חבילה עוברת

דמנציה. היא יודעת שאני הבת שלה, אבל אני כבר לא אחזור על השגיאה
ואשאל אותה מה שמי, רואה את תערובת התמיהה והעלבון פושטת על פניה ומוחקת את החיוך
שלה, לא, אל תזכירי לי, תיכף אזכור, היא אומרת, אבל אני לא יכולה לסבול את זה יותר
ואומרת לה, זו אני, אמא, זו אני.

אנחנו חוגגים לה יומולדת ברוב עם. אנחנו אכן עם רב, והשנה פרינו
ורבינו מאוד. 4 נינים חדשים הצטרפו לפני חודשיים לשבט ההולך וגדל, בתינו הומים,
הומים מתינוקות. התאומים עוברים מיד ליד, וכך גם הנכדות החדשות של אחותי, כולם
נולדו בהפרש של שבועיים. אחי מדגים את אחיזת התינוק שלו, הבטן של התינוק מכורכם
הפנים נשענת על הזרוע שלו, והוא מנדנד אותו בעדינות ומרגיע את בכיו. הנכדות שלי
מיד מתחברות לבת של אחותי הצעירה וחוזרות מביקור בחדר שלה בפנים בורקות מנפנפות בידיהן עם ציפורניים צבועות בלאק – כל ציפורן בצבע אחר. הנכד הצעיר הולך עם חבורת הבנים הנכדים של אחותי הגדולה לקפוץ על הטרמפולינה, ועוד אחד בודק מה קורה כשמושכים את האוזניים או דוחפים אצבע לצלעות של 'קארמה', הכלב הזקן ששוכב שרוע על השטיח בלב החדר, עייף מכדי לקום. קארמה אדיש להצקות הנשנות, ורק מרים גבה תורנית שמעידה שהוא שם, אבל אין חדש תחת אור המנורה בסלון. אנחנו מתחילים בארוחה המשותפת. אני הבאתי מרק ירקות עדשים וגריסים סמיך, ויש סלטים וגבינות ועוגת תותים וקצפת נפלאה שאחותי נועצת בה שני זיקוקים של 8 ושל 6. אמא שלי בת 86 והיא חוזרת כמו מנטרה על המשפט 'מי היה מאמין,
שלי, שלא היו לי סבים וסבתות ואחים ואחיות והייתי בוחרת זקנים אקראיים ברחוב
ומדמיינת שהם הסבא והסבתא שלי – שלי תהיה משפחה כל כך גדולה'. היא חוזרת על זה שוב
ושוב, תמיהה בעיניה, באמת מנסה לפצח את הסוד, בפעם האלף. לשווא.

חבילה גדולה עטופה ניירות עיתון עוברת בין האנשים. יש שמריצים אותה מהר הלאה, ויש שמתמהמהים, ממתינים שהמוזיקה תעצור כשהחבילה בידיהם. ממילא המשימות נועדו
עבורה. היא אולי שוכחת את שמות הנינים והנכדים, ואפילו את שמות ילדיה כבר קשה לה
לזכור, אבל היא יכולה לנקוב בדייקנות בשם הסמל שבישר לה על מותו של ארוסה בתאונת
אופנוע בדרך לרב הצבאי לקבוע תאריך לחתונה, וזוכרת היטב את הציון שקיבלה בקורס
שבגללו ויתרה על שייט לקפריסין ונשארה בארץ כדי לגשת למועד ב'. כן, היא שיפרה את
הציון. החבילה עוצרת ואנחנו איתה בתחנות חייה של אמא: לומדת לשחות בחוף של תל
אביב; מדביקה כרוזים בהגנה; עם בגדי הסוואה בקורס קצינות; מלמדת עולים חדשים.
באורח פלא הרגל שלה, שביום יום מייסרת אותה בכאבי תופת, לא כואבת הערב. אמא שלי
רוקדת במעגל עם הנכדות הצעירות והנינות, מלמדת אותן לעמוד במסדר ולהצדיע.

החדר הומה כשהחבילה נעצרת בכל פעם, ועוד עטיפת נייר עיתון מקולפת ממנה
והיא כבר לא בגודל של כרית, אלא של כדורגל, ואחר כך של מלון. מה יש שם בחבילה, תמה
אבי בקול, והבן שלי, אב התאומים, עונה בלי היסוס: 'עוד תינוק, כמובן'.

מתוך אוסף ה"פרסים" של אמא שלי

מודעות פרסומת

53 תגובות בנושא “חבילה עוברת

  1. מקסים ועצוב. חלקים מטושטשים שהיו פעם פנים ושמות ולצידם זכרונות חדים ומלאי רגש של שנים מוקדמות. ובמיוחד כואב לאלו שמחשבה היתה עבורם אחד הדברים שהגדירו אותם… 

    אהבתי

    1. היא נלחמת בדמנציה מלחמה אבודה מראש, נעזרת בכלי כתיבה ובאמצעים מנמוטכניים אחרים. כל הבית מלא בפתקים. לשווא, כמובן. וזה מדכא אותה. מאוד. 

      אהבתי

  2. תאור מקסים של משפחה מרובת ילדים נכדים ונינים והאמא הגדולה עם מחלתה
    זה מבאס תחת הזיקנה הזאת
    אגב חמי עולה ופורח בדיור המוגן,השינוי מדהים וקשה להאמין שלא חשבנו על זה לפני שנה כשהוא אובחן באלצהיימר.
    הוא עדיין חושב שיחזור הבייתה לחיות לבד אבל זה לא יקרה כבר. אני מאחל לאמא היקרה בריאות ואריכות ימים והלוואי והמחלה תאט את צעדיה

    אהבתי

    1. לגמרי מבאס, אבל היה ערב מקסים מאוד. משמח מאוד לשמוע שחמך מסתגל למקום, ונראה שהפתרון אכן מתאים לו ולכם. כל החיים שלנו מורכבים משינויים, והשאלה היא איך אנחנו מגיבים להם. שום דבר לא סטטי. וכן, הלוואי שהמחלה תאט את צעדיה מאוד. 

      אהבתי

  3. אבל הצלחתם להעניק לה קצת שמחה.  כל כך נדיר וכל כך יפה בעיניי.  וזאת למרות שהשמחה שלנו עצמנו במעמדים האלה נחשבת (ומצליחה) פחות.

    אהבתי

  4. זה עושה לי חשק להביא מלא ילדים ושתהיה לנו גם משפחה ענקית רועשת ושמחה 🙂 איזה כייף זה נשמע! בריאות וזיכרון חזק לאמא וחיבוק לך!

    אהבתי

    1. כשמצליחים לארגן אירוע כזה, ומגיעים ונפגשים, זה באמת מאוד משמח. לא סתם אמא שלי רצתה משפחה גדולה. יש בזה באמת הרבה כיף. ’זיכרון חזק’ זו ברכה נפלאה 

      אהבתי

  5. מקסימים אתם! ממש הצלחתי להרגיש את הביחד שלכם דרך המילים. גם זוכרת את הפוסט מהיומולדת של שנה שעברה ומדהים לקרוא איך אתם משקיעים בביחד הזה כל שנה וביומולדת. אוסף המזכרות- אוגר בתוכו כל כך הרבה סמליות וממש מדגיש את הזכרונות של אמא שלך, מתקופת ההגנה והצבריות של אותה תקופה. הוא ממש מקסים בעיני. 

    אהבתי

    1. אין עליך שאת זוכרת את יום ההולדת שלה משנה שעברה .
      אז באמת יצאנו ליער, ועשינו יום בחוץ, על מחצלות ועם משחקים. השנה מזג האוויר הפכפך מדי, ויצא שנפגשנו בבית של אחותי. למרות שעשינו דברים בנאליים וצפויים לגמרי כמו משחק החבילה עוברת, זה היה נפלא, בעיקר כי אמא שלי באמת הרגישה שהיא כלת השמחה, והשתתפה בהתלהבות.
      אני מתה על אוסף ה"פרסים" שלה. פעם היה כזה לכל ילדה, אני חושבת, אלא שמעטות שמרו עליו כמו שאמא שלי, אגרנית כפייתית, שומרת. 

      אהבתי

  6. תיאור חמוד מאוד של משפחתכם הרחבה.
    זה נהדר שהנכדים של כולכם קרובים ככה, אני לא חושבת שאני מכירה ככה את בני הדודים השניים שלי ויש בינינו הבדלים גדולים בגיל הכל מקרה.

    ה- "מי היה מאמין" שאמך חוזרת אליו מזכיר לי מאוד את סבתי,  שהמנטרה שלה היא " אין לי משפחה שלי.  אין לי אחים או אחיות או הורים,  ואתם , הילדים הנכדים והנינים שלי, אתם הנשמה שלי".
    בד"כ לכך מלוות ברכות לבני הדודים, לאחיותי ולי שנמצא בני זוג "כלבבכם", כמו שהיא אומרת, ואיחולי אריכות ימים לעצמה כדי שתזכה לרקוד בחתונות של כולנו. 

    מאחלת לאמך ולמשפחתך אריכות ימים ובריאות, מקווה,  כמו שאמרו מעלי, שהתקדמות מחלתה תאט.

    אהבתי

    1. תודה על האיחולים, גהה. אולי זה משהו שמשותף לבני הדור ההוא, הדור שאיבד בני משפחה רבים כל כך בשואה. אמא שלי ילידת הארץ, אבל באמת שאפשר לספור את קרובי משפחתה על אצבעות כף יד אחת. כשאני הייתי קטנה אני זוכרת איך התרגשתי מחתונה, פשוט כי לא היו כאלה במשפחה. סבתא שלך נשמעת נשמה טובה. 

      אהבתי

  7. חתיכת ארוע תוסס וצבעוני, והתאור חי ונוכח כל כך, הריקוד של אם השבט עם הנכדות, הפזמון החוזר על געגועיה לסבים וסבתות שלא היו לה, כל התינוקות וההדודים והדודות והכלב הזקן-
    עשיר ונושם כמו תמונה של פיטר ברויגל.

    אהבתי

  8. איך אמרה נעמי פולני הנפלאה בסרט הנפלא לא פחות, "שמוניסטים": "גם אנחנו הגענו במקום מישהו. גם עבורנו מישהו פינה מקום. עכשיו תורנו".

    אהבתי

    1. לא המוות מטריד (אם נהיה כנים לא רק המוות מטריד), אלא המחלה. זו שמפשיטה אותם (ובסופו של דבר תפשיט גם אותנו) מכל סממן אנושי, ובעיקר מהזיכרון שהוא שהופך אותנו למי שאנחנו. 

      אהבתי

  9. כ"כ לא מובן מאליו שהכל הצליח והסבתא באמת נהנתה ופרחה למרות הקושי היום יומי עם מצבה, המיוחד איך התפעלה ממשפחתה הגדולה, זה משהו ששוה לחיות ולראות.

    זה נשמע לי שאת אומרת שהחיים הם חבילה עוברת.

    אהבתי

    1. היו ימים שלא יכולתי לשאת את האמירות החוזרות האלה שלה, סמי מקוננות, על איך היה לה בודד בלי משפחה בתור ילדה וכמה מופלאת משפחתה הענפה עכשיו. אם יש משהו שעליו אני בכל זאת מברכת, זה שעם הדמנציה שלה גם אני נעשיתי סובלנית הרבה יותר למשוגותיה. 
      שמעת נכון. החיים הם חבילה עוברת, זקן עובר, תינוק בא. 

      אהבתי

      1. נשמע קצת כמו סבתא שלי, אומנם לא על דברים דומים אבל הנימה מוכרת לי.

        אישית אני מקנאת לפעמים למשפחות גדולות.

        אהבתי

        1. משפחות גדולות יכולות להיות דבר נפלא ויכולות להיות גהנום. כמו כל דבר. תלוי נסיבות ותלוי אנשים. אבל נכון שכשיש משפחה גדולה אפשר לברוח ממנה, וכשאין אי אפשר ליצור אותה. 

          אהבתי

          1. גם במשפחה גדולה אם רבים או לא מסתדרים או מתרחקים ממישהו זה לא המשפחה היחידה שלך, נדמה לי. זה כאילו תמיד יש לך אי שם מישהו בעולם לפנות אליו, לסמוך עליו…

            אהבתי

  10. שיני הזמן שננעצות בנו… יש רגעים שבהם מוֹתר הפאקיר מן האדם, אבל רוב העם שאת מתארת מביא איתו יותר שמחה מאשר משהו אחר.

    אהבתי

    1. כל כך מוחשי לי הביטוי הזה, ’שיני הזמן’. בעיני הזמן הוא מימד חמקמק ותמיד-נוכח בו זמנית. וכן, מכיוון שאנחנו גרים בארבע כנפות הארץ הכינוסים הללו מלאים בשמחה. יש גם התעלות מעל המחלוקות הטבעיות יותר או פחות, וכולם לומדים להכיל את השונה ולתת לו מקום. זה יפה. 

      אהבתי

  11. אלה השעות שצריך לנצור, כי אין הרבה כאלה.  היה מי שאמר: את השמחות צריך לעשות כי הצרות מגיעות לבד.
    מרגש אותי שאתם כולכם מתגייסים למשימה, משתפים פעולה יש בזה הרבה קסם.  התחשבות ופרגון הם הבסיס ליחסים הנהדרים שלכם  והלוואי שתחגגו עוד שנים רבות בשמחה וביחד עם המון אהבה ובעיקר בבריאות טובה.

    אהבתי

    1. בשלב מסוים בערב אחותי הקטנה גם תיעדה בסרטונים, ולכולנו עברה אותה מחשבה בראש. מסכימה לגמרי לגבי השמחות, וכמה יותר קשה לנו לחוות שמחה לעומת העצב ש’בא לבד’. 
      ותודה תודה על המבט המפרגן מהצד. אני אוהבת את ההשתקפות הזו דרך המבט שלך, שאמנם מבוססת על הדברים שלי והללו מן הסתם מציגים תמונה אחת מתוך רבות אפשריות. מאוד מקווה שנוכל להמשיך ככה ושנצליח לחגוג את השמחות כל עוד אפשר. 

      אהבתי

  12. אם לאמא שלך היה אוסף "פרסים"הרי שהיא אדם נוסטלגי (ורומנטי) 

    הערב שתיארת  הוא כמו חיבוק אחד גדול שגולש מהאירוע הפרטי והופך למשהו אחר -כך שגם מי שקרא כאן מוזמן להנות ממנו .נעים וכייף.

    אהבתי

    1. תיקון: לאמא שלי יש אוסף פרסים. אמא שלי אגרנית כפייתית, ובין שלל החפצים שהיא אוגרת שלרובם אין הגדרה אחרת מלבד ’זבל’, יש גם אוצרות אמיתיים, כמו אוסף הפרסים הזה. באמת נוסטלגי ורומנטי. 
      מקבלת בחיבוק את ההגדרה שלך ’ערב חיבוק’. באמת נעים וכיף. 

      אהבתי

  13. אני כל כך מבינה את התחושה שלך. סבתא שלי גם עם אלצהיימר. היא עדיין זוכרת אותנו אבל חוזרת על כל משפט שלה עשר פעמים. זה כאילו בכל חמש דקות המוח עושה ריסטארט והיא מתחילה את אותה השיחה מחדש.

    אני מלאת קנאה במשפחה שלך שכל כך מאוחדת ודואגת לחגוג יחד. נשמע ממש כיף גם לראות מאיפה התחילה השושלת וכמה היא גדלה בכל שנה. תמשיכו להיות זה לצד זה לעוד הרבה שנים יחד 🙂

    אהבתי

    1. תודה על הברכות והאיחולים י’. לפעמים גם אני מביטה בנו במבט מהצד, ומבינה את התמיהה של אמא שלי, הילדה היחידה שלא היו לה אחים או קרובי משפחה (זה עדיין לא הופך את החזרה המנטרית שלה לנסבלת, אבל לפחות למובנת). 

      אהבתי

  14. נשמע מקסים. מה היה בחבילה? 

    אני חושבת שזה שהיא מצליחה להנות מערב שכזה זה נפלא. אמא שלי היתה בלחץ נורא כשחגגנו לה 80 וזה הפך את האירוע להרבה פחות נעים ושמח. שמחתי כשהוא נגמר… 

    אמא שלך, למרות המצב הבאמת לא קל שלה, מצליחה לשמוח, להנות ולהעריך את מה שיש לה. זה אומר שהצלחתם. 

    אהבתי

    1. זו היה חבילת ממתקים, שחילקנו בין כולם .
      אמא שלי תמיד אהבה להיות במרכז העניינים, וזה לא השתנה עם הדמנציה. מה שמדהים אותי בכל זאת זה איך אבא שלי, שתמיד נתן לה את הבמה, ונחבא לגמרי אל הכלים, מוצא את עצמו יותר ויותר עושה דברים שתמיד היו בטריטוריה שלה שהיא פשוט כבר לא מסוגלת לעשות כמו לנהל את הקניות והבישולים, ועושה את זה לא רע בכלל.  

      אהבתי

      1. הרבה פעמים נסיגה של אחד מאפשרת התקדמות לשני… במקרה אחר – מוות של הורה שגורם לילד להתבגר.

        אני חושבת שגם אצלנו זה קרה בהחלטה שלי לתת לו יותר מקום כי לא הצלחתי להשתלט על הכל ולא היתה לי ברירה… 🙂 רק לטובה, אבל כשזה מבחירה זה אחרת.

        טוב שיש לה על מי להשען עכשיו.

        אהבתי

  15. גם אני זוכרת את החגיגה בחיק הטבע בשנה שעברה (ואת עוגת התותים…) – ולבי הומה לקראתכם על ההשקעה הזאת, ההתכנסות הזאת כדי לחגוג כולם יחד יום הולדת לאמא שזוכרת את מה שהיה פעם אבל לא את מה שעכשיו. ודווקא בגלל זה תבורכו, כי איך שהיא נהנתה ברגעים האלה, השעות האלה איתכם – זה מה שחשוב. לא שהיא לא תזכור את זה אחר כך…………

    אהבתי

    1. נכון, אז גם הכנתי את עוגת התותים ’שלך’ 🙂 
      אני חושבת שלעת זקנה חוזרים הרבה מהנוהגים של הילדות, ובין היתר זה אומר גם לחגוג יותר באדיקות את ימי ההולדת, מתוך מחשבה שלא נותרו עוד הרבה כאלה. פתאום כל שנה יקרה יותר. 

      אהבתי

  16. עצוב אבל נתתם לה יום מלא שמחה. לי היא עושה רושם סבתא נהדרת. רוקדת עם הנכדים והנינים. זה נפלא וחבל שכל זה יגמר ובצורה לא הכי נעימה.
    עצוב לי שהיא נלחמת בדמנציה ושמה פתקאות לזכור…

    אהבתי

    1. היא מאוד נהנתה, וזה באמת היה יוצא דופן. בזמן האחרון זה מסע במדרון תלול. אני מבינה את הניסיון שלה להאחז בפתקים ובעזרים. אבל כמו שאמרת, הסוף ידוע מראש. 

      אהבתי

  17. כל כך התרגשתי לקרא את הפוסט שנעתקו לי המילים
    וה"פרסים" החזירו אותי לילדות  רחוקה
    מרגש  ביותר
    וכל הכבוד שאתם מתאספים כולכם לחגיגת יום הולדת
    זה ממש לא מובן מאליו!
    מזל טוב לאמך

    אהבתי

  18. קראתי  כאן עצב מהול בהרבה שמחה משפחתית. למעשה כולנו חיים את רגעי האושר הקטנים ונראה שאתם מצליחים להשרות כאלה על אימך גם במצבה.
    חמי ז"ל סבל מאלצהיימר. דקה לאחר שביקרנו אותו הוא שכח שהיינו. התחיל משפטים ולא סיים. הגיע לשלב שכבר לא זיהה אותי, אכל הוא היה מאושר- מפזם נעימות ג’יבריש. אבל למרות זאת, כשנולד הבן (נכדו) הוא נורא התרגש ובכה. כשראה אותו לאחר חודש והצגנו אותו שנית כנכדו הוא ציין "אני זוכר"! ואימך התברכה במשפחה "הומה בתינוקות" והאושר בוודאי רב.
    גם אם הם כבר אינם זוכרים כמקודם, הם נותרים עם רגשות.  

    אהבתי

    1. זה הקטע עם הרגשות שמשגע אותה. כי היא לוחמת, ורגילה שאם יש לה מטרה היא רק צריכה להתמקד ולרצות ולהשקיע והיא משיגה, והנה אויב חמקמק שתוקף אותה והיא לא מצליחה לנצח אותו. והיא מודעת לכך. וזה מוביל לדיכאון ולירידה קוגניטיבית נוספת. הלוואי שהיתה עליזה ושמחה כמו חמך.  

      אהבתי

      1. חמי, למזלו היה תמיד אופטימי ושמח בחלקו, לאחר שעבר תלאות השואה והתייתם מהוריו ושמונת אחיו ואחיותיו.
        ולמרות זו היו רגעים קשים הן לו והן לנו. כשכבר היה זקוק להשגחה 24/7 במוסד לתשושי נפש הנחשב לאיכותי. למשל, השבוע הראשון שם שפיתח עצירות כאשר אילצו אותו שם להשתמש בחיתולים. ובפעמים שהיה צלול יותר, אמר לאישתו כשבאה לבקר "בואי נברח מפה".
        קשה לי עם הדמנציה ההולכת ומתקדמת אצל אימא שלי. שאצלה זה בנוסף לניוון הראיה, שלא מאפשר לה לקרוא ולזהות פני אנשים. בשיחות איתה שהיא מתקשה להבין, אינני יודע מה אחראי יותר לכך, אובדן הקוגניציה או השמיעה ההולכת ומדרדרת. היא לא מסתדרת עם מכשיר השמיעה. אני שנמצא רחוק, כואב לי מאוד על אבא שלי שמטפל בה כמו בילדה קטנה וסובל. היא אינה מוכנה להכיר במגבלותיה הפיזיים ומנסה לעשות דברים שגורמים לנפילות מסוכנות כאשר מורידים ממנה לרגע את העין.

        אהבתי

        1. ההפנמה של ההדרדרות שנובעת מקבלת מגבלות חדשות כמו להאלץ להשתמש בחיתולים קשה ביותר. כמה קשה היה לנו לשכנע את אמא שלי שהיא לא יכולה להמשיך לנהוג, ורק כשהיא עשתה תאונה קלה (’לא באשמתה’) היא השתכנעה שזהו זה, צריך להחזיר את המפתחות. הצורך במכשירי שמיעה אף הוא כרוך בהתנגדות. אני מבינה שבאמת הם דורשים הסתגלות, וכל זה הוא תהליך פסיכולוגי לא פחות משהוא פיזיולוגי. אולי הסימבול האופייני ביותר הוא ההכרה שצריך ללכת עם מקל הליכה. זוכרת עוד את סבתא שלי שסרבה באומץ, עד שהבינה שאין ברירה. מעניין איך אנחנו נקבל את המגבלות האלה אם וכאשר. 

          אהבתי

  19. אני זוכרת את זה אצל סבתא שלי ז"ל
    אבחנו אותה באלצהיימר
    אבל היא תמיד זכרה שמות של אנשים
    ותמיד זכרה מה היה לפני 20-30-40 שנה ויותר
    אבל לא מה היא עשתה לפני 5 דקות

    מחלות של זקנה, זה נוראי
    בעיקר להם, אבל לא רק

    לפחות אתם עושים דברים כדי לשמח אותה
    למרות שאולי היא לא תזכור את זה באופן ספציפי

    אהבתי

    1. ארועים כאלה מאוד משמחים אותה. אמא שלי תמיד אהבה להיות במרכז העניינים ותשומת הלב, ותכונות כאלה לא משתנות גם אם הזכרון נפגע. 
      הדבר היחיד הטוב שאני יכולה לומר על המצב העצוב הזה, הוא שאני הרבה יותר סבלנית כלפיה. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s