המטריקס של פנדורה

השיחה שלה תפסה אותי בשדה התעופה, בתור לבידוק הבטחוני. בגלל שקיץ,
וכל עמישראל ואחותו עמדו בתור שהשתרך לפני ארוך ומתייגע, מתקדם לא מתקדם, היה לי
פנאי ויכולתי לענות. מהמספר יכולתי לראות שהשיחה מגיעה מהאוניברסיטה, אבל לא הכרתי
את השלוחה המדויקת. זיהיתי אותה מיד כשהתחילה לדבר, המזכירה של הועדה, אבל נבהלתי
קצת מהטון. הקול שלה היה דחוס, לחוץ, גבוה באוקטבה מטון הדיבור הבוטח הרגיל שלה,
מתנשף ומהיר. תשמעי, היא אמרה לי. עשיתי טעות. שלחתי לך לא בכוונה מייל שאסור לך
לראות. תמחקי אותו בבקשה בלי לפתוח אותו.

 

אמרתי לה לא לדאוג. אני אמחק בלי לפתוח. מבחינתה היא יכולה להיות
סמוכה ובטוחה, לא קרה כלום. כאילו לא שלחה לי. עוד המילים יוצאות מדל שפתי אני
תוהה אם אעמוד בהן. מה לעשות. לפתוח או לא לפתוח, זאת השאלה. כעת, אחרי שהרגעתי
אותה, זו הבעיה שלי. הפיתוי אדיר. זו הצצה אל מאחורי הקלעים של תהליך קריטי עבורי.
האם באמת אני מסוגלת למחוק את המייל ולוותר על המידע? אם אקרא אדע מי בעדי ומי
נגדי, ומידע הוא כוח. מצד שני, הבטחתי. מצד שלישי, ממילא אני לא יכולה לפעול בנדון
כי 'לא פתחתי' ואני 'לא יודעת כלום'. ומצד רביעי, היא באמת חושבת שלא אקרא? על מה
את חושבת כשאומרים לך לא לחשוב על פיל. זה מנגנון הישרדותי אנושי. הרי האיסור לאכול מעץ הדעת היתה הדרך המתוחכמת של אלוהים להבטיח שזה העץ היחיד שממנו
האדם יאכל. לתת לבריה הערומה והחלשה שברא כלים להסתדר שם בחוץ, אל מול כל הסכנות
והצרות. יודע אלוהים נפש בהמתו, שאם אומרים לה לא לפתוח את הקופסה, זה הדבר הראשון
שתעשה. רק להציץ, כמובן, ובינתיים כל הצרות מתחמקות מן הקופסה, אבל גם התקווה. לו הברירה בידי, תמיד אבחר בגלולה האדומה. משעמם להסתובב בגן העדן של השוטים, ערומים וחסרי בינה. אבל הבטחתי, ולכן אקיים?

החלטתי לא להחליט. לשים את כל העניין בצד. נחשוב על זה.

למחרת אני בכנס, מאושרת מהגשם וממזג האוויר הצונן. השיחה ההיא משדה
התעופה מזמזמת לי באחורי ראשי, אבל אני בענייני הכנס. בערב אני נכנסת למייל. אני
מיד מזהה לפי הכותרת את ההודעה ממנה ולא פותחת אותה. עדיין. אחר כך אני רואה את
ההודעה הדחופה, ההיסטרית שמיועדת רק אלי, שכותרתה 'נא למחוק את ההודעה הקודמת'.
אני נכנסת להודעה השניה, זו שמבקשת ממני למחוק. ומיד אני רואה שהמטומטמת שרשרה גם
את ההודעה שצריך למחוק, ומול עיני מתנוססים שמות חברי הועדה שאסור לי לדעת
ושהבטחתי לא לראות.

בחזרה בארץ מתקשר אלי קולגה. אני הרי יודעת מה תפקידו בכוח, אבל לא
'יודעת'. 'השיחה בינינו לא התקיימה' הוא מתחיל. אני מחייכת. שפתי חתומות, אני
מבטיחה לו.

Veronique Paquereau, Un si doux complice

102 תגובות בנושא “המטריקס של פנדורה

  1. דילמה אנושית בהחלט. אם בצעירותי מן הסתם לא הייתי עומדת בפיתוי, היום בגילי המופלג הייתי מוחקת מיד רק כדי לא לבזבז אנרגיה בהתלבטויות. אבל מניפה, כל מה שאת עושה הוא יפה ונכון ואותנטי 

    אהבתי

  2. לא יודע לומר אם הייתי מוחק,לשמחתי לא נתקלתי בדילמה כזאת.אני לא בטוח גם שלמזכירה יש זכות לבקש שתמחקי.
    שתיקח אחריות על הטעות שעשתה,זה קורה ,קורים דברים גרועים יותר.
    אגב אני לא מצפה מאף אדם להיות יותר צדיק מהאפיפיור ודאי כשמדובר במשהו שקשור לקריירה שלך ולפוליטיקה הפנימית של האוניברסיטה ולכן אני מניח שהייתי פותח את המייל כשש אלי קרב:-)

    אהבתי

    1. אני תוהה אם אין כאן סוג של טנגו של שני צדדים כשכל אחד יודע את השורות שהוא צריך לומר (’אל תקראי’; ’אל תדאגי’), אבל יודע היטב שהמציאות שונה לגמרי (’כיסיתי את התחת שלי’; ’כן, בטח’). 

      אהבתי

      1. לדעתי זה בדיוק המצב. היא היתה חייבת לשלוח את המכתב השני ולהזהיר אותך ואת היית חייבת להגיד לה שלא תפתחי.

        המשמעות האמיתית של האזהרה בעיני היא – בבקשה אל תגידי לאף אחד ששלחתי לך בטעות ושראית. תצילי אותי. ואת זה גם תקיימי. 🙂

        אהבתי

  3. יש נוהג כזה, בקבוצות פייסבוק מסויימות, לפתוח פוסט במילים "מי שמכירה אותי – לא לקרא!" ואני תמיד תוהה לעצמי, האם זו תמימות או טפשות, או אולי יש אנשים מוסריים ממני שבאמת מדפדפים הלאה. אבל כאן מדובר בך ולא העניינים האישיים של מישהי אחרת, אז בכלל הפיתוי גדול.
    אני מסכימה עם טליק שאם כבר הטעות נפלה, צריך לטפל בה כאילו כבר קראת ולא להעביר את הכוח אליך. אבל אני מבינה את המצב של המזכירה. היא העדיפה לעצום עיניים וללכת הביתה במקום לקבל נזיפות ולעשות שמיניות באוויר בשביל למצוא פתרון דיפלומטי למידע שזלג.

    אהבתי

    1. סוג של מס שפתיים, ואולי אפילו טיזר, כי עכשיו ברור לכל מי שקורא שיש כאן חומר נפיץ, ומי מוותר על כאלה? אחרי ’אזהרה’ שכזו, מי שמכירה אותה לא יכולה לדבר איתה על הדברים, כי היא לא ’באמת’ קראה. המממממ. 
      ככל שאני חושבת על הדברים אני מגיעה למסקנה שהמזכירה אכן עשתה בשכל: היא יודעת שהמידע זלג, אבל העבירה את הכדור למגרש שלי. אני זו ששומרת כעת על הסוד שלה.  

      אהבתי

        1. חושבת על זה. נדמה לי שלא. אנשים פחדנים, ואם ידעו שאני יודעת, יזהרו במעשיהם יותר. קצת כמו תגובות משם מזוהה לעומת ההתלהמות שמרשים לעצמם האנונימיים. 

          אהבתי

  4. היא לא מטומטמת בכלל בשרשור בקשת המחיקה. שרשרה כדי שאם מי מחברי הועדה יגלה שאת ראית את ההודעה הראשונית באשמתה, הוא ידע שהיא ביקשה ממך, אחרי שהודתה בטעות, למחוק. אם לא היתה משרשרת והדבר היה נודע, זה היה מסוכן מאוד עבורה כמי שטעתה ולא ניסתה לתקן או לפחות ליידע בטעות. כל פתרון אחר, כולל אי מייל נפרד לך ולחברי הועדה המודיע על הטעות מסוכן בהרבה עבורה.

    אהבתי

    1. למרות שבבקשת המחיקה עצמה נמצאת ההודעה הראשונית שהיא ביקשה ממני לא לפתוח? אם זה מכוון, הרי זו באמת הצגה אחת גדולה. אני לא יודעת אם אמרה לעוד מישהו ששלחה לי בטעות. אולי לראש הועדה. אולי לכן הוא הרגיש שהוא יכול לבוא ולשוחח איתי ’אוף דה רקורד’ כפי שעשה. 

      אהבתי

  5. בכל הנוגע לפרטיות – אני מקפידה לא להציץ. לא להסטוריה בדפדפן של הילדים שלי (בניגוד להמלצות ה’מומחים’)  ולא בהזדמנויות אחרות. אבל במקרה שלך – משהו שנוגע אלייך ישירות בעבודה – בחיאת…

    אהבתי

    1. בגדול גם אני חושבת שילדים רשאים לפרטיות שלהם, לא פחות ממבוגרים. אבל כשזה נוגע לילדים יש גם גבולות: אם היית חושבת שהם עוברים גבול מסוים, שהם מסתכנים, האם לא היית מוכנה להפר את הפרטיות שלהם? 

      אהבתי

        1. כשזה עובד, אין מה להתווכח. מהניסיון שלי יש לילדים – בשנות העשרה שלהם – הרבה פעמים בעיה בשיקול הדעת. שין דלת, הייתי קוראת לזה. מתוך מחשבה שהם חסינים, ששום דבר רע לא יכול לקרות להם. שהם יכולים להשתכר, או לנסוע במכונית במהירות בכביש מתפתל. כשזה נגמר רק בשיחת טלפון ’אני בסדר, אבל האוטו התהפך’ או ’אני בחדר מיון עם החבר שאיבד הכרה כי שתה’ (שתי דוגמאות. יש עוד רבות. ואלה ילדים הכי טובים שיש, גם אם אמא שלהם אומרת את זה) את מרגישה שצריך לברך הגומל על כל יום שהם עוברים בשלום. רק בגלל הסחרחרת המטורפת הזו שאליה לוקחים אותם ההורמונים של ההתבגרות. אין לך מושג איך הם יקומו בבוקר אחרי ’המנה’ של ההורמונים ש’הוזרקה’ להם, באופן טבעי לגמרי, במהלך הלילה. אחרי גיל ההתבגרות הם שוב מאוזנים, ולגמרי אמינים. רק צריך לעבור את התקופה הזו בשלום.  

          אהבתי

  6. אני לא הייתי עומדת בפיתוי למרות שלפעמים ידיעה של משהו הופכת לעול בפרט אם ברור שאסור לך לדון בזה. זה יכול להיות גהינום לדעת. מעריצה אותך על האיפוק.

    אהבתי

    1. אני לא יודעת מה הייתי עושה בסוף. התוכן התגלה לי כשעוד התלבטתי, כך שאני לא בטוחה שאני אכן מאופקת כל כך. וכן. לפעמים זה גיהנום לדעת. אבל תמיד עדיף בעיני הגיהנום מידיעה על פני הבורות המבורכת. 

      אהבתי

  7. וודאי שהדואר נשלח אלייך במכוון ולו רק במייל השני.
    הרי המזכירה לא שולחת מיילים רק יומיים. אני מניח שהיא יודעת שאם לא בוררים, הרי המייל הקודם מתחבר אוטומאטית.  אם היא לא יודעת, הגיע הזמן שתדע או שתעזוב את המשרה הדיסקרטית הזו.

    אהבתי

  8. בחרת תמונה יפהפיה ומעניינת.
    אהבתי גם את ההסתכלות בהפוך על הפוך על עץ הדעת. כמה פעמים בתור הורים אנחנו אומרים לילדים לא לעשות משהו ורצים הצידה להציץ, לוודא שהם אכן עושים זאת? אבל יש פה בעיה. ברגע שמתחילים, לעולם לא מסיימים עם ההליכה הזאת נגד הציווי. לפעמים, הציווי הוא לטובתנו, גם אם הדברים אינם נראים כך בנקודת זמן אחת.

    אהבתי

    1. זו תמיד שאלה מעניינת, משמעת מול סקרנות, ומתי נכון להקשיב ולא ללחוץ על הכפתור, ומתי דווקא מי שמורד שורד. יש לזה קשר לאופי, אפילו של אומה (ישראלים הרבה פחות ממושמעים, לטוב ולרע), וגם לגיל. הזכרת לי כשהכנסנו את הבן הצעיר לבי"ס דמוקרטי אחרי שנזרק מהמסגרת הרגילה, והמנהלת אמרה משפט שנחרת בזכרוני: לו אני לא דואגת, היא אמרה. אני דואגת לכל הילדים הממושמעים שלא מורדים במסגרת. 

      אהבתי

      1. כמוני כמו המנהלת , גם אני חיבבתי תמיד את המתפרצים ותומכת דוקא בשקטים , לא ’נהנית’ מהשקט המבורך , אלא להיפך נותנת להם כלים להתבלט

        אהבתי

  9. מצחיק. בדיוק הבוקר קרה משהו מסוג זה שחשבתי לכתוב על זה פוסט…
    אז אומר לך שכבר ראיתי מיילים שנשלחו בטעות ומי שעמד מאחוריהן דאג שהם יפתחו לי כג’יבריש. אחד שהספקתי לקרוא, הפך לאחר מכן לג’יבריש והצטערתי שלא צילמתי אותו לפני כן. טכנית אני לא יודע איך הם עושים זאת, אבל אני מניח שזהו כלי בדואר אירגוני. 
    והזכרת לי שבוועדת קידום, יו"ר הוועדה עצמו הקריא לי שלא לפרוטוקול את הפרוטוקול ומי נגד מי. חחחחחח. כנאמר, מלאכתם של צדיקים נעשית על ידי אחרים. 
    אגב אצלנו כל השיחות מכל שלוחות האוניברסיטה אינן ניתנות לזיהוי. כולן מראות על הצג מספר אחד.

    אהבתי

    1. מעניין הג’יבריש. לא שמעתי על זה, ואם זו אופציה אמיתית זה צריך להיות הרבה יותר מוכר. יש הרבה אנשים ששולחים מייל בטעות או שסתם מתחרטים על הדברים אחר כך והיו שמחים לאופציה כזו. והדהמת עם היו"ר שהקריא לך את הפרוטוקול . 
      מה הוא ניסה להשיג או להוכיח לך?

      אהבתי

      1. כנראה אופציית הג’בריש אינה מיועדת לכולם, אבל נתקלתי בזה במיילים שנשלחו ’בטעות’ על ידי השלטונות הגבוהים ביותר. לכן, זה כנראה לא זמין ל’עמך’.
        ולגבי שאלתך – רצה האיש שאדע על מעללי כמה ’נשמות טובות’. מודיעין זה כוח ותמיד היה הצד החזק שלי. תמיד טוב לדעת מי מ’החברים’ שלך תוקע לך סכין מאחורי הגב. החוכמה היא לדעת להבליג עם הידע הזה, כי בתחבולה תעשה לך מלחמה.

        אהבתי

  10. הכי להסתכל, תמיד עדיף בעיני לדעת על פני לא לדעת. אם לא יודעים שלא יודעים, זה עוד מילא, אבל לא לדעת כשיודעים שלא יודעים…
    בקיצור, טוב שהתגלה לך התוכן במקרה ושלא נאלצת לעשות החלטות מוסריות קשות מידי.
    אני הייתי קוראת, בודאות.
    מקווה שמדובר בדברים טובים ומשמחים

    אהבתי

    1. הנה מישהי שמבינה אותי לגמרי . באמת מזל שלא נאלצתי להחליט בעצמי. הייתי אוכלת את עצמי כך או כך. אני גרועה בדברים האפורים האלה כשאין גבולות מוסריים ברורים בעיני. וגם אני לגמרי בעד ידיעה מלאה. תמיד. 

      אהבתי

  11. זה לא פייר, את מקבלת את כל המיילים המענינים 
    ואני מקבל רק חשבונות חודשיים לתשלום
    ובקשה לעזרה מאיזה נסיך ניגרי שאף פעם
     לא כותב לי בחזרה תודה על הכסף שאני שולח לו…
    🙂

    אהבתי

  12. אכן דילמה :להציץ במייל או לא להציץ ההבטחה שנתת לא רלוונטית ,כי היא הייתה תחת לחץ (כמו הודעה תחת לחץ)ואולי עדיף לא להסתכל בכתוב במייל ?!לפעמים מה שלא יודעים -לא כואב. 

    מה שבטוח הגדרת יפה את המזכירה ועוד החמאת לה אכן מטו..

    אהבתי

  13. אם היא לא היתה מבקשת, היית קוראת ללא ספק. לכן לקחה את הצ’אנס ובקשה, אולי בכך הקטינה את הסיכויים בחמישים אחוזים. כנראה שטעויות אינן קורות סתם. 

    אהבתי

  14. לא יודעת למה, אבל הרבה פעמים כשאני קוראת את חוויותיך מהעולם האקדמי, אני מרגישה כאילו את חיה במין הארי פוטר כזה. וועדות סודיות, קבוצות מפגש, תככים, כהנת גדולה וכו’. ובקשר למייל, מחוויות כאלה, אני למדתי שפשוט עדיף לא לדעת דברים שאתה לא אמור לדעת.. גם אם הם קשורים אליך. 

    אהבתי

    1. מאיפה לדעתך ג’י קי רןלינג לקחה את הסיפורים האלה? פעם השתתפתי בארוחת ערב באוניברסיטת קיימברידג’ וזה היה בדיוק זה, כולל קוד לבוש וישיבה סביב שולחן עגול בחדר סתרים 🙂
      ואני תמיד צריכה לדעת. גם אם זה יאכל אותי אחר כך. 

      אהבתי

  15. מקווה שהודית ליקום שהחליט בעבורך 😉
    אצלנו זה קורה על בסיס שבועי, כבר היה לנו מיל שנשלח ברשימת תפוצה ומישהו שהגיב לכותבת המייל המקורי בהצעה לדייט (!), רק ששלח לכל רשימת התפוצה של חברי הסגל באוניברסיטה. רק בשבועיים האחרונים המזכירה שלחה פעמיים קבצים עם פרטי משכורת של עובדים במחלקה, והכי נורא – הדיקאן שלח לכוווול הפקולטה מייל שהתכוון לשלוח לחברי ועדה מצומצמת, ומאחר ונתפס כבר כתב לכולם הסבר על המייל שלא היה מיועד אליהם (את התגובה שלו מצאתי הכי ריאלסטית אבל הוא כנראה היחיד שהיתה לו פריבלגיה להגיב ככה). אני בספק אם המזכירה היתה כה מחושבת, בטח רק נלחצה למוות.
    והנה משהו שבטח תהני לקרוא באותו הקשר על מה שכולם יודעים לעומת מה שכולם יודעים שכולם יודעים – <a href=https://www.scottaaronson.com/blog/?p=2410https://www.scottaaronson.com/blog/?p=2410<br />

    אהבתי

    1. אכן, כשראיתי את מה שלא הייתי צריכה לראות בלי להפר את ההבטחה היתה תחושה של הקלה. אם יש פונקציה שאני מתעבת זה ’השב לכולם’ במייל. בכל פעם שמודיעים אצלנו למשל על קבלת פרס או קידום בתפוצת החוג יש תגובות ב’השב לכולם’. יש לחץ פיזי מתון להוסיף את הברכה שלך, אבל אני ממש מתעבת את הפומביות הזו. אם כבר אני שולחת את הברכה באופן אישי, ובפעם האחרונה גם קיבלתי תגובה שהדהדה את המחשבות שלי בעניין מהמבורך. גם הוא, מסתבר שונא את התגובות הפאבלוביות הפומביות הללו.
      כמה פתטי זה להזמין מישהי לדייט בתפוצת נאטו? מקווה למענו שהיא נענתה בחיוב, כי אין דבר מביך יותר מסירוב שכולם יודעים עליו (ואיזה קטע שהפנית אותי למאמר הזה. בדיוק היום קראתי כאן פוסט שעוסק באינדוקציה של בלוגר צעיר שמשתעשע במתמטיקה והסתברות. מה ההסתברות שאני, שמעולם לא שמעתי על הדברים האלה, אקרא לגמרי במקרה שני אנשים שונים באותו עניין ממש?)

      אהבתי

  16. לא יודעת מה הייתי עושה
    קשה לעמוד בפיתוי…
    צפיתי לתמונה אחרת בסוף הפוסט משום מה
    תמונה נהדרת , לי היא משדרת תמימות ורוגע

    אהבתי

    1. גם בתור תלמידה שנאתי את ’מבחני הכבוד’ האלה, שהמורות היו פתאום שולפות. יש מערכת היררכית. התפקיד של המורים זה להשגיח שלא נעתיק. מה פתאום שהם יחזירו את הכדור למגרש שלנו, התלמידים, ויהפכו את זה לעניין של כבוד? זה היה נראה לי לא הוגן, באופן אבסורדי משהו. 
      והתמונה באמת קודם כל יפה מאוד. הזכירה לי את המשפט ’עוף השמים יוליך את הקול’ .

      אהבתי

  17. אני חושבת שרוב בני האדם היו מציצים, כפי שכתבת על גן עדן. אני הייתי מציצה. אולי הייתי שונאת את עצמי על שאני כזאת, אבל לא הייתי מסוגלת שלא להציץ…ואיזה כיף לך שבסופו של דבר יכולת להיות שלמה עם עצמך…

    אהבתי

  18. אפשר להדחיק מיילים כאלה רק אם באמת לא אכפת לך. אולי נזיר בודהיסטי כזה היה מסוגל להדחיק.. או כל אדם רגיל שהמייל לא באמת מעניין אותו. במקרה שלך הפיתוי היה קשה מידי. יותר קשה מעץ הדעת בעיני.. יש פרשנות שאלוהים התכוון לתת להם לאכול מהעץ בשבת, אבל הם הקדימו ואכלו כבר בשישי או משהו. אם זה נכון אז חבל שהוא לא אמר להם, ואם זה בכוונה כדי לבחון אותם אז כל מה שכתבת בפוסט. אפשר ללמוד מהפרשנות הזאת שכדאי להיות ברורים עם אחרים כדי למנוע אי הבנות… אבל זה כבר פחות קשור לפוסט שלך.

    הצחיק אותי שהיא חסכה לך את ההתלבטות בסוף |חיוךרחב| למרות שכמו שכתבו מעלי היתה לה סיבה טובה לשרשר את זה, אין אפשרות לשלוח את זה בלי התוכן של המייל עצמו? או שזה באמת היה בלי התוכן ורק עם רשימת נמענים? אם זאת רק רשימת נמענים אז הכל בסדר. 
    יש בעיות שטיוח זה הפתרון האמיתי שלהן… אם ככה המערכת כולה עובדת אז במקום להסתבך ולשנות דברים מהקרביים ולהסתכן בהשלכות ארוכות טווח, אפשר לעשות עיקוף קליל ולהמשיך הלאה. במיוחד אם זאת מערכת ותיקה מאוד שעובדת טוב ויש לה לקוחות מבוססים אז זה לא הזמן לכאלה בלגנים. 
    אם זה עובד – לא נוגעים!

    אהבתי

    1. באקדמיה כמו באקדמיה, זה עובד אבל כבד כבד כבד. הכל בירוקרטיה וזו מטבעה רק מתרבה ולא מתמעטת. אבל באמת שהבעיה הספציפית הזו לא גרמה נזק אמיתי, וטיוח זה מן הסתם הפתרון הכי מתאים לה. ואשר אלי, כמו שאמרת. אני ממש לא נזיר בודהיסטי 

      אהבתי

  19. הייתי לפני שנה בסיטואציה עם כמה קווי דמיון לזו שלך. באורח מקרה התברר לי שבחורה שיצאתי איתה כחצי שנה לפני כן, ועדיין אהבתי באותם ימים, השאירה את הטאבלט שלי עם חשבון הפייסבוק שלה פתוח בפניי.

    קראתי את השיחות שלה ללא רחם.

    אהבתי

  20. כשהייתי בטירונות אחרי אי אילו נקיפות מצפון קלות בלבד פתחתי את הדף המקופל שמצאתי זרוק בשטח ושהעריך את היכולות המקצועיות של כל אחד מאיתנו בסיכום קצר בן שורה.
    הרווח פשוט היה גדול מדי.
    וזה כלום לעומת הרווח שלך.

    אהבתי

  21. פיתוי או לא, אני הייתי פותח.
    נשלח בטעות, הטעות של מישהו אחר.
    אני חושב תמיד שאם לא היו מתקשרים או שולחים הודעה או לא הייתי רואה את זה. אז הייתי פותח. כמו שאמרו הגשש "אז בוא נניח" שלא פתחתי את זה…
    ובלי קשר אם היא משרשרת גם את המייל של לא לפתוח, מגיעה לה כפליים לפתוח את המייל.

    אהבתי

  22. בכל מערכות המייל (גם של מייקרוסופט וגם לוטוס נוטס) אפשר לבקש למחוק מייל שנשלח בטעות כל עוד הוא לא נפתח! (רק בגוגל זה בעייתי קצת, וקשה לי להאמין שהאוניברסיטה בה את עובדת משתמשת בשירותים של גוגל לצרכי דוא"ל).

    הקטע שהיא שירשרה את אותו מייל למייל בו היא כתבה לך לא לפתוח את ההודעה, זה היה השיא (שהצחיק אותי ממש)
    נו טוב, לפעמים יש אנשים שלא חושבים… מספיק

    אהבתי

    1. סודות המקצוע! לא הייתי מתפלאת בכלל אם היה מתברר שהאוניברסיטה שלי משתמשת בגוגל למייל (ג’ימייל זה בטוח). אם יש דרך עקומה לעשות משהו, סמכי עליהם שהם יבחרו בה. אני חושבת שזה צריך להיות פונקציה פשוטה שכולם מכירים. לטעות זה אנושי, ואם יש דרך לכסות את העקבות היא צריכה להיות פתוחה לכולם. כך זה בווטסאפ עכשיו, ואני עוד זוכרת את הויכוח שהיה אם צריך להכניס את הפונקציה הזו שמוחקת הודעות לפני שהצד השני פתח אותן. 

      אהבתי

      1. לא ממש מקצוע, פשוט שימוש בסיסי בoutlook
        בכל זאת זה סוג של כלי עבודה שרוב האנשים כן משתמשים בו (בעבודה)

        ולגבי ג’ימייל, אני לא מתכוונת לגרסה החינמית, אלא זאת שיש לארגונים (כך שהכתובת אחרי ה@ היא עם שם הארגון ולא gmail.com)
        וזה עושה בעיות בעבודה עם outlook (בעיות סנכרון כאלה ואחרות)

        נראה לי לא מקצועי שארגון מכובד כמו אוניברסיטה לא יקצה לאנשים שעובדים שם כתובת מייל של הארגון.

        חוץ מזה מניסיון כל שירותי המייל בענן (כמו של גוגל למשל, אבל לא רק) זה לא משתלם לטווח הארוך כי משלמים על זה פר חודש. כשאת קונה שרת ומערכת דוא"ל את משלמת על הברזלים והרישוי של התוכנה ולרישיון אין תוקף (הוא נשאר לך לנצח לצורך העניין)
        ארגונים קטנים כן ישתמשו בזה, כי עלות של רכישת שרת+תוכנה+רישוי+תחזוקה של זה יוצא לרוב יקר מדיי

        ולגבי וואטסאפ, הלוואי והייתה אופציה למחיקת הודעות וגם לעריכה

        אהבתי

          1. בוואטסאפ את יכולה למחוק תמיד הודעה ששלחת
            אבל זה לא אומר שהיא לא תגיע למי ששלחת אותה
            לא ידוע לי על אופציה כזאת (לבטל הודעה שנשלחה כך שהצד השני לא יקבל אותה)

            אהבתי

  23. תוך כדי קריאה חשבתי זה מה יקרה בסוף משאירים המייל סגור ואז ראה זה פלא יום בהיר 1 הוא נפתח בטעות
    נכון אם אלוהים אומר לא לאכול מעץ הדעת … 
    ראיתי פעם ניסוי עם ילדים בערוץ 8 , אמרו להם רק בדבר 1 לא לגעת , כמובן שנגעו והסתירו (צפו בכל במראה דו כיוונית)
    קורותת טעיויות במייל , הרבה , פאשלות למכביר , היד קלה על המקלדת

    אהבתי

  24. נראה לי מלחיץ לעמוד בסיטואציה, אבל המכתב השני שלה עזר לך להחליט… מאוד מצחיק.

    אני גם מחכה למכתבים שיחזרו וועדה שתחליט. אני לא יודעת אם הייתי רוצה לדעת מי יושב ומי כותב, מחשש להפגע. שיהיה בהצלחה ורק בשורות טובות ומהר! 🙂

    אהבתי

    1. הו, המון בהצלחה! זה תהליך שנגמר בסופו של דבר, אבל בדרך מוציאים לך את הנשמה בפינצטה, טיפין טיפין. בדיעבד, יש אנשים שנחשפים. אלה שהיו בעדך, מן הסתם. 

      אהבתי

      1. יצא לי שאמרו לי אנשים שהיו שופטים של מאמרים או גרנטים שלי, באמת בדרך כלל אלו שהעבירו ביקורת בונה ואוהדת.

        אלו מכתבים מאוד כבדים? חבר וקוליגה ביקש ממני לכתוב מכתב המלצה למשרה באקדמיה. פעם ראשונה שאני כותבת ואני לוקחת את זה מאוד ברצינות. אני ממש רוצה להקדיש לזה יום שלם. כנראה גם לכתוב מכתב בקשר לקביעות של מישהו זאת משימה לא קלה שדורשת זמן.

        אהבתי

        1. כן. יש אנשים שיודעים לעשות את זה היטב, וכותבים מסה קטנה, לפעמים של כמה עמודים, וכשזה בא ממישהו עם שם זה בהחלט עושה רושם. מצד שני, בעיקר צריך לוודא שזה לא יגרום נזק. כי בענייני מכתבי המלצה זה בעיקר אמנות הקריאה בין השורות, ואם הטון לא מספיק גבוה, או יש הסתייגות, מי שקורא את זה יכניס אולי בין השורות הרבה יותר ממה שבאמת יש (או אין) שם. 

          אהבתי

          1. לי עדיין אין את השם הזה. התפלאתי שהוא ביקש מאחר והוא מחפש בארה"ב, אבל הוא אמר שמהתייעצות עם פרופסור שעודד אותו להגיש בקשה באחת האונבירסטאות הוא הבין שעדיף מכתב ממישהו שבאמת מכיר ומעריך את העבודה שלו מאשר שמות גדולים שכותבים מכתב כללי. אני צריכה לכתוב שידבר בעד עצמו, בלי שם גדול מאחוריו. בקשר לבין השורות – אני חושבת שזה באמת טריקי, הרי אין אדם מושלם, וכשנמנעים מלכתוב דברים שליליים או לציין חולשות בתחומים מסויימים אפשר להבין את זה כביקורת, אז מה עדיף? להתייחס לחולשה במפורש אבל להגיד שהיא באה עם חוזק אחר או לא להגיד כלום ואז זה ישתמע בין השורות?

            אהבתי

            1. אני מניחה שזה תלוי הקשר. אי מעדיפה לא לכתוב כלום, אחרת זה הדבר הכי בולט שאותו יזכרו מכל המכתב. אלא אם כן זו בעיה של ממש ואת לא יכולה להתעלם ממנה. אני מניחה שאם זה היה המצב לא היית מסכימה לכתוב עבורו המלצה בכלל. 

              אהבתי

            2. תודה על העיצה. מדהים איך אנחנו מתמקדים בשלילי בלי להתכוון לזה אפילו. כמו שכתבת – קוראים את המכתב כדי לחפש מה לא טוב. יש לי שלושה מכתבי המלצה לדוגמא והם נוטפי תשבוחות אבל לא מאוד מסודרים וקצת קשים לקריאה. כאילו לא ממש הקלו על הקורא. אני חושבת שחשוב שהמכתב יהיה מסודר ועם קו ברור, לא? כמו מאמר טוב.

              אהבתי

            3. בודאי כבר כתבת, אבל ודאי. לדעתי תמיד כתיבה מטרתית (בניגוד ליצירתית, נניח) צריכה להיות ברורה וקלה ל’עין’ של הקורא. אחרת המטרה קצת הולכת לאיבוד – הוא משקיע אנרגיה בניסיון להבין מה רצית במקום בעניין עצמו. 

              אהבתי

      2. החיוך בסוף היה מאד מרגיע. 
        מתח מהסוג הזה זה קשה. אני זוכרת את רגעי הפיתוי הלא קלים כשהעמית לעבודה השאיר את המייל שלו פתוח על המחשב שלי.
        וגם: בימינו זה ספורט, לשחרר הודעה פומבית מגוחכת תחת שם המשתמש של מישהו אחר ולראות מי יקלוט ראשון שמדובר במתיחה, בזיוף. 

        אהבתי

        1. ספורט מוזר מאוד, אבל אני אף פעם לא אהבתי מתיחות, משום סוג. לא מצחיק בעיני. סוג הומור שמתחרה עם הומור בית שימוש, נמוך ומסריח. 
          השארת מייל פתוח של עמית לעבודה על המחשב שלך זה לא בדיוק באותה קטגוריה בעיני. פה היה מדובר על משהו בענייני, ולא כניסה לחייו של מישהו אחר. 

          אהבתי

  25. בסוף גילית בצורה הכי אלגנטית שאפשר. 🙂
    מסכנה המזכירה. זה באמת קורה, לא רק במיילים חסויים כאלו, אלא לפעמים בהודעות. כבר יצא לי כמהפעמים לשמוע על מישהי שצילמה מסך של שיחה עם א, התכוונה לשלוח לב, אבל בטעות שלחה לאותו א. מביך נורא.

    אני לא מסוגלת לעמוד מול תעלומות זהות כאלה. לרוב עושה מחקרים, בדיקות, מעלה השערות ובוחנת אותן בזהירות. חייבת לדעת מי, איפה ומה.

    אהבתי

    1. העכבר המגושם הזה שיכול פתאום להתעכב על כפתור בלתי צפוי, והקלות הבלתי נסבלת של שליחת מידע. פעם היה צריך לכתוב, להכניס למעטפה, לכתוב כתובת ולבייל, וללכת לתיבה ולשלשל. ולהתפלל שיגיע ליעד. מצד שני, פעם גם הטעויות היו הרבה יותר טרגיות: אני חושבת על הסוף של הסרט מנון, החלק השני של ’ז’אן דה פלורט’. אני לא יודעת אם ראית את הסרטים הללו (1986), ולכן לא אספיילר, אבל יש שם טוויסט מטורף בסוף שכרוך במכתב שמעולם לא הגיע ליעדו. 

      אהבתי

  26. וואו איזו סיטואציה… אני לא יודעת אם הייתי מצליחה להתאפק.
    כמו תמיד הכתיבה שלך סוחפת, אפשר להרגיש ממש מה עובר לך בראש כאילו זו אני.
    אפשר לשאול אם יש לך טיפים לסטודנטים חדשים באקדמיה?

    אהבתי

    1. לא בטוחה שיש טיפ אוניברסלי שמתאים לכל התחומים, אבל נדמה לי שהכי חשוב לקרוא. לקרוא כמה שיותר על התחום, בין אם על פי מה שהמרצים דורשים, וגם מעבר. אה, וגם לשמוע כמה שיותר מרצים. כל אחד מביא את נקודת המבט שלו והגישה שלו, וחשוב לשמוע כמה שיותר כדי לדעת מה ’עושה’ לך את זה. 

      אהבתי

  27. אני בהחלט לא הייתי פותחת… יש דברים שמה שלא יודעים, לא פוגע. אם אומרים לי שאני לא צריכה לדעת את זה אז אני באמת לא רוצה לדעת את זה…
    הזוי שבסופו של דבר היא גם ככה הפילה את הסוד הזה עליך. משהו במה שהיא עשתה מריח מוזר.

    אהבתי

    1. כן. לא ברור אם נלחצה או שהיה כאן תכנון מראש כששלחה את מייל ה’תמחקי’ עם השרשור. שמחה לשמוע שיש כאלה שלא היו פותחים.  מהתגובות עד עכשיו עולה שהרוב היו פותחים. 

      אהבתי

      1. זה אפילו פחות עניין של מצפון כמו שזה עניין של כאב ראש. להפיל על מישהו סוד זה כמו להפיל עליו סלע שהוא יצטרך לסחוב לנצח…

        אהבתי

  28. אני גם חושבת שלא הייתי פותחת, אבל אי אפשר לדעת אלא במבחן המציאות…
    יתכן שכל המכותבים למייל (אם היו כאלו) ראו שהיא כיתבה אותך ולכן היה לה חשוב שיראו שהיא גם ביקשה ממך למחוק. אולי בגלל זה הוא ביקש לדבר איתך שלא בצורה רישמית… מי יודע.

    ב Gmail>>גלגל שיניים>>General>>
    Settings>>שדה חמישי מלמעלה  – יש אפשרות להגדיר Delay למשלוח מייל של עד 30 שניות.

    אהבתי

    1. עצם זה שאת חושבת שלא היית פותחת כבר מעיד רבות. חשבתי על זה כשפנה אלי. קשה לדעת כי הוא כזה שאני יכולה בהחלט לראות אותו פונה אלי גם בלי שום סיפור רקע. ואני תוהה לגבי ההשהיה. קצת כמו לכוון את השעון חמש דקות קדימה. לרמות את עצמך. זה אפקטיבי?

      אהבתי

      1. עוד לא יצא לי לבטל משהו שנשלח, בדר"כ קולטים שנייה אחרי ששולחים. והיו לי פשלות בעבר… (מסוג מה שהמזכירה עשתה… זה מתרחש כאשר הכל over loaded ולכן סידרתי את ההגדרות ככה, אחרי מעשה).
        ההמצאה הכי גדולה היא undo או ctrl+z בעיני. תארי לך שיכולנו לקחת את הדברים שלנו חזרה באמת… חודש הסליחות היה הרבה יותר קל.. 🙂 

        אהבתי

        1. הרבה יהודים מאוד נמשכים לפתרון הקתולי: תא וי00דוי אפל, פריקה וסליחה ומחילה גם על החטאים הנוראים ביותר. אבל ההגיון של הימים הנוראים – שעל חטאים שבין אדם לחברו יום הכיפורים אינו מכפר – הרבה יותר משכנע.

          אהבתי

          1. הרבה יהודים?
            למה את מתכוונת? שמחפשים את הסליחה השיטחית?
            היא לא שווה כלום אילולא נעשה שם בפנים תהליך אמיתי של הבנה.. בתוכנו.
            אני ממש מצטערת אם אני פוגעת במישהו..זה יושב בתוכי כמו רעל כשזה קורה ואני משתדלת בכל כוחי שזה לא יקרה.
            שבוע מבורך מניפונת }{

            אהבתי

            1.  זה לא חדש שאנשים מחפשים קיצורי דרך ופיקס מהיר. ברור שתהליך אמיתי של חרטה קשה יותר והרבה יותר רציני. ואת צודקת לגבי הרעל. זה כבד. 

              אהבתי

  29. יושבת לי במלון במטסומוטו ומתפקעת מצחוק. מילא ההתלבטות האנושית הנצחית בין הדבר המוסרי לבין היצר הטבעי….אבל לשרשר במכתב ה"בבקשה למחוק" את הפרי האסור …😂 זה כבר מוגזם. יש לי אגב תוכנה במחשב שיודעת לומר לי עבור כל מייל כשהוא נפתח 😉 ועל ידי מי. לפחות עמדת במילתך לחברת הועדה ולא פתחת את המייל המקורי 😋 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s