ya no cocina, ni lava, ni plancha, ni friega los platos, que barbaridá*

ההודעה ברורה לגמרי: 'אפשר שבת אצל אמא שלי? היא לבד'. מזל שזו תקשורת ווטסאפ שמאפשרת לך שתי דקות הרהור אפילו אחרי ששני סימני הוִי שמסמנים שקראת את ההודעה נצבעים תכלת עזה. אני מרשה לעצמי להתלבט לשניה. השיקול שלי הוא כזה: מצד אחד כל הגוף שלי צורח 'ללללאאאאאא', מה צורח, העצמות עצמן כואבות. מצד שני אני חושבת על מה יקרה אם אשמע בקול העצמות, ועל המחיר, כי לכל החלטה יש מחיר. השותף עובד כל כך קשה לאחרונה, אנחנו לא ממש מתראים במשך השבוע, ואם גם בשבת נתפצל אפשר כבר לפתוח תיק ברבנות. מצד שלישי ממילא הוא עייף כל כך, כל השבת הוא יישן. אני מחליטה שאם אגיד כן, זה חייב להיות כן מכל הלב ולא בחצי כוח, כי אחרת בשביל מה, גם לומר כן וגם לא לקבל קרדיט. מה התחזית? אני שואלת, כי אם נורא חם אולי יש לי תירוץ. 'חם, אבל פחות' היא תשובה שלא ממש משאירה לי שוליים לסירוב. 'אם צריך' היא התשובה הרפה שלי בווטסאפ, יודעת שזה לא מספיק נלהב, אבל בכל זאת חיובי, ותחת הנסיבות, ובלי אימוג'ים כל אינטרפרטציה של הודעה בווטסאפ היא על אחריות הקורא בלבד. בכל מקרה אמא שלי ואחותי גרות באותה עיר, אלך לבקר גם אותן.

אני קופצת לאחותי ונושקת לאמא שלי. אמא שלי מסיטה את השיער מפני ומיישרת לי את החולצה. לרגע חולף בי זיק של כעס, יותר זיכרון שלו, ומיד הוא מתחלף בפליאה מהולה בקורטוב שמחה שאמא שלי עדיין מצליחה כיום לעורר בי רגשות כאלה. אלופת הארץ בקליטה של מצבי רוח מתחלפים, אחותי שואלת אותי למה אני כל כך מתוחה. זו הזדמנות טובה לנסות להסביר גם לעצמי מה נורא כל כך בשבת אצל חמותי היחידה. אחותי חושבת שהיא אישה מקסימה, והיא אכן כזו. לאחותי גם אין שום בעיה עם החמות שלה, כך שגם אי אפשר לומר לה משהו כמו 'זה כמו שאני מתה על החמות שלך, ואת לא', כי היא לגמרי כן. אני מעלה באוב סיפורים מפעם, עלבונות ישנים, מים דלוחים מתחת לגשר, ודוחה אותם על הסף. הבעיה עקרונית יותר. 'זה כמו מרקזה ובנה גבריאל ארמוזה, בספר "מלכת היופי של ירושלים" שכתבה שרית ישי-לוי', אני מנסה להסביר לאחותי, כי שם לראשונה מצאתי שיקוף נאמן של חמותי, ושל הציפיות שלה מהבן הבכור, הנסיך שלה, וממערכת היחסים עם אשתו. אני שם כל הזמן במבחן, מטרה נאה לצלפים. היא תעיר על השיער, על המשקל, על הבגדים. כל ביס וכל נגיסה שלי יתועדו במחשבון בלתי נראה. לפני שנים, כשרק התחתנו והודעתי לה שאני צמחונית ולא אוכלת בשר היא הגישה לי מרק. מה זה, אמרתי, יש לזה טעם חזק של עוף. 'עוף זה לא בשר!' אמרה חמותי עם תנועת יד מבטלת. כשהייתי צעירה ולוחמנית יותר, כעסתי כשכל הגברים עברו אחרי ארוחת ליל שבת מהשולחן לסלון, לקרוא עיתונים ולפצח גרעינים בניחותא בעוד הנשים מתרוצצות בין חדר האוכל והמטבח, מפנות צלחות מטונפות ושוטפות כלים. הצטרפתי לגברים אף אני, מתעלמת בכוונה מהמבטים המאשימים, מפתחת סוג של גאווה מתדמית הכלה מהסיוטים, זו שלא מגהצת, כלים לא רוחצת, איום ונורא. כיום אני מוצאת את עצמי מתגוננת ומתנצלת על כל בחירה או דחייה של מנה שלה, יודעת שאני מעליבה אותה עמוקות אם לא אוכל את כל הסלטים, את כל המנות הראשונות, העיקריות המיוחדות שרקחה עבורי כי אני לא אוכלת בשר, והאחרונות ואהלל אותן. נכון לעכשיו זו לא היא שהשתנתה, זו אני שכבר לא אוכלת סוכר בכלל, שלא מצליחה לצלוח את הסלטים המרוקאים המבושלים ששוחים בשמן מיותר, שמוותרת על הפירות והעוגיות שליד תה הנענע בסוף הארוחה. אצטרך לבנות הגנה אזורית ושמירה אישית, וגם אז יהיו חצים שודאי יצליחו לחדור את השיריון.

אני מגיעה לבית של חמותי ועומדת בחדר המדרגות, לפני דלת הכניסה, נושמת נשימה עמוקה. אני נכנסת פנימה בחיוך עולץ מאולץ. השולחן כבר ערוך, השותף אכן ישן, אבל הנה הוא מתעורר מצטרף לארוחה בשלושה. אני בוחנת את הסלטים המבושלים, חצילים ספוגים בשמן, חומוס ('טחנתי בעצמי'), וסלדה מטבוחה אדמדמה, ובוחרת בסלט רצועות הגזר עם השמיר והלימון. תנסי את סלט החצילים, דוחקת בי חמותי ואני מסרבת, וכשהיא שואלת למה, אני גם נאלצת להסביר – יותר מדי שמן. בנקודה הזו השותף, שמנסה לחפות על ההתנהגות חסרת הנימוס שלי ומעמיס על צלחתו את הסלטים כולם כועס עלי: תנסי לפני שאת פוסקת. תראי שתאהבי. 'אולי די כבר עם משטרת האוכל!' אני מתפרצת עליו, וברור לי שהוא רק שסתום הלחץ, שאני כועסת עליו כי אפשר. כשהוא שואל 'מי רוצה יין' ואמא שלו עונה לו בטון פסקני 'אני וגם היא' וממלאת לי את הכוס, אני ממש נושכת את השפה. אני מרגישה מחנק נורא, וגם החלקים הטעימים של האוכל לא יורדים לי בגרון.

איך היה לך השנה עם הילדה שאת מטפלת בה? אני מנסה לנתב את השיחה למחוזות נעימים יותר. אמא של השותף מתנדבת בויצו, ועוזרת לילדה אתיופית קטנה בכיתה א'. פניה אורים כשהיא מספרת על תעודת ההוקרה שקיבלה בסוף השנה, והמורה אמרה כמה העזרה שלה חשובה, וכמה ההתנהגות של הילדה השתנתה בזכותה. ואיך הילדה, אני שואלת, והיא עונה 'מאוד נקיה'. אני כובשת את עיני בצלחת, אבל שומעת את הצחקוק הכבוש מהצד של השותף. אני קמה מהשולחן, מפנה את הכלים, מתכוונת לשטוף אותם. בשום פנים ואופן לא, עוצרת אותי חמותי, לא שוטפים כלים בערב שבת, ואני עוברת עם השותף לסלון, לקרוא עיתונים.

* כשחיפשתי מי היו סילווריו ופאקונדו ולמה הם שיגעו את העוזרת ומה הקשר לירח, מצאתי את הפוסט הזה של יהונתן מקרוב בבלוג שנקרא 'עובדות לא חשובות' ואני מביאה ממנו את הדברים הבאים ובהם גם הלינקים הבאים (חוץ מהראשון):

השיר המקורי נכתב בשנות הארבעים על ידי Ñico Saquito הקובני, ומדבר על שלושה שירים ששיגעו את נשות קובה, עד כדי כך שהן שכחו ממטלות הבית, וואי וואי וואי.

שלשת השירים שהשיר מזכיר אותם הם:

הראשון, שיר הלל בקצב הפסדובלה שנכתב על ידי Agustín Lara מלחין מקסיקני, על Silverio Pérez, לוחם שוורים מקסיקני אגדי. השני, טנגו בשם Facundo, על ידי המלחין הקובני Eliseo Grenet Sánchez, עוד שלאגר קובני. והירח הוא להיט/ריקוד בולרו בשם La Luna Enamora, ששר זמר אמריקני מפוארטו ריקו בשם Bobby Capó.

המקור לדבריו הוא ספר על המוזיקה הפופולרית של קובה. והנה הם שלושת השירים המקוריים, ששיגעו את העוזרת או האישה לפי המקור הספרדי:

 

מודעות פרסומת

38 תגובות בנושא “ya no cocina, ni lava, ni plancha, ni friega los platos, que barbaridá*

  1. התאור שכל הגברים קמים מהשולחן וכל הנשים מתרוצצות להוריד מהשולחן ולפנות אותו הצחיק אותי,כשאני הגעתי לבית הוריה של יהל ונתקלתי בדיוק בתופעה הזאת זה מצא חן בעיני בהתחלה,אני הגעתי מבית שלא רק עוזרים לפנות את הכלים ורוחצים את הכלים אלא גם לא קמים מהשולחן עד שהאחרון מסיים לאכול ובמשפחתה מי שסיים לאכול,זלג אל הספה הנוחה ואחכ כמו בתיאור שלך נשות המשפחה העמלניות שערכו את השולחן והגישו את האוכל גם הורידו מהשולחן ואני תפסתי על זה טרמפ.
    כמובן שדי מהר זה השתנה ,לא רק שאף אחד לא קם מהשולחן גם כולם כולל כולם מגוייסים לפנות את השולחן להוריד את הכלים ואם צריך גם לרחוץ אותם ויהל הגדילה לעשות ובמשפחה שלנו הפרטית אף אחד לא קם מהשולחן לפני שהאחרון מסיים וכולם בלי יוצא מן הכלל מורידים מהשולחן..
    מדהים אגב שאחרי כל כך הרבה שנות נישואין חמותך מנסה עדיין לנהל אותך,לשמחתי חמותי לא ניסתה עלי שום דבר כזה וחמותה של יהל רחוקה ותדירות המפגשים והזמן שאנחנו מבלים איתה ביחד לא מאפשרים עימותים מהסוג הזה למרות שלאשתו של אבא שלי יש היסטוריה של עימותים עם כל המשפחה חוץ מזוגתי החכמה שיודעת להכיל הכל.
    בלי קשר יפה שהסכמת להכנס לגוב האריות מבחינתך ולסייע לשותף זה לא מובן מאליו ודאי לא עם ההיסטוריה שלכן,אני לא מעורב בהשגחה כזאת או אחרת על חמי אבל כאן המצב שונה לגמרי כמובן אבל גם כשהיה עצמאי וחי בביתו לא הייתי מעורב וגם לא התבקשתי,אני הייתי העורף היציב שמנהל את הבית וצרכיו כיהל נעדרה בעת שהמשפחה שלה סבבה סביבו.
    אני לא יודע אם היא רצתה שאהיה בסבב באותה עת,אני מניח שאם הייתה מבקשת הייתי נענה אבל לא בשמחה רבה. זהו.כרגיל פוסט משובח

    אהבתי

    1. ברור לי שחלוקת התפקידים המסורתית הזו בין גברים לנשים, מי עושה מה, היא עניין תלוי תרבות וזמן. דברים השתנו מאוד בין הדור שלנו ובין הדור של הילדים שלנו: הילדים שלי עושים הכל. עדיין כשנולדים ילדים האישה נושאת בעיקר העול, קימה בלילה, הנקה, אחריות על אירגון הילדים בחופשים. הילדים שלנו אכן לא נולדו למציאות שגברים לא נוגעים בעבודות ה'נשיות' כמו ניקיון או בישול. ויש גם את ההבנה שאם אחד מבני הזוג מבשל, השני מנקה, או קונה והכביסה גם היא מתחלקת שלא באופן מגדרי. זה הרבה יותר נכון והוגן בעולם שבו הנשים מפרנסות לא פחות מהגברים, למרות שעדיין יש מקומות שבהם על אותה עבודה נשים מרוויחות פחות, ואת זה כמובן צריך לשנות.
      אנשים לא משתנים. הם מזדקנים, וחלק מהתכונות שלהם מקצינות, אבל שינוי של ממש אולי קורה רק במקרי קיצון כמו אמא שלי, שבמצבה הנוכחי הרבה יותר נעימה לי באופן פרדוקסלי, ורק מפעם לפעם מציצה האישיות הקודמת שלה מבעד לגלימת הדמנציה ומזכירה לי את אמא של פעם (ואז אני רוצה לברוח ממנה, כמו אז, ומיד גם מרגישה רגשי אשם על הרצון הזה שלי).

      אהבתי

    1. הטריד אותי מאוד כשהפכתי חמות בעצמי, ושוב, ושוב. זו סוגיה לא פשוטה בכלל. זוכרת שיחה שהיתה לי פעם עם חברה שאמרה לי חצי בצחוק כשנולד לה בן שהיא כבר שונאת את אישתו העתידית. לגבי התופעה: אחותי. אני יודעת שהיא מצטיירת כאן כסוג של מלאך, אבל היא אנושית לגמרי. ובכל זאת. וכמובן יש את מגילת רות והיחסים של נעמי עם רות ואפילו עם ערפה. אבל אולי זה קשור לכך שהבנים כבר לא בתמונה. ויש גם מגיבה בקהילה הזו שיש לה מערכת יחסים מושלמת עם חמותה לשעבר (היא גרושה). גם שם הבן לא בתמונה, כך שאולי יש כאן סוג של תבנית.

      אהבתי

  2. לא פשוט בכלל לחיות שנים בצל חמות שרק מחפשת היכן את לא בסדר, ומאידך גיסא כנראה שגם לחמותך לא פשוט בכלל לחיות שנים עם כלה "בעייתית" (זה נאמר עם חיוך כמובן). למזלי ולשמחתי בורכתי בחם וחמות אוהבים וטובי לב, שגם כשהייתי כלה צעירה ממש מעצבנת הם הכילו אותי ואהבו אותי למרות הכל. והיו בהחלט שנים כאלה, שבהן התעקשתי והתנגדתי ועניתי להם (משהו שילדיהם מעולם לא העזו לעשות)…ובררתי את מה שאכלתי ומה לא (ואצלם האוכל היה העיקר, כמובן) וגם לא הכרחתי את ילדיי (רחמנא ליצלן) לאכול את מה שהם לא אהבו………אבל כנראה שהאופי הבסיסי היה שונה.
    גם אצל חמותי היא עשתה הכל – כלומר חמי לא נגע בשום דבר שקשור לבישול או שטיפת כלים או כביסה או גיהוץ – אבל מצד שני חמותי השכילה ללמד את שני בניה את כל המלאכות האלה, כולל תפירה וניקיון, וכמובן בישול (ש-T הפך אחרי כן למקצוע) – וכולם כן עזרו בפינוי מהשולחן, לפחות. היא היתה קנאית למטבח שלה ולא איפשרה יותר מזה.
    כשהוא יצא לגמלאות (בגיל 70, אחרי לחצים גדולים מצידה) היא "הכריחה" אותו לחתוך את הפירות לסלט, והוא קיטר וקיטר אבל אחר כך התגאה בפני האורחים במלאכת ידיו.
    אבל הסוכריה של הפוסט הזה הם השירים וההסברים. תמיד תהיתי על פשרו של השיר הזה, שאני כה אוהבת, והנה פתרת לי את החידה. תודה ענקית. 🙏

    אהבתי

    1. אם הבנתי ממך נכון, T כן למד בישול למרות שהיא היתה קנאית למטבח שלה, ולא אפשרה יותר מזה. מניסיוני – המצומצם אמנם, אחד הדברים שאופייני לגברים מבשלים הוא שהם גדלו עם אמא בשלנית שלא נתנה להם להכנס למטבח. כך גם השותף, שאמנם לא עשה מזה אף פעם מקצוע, אבל זה הרבה יותר מתחביב אצלו, זו אידיאולוגיה ודרך חיים. מאוד שמחתי למצוא את הדף ההוא בפייסבוק עם ההסבר. זה באמת אחרת לשמוע את השיר כשאת מבינה על מה הוא, והשיר בעברית שכתב אהוד מנור ושרים מתי כספי והפרוורים ממכר ממש. אפשר לשמוע אותו בלופ אינסופי.

      אהבתי

  3. אחותך מלאך, כבר אמרנו. אבל אנו, בנות התמותה… לעולם לא אבין איך ולמה המתח הזה בינינו לבין החמות לא נפתר גם אחרי כל כך הרבה שנים, אבל הוא לא. השאלה הגדולה היא איך אנחנו (נהיה) מול הכלות שלנו, והאם יהיו לנו כלים אמינים לשפוט זאת.
    כל התשובות לוטות בערפל.

    Liked by 1 person

    1. המתח הזה הוא אוניברסלי, וכנראה קשור למשהו מאוד בסיסי בטבע האנושי, בטריטוריות בין הנשים בחיים של הבן. הכרתי פעם אישה מאוד חכמה שאמרה לי שהיא באופן מודע חינכה את עצמה שברגע שהבנים שלה (והיו לה חמישה) בוחרים מישהי, היא מושלמת. ולו רק משום שהם בחרו בה. זו גישה ראויה בעיני, אם כי, כמו שאמרת, אנו בנות תמותה ולא מלאכים.

      אהבתי

  4. נדיר למצוא חמות שמסתדרים איתה, מסתבר
    היתה לי חברה שהיתה חמות נפלאה והיא נשארה בקשר הדוק ואוהב (הדדי)גם עם כלתה הראשונה ( לאחר שבנה התגרש ממנה)
    אמא של בעלי נפטרה לפני נישואינו אבל לא נראה לי שאילו היתה חיה היו צצות בעיות
    לבתי השניה חמות כמו בסיפורים , בלתי נסבלת מכל הבחינות…
    ואצל חמותך נושא האוכל כל כך חשוב , ואם את לא מבקרת שם לעתים תכופות אולי בכל זאת תאכלי מהמאכלים המשומנים…וכעת אלך להאזין לשירים (תודה)

    אהבתי

      1. איזה יופי שהצטרפת. אין לי פייס, כך שאני לא יכולה להצטרף, אבל אם תגלי שם פנינים מהסוג הזה אשמח לשיתוף, כי אין כמו עיסוק ב'עובדות בלתי חשובות' (והרי גם אני קראתי לבלוג שלי 'פכים קטנים'). אלה הם הדברים שמקשטים את החיים ומעלים חיוך על הפנים. כפי שכתבתי לבהיר למעלה, רוב מערכות היחסים החיוביות שאני מכירה בין כלה לחמותה הם כשהילדים לא בתמונה, בעקבות גירושין או אלמנות לא עלינו. אבל פה ושם אפשר למצוא גם את היוצא מן הכלל, זה שמעיד עליו.

        אהבתי

  5. רק עכשיו גיליתי את הבלוג שלך…איזה תענוג..אין ספק שאת יודעת לספר סיפור (מענין באיזה חוג את מרצה)

    אהבתי

    1. איזו תגובה מחממת לב ומחייכת. אני משתדלת לשמור על מעטה מסוים של אנונימיות, כי אחרת לא אוכל לכתוב על כל כך הרבה נושאים (גם ככה אני תמיד מתלבטת כשאני כותבת פוסטים כמו הנוכחי אם לא עברתי איזה גבול שאסור היה לי לעבור).

      אהבתי

  6. כשהייתי בתיכון מי שהיה אז הבנזוג שלי היה בחור ממשפחה טריפוליטאית. מה שתיארת אצל חמותך זה אחד לאחד מה שהיה קורה שם בבית. עכשיו אני לא הגעתי ממקום כזה ככה שלקח לי זמן להבין את הקטע שזה שאני "אורחת" לא אומר שאני לא צריכה לפנות מהשולחן לעשות כלים ולהתנהג כמו כל יתר הנשים בבית.
    ואה, כן באותה תקופה הייתי צמחונית, וזה היה להם מאוד מאתגר העניין הזה
    אמא שלי הייתה אומרת שאחרי כל שבת שם הייתי עולה 5 קילו רק מהאוכל
    וכן אמא שלו הייתה נעלבת אם לא הייתי אוכלת מהאוכל שהיא עשתה

    היות ואני לא נשואה אין לי את הקטע של חם וחמות
    בין ההורים שלי וההורים שלהם הם תמיד הסתדרו
    אפילו גרו באותה עיר במרחק הליכה של 5-10 דקות אחד מהשני
    אבל אולי זה יוצא דופן, כי לא תמיד כולם מסתדרים

    Liked by 1 person

    1. הו, ההורים שלי וההורים שלו הסתדרו מצוין, עד שהגברים נפטרו משני הצדדים. היו יוצאים ביחד להצגות, ונפגשו. היום הכל השתנה, כששתי הנשים נותרו לבדן, ואמא שלי דמנטית. עדיין אחותי לוקחת אותה לפעמים לבקר את חמותי.
      הצמחונות לא ממש נתפסת במטבח הצפון אפריקאי. זה היה קשה במיוחד לחמותי, כי ערב לפני שמלאו לי 17 (אני החלטתי מראש שבגיל 17 אהפוך לצמחונית, והייתי כזו 7 שנים עד ההריון הראשון) הייתי אצלם בבית ואכלתי את ארוחת הבשר האחרונה שלי, קציצות בשר שנקראות אצלם אלמונדיגס (ידועות גם בשם אלבונדיגס). סבתא שלו כינתה אותי אחרי הערב הזה 'ההיא שחיסלה לנו סיר שלם של אלמונדיגס' כך שאני יכולה להבין את ההפתעה כשהודעתי לחמותי שאני לא אוכלת בשר. היא ממש לא האמינה לי. אחרי שבע שנים כאמור חזרתי לאכול בשר, וכולם נשמו לרווחה. אלא שלפני כמה שנים גיליתי שהבשר הוא הגורם הראשי למיגרנות שלי, וחזרתי לצמחונות (אני פסקטריאנית, כלומר כן אוכלת דגים). מבחינת המטבח הצפון אפריקאי אין ארוחה בלי בשר. יש בתים מסוימים שאין בהם בכלל כלים חלביים, כי הם לא אוכלים חלב ומוצרי חלב בכלל.

      אהבתי

      1. לא נתפסת זה אנדרסטייטמנט
        אני לקראת סוף שנות הצמחונות שלי אכלתי דגים, לפני כן לא (גם לא אהבתי דגים בכלל)
        מעניין שלכל בן אדם יש גורם אחר שגורם למגרנות
        אמא שלי מאוד סבלה ממגרנות, אצלה זה שוקולד וסויה שעושים לה כאבי ראש (היא עושה שנים דיקור ככה שהתדירות מאוד מאוד ירדה, וגם אחותי קיבלה את זה בירושה ממנה).

        דווקא אבא שלי מאוד אוהב אוכל מרוקאי
        בכלל כל אוכל שהוא מתובל מאוד (הוא הפך מומחה למטבוחה)

        אהבתי

        1. מיגרנה זה מסוג המחלות שרופאים יודעים לתאר, אבל לא ממש מבינים למה או איך לרפא. יש רשימה ארוכה של גורמים סביבתיים, חלקם ברורים מאוד (התייבשות למשל, או לחץ), וחלקם קשורים למזונות. יש מזונות שהם חשודים, וכל אחד ואחת צריכים לבדוק בעצמם מה הטריגר שלהם. לקח לי זמן להבין שזה בשר אצלי, אחרי שכבר הורדתי קפה ותה. מכיוון שהתקפי המיגרנה הראשונים באו לי בהיריון הראשון תמיד חשבתי שזה הורמונלי ורק לפני כמה שנים ירד האסימון שאז גם חזרתי לאכול בשר.
          אשר למטבח המרוקאי, הוא באמת עשיר וטעים במיוחד. אבל גם שמן מאוד מאוד.

          Liked by 1 person

  7. שתיכן, חמותך ואת נשים חזקות שלמרות המתח בזמן הארוחות כנראה יש אינטראקציה טובה ביניכן ולכן לאחר שעשיתן ונטילציה, ממשיכות הלאה.
    זה מזכיר לי שאצל חמותי היה גם אסור לקום מהשולחן עד שאחרון הסועדים סיים, אבל לי היו קוצים בתחת ומיד הייתי קמה מפנה מדיחה כלים וכולם היו מסתכלים עלי במבט של "תיכף תקבלי שטיפה מחמך" אבל איך שהוא, הוא לא היה מעיר לי ולא ברור להם איך הצלחתי לצאת מזה בשלום .
    למזלי חמותי לא ידעה לבשל והמקסימום שזכינו לו היה בורקס ממולאים בבשר אפונה ואורז, עוף וסלט שאני הייתי צריכה להכין.
    אולי כדאי "לפתח" אלרגיה למאכלים שלא בא עליהם.(קריצה).

    אהבתי

    1. נחמד לי לקרוא על ה'מרד' הקטן שלך, כשקמת לפני הזמן ויפה שחמך קיבל את זה ולא העיר. אולי הוא הבין את הצורך הזה שלך; אולי הוא הבין שזה לא כדאי ל'חנך' אותך ולהתעמת. בכל מקרה הוא יוצא מאוד חכם מהסיפור. בכלל, אני מנסה ליישם תובנות על מערכות היחסים ביני ובין כלותי, כי אני כעת במעמד כפול, הן כלה, הן חמות בעצמי. זה באמת תמיד טעון מאוד. אשר לאלרגיה, הממממ. אם יש נושא שחמותי אוהבת להרחיב בו זה מחלות – שלה ושל כל הסובבים אותה. השיחות שלה עם אחותה ז"ל היו תמיד נשמעות לי כמו תחרות במסכנות: 'לא ישנתי כל הלילה' היה נענה ב'אני לא ישנה כבר שבוע תמים'. היותר מסכנה היתה זוכה במדליה בלתי נראית של 'סובלת בשקט'. לא נכנסת לשם במודע לגמרי.

      אהבתי

  8. מותר לי, למרות שאני תמיד בצד שלך ואני האחרונה למועמדות לחברות במפלגת "יחסים חמים עם החמות", להיות המעצבנת שכותבת: "הלב שלה במקום הנכון"? כי הרצון שתטעמי ותשתי הוא רצון לתת לך ולכבד אותך (ושתראי שהיא רוצה לתת לך), וגם ה"נקייה" על הילדה האתיופית הוא ניסיון למחמאה אמיתית חרף הדעות הקדומות שאופייניות לבנות דורה (ולא רק להן). וכמו שאומרים לי ואני מרגישה שחוקי להעביר הלאה: היא בסך הכל אישה טובה שרוצה שתהיי מאושרת, וכנראה גם לא כזאת גרועה אם היא גידלה בן נאמן ומוצלח כמו השותף.
    ואחרי שכתבתי את מה שהרגשתי שחייבת לכתוב: גם אני זוכרת (ונוטרת) את כל שעשתה לי חמותי לפני שהיא הבינה שאני כאן להישאר. ואני גם אוספת פירורים של התנהגות עכשווית ומתרגזת עליה. אצלי זה קצת ההפך, כי היא לא אוכלת ושותה אצלי, במיוחד אם אלו דברים שהכנתי בעצמי. והאמת? זה ממש מעליב אותי. הייתי שמחה לו הייתה מסבירה לי מה הבעיה, כדי שאוכל בפעמים הבאות להכין משהו לטעמה. אבל נראה לי שבמקרה שלנו היא פשוט לא רוצה לקחת משהו ממני….

    ולגבי הצד המזרחי, עם הגברים היושבים, והסלטים עם השמן, וה"עוף זה לא בשר" – בול מה שקורה במשפחה שלי, ואותו ההלם שהיה לאלון כשהצטרף אליה. בול.

    אהבתי

    1. ודאי שהלב שלה במקום הנכון, אם כי כדי להיות קצת נבזית בכל זאת אני מניחה שיש שם גם הרבה עניין של 'של מי יותר גדול' – בתחרות הבלתי נראית הזו בינה וביני, שאני מסרבת ליטול בה חלק. אני הרי לא מבשלת בכלל. ה'נקייה' שלה הזכיר לי יותר מכל את אחד הסיפורים שאני מאוד אוהבת, 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג. גם שם החתולה הכושית נקייה מאוד, ומוצגת כניגוד לחזיר הלבן המטונף שלא מוכן לגור יחד איתה באותו בניין. ברור שיש כאן איפיון גזעני, ובו זמנית יש בו משהו תמים לגמרי. חמותי אכן התחברה לילדה וגם עזרה לה כל כך יפה השנה, אין לי תלונות. זה בכל זאת מעורר חיוך, ולא, לא אני ולא השותף הערנו דבר על כך, אבל כן דיברנו על זה אחר כך.
      ענייני האוכל הם תמיד אחד הנושאים המובהקים המבחינים בין תרבויות. לי בהחלט היה הלם תרבותי. כמי שבאה מבית שבו חייבים לגמור את האוכל שבצלחת (ובדרך כלל לא אוכל טעים במיוחד), לקח לי זמן להבין שאצלם זה בדיוק להיפך: אם סיימת את האוכל סימן שאת עוד רעבה ומעמיסים לך עוד. תמיד צריך להשאיר קצת, זה הדבר המנומס לעשות.
      קשה לי להבין את ההתנהגות של חמותך כשהיא אצלך. זה באמת מוזר. ואם זה סוג של 'חרם', עוד יותר שהרי היא מגיעה, ומדברת איתך ועזרה לך במעבר, ושומרת על הנכדה. לא ברור לי בכלל.

      אהבתי

  9. הזכרת לי כמה אני לא מתגעגעת לאמהות של בני זוג. אימי דווקא זכתה בחמות שאהבה ולמדה ממנה. בשנה הראשונה היה מאבק כוחות ומשהבינה (סבתי) שהיא בדרכה להפסיד בן, היתה חכמה מספיק "להפסיד בקרב" ולהרוויח בת. היא נפטרה מזמן ועדיין אני אוהבת לשמוע את אימי מדברת עליה. זה ממש מעורר השתוממות.
    תתנחמי שאת לא צריכה להרבות בשבתות ומפגשים עימה. נשמע שדווקא הלב שלך במקום הנכון ואת מנסה לבנות משהו אחר עם הכלות שלך וזה ודאי מבורך.

    אהבתי

    1. קטע להיות חמות בעצמך. קצת כמו הורות אחרי שחווית את מערכת היחסים מהצד של הילדה כל חייך. הדבר הכי משמח שקרה לי היום, זה שהכלה שלי, אם התאומים, כתבה לי ווטסאפ שמחר היא בסביבה שלי, ואם אני שם ואני רוצה ללכת איתה לראות איזו תערוכה שהיא מזמן רצתה לראות. מחמאה אמיתית וענקית.
      עם הכלה השניה אני לא רואה את זה קורה. ועדיין אני זוכרת את מה שאמרה לי האישה-החכמה-מאוד ומשתדלת לפעול ככה: ברגע שהילדים שלי בחרו את בני הזוג שלהם, הם מושלמים בהגדרה.

      Liked by 1 person

  10. איזה כיף זה ההסבר על השיר, ממש בונוס לפוסט! חוסר ההגיון המוחלט הופך מובן.

    צר לי על התחושות הקשות בתוך סוף השבוע הכל כך יקר. נורא להיות כלואה מתוך התחשבות, זה עושה לי רע. אבל לפעמים אין ברירה, או שהאלטרנטיבה, כמו שכתבת, קשה יותר.

    כל הכבוד על ההתאפקות!

    אהבתי

    1. חשבתי שאני אקח את זה סטייל אמפי, אנשום עמוק ואסכים לשהות בתוך זה, ואולי אבין דבר או שניים על עצמי. אלא שזה שאת מוכנה לשהות בתוך הקושי לא הופך אותו לקל יותר, לפחות לי, שלא ממש יודעת איך ל'קלף' את הקליפה הזו. זה אכן עושה רע, ואולי במקרים קיצוניים גם גורם למחלות. אבל לא נגזים. סופשבוע, וזה עובר, וכתבתי על זה כאן (שחררתי, כמו שאומרים) כך שאני בסדר. פרופורציות.

      אהבתי

      1. הפוסט הסתיים בטון נעים כך שלא הבנתי עד כמה זה היה קשה בסופו של דבר. אני חושבת שלהסכים להיות בתוך הקושי עוזר לפרק את הכעס על עצמנו שקשה לנו, אבל עדיין לא מעביר את הקושי. מצטערת על החוויה הלא טובה שעברת. אני בטוחה שלחץ וחנק גורמים למחלות, במיוחד חוסר אונים, כשאין כל כך מה לעשות עם הפגיעה. לא בטוחה שזה רלוונטי למקרה זה אבל אלו הדברים שהכי קשים לי.

        שבוע חדש, כמעט נגמר. כבר בטח הרבה יותר טוב!

        אהבתי

        1. אחרי שקראתי את הפוסט שלך אני מבינה כשאת מדברת על הפגיעה וחוסר האונים. זה לא ברמה הזו עם חמותי כמובן. אם כבר היא הצד החלש במשוואה, ואני צריכה לגייס קצת יותר חמלה כשאני מדברת עליה. שבוע חדש כבר נגמר, ועוד אחד, והנה הקיץ נגמר לנו. אני חושבת שכדאי למצוא דרך גם קצת לשחרר, ועכשיו אני לא מדברת על הפגיעות של האחרים, אלא על הלחץ שאנחנו מכניסות את עצמנו אליו, במודע לגמרי. אני עוד לא בטוחה איך, אבל אחשוב על כך.

          אהבתי

  11. אני חושבת שהחלוקה למשימות "גבריות" ו-"נשיות" תלויה מאוד לא רק בדור, אלא גם בנסיבות חיים.

    בן הזוג שלי למשל, עזב את בית הוריו לקולג' בגיל 18. כתוצאה מכך הוא יודע לבשל (די בסיסי אומנם, אבל בהחלט מסוגל לדאוג לעצמו), לכבס וכו, כשהגעתי לארץ השיכורים הוא בהחלט לימד אותי כמה דברים על כביסה והפרדת צבעים (ואני שדרגתי אוו מבחינת טכניקה במטבח- כל אחד תורם את חלקו 😃).
    לעומת זאת הבעל של חברה שלי, שצעיר מבן הזוג שלי במספר שנים מועט, הוא בן אמצעי במשפחה סובייטית של שלוש בנים ואמא דעתנית שעשתה את כל עבודות הבית בה בניה לא השתתפו כי "זו לא עבודה לגברים".
    חברתי סיפרה שפעם כשהיא נסעה לסופ"ש בנות בים המלח עם אחותה ואימה היא השאירה המון קופסאות עם אוכל במקר בשבילו. "ומה יקרה אם לא יספיק?" שאלתי אותה בפליאה "הוא יאלץ להזמין מבחוץ".

    לא נעים לי לומר אבל בחדר האוכל שלנו השבוע הגישו חצילים מטוגנים ליד השווארמה (היה גם מסויה וזה היה לא רע) וזה גרם לי לחשוב על הפוסט הזה 😳.

    אהבתי

    1. הכל נכון, ותמיד יהיו אלה שבתוך הנורמה, ואלה שבשוליים, אלא שנדמה לי שהנורמה עצמה זזה, וכיום גבר שלא יודע לבשל הוא החריג ולא להיפך. הצחקת אותי בסוף. זה דווקא מחמיא לי מאוד שבחדר האוכל שלכם האסוציאציה שלך חזרה לפוסט שלי. זו מחמאה אדירה 🙂

      אהבתי

  12. אין לי עיצה טובה, אבל כן יש חיבוק, כתמיד.
    חוויית הכלה והחמות כנראה נחסכת ממני בגילגול הזה… היו לי שני חברים שהאימהות שלהן היו עבורי קצת אמא. הבפנים שלי תמיד מחפש אמא… בכל מקום, לפעמים גם עם חברות שהיו לי.
    אני משוגעת על חצילים מטוגנים – אמא שלי ידעה לאפות עוגת גבינה מעולה, קרם בוואריה, פסטה, וחצילים מטוגנים או עם טחינה. מעבר לזה היא לא בישלה. סבתא היתה עושה דברים, אבל בערך מגיל 10-12 כשהבנתי כבר מה שמים לי בצלחת, אני הפכתי מאוד מהר ומאוד מוקדם לצמחונית. לא סמכתי עליהן, אז הכנתי לעצמי אוכל. ומטבוחה בעיני זה תענוג גדול. עם חלה..
    אבל כן, גם לחצילים וגם למטבוחה יש תופעות שומניות קשות אח"כ. למזלי, אין אף אחד מהם בסביבתי, אז אין לי איפה לאכול את זה.. וכשנקראת הזדמנות בדרכי, אני מנצלת אותה.
    (מאוד אהבתי את השיר, לא הכרתי אותו, ויפים הגילגולים שלו, והסילסולים).

    אולי הכל קרה בגלל הליקוי.

    אהבתי

    1. שמת לב למוטיב הירח 😁 בלילה של ליקוי ירח. וכמובן יש את עניין הספרדית, שהיא שפת האם של השותף, ושהוא ואמו מדברים בה. אני כבר מבינה את הספרדית של האוכל, ובעיקר: קיירס מאס? (רוצה עוד?) והתשובה האולטימטיבית: נו טאנגו אמברה (אין לי רעב). וכמובן לעניין האישה שלא עושה את עבודות הבית כמצופה…
      שלא תביני אותי לא נכון: אני באמת חושבת שהמטבח המרוקאי מדהים, ומכל העדות כולן הוא ודאי הכי עשיר מבחינת חומרי הגלם שלו, ירקות בשר ודגים ופירות וקטניות. הכל. אלא שהוא באמת שוחה בשמן, ולא מתאים לי עכשיו. אני הייתי צמחונית בראש כבר בגיל 12, אבל היה לי הסכם עם אמא שלי שאני 'מתאפקת' עם זה עד גיל 17, כי אמא שלי טענה שהיא לא תצליח להתעסק בתחליפים, וגם ככה אכלנו בשר פעם בשבוע. ביום ההולדת ה17 שלי הפכתי לצמחונית (אחרי שיום קודם ביקרתי בבית של השותף וחיסלתי את סיר האלמונדיגס שלהם, כידוע). אני לא ידעתי לבשל אף פעם, כך שהכנת מאכלים צמחוניים כמו שאת עשית לא ממש בא בחשבון מבחינתי. את צמחונית עדיין? כל הכבוד.

      אהבתי

      1. בגיל העשרה ניסיתי כמה פעמים לחזור לאכול משהו אבל זה לא הצליח לעבור בגרון. אני לא הייתי מסוגלת לשים את זה בפה ולבלוע. מאז אני חושבת שלא ניסיתי.. אין בי תאווה לזה, להפך, זה דיי דוחה אותי האמת.. "הספרדית של האוכל", אהבתי מאוד! צפיתי פעם בטלנובלה אז למדתי קצת ספרדית שם – בסיסית מאוד .. שפה יפה. מעניין שהם אומרים אין בי רעב, ולא אני שבע. אומרים מה אין.. מעניין. הלוואי ובני אדם היו רואים קצת אחד את השני ואומרים מה נכון להם ומה לא וזה יעבור בשלום.

        Liked by 1 person

  13. אני נאיבית , לא מבינה אף פעם למה חמות ואישה לא מסתדרות ,
    א ' הזיכרון בעוכרינו
    ב' אם האחת אוהבת הגבר שלה והאחת את בנה , למה להעכיר לו ת'חיים
    אצלי זה היה עם הגיסות . קטסטרופה , תמיד היה להן להתלונן עלי ותמיד כעסתי שלקח הצד שלהן ולא העמיד אותן במקומן

    אהבתי

    1. זו כמובן שאלה נהדרת, ואולי לסוציולוגים ולפסיכולוגים (או אפילו אנתרופולוגים) הפתרונים. לכאורה שתיהן צריכות להיות באותו צד (אם אפשר לדבר פה על צדדים), ואפילו לא רק רווחת הגבר המדובר הוא האישיו, אלא גם הצאצאים שאת טובתם ודאי שתי הנשים מבקשות. אבל זו עובדת חיים ידועה, שזו אחת ממערכות היחסים הבעייתיות בהגדרה, בניגוד נניח למערכת הורית, שבה גם אם יש בעיות יש הנחת יסוד נכונה במרבית המקרים שהורים אוהבים את ילדיהם וילדים את הוריהם. במקרה של חמות-כלה זה ממש ההיפך, נקודת המוצא היא שיש אנטגוניזם ואפילו עוינות מובנית בתוך המערכת מלכתחילה, וצריך לעשות דברים במיוחד כדי לנטרל אותה. אולי כי פעם הכלה עברה לגור בבית משפחת החתן ואמו מרגישה שמעמדה מתערער (אני זורקת ניחושים בלתי מבוססים מן הסתם). אני לא בטוחה שאפשר לדבר במונחים של מאבקי כוחות בלבד, אבל הם ודאי משחקים תפקיד כאן.

      אהבתי

  14. פעם היה לי בן זוג שאמא שלו היתה בדיוק מהזן הזה – לא היתה מסוגלת להבין את הצמחונות שלי, נעלבה בכל פעם שהיא הכינה מנות צמחוניות במיוחד בשבילי ולא טעמתי מכו-לן, כעסה בכל פעם שהתנהגתי בחוסר נימוס, ובאופן כללי היתה עסוקה רוב הזמן בלכעוס ולהיעלב. כשנפרדתי מהבן זוג ההוא, העצב של הפרידה הומתק עם הידיעה שאני נפרדת גם ממנה. לפני כמה שנים הבחור ההוא עזב עם אשתו לארה״ב ואני מצאתי את עצמי חושבת על אמא שלו, מרחמת עליה ומשתתפת בכעס שלה על כלתה ש״גנבה״ לה אותו לחו״ל.

    אמא של הבחור היא שונה לחלוטין, ובכלל לא מערימה קשיים מהסוג הטיפוסי של החמות, ובכל זאת, אלו יחסים לא קלים בכלל. אני מתכוונת כבר כמה זמן לכתוב פוסט על החששות שלי מכך שהיא צפויה להיכנס לחיינו באופן אינטנסיבי יותר אחרי הלידה ותוהה אם זה פוסט ש״מותר״ לכתוב (מעבר לזה שאני מותשת ולא מגיעה לכתוב אף אחד מהפוסטים שאני רוצה)

    אהבתי

    1. היום אני יודעת להגדיר את העלבון כצורה של מניפולציה מהזן הפאסיב אגרסיב. לא תמיד, אבל בחלק גדל של המקרים, זהו מודוס פעולה שנועד לגרום לך בדיוק לפעול בדרך מסוימת, בקיצור, מניפולציה. אני תוהה אם הנסיעה לחו"ל שתיארת לא קשורה קצת גם לצורך של הזוג לברוח הרחק מהזרוע הארוכה של האמא הדומיננטית. לפעמים צריך אוקיינוס שלם שיפריד בין הכוחות, אם רוצים לבנות תא חדש. השאלה שלך על הכתיבה על הנושאים הללו מטרידה גם אותי. מאוד. אני לא יודעת מי קורא אצלך, ועד כמה 'מותר' לך לכתוב על אנשים בחייך בצורה כזו. מצד אחד לכאורה זה הבלוג שלך, את אנונימית, תכתבי ככל העולה על רוחך. מצד שני את לא באמת יודעת מי קורא אצלך, ולאן הדברים יגיעו. זו באמת דילמה לא קלה, ולכן גם אצלי יחסית מועטים הפוסטים מהסוג הזה. אבל לפעמים פשוט צריך כי זה חונק מבפנים. ואז אני מעלימה עין מהשלט 'עצור, גבול לפניך', ומקווה מקווה מקווה שלא אדרוך על מוקש.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s