There is a crack in everything

יומיים לפני הנסיעה לכנס אני מבינה שהפעם באמת הגזמתי. ההרצאה עוד לא מוכנה, עוד אין מצגת, ואני גם עסוקה בדברים אחרים עד הרגע האחרון. לא מצליחה להרגיש את גלי האדרנלין
שבדרך כלל נושאים אותי אל חוף מבטחים, אולי כי הפעם זהו כנס שמשלב חוקרים משתי
ארצות ומתחומי עניין אחדים, ובמקום המייל הצפוי שבו יישלף מלמד הבקר, יצלוף בי ויזכיר
ציפייה לשמוע חידושים ונפלאות, שלח מארגן הכנס הישראלי מייל פרווה שבו הוא מזכיר לנו
שזהו כנס בין תחומי, שבשלב הזה רק נציג רעיונות, כל אחד מהתחום שלו על הנושא,
ותזכרו, הוא ממשיך, שהאחרים לא מתמצאים בתחום שלכם ולהיפך. מלכתחילה נעניתי לאתגר משום שהיה נדמה לי שהוא יוציא אותי מתחום הנוחות שלי. היציאה הזו טובה בעיני, כמו נניח לצאת מכיסא הנהג במכונית המשפחתית האפורה ולמצוא את עצמי דחוסה בכיסא האחורי בין צעירים תוססים במכונית ספורט פתוחה שמזגזגת בין המסלולים, עם כל ההייפ העכשווי של צעירים חסרי מנוח: לא נוח אבל מאתגר ומסעיר ולא פחות חשוב, מלמד.
כל כך מעט הזדמנויות יש לנו במהלך הסמסטר ללמוד בעצמנו. אבל כעת אני חושבת מה
הטעם. השילוב של הצגת חידוש עם הצורך לדבר לאנשים שאינם מתמצאים בניואנסים של
התחום מייגע. כשאין חשק ואין זמן מה הפלא.

בכל זאת אני נוסעת, מאוחר מדי לבטל, וכל הדרך בטיסה הלוך אני רכונה על המחשב, עובדת על ההרצאה. אני מוציאה את דפי הוראות הנסיעה לפני הנחיתה: צריכה לתפוס קונקשן, ואין כל כך הרבה זמן, זה די גבולי, אבל המטוס יצא מהארץ רק באיחור קטן של רבע שעה, ונראה שינחת בזמן ויהיה בסדר. המושב שלי ליד החלון, ואני רואה את ריבועי השדות הירוקים והחומים הולכים ומתקרבים, והנה אנחנו יורדים למסלול הנחיתה, מתקרבים אליו במהירות גבוהה, גלגלי המטוס נושקים לו, ומיד הוא מרים חרטום ועולה שוב השמיימה. אני מביטה באי אמון במסלול ההולך ומתרחק מתחתינו. הרמקול מתעורר, והטייס משמיע הסבר מבולבל משהו על thermo-something (ממש כך אמר. ת'רמו-סמט'ינג באנגלית עם מבטא כבד), ושהמטוס יעשה סיבוב של רבע שעה וננחת שנית. אני מביטה בשעון. הקונקשן, מה יהא עליו, אבל קודם צריך לנחות, ובראש רץ לי סרט עצבני של מטוס שלכוד בלופ, מפספס את הזווית הנכונה או נלכד בת'רמו סמט'ינג שוב ושוב. בסיבוב הבא המטוס ניגש למסלול בזוית הנכונה או משהו, והפעם נוחת נחיתה נורמלית
לגמרי. אף אחד לא מוחא לטייס כפיים, למרות שזהו מטוס שמגיע מישראל ויש עליו רוב
מוחלט של ישראלים.

אני מורידה את המזוודה מהתא העליון, וממהרת לשדה. הטיסה היוצאת נמצאת כמובן
בצד השני שלו, וצריך קודם לעבור בביקורת גבולות ולהחתים דרכון. אני ממהרת. המזוודה
מתגלגלת לידי, תיק צד על כתף ובידי אני מחזיקה את הדרכון פתוח. חייבת להגיע
לקונקשן בזמן. אני לוקחת את הסיבוב במסלול המפותל המוביל לביקורת בכמעט ריצה. תוך
חלקיק שניה אני מאבדת את שיווי המשקל ומוצאת את עצמי מרוחה על הרצפה, על הפנים.
אבל באמת על הפנים. התגובה הראשונה היא בושה ומבוכה ענקיים, וכל שאני רוצה זה לקום
ולהתנער ולהגיד לא קרה כלום, פשוט תחתום לי על הדרכון ואני אמשיך הלאה לקונקשן.
אבל שני דברים מבהירים לי שקרה גם קרה. האנשים שנזעקים לעזרתי שואלים אם אני צריכה
רופא והמבט שלהם מביע דאגה אמיתית, והפה שלי מתמלא ברסיסים קטנים וקשים, וטעם מלוח
וחם של דם. הרסיסים הם שברי שן, אני מבינה, והיד שנשלחת לשפה חוזרת אדומה מדם. גל
צונאמי של אדרנלין שוטף אותי. אחרי ביקור בשירותים של השדה, יריקת הדם וחלקי השן. אני חושפת שיניים למראה, לראות מה הנזק, מצפה שערפד יחייך אלי בחזרה. מגלה שקצות שתי השיניים הקדמיות נשברו, ושאת עיקר המכה חטפה השן השמאלית: היא ממש זזה קצת פנימה. והיא כואבת, מאוד. על השפה החיצונית מתנפחת לה חבורה ראויה, גם אחרי שהדימום החיצוני נפסק.

הלשון רצה על השיניים הקדמיות, משוננות כעת כמו להב של סכין לחם, ועל המדרגה
החדשה שנפערה ביניהן, כשהשן השמאלית נדחפה פנימה. היא גם לא ממש יציבה, ואני ממש
מקווה שלא אזדקק לשירותי פיית השיניים הלילה.

אני מתעוררת בחדר בית המלון בבוקר ובוחנת את המצב. מצב השן מתנדנד.
עוד נשאר לראות מה יהיה מצבה לכשיתייצב. החניכיים עם שטף דם, והחבורה על השפה
נראית כמו הרפס. מילא, גם זה יעבור. ההרצאה עוד תגזול ממני גם את הערב הבא, אצטרך
לדחות את הישיבה על ספל בירה עכורה מקציפה עם החברים, אבל נדמה לי שיהיה בסדר. אני
אוספת את עצמי ואת המחשב, ושמה פעמי אל הכנס באוניברסיטה. ואז מצלצל הטלפון. מזל טוב, צוהל השותף. נולדה לנו נכדה חדשה הלילה.

ring the bells that still can ring

 forget your perfect offering

 there is a crack in everything

 that's how the light gets in

מתוך: Leonard Cohen, Anthem

Veritate et Virtute (With Truth and Courage) Sarah Walsh

63 תגובות בנושא “There is a crack in everything

  1. פעם מי שמגיב ראשון היה כותב :ראשון שולטטט:-)
    אני לא יודע מה לומר קודם,האם לשאול לבריאותך או לאחל מזל טוב על הולדת הנכדה החדשה.
    הנפילה המרגיזה והמכאיבה בשדה התעופה מבאסת וודאי גורמת לכאבים,לרגע היה נדמה לי שויתרת על טיסת ההמשך ולא הגעת ליעדךף אבל אני מבין שעלית ברגליים כושלות בלי לוותר על טיסה אחרת והגעת
    זה מה שנקרא דבקות במשימהףכל הכבוד!
    ובעיקר בעיקר תרגישי טוב  הכל ניתן לתיקון ושיפצור היום.
    ומזל טוב,מה מספרה של הנכדה החדשה?

    אהבתי

    1. בשדה התעופה ביקשתי כוס עם קרח בדוכן מיץ, וכל הנסיעה הבאה הצמדתי לי קוביית קרח לשפה. זה עזר. היא כבר לא נפוחה, אבל יש שם פצע. את ההרצאה עברתי. נדמה לי שבעיקר אני רואה ומרגישה את הנזק, ולא יכולה לנגוס חזיתית בכלום, אבל כל זה בוטנים לעומת הילדה החדשה, לא?

      אהבתי

  2. קודם כל מזל טוב לנכדה החדשה, המרפא לכל המכאובים. של מי מילדייך היא?

    אבל אוי, זה די נורא להיות בארץ זרה אחרי תאונה חזיתית כזאת, כשאת נזקקת ליעוץ רפואי והכי עדיף לך בבית.
    אם את יכולה תתיעצי רפואית עם רופא שיניים. אחרי שאח שלי נפל פעם בתור ילד ושבר את השיניים הקדמיות והזיז עוד כמה מהמקום, אמר רופא השיניים שהקיבוע אחרי התאונה חשוב מאד ויכול לקבוע אם השן תידון ליפול או להשאר.

    אהבתי

    1. היא של הבן הבכור. מס’ 2 שלו, אחרי בן בן שנה וחצי. כיף להתרבות ככה, by proxy. אני אמתין לשובי לארץ, וזה מחר. בינתיים המצב משתפר, הכאבים שוככים, והשן פחות מתנדנדת. ממילא רופא יצטרך לשייף את הקצה ולהגיד לי מה עושים עם הסדק. מבאס. 

      אהבתי

  3. שבת שלום  

    זה ביש מזל (קטן ולא משמעותי יכול היה להיות הרבה יותר גרוע )מצד אחד ומזל טוב ענקי ומתוק מהצד השני 
    אבל את לא חייבת להרצות (תאונת עבודה לגמרי )ואם כן אז היי לפחות את לא חייבת למרוח  "אודם" (וגם לא בוטוקס..) ליאונרד כהן שר על  הצד האנושי של הדברים ומה יותר אנושי מאשר לרוץ וליפול ?!  

    חיבוק ענק מניפה ותקחי אופטלגין או אדוויל.

    אהבתי

    1. כן, מכה קטנה בכנף (השן). ותזכורת למה שבאמת חשוב בחיים. וכבר הרציתי. אני לא יכולה לבוא לכנס על חשבונם ולא להרצות. וגם היה בסדר גמור, בסופו של דבר, ואפילו נהניתי (היה קצת עמוס, אמנם). וחיבוק ענק בחזרה. אני לא חסה על האופטלגין, כשצריך 🙂

      אהבתי

  4. גם אני לא יודעת אם קודם לברך על הנכדה או לשאול מה מצבך, מה מצב השיניים ואם הרצאת בסוף.
    כל הכבוד על הדבקות במשימה, אני לא חושבת שעוד הייתי חושבת על ההרצאה ברגע שהייתי מתחילה לירוק שיניים. מה שלומך?

    אהבתי

    1. זה בדיוק הגודש הזה שהרגשתי, בליל של רגשות סותרים. הרציתי, וישבתי כמו גדולה ביומיים של הכנס מבוקר ועד ערב (כנס קטן ואינטימי, ולא יכולתי להבריז יותר מדי). לגבי השן, רופא השיניים שלי בארץ יצטרך לראות מה מצבה ולהחליט מה לעשות. פחות גרוע ממה שנראה במבט ראשון. היא חטפה טראומה, ושתי השיניים הקדמיות נשברו בקצוות, אבל את זה בעיקר אני מרגישה עם הלשון שרצה רצוא ושוב על החלק החותך שלהן. ויש גם סדק אמיתי בשן. הנכדה בהחלט שמה דברים בפרופורציה. 

      אהבתי

  5. אכן יש בך אומץ! לקום, לשטוף את הדם ורסיסי השן, ולהמשיך הלאה! אני גאה בך…. ואהבתי את השיר והרעיון שסדק מאפשר כניסת אור. אני רואה את האור שהכנסת…
    וכמובן מזל טוב לנכדה השביעית במספר. וסוף טוב לסיפור.

    אהבתי

    1. יותר מאומץ זו מבוכה מההשפלה הפומבית של נפילה והשתטחות כזו בפומבי, מאשר אומץ. ותודה על הברכות. 7 נכדים. אני מרגישה כמו סבתא של פעם, וזו הרגשה ממש נחמדה. 

      אהבתי

  6. הו,  כמה חדשות!  מזל טוב על הנכדה החדשה 

    אני מאוד אוהבת נחיתות (בניגוד להמראות שמפחידות אותי נורא), אבל אני חושבת שאת הנחיתה הספציפית הזאת עם הבעיה התרמו-משהו לא הייתי אוהבת.  וקצת חבל לי על הטייס שלא קיבל מחיאות כפיים,  כי מהתיאור שלך נשמע שהוא הפעיל שיקול דעת מהיר ועצמאי,  בניגוד לנחיתות רגילות שמנוהלות על ידי הטייס האוטומטי,  ושבהן בעצם לא מגיעות מחיאות כפיים לשום איש 🙂

    תרגישי טוב,  אני מקווה שאת מתאוששת.  סך הכול נשמע לי שאת אלופה 🙂

    אהבתי

    1. לידי ישב ישראלי, ובצר לי מיד פניתי אליו בשאלה אם הוא יודע מה קרה. הוא מייד האשים את הטייס – הזווית, המהירות. אמר שהוא לא מבין איך הוא אפילו הגיע לנגיעה הזו בקרקע, שהיה צריך להבין הרבה קודם שזה לא ילך. גם אני שמעתי על הנחיתות האוטומטיות, משהו עם קרן, ושאלתי אותו, והוא גיחך ואמר לי שזה קיים במסע בין כוכבים.
      אני מתאוששת, בהחלט. זה מסוג הדברים האלה שקורים, וכמה שלא ננתח לאחור לא נשנה את העובדה שהם קרו. אז נותר רק לחזור לארץ ולראות מה יפסוק רופא השיניים עגום המבט.  

      אהבתי

  7. אוי, מברוק עלק (עשיתי שעטנז כי לא ידעתי במה להתחיל)
    אני מכירה את המבוכה הזו של הנפילה, יותר מאשר הכאב, מפריע שכולם ראו. 
    לרגע היה נדמה שהנה נפטרת מההרצאה, אבל לא אחת כמוך תרים ידיים וטוב שכך.
    התרשמתי עמוקות מזה שלקחת את הריזיקה ורק בזמן הטיסה כתבת את ההרצאה, רק על זה מגיע לך שאפו ומחיאות כפיים (שנחסכו מהטייס ) אין ספק שאת אשה אופטימית ולא כמוני שרק רואה מה ימנע ממני להשלים משימות שהצבתי.
    העיקר שהנכדה האירה את הכל באור, העובדה שהשיניים אינן כואבות מבשרת טובות, כלומר הכל טוב.  

    אהבתי

    1. לא, לא. אל תמחאי לי כפיים. אני לא מרגישה בסדר עם זה שהגעתי למצב שבטיסה אני כותבת את ההרצאה. זה מוגזם אפילו בשבילי, ולמרות שיש לי המון תרוצים, ואפילו סיבות לאיך הגעתי למצב הזה, אני לא צריכה לקבל תשואות אלא נזיפות. והנכדה לגמרי מאירה את הכל באור, זה דבר נפלא. 

      אהבתי

  8. זה מה שנקרא אין רגע דל או סקנדל או פסטיבל , מעניין שלאחרונה למדתי שאם אין חשק החשק צודק בסוף , זה מן נסיון חיים כזה שהוכיח את עצמו ל ח לו ט ין . אותי מהממת הסיטואציה של אדם חשוב שנוסע לאן שהוא ובקונקשנים הוא כאחד האדם ללא הנחות . זה לא בסדר . 
    התרמו ת ’מסינג במבטא לא ישראלי ממש מפחיד
    מזל טוב !
    האדרנלין וולכתוב לקהל אלמוני הזכיר לי את תחילת הכתיבה בבלוגיה
    טוב שיש התקדמות ברםואת השיניים , היום אפילו מדפיסים שיניים
    ומה קרה אחר כך , חזרת לארץ לנכדה ודי ? 

    אהבתי

    1. אחר כך המשכתי לכנס, ומחר אני חוזרת לארץ. ואז נטפל בכל, נלך לראות את הנכדה, נקבע תור לרופא שיניים, נמשיך למשימה הבאה (קווים מתים בכל מקום). 
       השיניים הרבה פחות כואבות לי, אבל הן שבורות בקצה ויש באחת מהן סדק. 
      יש בזה מן האמת, שכשלא רוצים לעשות משהו כל מיני דברים קורים, במודע ושלא במודע. 

      אהבתי

      1. בהצלחה בפגישה המרגשת עם הנכדה החדשה , בזכותה לא תחושי (כמעט) בכאב אצל רופא השיניים , בדוק , ואני מקווה שגם לא בכיס , שישאר לך למתנות לפיצקוש
        כל הכבוד על השמירה על הפאסון וקור הרוח בהמשך בכנס . יש מה ללמוד . בצבא נותנים צלשים על מבצעים כאלה

        אהבתי

  9. אוי, ממש לא היית צריכה את התאונה הזאת. כיף שקיבלת בשורה נפלאה שתאזן את זהמזל טוב על הנכדה השביעית. שתביא הרבה שמחה.
    והציטוט כל כך במקום.

    אהבתי

    1. תשמעי, עשיתי היום סיבוב חנויות, וזה לא פשוט להביא חזרה משהו לכל אחד כשמגיעים למספרים כאלה 🙂 ולא, זה לא אוי אוי אוי. 
      לפעמים כן, כך היה. נסיעה עם הצעירים כשהרוח טופחת על הפנים זה מאוד נחמד. רק למה חלקם לא שם דאודורנט? (ואני מתכוונת מילולית. ממש לא מטאפורית). יש איזה טרנד בריאות חדש שלא שמעתי עליו (אבל הרחתי)? 

      אהבתי

      1. אוי XD נשמע… מאתגר.. יכול להיות ההתרגשות מנוכחותך, גרמה להם להזיע אפילו יותר. או שהם מגיעים ממדינות ממוזגות עם פחות מודעות לנושא.. 
        לגבי המתנות, הייתי קונה. איזו שמלה לבנות וחולצה לבנים. אותו דגם, מידות שונות, מינימום התעסקות מקסימום שביעות רצון. 

        אהבתי

        1. לפחות אחד מהם ישראלי, כך שזה לא רק עניין של גאוגרפיה. באמת לא ברור. חשבתי אולי מסתובב עכשיו איזה טרנד כזה (סטייל שערות מתחת לבית השחי) של חזרה לטבע. מצאתי את עצמי, כמו ישראלית טיפוסית, פותחת את חלונות הזכוכית שאף אחד אף פעם לא פותח וגומעת אוויר קריר וצח. 
          לגבי המתנות, את צודקת לגבי 4 הגדולים, בין שנה וחצי לחמש. אבל יש עכשיו גם תאומים בני 5 חודשים ותינוקת זעירה חדשה, שאמא שלה לא מזמן חזרה מסיבוב קניות בלונדון ואמרה לי שמהצד של הבגדים היא מכוסה. קצת יותר מאתגר.  

          אהבתי

            1. באמת שימושי. בסוף היה לי מעט מאוד זמן ונכנסתי לאחת מרשתות הסופר פארם. אני הסבתא ההיא שמביאה מברשות שיניים ושיער ומוצצים 

              אהבתי

  10. ראשית, מזל טוב על הנכדה. לפחות הסוף מאוד חיובי.
    שנית, התרמו משהו היה יכול גם היה להסתיים חלילה באסון גם זהסוף טוב.
    מקווה שהסיפור לא יסתיים עם טיפול/י שורש ויותר מכך עקירה של המתנדנדת.
    תהיי בריאה!
    *
    לו רק ידעת כמה פעמים פיספסתי קונקשנים – במיוחד בארה"ב עם ההתקעות בתורי ההגירה הארוכים.
    ואפילו פיספסתי פעם הרצאה, כי המטוס לרומא מהארץ יצא 5 שעות מאוחר יותר.

    אהבתי

    1. המסקנה שלי היא שעדיף לפספס קונקשן מאשר לקבל מכה בשן. בתוצאות של הסיפור הזה אני מניחה שעוד אצטרך לטפל כמה פעמים. אני יודעת היטב מהשיניים הקדמיות של הבן כמה זה עולה לנו. נראה אם השורש נפגע, אם השן ’מתה’, אם הסדק לא יחדיר חיידקים ועוד כהנה מרעין בישין. 
      אני מסכימה גם שעדיף שכך נגמר התרמו משהו, ולא חלילה אחרת. אנחנו עושים מדי יום מעשים כמו נהיגה וטיסה, ולא נותנים (גם לא יכולים לתת) דעתנו לכך שתמיד משהו יכול להשתבש. 
      קרה לי פעם שטיסה התבטלה והגעתי לכנס באיחור של יום. ההרצאה היתה ביום השני כך שלא קרה לי כלום, אבל זה היה מאוד מעצבן. 

      אהבתי

  11. נקווה שפיית השיניים תופיע לביקור רק אצל הנכדה החדשה בזמנה ורק בעת הצורך. לא נעים ומקווה שיעבור בקרוב, תרגישי טוב. כמובן מזל טוב על הנכדה החדשה איזה כיף 😀

    אהבתי

    1. הבן השלישי שלי (אבי התאומים) כתב פעם לפיית השיניים פתק משעשע מאוד ששמרנו. הוא הסביר לה איפה שם את השן, כי היה נראה לו שתחת הכרית היא תלך לאיבוד. עכשיו גם כן בא לי לכתוב לה הוראות: השיניים שלי עוד לגמרי מחוברות והן גם לא שיני חלב, לכי לילדים שמחכים לך. ותודה על הברכות. באמת כיף 🙂

      אהבתי

  12. אאוץ׳, נשמע כואב 
    מקווה שהנזק בסוף לא היה גדול מדי ושההרצאה עברה באופן הטוב ביותר (אבל האמת שאני סומכת עליך שעשית את זה כמו גדולה 😉 )

    תרגישי טוב 

    אהבתי

    1. זה באמת כואב, אבל עכשיו, כמו בשיר, פחות. ונראה מה עם הנזק, לטווח הקצר ולטווח הארוך: שיניים זה ממילא סיפור יקר וכואב, שילוב בלתי אהוד בעליל. ההרצאה עברה היטב, ורק אני צריכה לחשב מחדש אם אני ממשיכה עם שיתוף הפעולה עם הקבוצה ועם הנושא. לא בטוחה, ולאוו דווקא בגלל השיניים. 

      אהבתי

  13. נסים ונפלאות עוברים עלייך ואת איכשהו מעבירה את זה (לכאורה בנונשלנטיות) וממשיכה הלאה. מעוררת השראה! 
    המון המון המון מזל טוב לכם על הנכדה החדשה, ולבנך הבכור (התעדכנתי) על בתו הצעירה. הרבה נחת ובריאות. נראה שהיה לך מזל גדול גם במניעתה של תאונת נחיתה מחרידה וגם בתוצאות גרועות יותר בנפילה. לגבי מתנות: את טסה עם כבודת יד בלבד – איפה יש לך מקום ל-7 מתנות?????

    אהבתי

    1. הא, בכתיבה בדיעבד אני ממש קולית ושקולה. היית צריכה לראות אותי אחרי הנפילה, חבולה ומוכה. אבל ישבתי בטיסת הקונקשן עם כוס של קרח (שהביא לי קולגה מתחשב שהיה איתי באותה טיסה) והנחתי קוביות קרח נמסות זו אחר זו על השפה (וזה עזר מיד), ושלחתי הוראות לגוף שלי לרפא את עצמו. נשבעת לך שזה עזר. עדיין, השבירה הפיזית של השן והסדק – בזה כבר רופא השיניים יצטרך לטפל, בהנחה שהשורש חי ושהשן תשרוד בגדול את הטראומה. 
      אשר למתנות: אני נוסעת עם מעט מאוד דברים, כך שיש לי מקום. וחלק מהדברים יצטרכו להכנס לתיק היד שלי, שהוא בעצם שק גדול עם קרקעית עמוקה מאוד 

      אהבתי

  14. אוי, איזה פוסט משוגע. ממש הרגשתי את הלחץ בבטן עם ההרצאה הלא לגמרי מוכנה והחשש מפספוס הטיסה, הבהלה מהנפילה ואת התחושה הקשה, הכואבת, מלגלות את השן שבורה.
    חבל שאין בחיים כפתור UNDO ממש לרגעים כאלה, של פספוס קטן ורגעי שגורם לבלגן גדול מדי. 
    מקווה שלשן שלום יחסי, וכך גם לענייני ההרצאה.
    ובנוגע לנכדה החדשה – וואו! איזו נסיקה אחרי התרסקות.

    אהבתי

  15. אני פשוט מתקשה להאמין שהמשכת להרצאה. אני הייתי מבטל אותה בכלל בי יסוריי מצפון. נשברו לך שיניים! את לא הולכת למלחמה על גורל העם היהודי ואת לא בת 19. אל תתעללי בעצמך. כולה הרצאה בכנס אקדמי. מזל טוב להולדת הנכדה.

    אהבתי

    1. תודה על הדאגה, אלא שגם בדיעבד אני חושבת שהחלטתי את ההחלטות הנכונות. הייתי צריכה לבטל את ההשתתפות בכנס בכלל? להסתובב ולנסוע הביתה (ולדאוג לכרטיס וכו’)? אולי להגיע לכנס, לשבת שם בפורום מצומצם (שולחן עגול) ולא להרצות? בקיצור, הנסיבות היו מה שהיו, וגם הכאב היה אנדר קונטרול. ובדיעבד עשיתי מה שיכולתי, והיה בסדר (כנאמר: לא היה זמן לשאול מי מתנדב). גמור אפילו. ועכשיו נטפל במצב שנוצר. פרה פרה, שן שן. 

      אהבתי

  16. מניפונת, אנא היי קצת יותר בחמלה עבור עצמך, תביני למה לא התחשק לך עם ההרצאה הזו, אולי לא חייבים לקיים אותה (וכן אני מבינה שרצית להתנסות במשהו אחר מחוץ לאזור הנוחות אבל אולי לא זו הפעם? אם כי בסופו של דבר הוצאת את עצמך לחלוטין מאזור הנוחות עם הנפילה הזו). כך או אחרת, אל תאשימי את עצמך בבקשה, ואל תמציאי לעצמך כאלו (עונשים?), כמעט מרגישים את הכעס שלך על עצמך. תקשיבי לעצמך, לכל דבר שהרגשת שם, גם לפני הנפילה, בנפילה, גם לאחריה. תתיחסי לעצמך, תאהבי אותך. 
    כל הכבוד על שלא ויתרת, לא מובן מאליו בכלל וגם לו היית מוותרת, היית גיבורה בעיני. המשכת והתגברת, ולו היית מוותרת, הייתי שמחה על שהיית קשובה לעצמך.
    בהצלחה ובקלות עם רופא השיניים,
    ושתתברכי בנכדה החדשה! כולכם,
    "הרבה קווים מתים כל יום" אה? 🙂
    קשובה!
    אוהבת אותך.

    אהבתי

    1. כן, יש לי נטייה לחשוב שאני כל יכולה, ושיש לי יכולת לשלוט בסביבה שלי ובדרך כלל זה גם מצליח, עד שלא, ואז היקום שולח אלי יד ענקים ונותן לי בוקס בפנים, ומיד מלטף אותי בדמות נכדה חדשה, מה שנקרא שן תחת שן במובן החיובי ביותר של המילה. ורק לומר שישבתי ושידרתי לגוף שלי מסרים של ריפוי, ושחמישה ימים אחרי המצב אכן טוב יותר, ורק נותר עוד לראות מה עושים עם השיניים עצמן שלצערי גם הגוף הדינמי ביותר לא יכול לרפא. הולכת לטפל בקווים המתים שממתינים לי 🙂 (את גאון עם התרגום הזה). תודה רבה לך יקירה, יודעת מאיפה הדברים באים ושמחה מאוד בהם.  

      אהבתי

  17. אכן לא נעים, כואב ומפדח בערבובייה אחת.
    לשחקנים אומרים "שבור רגל"…למרצים אומרים "שבור שן"?…
    מקווה שהכל עבר בשלום וחזרת בריאה לארץ.

    אהבתי

    1. על ’שבור שן’ הייתי מגיבה בשן תחת שן 🙂 
      אכן חזרתי לארץ בשלום, זכיתי לראות את הנכדה החדשה (בהחלט תמורה לאגרה), וגם פקדתי את רופא השיניים. הוא תיקן את הקצה השבור בשן אחת, אבל השן השנייה מדאיגה אותו. בינתיים ממתינים לראות אם השורש נפגע או לא. נחזיק אצבעות (או שיניים?)
      נחמד שביקרת כאן – באמת שהתגעגעתי 🙂

      אהבתי

  18. מזל טוב על הנכדה החדשה! בת של מי מהילדים? 

    מבינה אותך לגמרי על זה שהמשכת להרצאה. זה כזה מאמץ גדול להגיע לכנס אז לוותר על הדבר שלשמו טסת בגלל כמה שיניים שבורות? זה ללוזרים, לא לך! 🙂

    כל הכבוד על ההתמודדות עם כל הקשיים בגבורה. מקווה שהשיניים לא באמת נהרסו. 

    יש בכנסים משהו מאוד מעורר ומחיה, לא משנה באיזה כנס. זה המפגש עם הקוליגות, רחוקים וקרובים, לראות את העבודה שלך מתקבלת, איך אנשים אחרים מתקדמים. אני חושבת שתמיד יש מה לקבל מכנס, עד כמה שזה קשה. נהגת נכון ובגבורה, ותתחדשי לך! 🙂

    אהבתי

    1.  היא הבת של הבן הבכור, ויש לה אח גדול אחד בן שנה וחצי.
      הכנסים זו האפשרות שלנו ללמוד חומר חדש, שמוגש לנו מעובד ומוכן. וככל שהם רחוקים יותר ומנותקים יותר כך הם גם יעילים יותר, מאפשרים לנו ליצור את הבועה הנדרשת כדי לשבת ביחד, ולהכנס בראבק בנושא הנדון. בינתיים הייתי אצל רופא השיניים עדין המגע, שמילא ושייף ויישר את הקצוות השבורים והמשוננים. לגבי השן השמאלית הוא עוד לא מוכן לגזור גזר דין: השאלה היא אם השורש נפגע (נשבר, כלשונו). אם כן זה אומר עקירה וכו’. אם לא, מה טוב. בינתיים נחיה ונראה.

      אהבתי

  19. איך הצלחת להכניס שני דברים כל כך מנוגדים בפוסט אחד
    הנפילה שלך ושבירת השיניים (שיניים הם מהנכסים החשובים יותר שיש לנו בגוף)
    ומצד שני הולדת הנכדה החדשה…
    המון מזל טוב 🙂

    אהבתי

להגיב על יונתן ליפשיץ לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s