושופכת עליהם דבש. תוך זמן קצר נוצר סירופ דבש עם מיץ בצל, ואני מדרבנת את האחיינית לקחת ממנו כמה שיותר. זה טוב לכאבי הגרון, מחטא אותו, אני מסבירה לה.

אמא שלי שמחה מאוד לראות אותי. הגיל המנטלי שלה עכשיו הוא בערך 3, ואני הולכת איתה למגרש המשחקים. בחדשות איימו בגשם, וסיפרו על שטפונות בדרום וברד בצפון. באזור השפלה רוח חזקה אמנם מעיפה את העלים ומפילה את הכסאות בחצר, אבל גשם לא יורד. אנחנו הולכות בדרך ושרות ביחד, מדקלמות שירי ילדים: רוח רוח רוח רוח, בפרדס נפל 'תפוח' משלימה אמא שלי ומניפה את ידיה בהתלהבות. אני צריכה צבעים, אני מבקשת מהאחיינית שלי. אני ואמא שלי יושבות בחצר ומציירות ציורים ביחד. כשהייתי ילדה, אולי בת חמש, נזכרת אמא שלי, היה בא לאבא שלי חבר, מר פריימן. גר בקצה הרחוב, היה רווק ובודד מאוד. הוא היה מתפרנס מרישום תוכניות בתים, אבל לא היתה לו פרנסה רבה. אבא שלי חיפש דרכים לעזור לו, וכדי שלא יחשוב שנותנים לו צדקה ביקש ממנו ללמד אותי ציור. הוא לא ידע עברית, ודיבר איתי גרמנית, נזכרת אמא שלי, והבנתי אותו. אני נדהמת מפיסת הזכרון הצלולה הזו שצצה יש מאין כשהחזיקה ביד צבע וצבעה באדום בין הקווים של הפרח שציירה.

האחיינית שלי מרגישה קצת יותר טוב ובאה לשבת איתנו בחצר כשאנחנו מציירות. ראית מה הבן שלך העלה לאינסטגרם? היא שואלת אותי. אני מסתכלת. הבן הצעיר העלה תמונות שהוא צייר, פורטרטים עדינים ומלאי מבע, רישומים של דמויות בדיו. לא ידעתי שהוא חזר לצייר. אני מבקשת מהאחיינית להראות לי את האינסטות של שאר הילדים שלי, והיא לוקחת מידי את הטלפון שלי, ומקישה עליו מספר הקשות, מחזירה לי אותו ואומרת: הנה, יש לך עכשיו חשבון אינסטגרם, תעקבי אחריהם.

frederic forest
Frederic Forest
מודעות פרסומת

62 תגובות בנושא “איך דילגתי על פייסבוק ופתחתי אינסטגרם

  1. חשבתי שתעלי ציור שלו 🤔
    היתה לך הזדמנות להיות זבוב על הקיר, בדיוק כמו שרבים היו רוצים. מביך מאד בשבילם וכשאני חושבת כיצד הייתי נוהגת, יתכן שהייתי פשוט מיד מתרחקת רק בשביל להימנע מאי הנוחות שבשמיעת הדברים.
    אז עכשיו גם את באינסטוש, איך נפלו גבורים 😜

    Liked by 1 person

    1. זה היה בדיוק זבוב על הקיר, קטע הזוי כזה, מהסרטים, ודווקא מהסרטים הפחות אמינים. לא יכולתי להתרחק. הייתי מוכרחה לנסוע להספיק לאסוף את אמא שלי, ולא ידעתי כמה זמן עוד הם מתכוונים להיות שם. מודה שזו דילמה שלא חשבתי אי פעם שאהיה בה.
      ואכן, איך נפלתי 🙂

      אהבתי

  2. יש לי חיבה דווקא לאינסטגרם. הרבה יותר מאשר לספר הפרצופים 🙂
    אני עוקבת אחרי אנשים שמעלים יצירות שהן מיוחדות בעיני, אם צילום או צ[א]יור, או פיסול.
    ברוכה הבאה לאינסטגרם.

    Liked by 1 person

    1. גם לי משום מה היתה הרבה פחות התנגדות לאינסטגרם מאשר לספר הפרצופים, שחושף אותך לכל דיכפין. עכשיו נותר רק לראות אם צדקתי. בחשבון שלי הגדרתי שצריך לאשר בקשות חברות. בינתיים העליתי תמונה אחת בלבד, של אמא שלי מציירת בגינה. והנה קיבלתי בקשה ממישהי שאני לא מזהה, ואין לי מושג מה עושים. לדחות? ומה אם זה מישהי שכן אני מכירה אבל לא מזהה? מביך.

      אהבתי

      1. טוב עשית שהגדרת, שכדי לעקוב אחריך יש לבקש רשותך.
        כך תאשרי רק אנשים שאת מכירה ו/או ראוים לראות מה שאת מעלה.
        לצערי, לא הייתי מודעת לנושא ובתחילה החשבון שלי היה פתוח לכל דכפין.
        יהיה לי הכבוד לאשר אם מישהי בשם "כמו מניפה" תבקש לעקוב אחרי :-))

        Liked by 1 person

        1. כמו כשהתחלתי לכתוב בלוג, אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. בינתיים עוד לא דחיתי את בקשת החברות של המבקשת שאינני מזהה. נראה לי בביקור הבא אצל אחותי אקבל שיעור נוסף מהאחיינית שלי. יש לך רשימת עוקבים מרשימה מאוד באינסטגרם, אבל כדי ש'כמו מניפה' תעקוב אחריך אני אכן אצטרך לעשות חשבון של כמו מניפה, ובינתיים אין לי סיבה לעשות זאת. הבלוג פה מספק את צרכי החשיפה של כמו מניפה 🙂

          Liked by 1 person

  3. הרגעים שלך עם אמא מוחצים אותי. קראתי פעמיים, באיטיות, מעריכה אותך ואת הצמצום בין השורות, בין התיאורים.

    יש משהו מאד אלגנטי בסיגריה הזו שאת מגלגלת לך. ואז ראיתי את התמונה שצירפת וראיתי שכיוונת למה שקראתי 🙂

    אולי תפתחי גם משתמש אינסטגרם בשם מניפה, ותעלי את כל התמונות היפות שאת לא מעלה לכאן.

    Liked by 2 אנשים

    1. אין לי מושג מה אעלה לאינסטגרם, יצרתי את החשבון בעיקר כדי לעשות את הדבר הזה שהורים עושים, לעקוב אחרי הילדים :/
      בינתיים העליתי תמונה אחת, אמא שלי מציירת, וכמיטב המסורת הכתרתי אותה בלשון אינסטגרמית 'מציירים בחצר'. אני לומדת את המטריה.
      כמי שהתחילה לעשן בגיל הקשיש 50 ומקפידה לא לעשן יותר מסיגריה יומית אחת, אני לגמרי בתוך הריטואל. וכן, אוהבת את כל מה שכרוך בזה, ואת תחושת הריחוף הקלה שהסיגריה (טבק אורגני בלבד) נותנת לי. סוג של מדיטציה.

      Liked by 1 person

      1. טוב, עכשיו אני סקרנית כחתול לגבי פריחת העישון המאוחרת 🙂
        חברה שלי גם תיארה ריחוף בעקבות עישון טבק, משהו משמעותי בהרבה מתגובתה לעישון חשיש, שהיה מוזר בעיני. היא סיפרה לי שהיא פשוט היתה חייבת לשכב, אחרת היתה צפה.
        (לא עישנתי סיגריות מעולם, אז אין לי רפרנס).

        Liked by 2 אנשים

        1. התחלתי לעשן בגלל מיגרנות, ובגלל מריחואנה רפואית, שחשבתי שתעזור לי עם המיגרנות. גרתי בברלין שנה, והייתי צריכה להכין סיגריות בעצמי, ובברלין מעשנים המון. בינתיים גיליתי שמריחואנה לא נעימה לי, ואחרי תגובה אחת ממש קשה (איבוד שליטה על הגוף. האנלוגיה שלי היא כמו לסם אונס, אבל היא דימיונית כי מעולם לא נטלתי סם אונס מן הסתם) אני לא נוגעת במריחואנה יותר. אבל הסיגריות נשארו. את התגובה הנעימה המרחפת מרגישים מעשנים מתחילים. כשמתרגלים זה נעלם, אבל תראי למשל מעשנים חרדים עם הסיגריה של מוצאי שבת, הסיגריה האהובה ביותר, כי הריחוף מורגש אחרי ההפסקה של יום. העקשנות שלי להשאר עם סיגריה אחת ליום ויהי מה נובעת בחלקה מהפחד להתמכר (אני טיפוס מתמכר שזקוקה לגבולות ברורים), ובחלקה מהרצון לשמר את התחושה הזו שהיא נותנת לי.

          אהבתי

  4. בזמנו היו לי גם אינסטגרם וגם טוויטר ושנייהם הטרידו אותי עד כדי כך שמחקתי אותם, דווקא עם הפייס אני מסתדרת.
    אני כותבת את זה ומרגישה זקנה :-/

    משום מה חשבתי שאת מעשנת בערב, בסוף היום.

    ואמא שלך, שוברת את הלב כרגיל. כמו תמיד אני עושה השוואות בלתי נמנעות לאבא שלי. היא משיגה אותו בגדול.
    חיבוק.

    Liked by 1 person

    1. אם זה יטריד אותי, אני בהחלט אסגור. בינתיים נתקלתי בשתי בעיות: האחת, כפי שסיפרתי פה למעלה לאילנה, שמישהי שאני לא מזהה ביקשה שאאשר אותה ועוד לא החלטתי מה אני עושה בנדון. והשנייה, שביקשתי מכלתי שתאשר אותי. עכשיו אני מצטערת על זה. אולי הכנסתי גם אותה למצב לא נעים.
      פעם אכן עישנתי בערב. אבל מכיון שאני שותה בערך ליטר מים עם הסיגריה, אני מעדיפה להקדים, מסיבות פיזיולוגיות ברורות.
      לא יודעת אם יצא לך לראות את 'המנצח', סידרה חדשה (יצאו שני פרקים עד כה) עם ליאור אשכנזי. דבל'ה גליקמן משחק שם את אביו הדמנטי, ומי שכתב את הסידרה מבין דמנציה כנראה מכלי ראשון. שובר לב לגמרי. ברגע שהבנתי שעם אמא שלי צריך לעשות דברים כמו שאני עושה עם הנכדים שלי, זה קל יותר. עכשיו אחותי מספרת בווטסאפ המשפחתי כמה אמא שלי נהנתה מהציור המשותף שלנו ונזכרת בכל מיני דברים. סוג של תרפיה באמנות, ואני חושבת להביא איתי בפעם הבאה מכחולים ולנסות לצייר בחומרים אחרים. יעשה גם לי טוב.

      Liked by 1 person

  5. את האיור הזה שצירפת, ועוד רבים כמותו, אני מאוד אוהבת ומכירה דווקא מפינטרסט – עוד רשת חברתית שאולי דווקא תמצא חן בעינייך, היא מאוד שונה מן האחרות.
    והשתעשעתי מהאחיינית, שהחליטה שבמקום שתבלבלי לה את המוח בשאלות וקושיות, היא תצרף אותך לעולם העלום הזה וזהו 🙂
    אשר לבחינת הבקיאות – אני קצת שמחה שאת לא המורה שלי: נראה לי שהייתי נורא נלחצת מזה.

    Liked by 1 person

    1. מכירה את פינטרסט, והיא אכן מקום מעניין להסתובב בו.
      כשהיו שומעים חופשיים בקורס הזה בעבר, הם ביקשו לעשות את הבחינה למרות שלא היו חייבים, ואני זו שאמרתי להם שיעשו את הבחינה אבל אני לא אבדוק אותה. אבל אולי זה אחרת כשאת שומעת חופשית והציון לא חשוב. הייתי שמחה אם היתה לי דרך אחרת לגרום להם לקרוא את החומר ולהיות בקיאים בו. אין.
      וגם אני השתעשעתי מאוד מהפתרון של האחיינית. כמו לחתוך קשר גורדי באיבחה אחת.

      אהבתי

  6. בהכירי את רגישותך לנושא – הזהרי מניפה. פייסבוק הצליח לקשר בין חשבון הבלוג לחשבון הפרטי, למרות ההגדרות והחשבונות הנפרדים. לכן חיסלתי את שני החשבונות. לדעתי גם האינסטגרם, וואטסאפ וגוגל מקושרים לרשימות אנשי קשר ולמעגלים, ובאופן מסתורי יודעים דרכם לשלוח לך לטלפון את הפרסומות 'הנכונות'. למרות ההגדרות צריך לבדוק את ההרשאות שיש לך בטלפון. אם תבדקי תהייי בשוק למי בעצם נתת הרשאות לעקוב אחרייך מבלי להרגיש, לפעמים דרך הורדת אפליקציות לא קשורות כמו מחשבנים ואפליקציות שימושיות ותמימות למראה. אצלי הסרתי עשרות מהן. כבר כתבתי בעבר מספר פוסטים הדרכה בנושא.
    ולכאבי גרון אני ממליץ מאוד ג'ינג'ר (יש גם סוכריות למציצה) – בדוק!
    (אם לוקחים את זה בתחילת כאבי הגרון, רבים הסיכויים שמחסלים את הצינונים בעודם באיבם).

    Liked by 1 person

    1. אני מסכימה עם כל הפחדים והאזהרות: גם אני פרנואידית רשת ומזועזעת מהיכולת של צוקרברג להאזין ולעקוב ולקשור. מכיוון שבינתיים אין לכמו מניפה חשבונות ברשתות חברתיות, אני מקווה לחמוק מהזיהוי, אבל אשים לב בהחלט.
      ותודה על ההמלצה על זנגוויל. אני ממילא אוהבת תה זנגוויל ולימון תוצרת בית בחורף. עכשיו אני גם מבינה למה 🙂

      אהבתי

  7. אני מאוד אוהבת את האינסטגרם! הרבה יותר מאת הפייסבוק. בעבורי הוא משמש לשיתוף רגעים עם אנשים שאני אוהבת (התחלתי איתו כשטסנו לחו"ל ורציתי לשמר יומן מצולם של חוויות ולשתף עם המשפחה בקלות), ומכיוון שהגדרתי אותו ככזה, הוא סגור וכדי לצפות בו צריכים לבקש רשות. אני מאוד קמצנית באישורי הבקשות ומאשרת רק חברים וחברות שהייתי שמחה באמת ובתמים, מכל הלב, שיהיו שותפים. כאלה שאני יודעת שישמחו בשמחתי, או יתעצבו בעצבוני, בלב חף מרגשות אחרים. יש לי בערך 40 עוקבים: 15 חברות וחברים מהתואר הראשון, 15 חברים מהחיים שלפני התואר, ועוד בערך 10 קרובי משפחה, כולל ההורים שלי. מדי כמה ימים מוחקת כמה שמצליחה. כשחברה מהתיכון ביקשה להסתכל, הרהרתי לרגע ומחקתי את הבקשה מיד. היא ביקשה שוב כמה פעמים עד שהתייאשה. חשבתי ש,אם אתבקש, אסביר בפשטות: זה כלי שמשמש לי שיתוף עם מכרים קרובים ומשפחה בלבד, כאלה שהייתי רוצה להישאר איתם בתקשורת יומיומית.

    אין בו, בעיניי, שומדבר מוזיל או "אינסטנט". זה כלי מופלא. יש אנשים, זולים ואינסטנט בעצמם, שמשתמשים בו בצורה שמפספסת הרבה בו.

    Liked by 1 person

    1. את מאשרת את התחושה הראשונית שלי. משהו שדומה יותר לווטסאפ משפחתי (שמלווה אותי כבר שנים אחדות), אבל שלך בלבד. בינתיים אני מגלה למשל בת דודה שלי שפעילה באינסטגרם שביקשה אישור (ואישרתי). אני מסכימה איתך לגמרי גם לגבי התחושה את מי צריך לאשר ומי לא. אני לא יודעת מה החברה שלך מהתיכון חושבת כשהיא מקבלת תשובה שלילית פעם אחר פעם לבקשה שלה. אני הייתי מניחה שהיא תקלוט את הרמז מיד, אבל אולי אני לא מספיק מבינה את כללי התקשורת והנימוסין של הפורמט הזה. אולי היא רגילה לנדנד ובסוף להצליח. ראיתי גם שיש שם רובריקה שמסבירה עליך בכמה מילים. אולי אפשר לומר שם גם משהו בסיגנון ההסבר שלך, למה נועד חשבון האינסטה, ומה הוא אמור לעשות במקרה האישי שלך. מורה נבוכים.

      אהבתי

      1. הו, אבל מי שמבקש "חברות" ונדחה לא מקבל תשובה שלילית 🙂 כלומר, לא מודיעים לו שבקשתו נדחתה. הוא פשוט רואה, אם נכנס שוב לפרופיל שלך, שיש לו שוב אפשרות להציע חברות, ושהצעת החברות שלו לא "מחכה לתשובה".במקרה של אותה חברת עבר שלי, אני מניחה שהיא שלחה חופן בקשות חברות לאנשים אקראיים שגילתה ברשת, ויום למחרת שלחה חופן של בקשות אקראיות נוספות, ואולי לא ממש זכרה אם ביקשה ממני או לא. יכול להיות שזכרה, אבל חשבה שאולי הבקשה נמחקה בטעות (שלי או של הרשת), או לא נשלחה. ואולי רצתה לסמן שהיא באמת ממש מעוניינת.
        הרעיון של הסבר בביו (קיצור של ביוגרפיה) אפשרי, אם יש רצון או צורך להסביר. בעיניי, אין ממש צורך, כי לא אכפת לי מה אותם "נדחים" עלולים לחשוב. שיחשבו מה שירצו – אם יסתכלו רגע באמת על הקשר שלנו יבינו לבד שהסיבה היחידה שהם מבקשים לצפות היא חטטנות במקרה הטוב וחיפוש חומר לרכילות במקרה הפחות מחמיא. אלו שרוצים להשתתף הם לרוב כאלו שטיב הקשר בינינו עד עכשיו מעיד על כך.

        אהבתי

        1. אוקיי, זה כבר באמת מרגיע. תודה על ההסבר, זה גם מקל עלי לדחות פניות של אנשים אקראיים(?) או סתם בלתי מזוהים שאיכשהו הגיעו לחשבון שלי. אני מנסה לסלול לי דרכים במישור התקשורתי החדש הזה 🙂

          אהבתי

  8. קראתי מדוע התחלת לעשן בגיל חמישים ועדיין זה מפליא אותי, כי רוב האנשים מפסיקים בגיל זה לעשן . האם בדקת מדוע את שותה כ"כ הרבה בזמן העישון ? אני רואה לנגד עיני את אמא שלך מציירת ונהנית ואתן שרות ביחד . עצוב ומשמח ביחד.

    Liked by 1 person

    1. גם אותי זה הפליא כשהתחלתי לעשן, כי סלדתי מעשן סיגריות מאז ומתמיד, הריח ממש עורר בי בחילה, ולא הבנתי למה אנשים עושים את זה. אלא שבמסגרת מלחמתי במיגרנה ניסיתי הכל. קשה לתאר כמה זה נורא, ההתקפים האכזריים האלה, ומריחואנה רפואית נשמעה כמו משהו מבטיח למדי בטיפול במיגרנה. וגם אני מכירה אנשים שהפסיקו לעשן, אחותי הגדולה למשל שמזועזעת ממני כעת שהתחלתי אחרי שהיא הפסיקה במאמץ גדול מאוד (ועד היום היא אוהבת את ריח העשן כשאחרים מעשנים).
      אני לא יודעת למה, אבל עישון מצמיא אותי מאוד. אז אני 'זורמת' עם זה, ושותה הרבה מים תוך כדי. יש בזה אולי גם משהו מאוד חיובי, כי ברגיל אני לא שותה מספיק. לשיר ולצייר עם אמא שלי שימח אותה מאוד. היא חזרה ואמרה כמה נהנתה, ואני מפיקה לקחים להבא. לעשות דברים ששתינו אוהבות לעשות ביחד. יותר עדיף מצפייה משותפת בטלוויזיה למשל, ברירת המחדל שלה.

      אהבתי

  9. וואוו, את נשמעת מרצה קשוחה. אני לא בטוחה שהייתי לוקחת איתך קורס מניפה. במיוחד אחרי שנה שבה מרצים שמו לי כל כך הרבה רגליים (השנה אני כבר לא מגיעה לחלק מהקורסים ומסתמכת על הרצאות רק כדי לא לפגוש אותם)… חשבתי שאת אחרת

    Liked by 1 person

    1. אני אענה לך את התשובה שענה פרופ' היגינס ללייזה דוליטל במחזה 'גבירתי הנאווה': אני קשוחה לכלם באופן שווה. אצלך, אם הבנתי נכון, התחושה היתה שהמרצים 'מחפשים' אותך במיוחד, וזה קשה ומעיק ומוביל לתחושת חוסר הוגנות קשה. בעיני דרישות גבוהות מולידות תוצאות טובות יותר, לא פחות. ואני מציבה רף גבוה מההתחלה כדי להיות הוגנת ולהבהיר למה הם נכנסים. סוג של חוזה ביני ובין התלמידים.

      אהבתי

        1. אני מגדירה מראש בדיוק ממה הציון מורכב. בחינת הבקיאות למשל שווה 10 אחוז מהציון הסופי, כך שאני מבהירה להם שגם אם יקבלו אפס יש עדיין אפשרות תאורטית לסיים את הקורס עם 90. והמבחן הסופי בעל אופי אחר לגמרי וגם הוא רק 40 אחוז מהציון. שאר הציון נשען על תרגילים ועל השתתפות. הם יודעים מראש שזה קורס עתיר עבודה. אבל באים בכל זאת go figure.

          אהבתי

  10. נקרעתי בסוף – יש לך אינסטגרם! גדול. אבל אחייניתך צודקת, אני מאד נהנית לעקוב אחר אחיינים שלי ושאר הצעירים במשפחה בפייסבוק, אין לי אינסטרגרם ואולי עכשיו אשקול להתקין…. לא תמיד יוצא לנו להיפגש או לדבר וכך אני פחות או יותר יודעת מה קורה איתם, איפה הם מבלים, מה הם אוהבים ומה הדעות שלהם (על סמך הדברים שהם עושים להם שיתוף) וכך אני מרגישה קרובה יותר.
    לגבי מבחן הבקיאות היה לי ממש קשה עם ההנחיה לא לעשות מבחנים בתחילת הסמסטר בגלל שזו תקופה של "שופינג". אז מה? דווקא בגלל זה, לא עדיף שהסטודנטים יבינו מייד אם יש להם מושג בחומר או לא? אם בא להם להתאמץ ולהשקיע בקורס הזה או לא? מבחן בקיאות זה מצוין לדעתי!
    אני מבינה שלא התפדחת יתר על המידה מהמפגש הבלתי מתוכנן עם אלו שבטעות יצא לך לצותת. וגם הם לא.
    אהבתי את שיטות הריפוי השונות שלך ושל אחותך – גם אני מכירה את שיטת הבצל עם הדבש (אבל חשבתי שהוא צריך "לשבת" לילה או כמה שעות לפחות….). מקווה שהיא באמת מרגישה יותר טוב.
    נכמרים רחמי על אמא שלך, אבל חייבת לומר מצד שני שהתקופה הדמנטית הזאת שלה עושה רק טוב למערכת היחסים שלך איתה. סוג של תיקון…….רכות, קבלה, העדר מוחלט של ביקורת……מרטיט לי את הלב.

    Liked by 1 person

    1. לא התפדחתי מהמפגש יותר מדי, אבל אולי אצטרך להמתין למפגש הבא שלי בתפקיד זבוב על הקיר כדי לדעת מה הם באמת חשבו על זה :/
      האחיינית מרגישה כעת מצוין. שיטות הריפוי של אחותי הן ווין ווין: בערב היא באה והוציאה את הנעצים מהגב של האחיינית ומיד זו הרגישה טוב יותר. האינטרפרטציה של אחותי היתה שהנעצים האיצו את המחלה וכך היא עברה אותה תוך יום אחד באינטנסיביות רבה, במקום לתת למחלה להתפתח שלושה ימים וכו'. זה תמיד טוב בדיעבד, אבל ממילא למי שלא מתאים לא לא שמים מחטים או נעצים. האיש של אחותי למשל, איש שעוסק במדע והוא די סקפטי לגבי כל האלטרנטיבות, מיד מבריא כשהיא מציעה לתקוע בו מחטים וסיכות 🙂 גם זו שיטת ריפוי 🙂
      וכן. יש פס כסף סביב החושך הגדול, ואני משתדלת כל הזמן לראות אותו.

      Liked by 1 person

      1. אינקטובר זו לא פלטפורמה, זה אתגר למאיירים – לצייר איור דיו בכל יום באוקטובר, לכל יום יש נושא משלו. משהו כזה.

        יש המון פלטפורמות וגם אני לא עוקבת ._."

        אהבתי

    1. ה'משונה' הופך לרגיל החדש, אבל מכיון שהמצב אצלה 'מהבהב' כמו נורה עם מגעים רופפים, יש רגעים שהיא שוברת לי את הלב כשהיא לא זוכרת מה שמי, כשהיא מודה שאין לה שום זיכרון מהתקופה שבה היינו ילדים קטנים, או מהלידות שלנו. איך אפשר לשכוח לידות? מדברים על פריצות דרך בתחום, אבל אולי בשבילה זה כבר מאוחר מדי.

      אהבתי

  11. אני מאד מתפעלת מ'הראיה' שלך את האנשים ראיה במובן I see , את 'רואה' את הסטודנטים שלך ועונה בהתאם לרגשותיהם ובמבט קדימה , כך גם עם אימך ואפילו איתנו המנויים שלך
    האיור נהדר , אומר הכל המוח כבר ישלים את התמונה , אבל , בתור מעשנת עד לפני כמה חודשים כזו ששנאה את הטרחנים שאומרים לה לא לעשן , הפסקתי באחת מחלחלה בעקבות דלקת הריאות והריקושטים ש…טפו טפו לא באו ושלא יגיעו , ואין לי תופעות גמילה והגוף אפילו מתפקד יותר טוב

    Liked by 1 person

    1. גם אני אהבתי את האיור בגלל המינימליזם שלו, וגם כי זה קצת ככה עם אמא שלי, כשהזכרון שלה הוא קרעי תמונה ואנחנו משלימים על פי הדמיון.
      יופי שהצלחת עם הגמילה, וברור שהגוף מגיב טוב. אני לא ממליצה כמובן לאף אחד לעשן, אבל לא אוהבת גם את העליהום שעושים על המעשנים. אולי גם יכריחו אנשים לצחצח שיניים כל יום ולאכול ירקות, אם כבר הולכים על חיים בריאים מכוונים מלמעלה?

      אהבתי

  12. ראשית ברוכה הבאה לאינסטגרם,גם לי יש כזה,הבעיה שיש לי פחות תמונות שלי ויותר תמונות מכל מיני,מסעדות,ילדים ועוד כהנה וכהנה.אהבתי את האסרטיביות שלך כראשת החוג,מצויין שככה,הרווחת את זה ,אז שיעשו כמו שאת דורשת,אחרת מה שווה…?
    אהבתי את התאור עם אמא שלך והאחיינית כמו לעצור לרגע את הזמן ולהיות שמח שהכל בסדר.לכאורה

    אהבתי

    1. זה מה שאני רואה באינסטגרם, שיתוף של חוויות דרך תמונות, ולכן זה בהחלט פחות תמונות שלך ויותר ממה שאכלת / עם מי שנפגשת וכו'. אשר לפחד שתקף את ה'ילדים' – מקווה שיתרגלו. כאמור, הם לא חיבים להמשיך בקורס. דווקא הציונים של בחינת הבקיאות היו לא רעים בכלל ואולי זה ירגיע אותם :/
      אמא שלי מקיימת את הציווי לשמוח על כל רגע כאילו אתה חווה אותו לראשונה. כמובן, זה כי היא לא זוכרת שחוותה אותו לפני חמש דקות ועשרים וכו'. אבל יש בזה משהו מאוד מלמד מבחינתי.

      אהבתי

  13. ראשית ברכות על הצטרפותך לאינסטגרם. לי אין עדיין, ומקווה שגם לא יהיה לי. בזמנו כדי לראות מה הילדים משתפים פתחתי פייסבוק, ואני די רדומה שם, אבל יודעת מה קורה עם הילדים, וזה שווה. אתמול לאחר שקראתי את הפוסט שלך שאלתי את הצעיר אם יש לו חשבון אינסטגרם, והוא אמר לי שאין לו. ממש נשמתי לרווחה 😜 (הצלחתי לצרף ריגשון מהאתר שצרפת לי… תודה!)
    ורציתי גם לשאול אותך מה זה "נעצים בשתי נקודות בגב"? את התרופה שאת הכנת, של חתיכות בצל ודבש אני מכירה בהחלט.
    קצת הפחידה אותי בחינת הבקיאות הזו שאת עושה לסטודנטים שלך.. אבל מאד ריגש והקסים הקטע שלך ושל אמא מציירות … וגם פיסת הזיכרון שהיא נזכרה בה פתאום .. אני זוכרת שאמי בזמנו שכחה דברים שעשתה לפני מספר שעות, אבל זכרה בבהירות קטעים וזיכרונות מילדותה .
    עוד אהבתי את הציור המינימליסטי שצרפת, שאומר כל כך הרבה.

    Liked by 1 person

    1. אחותי מטפלת בדיקור, גם סיני וגם יפני (הרבה פחות כואב). כולם מכירים את המחטים הארוכות והדקות ששמים במהלך הטיפול ומורידים, אבל יש גם נקודות שצריך להשאיר אותן מגורות. הכי מוכרות הן הנקודות של הדיאטה. בשביל זה יש משהו שאחותי קוראת לו נעצים, ואלה מין פלסטרים עגולים ובמרכזם קוץ כזה. כשהיא שמה אותם הם נשארים במשך כמה ימים, עד שהם נושרים לבד. לאחיינית שלי היא שמה שניים כאלה בגב, וכשהיא חזרה הורידה אותם.
      למה בחינת בקיאות מפחידה יותר מסתם בחינה?
      ולגבי הזיכרון של אמא שלי, זו טיבה של המחלה שלה, שמוחקת כמעט לגמרי זיכרון לטווח קצר ועכשיו גם בינוני, ומשאירה את הזכרונות מהטווח הארוך. אמא שלי כעת מבלבלת לגמרי בין אבא שלי (בעלה) ובין אבא שלה, והזכרונות של שניהם מתערבבים אצלה. את הלידות שלנו היא שכחה לחלוטין, וגם אותנו בילדות. היא זוכרת היטב את הילדות שלה. בינתיים.

      אהבתי

  14. מה שעניין אותי במיוחד זה שהיא שיתפה שהמבוגר ההוא לימד אותה לצייר וגם את הרציונל של אבא שלה. מעניין אותי- אם היא ידעה בזמן אמת שזה הדבר? ואם לא- איך היא גילתה או הסיקה את זה? הלהיות בת 5 במקביל ללתאר מוטיבציות של מבוגרים, ועוד לאירוע שהיה כ"כ מזמן, מפליא ממש.

    Liked by 1 person

    1. אני מסכימה איתך שיש לסיפור הזה גימור מפתיע ביחס לילדה קטנה, במיוחד כי מעולם לא שמעתי אותו (וגם לא האחים שלי), בניגוד לסיפורים אחרים שחוזרים אצלה שוב ושוב ועברו עיבודים ועיצוב בזיכרון. היא לא זכרה את הגיל שלה, אבל זכרה שזה היה לפני שהלכה לבית ספר, וכך הסקנו יחד שהיתה בערך בת חמש. יתר הסיפור היה לגמרי שלה, מילה במילה. הרציונל של המעשה של אבא שלה הוא חלק מנארטיב כללי, כי אבא שלה בכל הסיפורים היה איש מאוד איכפתי ונדיב. עוד זכורים לי סיפורים אחרים על איך הכניס אליהם הביתה משפחות של ניצולי שואה עד שהתארגנו על דיור, ואיך היא ויתרה על החדר שלה וישנה על מיטה מתקפלת במטבח (היא לא אהבה את זה כל כך. היתה שם תמיד נימה של 'הוא דאג לכולם חוץ מאשר לי'). מעבר לזה זו באמת היתה פיסת זיכרון מפתיעה בכל קנה מידה.

      Liked by 1 person

  15. באופן אישי האינסטגרם גורם לי להרגיש קרובה יותר לחברים ומשפחה. נניח את אחותי אני פוגשת בערך 8 פעמים בשנה, אבל מרגישה כל כך קרובה אליה כי אני חווה את היומיום שלה יחד איתה דרך התמונות והסרטונים שהיא מעלה.

    בעת הקריאה ששמעת את הסטודנטים מדברים על המבחן, קצת התכווצתי במקומי כי פחדתי שאולי הם אמרו דברים לא נעימים, ונשמתי לרווחה כשלא ציינת זאת.
    יש הרבה אנשים שמעבירים קורסים כדי לצאת מידי חובה, ומעט מאוד באים ללמד אותך משהו. זה כיף להכיר את הצד הזה.

    Liked by 1 person

    1. זהו שיש לי ווטסאפ משפחתי – מעגל אחד שלי ושל האח והאחיות שלי, ומעגל אחד של המשפחה הגרעינית, הילדים ובני הזוג שלהם וחשבתי שזה מספיק. השיחה עם האחיינית הבהירה לי שלא. שיש דברים שהם מעלים לאינסטגרם שלא מגיעים לווטסאפ, ושזה חלון אחר לחיים שלהם.
      גם אני שמחתי שלא נאמרו דברים בלתי נעימים, אבל כן דיברו בכנות ואמרו דברים שלא היו אומרים לי בפנים. בעיקר יצאתי מפחידה נורא. מילא, אני יכולה לחיות עם זה 🙂 במיוחד אם זה המחיר כדי לגרום להם לעבוד. זו תמיד הבעיה העקרונית בהוראה, ודאי במדעים הלא מדויקים, איך לגרום ל'ילדים' לעבוד בלי להוסיף עבודה לעצמך (כי ודאי אם תתני להם עבודה הם יעשו. אבל אז את צריכה לבדוק אותה 😧)

      אהבתי

  16. שתדעי שהתקשרתי לאמא שלי בזכות הפוסט שלך… מאוד מעריכה שהיא עדיין צלולה ואיתנו.

    הסטודנטים נראים לי יותר לחוצים עם הזמן. ממש אכפת להם מציונים מסתבר. 🙂 האמת היא שהדבר שמוזר לי הוא כמה חשובים להם הפרטים, אבל במהלך השנה זה משתנה ואני מרגישה שהם יותר מבינים את התמונה הגדולה.

    מה שעולה שוב ושוב בפוסטים שלך הוא המשפחתיות המחוברת שלכם וזה בכלל לא מובן מאליו. כל הכבוד על זה שאתם שומרים את זה.

    Liked by 1 person

      1. גם זה, אבל גם שרשמו אותך באינסטנט לאינסט-גרם.

        חשבתי לי…כי מצד אחד בחיים שלך, את דורשת מאנשים לזכור/לשנן,
        בצד אחר בחיים שלך, שוכחים (שלא מבחירה, גם כורח).

        אני אגב, גרועה בלזכור דברים, או בצורך לשנן אותם (ללמוד בע"פ זה ממש עונש בשבילי, לא יודעת איך שיחקתי בתיאטרון.. סבתא סבלה ממני הרבה כנראה), אני טובה בלהבין, אך לא הבנתי את הדרישה הזו אפעם… מספיק לי לזכור איפה למצוא דברים כשאני צריכה אותם.
        המורה שלי היתה תמיד אומרת שאם באמת הבנו משהו, אנחנו צריכות להיות יכולות להסביר אותו בפשטות.

        Liked by 1 person

          1. מחר בבוקר הולכים לבקר אותה :- )
            היא דרשה את הדיוק הזה ממני, והיום אני כפי יכולתי דורשת אותו מעצמי.
            הכי כיף זה חיבור בין נקודות! והבנה וזיהוי.. זה שם את הדברים במקום אחר :- )

            Liked by 1 person

  17. "ועונה לשאלה שלא נשאלה" זה החן התמידי שלך שאני כל כך אוהבת.

    באחת החזרת אותי לתואר ראשון ולאיזו בחינת בקיאות מאתגרת עם שאלה של "X מנה 7 סיבות ל-Y, במה עסקינן?"
    אני חושבת שזו הבחינה שלמדתי אליה הכי הרבה אי פעם בחיי (פחות מלחץ הבחינה ויותר כבריחה מנסיבות חיי באותו הזמן) ועדיין בסיכומיי לא טרחתי להזכיר את 7 הסיבות כי הן נשמעו לי זויות שונות של אותן 3 או 4 מרכזיות. הצלחתי להזכר בכל אילו שסיכמתי ועוד אחת.

    הרגע עם הזכרון ואימך נשמע מרתק ומרגש.

    Liked by 1 person

    1. אני לא מכירה שיטה אחרת לגרום לסטודנטים להכיר את החומר. בדיוק הבוקר בחדר הכושר שמעתי הרצאה של TED על איך לחץ יכול לשמש אלמנט חיובי בחיים שלנו, אם מבינים שהוא חיובי. תמיד, אגב, כשאני שואלת אותם בדיעבד אם הבחינה עזרה להם ללמוד ולזכור הם מודים שכן, אבל זה כי אני שואלת :/
      הרגע עם אמי היה מרגש וגם מלמד. הבנתי שאפשר לעשות איתה דברים שמהם שתינו נהנה והיא אולי אפילו תשפר בזכותם את הזיכרון. לא יודעת אם עליתי פה על משהו כללי, אבל במקרה הפרטי שלנו אני מתכוונת ליישם את זה יותר. כבר טוב. 🙂

      אהבתי

  18. טוב, פה כבר יש חמישים ושמונה לפני. ניסיתי לקשר בין הסיפור על המבחן והסיפור על הרישום, והרישום הנהדר שבסוף הסביר לי. שם יש קו רישום של הסיגריה שלך כשהקשבת לתלמידים…

    Liked by 1 person

  19. זה מוזר הדור החדש, שרגיל שיגישו לו הכל על מגש של כסף
    שלא באמת רוצה ללמוד שרוצה שינגישו לו את הכל
    שיהיה קל
    אולי בביה"ס זה עובד, אבל לא באוניברסיטאות (ומקווה שכך יישאר באוניברסיטאות)

    מזכיר לי את סבתי ז"ל, שלא הייתה זוכרת מה היא אמרה לפני 5 דקות, אבל יכלה לספר לך בפרוטרוט על הילדות שלה ועל מה שעבר עליה בשואה

    אומרים שהדור הצעיר של היום נמצא יותר באינסטגרם מאשר בפייסבוק
    לא יודעת כמה זה נכון, אני לא רואה בפייסבוק ואינסטגרם פלטפורמה דומה
    למרות ששתיהן נחשבות רשתות חברתיות
    אני עוקבת אחרי מי שמעניין אותי ומעלה, טוב בעיקר תמונות של אוכל לאחרונה…

    Liked by 1 person

    1. אני לא בטוחה שהם לא רוצים ללמוד, אבל הם בהחלט רוצים ש'ישעשעו' אותם. יש לי מוניטין קשוחים לגמרי, ואולי גם זו לטובה, כי אלה שמגיעים אלי מראש יודעים שיש לי דרישות קשות. זה לכשעצמו קצת מנפה 'אוכלי חינם' ואנשים שחושבים ש'יעברו' דרך הקורס בלי לעבוד. אני עוקבת אחרי בני המשפחה: בשביל זה עשיתי את החשבון מלכתחילה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s