'תחת עינו': סיפורה של שפחה

"איננו משקיפים לאחור לאורך הזמן, אלא כלפי מטה דרכו, כמו מבעד למים. לפעמים צף ועולה משהו אל פני השטח, לפעמים צף משהו אחר, לפעמים שום דבר. דבר אינו נעלם." (מתוך "עין החתול" מאת מרגרט אטווד, עמוד 17)

כשהגעתי לארצות הברית לפוסט הדוקטורט, הייתי אחרי שבע שנים רזות ושדופות,
שבהן לא קראתי דבר שלא היה קשור ישירות לדוקטורט שלי. נכנסתי לספריה המקומית כמו
אדם שחצה את מדבר הסהרה וניזון במשך שנים רק מכרסום שיחי מלוח, והוא פוסע לתוך שוק
סואן שדוכניו עמוסים כל טוב. הריחות והצבעים תקפו אותי מכל עבר. הייתי מורעבת.
רציתי לקרוא ספרות, סתם ספרות יפה יותר או פחות, לא מאמרים, לא ספרים עיוניים
בתחום מחקרי או משיקים לו. אני קוראת מהר, ועטתי כמו נחיל ארבה על מדפי הספריה,
מחסלת ספרים בזה אחר זה. הבחירה היתה אקלקטית לגמרי, ואת רובם שכחתי.

על הסופרת מרגרט אטווד לא שמעתי לפני כן. גיליתי אותה במקרה במדפי הסופרים שמתחילים באות A, ואותה לא שכחתי. אהבתי את הביקורת של אטווד על התרבות האמריקאית; זיהיתי הרבה מהאיפיונים של ארצות הברית הגדולה שהיא שרטטה מנקודת המבט של האאוטסיידרית. בשנה ההיא נתקלתי לראשונה בספרה The Handmaid's Tale  – סיפור מצמרר למדי על דיסטופיה אנטי נשית. מודה שכבר אז, בקריאה הראשונה, הסיפור הרשים אותי, אבל לרשימת ספרי החובה שלי נכנס דווקא ספר אחר של אטווד, 'עין החתול' The Cat's Eye שאותו כתבה ב 1988. זהו סיפור מורכב ומתוחכם שמנתח את העבר הטראומתי של אמנית קנדית ששבה לטורונטו, העיר שבה חוותה התעללות קשה בילדותה, לתערוכה רטרוספקיטיבית של יצירותיה. 'עין החתול' הוא ספר על התעללות והשלכותיה על הקורבן, אולם באופן מפתיע ההתעללות הקשה שעמה נדרשה גיבורת הספר להתמודד בילדותה לא היתה מטעמו של מורה פדופיל או מבוגר.ת אחר שבמקום
להגן בגד ופגע. ב'עין החתול' ההתעללות היתה בגידה שעלתה מלב הקשר של החברות והאהבה. המתעללות היו שלוש חברות של הגיבורה, ילדות בנות גילה שהיו חברותיה הטובות
ביותר, שברוע בלתי מובן פגעו בה וגרמו לה גם לפגוע בעצמה. אין ספרים רבים שמטילים
זרקור כל כך מדויק על תופעת ההתעללות של ילדות קטנות בחברה שלהן, ואטווד עושה את
זה בצורה כל כך חכמה ונכונה שילדים רבים שבגרו יכולים לזהות את עצמם בעלילה הקשה. המבקרים הצביעו על אופיו האוטוביוגרפי של הסיפור: אטווד כמו גיבורת הספר היתה בתו של חוקר חרקים (אנטמולוג) שנדד ברחבי קנדה כשהוא גורר איתו את משפחתו. עלילת הספר ממוקמת גם בזמן שבו גדלה אטווד, כשברקע סיפור ההתעללות מתרחשת מלחמת העולם השניה. אם 'עין החתול' הוא הגירסה הנשית והאישית של אטווד ל'בעל זבוב' של
ויליאם גולדינג, 'סיפורה של שפחה' נתפס כגירסה הפמיניסטית של 1984, וזה כנראה לא
מקרי שאטווד כתבה את הספר בשנת 1985. גם הביטוי שבו מברכים תושבי גלעד והשפחות זה
את זה 'תחת עינו' (under his eye) הוא רפרור ברור לביטוי 'האח הגדול עינו פקוחה' מ "1984", ואולי גם ב'עין החתול' שמרה אטווד על תחושת הרדיפה התמידית של הקרבן שלא מצליחה להתחמק מהעיניים הצופות בה. 'סיפורה של שפחה' מתאר עולם מזוהם ועקר שבו עצם המשך קיום האנושות מאויים כי נשים לא מצליחות להרות, ורק אחד מבין חמישה הריונות מסתיים בלידת תינוק בריא. בתנאים אלה משתלטת על ארצות הברית כת דתית פונדמנטליסטית קיצונית בשם 'בני יעקב' שמכוננת על שטחה של ארצות הברית לשעבר רפובליקה תאוקרטית צבאית. ב'גלעד', כפי שנקראת הרפובליקה החדשה, מאתרים את הנשים הפוריות ומשעבדים את גופן ואת מיניותן למשפחות שליטי המהפכה. אחת לחודש כשהשפחה מבייצת, משתתפים כל בני הבית בטקס הפיריון: האישה העקרה של המפקד יושבת על מיטתה, ראש השפחה בין רגליה וזרועותיה של השפחה אחוזות בידיה, ושתיהן, בנוכחות סגל המשרתים של הבית ממתינים למפקד. כשהוא מגיע הוא קורא את הפסוקים מספר בראשית המתארים את עקרותה של רחל ואת דבריה הנואשים: "וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי", כמו גם את הפתרון שרחל מציעה: "וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּנָּה. וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". המשרתת והנהג עוזבים את החדר והמפקד בא אל השפחה האחוזה בידי
האישה במטרה לעבר אותה. הטקס כולו עקר ממיניות. כל משתתפיו אנוסים למלא את תפקידם
כמי שכפאם שד, לבושים במלואם. כמו כל כת טובה השימוש בפסוקים המקראיים נועד להצדיק
מטרה מסומנת מראש והם נבחרים בפינצטה. שלא כמו בלהה וזלפה שהמקרא שידרג לחברות
שוות באגודת 'ארבע אמהות', אחרי השימוש ב'שפחות' כפונדקאיות מנתקים אותן מן הילד
ומן הבית והן מועברות לבית חדש ולמפקד חדש, כדי להתחיל מחזור מנצל חדש.

את השם שבחרה אטווד לספר, היא בנתה על פי המודל של מחבר 'סיפורי קנטרברי' מן המאה ה-14, צ'וסר, ששילב סיפורים מ'פי' דמויות שונות שעורכות מסע צליינות לקנטרברי: 'סיפורו של האביר', 'סיפורה של אם המנזר', 'סיפורו של האפסנאי'וכדו'. אטווד מתמקדת במספרת אחת. כמו
ב'עין החתול' שתכתוב 3 שנים אחרי כן, גם ב'סיפורה של שפחה' הגיבורה הראשית היא קרבן
נשי. אטווד במיטבה כשהיא נכנסת לראש של נשים שנפגעו והניסיון שלהן להתמודד עם
הפגיעה. העולם הדכאני שבו חיה הגיבורה של 'סיפורה של שפחה' (בספר היא נקראת Offred – שלפרד בתרגום לעברית, כי היא 'של' המפקד פרד) הוא שילוב מצמרר של גרמניה הנאצית, רוסיה הסטליניסטית ודיכוי נשים ומישטור לבושן והתנהגותן בערב הסעודית או באיראן. אולם
למרות שהספר נתפס כמניפסט פמיניסטי, לא רק גברים מדכאים את 'שלפרד' ומשפילים אותה.
גם בספר זה מרגרט אטווד מאירה, והיטב, את הנשים הפוגעות, לעתים לא פחות מהגברים.
החברה הפטריארכלית של 'גלעד', נוצרה על ידי נשים ולא רק על ידי גברים. אחת הדמויות
ה'נאציות' ביותר בסיפור היא 'דודה לידיה' שתפקידה להכין את הבנות ולהכשיר אותן
לתפקידן. על פי הסידרה סרינה ג'וי,  האישה של פרד, המפקד, היא מאדריכליות השיטה הנצלנית החדשה, ובמו ידיה היא כותבת את הכללים החדשים המפשיטים את הנשים מכל זכויותיהן הבסיסיות: מנשלים אותן מרכושן, ואוסרים עליהן לעבוד או לקרוא.

שתי בעיות עיקריות יש לי עם 'סיפורה של שפחה'. האחת עולה כבר מהספר: אטווד שרטטה חברה עתידית על בסיס זוועות העבר. היא הכריזה שאת כל הרכיבים בסיפורה
היא גזרה מן המציאות, כולל תליות וסקילות פומביות, גניבת ילדים, לבוש אחיד של נשים
המסתיר את נשיותן ואונס וילודה בכפייה. בחברה שבה חל איסור על הנשים לקרוא, אהבתי
את הדיוק בשידרוג משחק ה scrabble ממשחק של חנונים לתענוג אסור שמשמש
לפלירטוט. אולם החברה שהיא מתארת פרדוקסלית בדיוק בנקודה שהיא יצרה יש מאין: עולם שבו הילודה נפסקת לחלוטין. נסיבות אלה משרתות אותה לעניין ניצול הנשים, ומאפשרות לה להציב סוגיות של שליטת האישה על גופה במרכז, אולם לחברה שכזו יש השלכות אידיאולוגיות אחרות שאין להן שום ביטוי בספר או בסרט. בחברה שבה אין ילודה והאנושות בסכנת הכחדה אין לתאר זלזול כזה בחיי אדם. בסידרה במיוחד המוות אלים ונוכח, under his eye, בכל פרק ופרק, כי מוות מוכֵר כמעט כמו מין, והכי טוב לשלב בין השניים. זו נקודת תורפה של הסיפור שגם
הסידרה מפספסת לגמרי, תרגיל מחשבתי שראוי לדיון הרבה יותר מעמיק. חברה שחרדה לעצם
קיומה לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולטבוח בבניה ובנותיה כמו בחברות דכאניות רגילות מן העבר וההווה המוכרות לנו היטב.

הביקורת השניה שלי  נוגעת לסידרה בלבד. בעשרת הפרקים של העונה הראשונה (מבטיחים לנו כבר עונה שנייה, בלי קשר לספר) חרג כצפוי ברוס מילר, יוצר הסידרה, מעלילת הספר. אחת הבחירות השנויות ביותר במחלוקת בסידרה היתה לוותר לגמרי על האספקטים האנטישמיים והגזעניים של 'גלעד' שהיו קיימים במקור. השחורים בספר נקראים 'בני חם', ונשלחים לתחום מושב מיוחד. אך בסידרה לוהקה לתפקיד מוירה, החברה הטובה ביותר של הגיבורה, שחקנית שחורה (מצויינת, כמו כל יתר השחקנים), וגם בעלה של 'שלפרד' שחור ובתה מעורבת. אלא שהסידרה לא הלכה עם זה עד הסוף. שחורים וחומים משרתים את השלטון החדש ובזרועות הבטחון משרתים שוטרי משטר – הקרויים 'עיניים' – שחורים רבים, אולם בין ה'מפקדים' שוררת אחידות לבנה מובהקת, ולמעשה גם בקרב השפחות שהן גיבורות הסיפור. בניגוד לבחירה זו של הסידרה, שאותה תירצו בטענה שאי אפשר לעשות היום סרט שכולו לבן ולהתעלם מריבוי הצבעים בחברה האמריקאית, החברה שאטווד מתארת חייבת להיות גזענית כשם שהיא הומופובית ומיזוגנית, ועיקורה מרכיב זה מוריד מערכו של הסיפור וחיבורו למה שאנחנו מכירים מחברות דומות. יש לי גם בעיה עם חלק מן הפרטים שמילר הוסיף לסיפור, אותם חלקים של הסידרה שנראים כמו כניעה לתבניות הוליוודיות מוכרות ומאוסות, כמו פרק 7 למשל. לא אספיילר לכם אותו. אני די חרדה לאופייה של העונה השנייה שתחרוג לחלוטין ממסגרת הספר ותכתב כולה על ידי התסריטאים.

בעייה עקרונית קיימת גם בזמן הסיפור. בספר, גלעד והשפחות מתקיימים בעתיד כלשהו. בניגוד לחזון האורווליאני, סירבה אטווד לנקוב בשנה מדוייקת. בסידרה בחר ברוס מילר להעתיק את המציאות הדיסטופית של הסיפור לשנת 2017. אין ספק שזה חלק מסיבת הצלחת הסידרה, שיוצריה לא יכלו לנחש (ומנקודת המבט של הסידרה – לפלל) שתשודר בתקופה שבה יושב בבית הלבן גבר לבן שאוהב לאחוז בפוסי ולהתרברב על כך. אבל הבחירה למקם את 'גלעד' במציאות העכשווית, כולל התייחסויות לטלפונים ניידים ול'טינדר', מעוררת אי נוחות. כשאטווד כתבה את הספר ב- 1985 בעיות אי פריון היו ברובן בלתי פתירות, ילדי מבחנה היו קוריוז בלתי נתפס, ומניפולציות רפואיות כדי לפתור בעיות פוריות נסבו לכל היותר סביב קביעת הביוץ. רופאי נשים יודעים היום לעשות דברים שפעם היו נתפסים כמדע בדיוני: להפוך תא כלשהו מגוף הגבר לתא זרע; לקצור ביציות; להקפיא עוברים; להדביק אותם לדופן הרחם – וזו רשימה חלקית. היום יש
נשים בנות ארבעים בהריון מרובה עוברים, ומניפולציות גנטיות יכולות גם לקבוע את
בריאות העוברים ולא רק את מינם. לכל זה אין זכר מן הסתם בספר שניטע בעתיד מעורפל
כלשהו, והסידרה, שבחרה למקם את הסיפור במציאות של 'היום' מתעלמת מכך באופן שגורם
לי לנוע באי נוחות על כיסאי. מה, הם לא יודעים שהרופאים יכולים לעזור ואולי אפילו
לפתור את ה-בעיה?

אז האם לראות את הסידרה? כן, בהחלט. בעיקר כי היא משלבת עבודה חזותית מרהיבה, עם צבעים וקומפוזיציה מרשימים ואסטתיקה של הרוע, יחד עם משחק מעולה של כל הצוות ובראשם אליזבת' מוס המדהימה. אם מתעלמים מהפרדוקסים אפשר גם להנות מהסיפור, הנאה שמתקיימת למרות שהוא קשה ואלים ומציג מציאות לא פשוטה וממש לא מתוקה. ולבסוף,
לא פחות חשוב: רוצו לראות בזכות הזרקור על הסוגיות שהסידרה מעלה: הסכנה שבהשתלטות
של דיקטטורה על דמוקרטיה בעילה של פתרון בעיות אמיתיות; שנאת נשים; שליטת נשים על
מיניותן, על גופן ועל ילדיהן; תנאים של 'רחם להשכיר'; ניצול וזכויות הפרט. כולן סוגיות שמטרידות אותנו כי הן חיות וקיימות כאן ועכשיו, לא בעתיד דיסטופי כלשהו. כולן
סוגיות שתופסות אותך ברחם ולא מרפות גם אם אתה גבר.

108 תגובות בנושא “'תחת עינו': סיפורה של שפחה

  1. בדיוק אתמול ציינתי לעצמי שזו סדרה שאני רוצה לראות, ושהנושאים שעולים ממנה, על פי הדיונים ברשת,הם נושאים קשים, מורכבים וחשובים.

    במקרים של סרט או סדרה טובים, אני מוכנה להתעלם ממיני בורות וחורים בעלילה. אני מאמינה שחלק מתפקידם של סרטים וסדרות זה לבדר ולהעביר מסר גם יחד, ולפעמים קשה לשלב בין השניים, אז בסדר.

    אהבתי

    1. יש איזה חוזה בין היוצר ובין הקורא/צופה שהעולם שהיצירה בוראת יהיה מהודק מספיק כדי שאפשר יהיה להכנס אל המטריקס בלי לראות את התפרים. תלוי כמה התפר גס. זה תנאי בסיסי כדי שאפשר יהיה להכנס לסיפור בלי לחשוב על ה’הצגה’. 

      אהבתי

    1. דווקא כיוצרת סרטים אולי יעניין אותך שיש כאן משהו אחר, חדש, שלדעתי הולך ליצור את הרף הבא לסדרות שיבואו אחריו. אבל לגמרי מבינה את חוסר הרצון להחשף לרוע ולאלימות. גם אני מוותרת על צפייה בהרבה ’מאסט’ים, בדיוק מאותה סיבה.  

      אהבתי

    2. אני איתך, קורדליה! בשנות השמונים, כשיצא מעשה השפחה, כל כך הזדעזעתי, שלא יכולתי אפילו לסיים אותו. לעומת זאת עין החתול זו אופרה אחרת לגמרי. ספר חודר לב וקרביים.

      אהבתי

  2. נתקלתי בטריילרים לסדרה וקראתי עליה ועל הספר מעט והיא בהחלט נשמעת מעניינת ושונה מהרבה סדרות שרצות כרגע על המסך. 
    אמנם לא קראתי את הספר ואני ניזונה כרגע בעיקר ממה שכתבת כאן בפוסט אבל יש לי הצעה לפתרון הבעיה השניה שהעלת- 
    אם זו חברה דיקטטורית אנטי נשית עד כדי כך שנאסר עליהן אפילו לקרוא, אולי הן לא יודעות שפתרונות רפואיים קיימים לבעיות הפריון. 
    אולי בדיקטטורה זו, כמו אלו שהיו קיימות בהיסטוריה, למיעוט השולט שמרוויח מהמצב הקיים, אין אינטרס שהרוב הסובל יחשף למידע שעלול לגרום לו אולי להתמרד ולערער את המצב הקיים (דוגמה שעולה לי- הכנסייה העשירה והמשכילה בימי הביניים לעומת פשוטי העם האנאלפבתים).

    אהבתי

    1. בעיית הפריון היא היא הבעיה העיקרית של השלטון החדש. הם אלה שמופקדים על הידע ושאמורים להיות מעוניינים במידע שיעזור להם להגשים את המטרה: הגברת הפריון והילודה. לכן זה כל כך מפריע לי שהם לא מתייחסים לידע הזה כלל,אם הסידרה ממוקמת בזמן שלנו. אפשר היה לחשוב על פתרונות הגיוניים אחרים, כמו מחלות חדשות שלא מוכרות לנו נניח. אמרתי לידיד שלי, רופא נשים שעוסק הרבה בענייני פוריות שיראה את הסידרה ויגיד לי מה הוא חושב.  
      ואגב, יש שם סצינת לידה יפה שאני לא אתאר כאן שגם היא מעוררת אצלי המון סימני שאלה. ההיגיון אומר שכשיש בעיות הטכנולוגיה תשתלט. אלא אם כן הם אנטי טכנולוגיה בסגנון ה’אמיש’. אבל הם לא. הם משתמשים באנרגית השמש ומנסים לתקן את הקלקולים של החברה הקודמת. בקיצור, חורים בעלילה . ועדיין, בהחלט סידרה מעניינת ושווה צפייה. 

      אהבתי

  3. ביקורת מעניינת, שמעתי הרבה על הסדרה אבל נמנעתי מלראות בעיקר בגלל סצנות האונס והנושא המאוד כואב ורגיש שהסדרה עוסקת בו. פחדתי שהסדרה סתם תגרום לי להרגיש רע. כדאי לראות? אולי עדיף לקרוא את הספר? את עין החתול אני בוודאות אחפש 

    אהבתי

    1. באופן מאוד יוצא דופן במקרה הזה הייתי אומרת שעדיפה הסידרה על פני הספר. וכן, זו סידרה שעוסקת בנושאים קשים ביותר, ואף על פי כן היא ממכרת ולא דוחה. הם עשו שם משהו מדהים בהעברת הסיפור לסידרה מבחינת הצבעים והקומפוזיציה, וכמובן השחקנים. הזכרתי שאת המפקד משחק ג’וזף פיינס (ההוא משייקספיר מאוהב)? גם זה כמובן שונה מהספר שבו המפקד ואשתו אנשים דוחים, ואילו בסרט הם יפים להפליא.  

      אהבתי

  4. הסדרה היתה לי מאוד קשה לצפייה אך היא אכן עשוייה למשעי, האסתטיקה, הצילום ועוד ועוד. כהרגלך את שופכת אורות ומבהירה דברים, שמה אותם בקונטקסט. צריך אור קטן אחד כדי לגרש חשיכה שלמה.

    אהבתי

    1. ראית גם את שלושת הפרקים האחרונים? הסידרה בהחלט עוררה בי דברים קשים. הייתי צריכה כנראה לכתוב את הפוסט הזה (די חריג באופיו בכתיבה שלי כאן) כדי להוציא את הדברים החוצה. 

      אהבתי

      1. טוב שכתבת והוצאת. זה עזר לי לא להיות כלואה ברגשות הקשים שזה מעורר… זה שם דברים בפרספקטיבה – ההסתכלות הרציונלית והשאלות שהעלת והחורים שהארת.
        ביקורת, בוקר, אור 🙂
        ו-כן. ראיתי אתמול.

        אהבתי

  5. וואו. איזה פוסט מושקע. אצלי דווקא הפוסט דוקטורט היה תקופה שלא יכולתי להרשות לעצמי לקרוא דבר מלבד מדע.

    ראיתי את הפרק הראשון בסדרה ולעת עתה לא הצלחתי לרצות בהמשך. אולי אנסה עוד פרק.

    אהבתי

    1. הוא התבשל לי בראש ונולד אחרי שסיימתי לצפות בפרק העשירי והאחרון. ה’חורים’ בעלילה הפריעו לו עוד הרבה קודם, אבל עם צפיית הפרק העשירי הרגשתי שהוא בשל להיוולד. ואני חושבת שיש בסידרה הרבה נושאים שיעניינו אותך מבחינה פילוסופית, אפילו אם הם מעוררים סוגיות בלי לפתור אותן, כי אני זוכרת את מה שכתבת בתחרות הסיפור הבדיוני הקצר (וגם זכית במקום הראשון). 

      אהבתי

  6. איזה פוסט מהמם! ובא לי בדיוק כשסיימתי לראות את הפרק האחרון. בני המליץ לנו על הסדרה הזאת, והתמכרנו. המשחק מעולה וגם הרעיונות של אטווד – וזו סידרה שדווקא עכשיו עם שלטון טראמפ (ואי אילו ניסיונות לדכא את חופש הביטוי והדמוקרטיה גם אצלנו…) הופכת להיות תמרור אזהרה מאד רלוונטי. בעיקר כשאני שומעת אנשים שרוצים "מנהיג" ולא אכפת להם שזה יהיה על חשבון האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה. מסתכלים עלי בבוז כשאני אומרת שאני רוצה פקידים אפורים בממשלה, ייקים דייקנים שכל עניינם לנהל היטב את המדינה פנימה וחוצה לטובת אזרחיה. אני מגזימה כמובן. המשך

    אהבתי

    1. יש כמה וכמה חורים בעלילה, כמו שכתבת, שחלקם באמת אולי נובעים מהעובדה שאטווד כתבה את הספר בשנות השמונים ואילו הסידרה היא עכשיווית ולא משקפת את זה כמו שצריך. אבל. זו חברה לכאורה פוריטנית – לכאורה כי אנשים לא באמת משתלטים על יצריהם – אז הזרעה מלאכותית למשל או הפריית מבחנה לא באה בחשבון כי מה פתאום שגברים יאוננו לתוך כוס. וב"טקס" האישה החוקית נוכחת, כביכול כדי לכלול אותה בתהליך. ולמה דווקא בנות-הרחם-להשכרה הן אלה שמבצעות את הסקילות, למשל? מה באמת תפקידן של ה- marthas? למה קוראים להן ככה, מאיפה חטפו אותן? יש המון המון סימני שאלה. והשאלה הכי הזויה: מהן ואיפה הן ה-colonies? הרי זה קרה רק בארה"ב. שאר העולם כנראה מתנגד. ייתכן שעדיין יש מלחמה פעילה אפילו. אז איפה יש לבני יעקב מושבות, לעזאזל? ומה קורה בהן, למה בטוח מתים שם? לא ברור

      אהבתי

      1. אני לא בטוחה שיש סתירה בין חברה פוריטנית לבין השענות על חידושים ברפואה כדי לפתור בעיות פריון. ודאי ביהדות יש פטור מודע מכל האיסורים כשהמטרה היא להכנס להריון, כמו למשל לקחת גלולות כדי להסדיר את המחזור כי יש נשים שהביוץ שלהן נופל תמיד בימים שהן אסורות על בעליהן, וגם אוננות מותרת לצורך זה. או שזה היהדות במיוחד שאירגנה לעצמה מנגנונים עוקפים כי היא קיימת כבר המון שנים וצריך לסגל את החוקים למציאות המשתנה, ואולי באמת חברה פוריטנית חדשה שנועדה לשוב אל המקורות תהיה הרבה פחות גמישה. ועל השאלות ששאלת באמת אין תשובה: מנין מגיעות המרתות, איך נעשים דודות, מה עם אנשים ’סתם’, כאלה שהם לא עובדי הרפובליקה: האם גם הם לבושים בצבעים, ואיזה. בספרות מד"ב בדרך כלל נותנים את הדעת על בניית עולם שלם אלטרנטיבי, אבל אז מדובר לרוב בסדרות ארוכות. אטווד לדעתי רצתה רק לקרוע צוהר לנשים הללו, השפחות, ולשאלה איך הן מתמודדות עם מציאות שכזו. 

        אהבתי

        1. והקטע עם המושבות באמת לגמרי ערפילי. אולי כותבי הסידרה יתנו את דעתם על השאלות הללו ויעבו קצת את הרקע בעונה 2, אבל לי כאמור יש בעיה עקרונית עם הפרדוקס של חברה רצחנית בעולם שבו ההתרבות שואפת לאפס. 
          אגב, לא כולם נגד גלעד. ראי ביקור המשלחת ממקסיקו וההסכם איתם. 

          אהבתי

        2. את וודאי צודקת לגבי אטווד והמוטיבציה שלה לכתיבת הספר, אבל יוצרי הסידרה לקחו אותה והרחיבו מאד….אז שיתכבדו להשלים חוסרים  בבקשה. 
          ולגבי גמישות היהדות לטובת פרו ורבו – "בני יעקב" הם נוצרים מן הסתם וכל נושא "החטא הקדמון" טבוע כנראה עמוק בתודעתם…כך שכנראה שהם מרחק שנות אור מהחרדים שלנו. ואני מניחה שכמו כל דיקטטורה טוטאליטרית, יש אג’נדה שלא ממש חשבו עד הסוף על כל פרטיה, לא ממש יישמו עד הסוף וגם…כל כך עסוקים בהררכיה וצבירת כוח והלשנות הדדיות שחלק ניכר מהעקרונות האולי "נעלים" שכן קיימים, מתמסמס לו מהר מאד….

          אהבתי

          1. תמיד היתה לי בעיה עם הכתות הנוצריות הקיצוניות הללו ויחסן אל המין. באמת היהדות אחרת בעניין זה, החל מכך שאין התנזרות מינית ביהדות (אגב, בגילעד על פי הסיפור גם נזירות מוקצות מחמת מיאוס בגלל שהן לא משתתפות במאמץ הלאומי לפריון, ונדמה לי שהיתה נזירה בפרק 7 שבורחת מגלעד), וכלה בעובדה שיש דיון שלם בכך שהאשה צריכה גם היא להיות מסופקת. לא פשוט לחברה שגם היא, בכל זאת, פטריארכלית ביסודה. אבל כאמור, כשאתה קיים כמה אלפי שנים אתה לומד דבר או שניים. 
            איזה כיף שראית את הסידרה ושאפשר ככה לרדת לפרטי פרטים 

            אהבתי

            1. כן, כיף שאפשר לשוחח על זה ככה. נראה לי שאני רוצה לראות שוב את פרק 7…
              אולי כדאי לצפות מההתחלה, להבין ניואנסים שבהתחלה פספסתי

              אהבתי

            2. לו אני במקום כותבי הסידרה הייתי הולכת בעונות הבאות על ’סיפורו של עין’ או ’סיפורה של מרתה’ ודרך נקודות המבט השונות האלה מפתחת את העולם של גלעד וקורותיה. כך גם מקרבים את הכותרת למקור של צ’וסר וסיפורי קנטרברי. יהיה לי מאוד חבל אם הם ימשיכו להתמקד בשלפרד, או בשפחה אחרת. אבל ימים יגידו. תגידי לי אם תגלי תובנות חדשות (אגב, קראתי שאטווד עצמה מופיעה כ’דודה’ בפרק א’, לשבריר שנייה. רואים את שיער השיבה המתולתל שלה בדמות מטושטשת משהו. זה די מקובל לשתול ככה את המחברים בתוך הסרט). 

              אהבתי

            3. מעניין, לראות את אותן התרחשויות דרך העיניים של דמויות אחרות לגמרי, לא הדמויות "שלנו". נראה מה הם באמת מכינים לנו לעונות הבאות. עכשיו באמת בא לי לצפות בכל הפרקים שוב מההתחלה. אטווד בתור דודה עם שיער שיבה מתולתל? חייבת לחפש אותה.

              אהבתי

  7. מאוד מעניין ומאלף.  לא קראתי אף אחד מן הספרים שהזכרת ולא ראיתי את הסדרה,  למרות שאני שומעת שמזכירים אותה מכל עבר.  משל אטווד קראתי רק את Alias Grace,  ואני זוכרת שהפריע לי שהתעלומה (שכבר שכחתי מהי) לא נפתרה בסוף הספר.יש לי הרגשה שלא אוהב את הספר שעליו מדובר:  זו בעיה שלי,  שאני לא מצליחה להתחבר לאליגוריות מוקצנות מדי.  אבל אשתדל לראות את הסדרה ואחליט בעקבותיה אם לחפש את הספר או לא,  כי הסתקרנתי,  בזכותך.

    אהבתי

    1. זה אחד מאותם מקרים נדירים שבהם הסידרה לא פחות טובה ואולי יותר מהספר. בכל מקרה נדמה לי שכעת זה יהיה מסוג הנושאים שיכנסו לשיח הציבורי, וגם אלה שלא ראו ידעו במה מדובר, אז שמחתי לתרום את השנקל שלי לעניין. ואם תראי אשמח כמובן לשמוע רשמים. 

      אהבתי

  8. מדלגת על רב הפוסט כדי שלא יהיו ספוילרים 🙂 בהמלצתך אני קוראת את הרומן הנפוליטני של אלנה פרנטה ומודה לך מאוד על ההמלצה (אני כבר בספר השלישי) זו הפעם הראשונה שיוצא לי לקרוא ספר שבו יש חברות אחרת בין נשים, חברות בנפש אבל עם כל המרכיבים האנושיים האחרים שלא יצא לי להחשף לסיפורים שמתארים אותם. זה הולך להיות הספר הבא שלי שכבר נורא נורא בא לי להתחיל אבל אני מתאפקת!!! 🙂 אקרא את הפוסט הזה לאחר קריאת הספר.
    אני חושבת שגם המלצתי עליו וגם את אולי כבר קראת אבל אני שומעת עכשיו ספר אאודיו שנקרא: A man called Ove -Rolf Lassgård לא פעם אני מתרגשת ודומעת מהאנושיות ומהתיאורים, ממליצה בחום 🙂

    אהבתי

    1. השתדלתי מאוד להזהר בספוילרים, ורק לתת את הרקע הכללי לסידרה. סיימתי את השלישי של פרנטה (הרביעי טרם תורגם נדמה לי), וחבל לי שלא קראתי את כולם יחד. לקח לי זמן להתניע ולהזכר מי נגד מי. אבל אחרי כמה זמן הקסם בכל זאת חזר. 
      לא קראתי את הספר, ולוקחת את ההמלצה שלך בחשבון. אחפש. 

      אהבתי

      1. אם את רוצה הורדתי את כל הרביעיה ואני קוראת בטאבלט
        <a href=https://www.box.com/s/wknsc02xjsfpv0i/The%20Neapolitan%20Novels%20by%20Elena%20Ferrante%20Bo%20-%20Elena%20Ferrante.epub?dl=0https://www.box.com/s/wknsc02xjsfpv0i/The%20Neapolitan%20Novels%20by%20Elena%20Ferrante%20Bo%20-%20Elena%20Ferrante.epub?dl=0<br />

        אהבתי

  9. מעלה רעיון – אולי מדובר אומנם בשנת 2017, אבל בסוג של "עולם מקביל" אליו הובילו נסיבות אחרות לחלוטין? כלומר – לא העולם שלנו בו קיים ידע רפואי לטפל בבעיות פריון, אלא עולם בו השתלשלות האירועים הייתה כזו בה הרפואה עדיין לא הצליחה לפתור בעיות כאלה.

    לא ראיתי ולא קראתי, אבל כמו הרבה דברים שאני חוששת להיחשף אליהם ישירות, קראתי על. הפוסט הזה הוסיף לי הרבה ידע חדש וגם – נהניתי מאוד לקרוא ז’אנר כתיבה אחר שלך 🙂

    אהבתי

    1. אם כך שיתכבדו ויסבירו איך הגיעו לעולם עם אנרגית שמש ופלאפונים ורשתות חברתיות בלי הפיתוחים הרפואיים. 
      אני באמת לא בטוחה שזה הסיפור שאת צריכה להחשף אליו כעת. אולי בהמשך החיים.
      אכן מדובר בז’אנר אחר. אין לי במה אחרת, והדברים בעבעו בי וחיפשו מוצא. ביקשתי מ<a target=_blank href="https://abualmog.wordpress.com/2017/06/16/%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A8-%D7%95%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%93%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%95/&quot;>גל אמיר (אבו אלמוג) שכתב בבלוגו על גל גדות וונדר וומן (ובעצמו מחבר ספרי מתח) לכתוב על הסידרה אבל הוא החזיר את הכדור למגרש שלי. אז חרגתי באמת ממנהגי ומז’אנרי. שמחה שבכל זאת יש קוראים ומגיבים כי אמלק. אבל לכתוב הייתי צריכה. 

      אהבתי

      1. שמח שגרמתי ולו בעקיפין לכתיבת הפוסט המושקע והנהדר הזה. תודה על הלינק ששלחתי לי לצפיה בסידרה, אשקיע בכך את הזמן הנדרש בקרוב, ואולי אכתוב גם פוסט משלי…

        אהבתי

  10. אף פעם לא הבנתי אנשים שחרדים בשינויים בין הספר לסדרה. כבר קראת את הספר, לא היית רוצה משהו אחר? אני בכלל לא נהנתי מהעונות הראשונות של משחקי הכס, ורק עכשיו שאיבדנו את הקשר לספר אני מתחיל להנות. 

    לגבי ההפריה המלאכותית – אני קיבלתי את הרושם שזה פחות בקטע של באמת להתרבות ויותר בקטע של פשוט הרצון לשלוט על ה’נחותים’ ממך באמצעות תירוצים לאונס. 

    אהבתי

    1. לא לא לא, אין לי שום בעיה בשינויים בין הספר והסידרה. אך טבעי, וכמובן שהפורמטים השונים דורשים ’משהו אחר’. וכמו שכבר כתבתי כאן למישהי בתגובה, זה אחד מהמקרים שבהם הסידרה עולה על הספר. אלא שהשינויים הספציפיים במקרה הזה לא כולם לטובה. במיוחד קשה לי האימוץ של תבניות הוליוודיות בנאליות כמו בפרק 7, כי כל הסדרה הזו כל כך מפתיעה שכשיש פרק כל כך צפוי זה מאכזב. 
      אני חולקת עליך בעניין השליטה. ברור שגם היא אישו, אבל הפרק על ביקור המשלחת ממקסיקו מלמד עד כמה זה עניין שעומד ברומו של עולם, ולא רק בגלעד. הבעיה של אי הפיריון אמיתית – וכששלפרד יולדת את הבת שלה ומחלקת היולדות ריקה לגמרי זה גם מקבל ביטוי מאוד מוחשי. 

      אהבתי

  11. וואו חתיכת פוסט! שאפו !!
     קראתי פעמיים ליתר בטחון. אני בטוח שקראתי ספר של אטווד אבל לא זוכר איזה. בטוח לא את זה. אני לא קורא הרבה ספרות מתורגמת,מעדיף ספרות ישראלית.
    שמעתי על הסדרה אבל אני לא רואה סדרות כאלה,מעדיף דברים יותר קלילים.

    אהבתי

  12. אני מתעצבנת ממש על מעשי אומנות שבהם נשים מנוצלות ומדוכאות כל כך. ולו כי זה נותן לגיטימציה לאנשים לגזור מזה על חיי היום יום.
    את מכירה סיפור בו מתייחסים לגברים כאל פרי הרבעה בלבד?  חברה מטריארכית שבה לגברים אין גישה למוקדי הכח והם סגורים בחוות הרבעה? יש לי הרגשה שסיפור כזה לא יודפס

    אהבתי

    1. זה חוזר לשאלה האם האומנות מחקה את החיים או קובעת אמות מידה שהחיים מחקים. סיפור כזה כמו שהצעת, של חברה מטריארכלית שמנצלת גברים לצרכים מיניים בלבד נשמע קצת כמו חוות החיות, אלגוריה בהפוך על הפוך. האם זה היה תופס אותי בבטן כמו שהסידרה הזו תפסה?   
      במציאות שבה את ואני חיות יש ועוד איך נשים מנוצלות, מדוכאות, ממושטרות, ולא רק באירן. האם ספר שלוקח את הדברים הקיימים עד לקצה, ומציג מה קורה בחברה שמיישמת דיכוי אקסטרים כזה (איסור על נהיגה של נשים קיים למשל גם כיום בערב הסעודית ובין נשות חסידי גור. אבל איסור קריאה ככל הידוע לי אין. בהחלט יכול להיות שהיה פעם, מעין ’כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות’ מהמקורות שלנו) באמת נותן לגיטימציה לגזור מזה על חיי היום יום, או בדיוק להיפך, מציב לנו במראה מדויקת איך תיראה חברה שכזו וגורם לנו לעשות הכל כדי לא להגיע לשם? אני משוכנעת שהתשובה היא ב’. 

      אהבתי

  13. תודה על הפוסט 
    אני, איך לומר… זו תקופה שאף סדרה לא תופסת, אולי חוץ מטווין פיקס 2017. 

    קראתי חלק מ"עין החתול" בנערותי. לא צלחתי את הספר מטעמים סגנוניים.  המלצות מעניינות ביותר!

    אהבתי

      1. טוב, ראיתי אותם. מממ…מרגישה שעוד לא יכולה לגבש דיעה.
        אגב ממש הייתי שמחה לקרוא פוסט פוליטי שלך, אפילו ברוח הדברים שהסדרה מעלה (למשל).

        אהבתי

        1. צריך לקרות משהו מאוד דרמטי כדי שאכתוב פוסט פוליטי, כי הבלוג אישי. ולמרות שלפעמים פוליטי ואישי חופפים, אני מצליחה ברוב המקרים ליצור לעצמי את הבועה שלי, ולא להרגיש מושקעת בעניין. זה דורש כל כך הרבה אנרגיות, עם אפס השפעות על המציאות (לטעמי. ודאי שיש שיחלקו עלי). 

          אהבתי

  14. לא התחברתי לבעל זבוב בכלל. עד לרמה של התאמצות לסיים את הספר. הבנתי שסיפורי ילדים זה לא בשבילי.
    לעומת זאת עין החתול, נשמע לי מעניין. הציטוט שהעלית כאן, מדהים. היית ממליצה לקרוא בכל זאת?

    אהבתי

  15. חלק מהתגובות כאן הזכירו לי את המערכון של הגשש שבו נאמר "קניתי אך טרם הספיקותי לעיין בו"…
    השקחנית המגלמת את OFFERD אליזבת’ מוס גילמה דמות חזקה של קופיקייטרית בסדרה "מד-מן". נשמע מעניין ואולי גם יתחבר לאחד הקורסים שלקחתי במסגרת התואר השני בדמוקרטיה שנקרא "פמיניזם, זכויות אדם ודמוקרטיה". מצאתי כבר את המקור לצפיה ישירה, אלך לראות. תודה על ההמלצה.

    אהבתי

    1. נכון, היא מוכרת ממד-מן. בכלל שחקנית מעניינת, והבנתי שהיא בוחרת את התפקידים שמציעים לה לפי קנה מידה של חשיבות ותוכן. בסיפורה של שפחה היא היתה גם מאוד מעורבת ברמת ההפקה. אישה מעניינת ושחקנית מדהימה. מעניין מה תהיה דעתך על הסידרה ואיך היא תתחבר לך לקורס שציינת – זה נשמע באמת מתאים לו בדיוק. 

      אהבתי

  16. תודה על רשימה מרתקת. אני רוצה להוסיף שתי נקודות:
    אחת: בעיני, השאלה האמיתית, העמוקה והנוקבת עד תהום שהספר והסדרה מעלים היא – האם האשה נדונה להיות כפופה לגבר רק מעצם היותה אם פוטנציאלית? האם אין מנוס מהתממשות הקללות העתיקות – "בעצב תלדי בנים", "אליך תשוקתו והוא ימשול בך"? התשובה על-פי הטבע והאבולוציה היא "ממש לא בהכרח", אבל לא כל בני האדם מאמינים באבולוציה…
    שתיים: הספר יצא לאור באמצע שנות השמונים, שנות השיא של הגל הימני הקודם בעולם (תאצ’ר, רייגן) והסדרה יוצאת לאקרנים כשברקע גל עולמי נוסף כזה. מעניין מה יצא לאור בגל השלישי, עוד 30-40 שנה.
    ושוב תודה – אני  אשמח אם תפרסמי עוד פוסטים כאלה מדי פעם.

    אהבתי

    1. בכוונה שיבשת את הפסוק: ’ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך’? כאשר הכוח הפיזי היה תנאי לקיום, והפרנסה היתה תלויה בחוזק, בשרירים, ביכולת לצוד ואחר כך לחרוש ולקצור, האישה בהכרח היתה במעמד נחות לעומת הגבר (למרות שבליקוט היא היתה ודאי שותפה שוות זכויות, ויש גם חברות חקלאיות עכשוויות שבהן האשה עושה את כל העבודה הקשה). הלידה וגידול הילדים היו רק משקולת נוספת שריתקה אותה לבית. ואילו בחברה שבה המעמד נקבע על פי יכולות אחרות לגמרי: אינטלקטואליות, אינטליגנציה רגשית, יכולות מילוליות, האישה בהחלט שוות זכויות, ובשלב זה היא צריכה להתמודד עם נורמות חברתיות היסטוריות מתקופות אחרות, כמו ההרגל המגונה לשלם לאישה פחות על אותה עבודה. בסופו של דבר השינוי כבר כאן, גם אם לא בכל מקום ולא לגמרי. אני אפילו רואה הבדל בין הדור שלי לדור הילדים. אז אני צופה עתיד הוגן יותר, טוב יותר. ואתה צודק לגבי הגל הימני של שנות השמונים והגל הנוכחי, ואולי זו הסיבה שעיבודים קודמים של הספר למסך הגדול לא עשו שום רושם.   

      אהבתי

  17. אני עושה לעצמי נו נו נו , על כך שלא נחשפתי לעין החתול . הולכת לספריה לחפש , נאלצתי להפסיק ללמוד (ולקרוא!) כשנולדה בכורתי , אז קראתי לה תואר ראשון לבן קראתי תואר שני , ולשלישית שלישי , כשהייתה בת תתיים חזרתי ללימודים . ספרות הפעם וחזרתי לקריאה

    בקשר לעתידנות של אטווד כפי שאת מתארת אותה , נראה לי שהיא קפצה עוד צעד קדימה כי העולם מזדהם מעודף אוכלוסיה , על כך דובר כבר בהיותי בשנות התיכון , תארי לך , המורה לביולוגיה כבר אז דיברה על זה , ואנחנו בישראל עוד היכרנו זה את זה או מישהו שמכיר כל כך מעט היינו ולא הבנו . ועם איסורים בא הפשע , והקורבן הראשון תהיינה נשים לפי אטווד , כמו במציאות , הקורבן הראשון לכל נשק חדש הם היהודים ורק כשזה דופק על דלתו אז העולם מתעורר
    המשותף לעין החתול והסדרה – רוע נשי , כנראה שזה תבוע בה חזק
    הפוסט הזה יוצא מן הכלל , נהניתי לקרוא , כל מילה

    אהבתי

    1. ההשוואה בין התארים לילדים בכלל לא מופרכת, לשני הכיוונים. זוכרת שכשסיימתי את התואר השלישי חשבתי שזה כמו לידה ממש, כולל הכאבים וההמתנה הארוכה. רק שאולי יותר כמו לידת פילפילון, כי זה לוקח הרבה יותר מתשעה חודשים. 
      אני גם חושבת שהנושא של הרשעות הבין נשית מאוד מטריד את אטווד, למרות שעל פניו הספר ’סיפרה של שפחה’ והסידרה בעקבותיו עוסקים בדיכוי הפטריארכלי. אבל זה בלט לי מאוד, ועוד יותר כשעושים את ההשוואה לעין החתול. ואשר לזיהום בעקבות ריבוי האוכלוסין, זה גם נכון. וגם זה יוצר פרדוקס מסויים נוסף בסיפור של אטווד שכורכת את הזיהום דווקא בהפסקת הילודה. לא בדיוק, כי היא לא נכנסת ל’היסטוריה’ של העולם שהיא מדמיינת, אבל כן בתיאור המצב שברקע הסיפור. 

      אהבתי

      1. מיכיוון שהפורטה דלי זה חינוך ממילא כך דאר הלימודים היו נעשרה וכמובן שזה היה רק לטובת החינוך
        הייתי הספריה , חיפשתי עין החתול לא מצאתי , מצאתי עמה אחרים , ובאמת באותו נודא סמוי/גלוי בנושא נשים כקורבנות
        הייתכן שעין החתול בעברית נקרא אחרת ?
        מי שמבין מעט בחינוך יודע שבעצם רק על החזקות מתאדות כדי להשפילן , זה כ כ אובבייס. חבל שלא ידעו את זה אז , יש אפילו שמחלישות עצמן בכוונה כדי שלא יתאגדו נגדן 

        אהבתי

        1. לא, ככה זה נקרא בעברית. <a target=_blank href="https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=956502&quot;>זה מה שמצאתי על הספר. ואני לא בטוחה שנטפלים רק לחזקות. אני תמיד נזכרת בתקופה שבה עבדתי בלול הודים (’תקופה’ קצת מוגזם. בערך שבוע): יש להם נטייה לתקוף את מי שמראה נקודת דם. לכן גוזרים להם את המקור כשהם קטנים, כדי שגם אם יתקפו זה לא יהיה קטלני. נדמה לי שזו התכונה האנושית גם כן: כשרואים נקודת דם, ההמון תוקף. מה שכן, התוקפים חשים חלשים, והתקיפה מעידה על החולשה שלהם. וגם – תוקפים את החריגים. חלשות, חכמות או טפשות במיוחד, ואפילו את השמנות או הגבוהות או הנמוכות מדי. לכן אולי גם את החזקות. אבל ודאי לא רק. 

          אהבתי

          1. תודה
            בהחלט לא רק , אבל שמתי לב שאת החזקה יתקפו רק כאשר יגלו אצלה נקודת חולשה , לפני כן לא יעיזו . זה מעניין
            ובאמת התוקפים חלשים בדרך כלל ולכן תוקפים , לפעמים מפחד לפעמים ’להראות’ חוזק . הרי בעלים מכים ,לרוב תוקפים נשים מתוך רגשי נחיתות , יענו גיבורים על נשים אבל נראה אותם על גברים . בוקס אחד וקראנו להם לסדר , זה נושא טעון מורכב ומסובך , ויש למשל העומדים מהצד ולא מוצאים פתרון , ולרוב כי בתת מודע אינם רוציםהלשנות את המצב. ככה ישארו הם ה ’הטובים’ ויישארו טובים כל עוד מישהו יתקוף אחר , וככה הם גם משתחררים מהרוע הפנימי , לא על ידי סובלימציה אלא ע י הנצחת המצב  ’הכתובת היתה על הקיר ’ ’כרוניקה של מוות ידוע מראש ’ הם הסימפטומים של זה , יותר אופייני לחברה אלימה שחיה שנים באיום ומחפשת פורקן

            אהבתי

            1. נורא !
              כשהייתי קשורה למערכת החינוך הכי נורא היה התחלת ההשתכרות בכתה של ביתי יא’ אז והיועצת שם אימצה את השיטה שלי
              אין לי מילים , לא מבינה מה קורה ,יש לי תחושה שהטלנובלות שרואים בני הנוער מאד משפיעות  יש שם דוגמאות רבות לתחמנות נשית אכזרית ואפילו שהטוב תמיד בכל זאת מנצח שם למרות זאת מתפתחת אצל נערות הזדהות עםהרעות . זה גם קשור לגיל ההתבגרות ולבילבול שהוא יוצר בנפשם המסוכסכת . אצל בנים משחקי המחשב האלימים עושים נזק אדיר .
              אני גם הייתי עדה לזה שבחטיבות הבינים הראשונות הנסיוניות שנפתחו בהרצליה ילדים החלו להישכב על הכביש מתחת למכוניות נוסעות . חטיבות הבינים לדעתי העלו את מפלס אלימות הנוער בעולם. הם בגיל רגיש מאד לשינויים וזה פוגע להם בנפש , 

              אהבתי

            2. אני באמת לא יודעת עד כמה האלימות הזו קשורה לסדרות-טלנובלות או למשחקי מחשב. אכזריות היתה גם לפני עידן הטלוויזיה או משחקי המחשב, ועל זה בדיוק הספר ’עין החתול’. נכון שהם מקבלים רעיונות מטורפים מדברים שרואים, וזה נכון גם לגבי פורנו. הכל זמין כל כך, כולל הכל. וגם אני חושבת שחטיבת ביניים זו טעות חינוכית איומה. אבל מבינה שבהרבה מקומות ויתרו על החלוקה, וחזרו לבית ספר שש-שנתי. פעם זה היה א-ח ואחר כך ט-יב. בכלל כיתות ז-ח לדעתי צריך לשלוח הביתה. עם כל ההורמונים שלהם, הילדים ממש לא במצב לשבת בכיתה ולשתף פעולה. אי אפשר לדעת איזו שטות תעלה במוחם הקודח, והדוגמה שנתת על ילדים נשכבים מתחת למכוניות מחרידה. אני עוד זוכרת את שיחת הטלפון של המדריכה של הבן הצעיר שלי שסיפרה שהשתתף במשחק של קשירת שקיות נילון על הראש עד התעלפות מחוסר חמצן 

              אהבתי

            3. סוף סוף מישהו מעז לצאת איתי חוצץ נגד חטיבות הביניים
              בקשר לתחילת תגובתך , על האלימות , לכן אני כ כ מאמינה בשיטה שלי , כי היא פשוטה , מנטרלת מאבקי כוח מבלי לגרום לחוסר פוטנטיות (מה שמרתיע הורים ומורים , ולכן הם חסרי אונים ) ואז הם פנויים להקשבה , אבל האינסטינקטים ההישרדותיים שלהם לא נפגמים .
              מה זה נהנית ’לשוחח’ איתך , קוראת עכשיו זעם של סרחיו ביסיו (בורחסטיין , זוכרת?) זה על הנושא , נכנס למוח והקודים של שורשי האלימות . בינתיים , מרתק ממש

              אהבתי

      2. הש מתחלפת לי עם ד 
        נו שוין
        במחשבה שניה היא בכל זאת חזתה משהו שהרי בסין היגבילו ילודה ויש עכשיו סרטים על פשיעה , גנבות ילדים , ועוד בעקבות זה

        אהבתי

  18. איזה פוסט נפלא. הספר הוא אחד האהובים עליי (גם הז’אנר הוא ללא ספק האהוב עליי, מצחיק בהיותי אופטימית ניצחית). טרם צפיתי בסדרה, אבל אני עוקבת של אטווד בפייס וראיתי שלל פוסטים על. 
    בנוגע לנקודת הביקורת הראשונה שלך אני חושבת שלמשטר טוטליטרי יש מטרות "רשמיות" שמניחות לו לעשות את הרעות שהוא עושה בשמן ואת המטרה הראשונית הבסיסית ביותר של שלטון ושליטה. המטרה הזו, היא שמאפשר רצח רב עם הרבה מאד רציונליות ומניגוד לאיצטלה הרשמית (של התרבות, או חברה שוויונית, או כל תירוץ אחר).

    אהבתי

    1. מעניין אותי איך זה יהיה עבורך לצפות בסידרה. היא באמת עשויה היטב, למרות הביקורת שלי. ואשר למטרות ולביצוע – אולי זה נכון למשטר בימיו הראשונים, ולכן זה יכול להסביר את הפרדוקס. ברור לי לגמרי שאחרי מספר שנים של חברה שבה אחוזי ההתרבות יורדי לאפס דברים מאוד בסיסיים צריכים להשתנות ביחס לחיים. 

      אהבתי

  19. בימים האחרונים ראיתי חלקים משני פרקים, השני והאחרון, והזדעזעתי מאוד וקראתי על הסידרה. היא עשויה מצויין והמשחק נהדר אבל היא לא נחמדה. 🙂

    לא ידעתי שזה אמור להיות ב-2017 ולכן לא הפריעה לי הגישה הקדם טיפולי פוריות. אבל, אם הבעיה היא זיהום אויר וזיהום בכלל, הטיפולים לא אמורים לעזור, כי זאת לא בעיה של האישה אלא של הסביבה. – אולי יש נשים שמסוגלות לסוכך על העובר מהסביבה יותר מאחרות. 

    אני לא חושבת שאראה את הסידרה כי היא עושה לי רע ולא מספיק מצדיקה את זה. הסידרה מזעזעת כי היא מתארת אמריקה, סמל המערב הנאור, שלקחה כיוון אחר.יש מקומות בעולם שלנו כיום שהחיים בהם, בפרט לנשים, לא פחות גרועים ממה שמוצג בסידרה, אבל לאף אחד אין כח לתקן את זה, בין השאר, כי יהיה קשה לתקן את זה ויהיו קורבנות וכי אנחנו לא נפגעים מכך ישירות. אבל לדמיין את זה קורה בארה"ב, רחמנא ליצלן! 
    מעדיפה לראות את משחקי הכס. 

    אהבתי

    1. ’היא לא נחמדה’ זה ציטוט של דברי גולדה על הפנתרים השחורים . למה לבחור בין הסדרות, אפשר גם וגם. בדרך כלל גם אני מתקשה מאוד עם אלימות, ומעדיפה לא לראות. אבל כשהיא חלק מסיפור שלם, לפעמים אני מוכנה להכיל אותה. משחקי הכס היא סידרה מעולה, ומבוססת על אירועים היסטוריים, במיוחד על ’מלחמת השושנים’ בין בית לנקסטר ובית יורק. בה וגם ב’סיפורי השפחה’ יש הרבה דברים מוכרים מההיסטוריה בהרכב אחר, ואולי לכן הן כל כך מדברות אלי וכנראה גם לאחרים. חבל לי שמשחקי הכס גלשו לענייני פנטזיה ומתים מהלכים, אבל כך רצה היוצר.

      אהבתי

      1. (חלק שני של התגובה. מקווה שזה לא מעיד על האתר, אבל הגבלת התווים הפעם ממש מוגזמת).
        לא בטוחה אם הפיסקה האחרונה שלך צינית או לא. זה שיש היום נשים שחוות דיכוי מסוג זה מדאיג ביותר, גם אם זה לא בעולם ’שלנו’. בעיקר כי זה קיים שם, ובנסיבות מסויימות עלול לגעת בנו ועוד איך. זה מה שמרגרט אטווד ניסתה לומר, אני חושבת. 

        אהבתי

        1. צינית מאוד! חשבתי שהיה ברור. התכוונתי להגיד שכולם מדברים על הסידרה הזאת, וכמה שהיא חזקה ומטלטלת, בעוד שדברים יותר גרועים ממנה קורים כל יום בעולם שלנו, לא בסידרה, ואף אחד לא נראה שמטלטל במיוחד או מנסה לעזור. 

          לא נראה לך שיש כאן משהו לא פרופורציוני? אני באמת חושבת שאנשים (וגם אני) מזדעזעים מהסידרה כי הדברים קורים במקומות "הטובים" במציאות שנראית כמעט מוכרת, אבל עם טוויסט מזוויע. המציאות במדינות בהן דברים דומים לאלו קורים נראית מאוד שונה משלנו ולכן התרגלנו להסתכל לצד השני, כי זה פחות נוגע לנו. (זאת ביקורת על עצמנו, לא אמרתי שזה בסדר.)

          אהבתי

          1. קוראים לזה צביעות, וכל העולם המערבי לוקה בה. כשטרור פוגע במסגד בעיראק ומאות חפים מפשע נרצחים, או כשילדות נחטפות על ידי בוקו חראם בניגריה, אף אחד לא פוצה פה ומצפצף. לגמרי מערכת ערכים אחרת כשמדובר בשחורים או בערבים. אין לי תשובה, רק שאני חושבת שעצם העלאת המודעות חשובה, גם אם זה נעשה דרך המראה של בחורה בלונדינית בבוסטון, ישר בבטן הרכה. אולי זה יגרום לאנשים לחשוב על מה קורה מתחת לרעלה במקומות כמו סעודיה שם אסור לאישה ללכת לבדה או לנהוג, ממש כמו ב’שפחה’, ולא בעתיד דיסטופי כלשהו. 

            אהבתי

      2. מתים מהלכים פחות מדכאים אותי מפאסיביות. אני חושבת שבגלל זה אני לא יכולה לראות את סיפורה של שפחה. הפאסיביות שנכפית עליהן בגלל הפחד. הדבר הכי קיצוני שהן יכולות לעשות בלי לאבד את החיים שלהן הוא להמנע מעשיה. כמו שלפרד שלא זרקה את האבן והפרה את כל הכללים.המציאות הזאת שאין בה מוצא ואין בה דרך להלחם יותר מדי קשה לי לצפיה.

        במשחקי הכס הדמויות אקטיביות, וזה המסר העיקרי של הסידרה – תלחם, לא משנה אם יש לך או אין לך סיכוי, כי אם לא תלחם תאבד לא רק את החיים שלך אלא את המהות שלך. אסור לברוח, להכנע או לוותר לרוע, אפילו במחיר החיים. למעשה גם העונה הראשונה של סיפורה של שפחה מסתיימת במעשה כזה, של לא לוותר ולהכנע לרוע, אבל היא לבד שם. הפחד מפריד בינהן. מציאות כזאת נראית לי בלתי נסבלת יותר מאלימות הבלתי נסבלת של משחקי הכס.

        אהבתי

        1. אבל זה כל העניין: שלפרד נאחזת בצפורניים. שורדת.יש לה מטרה, להחזיר אליה את הבת שלה. והיא כן מורדת, אבל עושה את זה חכם. ויש שם אחרות, וכולן מורדות בצורה כזו או אחרת, אחת על ידי זה שהיא משתוללת עם המכונית, ואני לא אמשיך כי זה לגמרי ספויילרים ואני לא רוצה להרוס למי שטרם צפה. לגמרי תחת שלטון נאצי, אבל גם באירופה היו מורדים, והמרידה נעשתה בצורות מאוד מתוחכמות, לפעמים רק על ידי זה שהמשיכו לקיים תרבות בצורות מסוימות תחת דיכוי. וגם במשחקי הכס יש מצבים של כניעה והמתנה להזדמנות. אני לא רוצה לספיילר כאן גם בעניין זה, אבל אזכיר בהקשר זה רק שם אחד, סנסה סטרק.  

          אהבתי

  20. איזה נהדר שמישהי כתבה ביקורת מקיפה ומעניינת ואישית על הסדרה הזו!
    ובכלל, שהסדרה יצאה.
    תודה על הביקורת המקיפה.  לגבי בעייתך עם הספר – אני חושבת שהיא פיתחה את העניין ביתר דיוק בטרילוגית ’בז וניאלה’, אך אולי מזוויות שונות.  וגם זאת תעובד כסדרה.
     
    טרם צפיתי בסדרת ’מעשה שפחה’.  את הספר קראתי בערך בגיל 14, לאחר שנתקלתי בתסכית ששודר ב-BBC באיזה מוצ"ש אחד שלא הצלחתי להרדם בו.
    התסכית בעט בבטן הרכה. הוא התערבל בתוכי במשך כמה שבועות. לא היה לנו מחשב עם חיבור לאינטרנט בבית, ולקח לי זמן לאתר את הסופרת ולאחר מכן את הספר.
    הקריאה בספריה היא מהמכוננות בחיי. 
    ’מעשה שפחה’ השפיע עלי באופן ישיר וחד. נולדתי לבית דתי והרגשתי שהיקום/גרסה כלשהו של אלוהות הזניקה את הדבר הזה מולי. 
    כתבתי לאטווד המון מכתבים במהלך השנים ומעולם לא שלחתי לה.

    אהבתי

    1. הבעיטה בבטן זו התחושה המדויקת שהיתה גם לי כשקראתי את הספר, ולי זה קרה בגיל הרבה יותר מבוגר (בפוסט דוקטורט הייתי בת שלושים ושש, לא רחוקה מהגיל שלך כפי שהבנתי מהבלוג). וגם המשפט האחרון שלך מהדהד בי: במידה מסוימת גם הפוסט הזה הוא כתיבת מכתב לאטווד (ולקוראים/צופים בספר/סידרה) על דברים שפעפעו בי. ברוכה הבאה לבלוגייה. 

      אהבתי

      1. תודה! 🙂

        זה רעיון מעניין, כתיבת ביקורת כפנייה בעקיפין לסופר/ת, לא חשבתי על כך ובעצם זה מאד הגיוני.

        רציתי לכתוב לה עד כמה יש לה חלק בכל מה שאני עכשיו.  ושאני יודעת עד כמה היא אמיצה, ועד כמה היא איפשרה אומץ בעולם.  אולי אכתוב לה יום אחד.

        לפני כמה חודשים סיימתי ספר סיפורים קצרים שלה (שמצאתי ברחוב! ספרים נהדרים תמיד מוצאים אותי ברחוב): ’מזרן האבן’.  אחד מהסיפורים (3 מהם בעצם) עוסקים בסופרת קשישה שבראה עולם ומלואו, בסגנון ג’.ר.ר.מ. וטולקין. זו היתה הצצה מעניינת למה שאולי מתרחש סביבה, או בתוך ההילה שלה.

        אהבתי

  21. חושבת שזו הביקורת הכי מוצלחת לסדרה שקראתי עד כה, על אף שטרם צפיתי בה. יצרה בי רצון של ממש לחזות באסתטיקה של הדיסטופיה הזאת, ולראות איפה הערותייך לגבי זילות חיי אדם בתרחיש הקטסטרופלי והתעלמות מהתפתחות הרפואה מתבטאות ועד כמה, אם בכלל זה מפריע. כמו כן, אני מסוקרנת גם לגבי "עין החתול". התעללות של נשים בנשים היא נושא שלא נוטים לדבר עליו, ותמיד הרגשתי שהעיסוק בזה חסר לי.

    אהבתי

    1. תודה על התגובה. אני מודה שזה קצת חריג בבלוג שלי, לעסוק ב’נושאים’, אבל כאן זה ממש יש לי בגרון, והדברים כתבו את עצמם. ואולי זה לא ’נושאים’, זה באמת נוגע בי, כאישה כאן ועכשיו. 

      אהבתי

  22. קראתי את "עין החתול" מזמן מזמן, לדעתי בגיל העשרה (היום אני נושקת ל- 40, או כמעט מחטיפה סטירה ל- 40, לא ברור), אהבתי מאוד אך כבר כמעט לא זוכרת דבר מהעלילה, מלבד שמדובר בהתעללות של נערות בחברתן, ושהספר נגע ללבי מאוד. הספר כרגע מחזיר לי מבט מפוהק מארון הספרים. יום אחד אקרא אותו שוב, כפי שאקרא את כל שאר מאות הספרים שמחכים לי.

    שמעתי רבות על הסדרה "סיפורה של שפחה" – גם המלצות מאנשים, כולל אזהרות מסצנות קשות לצפייה, וגם המלצות המבקרים. בקיצור – אני ובן זוגי כבר רשמנו לנו לצפות בעתיד הקרוב.

    תודה!

    אהבתי

    1. בתור מי שנמצאת כבר בעבר השני של החמישים, תחטיפי ל40 סטירה חביבה כזו. ספר טוב משאיר חותם, כפי שעשה ’עין החתול’ גם אצלי, אפילו אם לא זוכרים את כל פרטיו. 
      מעניין איך תתרשמו מהסידרה. 

      אהבתי

      1. סיימנו את הסדרה, שנגמרה כמובן עם cliff hanger, מעצבן…
        אכן, כפי שצוין כאן בשיחות, סדרה טובה מצד אחד אך עם בעיות של "חורים" לא מוסברים בעלילה מצד שני, כל מיני סימני שאלה לא מוסברים.
        אמנם בסה"כ סדרה טובה ומעניינת בעיני, אך לא "נפלתי" ממנה. 80% מהסדרה זה מבטים…  אבל אולי אני ובן זוגי נהיינו כבר ציניים… אולי אני ביקורתית מדי…. 

        אהבתי

        1. כן. קליף הנגר לעונה הבאה. אם יהיה להם שכל הם יעזבו את שלפרד שהצליחה יש לקוות לברוח ולהתאחד עם בעלה בקנדה ויעברו לסיפורו של עין או של מרתה. המבטים אמורים להפוך אותנו לשותפים לרגשות של הגיבורה בלי להדרדר לקריינות רקע מעצבנת. 

          אהבתי

          1. אבל אבל אבל… איך הסוף רומז שהיא תצליח לברוח? הרי היא בדיוק נעצרה בגלל שסירבה לסקול באבנים את ג’אנין, ואין לנו מושג לאןלוקחים אותה, והיא בכלל בהריון… בכלל לא מרגיש לי כמו סוף לסיפור שלה… אני מפספסת משהו?

            אהבתי

            1. כי מי ש’מחלץ’ אותה זה ה’עין’, האבא של הילד שלה והוא מחלץ אותה מבית המשפחה של פרד. גם היא מחייכת מתחת לשביס כי היא מבינה שזה חילוץ ולא סתם ’לוקחים’ אותה. זו הנקמה של שניהם בפרד ואשתו.

              אהבתי

  23. האמת שכבר לפני כחודש חברה המליצה לי על הסדרה
    אבל לא היה לי זמן לראות אותה
    מגיגול ברשת הבנתי שיש סביב זה רעש ונראה שהסדרה עשויה טוב, אפילו טוב מאוד
    אבל סוף הסימסטר ותקופת המבחנים הזאת…
    ואם כבר אני אתחיל לראות משהו זה את משחקי הכס (עונה 7) שתתחיל בשבוע הבא

    אהבתי

      1. המבחנים השנה באים בריכוזי תקופות
        עוד שבוע יש מבחן, ואחר כך חודש ואז עוד 2
        ואז עוד חודש ועוד אחד
        לא משעמם

        אמרו לי ששווה לראות את סיפורה של שפחה
        מתישהו אני מקווה למצוא זמן גם לזה

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s