אחרית דבר (שלעולם לא תכתב)

אני יודעת כמה קשה יהיה לו לקבל את ההחלטה שלי, כמה אני הולכת להכאיב
לו. אני מכירה את הפער בין הציפיות ובין התוצאה, ואת סטירת הלחי של המציאות שאני בוראת
כעת בהקשת מקלדת. סטודנטים תמיד חושבים שהציון צריך לשקף את המאמץ שהשקיעו בעבודה, והוא השקיע. אוהו כמה השקיע. קרא, ציטט, כתב דפים ארוכים, גיבב מילים ומשפטים. אבל הציון משקף את התוצאה ולא את המאמץ, ושלו פשוט לא מספיק טובה. הטיעונים לא ברורים, ובחלקם מיותרים ולא תורמים לנושא. השימוש בחומרים שקרא לא סלקטיבי ולא חידד את ההבדלים בין העמדות השונות. להיפך, הוא טישטש את ההבדלים, יצר סלט תפל, וגם המיץ
שלו גולש ומרטיב את החביתה. אולי בגלל הערפל הסמיך שמסך את הכל, דברים שעמדו לפניו,
ברורים כשמש, הוא לא ראה. לעתים הוא פשוט שוגה, שגיאות גסות ובלתי אפשריות גם
לטירונים בתחום, ודאי לתלמידים בשלב זה של לימודיהם. הוא מתייחס לחוקרים שלא קרא,
שאת דעתם הביא מכלי שני. לא עושים את זה, זו עבירה על אחת מדיברות הכתיבה האקדמית.
תמיד צריך ללכת לבדוק את המקור, אולי המתווך לא הבין אותו, או שיבש את דבריו במסירה?

ככל שאני מתקדמת בקריאה נופלת בי רוחי יותר. אם בתחילה חשבתי שאוכל להעביר את העבודה על ציון המינימום, מתברר לי שהכשלים והשגיאות רבים כל כך שאין ברירה אלא להכשיל את העבודה, ואני יודעת מה זה יעשה לו. בשלב זה של הלימודים, תואר מתקדם, זו מכה קשה, אולי אפילו אנושה. מצד שני, זו בדיוק הסיבה שאני לא יכול להסב מבטי, לא יכולה לעשות שקר בנפשי ולהעביר את העבודה. אני סרברוס, כלב הציד השומר על שערי התחום, יודעת שאם אזייף, אם ארחם, אם אפגין אורך אפיים וסלחנות לשגיאות בסיסיות, זה יכאב יותר. בעיקר לו, כשיגיע בדרך לא דרך לשלב מחקרי גבוה יותר, ויגלה שהשערים אכן חסומים בפניו. אני חייבת להכאיב לו כעת, וזה כואב גם לי, כי מכאיב להכאיב לאחרים, ואני לא נהנית מזה. כן, לו זה יכאב יותר, אבל אני צריכה גם לבחון את עצמי. בדרך כלל כישלון של תלמיד מעיד על המורה, אולם בשלב זה אני לא אמורה להתחיל לחנך אותו מבראשית, והוא איננו תלמיד אישי שלי. אולי, אני מנחמת את עצמי, אולי יש כאן נסיבות מקלות, אולי הוא לא אשם, אלא קרבן של נסיבות, של חינוך כושל. ודאי הגיע אלי בלי הכנה טובה. אולי הכישלון ידרבן אותו לחזור אחורנית ולהשלים פערים הכרחיים.

אני יודעת שהסיכוי לכך קלוש. קרוב לודאי שהוא יתפוצץ מזעם, בטוח שאני
מתנקמת בו (אולי לא היה צריך לכתוב לי את המייל הזה בו הוא שואל אם אפשר להקדים את
מתן הציון לעבודה), יתרץ את הנכשל בי ולא בו. אני סתם ביץ' רעה וטפשה שלא הבינה את
עומק הדברים שלו ואת רבדי העבודה. ובכלל, תלמידים אחרים, פחות טובים, העברתי, אז
למה לא אותו. הכעס, אחד משלבי האבל, יבער בו ויהפוך לשנאה יוקדת לי, אולי גם יתרחב
לתחום כולו או למוסד. ואולי יצליח בכל זאת לעבור לשלב הבא של האבל, ואחרי הכעס
וההאשמה תגיע גם ההשלמה. זה כבר לא בידיים שלי. זה תלוי רק בו.

על עבודות של תלמידים שמוגשות לי אני כותבת המון, מחזירה להם קובץ מלא בהערות מסוגים שונים, מנהלת איתם דו שיח. משתדלת להגיב גם על הטוב ולא רק על הרע, לראות את היש ולא רק את האין. אין עבודה מושלמת, ואף על פי כן אני יודעת לחלק מאיות, כשהיש מלהיב. נדיר שתלמיד נכשל בשלב זה של הלימודים, אולם הנה זה קרה. ועכשיו אלך לקרוא את העבודה של הדוקטורנט שלי, זה שמתנסח היטב ובצורה אינטליגנטית, ושמילותיו תמיד מעוררות אותי למחשבה. אני זקוקה למשחה שתרגיע את הצריבה הכואבת הזו.


Babis Pangiotidis, Hedonism(y) Trojaner: Troyan Horse made from computer keys

69 תגובות בנושא “אחרית דבר (שלעולם לא תכתב)

  1. וואו, כל כך מבינה אותך. אחת הסיבות לכך שאני לא רוצה להיות נרצה זה כדי לא להתמודד עם דברים כאלה.
    אני מלווה סטודנטים בשלב חיפוש החומר לעבודה ואני רואה כמה לפעמים הם מתפזרים ושוכחים את לב הנושא שלהם. זו מיומנות מתפתחת אבל באמת לא לכולם יש את הכישרון למיומנות אקדמית .
    בהצלחה עם הסטודנט. מקווה שלמרות האכזבה הצפויה הוא ילמד מהכישלון. נראה לי שציון גרוע מנומק עדיף על סתם מספר.

    אהבתי

    1. ההבחנה בין עיקר ובין טפל היא מיומנות קריטית, ומעטים שולטים בה היטב. הרי זה לב העניין, לדעת לברור את התבן מהבר, לקחת רק מה שרלוונטי לשאלת המחקר ולא להתפזר לכל עבר כי ’הנה ציפור’. 
      מאוד מקווה שהוא ילמד. אין ספק שיהיה לו ברור היטב למה קיבל מה שקיבל, אבל השאלה כמובן מה יעשה עם זה. 

      אהבתי

  2. מדהים לקבל חשיפה לצד השני של העסק. אני בדיוק יושבת מול מסך המחשב בספריית המכללה, מסיימת עריכות אחרונות לסמינריונית ותוהה מה תחשוב המרצה ועד כמה קלעתי למטרה. של עצמי ושל ההדרכה שקיבלתי. המחשבה על פיזור היא זו שהכי מפחידה אותי; יש מאמרים מקצועיים יותר או פחות, חוקרים מוערכים במידות כאלה ואחרות, אבל נראה לי (אולי אני טועה) שכל אלה מתגמדים בסוף. אם לא יצרתי מהלך חשיבה ואיזשהו תזרים מחקרי מגמתי שמתקדם לאנשהו, הרי שבזבזתי הרבה משאבי נפש. לשני הצדדים. בסופו של דבר השאיפה הכי גדולה היא כנראה השיקוף והבהירות, כמו שכתבת. להצליח להעביר את מה שהתחולל אצלי בראש כשקראתי את היצירה גם בלי לתמלל את כל המחשבות אל הדף. מפה לשם, היה מעניין מאוד לקרוא את הצד השני לעבודה הזאת (להיזכר שיש בכלל אחד כזה😀). 

    אהבתי

    1. הו, בהצלחה! זה הולך ומשתפר, כמו כל מיומנות, ועצם זה שדיברת על ’עריכות אחרונות’ כבר אומר שאת קוראת את העבודה לפני ההגשה, ותצליחי לעלות על השגיאות בעצמך (למעט אלה שההטייה האישית שלנו מעוורת אותנו כלפיהן). לפעמים אני כועסת כי נדמה לי שתלמידים מגישים דברים בוסריים, שאם רק היו קוראים אותם שוב, או נותנים למישהו נוסף לעבור עליהם, לא הייתי צריכה להתמודד עם ניסוחים שגויים וחזרות מיותרות. לגביך אני יודעת שאת כותבת היטב, שזה כבר חצי דרך. ההתמקדות והבהירות, הליטוש של הדברים עד שאין מילה מיותרת זו אמנות, וכמו כל אמנות דורשת גם הרבה תרגול. 
      שמחה שהזכרתי לך את ה’צד השני’. הוא בהחלט שם 🙂

      אהבתי

  3. אוי זו חויה כל כך קשה, מה שתיארת.
    ולא צפויה באמת בשלב לימודים מתקדם כמו שתיארת.
    אז איך הוא הגיע עד לכאן? בעזרת מרצים קודמים שחסו עליו ולא רצו להכאיב, להרגיז, לחנך באמת? 
    איך מגישים נכשל על עבודה כזאת בשלב כזה?
    האם יש אפשרות להגיד לו – תקשיב, אולי עבר עליך משהו, אבל זאת לא עבודה שאני יכולה להעביר. נראה לי שכדאי לך לעשות את העבודה הזאת מההתחלה….? יש מצב למשהו כזה? 

    אהבתי

    1. איך הוא הגיע עד הלום? במקרה הספציפי שלו הוא תוצרת חוץ, וקיבלתי אותו אכן לשיעור מתקדם ועד שהוגשה העבודה אי אפשר היה לדעת כלום. והוא בחור מתוק, ואני אומרת את זה כי כבר היו לי תלמידים שעצבנו אותי בצורה שהייתי ממש צריכה לנשום עמוק ולחשוב לפני שאני עונה. הוא לא כזה. בחור מנומס, חביב, אולי אפילו לא טיפש. התחושה שלי היא שהוא אכן לא במקום הנכון. אולי זו לא אשמתו, כאמור, אולי אם היה ’גדל’ בסביבה אקדמית אחרת הוא היה מתפתח ’נכון’. 
      שקלתי לתת לו הזדמנות לתקן, ודחיתי על הסף. ה’קלקול’ גדול מדי. מישהו אחר יצטרך לעשות את העבודה, או שבאמת הוא צריך להסיק את המסקנות ולעשות הסבה. 

      אהבתי

  4. אני מעריך את המקצוענות שלך ואם זה שואל את עצמי מה יגרום לבחור להתפתח באופן המיטבי כתוצאה מהמשוב שלך. האם ציון נכדל יעשה את העבודה או שמא ציון עובר בקושי, או הצעה להגשה חוזרת תוך שבוי וכדומה. הייתי פועל מתוך המקום הזה. החינוכי . ו את הרי מכירה טוב יותר מה כדאי.
    וגם בנושא יכולת ההתנסחות, הרי היא פרי של חינוך סביבתי ולא מצביעה על כשרונו והפוטנציאל שלו…

    אהבתי

    1. אני לא יודעת מה יהיה הפתרון הנכון עבורו, ואני לא עוסקת בנבואה ולא יכולה לדעת האם הוא מקרה אבוד או לא. חשבתי על עניין הציון רבות. אתה רואה את זה מנקודת מבט חינוכית, והיא אכן משחקת תפקיד חשוב. אבל אני לא יכולה לתת לו ציון רק כי זה מה שיגרום לו להתפתח באופן המיטבי. אני נותנת לו ציון שמשקף את העבודה, ולמרות שזה לא מדע מדויק במקרה שלו אני פשוט לא יכולה לתת לו ציון עובר או עובר בקושי, גם אם אני מאוד רוצה. הכשלים גדולים מדי. 
      חשבתי גם על עניין החינוך הסביבתי (שודאי נכון במקרה שלו). נדמה לי שזה קצת מאוחר מדי עבורו – יש דברים שאם לא עושים אותם בתואר ראשון, קשה מאוד להשלים אותם אחר כך. אני רואה את זה אפילו על קולגות שעשו הסבה בשלב מאוחר יחסית, אפילו הסבה פנימית מתחום אחד לתחום קרוב. זה כמו שפה, ואם לא לומדים אותה מההתחלה המבטא תמיד יהיה שם, ההיסוס, הכמעט גמגום. הם לנצח יזייפו בצלילים הגבוהים. לא תמיד כשרון ופוטנציאל מספיקים.

      אהבתי

  5. אני לא יודע מי את, מניפה, וכנראה שגם אם אדע אין לי  הכלים להעריך את יכולותייך האקדמיות. אבל אני בטוח שהיכולת המרשימה שלך לחוש אמפתיה לא באה לידי ביטוי רק מול תלמידייך אלא גם מול מושאי המחקר שלך, והמשמעות היא שאת חוקרת מעולה.

    אהבתי

      1. כשחוקרים משהו שקשור לבני אדם (ואני מנחש שאת עוסקת במשהו כזה), היכולת לחוש אמפתיה ו"להיכנס לעורם" של אחרים מוסיפה הרבה.

        אהבתי

    1. מזכיר לנו שהוא אכן אתר נידח ובלתי מתוחזק. מחקתי שתי תגובות שלך, זו שאמרה ’נסיון’ וזו שאמרה שאת לא מצליחה לכתוב. מקווה שזה באג חולף כלעומת שבא. עוד מעט יהיה פה טוויטר עם 140 תווים…

      אהבתי

  6. בשלב כזה אם לא יודעים להתמקד זו כבר בעיה ולכן עם כל האמפטיה שלך אליו, את חייבת להיות נאמנה לעצמך.
    בחרת  במקצוע מתוך אמונה שהוא הכי מתאים לך ובכל מקצוע קיימים  חלקים אהובים פחות המצריכים התמודדות עם קושי. בהתמודדות שלך עם הקושי את מוכיחה שלא טעית בבחירתך. 

    אהבתי

  7. היי  קראתי ומייד חשבתי על עצמי כמורה ועל עצמי כסטודנטית ,היטבת לתאר את התחושות של זה שמקבל ציון נכשל  וזה שחורץ אותו . 
    במקרה של ספק הרי שאין ספק -אל תכשילי ,תני לו את המינימום האפשרי על המאמץ ,אם לא על התוצאה וזהו ,צאתו לשלום .את ללא ספק פועלת על פי אמות מידה נקיות וטהורות אבל לדעתי נכנס כאן המימד האנושי -שלך ושלו ולכן מותר להיות פעם ב  בית הלל  ..(אלא אם כן את מרגישה כמו הילד עם האצבע בסכר) 
     
    לילה טוב

    אהבתי

    1. זהו, שלא. המאמץ, גם אם כנה, אמיתי ומלא כוונות טובות פשוט לא מספיק בשלב הזה. אולי בתואר ראשון. וזה לא הסכר של המקצוע, אלא שלו עצמו. הוא חייב להבין באמת איפה הוא עומד ביחס לדרישות. אחרת אני גורמת לו עוול גדול בהרבה מציון נכשל. 

      אהבתי

  8. אם תוכלי להבהיר לו מה לא תקין אולי זה יעזור לשניכם. לך לא להרגיש אשמה ולו זה יתן הזדמנות ללמוד ןלתקן, ואם לא כנראה שהוא לא נועד לזה.

    אהבתי

    1. אני מבהירה ומבהירה עד שזה בוהק וכמעט שקוף . אם יש משהו שלמדתי מהכוהנת הגדולה זה לשים את האצבע על מה בסדר ומה לא. 
      בינתיים הוא כתב לי מייל. הוא באמת חמוד כי המייל לגמרי מקבל את הכל, כולל הכל. אני לא יודעת כמה יוכל לתקן להבא, ובכל מקרה זה לא יהיה אצלי כנראה, אבל אם כן אני את שלי בהחלט עשיתי. 

      אהבתי

  9. נזכרת עכשיו שפעם הורידו לי ציון ביסודי(מורה מתוחכמת כזאת שדחפה אותנו מעבר) על שהוספתי על הצורך. 5 נקודות שלמות על המאה במבחן כי הרחבתי שלא לצורך. פשוט סופגים כ"כ הרבה חומר ביחס למה שנבחנים עליו שבער לי להראות שאני יודעת. לימודים, עסק סזיפי משהו…

    אהבתי

    1. זה שיעור חשוב לחיים, לא להרחיב שלא לצורך. אולי אפילו חשוב יותר מלענות תשובה מקיפה. הכי שנאתי ביסודי כשהכריחו אותנו לצטט את השאלה בתשובה, כלומר לחזור עליה. בשביל מה? 

      אהבתי

      1. אכן, לקח חשוב. המורה הזאת היא אולי האהובה עליי בכל שנות בית הספר. היא היתה הוגנת, ידעה להבדיל בין עיקר לטפל, לראות את הכוונות והמניעים ולא רק המעשים לכן ידעה גם מתי לכעוס ומתי לסלוח. ומעל הכל היא לימדה אותנו איך ללמוד ולא רק העבירה את החומר, והטיבה לעורר עיניין ולעורר השראה במקצועות שילדים נוטים להשתעמם מהם. היה רגע של עלבון כשקיבלתי את המבחן, לא בגלל ההורדה, בגלל שהעבירה קו אדום על מה שעמלתי כ"כ לכתוב עם ההערה הסתומה "לא רלוונטי -5"-  זה קצת פגע בי :). אבל הבנתי שזה פייר – עלו עליי! סיימתי את המבחן מוקדם ורציתי להראות שזה קטן עליי למורה החביבה עליי :).

        אהבתי

        1. עצם זה שאת זוכרת את החוויה בבהירות כזו מעידה על המקום שהיא תפסה בחייך. מעט מאוד סצינות נחרתו בזכרוני מתקופת התיכון. בעיקר שיחות אישיות שהיו לי עם המנהל שהיה קורא לי (בחיבה רבה) טרוריסטית. יש דבר כזה ’מורה לחיים’, והכוונה איננה בהכרח לאישיות עצמה, למרות שגם זו חשובה, אלא לאותן מחוות שעשו בך שינוי. 

          אהבתי

          1. מורה לחיים היא הייתה במלוא מובן המילה. נזכרתי בה הרבה(ובעוד אישה שהייתה מאוד דומיננטית בחיי בשעות אחה"צ באותן שנים ממש) כעבדתי בעצמי עם ילדים. את ביה"ס היסוד אני זוכרת בבהירות ובמיוחד את השנתיים הראשונות והאחרונות כי הן היו דרמטיות בכל מיני מובנים. את ג-ד אני מתקשה עוד מגיל צעיר לזכור כי היתה לי מחנכת שלא התחברתי אליה בכלל והשתעממתי המון, איני יודעת אם היה משהו מעבר לזה אבל התחושה היא אפורה. אני כן זוכרת את אחה"צ, תחרויות ספורט, חברים. השנים האחרי היו שונות, אני זוכרת אותן אבל יותר כחויה אישית פנימית, המאורעות הם שוליים וחיצוניים. אולי משהו בהתפתחות של עצמי, אולי כי לא ממש התחברתי ובאמת הייתי עם עצמי בעיקר…
            טרוריסטית זה נחמד :). אותי לקחו למשרד רק פעם אחת בה’, לפני שהשעו אותי לשלושה ימים… ניסיתי להסביר שלא התכוונתי(אני וידיד שיחקנו משחק קצת פרוע שנמשך אחרי הצילצול ובטעות דחפנו את המורה), המנהלת אמרה שיתאים לי להיות עו"ד, רק שהציניות שלה לא עברה ואמרתי שבאמת חשבתי על זה וסיפרתי לה בפירוט למה התחום מעניין אותי חהחה…

            אהבתי

  10. היו מורים שידעתי שכשהם מעירים לי על דרך או על ציון היה ברור שרוצים את טובתי,הם היו מעטים לצערי,את נראית לי שייכת לסוג הזה למרות שיש הבדל ברור וגדול בין מרצה בחוג אוניברסיטאי למורה בתיכון.
    אבל אני חושב שבשורה התחתונה שמי שלוקה באיכפתיות לא ממש משנה איפה הוא מלמד.
    שאפו לך על האיכפתיות

    אהבתי

    1. אתה מגיב מהפלאפון מסופ"ש הזוגי שלכם? כבוד, טליק. מורה הוא קודם כל בנאדם, ואם הוא רואה את התלמיד כבן אדם הוא כבר עשה חצי מהעבודה. באקדמיה המטרות קצת שונות, כי באמת שאני לא אמורה לחנך אותם כבני אדם, אבל כן ללמד אותם איך לחקור, ואת אלה שכותבים אצלי לחנוך אותם כחוקרים. מבחינה זו זו עבודה מאוד אישית, קצת כמו שוליה בסדנה, אחד על אחד. 
      ’לוקה באכפתיות’ . יש לזה תרופה?

      אהבתי

  11. סוס טרויאני נכנס למקום שלא היה צריך להיות בו. לא היה אמור בכלל להגיע לשלב מתקדם. זה נראה ככשל של כל המרצים הקודמים שלו שהעבירו אותו ללא מספיק ביקורת.
    אני רואה עכשיו שכתבת שהסטודנט קבל את הבקורת וזה מעודד למרות הכל.
    אני משערת שהסברת לו את כל הכשלים שכתבת עליהם פה, ואני מקווה שהוא אינטלגנט מספיק כדי להבין זאת.
    והכותרת אחרית דבר הפחידה אותי שאת מתכוונת לסיים את הכתיבה שלך כאן. מאד מאד מקווה שזה לא יגיע….

    אהבתי

    1. אני נוטה להסכים. אולי בגלל רחמנים בני רחמנים או סתם סטנדרטים נמוכים הוא הגיע לשלב המתקדם הזה שלא בזכותו (ואולי גם שלא באשמתו). וכן, זה מעודד שהוא קיבל את הדברים שלי, אם כי אני תוהה אם שוב זה מעיד, במעין הפוך על הפוך, על כך שאין בו את מה שנדרש מחוקר. הסברתי לו הכל, בפרוטרוט. כשבעיה חוזרת על עצמה פעמים רבות בעבודה אני מעירה בפעמיים שלוש הראשונות ואז מציינת שמכאן ואילך אפסיק להעיר עליה, אבל היא שם. היו מספיק דברים נוספים שמקומם לא יכירם בעבודה אקדמית. 
      כבר הפסקתי לכתוב כאן. פעמיים. וחזרתי. מסתבר שהכתיבה כאן ממלאת פונקציה משמעותית עבורי. איפה עוד אני יכולה לכתוב טקסט כזה ולדון בו?

      אהבתי

  12. קראתי את הפוסט ועברתי על כל התגובות והרגשתי קצת החמצה.

    כסטודנטית לתואר ראשון שנכשלת וקמה ונכשלת וקמה אני יכולה לומר לך שלקבל נכשל זה קשה. מאוד.
    אני יודעת שאני לא ממש דוגמה כי תחום המדעים בכלל לא דומה לתחום מדעי הרוח ומדעי החברה (ששם הבנתי שאין דבר כזה להכשל) אבל יכולה לספק את נקודת המבט שלי כסטודנטית.
    כשאת יודעת כמה את משקיעה ובכל זאת את נכשלת, את מרגישה תחושה כל כך קשה של אכזבה. גם לא תמיד את יודעת מה לא היה בסדר ומרגישה שנפלת על שטויות (כי לא הרחבת מספיק או לא נתת בדיוק את המשוואה שהמרצה רצתה) ואז את בכלל כועסת ולא מבינה למה לא הסתכלו על העיקר.

    המזל שלי הוא שיש מועדי ב׳ ומקסימום עושים את הקורס שוב 

    המשך >

    אהבתי

    1. אני הייתי מציעה לך לכנס פגישה שלך איתו ולומר לו שאת מעריכה את ההשקעה שלו אבל שהתוצאה לא מספיק טובה. להסביר לו איפה הוא טעה ומה היה יכול להיות טוב יותר (כי כשאתה מקבל סתם נכשל בלי נימוקים זה הכי לא פיר ומזלזל שיש) ודווקא כן הייתי אומרת לו- יש לך הזדמנות נוספת לתקן ולהגיש. 

      מקסימום תראי שזה לא שווה את הנייר אבל יכול להיות שפתאום יפול לו האסימון והעבודה כבר תראה אחרת. אי אפשר לדעת איזה שיפור עצום יכול להתחולל בבני אדם תוך כמה שבועות (אומרת לך כסטודנטית שבמועד א׳ יכולה לקבל נכשל ובמועד כבר עוברת את המבחן כמו גדולה)

      אהבתי

      1. פה אני חושבת שיש פער של ממש בין הדיסציפלינה שלך, שבה יש נכשלים לרוב, ובדרך כלל על תכנים, וכמו שאמרת, אפשר לתקן, אפשר לגשת למועד ב’, אפשר לשפר ציונים וכך את עושה. אני כבר אגיד לך שבעיני הסטודנט הטוב הוא לא זה שמתחיל במאיות, אלא זה שלומד, שמפנים ושמראה השתפרות. אלה מעידים בעיני על פוטנציאל אדיר של צמיחה, ושם אני גם משקיעה והמון כי אצלם השמיים הם הגבול. אלא שבדיסציפלינה שלנו כישלון יחסית נדיר, והוא מעיד על משהו בעייתי מאוד. אם היה מדובר בתואר ראשון, בהחלט הייתי נותנת לו הזדמנות שניה. בתואר שני, בשלב הזה של התואר זה לא העניין. וגם כאן אני חושבת שאם נניח הוא היה מתעקש ומבקש לתקן, הייתי נותנת לו. הוא לא. 

        אהבתי

  13. אני חייבת להיות כנה, קראתי את הפוסט הזה כבר מוקדם יותר וכאב לי. הפוסט הזה מדגיש לי את הפער בין דרישות האקדמיה לבין המציאות בשטח. איך תלמידים גאונים נופלים בין הכיסאות על כלום ושום דבר.  אומנם לא נכשלתי בעבודות שהגשתי אבל כבר שנים שיש בי כעס על הנושא של עבודות אקדמאיות. לא חושבת שזה  קשור לרמת האנטיליגנציה שלו. זה קשור נטו לחוסר הסברה וחוסר ידע של כתיבת עבודה  גם אם הוא בתואר שני. יכול להיות שהוא יודע את החומר יותר טוב מכל אחד בכיתה שלך, אבל לא יודע את המהלך הפשוט של סיכום המחשבות לפסקאות מסודרות.  את בעצמך ציינת שהוא הביא ציטוטים, משמע קרא את המאמרים.. המשך..

    אהבתי

    1. מה יעזור לו הנכשל עכשיו? מה הציונים הקודמים שלו במבחנים לעומת עבודות? אולי יש פער ששווה בדיקה. אני שואלת באמת בפשטות, למה לא לתת לו לתקן? גם אם הכשלים עצומים.  אם היית אומרת שזה סטודנט שזילזל במקצוע כל השנה ולא באמת ניסה לכתוב עבודה מתוך מקום של מחשבה, הייתי אומרת סבבה, אבל פה נראה לי שיש דמות אחרת. אני באמת מדברת מתוך מקום כואב ומבינה גם את ההסתכלות שלך וכמובן שאת מבינה בנושא כפול ממני, אבל כן חושבת שאופציה של תיקון מלמדת יותר מנכשל. היא גם מעמידה אותך מול העבודה מחדש ולאנשים מסויימים (כמוני) עושה מהפך. מקווה שהסברתי את דעתי טוב ואשרייך שלמרות הכל אכפת לך מהסטודנטים שלך עד ירידה כזו לפרטים של מחשבה. שתהיה שבת שלום

      אהבתי

    2. אני מבינה שהפוסט הזה מעורר באנשים אמפתיה כלפיו, וגם אני מרגישה אותה. בשלבי התואר הראשון אני משקיעה המון ב’איך’ – מסבירה, מדגימה, נותנת להם להתנסות ולתקן, מעירה משפט אחד מול כמעט כל משפט שלהם. נוגעת בענייני ניסוח, מבנה, טיעון ומיקוד. ואת צודקת שתלמידים מגיעים לאקדמיה בלי שמץ של מושג איך כותבים, ודאי לא איך כותבים ’אקדמית’. התיכון לא מכין אותם לזה בכלל. 
      העניין כאן הוא כפול: הוא בתואר שני (ואפילו בשלב מתקדם). אם בשלב הזה הוא לא יודע את ה’איך’ אני לא יכולה להתחיל איתו מההתחלה. "המהלך הפשוט של סיכום המחשבות לפסקאות מסודרות" הוא אלף בית. אם הוא לא יודע את זה ומסתפק בציטוט פיסקאות נרחבות מהמאמרים משובצות במשפטים שמעידים שהוא לא הבין אותן לאשורן אין לי מה לעשות. והבעיה אצלו היא גם ה’מה’ (ונדמה לי שהשניים הולכים שלובי זרוע ממילא). הוא לא יודע את החומר. היו לו שגיאות אלמנטריות שלא צריכות להיות לו בשלב הזה. 

      אהבתי

      1. מה יעזור לו הנכשל עכשיו? ריאליטי צ’ק. הוא יצטרך להבין שהוא במקום לא נכון ולא טוב. עובר לא ישיג את זה. ועכשיו אולי יעשה מעשה או שלא. כבר כתבתי כאן לי’ למעלה: אם הוא היה פונה אלי מיזמתו עכשיו, אחרי שאכן כתב לי שקרא את הערותי ושהוא מבין כמה הוא לא מבין, ומבקש להגיש מחדש, הייתי מאפשרת לו. אני לא אעשה את זה עבורו. כרגע לא נראה לי ש’יש’ לו את ’זה’, כש’זה’ זה היכולת להיות חוקר, בעתיד. אולי הוא עוד יגדל לתוך זה. כרגע – לא. 

        אהבתי

      2. הבעיה לא מסתיימת בתיכון, היא לחלוטין ממשיכה גם באקדמיה. לא מלמדים איך לכתוב עבודות בשום צורה. לפחות לא עבודות כסף הדרישה ולכן הרבה תלמידים לפעמים מרמים, או מוצאים את עצמם חורקים שיניים ואלו שמצליחים לשחות שוחים ואחרים מקבלים ציון מבאס/נכשלים. כמו שכתבתי את זו שמכירה את הסיטןאציה ואם הוא לא ביקש צ’אנס נוסף אז בהחלט לא את זו שצריכה להגיש על מגש כסף. שוב אומרת ומדגישה, שלא ברורה מאליו בכלל המחשבה הזו על הסטודנטים! שיהיה שבוע רגוע וטוב

        אהבתי

        1. מסכימה איתך שלא מלמדים איך לכתוב עבודות, לא בתיכון וכמעט שלא באקדמיה. כשהיינו בפוסט דוק בארהב והילדים קיבלו שיעורים ב’איך כותבים’, ואפילו איך מחפשים בספריה בכיתה א’(!) הבנתי איך אפשר אחרת. הם למדו learning strategies והתאמנו יום יום בכתיבה שהמורה בדקה למחרת והחזירה להם. זה כל כך חשוב. 
          בשיעורי התואר הראשון אני כן מתעכבת על זה. על חיפוש חומר, על כתיבת פיסקה, על בניית טיעון. ובעיקר נותנת להם הרבה תרגילים שהם צריכים להגיש. זה כמובן עונש בשבילי, כי אני צריכה לקרוא את זה, אבל זו באמת הדרך היחידה. 
          שבוע טוב, טוקסי, (ולדעתי גם הכתיבה כאן עושה המון טוב. )

          אהבתי

  14. מאוד קשה לי לתת ציון נמוך לתלמידים, אבל יכול להיות שכאן באמת לא היתה לך ברירה. היה רק מאמר אחד שבדקתי וכתבתי REJECT. כי הוא לא באמת היה מאמר, הוא היה גבבה של נתונים וכתוב כמו פירסומת לאוכל סיני. 

    בקורס שלימדתי בסמסטר א’ הציונים היו מאוד גבוהים, אולי גבוהים מדי. כל כך שמחתי מזה שהם פחות או יותר הבינו, שנתתי להם נקודות אפילו אם הם היו ליד, כל עוד היו ליד. אולי הייתי רחמנית מדי. אם זה מציק לי עד עכשיו כנראה שכן. זה היה נושא מאוד קשה בשבילם, כמעט לא הוגן לדרוש מהם להבין את המתמטיקה שלו, ולכן הייתי רחמנית. בקורסים אחרים אני דורשת יותר, ככל שזה קרוב יותר לנושא הראשי של החוג.

    המטרה של עבודות, מצגות ומבחנים היא ללמד. להכריח את הסטודנטים להפנים את החומר שנלמד בקורס, אחרת הם חולפים ליד הידע שניתן להם ולא לוקחים אותו אליהם. אבל, כדי שלא תהיה מכה אחת וגמרנו בסוף הקורס, יש תרגילים לפני, או הכנה אחרת שעוזרת להם להבין מה בדיוק דורשים מהם.

    אהבתי

    1. בקורס שלי שבו עיקר הציון הוא על עבודה הסטודנטים נדרשים להציג שתי מצגות במהלך הסמסטר שמהוות את השלד של העבודה. כך אני יכולה לתת להם פידבק על השגיאות שלהם ולכוון אותם למה שאני רוצה. הם מקבלים נקודות גם על המצגות. בקורס שבו המטרה היא ללמד אותם להציג עבודה מדעית בכל שנה הסטודנטים בוחרים את שתי המצגות המצטיינות והסטודנטים האלו מציגים הרצאות לדוגמא בשנה הבאה, כדי להבהיר לסטודנטים החדשים מה הרף הגבוה אליו הם אמורים להגיע. בקורס הסמסטר היו תרגילים, כמו שכתבתי למעלה. המטרה שלי היא לתת להם כלים, ללמד אותם וגם בתואר שני הם ממש בתחילת דרכם (אנחנו מלמדים רק תואר שני ושלישי). כמו שכתבתי למעלה – המטרה של המבחן, העבודה או המצגת היא לתת לסטודנטים להפנים את החומר הנלמד וללמוד איך להציג אותו – אם בכתיבה ואם בהרצאה. לפי מה שכתבת נשמע שלא היו משימות הכנה בקורס, ואז בעצם הפעם הראשונה והאחרונה בה יכולתו של התלמיד באה לידי ביטוי היא בעבודה ואני חושבת שזה יכול להיות בעייתי. 

      אהבתי

      1. לא היו מטלות הכנה בקורס בכתב, אבל הקורס כולו נסב סביב המיומנויות שנדרשו מהם בעבודה הסופית. מי שהכין את המפגשים השבועיים היה יכול להבין מה נדרש. את צודקת שיש הבדל בין הכנה לקראת שיעור ובין כתיבה. הבעיה העיקרית היתה שהקורס היה גדול למדי, ודאי בקורס של תואר שני. אני מדברת על למעלה מעשרים וחמישה תלמידים שהגיעו אליו, ויכולתי לחסום אותו ובחרתי שלא. אולי הוא משלם את המחיר. 
        הרעיון של המצגות מאוד מוצא חן בעיני. כשהקורסים קטנים יותר יש בהחלט אלמנט של הצגה של סטודנטים וביקורת. העניין הוא שבקורס סמסטריאלי, שכולו 14 פגישות גג, אין זמן לזה, ודאי לא כשמדובר ב25 + משתתפים. אני מתחבטת ארוכות מה אני יכולה לקחת מהניסיון הזה להבא, איך לשפר. אולי באמת אי אפשר לתת קורס מא בהיקף כזה?

        אהבתי

  15. אני לא בנויה לתת ציונים, שמחה שאני לא צריכה לעשות דברים כאלה. 
    כל הכבוד לך שאת מסוגלת.
    והתמונה פשוט מרהיבה, ישר חשבתי על סוס טרויאני עשוי מילים.

    אהבתי

    1. סוס טרויאני עשוי מילים לגמרי 🙂
      מהניסיון שלי, דווקא מורים צעירים נוקשים יותר בציונים, ונוטים להתרכך עם הזמן. גם אני למדתי לשים לב למה שיש יותר ממה שאין, אבל הנה, לפעמים גם היש לא מספיק טוב. 

      אהבתי

          1. אפרופו אקדמיה ומדעים לא מדוייקים, לא מזמן <a target=_blank href="פורסםhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4928356,00.html">פורסם</a> בויינט (וגם באתרי חדשות בחו"ל) מחקר שלפחות אני ההדיוט בתחום הנ"ל לא ממש התחברתי למסקנותיו (ניסיתי להסביר זאת כאן). מה, שוב אם מותר לשאול, דעתך בנושא (בהנחה שיש לך דעה בנושא הנ"ל. זה בסדר אם אין או אם אין לך עניין להרחיב)?

            אהבתי

  16. קראתי  (בהתרגשות) את הפוסט שלך
    מסקנותייך ותחושותייך
    ואת כל התגובות (אני מבינה שהסטודנט יקבל הסבר ממך היכן היו שגיאותיו הרבות) ואת עושה מה שניתן לעשות
    לא כולם מצליחים לקבל ציונים טובים ואפילו עוברים. זאת עובדה
    אבל מרגש מה שעובר עלייך.

    אהבתי

    1. תודה, נ*גה על ההבנה. כמורה ותיקה ואמפתית אני מניחה שאת מבינה היטב את הרגשות הללו. זה באמת אחד המקומות הקשים בהוראה, יותר מהקשיים הכביכול אובייקטיביים של מספרי תלמידים ועומס שעליהם נהוג לדבר. 

      אהבתי

  17. אולי צריך המרצה הטוב והמרצה הרע, שנותן את הציונים הגרועים. לא כל אחד בנוי לזה.
    לפחות את לא בארה"ב, אז אין הרבה סיכויים שהוא יחזור לקמפוס עם נשק אוטומטי.
    והסוס, כל כך פשוט, וכל כך מדהים.

    אהבתי

    1. וכמעט מתבקש, המרצה המכוער, אבל זה כבר מסרט אחר. פעם אחת בלבד הרגשתי מאויימת באקדמיה, וזה היה כשתלמיד העתיק בעבודה מתלמיד אחר, והגשתי נגדו תלונה לועדת משמעת. הוא יצא ממנה בלי פגע (התלמיד שממנו הוא העתיק לקח את האשמה עליו, ומכיון שעליו לא התלוננתי שניהם יצאו מזה בלי שום השלכות. מין צדק עקום שכזה), ואז ביקש ממני מועד ג’ שהיה לגמרי תלוי ברצון הטוב שלי. לא היה לי רצון טוב כלפיו, אפילו לא שמץ, ויצא שהוא הפסיד את הקורס כולו, מה שמאוד התאים לי. הוא הגיע אלי לחדר לשעת קבלה וזו היתה הנקודה שבה שמחתי שבארץ לא מוכרים נשק בחנות מכולת, כי אין לי ספק שהוא רצה להרוג אותי.
      הסוס נפלא בעיני. באמת. 

      אהבתי

  18. סיפור.
    בטכניון יש חתיכת בחינה באמצע הדוקטוראט: בחינת מועמדות. שלי הייתה לפני 7 פרופס.
    הייתי כישלון עצום ולא ידעתי כי כזה אנוכי.
    אח"כ נסעתי לפאריס רותח כדי להירגע למשך חודש.
    שבתי והבנתי כי הכל בי.
    ישבתי ולמדתי וכתבתי ושוב וניגשתי לבחינת המועמדות ועברתי וניצחתי וזכיתי בפרס הגדול מכולם,זכיתי בעצמי.

    וגם עכשיו זכיתי בחיי אחרי אישפוז ארוך שרצה לגזול אותי.

    אהבתי

    1. שדות! אתה צריך לראות את החיוך שיש לי עכשיו על הפנים :)))))
      שימחת אותי מאוד. 
      הזכייה בך אולי מתחילה בך אבל לא נגמרת בך, כי היא גם שלי. ברוך השב מאישפוז ארוך, ושמחה שחייך עדיין שלך. ושאתה כאן 

      אהבתי

  19. כן…. להיכשל זה לא קל…
    האמת שגם אם את מוכנה למצב שבו את נכשלת
    זה לא קל, זה לא נעים לקבל את הציון "נכשל"
    פסיכולוגית נראה לי יותר מאשר כל דבר אחר

    הכי מפריע לי זה הסטודנטים החרטטנים
    אלה שבשבילם להשקיע 10% זה המון
    והם עסוקים בלחרטט דברים ולא בלעשות את הדבר האמיתי
    אלה שלא אכפת להם לקבל 60 בעבודות/מבחנים
    כי הם פה רק בשביל התעודה ולא יותר מזה

    לא תמיד העניין תלוי במרצה
    לרוב זה תלוי בסטודנט
    רק שהסטודנט לא תמיד רואה את זה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s