כנסו, כנסו* (*שיבוש מכוון)

כנסו רגע איתי ללב הסערה. בכוונה איני אומרת 'עין הסערה' כי שם שקט, ושקט
לא היה בסערה הזו כלל. נדלג על המבט החיצוני המנתח, ועל ההיסטוריה שבלעדיה שום דבר
אינו מובן, על התובנות שעוד יעלו בהמשך וההשלכות שעוד אין לשערן.😎

יודעים איך זה כשאייטם שאתם מבינים בו דבר או שניים עולה לחדשות וכולם
דנים בו? מכיוון שאת מבינה בו את רואה את הפערים, את ההטיות, את השקרים. כשמדברים
על משהו שאתם לא מבינים בו קיימת נטייה לקבל את הדברים כלשונם. הפעם את יודעת
בדיוק במה מדובר, ואת מנידה את הראש באי אמון: זה לא נכון! וגם זה לא! וזה נכון רק
חלקית, וחצי אמת גרועה משקר שלם. ובכלל, בתגובות הנזעמות, הנזעקות, המאשימות
והמכפישות כל מה שאמרת קיבל טוויסט אחר, ובתחילה יש תחושה של הרמת גבות משועשעת:
איך אתם כותבים בפסקנות כזו על דבר שאתם לא יודעים עליו דבר? זה כל כך מופלא
ומדהים ומצמרר, הכוח הזה של תקשורת ההמונים, מחריד ומזעזע. ויש בזה גם קצת שעשוע מהסוג של קפיצת באנג'י, כי את מרגישה שטלטלת את כלוב הנמר, וכעת הוא מסתובב חסר שקט במבט עצבני בין הסורגים, ואת פתאום מרגישה חשופה ורעודה.

התקשורת לועסת אותך, מוצצת את לשדך, ויורקת אותך הצידה כמו גוש טבק
רטוב. את מתמסרת כי יש לך מטרות משלך שאת רוצה לקדם, ואולי עוד תצליחי בהמשך, אבל
בינתיים את מגלה שאת לא באמת יודעת איך זה מתחיל, ודאי שלא לאן זה ממשיך, כמו
סוסים דוהרים שאת נותנת מכה באחוריהם ומיד מאבדת עליהם את השליטה. אנשים שלא
מכירים אותך יכולים לכתוב עליך הכל. הסיפור כבר כתוב אצלם בראש על פסקאותיו ותגיו,
המגרות נפתחו, ואת משתבצת להם בתמונת העולם שלהם בדיוק במקום שבו הם חושבים לשים אותך.

ברשתות החברתיות את לא קיימת, למזלך. את לא רואה את קיתונות הרפש
והעיוותים ששופכים אנשים שאת לא מכירה עליך, על החברים שלך, על הוריך. הבת שלך
קוראת ונחרדת, אחותך הגדולה שולחת ווטסאפ תוהה, מבקשת ממך שהיא תגיב בשמך. את
מסרבת. ברור לך שזה לא יזיז שום דבר לאף אחד ממילא, הם כבר בטוחים שהם יודעים הכל.
את רואה אותם אוספים עצים, האש כבר בוערת, מבחינתם כל מה שנותר זה לתפוס את המכשפה ולהעלות אותה למוקד, ואף אחד לא ישכנע אותם אחרת.

בתוך כל נחשול הרפש את נשארת יחסית יבשה. הודעות התמיכה מגיעות מסטודנטים
שמבטיחים לך שהם נלחמים עבורך במלחמה שאת מסרבת להשתתף בה. הן מחממות את הלב, ואת רושמת 'נוט טו סלף' כמה זה חשוב להגיד גם את מה שנראה מובן מאליו. אנשים שלא פגשת
זמן רב פתאום מתקשרים, עם מילה טובה, ואולי גם עם ניסיון לברר מה עומד מאחורי הדברים.

בכל זאת את לא לגמרי אוטיסטית או חיה בבועה, ואת כן קוראת את התגובות
שנכתבו במדיה הרגילה, ולא ברשתות. זה שטויות, הרי, ואת יודעת למה לצפות, וכן, זה
עדיין משעשע. ואז זה מגיע. באתר כלשהו עם תגובות צפויות הזויות כל כך שאני מרגישה
שהיה ראוי לכתוב כאן פרק עם תובנות על תקשורת המונים, עולה תגובה שפוגעת באמת. כבר
לא חצים חסרי כיוון שעפים לכל עבר, אלא חץ מורעל מונחה מטרה שמכוון אלי ישירות.
הפעם אני בהלם. אני קוראת את התגובה, את התגובה לתגובה ואת התגובה של המגיב הראשון
שוב. אני מנענעת בראש באי אמון. זה לא נראה כמו הטרלה רגילה. זה מישהו עם טינה
עמוקה ואישית כלפי, פגוע ביותר, שכותב דברים לא נכונים שנראים כמו אמת, מצטט דברים
שמעולם לא אמרתי, מלכלך ומפחית ומפחיד בו זמנית. אני המטרה, גלויה, בשמי, בתפקידי,
בכל המידע שניתן לדלות עלי. הוא עם כינוי פיקטיבי כמובן, שמאחוריו הוא יורה בי את
חציו הרעילים, מתיימר לחשוף פרטים של 'אחד שיודע', ואיש אינו יכול לדעת שכל מה
שהוא כותב שקרי. יש בזה כל כך הרבה רוע, ולא רוע גנרי רגיל, שאני מרגישה חסרת
אוויר ומתקשה לנשום.

למרות שאני מנסה לנער את העניין מעלי, מים על פני נוצות, קשה לי. בלילה אני מהפכת בראשי ופתאום מתחברות לי הנקודות: ראשי התיבות של השם הפיקטיבי מסתדרות לי עם שם כלשהו, עם פנים מסוימים, של מי שהיה עשוי לכתוב את הדברים הרעילים וההזויים הללו. אני קמה בבוקר ודנה בדברים עם השותף. מזכירה את האיש, מתארת איך הדברים קרו. קוראת מחדש את התגובה, כן הוא, לא הוא. זה טיבו של רעל, שהוא מתפשט ומזהם את סביבתו. איך להכיל אותו. איך אוכל לראות את פני האיש הזה עכשיו אם זה הוא, ומה אם זה לא באמת הוא.

אני יודעת שלא אוכל להמשיך הלאה אם לא אדע בוודאות אם זה הוא או לא. אז
אני מגיבה לתגובה בשם בדוי. בתוך התגובה אני מחדירה רמזים, ומהם רק האיש הזה בלבד,
החשוד שלי, רק הוא ידע שעליתי עליו. והבוקר אני בודקת את התגובות, ומוצאת שהמכפיש
הגיב לדברים שלי. מהתגובה הקלולסית שלו ברור לי כעת שהחשד שלי היה שגוי. זה כנראה
באמת טרול מתוחכם, למרות שזה אוקסימורון. מים על פני הנוצות. אני מגלה פתאום שאני
שוב נושמת.

Adolph Gottlieb, Blues, 1962

82 תגובות בנושא “כנסו, כנסו* (*שיבוש מכוון)

  1. זה תמיד ככה בתקשורת, למרות שלפעמים היא ממש שקופה וקשה להאמין לה בכל מקרה. בגלל זה הפסקתי לצרוך אתרי חדשות ואני צורכת אקטואליה דרך.. דרך פייסבוק… זה רק גרוע יותר? 

    אני מניחה שאלה חדשות יותר נישתיות כי לא שמעתי על משהו שיכול להיות קשור אלייך (או שזה כי אני מנותקת מהעולם). 
    יפה לך לקבל הכל בקור רוח שכזה, במקומך בטח הייתי מתחפרת מתחת לשמיכה עד שהעולם ישכח.

    אהבתי

    1. בראש אנחנו יודעים זאת היטב. ובכל זאת לא ממש מפנימים,  כי המשמעות היא שאי אפשר להאמין לשום דבר ואיכשהו זו ידיעה מבעיתה למדי. אז מדחיקים. ורק כשזה הופך אישי זה מכה בנו בעוצמה של הוריקן מפותח.  להתחפר מתחת לשמיכה לא אופציה בחום הזה, אבל בהחלט שקלתי להשאר מתחת לסדין. 

      אהבתי

  2. נזכרתי מה רציתי לספר בתגובה הקודמת! 
    בקצרה: גם לא נעים להיות חשוד.
    באריכות: נפתחה קבוצת וואצפ של הורי הגן בלי הצוות כדי להתארגן לקנות להן מתנות יחד. היו שם קצת ריכולים וליכלוכים שהשתתפו בהם אולי 5 אמהות, לאחת מהן גם קוראים תמר. מן הסתם זה הגיע לגננת (פעם אמא שלי ראתה מי החפרפרת כשהיא באה לאסוף את הילד מהגן, אבל היא לא מכירה אותה בכל מקרה אז זה לא באמת משנה). בקבוצה עם הצוות הגננת הקליטה הודעה עניינית וזהו, אבל אח"כ היה נדמה לי שהיא מסתכלת עלי בחשדנות ופחות ידידותית מפעם. זה עבר תוך כמה ימים ואולי היה רק בראש שלי, לא יודעת.
    אני ביישנית ולא מהאמהות החנפניות ואני מפחדת שמתישהו אשלם על זה ._."

    אהבתי

    1. זו אכן תחושה לא נעימה. יודעת מה, גם לחשוד לא נעים. באמת שזה רעל, ויוצר זיהום רעלי. כל מערכת היחסים שבין החושד לנחשדים מזדהמת. 

      אהבתי

  3. מעטות הפעמים שאני קוראת פוסט והוא כמו חצים ככה נכנס ישירות ללב ומעלה דמעות. ההזדהות שלי איתך עמוקה. על מישהו קרוב מאוד אלי, נכתב גם לאחרונה פוסט שרץ ברשתות ובטלווזיה וזוכה להלולים ושבחים, מלא שקרים. אני יושבת מהצד, יודעת את השקר והידיים מתות להקליד תגובות יודעות דבר,  לכל הבטוחים "שיודעים הכל", אבל לא עושה זאת כי התבקשתי שלא. כבר כמה ימים מחפשת איך לכתוב על זה בבלוג ואת הוצאת הרבה מהתחושות בכתב. אז דבר ראשון תודה דבר שני, שולחת חיזוקים גדולים והלוואי הייתי יכולה ללמוד ממך ומהאדם הקרוב אלי, לשתוק ולא לקחת ללב או להגיב למתלהמים חסרי ידע. שמחה שאותו מגיב פלוני הוא לא האדם החשוד ומקווה שהסערה תחלוף ללא הרבה שאריות… ובכלל מקווה שכבני אדם,נלמד איך להתנהל בתוך תקשורת ההמונים הזו ונבין שלא כל פציית פה של אדם מתוסכל היא סיבה לפתיחה של חגיגות. 

    אהבתי

    1. התגובה שלך מרגשת ו. אני יכולה להציע לך בכל זאת לדבר על זה עם אדם קרוב ודיסקרטי. זה יושב בפנים ותוסס, וצריך לנקז את כל התחושות האלה. או לפחות לתת להן לנשום, לאוורר קצת את הנפש, שלא להחנק מהגודש. אז למצוא חבר.ה שאפשר לסמוך עליהם ולשתף. ואולי גם לכתוב. זה מה שניסיתי לעשות כאן: לכתוב בלי להכנס לפרטים; להשאר ברובד של התחושות בלבד. 

      אהבתי

  4. "איך אתם כותבים בפסקנות כזו על דבר שאתם לא יודעים עליו דבר?" –
    את זה הייתי יכולה לתלות על המקרר.  או לשים כמוטו בבלוג.  והם עושים את זה כל הזמן,  אגב,  בכל דבר ועניין.

    אהבתי את עין הסערה בציור.  כלומר,  אני חושבת שזה מה שהיא 🙂

    חזקי ואמצי!  

    אהבתי

    1. כן, כל הזמן. צריך רק לזכור את (ואת הרבה פעמים מזכירה). אולי עין הסערה, ומתחת "קשקוש" – תגובה להרבה דברים שמתפרסמים היום, שמבטאת חוסר אונים וכעס לא קטן.

      אהבתי

  5. כעת אני מבין מדוע הפוסט האחרון שלי על מגיבים ותגובות עורר בך כעס כזה, למרות שאינני יודע במה מדובר. מהרמזים שלך – בעניין אקדמי. גם את זה הכרתי, אם כי במנות קטנות ולא בעוצמות כאלו גדולות.
    את ישראבלוג עזבתי בדיוק בגלל החוויה שאת חווית. רק ששם ידעתי בדיוק מי הם ’האלמונים". כי מסתבר לא פעם שעל ראש הגנב בוער הכובע.  משהו שמתכתב עם הניסיון שלך לאמת חשדות.
    חיזקי ואימצי מניפה. 
    החוזקה שלך היא החולשה של האחר.

    אהבתי

    1. קשה לי לחשוב על המצב כמשחק סכום אפס – בעיקר כי בדרך כלל אני מעדיפה מצבים של ווין-ווין, אבל אולי הפעם זו באמת הגדרה נכוה יותר. זוכרת את המהומה שהייתה סביב הבלוג שלך בזמנו, וגם אז תהיתי מה מניע אנשים לעשות זאת והאם הכל מותר בחסות המקלדת. 

      אהבתי

  6. הרשתות החברתיות יכולות להיות מועילות ונחמדות ויכולות להיות הרסביות במידה שלא תתואר. חוויתי את זה כשהגבתי לפוסט בפייסבוק וירו עלי חיצים מרעילים. אחת מהן מוכרת לי. יש משהו לא פייר בנתינת רשות דיבור זהה למי שמבין ולבור גמור. זו טיבה של דמוקרטיה. על כך כבר קבלתי. את צודקת שאת משתדלת להתעלם מהרשתות החברתיות. אבל באמצעי תקשורת אחרים אולי כדאי לשלוח תגובה  מפורטת.    
    חזקי ואמצי!!!

    אהבתי

    1. אני באמת מאושרת שאין לי פייסבוק, אין לי ספק שהייתי צריכה להתמודד עם הצפה של תגובות של אנשים ש"מחפשים" אותי. עכשיו אני חושבת שעדיף לא לקרוא שום תגובות, טוב לא יוצא מזה. מה שכן, על המטרה שלי אני לא  מוותרת. מקווה שאחרי שישככו המים אפשר יהיה לקדם אותה. נראה לי שבדיעבד אני אשמח שכל העסק התעורר, ורק צריך להחזיק מעמד עד אז. לנשום עמוק. 

      אהבתי

  7. מניפה יקרה. אני מנותקת לגמרי מחדשות באשר הן, אבל דווקא ברשתות חברתיות אני פעילה מאוד. זה כנראה עניין של סביבה וחברה, אבל במעגלים הסובבים אותי ראיתי ושמעתי רק תשבוחות, מפי כאלו שיודעים להפריד בין האמת לבין ניסוחים מקוממים שנועדו לגרום לאנשים לשתף כתבות.
    התגובות המרושעות, שאני מניחה שניזונות מהסילוף שלוחץ לאנשים בדיוק על הכפתורים של הבערות והפחד, הן עדות לכך שאת עושה דבר נכון ונחוץ. לדעתי, למרות הפיתוי, אין טעם לקרוא אותן. תחסכי לעצמך את כאב הלב. הן יישטפו במי האינטרנט הזורמים תמידית ובעוד שבוע כבר ישכחו מהן גם אלו שכתבו אותן. 

    אהבתי

    1. התגובה שלך משמחת אותי כי עד עכשיו הרושם שלי היה שזה עורר עניין רק בקרב ציבור מסוים, ושאלה שעליהם מדובר בסופו של דבר פשוט אדישים לגמרי.  אז אם ברשתות התעורר איזשהו באזזז מהסוג שאת מעידה עליו זה כבר מעודד מאוד. אני מרגיש

      ה קצת כמו קול קורא במדבר בכל הסיפור הזה. 

      אהבתי

        1. נחמד לחשוב שאני מהפכנית, אבל אי אפשר לעשות מהפכה לבד, ואני בכלל לא בטוחה שזה כבר לא מאוחר מדי, וכשאני מביטה לאחור אני לא רואה שיש בכלל מישהו שם, ודאי לא גדודים בשטח שנדרשים למהפכה. 

          אהבתי

  8. בעבר התייחסו לחדשות האתמול הכתובות  בעיתון כאל הנייר הזה שבו עוטפים דגים בשוק. כנ"ל !! 

    אמנם  את  בשר ודם אבל לגמרי מעל זה -לא צריך לחפש היכן להסתתר -זה יעבור הרבה יותר מהר ממה שנדמה לך.   
     
    חיזקי ואמצי !

    אהבתי

    1. אני מדמה את עצמי כמי שאוחזת בשור בקרניו במקום להתחבא עד יעבור זעם. אלא שזה דורש המון מיומנות, ויש סיכון של הירמסות. בסופו של דבר לא אכפת לי לשכב על הגדר אם אשיג את מה שאני רוצה. אבל זה עוד לא קרה. 

      אהבתי

  9. כשהייתי בצבא, שירתתי במתקן כליאה בשטחים, גדול ומפורסם. באחד מן הימים הייתה בריחה, כאשר ראיתי את ההודעה של דובר צה"ל והדיווח בתקשורת ראיתי שהכל היה שקרים וחצאי אמיתויות, גרוע מכך היה שאני הייתי אחד מהאנשים שמסר את האינפורמציה לדו"צ. מאז, אני לוקח הכל בערבון מוגבל ביותר, ויודע שחלק שקרים, וחלק פשוט תוצאה של אי-ידיעה. זה נכון לגבי הרוב המוחלט של מה שאנו קוראים בחדשות.

    אגב, שימי לב, כאשר קוראים את העיתונאות הכלכלית, פתאום מצטיירת תמונה לגמרי שונה, הדיווח שם תמיד יותר מדויק ומהימן. הרי זה נועד לאנשים רציניים שצריכים להחליט החלטות שקולות.

    אהבתי

    1. בגלל שאני באה מהאקדמיה ובה כל פסיק וקוצו של יוד חייבים להיות מדויקים ומגובים אני נפעמת מול הצהוב הזה: יש כבר סיפור והכל משרת אותו. נדמה לי שכל אחד שנכווה מהתקשורת נזהר אחר כך בצוננין. אבל מה עם כל היתר?

      אהבתי

      1. חשבי רק על המשבר האפיסטמי שזה מוביל אליו, הרי זה רק טיפה בים, יש סיכוי טוב שאנחנו יודעים הרבה פחות ממה שאנו חושבים, והתקשורת היא המקור העיקרי שלנו בכדי לדעת על המתרחש.

        אהבתי

  10. אני קוראת את זה אחרי שאתמול סיימתי לראות את הסדרה המטלטלת והחשובה גם לנו "המבוגרים" 13 reasons why…
    על פניו סדרת נוער, כשמתעמקים משהו שגם אנחנו בעידן הרשתות חווים או יכולים לחוות ובטח שלא משהו שנשאר רק בין כותלי התיכון. אני שולחת לך חיזוקים ומקווה שהאמת תיצא לאור למרות שמי שיודע אותה אין צורך לשכנע אותו ומי שמאמין בשקרים, מה הטעם בכלל להתעסק אתם. במדינה שלנו כל שבוע יש פצצות והיתרון היחיד בהן הוא שהן מחליפות מהר את הפצצות של שבוע שעבר שהופכות לישנות ולא רלוונטיות בין רגע. את עכשיו במקום שלא תהיי בו בעוד שבוע וזמן כמובן שיעשה את שלו. מאחלת לך שרק תתחזקי מהחוויה כי בסופו של דבר כמה שאנשים לא יעשו דברים או יגידו זה לא באמת אישי אלא מתוך הקונטקסט הפרטי שלהם וזה ממש לא עלייך.

    אהבתי

    1. ראיתי את הסידרה והיא נוגעת בעצב חשוף בכל סוגיית השיימינג והקלות הבלתי נסבלת של התעללות בעידן הרשתות. אגב, במקור  הכתוב לדעתי זה עוד קדם לרשת, (ולכן גם כל עניין הקלטות הפיזיות שנשמר למרות שהסידרה העתיקה את העלילה כמה שנים קדימה) כך שזו ודאי לא תופעה חדשה או תלויית רשת. היא רק הפכה את הכל לקל יותר. אפשר לכתוב תגובות אנונימיות ולהעלות סיפורים נוראיים ואין אחריות או דין וחשבון. אני כבר במקום אחר- עובדה שכתבתי על כך. לא הייתי יכולה לעשות זאת קודם. הכתיבה עוזרת לי גם כן עם הפרספקטיבה. וכמובן התגובות 

      אהבתי

  11. קשה לשמור על השפיות בסיטואציה כזו שנדמה שכל העולם מפנה כלפיך אצבע מאשימה או שופט אותך על סמך שקרים וחצאי אמיתות. אנשים כותבים תגובה בלי לחשוב יותר מדי וממשיכים בקלילות הלאה, בלי להבין כמה כוח יש להם.

    אהבתי

    1. לא כל העולם. אבל בכל מקרה אני מרגישה כמו כדור משחק או פיון בקרב שלא ממש רציתי להשתתף בו. אז גם אם לא אצליח לנווט את זה לכיוון שרציתי אבל אשיג את ליטרת הבשר המטאפורית עבור המטרה שלי דייני. וכן. הקלות האגבית הזו. 

      אהבתי

  12. בדיוק רציתי לכתוב פוסט בנושא האלימות בטוקבקים. איך הפכנו מפורדים ומפוחדים, זה נגד זה, בדיוק כמו שטוב לשליטים שלנו. אבל כשזה נהייה אישי, זה מזעזע יותר. כמו הפעם שכתבו על הפודל שלנו בעיתון שספק הפחיד ילד והוסיפו תמונת רוטווילר. מיד קיבלנו תגובות בסגנון של "צריך להרוג גם את הבעלים של כלב"…

    אהבתי

    1. זוכרת את הסיפור פודל רוטוויילר ההוא. ותכתוב. אדרבה. יש טעם ואפילו צורך לשים את הדברים על השולחן בצורה גלויה ולדבר עליהם מכל מיני זוויות. אולי זה יגרום לאנשים לחשוב קצת על מה שיוצא להם מתוך המקלדת. 

      אהבתי

  13. מניפה יקרה ואהובה, רציתי לכתוב לך שהכלבים נובחים והשיירה עוברת, אבל זה לא בדיוק נכון. בטח לא כשהחיצים מכוונים אלייך אישית.
    מספיק להכנס לתגובות מיזוגניות, מחפצנות של גברים בנוגע לחוק שעבר על הפללת צרכי זנות, כדי להתחלחל מעוצמת השנאה ורעל, גם כשלא מופנים אישית כלפייך (רק אישית מעצם הייותך אישה וזונה בופוטנציה מעצם היותך אשה).
    תחזיקי מעמד, הסערה תחלוף. תשכח, מחר כבר יהיה משהו חדש.
    תאחזי בתגובות האמיתיות של אלה שמכירים ואוהבים אותך.
    חיבוק.

    אהבתי

    1. כן. מסתבר שהרבה אנשים לא חושבים כמונו.  זה יכול היה להיות בסדר גמור אם גם הם היו מקבלים את ריבוי הדעות ולא מנסים לכפות את דעתם שלהם עלינו כאמת נצחית. ונכון שיש דעות שפשוט אינן לגיטימיות כי הן מיזוגניות או גזעניות. הסערה תחלוף. מקווה שמבין ההריסות (ותהיינה הריסות) תוכל גם לצאת איזו טובה. מעין עולם ישן נחריבה 🙂 בכל מקרה מעריכה מאוד את התמיכה כאן. זו אחת הסיבות שכתבתי את הפוסט, למרות התלבטות לא פשוטה. 

      אהבתי

  14. .
    קבלי חיבוק מאחת שחוותה ויודעת בדיוק על מה כתבת.
    היה לנו סיפור שלצערי פורסם מעל כל במה אפשרית, דנו בו ימים ואפילו שבועות וזה מגיע באדוות גם בטווח הארוך.
    צריך לפתח עור של פיל או פשוט להתעלם לגמרי.

    אהבתי

  15. מקללות דורנו ( תמיד היה אבל לא כזה).
    אפשר להתנחם בכך שהמערכת מייצרת שערוריות מופרכות חדשות לבקרים, לבם של רוב האנשים כבר גס בכך והכל נשכח במהרה.
    חזקי, אמצי וצפצפי. 

    אהבתי

  16. נתקלתי לא פעם בתגובות מטורללות של אנשים שהיה נדמה להם שהם מבינים במה מדובר ולא היא.
    אבל זה לא הפריע לאף אחד מהם לגבב תאוריות על גבי תאוריות של משהו שהם חושבים שהם יודעים ובעצם אין להם רבע מושג. אני לא ממש יודע על איזו סערה תקשורתית את מדברת,יש כל כך הרבה סערות בימים האלה שאי אפשר לעקוב אחרי כולן.
    מה שאני יכול לומר שלמדתי בימי חלדי למנן את האינפורמציה שאני קורא ולא לקבל את הדברים כפשוטם ודאי לא להגיב על משהו שאני לא בקי בו או לא בטוח שאני שולט בחומר.
    כך או כך זה ודאי מרגיש לא נעים להיות במרכז של משהו שרוב המגיבים עליו אין להם מושג במה שבאמת קורה
    . קבלי חיבוק חם

    אהבתי

    1. זה שילוב של חוסר ידיעה (נקרא לילד בשמו: בורות) עם אג’נדה מוכנה מראש שאת רק משתבצת בה ומיד צבעו אותך בצבע המתאים לתפיסתם. הכל היה סוג של סבבה עד התגובה הספציפית ההיא שהיתה מרושעת כשם שהיתה שקרית. היא ערערה אותי. למעשה בלעדיה סביר להניח שלא הייתי כותבת כאן דבר. היא דרשה התייחסות ובחינה עצמית. בדיעבד אני צריכה להודות לטרול ההוא 

      אהבתי

  17. הקלות הבלתי נסבלת
    של אלה שמביעים דעה, שמגיבים, שכותבים מה שעולה במוחם,
    שחושבים שמבינים…

    ואת היי חזקה
    ואת בעצם חזקה !
    ( כן, זה מעצבן, מתסכל ואפילו מפחיד)

    אהבתי

    1. יש כאן לקח חשוב לכל אחד, לדעת כמה התמונה המוצגת לנו מוטה וחלקית בכל דבר כמעט, ולנשום עמוק לפני שקובעים בפסקנות כך או אחרת. אני חזקה בעיקר כי אני מקווה שהסערה לא תהיה לשווא, שעצם טלטול המערכת יוביל לשינוי שאני חותרת אליו. 

      אהבתי

  18. כל כך מרושע. אנשים חושבים שיש להם זכות להיות מפלצות כי לא רואים את הפנים המכוערות שלהם מאחורי המסך.
    אני עברתי מקרה כזה כשהוירטואליה רק היתה בחיתוליה וזה עוד לא היה נפוץ כל כך. עד היום אם מחפשים את שמי המלא מוצאים ביוב של מילים שאיזה מישהו החליט לכתוב עלי כי היה בא לו. היום אני מתחרטת שלא נלחמתי על הצדק יותר, שלא השמעתי את קולי, כי כשאני נחשפת לזה מחדש אני לא יכולה שלא לשים לב שבגלל ששתקתי, העובדות היחידות שנראות לעולם הן המילים המעוותות שלו.
    היום נראה לי שהדבר הנכון לעשות הוא להציף בעובדות האמיתיות.

    הלוואי ויכולתי לעזור!!! 3>
    :/
    3>

    אהבתי

    1. חשבתי הרבה על התגובה שלך, מתי. היום דברים נשארים אכן לדראון עולם, וכל מי שעושה חיפוש של השם עולה על אותן פרשות, ואם את מטרה להשמצות רשעיות ומנוולות הן שם לנצח. אני תוהה אם זה משפיע למשל על מעסיקים פוטנציאליים, או איך עוד זה עשוי להזיק, גם שנים ארוכות אחרי. אשר אלי, אני עוד לא סגורה על איך להגיב על כל זה. כמו שאמרתי, אני מנסה למנף את העניין כולו לקדם מטרה מסויימת, ואם זה יצלח כל העסק היה כדאי. יש בהחלט מצב שאגיב בצורה ישירה לפגיעות ולהטרלה. עדיין לא סיימתי את הפרשה. תודה על התמיכה, היא עוזרת וחשובה. 

      אהבתי

  19. אנחנו חיים בעידן בו הכל יוצא לאור, לטוב ולרע, והתקשורת מנסה בכל כוחה להלחם בתחמושת האחרונה שלה. נראה כי העולם עוד יעבור טלטלות רבות עד שיתייצב, עד שתהיה לנו מציאות אחרת לפעול בתוכה.
    זה יכול להרגיש יותר כואב מיריית כדור בחזה, כי זה מתמשך – אבל בסופו של דבר יחלוף, וכן, צריך להיות מסוגל לראות למרחוק כדי להתקיים בכאן ועכשיו.
    איכשהו, תמיד יש את האדם הזה שבנקישת קצות אצבעותיו, ממוטט את עולמנו (גם אם הוא וירטואלי).

    תזכרי מי את.
    }{
    שבת שלום מניפונת.

    אהבתי

    1. תודה, יקרה. יש כאן שני סוגים של תקשורת בסערה הזו: האחת הפורמלית שיצרה אותה, בכוונה ברורה ליצור פרובוקציה, ותוך הסתמכות על עובדות חלקיות והצבתן בתוך נרטיב מוכן מראש. זה אולי לא מפתיע, אבל צהוב מאוד. והשניה, התגובות במדיה החברתית, שסערה בעקבות הפרובוקציה. שם נתקלתי גם בתגובה ההיא שאכן הצליחה לחדור לי מתחת לעור ולערער אותי. שם אני תוהה איך ומה להגיב. בסופו של דבר אני שמחה שזה לא האיש שבו חשדתי. כעת די ברור לי שזה טרול, אפילו מתוחכם. ואת אלה עדיף לא להאכיל.
      היתה שבת שלווה במיוחד. שבוע טוב, קוני.  

      אהבתי

  20. אחד כזה ,  אחד כזה…
    זוועה למצוא את עצמך בסיפור כזה, מצטערת שזה עובר עלייך, אבל היות ואני קוראת פה כבר כמה זמן אני יודעת שתהיי בסדר(וסיכוי סביר שהמשמיצים למיניהם עוד יצטערו בסוף …).

    בגדול אני תמיד משתדלת להמנע מטוקבקים כי עדיף לא להחשף לרמות הטמטום והגועל שצפות שם… כנראה את רוב האנשים בעולם לא באמת היינו רוצים להכיר אישית :). 

    אהבתי

    1. מאכזב, אבל את כנראה צודקת: יש שם בחוץ המון טפשות ורשעות, וכשהם באים ביחד זה מקבל אפקט של ’בחזקת’ ולא של ’ועוד’. ותודה על הצבעת האמון, כמעט השתכנעתי 

      אהבתי

  21. אני חושב שהדבר הכי חושוב לקחת מהעניין, שאני מודה שלא הבנתי מה ההכפשה אבל נראה לי שזה משהו מקצועי, זה שלא ישר הטחת בפני החשוד את הדברים כי לפעמים זה יכול להיות יותר גרוע להאשים חף מפשע.
    אני לא זוכר מי אמר את המילה "בוקר" שאחד המפרשים בתנ"ך אמר על זה "תחכה לבוקר, אל תעשה שום דבר בחופזה" (לא ציטוט מדוייק אבל הרעיון ברור). את חיכית עד הבוקר וניסית לראות מי זה ואם זה הוא והבנת בסוף שזה אחר. אנשים אוהבים להתחבא מאחורי מקלדת ולזרוק רפש על אחרים. יש דברים שמוצדקים אם נעשה עוול או פשע אבל לרוב הדברים טיפשיים ופוגעים בשמו הטוב של האדם. להרוס מוניטין לוקח שניות, לבנות שנים.
    מקווה שהכל עבר בטוב.

    אהבתי

    1. כל מה שאמרת, קימן. מאוד הטריד אותי העניין עצמו, ואחר כך החשד. ושמחתי כשהצלחתי לשים אותו לפחות מאחרי, כי כמו שאמרת, האשמת חף מפשע היא אולי הדבר הכי גרוע שיש. נשארתי עם הדבר עצמו, ואותו אני עוד לא לגמרי עיכלתי. עוד מוקדם כנראה לדעת איך זה יגמר, ואיך זה יתקשר למוניטין שלי. בכל מקרה ההכפשה ההיא בתגובה לא תיגע באנשים שבאמת חשובים ומכירים אותי, ויודעים את האמת לגבי. עדיין היא מדהימה אותי בחוצפתה וברשעותה. 

      אהבתי

  22. אני לא יודעת על מה מדובר, אבל כמו כל מה שאת מעלה, הפוסט הזה כתוב היטב, מערב שכל וגם לב. אני מקווה שהסערה תשכך מהר ואוויר צלול ימלא את החלל.

    אהבתי

      1. למרות שהתגובות האיומות שאת מקבלת משהו בי מאמין שאם מישהו יכול לעשות מהלך גדול שסיכויו קטנים זו את. יש בך ובהתנהלותך משהו כל כך נעים ומקבל. אני בעדך!

        אהבתי

  23. אכן רעידת אדמה. מה נכון, מה לא נכון סביבנו. רק כשיודעים יודעים, וגם אז לפעמים נכנסים ספקות, לא?
    ולהיות בתוך סערה זה תמיד קשה ולא נעים.

    מחבקת אותך.

    אהבתי

    1. זה קשה ולא נעים, אבל לפעמים הסערות מזיזות דברים שלא נגעו בהם שנים, אפילו דורות. אז אני אעבור אותה, ואנסה מתוך עצם הטלטלה לגרום לכך שהמשקעים יפלו למקום הנכון. זו המטרה. תודה על החיבוק, הוא עוזר 🙂

      אהבתי

  24. עכשיו קראתי את הפוסט – ולבי התכווץ. שלחתי לך מייל.
    לא ייאמן איך אנשים מרשים לעצמם לומר מה שהם רוצים על מי שהם רוצים ומי שלא מכיר ולא מבין – גם עשוי להאמין. ועל הרעל וההסתה ברשת אני בכלל לא מדברת. 
    הרבה פעמים כשאני רואה כתבות בטלוויזיה (עיתונים אני מזמן לא קוראת) או שומעת ברדיו כתבה מסלפת שכזאת על נושא בו אני מבינה, אני ממש מתכווצת בפנים. ממש מעריכה את האיפוק שלך…………..
    חיבוק חזק

    אהבתי

    1. זה מדהים (ואולי צריך להפסיק להדהם כל פעם מחדש) כמה הכתבות הללו מעוותות את הנתונים, ומכופפות אותם לרצון הכתב. כמו שאמרת, כשיודעים את הפרטים זה צורם מאוד, וצריך רק לזכור שכך זה כנראה גם כשלא יודעים את הפרטים. כלומר תמיד . ואשר לאנשים – גם הם כבר החליטו עוד לפני שקראו או ראו, ואז הם גם מרשים לעצמם לקלל ולשקר ובכלל להרעיל. מדכא. 

      אהבתי

  25. חיבוק גדול!

    את אמיצה מאוד בעיני, מאוד מאוד. אני מעריצה אותך על היכולת להגיד ולפעול למען הדברים שאת מאמינה בהם, במיוחד בתקופה שכזאת. 
    זה יעבור, הרי זה ברור. אני רק מחזיקה אצבעות שגם יצליח.  

    אהבתי

    1. תודה, יקרה. זה נשמע כל כך רע, בתקופה שכזאת. האם באמת אנו חיים בתקופה שבה אי אפשר לומר דברים שבהם אנו מאמינים? זה מכווץ לי את הלב. כל כך מקווה שאצליח לעשות כאן פליק פלאק לאחור ולהפוך רע לטוב. 

      אהבתי

      1. התכוונתי שבתקופה הזאת יש הרבה יותר רגישות סביב נושאים מסויימים ומתיחות שהופכת כל אמירה לכלי מלחמה בידים של צד זה או אחר… אני לא מרגישה את זה במדע, או אומנות או תחומים אחרים. זאת לא תקופה חשוכה בעיני, בכלל לא, רק רגישה ומתוחה בנושאים מסויימים.

        אהבתי

        1. אני תוהה אם זה לא היה כך תמיד. מה שהשתנה זה האמצעים, ובעיקר הקלות הבלתי נסבלת לכתוב הכל ברשת, לעדי עד ועולמי עולמים ולדראון עולם, וכל זה בלי שום אחריות אישית ובעילום שם. זה לא היה פעם. 

          אהבתי

  26. מוכר וצורב
    חייבת להעלות נקודה- דווקא בגלל שאת מתאפיינת בעיניי ברגישות לסביבה ותשומת לב לפרטים, קצת חורה לי שבחרת במילים "לא לגמרי אוטיסטית". קצת פוליטיקלי קורקט מצידי, אבל אפשר היה שלא להוסיף אותן.

    אהבתי

  27. הו וואו. מכירה את התחושה יחסית מקרוב, זה הופך קרביים. פיזית.
    נחמץ לי הלב עבורך.
    אחד הדברים המכעיסים ביקום הוא דיבור מתוך בורות, או חוו"ד מבורות, ועוד כזו מכוונת – אנשים בורים והם טוענים שמתוך הצמצום הזה הם מבינים יותר טוב.
    זה מטריף את הדעת ואיכשהו מצליח לפגוע עמוק מאד, באופן אבסורדי.
    לא יודעת מה זה אומר עלינו.

    אני אמרתי לעצמי שאני טובה מהם, מההמון הזועם.  שהם לא א/נשים שהייתי מתרועעת איתם בלאו הכי, אז מה אכפת לי מה הקומץ הרועש הזה חושב/חורש עלי היום, הוא יחשוב משהו לא רלוונטי על מישהו אחר מחר.  אין לי בעיה להתנשא במקרה הזה.  זה נדרש, פיקוח נפש.

    מאחלת לך שיעבור הזעם מהר, שלא יפגע יותר מדי.  וטוב שיש לך אנשים טובים בעין הסערה.

    אהבתי

    1. אנשים עיוורים כשזה נוגע לחוסר הידיעה שלהם עצמם. הנטייה האנושית היא לחשוב שאנחנו הרבה יותר חכמים ויודעים ממה שאחרים חושבים עלינו. את ההטייה הזו צריך לזכור כשאנחנו מחווים דעה נחרצת, בעיקר כזו שמבוססת על דעה קדומה ועל מידע מעוות וחלקי. צניעות בקיצור, זו התשובה. ובמנות גדולות. ותודה על האיחול 🙂 – לא משנה מה, קל יותר לעבור כשאנשים שאכפת לך מהם איתך ובשבילך. יצורים חברתיים שכמונו. 

      אהבתי

  28. מניפה, אודה שאין לי מושג על איזו פרשה מדובר ואני קצת חלוקה כי לדעתי חשוב שיהיה פה חופש עיתונות שברור שבעקבותיו לפעמים גם מתפרסמות שטויות מוחלטות. מצד שני, אני ממש לא יכולה להבין טוקבקיסטים מרושעים (זה מטריד כשהם אנונימים וזה מטריד גם כשהם לא. פעם כתבתי משהו בקבוצה כלשהי בפייסבוק וטוקבקיסט שאני מכירה כתב לי משהו כל כך מגעיל שלא הבנתי מאיפה יש לו את החוצפה לכתוב את זה).
    במקרים כאלה אני ממליצה להיות מוקפת באנשים שאוהבים אותנו, לשתף, לקבל נקודת מבט מאנשים אחרים (״אז מה אם הוא אמר?״) והמון בהצלחה בתקופה הזו 

    אהבתי

    1. ועוד משהו- השנה ״זכיתי״ לסוג של חרם מהרבה מאוד אנשים במחזור שלי. בהתחלה (והאמת עדיין) מאוד התבאסתי, הגעתי לדיקאנית שלי ואפילו בכיתי מולה בעניין ולא ממש הזיז לה והבנתי שזה לא משנה לאף אחד.
      ואז החלטתי לעשות מהפך ו״להראות להם״. הצטרפתי לכל מיני יוזמות ולאחרונה אפילו הקמתי עם אחת הקבוצות שהצטרפתי אליהם כנס מקצועי גדול. לאחרונה אני מבינה יותר שגם אם יש אנשים רעים שזורקים עלינו רפש, אפשר לדלג מעליהם, להתקדם הלאה ולרוץ קדימה בעוד הם עסוקים מאחור בשלולית שלהם…

      אהבתי

      1. אני ממש לא לוקחת את זה לכיוון של פיקוח על העיתונות. העיתונאי הוא אדם מוכר עם זהות, ואם יש לי בעיה עם מה שהוא עשה (ויש. כי זה מוטה וצהוב), אני יכולה להגיב: לפנות אליו אישית; להוציא הבהרה; לא לעשות כלום או אפילו, במקרים קיצו יים לתבוע. 
        הבעיה שלי עם הרשת: היא נותנת מחסה לכל מיני טרולים שבחסות האנונימייות יכולים לפגוע קשות. זה שם לדראון עולם ואין לך דרך להוכיח שאין לך אחות. ואין שום אחיות או liability כמו שקוראים לזה באנגלית. 

        אהבתי

  29. אוי לא. 
    זה מאד קשה לעקוב אחרי הציווי "לא לקרוא טוקבקים" כשמדובר על משהו שמזכיר אותך בשמך. וטוקבקים, תמיד, הם דבר נורא. תמצית המסננת שלפני הג’ורה. 
    כתבת מאד יפה את המהלכים הנפשיים שנגרמים מלנסות להבין מי ממש קוצני וגועלי באנונימיות. מצטערת שחווית את זה, זה מאד דוקר והנה, עדיין יש את הפצע אפילו שהקוץ הוסר. 
    מחשבה: מיהם אותם אנשים שמכוונים אישית על גבי פלטפורמה מאד, מאד ציבורית? ומה הבעיה שלהם?

    אהבתי

    1. שאלה טובה. מחשבה: אולי יש שם "מקצוענים" שמנסים לקדם את האג’נדה הפוליטית שלהם על חשבון? אחרת אצטרך לחשוב על בעיות אישיות של מרירות וטינה וזה באמת לא ברור לי. 

      אהבתי

  30. העניין הזה של הלשון השלוחה ברשת מאד מטריד אותי , מפריע לי , ואיני מוצאת בזה היגיון , כשזה מגיע לרגשנות יתר זה נעשה יותר גרוע , והארסיות של האנשים הבודדים שאין להם חיים גורמת לתגובות הרעות , כשזה אנונימי לדעתי זה לא לגיטימי וצריך פשוט למחוק

    אהבתי

    1. המחיקה אתרים היא באחריותם ואכן אולי הם הגורם שאליו צריך לפנות. במקרה שלי ההערה הארסית התיימרה לגלות עלי עובדה בעלת השלכות הרסניות על האופי שלי, יושרתי המקצועית והמעמד שלי. זה צורב כי אני יודעת שאין בזה גרם של אמת אבל לקוראים זה נראה כמו מידע פנימי. 

      אהבתי

      1. זה פש וטנורא , אני לא מבינה למה מישהו יעשה דבר כזה , כשהייתי נתקלת בתגובות ארסיות הייתי מעירה, אפילו אם זהלא נגע לי , (הייתה למשל , הודעה על יומהולדת לליאורנשליין והיו שמצאו לנכט
        ון לקלל , הבעצע את פליאתי ואילו זכיתי לתמיכה, אבל למען האמת עייפתי

        לא פלא שיש תובעים דיבה , אפשר להבין

        אהבתי

        1. עם ליאור שליין זה חיבור של תקשורת ופוליטיקה, ואלה הנפיצים ביותר. בעצם הכל פוליטי. גם ההתקפה נגדי היתה פוליטית למרות שהעניין עצמו לא היה כזה. קל לצבוע בצבע פוליטי ולתייג. זה הופך את החיים לפשוטים יותר ורוב האנשים מחפשים את הפשוט והלא מורכב. 

          אהבתי

  31. מודה שאני לא יודעת מי את ולא את הסיפור מאחורי הפוסט אבל הוא כתוב כל כך טוב, והיכה בבטן. ההטרלה ברשת קיימת כבר די הרבה זמן ובחסות האנונימיות היא התפשטה במהירות מטורפת וקשה מאוד להוכיח שמה שנכתב פה ופה, אינו נכון וזה מתסכל מאוד.

    מחזקת אותך וגם זה…יעבור 

    אהבתי

    1. יעבור. למרות שהרשת לעולם קיימת, וכמו שמתילדה כתבה פה למעלה: הדברים ממשיכים להכות גלים גם אחרי שנים. מספיק חיפוש שמי קצר ומיד דברים שבים וצפים. אני אומרת לעצמי שמי שמכיר יודע את האמת. אבל מי שלא? 

      אהבתי

  32. אני רק רוצה לשלוח לך חיבוקים חמים וחיזוק לגב שלך, שיהיה מספיק רחב לשאת חרא שכזה. אני לא מכירה אותך אישית מניפיק מקסימה, אבל עדיין אני מוכנה לחתום שאת אישה נבונה וחזקה. מי שכותב עלייך רפש ועוד בלי פנים, רק יכול להיות אדם פחדן וקטן. שיעבור במהרה אמן. 

    אהבתי

    1. תודה, יקרה. אני צריכה לחזור לתחושה הראשונה שליוותה אותי של הרמת גבה משועשעת לפני הפגיעה הישירה. כשזה עוד היה גנרי ולא רלוונטי לכל מה שאני. בסופו של דבר אכפת לנו ממה שהקרובים לנו חושבים עלינו, משם באה תפיסת העצמי והערך (גם זה צריך להלקח עם מידה רבה של ספקנות, אבל זה אנושי). 

      אהבתי

  33. אפרופו תגובות נאצה, לאנשים יש כנראה לפעמים "ריבוי אישיויות" או סוג של צביעות/"מוסר כפול" או "במקרה הטוב" איזה חוסר בגרות/בשלות. אני זוכר מישהי שפעם כתבה אצלי בבלוג תגובת נאצה (ללא כל התקפה או קינטור מקדים מצידי. אינני פסיכולוג, אבל אני יכול לנחש מדוע) ובהזדמנות אחרת היא יצאה פומבית נגד תגובות שכאלה.

    בכל מקרה, אין לי מושג כמובן במה מדובר במקרה שלך (מעבר למה שכתבת), אבל אני באמת (בלי "פיצול/ריבוי אישיות/מוסר-כפול") נגד תגובות נאצה ורוע.

    למרות שאני בטוח שאת יודעת זאת לא פחות טוב ממני ולא שאני ממליץ (אני לא. אני אישית בעד לתבוע, אם בכלל, רק במקרים קיצוניים), אבל אם מדובר בלשון הרע, פתוחה בפניך הדרך המשפטית.

    צריך גם להכיר בכך שיש כ1% מהאוכלוסיה שהם פסיכופטים… התפלגות נורמלית וכד’…. לא לקבל את זה, אבל להכיר בזה…

    אהבתי

    1. לא חושבת שמדובר בפסיכופת. ברגע ששללתי את החשוד המיידי נשארה אופציה של ניסיון מכוון לעשות לי דלגיטימציהמרושעת בממיוחד. זה אישי מאוד, אבל נדמה לי שמאחורי הדברים עומדים גורמים לא אישיים בכלל. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s