אני בסדר, אתה בסדר

בבקר אני קמה ומרגישה שמשהו אינו כתמול שלשום. בשבריר השנייה הזו לפני הערות המוחלטת, כשאני נימוחה ונעימה ונאחזת באדי החלום המתפוגג, ובו ברגע אני מצפה לחוש בכאב שורש הכנף הימנית שמלווה אותי כמו צל בשלושת השבועות האחרונים בלי רגע של הפוגה, אני מבינה שהוא איננו. אני נעה במקומי ליתר בטחון, בודקת תנוחה כזו ואחרת ומסיקה: זהו. נרפאתי. ליתר בטחון אני בודקת במשך היום, איך זה אחרי פעילות פיזית נמרצת (הליכה למטבח לאכול), איך זה אחרי ישיבה נוקשה בכיסא וקריאה של פרק משמים בדוקטורט שקיבלתי על עצמי לבדוק. עליצות אדירה מתפשטת באיברי: אני יכולה לרקוד, ללכת, לשבת וגם לעשות דברים אחרים שעושים בני זוג בלי לחשוש מכאב עמום או חד שילווה את הפעילות או את העדרה. שלושה שבועות של כאב, בדיוק.

השנה זה התור של הצד השני, וכל הילדים שלנו נמצאים במשפחות של בני הזוג, גם הצעיר. המחשבה על סדר לבד מעוררת בי צהלה, ומצד שני מלחיצה את כל מי ששומע על כך. אני דוחה בתוקף הצעות מלאות אמפתיה אמיתית או מדומה של אחותי הגדולה שמארחת השנה את אמי, ושל גיסתי שמארחת השנה את חמותי. תרגעו. אנחנו בסדר עם הסדר המינימליסטי. הדחייה השנה קלה במיוחד בגלל הש"ח. השלבקת החוגרת עולה אצלי לדרגת קצונה, ומקבלת ארונות על הכתף ומקום של כבוד. במקום לחץ פיזי מתון צפוי, אני מקבלת תגובות אמפתיות. כל אחד מכיר לפחות אדם אחד שחלה במחלה הקשה הזו, או חלה בה בעצמו. סביר בהתחשב בעובדה שאחד מכל שלושה מבוגרים חולה בה בשלב זה או אחר. אני שומעת שוב ושוב תיאורי מורשת מחלה שנעים בין כאבי תופת שהדבר היחיד שהרגיע אותם היתה מדבקת מורפיום, ובין חודשים של כאב בלתי פוסק שגורמים לי לשלוח אינסטינקטיבית יד לגב ולגעת במוקד הכאב.

בשלב כלשהו בכל זאת מתעוררת אפשרות אחרת. חברים טובים שגרו פעם בשכנות אלינו מספרים לנו שגם הם חוגגים סדר לבד השנה. החברה הזו יחד עם שכנה נוספת היו קבוצת התמיכה שלי כשילדנו את הילד הראשון: שלוש אמהות טריות היינו, וילדנו שלושה בנים בהפרש של שלושה חודשים. הגענו להסדר של שמירה על הבנים: בכל יום אמא אחרת שמרה על שלושת התינוקות, וכך התפנו לכל אחת מאיתנו יומיים בשבוע. הבן של החברה היה אלרגי לתחליפי חלב, ובאחת מהתורנויות שלי נגמרו כל בקבוקי החלב השאוב שהיא השאירה עבורו במקרר, והוא לא פסק מבכי של רעב. פשטתי ציץ והינקתי את הילד שלא היה הילד שלי. זו היתה הרגשה מוזרה ביותר, כמו נשיקה עם איש זר. המציצה האינטימית על ידי תינוק שאינו פרי חלצייך, שהפה שלו יושב אחרת על הפיטמה, שהגוף שלו בעל ריח זר והוא נע בצורה אחרת יצרה אצלי תחושת אשם, סוג של בגידה. אבל עד היום יש לי פינה חמה לילד ההוא, בעצמו כבר אבא לילד. באותם ימים רחוקים של שכנות צמודה היינו עורכים סעודות משותפות רבות, והמחשבה לערוך השנה סדר נוסטלגי משותף מצאה חן בעינינו. שלושה ימים לפני החג, החברה מתקשרת. הקול שלה מתנצל: שתי האחיות שלה התקשרו. הן רוצות לבוא לחג, על ילדיהן. אחת מהן התגרשה לא מזמן, ואני מבינה את הצורך בתמיכה. אבל זה כבר גדול עלינו. לנוכח הריבוי הטבעי בקרב משתתפי הסדר, אני אומרת לה, אנחנו חוזרים לקונכיה. החיים קורים כשאנו מתכננים תוכניות. היא מבינה, ואולי גם היא קצת נושמת לרווחה.

אז הכל רגוע ואנחנו עושים סיבוב בכפר ערב החג הסגרירי כדי לשטוף את האוטו ולרכוש מוצרים אחרונים לפני החג. אני מתפלאת לגלות באיזה כבוד מקבלים את השותף בעלי העסקים בכפר. אחד אחרי השני הם מהללים אותו בפני, אין כמוהו. הוא נראה ערבי ומשתלב היטב בין הגברים הכהים בני גילו. אבל זה לא רק זה. הוא רגוע מאוד, מדבר איתם, מתעניין, נכון להקשיב. כשאנחנו נכנסים למאפייה אני מתפלאת לראות מדפים מלאים בחלות לשבת. מי קונה אותן? אני תוהה, והמוכר לא מבין את השאלה. יהודים שלא שומרים פסח, הוא מסביר, ולהפתעתי מוסיף, לצערי. כן, הוא עונה לשאלתי, למרות שזה עסקים טובים בשבילנו, יהודים שקונים לחם בפסח זה כי אין אמונה, והוא מצביע באצבע כלפי מעלה, והבעת פניו מעידה עליו שזה רע מאוד בעיניו. ההצעה שלי שאולי הם מאמינים אבל לא שומרים לא משכנעת אותו. בכפר הזה אין חילוניים, והשותף שם לב שגם כשהמוכרים והקונים כולם מקומיים ודוברים זה עם זה ערבית הם מברכים זה את זה ב'חג שמח' היום.

ערב החג אנחנו יושבים במרפסת הרחבה וצופים בואדי. עץ האגוז שהיה ערום כל החורף התעורר לפני שבוע כשהוא מעוטר בעמודי פריחה ירקרקה, וכעת הוא כבר עוטה אדרת עלים רעננה. בין ענפיו אנחנו מזהים ציפורים שונות: זוג יונים נח על בד, אחד מהם מנתר לענף אחר והשני מחרה מחזיק אחריו. נקר נעמד בזווית אנכית חדה רגליו אוחזות בגזע העץ וראשו מתקרב לסירוגין לעץ כדי להיטיב לראות, מקיף אותו בניתורים וממשיך הלאה; צופית קטנה ומבריקה בצבעים מטאליים גם היא מטיילת בין העלים החדשים. על אמיר העץ עומדת ציפור סמורה קטנה. גודלה כשל דרור אבל היא צהובה, על כנפה פס לבן ומקורה קטום. היא משמיעה קול שיר עליז שנשמע כמו פזמון חוזר. פרוש, אני מציעה, אולי חוחית. יש בישיבה הזו מן הטעם של בני חורין אמיתיים.

צלצול טלפון מפר את השלווה. שלום, פונה אלי הדובר, הפנה אותי אליך כך וכך, ואמר שאולי תסכימי לעשות כך וכך. אני נעה בכסאי במרפסת באי נוחות. אם יש משהו שלימדה אותי השלבקת זה שאני לא חייבת לקחת על עצמי את כל המטלות האלה, מכובדות יותר או פחות. המממ, אני אומרת, שמע. אני מתנצלת, אבל אני לא במיטבי. הוא נסוג במילים המבינות ההכרחיות. כנראה שאני עוד לא מוכנה להפרד מהש"ח. או לפחות לא להודות שהבראתי. אני עוד צריכה קצת להיות חולה, גם אם הכאב חלף. האם זה מה שאנשים מתכוונים כשהם מדברים על חופש?

Johann-Heinrich-Wilhelm-Tischbein
Johann-Heinrich-Wilhelm-Tischbein 1796, מחווה לחד גדיא

48 תגובות בנושא “אני בסדר, אתה בסדר

  1. אני שמחה שכאבי הש"ח נעלמו להם, מקווה שלא יחזרו.

    בנןגע לסדר המצומצם- זה נפלא בעיני ממש שלקחתם את זה בקלות כזאת. אני מכירה יותר מדי אנשים שמוצאים את עצמם לא נהנים או מסיימים בריב את החגים האלה רק כי התעקשו לארח או להתארח גם כשזה לא ממש התאים.
    בילית בחברה טובה ונהנתם מהשקט והטבע המתחדש ומהתיאור שלך זה נשמע כמו חוויה לא פחות חיובית מליל הסדר המסורתי סביב השולחן.

    חג שמח לך ולמשפחתך, מניפה ☺

    אהבתי

    1. איך אמר סארטר: הגיהנום הוא הזולת (l'enfer, c'est les autres). כשמדובר במשפחה שלי אני דווקא בעד, כי זה כיף לי. זה חוזר בסופו של דבר לשאלת הקירבה: ככל שקרובים יותר כך נהנים יותר מהחברה. כשלא קרובים זה הימור. זה יכול להיות מרתק ומאתגר, אבל בסופו של דבר בחגים רוצים דווקא את הקרובים. קצת כמו באירועים.
      חג שמח, גהה, לך, לחבר מעבר ים, ולכל קרוביך. 🌻

      אהבתי

  2. שמחה לשמוע שהשלבקת מאחורייך. ומותר לך להסתתר מאחוריה עוד זמן מה, אם נוח לך: הרי יש צורך גם בתקופת הבראה, ושווה לנצלה היטב 🙂

    אהבתי

  3. לחגוג סדר פסח לבד נשמע לי כמו חלום מתוק. נהדר שהחלמת ולא כואב יותר, רק אחרי תקופה של כאבים לומדים להעריך את הבריאות שבדרך כלל אנחנו מקבלים כמובנת מאליה.
    חג שמח!

    אהבתי

    1. מפעם לפעם מותר. כשמתאפשר. עד עכשיו אני צריכה להדוף אמירות מהסוג של 'אז למה לא באתם לסדר?' של נשמות טובות. טוב שאפשר לשלוף את הש"ח. היא כאבה כל כך שלא נורא אם ננצל אותה קצת גם לעניינים כאלה. חג שמח, צופה, שמחה ל'ראות' אותך כאן.

      אהבתי

  4. שמחה שמרגישה יותר טוב ומקווה שזה רק ילך וישתפר. כיף לשמוע אותך מדברת ככה על תחושת חופש. הפתיעה אותי מאוד התשובה של הערבי על החלות. נקודת מבט מעניינת.
    תמשיכי להנות מהחג הזה, שיהיה חג שמח

    אהבתי

    1. הפתיעה גם אותי האמירה של המוכר הערבי. מה שעוד יותר מפתיע זו העובדה שהוא היה בחור צעיר, עם חזות מודרנית לגמרי. אני כל פעם שוכחת עד כמה הם דתיים, כולם. גם הלא דתיים, דתיים. חג שמח גם לך ולשלך, טוקסי. מתגעגעת לכתיבה שלך.

      אהבתי

  5. אני קורא על הש"ח, ההנקה ותושבי הכפר הערבים הקנאים לפסח, ומשהו מצלצל לי מוכר:

    האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותיניק לך את הילד?

    ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה.

    ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים… עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים.

    ועל זה נאמר: בכל דור ודור וגו'.

    אהבתי

    1. הפעם זה היה בלתי מודע לחלוטין, אבל אתה צודק לגמרי, כשאתה קושר בין הקצוות ככה, זה משכנע ממש. וככה הייתי גם המינקת וגם חטפתי את השחין ובסוף גם במרפסת הגעתי אל הארץ המובטחת 😀

      אהבתי

  6. נשמע סידור מצוין כשכל הילדים אצל הצד השני באותו הזמן ונוצר לכם זמן חופשי ושקט עבור עצמכם. ולמרות שמעט התאכזבתי שלא יצא לפועל הסדר עם החברים שכנים לשעבר, נראה שמה היה הוא אכן מה שהיה צריך להיות.
    התרגשתי למחשבה של הנקת ילד אחר בלית ברירה. יש בזה משהו כל חם חם ונדיב ❤
    מוצאים חן בעיני בעלי העסקים בכפר שלכם. בכל פעם מחדש אני מחייכת לשמוע אודותיהם אצלך. נראה שמצאתם בית במקום טוב ☺
    אבל הכי הכי שמחתי לשמוע שהכאב נעלם. וזה לגמרי בסדר לאפשר לעצמך עוד כמה ימי חופש והחלמה אחרי הש"ח. תיהני מכל רגע 🤗

    אהבתי

    1. הכפר 'שלנו' ממש מקום נחמד. הערב ארחנו חברים, ובכל פעם כשאלה אנשים שמגיעים בפעם הראשונה הם מלאים חששות: כפר ערבי, בכל זאת, כולל הסימטאות והמסגד וקריאות המואזין. וכל המטען שבא עם זה. ולוקח לאנשים זמן להרגע, ולהבין שאין שום בעיות עם השכנים, להיפך, יחסים מצוינים. וכבר אנחנו סוגרים פה שנה רביעית, ורק טוב.
      זה סידור מצוין, הסינכרון הזה של שנה אצלנו שנה בצד השני. ככה הכל ברור מראש, ולא צריך לריב או להעלב או שאר מניפולציות משפחתיות מוכרות. ואני אכן מתכוונת להנות מכל רגע. אה. וגם לגמור מאמר שהתחייבתי לכתוב. אבל זה עדיין במסגרת ההנאה 😎

      אהבתי

  7. שמחה בשבילך שהשלבקת נותרה מאחור.
    לפעמים כיף להרגיש משוחררת ובלתי מחויבת להתארח/לארח אבל לי זה עושה מצב רוח קודר וממש בה לי לבכות.
    השנה בפעם הראשונה בחיי לא ערכנו סדר. הבריאות שלי לאחרונה לא במיטבה ולכן החלטתי לוותר על הזמנת אורחים . לצערי הסתבר לי שאם אני לא מזמינה, אין כמעט מי שיזמין אותנו. (להוציא שתי חברות שהזמינו אותנו בערב החג כשהתקשרו לברך והתבשרו על החדשות)
    כלתי רצתה להקל עלי והציעה שנחגוג אתם ועם הוריה, שגם לא הוזמנו ל"סדר" בהרכב מצומצם.
    אנחנו מתכננים וההוא מלמעלה צוחק. אבא של כלתי אושפז יום לפני ערב החג, . בשל אירוע מוחי ולא ידענו כיצד יתפתחו הדברים ואם נתכנס ואם יהיה "סדר" ללא קשר למקום. זו הסיבה שנאלצתי לבשל ואם כבר אז כבר, מאכלים מסורתיים שהילדים מאד אוהבים ומצריכים עבודה סיזיפית, על אף הקושי רציתי לרצות אותם ובדקה התשעים הזמנתי אותם אלינו. הסתפקנו בארוחה חגיגית.
    והיה לי צר על הנכדים שהתאכזבו.
    אביה עבר היום צנתור בעורק הראשי בצוואר ומוחזק עדיין בטיפול נמרץ
    .
    שורה תחתונה אנחנו מתפללים לשלומו ופתאום לא משנה "סדר", לא "סדר" העיקר הבריאות.

    אהבתי

    1. אוי שלי, גם על הבריאות שלך, ובעיקר על המחותן בטיפול נמרץ. ענייני בריאות בהחלט מדחיקים את כל שאר השיקולים והעניינים ותופסים את מרכז הבמה, וכשחיי אדם על הפרק על אחת כמה וכמה. אני שומעת את הקושי, את האכזבה, את הצער. גם הכנת, גם בסוף הנכדים התאכזבו, והמחותן בבית החולים. מאחלת לכם שיצליח להתגבר על האירוע, אם תופסים אותו מוקדם אפשר לצאת מזה לגמרי. מקווה שתצליחי גם קצת להנות. חיבוק גדול.

      אהבתי

    1. לעשות משלבקת תירוץ למנוחה, זה לגמרי לימונדה מלימונים. באמת שלמדתי משהו, וכנראה שזה שיעור שהייתי צריכה בדיוק בזמן הזה 🙂 (וטוב שלא נמשך יותר זמן, ולא כאב יותר).

      אהבתי

  8. אז אולי גם לי יש שלבקת חורגת? כי גם לי מאוד כואבות הידיים ובסוד אומר לך בלי שזוגתי תשמע שיש בקרים שאני מתחיל אותם עם 40 טיפות אופטלגין.
    אני מעריך שזו לא ש.ח. אלא סימפטום שמגיע מהמחלה הכרונית ממנה אני סובל(סקלרודרמה) ובחוסר אחריות גם לא מטפל בה ואני צריך.רק שהתורים לרופא ארוכים וזה מבאס.אבל אחרי החג אקבע כי כואב לי ומשפיע עלי.
    אני מקנא במי שיכול לבחור לא לעשות ליל סדר,מכיון שילדיי רווקים ואין להם לאן ללכת מלבדנו אנחנו חוגגים את ליל הסדר כהלכתו(טוב עד האוכל)זה לא שאני חס וחלילה סובל אבל הייתי רוצה מידי פעם "להתפרע" ולצאת דופן מהבחינה הזאת.אולי פעם.
    אהבתי את תאור הכפר בערב החג וודאי את היחס של תושביו אליכם.זה לא מובן מאליו בעת הזאת שאנשים עושים הפרדה בין הפוליטיקה שבחוץ על כל מה שמשתמע ממנה לאישי.
    חג שמח מניפה ונקווה שאתם ממצים את חול המועד לטובה

    אהבתי

    1. אני לא רופאה מן הסתם, אבל שלבקת לא כואבת בידיים, אלא באזור הגב והבטן (ואחר כך יוצאת הפריחה בצורת חגורה, ומכאן השם), אז כנראה שאכן מדובר בסימפטום שקשור למצב הסקלרודרמה. האם אי אפשר לקבוע תורים ברשת, וכשאתה מגיע, אתה מגיע ישירות לתור שלך בלי לחכות שעות? בכל אופן, הכאב כבר יוליך אותך לרופא. יש לו נטייה לעשות את זה 😎.
      הקטע עם הילדים אפשרי כי הם גדולים. זה המחיר של לידת ילדים בשנות השלושים והארבעים. יש לזה מן הסתם גם יתרונות כמו הורים סבלנים יותר ומקום יציב יותר בחיים, אבל החסרונות הם שבגילאי חמישים ושישים אנחנו כבר ציפורי דרור (או שמא, פרושים 😛), ואילו ההורים המאוחרים עדיין עם בני נוער או חיילים. ובכל זאת אתמול שמרנו על התאומים, ובסופש יהיו אצלנו כמעט כל החבורה (8 נכדים, הממממ), כך שזה גם כן הולך לשני הכיוונים. בקיצור, תהנה ממה שיש. יבוא גם אחרת בהמשך, וגם אז תהנה 🙂

      אהבתי

  9. שמחה לשמוע שהשלבקת החוגרת סוף סוף נעלמה! היפ היפ הוריי! ולגמרי לגיטימי ומותר לך להשתמש בה כסיבה (שימי לב שאני לא כותבת "תירוץ", אלא "סיבה") לדחיית מטלות והתחייבויות. וחוצמזה, את חייבת משהו למישהו? מותר לך לעשות מה שמתאים לך ואת לא חייבת לאחרים שומדבר. גם אנחנו הצלחנו להתחמק מליל הסדר, לשמחתי הרבה. בילינו בבית, בשקט ובשלווה שלנו. שמחה לשמוע על היחסים הנעימים עם השכנים. מקווה שאכן מה שמעל פני השטח זהה למה שמתחת לפני השטח. אם כן, אז זה מקסים ויש עוד תקווה כלשהי. המשך חג נעים ומהנה!

    אהבתי

    1. ודאי שאני חייבת משהו למישהו. חלק מהתפקיד: להתראיין לכאן, לכתוב חוות דעת לשם, לשפוט בארוע כזה או אחר. אלה כולן פעילויות שבאות עם הטריטוריה, אבל לא ממש מוגדרות באופן פורמלי (בניגוד להוראה למשל, או מחקר שהוא קצת יותר 'פתוח', אבל נדרש בהחלט במסגרת התפקיד). גיליתי שקל יותר לסרב אם אני נותנת להם אלטרנטיבה, כלומר, אני לא מתאימה, לא עכשיו, אבל פנו לאיש.ה המסוימ.ת ההוא או ההיא. זה בהחלט עוזר להוריד אותם ממני.
      ליל סדר בבית בשקט ובשלווה זה אחלה. אולי לא כל שנה, אבל בהחלט מפעם לפעם. ולגבי השכנים, נדמה לי שברגע שמכירים, ממש מכירים ומדברים, כל שאר הדברים נכנסים לפרופורציה.

      אהבתי

  10. אני שמח כאש אני מרעיד מקשים אלייך.
    מאוד מקווה שאת שלווה ובריאה.
    מרגיש את השלווה שעולה ממקשי המקלדת.
    חג אביב שמח ממני שאוהב לחבק {}
    {}

    אהבתי

  11. משום מה לא מקבלת עדכונים ממך , מיד אראה היכן לרשום
    והאמת שחשבתי רבות עלייך ( נכנסתי לכאן באמצעות תגובה בבלוג אחר)
    יש לי כל מיני עיסוקים שגוזלים מזמני
    "לעשות" סדר לבד ? רק את והשותף ? קראתם בהגדה ? ואני לא סתם שואלת. מאילוץ של הרגע האחרון ( לא אפרט ) נשארנו בעלי ואני לבד בפעם הראשונה בימי חיי כמדומני . חסרה לי אווירת הסדר והביחד…
    שמחה לקרא שהחלמת והבראת !
    "מועדים" לשמחה וחג אביב נעים 🙂

    אהבתי

    1. יש חלון הרשמה מימין. אפשר במייל, ואז את מקבלת התראות למייל עם פרסום הפוסט. מקווה שיעבוד לך. איכשהו יש כמה וכמה אנשים שכבר דיווחו לי על קשיים, בעיקר כאלה שאין להם בלוג מחוץ לישראבלוג.
      'עשינו' סדר לגמרי מלא. אני שאלתי את הקושיות (הייתי הכי צעירה), וקראנו ביחד (לסירוגין), ושרנו הכל, עד חד גדיא ואחד מי יודע, כולל. מה שכן, פתחנו בקבוק יין מעולה מיקב יתיר, וסיימנו אותו בינינו. אנחנו לא שתיינים גדולים, ולכן סיימנו את הסדר בזחילה למיטה ושינה עמוקה. יש משהו נפלא בכך שגם לא צריך לסדר אחרי הסדר. תמיד יש מחר.
      ואשר לאווירה: לא כל שנה. ובתמורה לסדר בשניים בחג השני יהיו אצלנו כולם. אני לא בררנית, וסופש של כולם בהחלט מספק אותי.

      אהבתי

  12. השנה גם אני הגעתי ליכולת לדחות עבודות ואני ממש מאושרת מהחופש שהענקתי לעצמי . שמחה לשמוע לגבי הש"ח. היה לי משהו כזה בקטנה ואני זוכרת כמה זה כאב. בכלל זה נורא כשהכאב כל כך נוכח בחיי היומיום. גם אם הוא מלמד אותך להקשיב לגוף שלך. שיהיה חג שמח עם או בלי חמץ. ואצל מוסלמים באמת כל הדיכוטומיה של דתי-חילוני כמעט לא קיימת. כולם על הספקטרום בין דתי למסורתי אבל חילוניות אידאולוגית אין. מצד שני אין כפייה ממסדית אם כי יש השפעה חברתית משמעותית.

    אהבתי

    1. אני מניחה שיש בזה גם עניין מגדרי, הצורך לרצות (עם קמץ מתחת לרי"ש), חוסר הנעימות שבסירוב, ואולי גם תחושת ה'להיות בסדר' עם כולם. לא עוד. ואין ספק שכאב בלי הפסקה זה דבר נורא. הגוף כל הזמן בסטרס, ויש לזה מחיר. הייתי עיפה כל הזמן (עבדתי על 40 אחוזים מהבטריה, כפי שהגדרתי את זה לעצמי), ואני אולי כותבת בלשון עבר, אבל עדיין לא מאה אחוז. כמו שכתבת, צריך ללמוד להקשיב לגוף, ולפעמים השיעור כואב. מאוד.

      אהבתי

  13. הקסים אותי זה שקראתם את כל ההגדה ביחד, את ואישך. אתם לגמרי מספיקים לכם. 🙂
    איזה יופי שאמרת לא. לי נראה שהשלבקת באה בדיוק כדי ללמד אותך ולאפשר לך להגיד לא. זוכרת שאמרת לי שיש דברים שאי אפשר להגיד להם לא? אני חושבת שהרחבת את הדברים שאפשר.

    לא מפתיע אותי בכלל התגובה של המוכר בחנות. אני רואה את זה במעבדה, אנשים דתיים מדתות שונות מתחברים אחד לשני ומבינים אחד את השני יותר מדתי וחילוני מאותה דת. זה משהו בבסיס של הנפש. אומרים את זה גם על אמהות שמחברת בין נשים יותר מהרבה מאוד דברים אחרים.

    גם עלינו עובר חול מועד מאוד רגוע וביתי ואני מודה לעצמנו על זה. תמשיכי להחלים ולנהוג אל עצמך באדיבות וחיבה. 🙂

    אהבתי

    1. הרחבתי את הדברים שאפשר לסרב להם – אני אוהבת את ההגדרה הזו. קצת כמו מה שאמרתי לילדים כשהיו שואלים אותי מה אני עושה: מרחיבה את תחום הידע האנושי. והכל חוזר לענייני גבולות, מה ביני ובין אחרים, ואיך לא כל פנייה אליך צריכה לקבל את מלוא תשומת הלב שלי. אשר לדת, אני חושבת שזה אפילו מדעי היום, שיש אנשים שנולדים דתיים. הניסוח הכי יפה של זה הוא של מכר שלי שטוען שאמונה זו מתנה שאדם נולד איתה, ושהיא לא קשורה לידע או לאינטליגנציה. היא תכונה, ואו שיש לך או שאין. אני מסכימה איתו שזו מתנה, כי חיים עם אמונה באים עם הרבה יתרונות.
      ומקווה שגם אצלך חול המועד ימשיך רגוע וביתי. מצפה לי סוף שבוע מלא: מיום חמישי עד מוצש, כל הילדים, כל הנכדים, מזרונים בסלון ובכל מקום, ובמוצש מימונה. יהיה שמייח.😈

      אהבתי

      1. :-O איך את עושה את זה? מקווה שאת עדיין בקו השפיות.

        אצלנו עדיין רגוע אם כי אני כבר מרגישה את צילו של יום ראשון בקירבי. 😦 אמונה היתה עוזרת, אבל היא מצרך דליל במקומתינו.

        אהבתי

        1. הנה עכשיו הגעתי למחשב. ההפתעה היתה שהבן הבכור ואשתו נסעו היום, והשאירו לנו (על מי אני עובדת? לי) את הבן (שנתיים וחצי) והבת (עשרה חודשים). שניהם אגב, מצוננים, והיא גם עם פריחה של חיתולים שכואב לי רק מלראות אותה. מכירה את שיטת העז? אז ככה. אבל הם מתוקים ברמות על. אז היא ישנה אצלנו בחדר בעריסה ששאלנו מחברים, והבן ישן בסלון על מזרון זוגי על הרצפה יחד עם הילדים של הבת שלי. זה מין 'מחנה'. ככה בונים זכרונות, לא?

          אהבתי

  14. הייתכן שהשלבקת היא תוצאה של סטרס ?
    הייתכן שהסטרס הוא תוצאה של מי עם מי בסדר ?
    איזה סיוט , ההתארגנות לסדר מאז שאימי נפטרה נעשית טראומטית משנה לשנה , יותר ויותר עד שגם עלי זה השפיע פיזית
    אי אפשר עם , אי אפשר בלי , מתי נצא לחרות מהפלונטר הזה ?

    אהבתי

    1. השלבקת בפירוש תוצאה של סטרס. לא צריך לחפש יותר מדי: אבא שלי נפטר לפני כמה שבועות. אחותי הצעירה טוענת שיש גם קשר לצד בגוף שנפגע, במקרה שלי ימין. לפי השיטות שלה צד ימין זה הגברים בחיי 😳
      והנה את מזכירה גם איך קשה לחגוג אחרי מות אמך, וזה אכן כך: החגים הם זמן מעגלי, ובכל חג אנחנו מוסיפים רובד לכל אלה שחגגנו בעבר. גם אני חשה את חסרונו של אבי יותר מכל כעת, בחג, כי מיד אני זוכרת איך היה עושה דברים (הגעלת כלים במרפסת של המטבח על פתילית נפט עולה לי כרגע בזכרון. למרות שבא מבית חילוני, את ההגעלה הוא חיבב למדי, אולי כי זה דיבר למדען שבו עם ההרתחה והתהליך כולו). אולי החירות היא ללמוד לחיות עם הגעגוע ועם הכאב?

      אהבתי

  15. שמחה להבראת גופך! עכשיו גם הנפש צריכה להבריא, כעת כשהגוף מאפשר לה, שמחה שאת מרשה לעצמך עוד קצת לימונדה מהלימונים.

    "שורש הכנף הימנית" – יד ימין לרוב היא המוציאה לפועל את המעשים, היא היד החזקה (והזרוע הנטויה), המביאה לכדי קיום, מעניין שהשלבת התנחלה ב-שורש- של הכנף, זו שנועדה לקחת אותנו גבוה יותר וחופשי יותר. עכשיו משהבראת (ותכף הנפש תדביק את ההבראה גם), תוכלי לפרוש כנפיים, בהחלט להיות עם חופשי!

    את מאפשרת להתבונן בכם וחיוך עולה בתוכי… על ערב הסדר.. הבקבוק יין, להרשות לעצמכם להניח לכל, וללכת לישון במתיקות.. בנועם, בנחת, בחדווה.. זה ככ יפה בעיני.. רך, כ-לאור נרות בבית חמים. לפעמים כ"כ יפה היא האינטימיות.. ולפעמים כיף עם עוד קבוצות אנשים.

    מאוד מעניין מה שכתב "הבהיר" עם הציטוטים שהציג, ואוו.

    מועדים לשמחה!
    (מועד, הוא מי שעומד אחרי שמעד, ויכול לחגוג ולציין עמידתו האיתנה, חשוב ללמוד איך ליפול, וחשוב ללמוד גם איך לקום).

    אהבתי

    1. חלומות על תעופה – נדמה לי שזה משהו אוניברסלי, אבל כשיש לי חלום כזה אני באמת קמה עם חיוך בכל הגוף. וגם אני נמלאתי פליאה מהחיבור שמצא הבהיר (כשמו כן הוא) לחג. זה אפילו לא כמו המדרש הרגיל בפרשת השבוע, שתמיד איכשהו מתקשרת לאירועים עכשוויים, אלא משהו עמוק יותר, תת מודע, קצת כמו חלום (שוב חלום). ולדעת ליפול זה אחד החשובים. עד כדי כך שצריך אולי ללמוד ליפול במסגרות כמו בית ספר. אז מועדים לשמחה גם אצלך, עם הרבה תובנות של חסד ושאר הספירות 💐

      אהבתי

  16. טוב לדעת שהש"ח עברה לה סוף סוף
    לא משנה כמה זמן זה נמשך, זה משבית אותך

    אני אוהבת בחג את המפגשים המשפחתיים
    ולמעט פעם אחת, מעולם לא חגגנו את החג בצורה כל כך מצומצמת
    גם עכשיו אחרי שגם אחי וגם אחותי נשואים, כל עניין החגים הפך להיות יותר מאתגר
    מספיק שאחד מהם לא נמצא, ומרגישים בחסרון
    סך הכל אנחנו משפחה קטנה…

    אהבתי

    1. הכאב הכרוני הזה, נוןסטופ, עבר. אבל אני באמת עוד לא מאה אחוז. הרבה יותר עייפה מבדרך כלל, ונכנעת לצורך לישון במשך היום. נראה מה יהיה כשנחזור לאוניברסיטה.
      בסופש הזה יש פיצוי מלא לסדר המצומצם, וכולם כאן. כל הילדים הגדולים ישנים על מזרון גדול בסלון, ועבור הקטנים השגתי עוד שתי עריסות מתקפלות מחברים וסך הכל יש כאן כעת ארבע. זה שמח ורועש וכל הזמן יש איזה בכי של תינוק ברקע, וכולם מדברים והילדות עושות הצגות, והקטנים מפריעים. זה ממש נחמד 🙂

      אהבתי

  17. ההתעמלות למטבח לאכול מזכירה לי הדמן שעוזה התעמלות עפעפיים.
    בודקת עבודות דוקטורט – משודרגת.
    ובקשר לסדר – עבדיים היינו לסדר פסח בארץ ישראל
    וזה לא כל כל בסדר אבל מה לעשות , זה מה יש , לא לבלוע ולא להקיא פעמיים בשנה -ראה"ש ופסח וכמה טוב להיות אחרי

    אהבתי

    1. נדמה לי שאחרי החגים הכבדים הללו, (והמימונה שחותמת את הפסח, כאילו לא הספיקו לנו מצות וקניידלך, בואו נכין מופלטות מבצק ושמן ונמרח אותן בחמאה ובדבש) הגיע הזמן להתעמלות של ממש. אני צריכה לבדוק אם השלבקת תאפשר לי חזרה לחדר כושר.

      אהבתי

  18. יותר ויותר אני נוכחת לדעת שבעידן הנוכחי, לפעמים מחלות מתבקשות להכתיב את הקצב הפנימי, גם אם אין כבר כאב – והידד לך!

    סדר מינימלסטי מול ואדי נשמע נהדר, באמת. אני כל כך מייחלת לעצמי להגיע לשלב בו אוכל להגיד לכל הזולת שזה לא אישי, אבל בא לנו קצת שקט עם עצמנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s