משפחתי וחיות אחרות

כשנולדו התאומים ויתרו הבן והכלה על  כל רשימת הציוד הרגילה והסתפקו ב'ירושות'. בתחילה שכנו השניים יחדיו במיטת תינוק אחת שהתגלגלה לידם בירושה, כשהם שוכבים הפוכים זה לזו, בתמונת ראי כמו קלף הנסיך, או המלכה או המלך. אחר כך קיבלו ההורים מיטה שניה, וכך גם יתר החפצים. זוג סטודנטים שעסוקים כל אחד מהם בלימודים תובעניים, הם לא היו בררניים במיוחד לגבי פרטי לבוש ומשחקים, שידות, מגיני ראש ומשטחי משחק. ורק בדבר אחד הבן השקיע: עגלת תאומים. אחרי בירור ובדיקה וחקר אינטרנטי מקיף בשאלות מה עדיף – שישבו זו לצד זה או זה אחרי זו; מה נכנס למעלית ומה נוח יותר לתמרון, רכש הבן עגלה עם עיצוב חללי, שנקנתה יד שניה מהורים לתאומים אחרים במצב מעולה. למרות האורך שלה היא נוחה באופן מפתיע לתמרון בפינות ובמדרגות, לא כבדה במיוחד, והמושבים שלה ניתנים להסרה והופכים לכיסאות לרכב כשהשלד מתקפל באלגנטיות ונכנס לתא המטען.

גם תינוק רגיל בעגלה זוכה לתגובות מכל עובר ושב, כי תינוקות הם סוג של 'רכוש הציבור'. סיבוב עם העגלה העתידנית הזו זוכה לתשומת לב מטורפת, ורובה חיובית. במקום ההערות ה'מחנכות' הרגילות ('למה (כן/לא) הלבשת לה/ו גרביים/כובע/סוודר/מכנסיים ארוכים') שמתיימרות לדעת מה 'נכון' לילד שלך ואיך היא או הוא מרגיש ('קר/חם לה/ו'), האישונים של עוברי האורח מתרחבים, והם ממרפקים את בני זוגם ומנידים לכיוון העגלה ושואלים 'הם תאומים?' (דההה. נכון שהם לא דומים. בן ובת. מן הסתם תאומים לא זהים), ותמיד המבט מקיף את העגלה המרשימה
והראש נד נידה קטנה של הערכה לעיצוב וליופי שלה.

וכך, כשיצאנו לחופשה המשפחתית שלנו, התאספנו בשדה התעופה עם העגלה המופלאה. טיסות לואו קוסט, מסתבר, יוצאות מטרמינל 1 הישן. לנסוע דרכו זה כמו לשוב לבית שבו גדלת פעם. הכל קטן יותר מכפי שזכרת: אולם היוצאים קטן יותר, הדיוטי פרי זעיר, התקרה נמוכה יותר, וגם המיזוג, נדמה, חלש יותר ולא עומד בעומס, והאנשים מוחים את הזיעה ממצחם כשהם עומדים בתורים האינסופיים, שרק הם לא קצרים יותר. אבי התאומים הלך לעמוד בתור כדי להפקיד את המזוודה הנוספת, ואנחנו עמדנו בתור לבדיקה הבטחונית. השיחות בקרב הממתינים בתור הנחשי הארוך שינו מיקוד: במקום לדבר על השוואות בין הטיסה הזו לאחרות, ולמה מזלזלים בנו ולא שמים יותר אנשי בידוק בטחוני, השאלה היתה מה עדיף, תאומים או תינוק אחד. 'אני דווקא
הייתי שמחה אם הייתי מקבלת שני תינוקות בהריון אחד' אומרת אמא אחת. אישה אחרת תוהה
בקול איך זה משפיע על איכות השינה (כמו שאת חושבת). חבורת נערות דנות בספרדית
בשאלה מה טיב הקשר בין התאומים לבחור שמגלגל את העגלה, הלא הוא הבן הצעיר שלי.
בגופיה ומכנסיים קצרים וחזות נערית במיוחד, הוא באמת לא מתאים לתפקיד האבא. השותף
פונה אליהן בספרדית ועונה: הוא האח הצעיר של האבא, והן מחייכות במבוכה אבל קצת גם
בהקלה, ואני רואה אותן סוקרות במבט אחר, סקרני, את הבן הצעיר שנוסע איתנו הפעם לבד.

אנחנו מתמקמים בוילה גדולה על חוף הים, בכפר דייגים קטן. החופשה עם 7 ילדים, מתוכם 4 בני פחות משנתיים, מתמקדת בצרכים (ולפעמים בצרחות) שלהם. יש אפשרות לצאת לסיורים בהרכב משפחתי מצומצם יותר בסביבה, אבל בעיקר אנחנו יורדים מהבית במדרגות המצוק לחוף המדהים, שוחים בים הצלול ומאזינים לגלים הרכים שבשובם משמיעים קול פכפוך מיוחד כשחלוקי החוף השחורים מתקרקשים זה בזה, מאפשרים למבט להקיף את הכחול והתכלת שנמתחים לכל רוחב העין, סירות דייגים, וההרים הסוגרים על המפרץ בקצוותיו. אחרי הצהריים אנחנו מתכנסים בבריכה, ואני מוצאת את עצמי עם תינוק/ת ביד אחת, משקה צונן בכוס גבוהה שמזיעה אגלי מים בשניה. התינוקות מתחלפים, אבל תמיד יש אחד או אחת שזקוקים לי, ואשר למשקאות: בלאדי מרי עם טיפת טבסקו, ביטר למון עם וודקה, אוזו או ויסקי עם קוביות קרח –
המיומנות של הבן הבכור שעבד כברמן בזמנו מוערכת כאן היטב.

באחד הימים אבי התאומים מאתגר את כולנו: הערב ייערך בנקט מאוכל על טהרת החומרים המקומיים. כל משפחה אחראית על חלק אחר של האוכל: הבן הבכור על גבינות, אבי התאומים על לחם וקינוחים, הבת על התוספות ואנחנו על הדגים. העיניים של הנכדה הבכורה נוצצות בהתרגשות, והיא מבררת היטב מהן הקטגוריות שבהן יינתן ניקוד – מקוריות השגת החומרים, סיפור טוב, תיעוד היום וההגשה (צילחות, קוראים לזה). כדי לאזן בין הכוחות, שתי הנכדות הגדולות מתחברות לסבאסבתא ולבן הצעיר. 'כך תהיו עם שלושה ילדים', צוחק אבי התאומים, ואנחנו יוצאים לדרך.
אנחנו פונים למעגן המקומי, אבל כל סירות הדייג הקטנות שחונות בו נטושות. בטברנה
הסמוכה אנחנו מבררים היכן הדייגים כולם, אבל בעל הבית שמאחורי הדלפק אומר בחיוך – אתם יכולים לנסות לקנות דגים ישירות מהדייגים, אבל לטובתכם זה לא כדאי. וזה גם אי-ליגל, לא חוקי. סעו לעיר הקרובה, מרחק חצי שעת נסיעה, ושם יש פיש מרקט. אז אנחנו נוסעים לעיר של
המחוז, ופוגשים את  Pema, אישה חייכנית ורחבת מימדים מסרי לנקה, שעומדת מאחורי הדלפק של הפיש מרקט ומציגה בפנינו את שלל היום. בעיקר לברקים כסופי קשקשים, אבל גם טונה בהירה ויפה בגודל מרשים. היא מראה לבנות דג דרקון קטן שעדיין מקפצץ קצת על הדלפק. את כל הטוב הזה, למעט דג הדרקון, אנחנו מבקשים ממנה לשמור בקופסת קלקר וקרח, ויוצאים
לסיבוב בעיר. יש בעיר רובע סמי-עתיק, מוקד משיכה לתיירים אנגליים אדומים ומזיעים.
אנחנו מתחמקים לקרירות של המזגן במרכז המידע לתיירים המקומי, ואני הולכת למלא
משימה אחרת שרובצת לי גבוה ברשימת הטו-דו שלי. האם תוכלי לאפשר לי להדפיס את
הבורדינג פאס של הטיסה שלנו, אני פונה לבחורה הצעירה שמאיישת את העמדה מאחורי
השולחן, ומהר מאוד אני משתלטת לה על הכיסא והמחשב ומדפיסה עמוד אחר עמוד של כרטיסי
טיסת החזור שלנו. בינתיים הנכדה הבכורה אוספת לה מפות מהמעמד, מסמנת עליהן את
המיקום של הוילה, של הכפר, של העיר, של שדה התעופה. אני יוצאת משם עם שלל ה'פאסים'
בידי, ומרגישה תחושת הישג גדולה יותר מזו שאחרי רכישת הדגים. בחברות לואו קוסט את
מקבלת קנס משמעותי אם את מגיעה לטיסה ללא בורדינג פאס מודפס, ותכפילו כפול 16.
אחרי שהבורדינג פאסים בידי הכל קל לי יותר, ואנחנו יושבים לאכול גלידה 'הום מייד,
טרדישינאל' באחת הסימטאות.

בערב השולחן מתמלא בכל טוב. אחרי בדיקה ברשת של גבינות מתוצרת מקומית, הבן הבכור ואישתו ויתרו על שלב האותנטיות ושמו פעמיהם ישירות לסופר המודרני שבעיר. על הויתור בהשגת חומרים מקוריים מקפריסאיות מקומיות שחובצות גבינה בעצמן הם מחפים עם הגשה יפהפיה של צלחות עם ירקות פריכים ועליהם גבינת חלומי צאן ובקר מטוגנת. הכלה קוצצת מלפפונים ומערבבת עם יוגורט סמיך, שום ושמיר לציזיקי. על מגש עטור פרוסות של מנגו ואפרשזיפים מונחות קוביות של גבינת פטה וגבינת קשקבל. אבי התאומים ניגש לפבלו, השכן. בחצר כל בית כאן מצוי מבנה איגלו קטן מלבנים אדומות או לבנות, תנור אפיה ללחם ביתי. פבלו מתלהב מהעגלה של התאומים. אחרי שהוא מבין מה רוצה האבא של התאומים הוא משתף פעולה בהתלהבות. לך לבית השכן שלך, הוא מציע, הבעלים לא שם, אבל אין בעיה להשתמש בתנור שלהם. הבן מדליק עצים בתנור ומייצר פיתות קטנות לפי מתכון מקומי, מקמח שקיבל
מבייקרי – פורנוס ביוונית – שממנו מכינים את הפיתות המוארכות הקפריסאיות. הפיתות
חמות וטריות וטעימות מאוד, וללא ספק מאוד טראדישינאל. הבת קוטפת עלי גפן וממלאה
אותן באורז לפי מתכון מקומי, טרדישינאל. היא מניחה את עלי הגפן על מצע של יוגורט
עיזים, ומקשטת בעלי נענע.  ה'קבוצה' שלה אוספת גם תאנים מהעץ שהיא פורסת דק
דק וזורה עליהן קצת מלח גס וטיפות שמן זית. הבת הבכורה שלה, שבילתה איתנו כל היום
מיד מכריזה שהיא בעצם בקבוצה של אמא שלה, כשהיא מבינה שבכל הקטגוריות הקבוצה ההיא
עולה על שלנו. אנחנו יושבים לסעודה היפהפיה, עם דגי הלברק שנצלו על הברבקיו
הקפריסאי המסתובב, ונתחי טונה שהושרו בטריאקי או בתערובת של שמן זית, לימון וזעתר.
כל משפחה מספרת את סיפור השגת החומרים, עם סיפורי רקע על למה זה מתאים למטבח
הקפריסאי המקומי, ואיך זה טראדישינאל. הכל טעים כל כך, ורק הנכדה בסוף מתעקשת:
'אבל מי ניצח?' 'כולנו', מסביר לה אבי התאומים, 'ידעתי שאם זו תהיה תחרות, כולם
ישקיעו במיוחד'.

בטיסה חזרה, בכי חזק של תינוקת קטנה בת 3 חודשים לא מפסיק לאורך כל הטיסה. אני מביטה על שכני המתענים, שונאים את התינוק הבכיין. זו הנכדה הכי צעירה שלי, אני חושבת לי בלב בחיוך, וכשהיא מפסיקה לבכות ותינוק אחר עונה בבכי מחלק אחר של המטוס אני מזהה את הבכי של התאומה וחושבת לי בחיוך נוסף 'גם זה שלי'. הכלה שלי נוקטת בטקטיקה נבונה של התנצלות לכל מי שמוכן לשמוע – התינוקת עייפה מאוד, ומה שמרגיע אותה זה אם עומדים או הולכים איתה על הידיים, ואת זה אי אפשר לעשות במטוס כשהטיסה כולה אורכת 50 דקות. ההתנצלות עוזרת, כי מיד אומרים לה שזה בסדר והם מבינים ושלא תדאג, ומדחיקים מחשבות על למה אין בטיסה הזו כריות ומה הם היו עושים עם כרית ועם תינוק בוכה. כשאנחנו יורדים במדרגות המטוס בשדה התעופה בן גוריון אני שומעת את אחד השכנים לטיסה של הכלה מתאר בהתרגשות את החוויה הקשה לחבר שישב בחלק אחר של המטוס, איך תינוק קטן לא הפסיק לבכות כל הדרך, ואני שוב מחייכת.
צר לי על הבכי של הנכדה שלי שבינתיים נרדמה, אבל אחרי שבוע, קטן עלי בכי של תינוק.
ועוד שלי.

מודעות פרסומת

68 תגובות בנושא “משפחתי וחיות אחרות

  1. וואו, תמונה אותנטית! העגלה באמת מהממת, אבל התינוקות על הרצפה הרבה יותר. 

    אני מתפעלת מהיוזמה והפעלתנות המשפחתית שלכם. שלא לדבר על יכולות הבישול (והתיאור!) שלכם.
    נשמע כמו נופש של הנאה מהמשפחה אם לא נופש של מנוחה.
    ברוכה השבה.

    אהבתי

    1. חיפשתי ברשת תמונה של העגלה ובסוף ויתרתי. הם באמת משהו, התאומים. היא דומה לאמא שלה, הוא לאבא. אופי אחר לגמרי אבל קשורים זה לזה, ורגועים מאוד כשהם ביחד, ותוך כדי כתיבה אני חושבת שזה תיאור שתקף גם להורים של התאומים :). לא אוהבת את התמונות עם תוספות ההסוואה, אבל אין ברירה – אם רוצים לשמור על הפרטיות שלהם.  

      אהבתי

  2. איזה צמד חמד. מקסימים!
    עגלה כזו עדיין לא ראיתי וכשתארת במילים דמיינתי לגמרי משהו שונה.
    אהבתי את מתכון התאנים, אולי אנסה בחג בשביל הטבעונים שלי. תיכננתי למלא תאנים בבורגול וחמוציות ונראה איזה מתכון ינצח.
    בכי תינוקות בטיסה קצרה אפשר בהחלט לשאת, כשחזרתי ארצה מטיסה ארוכה יותר היה בכי בלתי פוסק של תינוקת ורחמתי על ההורים ובצד השני ילד שהשתעל ללא הפסק עד שהקיא על המושב והיה צורך בהתערבות של הדיילת לנקות את כל האזור – זה לא נעים!

    אהבתי

    1. התאנים היו שוס. היא קראה לזה קרפצ’יו תאנים, וללא ספק חלק חשוב מהמנה זה לתת לה שם מתאים :). ילדים של אחרים בטיסה זה יכול להיות גיהנום. הדרך היחידה להתמודד עם זה זה לטוס עם ילדים משלך, ולהיות אתה זה שעושה את הבלאגן . אנחנו היינו 16 על מטוס של כמאה נוסעים, כך שבהחלט היינו קבוצה משמעותית ביותר. 

      אהבתי

  3. וואו , לצאת "לחופשה עם 7 ילדים, מתוכם 4 בני פחות משנתיים" עם צרכים וצרחות כפי שכתבת
    מעריצה אתכם ( ואפילו קצת מקנאה)   , ולהכין בעצמכם ארוחה !
    כל הכבוד !
    ואין כותרת יותר מתאימה מהכותרת שלך
    (ג’רלד דארל)

    אהבתי

    1. לא לשכוח שעל 7 ילדים חלשו 9 מבוגרים. טוב, 8, אם להתחשב בזה שהבן הצעיר שלי לקח את עניין החופש לקצה: הוא היחיד שהרשה לעצמו לישון כל יום עד מאוחר, לקום, להתמתח, לאכול היטב, ולהחליט אם הוא יורד לבריכה, או עושה מאמץ והולך לים במרחק של שתי דקות . הכנו את כל הארוחות לבד, כלומר, השותף הכין. עכשיו חזרנו הביתה, והוא הכין לי ארוחה מושקעת כי ’אין למי לבשל’. הוא מאוד אוהב את זה. אבל הארוחה ההיא היתה מיוחדת, גם בתכניה, וגם בשיתוף של כולם. וכבוד על הזיהוי של הכותרת 

      אהבתי

  4. יופי באמת! עכשיו גרמת לי געגוע לתאומים (האחיינים שלי)  שניה לפני שבת.. לא יפה. 😉
    סתם, מקסים התיאור של הטיול, המשפחתיות והביחד המיוחד הזה. הרגשתי את החופש והכיף (גם עם רעש הילדים שרק מוסיף שמחה). מקסים וכיף להכנס עם זה לשבת! (בעיקר עם התמונה) שתהיה שבת שלום! 🌸🐦

    אהבתי

    1. יש בהם משהו אחר, בתאומים. חשבתי על ההבדל בין החופשה המשפחתית המשותפת האחרונה שלנו לפני 3 שנים, אז היינו עם 2 נכדות בלבד, לבין הנוכחית. די מדהים לצמוח ככה. כשאני חושבת על זה, הדימוי שעולה לי בראש הוא של פופ קורן. שתהיה שבת שלום, טוקסי.   

      אהבתי

  5. פוסט בונבוניירה. התענגתי על כל מילה ממש.
    מורידה את הכובע בפני כולם – הסבים האמיצים וההורים האמיצים אף יותר. איזה רעיון מגניב זה חופשה משפחתית כזו, של כל השבט, ובעיקר – ארוחת הערב עם הקטגוריות. מלהיב! כולם יצאו בשלנים כמו השותף 🙂
    הנכדה הבכורה נשמעת בוגרת כלכך.

    מה שלום החברה של הצעיר, שנותרה מאחור? מקווה שעדיין בתמונה. חיבבתי אותה מבלי להכיר אותה כלל, את בטח מכירה איך זה.

    ההערות של האנשים בתור הצחיקו אותי מאוד. לפעמים אני חושבת שאם אנשים היו יודעים איך הם נראים מהצד הם היו מרגישים כלכך מטופשים (ובצדק). והתמונה בסוף, עם ים החיתולים שמסביב – 

    אהבתי

    1. הוא מתכתב כמובן גם עם דברים שאת כתבת, בפוסטים הנהדרים שלך. הנכדה הבכורה בת 5 וחצי, וכמיטב המסורת המשפחתית מאוד תחרותית ובוגרת. החברה של הצעיר עדיין בתמונה, וגם אני מחבבת אותה מאוד מאוד ומקווה שתישאר בה. היא נסעה לטיול אחר עם חברה לחודש וחצי שהבן לא יכל להצטרף אליו. כיום נודע לנו שהיא קוטעת את הנסיעה וחוזרת לארץ כי היא חולה כבר כמה ימים, עם חום ודלקת. כולנו איחלנו לה בריאות שלמה כמובן, אבל בינינו, נדמה לי שהגוף שלה מנסה לומר לה משהו :/. 
      החיתולים היו הסיבה העיקרית שבניגוד להרגלים שלי צירפתי תמונה אישית. והעגלה החללית כמובן. 

      אהבתי

  6. איזה רעיון יצירתי לארוחת משפחה !
    מסע להשגת החומרים, וסיפורים… יופי של תחרות שאכן כולם יוצאים מנצחים, כולם משתתפים וכולם נהנים ביחד.
    נשמע אינטנסיבי.. מקווה שהיו רגעים של מנוחה גם ובהייה בנוף, באופק, הרחבת הנשימה.
    כן ירבו חופשות עם האהובים והיקרים.

    אהבתי

    1. נדמה לי שעלינו על המכנה המשותף של המשפחה שגורם לכולנו שמחה רבה: אוכל. אנחנו אוהבים לחפש אותו, להכין אותו, וכמובן – לאכול ביחד. נשמע בנאלי, ומי לא אוהב אוכל, אבל אני למשל, גדלתי במשפחה שבה אוכל לא היה ’אישו’ בכלל. אוכלים כי צריך, ואין ’תרבות’ אוכל. אני חושבת שבמשפחה שלי המקורית המונח ’תרבות אוכל’ הוא סוג של אוקסימורון. אבל ברגע שמגדירים את זה ככה, אפשר לתכנן חופשות (וגם סתם מפגשים) סביב העניין, וכל היתר צומח מסביב. קצת בעייתי כשלא אוכלים בשר מטעמי כשרות בחו"ל, אבל עדיין יש מספיק מנעד של חומרי גלם שאפשר לעבוד איתו. 
      כשהרגשתי שאני צריכה קצת לבד, ירדתי לחוף. יש שם ספסל מעל המצוק, וזה אחד המקומות הכי יפים שראיתי. רק לראות את הים ואת השקיעה כל יום מרחיב לב, מילולית. (כן ירבו. לגמרי. תודה). 

      אהבתי

    1. באחד הערבים בשיחה כל אחד הגדיר את החופשה המושלמת בעיניו. אני אמרתי שבעיני זו חופשה שבה כל המשפחה ביחד ובכל זאת יש מקום לכל אחד לעצמו, וחשבתי שזה בדיוק זה. מן הסתם בשבוע שלם יש גם רגעים אחרים, אבל הקטע הוא לעבור גם אותם, ולהמשיך למשחק על המרפסת בערב עם רחש הגלים מתחת לבית, והרוח המלטפת. 

      אהבתי

  7. הרגת אותי עם הכריות ומה הנוסעים היו עושים איתן.
    אני מת על חופשות משפחתיות כאלה ועל האוכל ועל הנופים האלה
    והנכדים שלך מקסימים והעגלה בהחלט חללית.
    טוב שנסעתם ונהנתם

    אהבתי

    1. לגמרי טוב. קפריסין זה חו"ל מצד אחד, אבל ממש מעבר לפינה. וברשימת ה’צריך’ שלי לחופשה משפחתית היא הגשימה את מרבית הבקשות. ובעניין האוכל, המשפחה והנופים אנחנו באותו ראש ממש 

      אהבתי

    1. מעניין, כי בצעירותי הייתי הכי א-משפחתית שאפשר: לא הלכתי לאירועים משפחתיים, חשבתי לעצמי ’אז מה אם זו משפחה, לא אני בחרתי אותם, ומה אני חייבת להם’. התבגרתי. בתא המשפחתי שהקמתי אני מבינה את הערך שבמשפחה, שבחברות בין האחים, בעוצמה שיש לך רשת ביטחון מסוגים שונים שאפשר ליפול לתוכה ולקפוץ בחזרה, גבוה יותר. זה בהחלט השפיע גם על ההתנהגות שלי כלפי התא המשפחתי המקורי שלי. אנשים מקשרים בדרך כלל חמולות עם לחץ משפחתי – למלא ציפיות למשל, וחושבים על מטענים מן העבר. אבל יש בחמולה באמת המון כוח, וכמו כל כל כוח ניתן לנצל אותו לחיוב ולא רק לשלילה. 

      אהבתי

      1. מדברים על לחץ וחשבונאות עתיקה אבל בתא המקור שלי – עם אחי ומשפחותיהם, – אני מרגישה הכי נינוח וחף מלחץ שאפשר. הילדים שלהם חצי שלי ואם יש חשבונות עתיקים הם בעיקר מושא לצחוק.
        והתא הגרעיני שלי, שעדיין עוד לא ממש פרץ החוצה, ואפילו שהוא מטלטל בגלים גבוהים בתקופה האחרונה – עדיין הוא הדבר הכי קרוב לרחם שיש לי.
        אני קוראת את סיפורי החמולה שלך, של אמפי ועוד כמה הצצות שהמקום הזה מספק לי ושואבת הרבה השראה.

        אהבתי

        1. אני לא יודעת כמה בדיוק הפער הגילאי בינינו, אני משערת שמשהו כמו עשר שנים, כך שאת חצי דור מתחתי. התיאור של מערכת היחסים שלך עם האחים וילדיהם מזכיר לי את היחסים בין הילדים שלי. ואהבתי מאוד את הדימוי של התא המשפחתי לרחם. הם הרי יוצאים בסוף החוצה, אבל שם הם נוצרו והתפתחו וקיבלו את הכלים להתמודד עם כל מה שיבוא בחוץ. וגם אם גבה גלי עכשיו, וכך ראוי וצריך כי היה קשר מאוד משמעותי, הסערה שוככת והשכבות מסתדרות מחדש, לפי סדר אחר. במיוחד כשאת מצליחה לשמור עם האקס על קשר טוב. 

          אהבתי

  8. 1. ישראבלוג זה מקום של נשים – לא יעזור כלום, ואני שמח על כך. בשבילי כגבר זו חווייה מרתקת – לראות את העולם דרך עיניים נשיות, מכל הגילאים, בכל המצבים – ואת כמובן אחת הבולטות שבהן. החיבור הזה של בת-אמא-סבתא-
    בת זוג באשה אחת, והיכולת שלך לכתוב אותו – פשוט תענוג.
    2. המשפחה שלך נראית לי מסוג המשפחות שהצעידו את המין האנושי קדימה. אני יכול לתאר לעצמי אתכם בקלות בשיירת עגלות בארה"ב של  אמצע המאה התשע-עשרה בדרך לכבוש את המערב…

    3. ותודה על שהזכרת לי את ספרו הנהדר של ג’ראלד דארל – ואת ההומור המשובח שלו בניחוח יווני.

    אהבתי

    1. סטטיסטית ודאי אתה צודק, רוב הבלוגרים הן נשים. אולי זה קשור לפורמט של יומן אישי-ציבורי, עם התיקשורת המרתקת שנוצרת כל פעם מחדש עם קהילת המגיבים. אבל הנה גם אתה פה, גם אם על תקן קורא ומגיב בלבד (נדמה לי שאמרת שפעם היה לך בלוג), ויש פה גם כמה כותבים מאוד עקביים ואהובים, כמו טליק או קימן או קנקן בותיקים, וגם כמה כותבים גברים מצוינים בקרב הצעירים. אה, ותודה על המחמאה. שמחה שהתענגת 
      הרבה מהאתרים שעברנו בהם הזכירו לי את הכפרים הערביים באזור הגליל, או את לוד או טבריה. יותר מסורתי, כפרי, קצת שולי. ג’ראלד דארל שרטט את קורפו כמי ששוכנת ’בקצה עולם ים תיכוני שכוח ועצל’ (מתוך ביקורת של דוד רפ על הספר). ולמרות שהוילה שבה שכנו השבוע היתה מודרנית לגמרי, הכפר העצל עם המכולת כלבו היחידה שבו והזקנות האלמנות לבושות השחורים שישבו בפתחי הבתים בשעות אחר הצהרים שייכים בעיני לעולם שהוא תאר. וכמה שמחתי לגלות בארונות המטבח, לצד הכלים שניקנו בסופר שבעיר, גם קערות מתכת מהסוג שאיכלס מן הסתם גם את הבתים בסיפוריו.

      אהבתי

  9. בכי תינוקות בטיסות לילה זה לא כיף גדול,  מצד שני אפשר לגמרי להבין אותם,  ולבי לבי להוריהם.  מצד שלישי,  אני מבינה שלגמרי השתלטתם על המטוס 🙂

    אהבתי

    1. זה היתרון של טיסה קצרצרה לקפריסין, שגם אם הטיסה ’שכונה’ לגמרי, הדיילים מסתחבקים עם הנוסעים ומנסים כל הזמן לשכנע אותם לקנות כוס תה או קפה או איזה אייליינר בעשרים יורו, תינוקות בוכים ללא הפסקה ואנשים זזים כל הזמן כמו במשחק ’כיסאות מוזיקליים’, זו טיסה של חמישים וחמש דקות. כמה קשה זה כבר יכול להיות. וכן, השתלטנו על הטיסה לגמרי  

      אהבתי

  10. הלב התרחב למקרא הפוסט הזה. כמה נחת, יופי, אהבה משפחתית והנאה צרופה עולים ממנו. אפילו הבכי בטיסה….נראה לי שאי אפשר היום לטוס בלי לקבל מנה של בכי כלשהו. זה חלק מהעניין. תיאורי הארוחה ובעיקר שלבי הכנתה , עוררו לי את התיאבון , וזאת למרות שעכשיו תשע בבוקר כאן ואני אחרי ארוחת בוקר מפנקת 😉 העגלה מהממת אבל הקטנטנים גונבים בתמונה את ההצגה ללא ספק. כל כך שמחה שעשיתם חופשה משפחתית שכזו….😘 

    אהבתי

    1. כשהייתי אמא צעירה לא הבנתי למה אנשים נוסעים עם ילדים לחו"ל: ממילא לילדים מספיק מגרש משחקים ליד הבית והם לא צריכים גירויים של חו"ל. בין שאר התפיסות שהשתנו עם הזמן גם זו קיבלה עידכון. זה לא הילדים, אלה ההורים שזקוקים לפסק זמן אמיתי וניתוק ממקום העבודה והחיים. ואת זה פשוט אי אפשר לעשות היום אם אתה נשאר בבית. לשהות כולנו יחד בוילה אחת, לאכול את הארוחות ביחד, לבלות ביחד עם הילדים בבריכה או בים, לשבת בערב על המרפסת עם השקט הזה ועם החבורה האהובה שלי. נחת. לגמרי. 

      אהבתי

  11. עגלות לתינוקות/פעוטות/עוללים זה אחד הדברים היותר יקרים שראיתי הורים קונים
    ובהחלט נראה לי עדיף יד שניה במצב טוב (חבל להוציא כ"כ הרבה כסף על הדבר הזה)

    מהיכרות עם הורים לתאומים (מכירה כמה וכמה)
    כמה שהם אוהבים את הילדים שלהם
    שניהם יגידו שעדיף תינוק אחד בכל פעם
    לגדל תאומים זה לא קל בכלל
    למרות שזה נראה נחמד וחמוד וכאילו "לחסוך" בלידות וכדומה
    אבל זה קשה לרוב ההורים

    אהבתי את תחרות האוכל
    היא הניבה תוצאות טובות (ושוות)

    יש לי ידיד שחזר בטיסה של 12 שעות שבמשך 8 שעות היה שם תינוק בוכה
    אני לא מבינה איך תינוק יכול לבכות במשך 8 שעות, ואיך ההורים שלו לא מצאו דרך להרגיע אותו
    אני חושבת שפשוט הייתי שמה אוזניות ושומעת מוזיקה…

    נראה לי שזה כייף ככה לצאת לחופשה משפחתית כזאת
    נכון שלא כולם היו… ועדיין נראה ללי שכולם מאוד נהניתם

    אהבתי

    1. מחירים של עגלות יכולים להגיע למחיר של אוטו יד 2 . העגלה הספציפית הזו עולה לדעתי משהו כמו 5 אלפים ש"ח. כשהבן קנה את העגלה מאבא של תאומים, הוא קיבל גם מלוא החופן אזהרות (האבא הזה טען שלידת התאומים פירקה לו את הנישואים. אני תוהה אם זה לא היה קורה בכל מקרה, גם אם היה נולד רק ילד אחד, או אפילו בלי שום ילדים). במקרה של הבן שלי התאומים הם הילדים הראשונים שלהם. אין להם מושג איך זה עם ילד אחד, כך שאם תשאלי אותם לא קשה במיוחד. ככה זה. ושניהם סטודנטים, ולא לקחו הפסקה בחיים בכלל. כן, החיים שלהם טירונות. כשהתאומים ישנים גם הם נופלים על המיטה. אבל הם לוקחים את הכל באיזי, וסך הכל נדמה לי שקשה להם כמו שקשה לכל הורים צעירים אחרים עם ילד אחד ראשון. השינוי בחיים בכל מקרה הוא דרמטי. או כמו שאומר בן אחר שלי עם ילד בן כמעט שנתיים ותינוקת בת 3 חודשים: כן, ילדים פוגעים לך באיכות החיים. אבל הם גם יגידו עליך קדיש (’קדיש’ כאן סמל לכל מה שהם יעשו עבורך, בחיים ואחריהם). 

      אהבתי

      1. העניין שהמון דברים שקשורים בילדים ויותר בפעוטות עולים היום המון כסף
        יש דברים שאכן שווה להשקיע בהם את הכסף כמו כיסא בטיחות טוב למשל
        אבל מעבר לזה? אני לא יודעת

        לידה זה דבר שמשנה את החיים
        לא משנה אם זו לידה של תאומים או של ילד אחד
        אני מכירה יחסית הרבה הורים לתאומים, כי במושב בו אני גרה יש לא מעט תאומים (היום כשהורים מתקשים להביא ילדים ועוברים טיפולים גם אם יש הריון ספונטני לרוב יהיה יותר מילד אחד).
        והחיים זה מה שהזוג עושה מהם
        מאידך להרבה מאוד זוגות כניסה של תאומים למשפחה זה לא עניין קל בכלל

        נראה לי שהבן שלך וכלתך לוקחים את החיים בצורה טובה וחיובית
        לא כולם מצליחים לעשות את זה

        אהבתי

        1. בגן שהתאומים הולכים אליו יש עוד שני זוגות תאומים, ואת צודקת, בדרך כלל זה נובע מטיפולים. לא במקרה של בני. כולנו היינו בהלם כשהתברר שהיא בהריון עם תאומים, כי לא מוכרים לנו תאומים במשפחה. אם אני לא טועה, תאומים לא זהים קשורים לגנטיקה של האמא, אלא שגם מהצד שלה אין תאומים. אולי היו ואחד התאומים מת בצעירותו. יש הרבה סיפורים כאלה מפעם, ולא תמיד ההורים סיפרו על הילד המת. 

          אהבתי

  12. התאומים מקסימים ועד כמה שאני זוכר ממך, את לא מעלה תמונות "אותנטיות" אז שאפו על השינוי  (אולי החד פעמי?)
    בעניין התחרות של הבישול וכל מה שתיארת, זו חוויה מיוחדת במיוחד במקומות שלא מכירים, הזכיר לי קצת את מאסטר שף באחת התוכניות הראשונות.
    תינוק בוכה בטיסה, עד כמה שיהיה חמוד והורים מקסימים ומבקשי סליחות, טסתי לארה"ב 15 שעות (עד לוס אנג’לס) והיו שני תינוקות שונים שבכו לסירוגין במיוחד כשהמטוס עלה או ירד בגבהים והאוזניים נסתמות. האימהות ניסו להרגיע אותם אבל גם הן בשלב מסויים צנחו מעייפות.
    היה כייף לקרוא מניפה.

    אהבתי

    1. יש כללים בדיוק בשביל לשבור אותם מפעם לפעם כשמתחשק. אני בדרך כלל משתדלת גם לא לכתוב על אחרים, אבל החיים שלי כל כך משורגים בשלהם שלא יכולה לכתוב על עצמי בלי לכתוב עליהם. מכיוון שהם תינוקות אין מצב שמישהו יזהה אותם, וליתר ביטחון הוספתי לבן את ה’משקפיים’. לא מתה על זה, אבל אין ממש אלטרנטיבה אם אני כבר מעלה תמונה של ממש. 
      הבכי שנובע מלחץ באוזניים באמת מטריף. הנכדה הזו שלי אחת הרגועות שיש, בובה מתוקה וחייכנית. והנה בטיסה לא הפסיקה לצרוח. רק ברגעים שאמא שלך יכלה להשתחרר מהחגורה ולעמוד איתה וקצת ללכת במעבר היא נרגעה. מכירה אנשים שלטיסות ארוכות נותנים לילדים חומר מרדים במינון שרופא נותן. ומודה שאין דבר נורא יותר מלעבור טיסה טרנס אטלנטית עם בכי של תינוק. אפשר להשתגע. 

      אהבתי

    1. האזור בקפריסין שבו היינו דומה קצת לכפרים הערבים בגליל, כולל הכנת הלחם בטבונים האישיים של כל בית, ורק הבתים מסויידים לבן והתריסים בכחול עז. העיר במרחק חצי שעה דומה ללוד או לטבריה, והכל קצת ארכאי, כולל זני האבטיח שמוכרים שם בסופר עם בשר ורוד ולא כל כך מתוק, קליפה עבה וגרעינים שחורים. היתרון האדיר שלה הוא בשילוב של חופים תכלכלים וריקים לגמרי, והקירבה. ישראל פשוט מאוכלסת כל כך, אין מקום להיות לבד, ודאי לא בחוף. שם היתה לנו שלווה טוטאלית, יכול היה לעבור יום שלם והאנשים היחידים שראינו היו הדייגים בסירות בים. יש גם קפריסין תיירותית הרבה יותר, נאפה איה למשל, אבל בשבילנו זה היה בדיוק מה שהיינו צריכים.   

      אהבתי

            1. כל דבר אפשר לספר מעניין (אתה הרי יודע). בפעם האחרונה שרצתי להשיג קונקשן השתטחתי על הרצפה ושברתי את השן. הסאגה הזו טרם נגמרה, ואת זה אני כותבת אחרי ’בילוי’ של בוקר ברופא השיניים 

              אהבתי

    1. האמת שהיא אמרה שהיא מחליפה ליום אחד, ולא נראה לי שכל כך אכפת לה. בהתחלה היא אמנם אמרה שהמדפסת לא עובדת, אבל את זה תיקנו חיש קל על ידי לחיצה על כפתור ההפעלה שלה 🙂

      אהבתי

  13. העגלה הזאת נוחה? (כתבת שכן)
     יש לה גם אמבטיות?

    ו-וואו! חופשה מעניינת. דווקא נשמע כיף~ וטעים. בטח לא כשר (לפחות לא הגבינות >_< )

    אהבתי

    1. כן. היא כבדה, אבל מתקפלת לגודל סביר ביותר ונכנסת לתא המטען. יש לה גם אמבטיות, אבל הבן שלי מסתפק בסלקלים שכאמור משמשים גם כיסאות לרכב. 
      לגבי הכשרות, אנחנו שומרים. אבל אולי לא ברמה שלך, ודאי לא בודקים חותמות (לא נראה לי שבקפריסין יש בכלל), רק רכיבים. 

      אהבתי

  14. איזה כיף לכם! וכל הכבוד לכם על הנסיעה השבטית. אני יודעת כמה זה מורכב – ומאידך, עד כמה זה יכול להיות חוויה כיפית שבטוח תיחרט כזיכרון מתוק, לכל הפחות אצל הנכדה הגדולה. זו הרפתקה שהיא תשוב אליה ברוחה ותיזון ממנה.

    והעגלה הזו מצוינת, גם חברתי קנתה אותה לתיאומיה. ונכון, היא עולה כמו כליה וחצי. טוב עשו שהשיגו אותה יד-שניה. גם אנחנו ששנו לקבל ״ירושות״ ומסרנו בכיף את העגלה/מיטה/מצעים/בגדים וכו׳ ברגע שהקטנה עברה שלב. 

    אהבתי

    1. זה היה מורכב, והפעם אני יכולה לקחת על זה קרדיט מלא, תכנון וביצוע שלי מא’ ועד ת’. ואין לי ספק שתזכר לטובה, ולא רק אצל הנכדה, גם אצל הילדים ואצלנו :), לא פחות חשוב. 
      כליה וחצי, נכון . יש אנשים שמתעקשים לקנות הכל חדש לילד הראשון, ואני יכולה להבין אותם אם הם יכולים להרשות לעצמם, אלא שבאמת זה מיותר. הכל נעשה קטן כל כך מהר ועובר הלאה. לנו יש ’ירושות’ מכמה כיוונים שחלקם באים באמת מכאלה שקונים הכל חדש. לפעמים הנכדים שלי מקבלים בגדים חדשים לגמרי ’בירושה’, עם הטיקט והכל. וגם אני קונה להם חדש (אין יותר כיף מלקנות בגדי תינוקות, ובנות במיוחד), ואיכשהו יש להם שקיות על גבי שקיות ממויינות לפי גילאים שעוברות כמו במירוץ שליחים מאמא לאמא. 

      אהבתי

  15. איזה פוסט כיפי! גורם לי לחשוב שאולי לצאת לחול עם המשפחה יכול להיות דווקא חוויה טובה… 

    באיזו סבלנות את כותבת, משתפת בהתגלגלות הסיפור והעגלה והעיר הקטנה והדגים… מעורר תיאבון! נשמע כמו חופשה נהדרת ומשפחה נפלאה. איזה קשר נהדר יש בינכם והוואי משפחתי. אני בטוחה שהילדים נהנו עד בלי די וגם הגדולים. אנחנו צריכים לעשות חופשה כזאת בסוכות, בארץ. איזה יופי.

    שנה טובה יקירתי ומקווה להפגש שוב השנה! 

    אהבתי

  16. אסור היה לי לקרוא את תיאורי האוכל האלה…
    אז רק אוסיף שחברת לואו-קוסט אחת דרשה כרטיס מודפס למי שאינו אירופאי – בטיסה בין שני יעדים באירופה. ואילו בטיסה לארץ, בלואו-קוסט אחרת, האפיקציה בסמארטפון הספיקה.
    והעיקר – שנה טובה ומאושרת שתהיה לכולכם.

    * מעין נ.ב. 
    פרוייקט מעניין. בעיקר שימי לב לערן צור
    <a href=http://newmedia.calcalist.co.il/songs2017/index.htmlhttp://newmedia.calcalist.co.il/songs2017/index.html<br />

    אהבתי

  17. ואיזה פוסט כיפי שלגמרי פספסתי!
    קודם כל ממש שמחה לשמוע שהיתה לכם שהות לקחת את כל החמולה ולנסוע להתנתק קצת ולהחליף כוחות. שנית, ריירתי בשמחה על תיאורי האוכל והגבינות, וצהלתי כשגיליתי בתמונה עגלה כמו שחשבתי שהיא תהיה. ואז הופתעתי במחשבה שניה להבין שזו כנראה לא תמונה מן האינטרנטים הרגילים, וזה היה מעניין. הם נראים כאלה רגועה ושובב, וזה נחמד מאד, מקווה שהייתי מצליחה לתאר גם בתארים ההפוכים אם הם היו בפוזות הפוכות 🙂
    חיבוקים. 
    אחרי החגים שמח!

    אהבתי

    1. העזתי והעליתי תמונה אמיתית, גיבורה על תינוקות. וכן, אחרי שהיו כאן בסופש הם צמד חמד סקרן ונועז וחינני להפליא. והכי מדהים זה שיש להם מעין שפה משל עצמם, שהם משדרים בה זה לזו.
      חיבוקים גם לך, יקרה. אחרי החגים הכי שמח. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s