זאת לא אני שמתקדמת, זה רק הזמן שמתרחק*

ביום ראשון של השבוע האחרון של הסמסטר, הבת שלי ילדה את בתה הרביעית. ביום ג' של השבוע האחרון של הסמסטר נפגשתי עם הכהנת הגדולה. יש לי בשורה משמחת, אני מספרת לה, ועיניה נעוצות בי בציפיה דרוכה. אני יודעת למה היא מחכה. אני מאכזבת אותה. 'נולדה לי נכדה', אני מבשרת לה. באותו יום כששבתי מהוראה, ראיתי על צג הנייד שתי שיחות פנימיות בלתי מזוהות שלא נענו. התקשרתי למספר וענו לי מלישכת הרקטור. אלא שהרקטור עצמו כבר לא היה שם. הוא כבר ידבר איתך מחר, אומר לי הקול. יש לי סבלנות, אבל הכהנת הגדולה חסרת מנוח. מה יהיה? היא תוהה בקול. ומתרה בי: מיד כשאת שומעת תודיעי לי. הראשונה. ואחרי הרהור קל מוסיפה בהתחשבות: תוכלי להתקשר קודם לשותף שלך, אבל אני השנייה.

למחרת, ביום ד' של השבוע האחרון של הסמסטר תפסה אותי השיחה בדרך. נהגת זהירה, שמתי אותה על רמקול, והשותף יושב לצידי. מדברים מלשכת הרקטור. תוכלי לדבר איתו? כן, אני מסכימה, ושומעת את הבשורה מפיו ישירות. אחרי הכל השיחה הראשונה אכן היתה לכהנת הגדולה. השותף הרי ישב במושב הנוסע לצדי ושמע את הדברים יחד איתי. אני אכריז על כך הערב, שמחה הכהנת. באותו ערב מתקיים ארוע לכבודה שעליו עמלנו שתינו עמל רב. יחד חשבנו על רשימת המרצים, שאליהם פניתי אני. אל תחסכי בהוצאות, משכנעת אותי הכהנת, אני אכסה כל הוצאה מעבר לסכום הרגיל. שכנעתי אותה שכיום כבר לא מכינים הזמנות למשלוח בדואר, אבל לא ויתרנו על הזמנה מעוצבת במייל. איך ההזמנה? שאלתי אותה, והיא אמרה משהו על הצבע שלא אהבה. לבי נחמץ. חבל. אבל כשהגיעו הפוסטרים לתלייה ברחבי האוניברסיטה והבאתי לה אחד הביתה היא שמחה כמו ילדה קטנה, ויחד תלינו את הפוסטר על דלת חדר העבודה שלה. 'והצבע כל כך מתאים לדלת' היא אמרה מביטה בי מן הצד, בצורה שגרמה לי לחשוד שהיא שמעה מנימת הקול שלי כמה התאכזבתי שלא אהבה אותו. אין מערבבין שמחה בשמחה, אמרתי לה. הערב כולו שלך. את השמחה שלי נחגוג פעם אחרת. היא משתתקת, אבל אני רואה שהיא מחפשת מוצא לעקוף את האיסור שלי לדון בי. בערב היא אמנם לא מבשרת את הבשורה מפורשות, אולם בדברי התודה שלה היא פונה אלי בתואר פרופסור, ומיד עובר רחש של הפתעה בקהל הרב. ברור לכולם שהיא לא שגתה במילים שאותן היא בוחרת בקפידה.

השיחה השנייה היתה לאבא שלי. לפני ארבעים שנה אבא שלי חלה בסרטן ופרש מהמסלול האקדמי הפורמלי, ויתר על הקידום ועבר למסלול המחקרי. ביום ה' של השבוע האחרון של הסמסטר הייתי אצלו בערב, והוא ברך אותי, שמח בדרכו השקטה. השבוע אחותי סיפרה לי שעל מסך המחשב שלו נשאר מסמך אחד פתוח. אבא שלי מעולם לא השאיר מסמכים פתוחים. הוא החל לכתוב מכתב לקרוב משפחה בחו"ל שעמו הוא עמד בקשרי מייל ובו בישר לו עלי.

אחותי הצעירה שמעה על כך שלישית. איזה שבוע יש לך, היא אמרה. נולדה לך נכדה חדשה, ועכשיו התואר. מהר תמלאי לוטו, כי דברים טובים באים בשלשות. אחותי הגדולה מיד פרסמה הודעה על כך בפייסבוק. 'על אף ידיעה שפרסמתי לא קיבלתי כל כך הרבה לייקים', היא מתלוננת בטון של פחחחח, רק מעיד על סדרי העדיפות של האנשים כיום. אחי קיבל את הדברים ברוגע מוחלט. הייתי בטוח שאת כבר ממזמן, אמר.

ביום ו' של השבוע האחרון של הסמסטר נפטר אבי. המילים האחרונות שלו לאחותי היו 'אני מיואש'. אני מהפכת בהן הרבה מאז. 'אני מיואש' מעיד בעיני על אהבת החיים שלו, על הידיעה שהוא עוזב מאחוריו חיים מלאים וטובים, חיים שחבל לו לעזוב. אני מבינה אותו. לא רוצה לחשוב שהמוות גאל אותו מייסוריו, כמו שנוהגים לנחם. הבריאות של אבא שלי אמנם התדרדרה במהירות. בשבועות האחרונים שוב לא היה יכול ללכת ובימים האחרונים גם לא לעמוד. כבר התחלנו לדבר על עזרה מסיבית יותר של מישהו שיוכל להרים אותו, כי את זה אחותי לא יכלה לעשות, והרעיון היה מאוס בעיניו. אבל החיים שלו היו טובים, והוא הבין שהם אוזלים לו. זהו 'אני מיואש' של אדם שמודע לקיצו. עדיף בעיני לעזוב כך, לא מוקדם מדי אבל גם לא מאוחר מדי. אני מוחה דמעות, והלב שלי כואב פיזית בידיעה שהוא לא ישוב, אבל אני מגיעה למסקנה שזה בכל זאת היה הדבר השלישי בסידרה של השבוע האחרון של הסמסטר, וכמה טוב שהדברים קרו בסדר שבו קרו.

Jeremy Miranda
Jeremy Miranda, Book Shelters, 2011

*מעגלים, ג'יין בורדו; מילים: מיטל קדוש

63 תגובות בנושא “זאת לא אני שמתקדמת, זה רק הזמן שמתרחק*

  1. הפוסט האחרון שלך היה כל כך עצוב שלא מצאתי מילים להגיב. תנחומיי וברכותיי. וככה זה העולם כנראה, עצב שלוב בשמחה, בסיפוק, בפרידה, בחיים חדשים, בסיכומים. שמחתי לשמוע שהיו לו חיים טובים.

    אהבתי

    1. אם הייתי כותבת תסריט כזה היו דוחים אותו על הסף כבלתי סביר בעליל. אבל אלוהים כותבת תסריטים הזויים לגמרי, ומזמנת אכן לאותו שבוע ארועים שצריכים להספיק לשנה.

      אהבתי

  2. ואוו, ברכות.
    הסרטון מרתק ממש והמילים נהדרות. שוב חייבת לציין את הכישרון הגדול שלך למצוא את התמונות ומדיה המתאימות כמו כפפה ליד.

    אהבתי

  3. המנחה שלי בסדנת הכתיבה שעברתי בשנה שעברה תמיד אמרה שהמציאות עולה על כל דמיון, ואז היתה מסבירה שבמציאות דברים קורים לפעמים בצורה כל כך הזויה שאף סופר לא היה מעז לכתוב אותם. כך גם השילוב הזה של לידת הנכדה ,קבלת הפרופסורה ומותו העצוב של אביך. ועוד בסדר המבורך הזה. הוא זכה לשמוח מאש ולהתגאות בך לפני שהלך לעולמו. זו ברכה ענקית. מזל טוב על התואר 🌹💜💜

    אהבתי

    1. בדיוק ככה. איך אפשר בכלל לדמיין שבוע שכזה. אני מאוד שמחה שהספיק לשמוע. הייתי מרגישה פספוס אדיר אם לא. ותודה. איכשהו גם הדברים נכנסו לפרופורציה. מות הורה נוטה לעשות את זה.

      Liked by 1 person

  4. וסכהכול הטעם היה לי מתיקות עצובה או אולי עצבות מתוקה.
    לא-מרירות לא טעימה. לא…
    הלשון מנסה להדביק לי מילים להגיב שאינלי.
    כלכך עצוב על לכתו של אביך.
    אני רוצה להריע כבוד לתואר פרופסורה כמו מניפה. ברכות!!
    המונמזלטוב על הולדת עוד נכדה לשבט. הרבה הרבה אור.
    כן, סדר האירועים נובע מהחיים, גם סדר התגובות.
    את נהדרת {}

    אהבתי

    1. מצאתי את עצמי לגמרי חסרת מילים השבוע, לצד המלל הרב שנשפך במהלך השבעה. יש דברים שאכן אי אפשר לבטא, או אולי עדיין אי אפשר. המילים לא תמיד מספיקות. חיבוקים לעומת זאת, בדרך כלל קולעים בול {}

      אהבתי

  5. אז…. פרופסור מניפה
    לקרוא את הפוסט הזה אחרי הפוסט הקודם
    משאיר תחושת bitter sweet

    מזל שאבא שלך זכה לשמוע ממך את הבשורות הטובות
    אני בטוחה שהוא התמלא בגאווה כשהוא שמע על כך

    אהבתי

    1. אכן, זה התואר. גם לי מוזר, עוד לא רגילה. ביום שבו קיבלתי את התואר דיברתי עם עמית שבא לברך. אמרתי לו שאני שמחה שזה קרה עכשיו ושאני אספיק להגיד לאבא כי כבר היתה תחושה של סוף. הוא אמר לי משפט מאוד מעניין: שזה הדבר שהכי חסר לו כשהוא עושה כל מיני דברים עכשיו – לספר להורים. מין תחושת החמצה וגעגוע גדולים. באמת ששמחה שהספקתי. שהספיק.

      אהבתי

  6. הסדר באמת מופלא, מחוסר מילה אחרת. או מדויק.
    לפעמים מתמשכת לה תקופה ארוכה וחדגונית ואז פתאום בתיפוף מהיר מתרקמים ומתרחשים דברים. אין לי מושג מה אומרים למישהי שחוותה אובדן, אז רק אשב איתך כאן על סף השבר. שמחה בשאר שמחותייך.

    אהבתי

    1. מבינה לגמרי את נעתקות המילים אל מול האובדן. אלא שהמסקנה שלי מהשבוע האחרון זה שלפעמים מספיקה הנוכחות, ולא צריך תמיד מילים. חיבוק, ולתת לדברים להיות. והתיפוף המהיר הזה מסחרר ומטריף, עוד יקח לי זמן לעכל את המציאות החדשה.

      אהבתי

  7. בלוויות, שבעה וניחומי אבלים, לעולם אני לא מוצאת מילים שיביעו את הצער, את ההשתתפות, את הרצון לנחם. תחושת חוסר האונים מציפה ומחניקה אותי. חוסמת את כל המילים שבדרך כלל לא קשה לי לבטא.
    שבוע של רכבת הרים, מהמטורפות שיש. אפילו בפארקי השעשועים הגדולים והמשוכללים בעולם לא מצליחים לייצר אחת כזו, כל כך מגביהה, מורידה ומטלטלת.
    מזל טוב להולדת הנכדה, מתנה נפלאה ואדירה ועוד כשהסתדר לך להגיע ולעזור בדיוק בזמן.
    מזל טוב לקבלת הפרופסורה, ברור שאחותך קיבלה מלא לייקים, זה ביג דייל, היוג דיל, מקור לגאווה מוצדקת לגמרי.

    ואבא שלך, הלב כואב והדמעות עולות לי בעיניים, אבל עם זאת, כשאני קוראת מה שכתבת, אני מאמינה שנחסך ממנו סבל של תלות וסיעודיות ושהוא זכה להתגאות בבתו המוכשרת והמוצלחת עוד פעם אחת, את הרי יודעת איזו תחושת סיפוק זו כשהילדים שלך מצליחים.

    אהבתי

    1. רכבת הרים פסיכית, ועוד לא התחלנו לדבר על השבעה. אני לא בטוחה שאכתוב על זה, למרות שהתהליכים שעברתי שם גם כן מטלטלים. מתי לאחרונה יצא לי לבלות זמן כל כך אינטנסיבי עם האח והאחיות שלי, ועם אמא שלי? אולי פעם, כשגדלנו יחד, ואז היו פערי הגיל. מתי הרשיתי לעצמי לא לעבוד שבוע תמים? חווייה מטורפת אירגן לנו אבא שלנו.
      אבא שלי היה בעל טיימינג מושלם. באמת שהוא חסך מעצמו את החלק המשפיל ביותר, שממנו ביקש להמנע בכל מחיר. ושמחה שיכולתי להעניק לו, שנשאר דוקטור, את התואר הבא. דוקטורים רבים היו במשפחה שלנו, משני הצדדים. נדמה לי שאני הפרופ' הראשון. וההורים זה הפירגון האולטימטיבי. פירגון נטו, בלי שום צללים וצדדים לכאן או לכאן.

      Liked by 1 person

    1. תאורטית אני יודעת היטב שהמוות הוא חלק מן החיים. יתרה מכך, שבלי המוות אין חיים. אבל כשזה פוגע קרוב זה עדיין כואב, בלב. ותודה על החיבוק יקירה.

      אהבתי

  8. כל כך עצוב. לאבד הורה זה אחד הדברים הכי כואבים ועצובים שצריך לעבור בחיים. פרידה שאין לה סוף.

    ברכות על הפרופסורה, בשבילי הייתי פרופסורית מהתחלה וכמובן שעל הולדת הנכדה.

    איזה מעבר בין חיים חדשים לפרידה מחיים שהיו חלק ממך תמיד. מצאתי את הגעגועים שוברי לב, במיוחד בחודשים ובשנה הראשונה. הזמן מנחם. גורם להסתכל על הזכרונות בחיוך ולהוקיר את מה שהוא הביא לחייך ולשמוח במה שהבאת לחייו.

    חיבוק גדול.

    אהבתי

    1. כן, אני מגלה. תמיד אמרתי שכל הולדת של תינוק חדש במשפחה מערער את המבנה כולו, וכל אחד צריך להגדיר את עצמו מחדש. זה לוקח זמן למצוא את המקום מחדש. כך זה כנראה גם עם מוות. שנה לפחות עד שמתאזנים מחדש, ועם הגעגוע צריך ללמוד לחיות. השבוע קראתי בבלוג של בחור (שנקרא נייס גיא) שאיבד את אמו שכתב שבשביל מערכת יחסים לא צריך בהכרח שניים, ושהוא ממשיך את מערכת היחסים איתה גם אחרי מותה. אהבתי.
      שבועות מטורפים מכל עבר ומכל מיני סיבות. חיבוק בחזרה.

      אהבתי

      1. השנה שאחרי מותו של אבי היתה מהקשות בחיי. עד עכשיו קשה לי לחזור אחורה ולקרוא דברים שכתבתי אז. מאוד יפה כתב נייס גאי. היחסים נמשכים לתמיד. אני חושבת שלי היה קשה יותר כי לא הייתי כאן בחודשי הדעיכה הסופית שעזרו לאחים שלי לקבל את הסוף. הגעתי מארה"ב ללוויה ואז חזרתי לשם אחרי השבעה. אבל עם או בלי קבלה של הסוף, הפרידה מאוד קשה. אני חושבת שמה שקרה בסופו של דבר שהוא נטמע בתוכי ואני נזכרת בו ומדברת אליו מדי פעם. לא שוכחת וכל כך שמחה שהיה מי שהיה.

        אבל זה לוקח זמן. ממשיכה לחבק.

        אהבתי

        1. זמן. אני צריכה לתת לתהליכים זמן, אני יודעת, ולא להאיץ אותם. וגם להיות שם בשביל אחותי הקטנה שמרגישה ממש חור בחיים, מילולית, רק הבוקר היתה לה תזכורת בטלפון לקחת את אבא שלי להרצאה 😔. אני מרגישה שמכיון שדיברתי עליו אני צריכה לתת גם לינק לפוסט ההוא של נייס גאי, שנקרא 'מעיל': http://niceguyblog88.blogspot.co.il/2018/01/blog-post_29.html#disqus_thread.

          אהבתי

  9. החיים לא לינאריים. הם מתקדמים בעוויתות וזינוקים, וסדר הדברים אכן היה נכון: דור בא, דור חי ודור הולך. עכשיו הזמן לעבד – טוב שיש בלוג. ברכות!

    אהבתי

    1. סיפור סיני עתיק (או אולי מוצאו אחר, אבל עטוי הילת עתיקות וחכמה באותה מידה) מספר על איש שמבקש ברכה מהגורו (או הרב, או הצדיק), והלה אומר לו: אני מאחל לך שאביך ימות, ושאחר כך אתה תמות, ושאחר כך ילדך ימות. ואכן זמן עיבוד עכשיו, וצריך לפנות לו מקום. טוב שיש בלוג indeed. ושמחה שהגעת לכאן. אחרי המעבר קצת נעלמת. וגם הכתיבה שלך חסרה, אבל בלי לחץ.

      אהבתי

  10. בגלגולך הקודם כתבתי לך פעם, בפרטי, על זוגתי, שהספיקה לקבל את התואר שלה שבוע לפני שהלכה לעולמה בדמי ימיה. שם היה מירוץ – להגיע, להספיק, להשיג את המוות לפני בואו הבלתי נמנע, לסחוט ממנו עוד דקה או שעה. כמו סופרמן החג במהירות מסביב לכדור הארץ בכיוון ההפוך לסיבובו, כדי להשיב לאחור את מחוגי השעון.

    ואצלך, בתיאור המדויק כהרגלך, את מראה את יופיו של השעון, ושל סיבוב כדור הארץ על כנו. תינוקות נולדים ומתפתחים. קריירה מתפתחת וגדלה. החיים מסתיימים במועדם, הורה הולך לעולמו בטרם ילדיו, כשהם סביבו וכשליבו ורוחו מלאו בבשורות טובות. כל כך יפה תיארת את הכאב והאובדן, אבל גם את ההכרה בכך שגם לסוף החיים יש מועד וזמן נכון. קראתי וחשבתי לעצמי שאני מאחל לי ולאהובי ללכת לעולמנו כמו אביך.

    שלא תוסיפו לדאבה עוד

    Liked by 2 אנשים

    1. אני זוכרת. מאוד מעריכה את התגובה הגלויה שלך הפעם. גם אני סבורה שלו ניתן לאדם לבחור את אופן מותו הייתי מעדיפה מוות כמו של אבי, צלול, שבע ימים, מצולק ומסומן מחוויות של חיים ארוכים, גם אם בסוף נלקחו ממנו בזה אחר זה יכולותיו הפיזיות. יש לי גם דוגמה אחרת של זיקנה, אמי שהולכת ומאבדת את זכרונה. אנשים סבורים שזה לא נורא כי היא לא זוכרת, אבל זה לא נכון. היא מודעת בהחלט למצבה, וקוראת לזה החושך הגדול. אז כן, כמו אבי.

      אהבתי

  11. רקטור לא מתקשר אם הוועדה העליונה לא אישרה את הקידום. מעניינת אותי הסטטיסטיקה כמה קיבלו התקף לב כשהרקטור לא צלצל וחיכה למשל עוד 24 שעות עד לבשורה המשמחת. fcr היו דברים מעולם… אז לפחות חסכו ממך את זה. ונזכרתי גם במייל שלא היית צריכה לראות…אז זה נראה לפחות לי כצפוי על פי הסימנים, אבל כידוע שום דבר אינו גמור עד שהוא גמור. ברכותיי פרופסור מניפה .
    ובאמת אפשר להתנחם במעט שזה "היה הדבר השלישי בסידרה של השבוע האחרון של הסמסטר, וכמה טוב שהדברים קרו בסדר שבו קרו".
    בחירת קליפ מוצלחת אגב.

    אהבתי

    1. כן, למי שיודע לקרוא סימנים אפשר היה לשער שזה הכיוון. אני השתדלתי להתנתק מכל התהליך, כי אחרת אפשר באמת כמו שאמרת לחטוף התקף לב, או 'סתם' התקף תיסכול וזעם. גם אני אוהבת את הקליפ הזה, ואת הקול של הסולנית של הלהקה הזו, ג'יין בורדו.

      אהבתי

  12. הסרטון נורא יפה, וגם השיר. וכתלמידה מצטיינת של מורתך, עשית כמוה: שהרי גם את לא בישרת כאן את הבשורה מפורשות 🙂
    וכמו שדורותי כתבה למעלה: תנחומיי וברכותיי.

    אהבתי

  13. ביום ראשון בבוקר, קצת אחרי שקראתי את הפוסט הקודם שלך, התפרקה על כתפי מישהי שעובדת איתי, במילים: "אבא שלי הולך למות". הדבר היחיד שיכלתי לתת לה, זה חיבוק והמחשבה הייתה עלייך והחיבוק נשלח לכיוונך.

    חושבת שהייתי מגיבה כמו אחיך לבשורת הפרופסורה 😉 מזל טוב גדול לך, כיף לשמוע. פרופסורית הקהילה שלנו.

    אהבתי

    1. גם אני ידעתי את זה בתוך תוכי, אם כי לא חושבת שאמרתי את זה במילים מפורשות כאלה. אולי בעצם כן, כשקולגה בא לברך אותי ואמרתי כמה אני שמחה כי אבא שלי עדיין בחיים. ובכל זאת כשהסוף מגיע זה שוק, בכל מצב.
      הרבה אנשים הגיבו כמו אחי. אני לוקחת את זה כמחמאה 🤗

      אהבתי

  14. ברכותי ותנחומי.
    אני שמחה שאביך הספיק לשמוע על הקידום ולשמוח בשמחתך טרם פטירתו, אני בטוחה שהוא היה גאה מאוד.
    אביך היה אדם בר מזל שהיו לו בנות ובנים אוהבים ודואגים כל כך לשלומו ורווחתו בזקנתו.
    שלא תדעו עוד צער.

    אהבתי

    1. אני יודעת שזה בנאלי לומר על אדם אחרי מותו כמה הוא היה מיוחד, אבל במקרה האישי שלי זה נכון. אני שומעת את זה גם מאחרים. אז אני רואה את עצמי בהחלט ברת מזל שהיה לי אותו, במיוחד שהיה צריך לפי כל הדעות הרפואיות המבוססות למות מסרטן לפני 42 שנה. אז הזכות הדדית.

      Liked by 2 אנשים

  15. יקירה! במה להתחיל, בברכות, או בהשתתפות? מחבקת אותך. קשה קשה לאבד הורה, בכל גיל. זכית לראות אותו שמח בשמחתך. ואילו שמחות נפלאות! ברכות רבות רבות, ושוב, השתתפות בצער. החיים הם תמהיל של צבעים ריחות ורגשות.

    אהבתי

    1. נדמה לי שהשתתפות מכסה גם את השמחה, גם את העצב. אדרבה, אני תמיד טוענת שלאנשים קל יותר להשתתף בעצב מאשר בשמחה, כי איכשהו עצב זו ברירת המחדל האנושית, ובשביל שמחה צריך לעשות משהו מיוחד. ואני מסכימה לגבי התמהיל של החיים שזומן לי בשבוע האחרון של הסמסטר. הרגשתי כמו ברכבת הרים מהסוג המטורף שהופך אותך עם הרגליים למעלה והראש למטה וממשיכים הלאה.

      אהבתי

  16. עצב ושמחה משמשים כאן בערבובייה אבל קודם כל אני רוצה שוב להשתתף בצערך על לכתו של אביך היקר והמחשבה הראשונה שחשבתי אחרי שקראתי את הפוסט היה על אמך שאינה בריאה וודאי עכשיו יהיה לה מאוד קשה,אני בטוח שתמשיכו להיות שם בשבילה.
    ברכותי על הפרופסורה,אני מניח שעמלת רבות כדי להגיע למעמדך ומגיע לך בדין.מברוק

    אהבתי

    1. אמא שלי זה סיפור בפני עצמו. דברים יצטרכו להשתנות עכשיו, אבל בינתיים אנחנו עוד ממתינים. היא באמצע המדרון בערך.
      הנכדה שלי שאלה אותי מה זה פרופסור. אמרתי לה שזה מורה באוניברסיטה. ואז היא תמהה: אבל היית מורה גם קודם. וואלה צודקת. אבל בונים לנו סולם של דרגות ואנחנו כמו עכברים טובים רצים בגלגל.

      אהבתי

  17. מזל טוב, שמחה מאוד בשמחתך. מוזר כמה החיים מערבבים בין עצב לשמחה וכמה טוב שאביך הספיק לשמוע את הבשורה הטובה.

    אהבתי

  18. פרופסור מניפה יקרה,
    ברכות חמות מכל הלב על קבלת הפרופסורה!
    (ותכננתי להוסיף כאן כמה אימוג'ים מאאאגניבים, אבל האתר ההוא כרגע משום מה לא עובד, דאם איט).
    אחרי שבוע כזה נראה לי מתאים לאחל לך עכשיו שקט, שלווה ומנוחה כדי שתוכלי לעכל ולעבד את הדברים, לנשום, לחשוב, לאוורר את הראש…
    שוב ברכות על הולדת הנכדה, ותנחומיי הכנים על מות אביך.
    איתך,
    אור

    אהבתי

    1. פרופסור מניפה נשמע נפלא, חבל שאי אפשר להשתמש בזה בחיים האמיתיים 😈. יש אגב אתרים אחרים דומים שאפשר להשתמש בהם להורדת אימוג'ים, אבל אני רואה בעיני רוחי שורת אימוג'ים מדליקים, אז זה בסדר.
      זו ברכה נפלאה, שקט שלווה ומנוחה לעכל את הדברים, אבל לצערי חזרתי ללב המאפליה, עם כל החובות שהצטברו בשבוע שלא הייתי שנוספו על הרגילות. אני יכולה עקרונית לומר פוס, אבל גם לזה יש מחיר ואני לא רוצה לשלם אותו. נמשיך לחרוש את השדה, תלם אחרי תלם. תודה על הדברים. חיבוק.

      אהבתי

  19. את קודם כל פרופסורית יקרה של הבנת החיים,
    ונראה שבאמת כמו בסולם, כל אחד התקדם ועבר שלב,
    או לפחות מייצג שלב אחר במעגל החיים
    ואת כפרופסור הראשונה, כבכירה, ממשיכה את מקומו של אבא

    מרגישה שהמילים יוצאות לי מגומגמות ולא רהוטות,
    ומתנצלת על המגושמות
    אני הרבה פעמים פשוט מדמיינת שאבא שלי נמצא בחדר אחר,
    ולמדתי שהכי טוב לי לדבר אליו, ככה מרגישה יותר את הנוכחות שלו

    אהבתי

    1. לא מגושם בכלל. הדברים שלך מתאימים לגמרי, ואני חושבת על הסרטון שמלווה את השיר שצירפתי כאן של ג'יין בורדו, מעגלים, לילות הופכים ימים, ימים הופכים שנים ובכל גלגול משהו משתנה. אז אני עליתי מדרגה כסבתא ובחיים המקצועיים שלי, ואבא שלי עלה מדרגה והלך לעולמו. אני צריכה עוד להתאזן, למצוא את המקום הנכון שבו אוכל להרגיש את נוכחותו.

      אהבתי

    1. זו מחמאה אמיתית. בניגוד למה שאמר טולסטוי, אני חושבת שגם משפחות מאושרות, מאושרות בדרכן, ושאין דרך אושר אחת לכולן. אשר לאומללות, זו קלה יותר לנשיאה כשהמצב הבסיסי טוב.

      אהבתי

  20. מזל טוב גדול! זה בהחלט כבוד ענקי. אם להיות כנה, גם אני, כמו אחיך, הייתי בטוחה שאת פרופסור (קחי את זה כמחמאה 😉 ).
    יש לי שאלה קצת טפשית אבל אני באמת לא מצליחה להבין וגם שהסבירו לי, זה עדיין לא מובן לי עד הסוף – איך מקבלים פרופסורה? ברור לי שחוץ מפרסומים מדעיים, צריך גם ללמד ולתרום לאקדמיה במונחים יותר חברתיים. אבל עדיין, איך זה שיש הרבה אנשים מאוד מוכשרים ותורמים באקדמיה שלנצח נשארים ״רק״ דוקטור או, לחלופין, חוקרים שמקבלים את התואר דוקטור אחרי מספר שנים מועט יחסית כחברי סגל?

    אהבתי

    1. הפרוצדורה לקבלת הפרופסורה היא של האוניברסיטה: מתחילים בועדה פנימית (יכולים להיות בה גם חברים מאותו תחום מאוניברסיטאות אחרות) שמקבלת את רשימת הפירסומים ואת קורות החיים המדעיים שלך שכוללים את שאר התפקידים בהנחיית סטודנטים, במילוי תפקידים כמו ראשות חוג או תוכנית, ובהשגת קרנות מחקר. בעיקרון זה בעיקר הפירסומים. האנשים שנשארים דוקטור הם כאלה שהפירסומים שלהם לא מספיקים, מבחינת הכמות ומבחינת האיכות (סוג החידושים, הבמות שבהן פורסמו המאמרים וכאלה). זה הרבה גם לדעת ל'שחק' את המשחק, ואני קצת זילזלתי לאורך השנים. חשבתי שאני אעשה את שלי, ועשיתי, ודברים כבר יקרו מעצמם. לא טרחתי לשחק את המשחק לפי הכללים, ולפעמים גם יש תחושה שמשנים לך את הכללים תוך כדי המשחק. אולי זה נובע קצת מהאופי שלי, שיש בו מרדנות מובנית, וכשאומרים לי תעשי X אני קודם כל עושה Y. בין היתר ערכתי כתב עת – עבודה של משרה בפני עצמה – וזה, מסתבר, לא נותן לך נקודות בכלל. הבנתי (בעזרה של קולגות גבריים) בשלב מסוים שזה גם מאפיין נשים במערכת, שפחות הולכות לדיקן ודופקות על השולחן, ולכן לא פותחים להן את התהליך ב'זמן'. אחרי שהועדה מסכמת את המצב הדיקן צריך להגיש את התיק לרקטור ולנשיא שצריכים לאשר את הפרופסורה. שם גם כן יכולים לפעמים לצוץ בעיות, כשהם לא מהתחום ועשויים למדוד אותך בקני מידה אחרים, לא תמיד מבינים את התרומה שלך למחקר.

      אהבתי

  21. מניפה, איזה יופי!!! עם הכתיבה הקוהרנטית שלך פה, אני בטוחה שככה גם עם הכתיבה המדעית שלך- רציפה, קולחת והכי חשוב- מעניינת (כמה חסר לי לקרוא מאמרים מעניינים בתואר…) . המון בהצלחה! (יש הבדל בתפקיד בין פרופסורה ללהיות ״סתם״ מרצה באוניברסיטה? מה בעצם ההבדלים?)

    אהבתי

    1. נהה, יוד"ית, הכתיבה האקדמית שלי מאוד קשה לקריאה. אני רצינית, כשהשותף שלי מתקשה לישון הוא מבקש ממני לספר לו קצת על מה אני עובדת, אפקטיבי יותר מכדור שינה. זו אחת הסיבות שפתחתי בלוג, לכתוב קצת אחרת. ואשר להבדלים: יש תפקידים באוניברסיטה שצריך בשבילם להיות פרופסור, כמו להיות חבר בכל מיני סינאטים וכאלה, אבל בהוראה פרופר אין שום הבדל. רק התואר.

      אהבתי

        1. למה לא אמרת משהו אם ידעת? 😁 ידעתי גם, רק קצת משכו אותי. מזל שהגיע כשהגיע. אם הסדר היה הפוך הייתי מרגישה תסכול גדול.
          לוקח זמן עד שמסתגלים למערכת הזו. אני יודעת שיש כמה וכמה אנשים שקוראים פה והיו מגיבים בישראבלוג, וכאן לא. לאלא שרוצים להגיב בלי להשאיר מייל זה בעייתי מאוד.

          אהבתי

      1. אויש, שונאת פוליטיקה. מקווה שתדעי לנווט את הכוח שלך שם לטובה (וכאישה אני בטוחה שאת במיעוט שם. עזרי על הדרך לעוד נשים להגיע לפסגה :)). וצחקתי כשסיפרת לי על שיטות ההשכבה שלך ><

        Liked by 1 person

  22. כמה משמח!!! מזל טוב.
    את השראה בעשייה שלך. האקדמיה תמיד נראתה לי מקום שדורש מסירות אין קץ וזה מדהים לדמיין כמה ידע אספת וכמה ידע העברת הלאה במשך השנים.
    שמחה בשמחתך 3>

    אהבתי

    1. הזכרת לי איך הייתי עונה כשהילדים היו שואלים אותי מה אני עושה בעבודה. אמרתי להם שאני מרחיבה את תחום הידע האנושי. 🤔 ואני אפילו מאמינה שזה נכון 😐

      אהבתי

  23. המון מזל טוב על כל החדשות הטובות ובאמת מזל שהספקת לשמוח מהדברים הנהדרים הללו לפני מה שקרה בהמשך. גם כאשר את מבינה שאולי הפתרון העצוב הזה הוא האופטימלי, זה לא משנה את ההרגשה ואני בכל זאת מקווה שאת מצליחה להתנתק קצת ולהנות מהידיעות הטובות גם. שולחת לך חיבוקים חמים מברכים ומעודדים!

    אהבתי

    1. תודה על החיבוקים והברכות. אני חושבת שככה 'הכי טוב', כמו בפרסומת, כי יודעת בראש שכל אנוש סופו מוות, ועדיין עצוב מאוד. עסוקה עד מעל הראש, ומפעם לפעם מוצפת בידיעה הבלתי נתפסת הזו.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s