סיפורי סבתא

'הייתי בגן של הנכדה שלך בט"ו בשבט', מספר לי חבר, סבא של ילדה אחרת בגן. 'דיברנו על עצים ועל למה צריך אותם. העלינו כל מיני אפשרויות. הילדים דיברו על פירות ועל רהיטים ועל עץ לאש, ואני סיפרתי להם על כך שהעצים עוזרים לאוויר להיות נקי יותר. בסוף הסכמנו שיש גם עצים שלא משמשים לאף אחד מהדברים השימושיים האלה. ושהשורה התחתונה היא שצריך עצים בשביל יופי.' הוא מפסיק ומביט בי ישירות. 'ואז הנכדה שלך שאלה: "למה צריך יופי?"' הוא
אומר, ואני מחייכת.

ממש עכשיו מלאו לה חמש שנים. אני קוראת לה ולאחותה את 'אליס בארץ הפלאות', הגירסה המלאה של לואיס קרול בתרגום לעברית חגיגית, מאמינה שילדים יכולים וצריכים
לשמוע שפה גבוהה וציורית. כשאליס נופלת במרדף אחרי הארנב הממהר לתוך המחילה וצונחת
מטה מטה, רואה בדרך מדפים וחושבת מחשבות, הנכדה אומרת בביטחון: 'זה חלום', ואני
נשארת תמהה, מנסה לחשוב מתי אני גיליתי שהמסע של אליס בארץ הפלאות היה חלום, אם
בכלל. היא חוזרת מהגן ובפיה תלונה על הבחור שמבשל להם ארוחת צהריים. אני מזכירה לה
שהיא אמרה פעם שהוא 'הכי נחמד בעולם', והיא מיד מתקוממת: 'לא! איך אני יכולה להגיד
דבר כזה? אני לא מכירה את כל האנשים בעולם! אולי בסין יש אדם נחמד יותר?' ואז
ממשיכה, מהורהרת: 'אבל אני אגיד לך על מי כן אפשר לומר דבר כזה. על אלוהים. הוא
ברא אותנו, הוא יצר את העולם כולו. מגיעה לו איזו מחמאה, את לא חושבת?'

בערב היא שואלת אם הלילה נוכל להמשיך לספר את ה-סיפור. זה זמן מה שאני
מספרת לה ולאחותה סיפור לפני השינה, סיפור מהראש, בהמשכים. לאחרונה לא הייתי זמינה
כל כך. אני בחופשת סמסטר והתחייבתי להרבה הרצאות בערבים. פה ושם גם נסעתי לעזור
לכלה עם התאומים, מאפשרת לה להתרחץ ולצאת קצת להתאוורר ואולי גם לסיים איזה
פרוייקט בלימודים. מן העבר השני ההורים שלי בבת אחת הפכו סיעודיים, וכשאחותי
הצעירה שדואגת להם ונמצאת שם יומיום אומרת לי שהיא צריכה אותי שם אני נוסעת מיד.
וגם הגוף שלי יודע שעכשיו חופשת סמסטר ומרשה לעצמו לקרוס, ואני מצוננת קשות,
מתוסכלת מערימת הדברים שצריך לעשות שלא אגיע אליהם בשבוע הקרוב, אבל יודעת מתי
להרים ידיים ולכן נשארת במיטה עם תה זנגוויל ולימון ודבש. למודת אכזבות הנכדה
הבכורה ניגשת ושואלת בזהירות, בתקווה, ואני אומרת כן, הלילה נמשיך את הסיפור והיא
קופצת בשמחה ומודיעה לאחותה שהלילה ספתוש תמשיך את הסיפור 'שלנו'. ומיד משתתקת, כי
הסיפור 'שלנו' הוא סוד ביני ובינן.

אני אף פעם לא יודעת מראש לאן הסיפור בדיוק יקח אותנו. הגיבורה של
הסיפור, ילדה בגיל שלהן מוצאת את עצמה בכל מיני מצבים, ובעיקר היא פתאום אחראית על
אחרים, במין היפוך שמציב אותה לא בעמדה של ילדה קטנה שתלויה בכל דבר ועניין
במבוגרים, אלא כמי שיש לה כוח על חיים של אחרים שנתונים לה. ההתלבטויות שלה,
והמצבים שבהם היא מוצאת את עצמה מאפשרים לי לתת להן הצצה לשיקולים שונים, כמו מה
לספר ולמי, האם להעדיף את טובת עצמי על טובת האחר התלוי בי או להיפך. אני מספרת
להן בכל פעם את קורותיה ביום אחד, והסיפור מסתיים בלילה, כשהיא במיטה, הולכת
לישון, כמותן. כשהגדולה מבקשת שאמשיך אני אומרת לה 'אבל אני עוד לא יודעת מה יקרה
לה למחרת', והיא לא מוותרת 'באמת, ספתוש, את הרי ממציאה את זה'. אני לא מוותרת.

הפעם הסיפור מביא את הילדה למשבר של ממש. היא רבה עם החברה הטובה
ביותר שלה, שמה 'שירלי' – השם של חברת הרפאים של הנכדה הבכורה שלי. הריב אינו חסר
משמעות, אלא כרוך בשאלה הגדולה שמלווה את הסיפור מההתחלה. החברות רבות ובוכות
וחוזרות הביתה עצבניות וכועסות וכל אחת הולכת לישון במיטה שלה עם מחשבות רעות.
הנכדה שלי אומרת לי בדאגה: 'את לא תפסיקי את הסיפור כאן, למרות שנגמר היום. תספרי
גם את הפיתרון'. ואני אומרת 'את יודעת, לא לכל בעיה יש פתרון' אבל אני מבינה אותה.
הסוגה הספרותית מחייבת, וגם אני כמוה מאוד רוצה לדעת איך הבעייה תיפתר והריב
יחלוף. אז באופן חריג ביותר אני ממשיכה ומספרת גם את קורות הגיבורה ביום הבא.
הגיבורה שלנו קמה בבוקר ושומעת את ההורים מדברים. כשהיא נכנסת לחדר היא שמה לב שהם
מפסיקים לדבר ומביטים זה בזו. אחר כך היא אוכלת בשקט בשקט, ומקשיבה כשההורים
ממשיכים לדבר, שוכחים שהיא שם. מהסיפור של ההורים היא לומדת איך לפתור את הבעיה
בינה ובין 'שירלי'.

אמא של הנכדים שלי נכנסת לחדר הילדים לסדר כמה בגדים מקופלים מהכביסה בארון. הבנות
משתיקות אותי בהתרגשות. אנחנו שותקים עד שהיא עוזבת, ממש כמו ההורים של הגיבורה
ששותקים בזמן שהילדה נכנסת לחדר. כשהדלת נסגרת אחריה אני מחבקת אותן, מכסה אותן
היטב ונותנת להן נשיקת לילה טוב. האח הצעיר שלהן במיטת הסורגים של התינוק שלו
שהקשיב גם הוא לסיפור מקבל אף הוא נשיקת לילה טוב. 'דדוש' הוא אומר חצי ישנוני,
הגירסה שלו ל'ספתוש'.

Gottfried Helnwein working on "Kindskopf" 1991

78 תגובות בנושא “סיפורי סבתא

  1. חבורת קושרות,  שלושתכן 🙂
    והנכדה צודקת,  כמובן,  הרי אי אפשר להניח לשמש לשקוע כשגיבורת הסיפור עודנה שרויה בכעס.

    אחרי שהגבת אתמול בבלוג שלי חשבתי לעצמי:  אבל על הנכדות את יכולה לכתוב.  שהרי יש דרך לכתוב על ילדים בלי לפגוע בפרטיות שלהם.  והנה מצאת אותה.

    ואיך זה חמוד,  הנכד התינוק שמקשיב מן הצד 🙂

    אהבתי

    1. אכן, ילדים תמיד גונבים את ההצגה, ובצדק. וכשהם ’שלך’ הם כמובן הכי. עוד זמן קצר הם יעזבו ויעברו לבית משלהם, ואני כבר תוהה איך זה יהיה, בלי הרעש והבלאגן והמעילים הקטנים הזרוקים בכניסה, ובלי ההתרפקות הלילית הזו והצפייה בצמיחה שלהם ובהבנה המתגברת.  

      אהבתי

  2. איזה כיף שיש סבתא יצירתית כזו. ממש גרסא חיה של הספר "סבתא מספרת" רק עם אינסוף עמודים. אני זוכר את עצמי מספר לשלושת הצאצאים שלי מידי ערב סיפורי הרפתקאות, כשעל ידי בובת גרב בד. 

    אהבתי

  3. כתבתי תגובה מושקעת והטלפון הטמבל הזה לא העביר אותה:
    מה שכתבתי זה שבכל פעם שאני קורא פוסט כזה עולות לי דמעות בעיקר כי זה מזכיר לי איזה מסורים היו סבא וסבתא שלי אלינו,כמה חיבקו ועטפו וכמה סיפורים סיפרו לפני השינה,המציאו מהראש,פחות הקריאו ואיזה הבדל ענק ביניהם לבין הסבא נטול האינטליגנציה רגשית והסבתא עקרת הרגש שיש להם ואין ביניהם קשר.כל כך חבל לי שאני יודע שלא אהיה כזה .

    אהבתי

    1. מחקתי את שתי התגובות הריקות. אני יודעת שלא תהיה כזה, ואולי גם לא כמו סבא וסבתא שלך שגידלו אותך בהרבה מובנים. אתה תהיה סבא טליק המדליק (חרוז ), זה שהסיפורים שלו על האנשים שהכיר וההרפתקאות שעבר מרתקים אותנו כאן בבלוג. 

      אהבתי

    1. נדמה לי שהשלב הראשון כבר קרה: הבת שלך עזבה את ’דרור ישראל’. אין מה לעשות כמובן, זה לא בידיים שלך, אבל אין לי ספק שתספרי להם סיפורים מדהימים, כמו שאת יודעת. וגם בהמשכים…

      אהבתי

  4. אין כמו הסיפורים הממוצאים, אני מציעה לך להקליט אותם, כי הילדים שלי עדיין זוכרים שסיפרתי להם סיפורים מצחיקים כך שמקום להרדים אותם, רק גרמתי להם להתעורר. אבל כבר שכחתי את מרביתם וחבל. 
    הילדים היום כל כך חכמים, כמובן שלגנים יש גם חלק לא מבוטל.

    אהבתי

    1. רעיון מעניין להקליט אותו. חשבתי לכתוב אותו כדי לתת להן במתנה כשיוכלו לקרוא, אבל בינתיים חוץ מההתחלה, זה עוד לא קרה. שאלה של זמן, אנחה. 
      אני לא בטוחה שזה בהכרח כל הדור הזה. היא סופר מתוחכמת ומאוד אינטלקטואלית. אחותה הקטנה למשל בסגנון אחר לגמרי, הרבה יותר אמנותית ויצרית, ולא פילוסופית קטנה. 

      אהבתי

      1. גנים, כבר אמרתי? 
        בהקלטה הם גם יוכלו לשמוע את התגובות שלהם את ציליל הקול הילדותי, יש לזה יתרונות וכמובן כשתרצי לכתוב, לא יתפספסו לך פרטים.
        הילדים שלי מקשיבים לשיחות שהם ניהלו ביניהם בגיל 5 בערך, זה חמוד ומקסים ומאד  משעשע אותם .

        אהבתי

          1. נהדר ששמרתם הקלטות ושהם יכולים לחזור אליהם. אצלנו כתבנו את ההברקות בספר מיוחד, ויש גם סרטונים. אבל אחלה רעיון, הקלטה. 
            וצחקתי לגבי הגנים. הבת השניה היא קופי פייסט של אמא שלה. 

            אהבתי

  5. אני מקנאה בנכדים שלך שיש להם סבתא שיודעת לספר סיפורים כל כך יפה. הלוא אני מכירה את היכולת הסיפורית שובת הלב שלך….מאד מעניין לתת לילדים הסיפוריים אחריות כשל מבוגרים. אני חושבת שבכל ספרי הילדים הטובים הילדים לוקחים אחריות. 
    וכשאני שומרת עם הנכדים סוד אני מרגישה אשמה שאולי זה לא טוב.

    אהבתי

    1. לא חשבתי על זה מלכתחילה כשהתחלתי את הסיפור, אבל הוא ’הלך’ לשם, ובדיעבד אני מבינה כמה קסום זה עבור ילדים היפוך התפקידים הזה. להיות ילד זה כל הזמן להיות נתון למרות המבוגרים, כל הזמן לחשב את המערכת הזו מולם, אם בעימות ואם בנועם. בסיפור הזה יש משום מפלט מהמציאות הזו, ואת כל זה אני מבינה בדיעבד. אשר לסוד, זה לא באמת. אני מספרת לאמא שלהן מה התכנים של הסיפור כשאנחנו נוסעות יחד לאוניברסיטה, והיא לגמרי בעניינים. זה כן נחמד, לנכדות ולי, שיש לנו סיפור סודי וירטואלי כזה, שלא מדברים עליו מחוץ לפורום המשולש שלנו 🙂

      אהבתי

        1. אני מניחה שהילדים מתוחכמים מספיק כדי לדעת מתי סוד הוא משחק, ומתי זה באמת בעיה. אנחנו לא מסתירות את עצם קיום ה’סוד’ מאמא שלהן, כך שזה בעצם סוד שגורם לצחקוקים ובדיחות, וממש לא איזה סוד אפל. אני חושבת שילדים צריכים קצת מרווח מההורים שלהם, וההורים לא צריכים לדעת ה-כ-ל, למרות שכמובן הם צריכים לדעת מה עובר עליהם ואת הדברים החשובים. אני אישית הייתי בורחת לדמיון כדי ליצור לעצמי עולמות אלטרנטיביים כשהייתי ילדה. זה היה בהחלט מפלט מבורך. 

          אהבתי

  6. איזה תענוג של פוסט 
    הסיפורים המומצאים הם הכי אהובים – עד היום אני זוכרת את הסיפורים שאמא שלי המציאה עבורי – שהיו מבוססים על ילדותה בחופשות בחווה אצל הסבתא שלה. אבא שלי הקליט אותם, אבל לצערי הרב היא השמידה את הכל ולא נותר לי מזה כלום – פרט לזכרונות
    אני פעם המצאתי לנכדים שלי סיפור קצר על סנאי שהציל גוזלים-טרם-בקעו מנחש שרצה לטרוף אותם, כשאחד מהם ישב בשירותים וביקש שאלווה אותו. מאז הפך הסיפור של קובי הסנאי ל"סיפור הקקי" הקבוע…. והם כל פעם משנים פרט, מאלתרים משהו – אבל המסגרת הכללית נותרת זהה

    אהבתי

    1. את צודקת שאלה הסיפורים הכי כיפיים, אלה שנוצרו יש מאיין במיוחד עבור הסיטואציה. ודווקא עם הילדים שלי אני לא עשיתי את זה הרבה, רק עם הבן הצעיר. אולי כי תמיד היה לחץ, קצת כמו שהבת שלי עכשיו, עם שלושה ילדים בהפרשים זעירים מרגישה. הפעם אני חושבת שאני אעלה את זה על הכתב עבורם. נראה 🙂

      אהבתי

    1. כיף לשמוע, תותית, וכיף שאת כאן. אני משתדלת להשאיר בכל זאת מסך אנונימיות כלשהו, גם ככה אני מרגישה לפעמים חשופה כאן כמו חשופית רירית על מדרכה. אני לא במדעים המדויקים, זה ברור 

      אהבתי

  7. מאד דעתנית הנכדה הגדולה שלך 

    איזה כייף זה שיש סבתא שאפשר לחלוק איתה סודות, לברוח אליה ולמצוא אצלה נחמה שאין אצל ההורים. פינה פרטית ומוגנת. 
    לי לא היתה סבתא כזו, ואני קצת מקנאה בכל מי שהיתה לו סבתא סבתא.

    אהבתי

    1. דעתנית זה אנדרסטייטמנט. הנה עוד סיפור קטן עליה: השבוע היא רכנה עם עט על דף מדבקות. שאלה את אמא שלה איך כותבים את המילה הזו ואיך את זו. כשהיא סיימה היא הסתובבה בבית וחילקה לכולם מדבקות וגם שמה על דלת השירותים והדביקה על ארונות המטבח. לקח לי זמן לפענח את הכתוב על המדבקה שנשאתי כי חלק מן האותיות היו כתובות בכתב ראי, אבל היא כתבה שם ’אמא העליבה אותי’. ככה היא הביעה את המחאה שלה 
      לי היתה סבתא סבתא ואת צודקת. כשזה טוב זה הכי טוב. 

      אהבתי

  8. כל העצים מייצרים חמצן
    בעצם כל הצמחים אם חושבים על זה
    אם לא תהיה צמחיה הכל ימות

    האמת שאני לא חושבת שאי פעם קראתי את הספר אליס בארץ הפלאות
    את הסרט של דיסני (המצוייר) ראיתי ואהבתי אבל אני לא יודעת כמה הוא תואם לספר עצמו

    כייף לנכדים שלך שיש להם סבתא כמוך 🙂

    אהבתי

    1. כן, זה נכון. ועדיין צריך צמחים גם ליופי, אם כי השאלה הפילוסופית ’למה צריך יופי’ בהחלט מעוררת מחשבה. אליס בארץ הפלאות הוא ספר גאוני, לא פחות. לואיס קרול היה מתמטיקאי, וכנראה גם פדופיל – כי הוא מאוד אהב ילדות קטנות כמו אליס (הדמות שלה מבוססת על אליס לידל, בת של פרופסור ליוונית באותה אוניברסיטה, אוקספורד), טייל איתן וגם צילם אותן בעירום. אם יש לך דרך להשיג את הגירסה המוערת של הספר (עם הערות בצד שמסבירות את הרקע להרבה מהקורה) תנסי. זה לא (רק) ספר לילדים.  

      אהבתי

  9. מצטערת לשמוע על ערימת הצרות והמטלות שעל כתפייך, טוב שיש גם פינוקים כמו שעת סיפור עם נכדות חמודות וחכמות כאלה :). אולי קצת סיפרת לעצמך שלפעמים צריך ללכת לישון למרות דאגה?

    אהבתי

          1. אני לא ממש מעודכנת – זה משהו שדובר בו כאן? זה באמת קשה, גם טכנית כששני ההורים זקוקים לעזרה, אבל בעיקר נפשית… גם לי הייתה אותה תחושה שהילדה מייצגת אותך והבעיות הילדותיות הן סוג של זיקוק של מה שאת מתמודדת איתו.

            אהבתי

  10. ההעברה הזו של ידע-חיים באמצעות סיפור, מדור לדור – עתיק כל כך ונכון כל כך. ובתוך הסבתא יש עדיין גם ילדה קטנה, שאחראית פתאום על זוג הורים סיעודיים ושואלת את עצמה שאלות. יפה ונוגע ללב. תודה מניפה.

    אהבתי

    1. רק עכשיו קראתי את התגובה של דוכיפת שמעלי והבחנתי שגם היא הרגישה בזה. יש כאן  בהחלט שידור בתדר מסוים, שנקלט היטב.

      אהבתי

    2. התוספת שלך על האחריות על זוג ההורים הורידה לי סופית את האסימון. צודקים. כנראה. שניכם, דוכיפת ואתה. תודה על הבהירות, אני לא בטוחה שזה היה במודע, אבל כנראה התדר היה גם היה שם. 

      אהבתי

  11. זה רגעים מאוד מיוחדים, הלילות האלה והסיפורים של סבתא. עד היום אני זוכרת את הסיפורים ואת השעות האלו. את נותנת לנכדות מתנה גדולה… נדמה שלמרות החשש שלך מהמעבר שלהם אליכם, מצאת בזה איזושהי נינוחות וכיף שלא צפית…
     חכמה הנכדה שלך ונשמעת מתוקה ממש! לפני כמה שנים קניתי ספר פופ אפ של <a target=_blank href="https://www.youtube.com/watch?v=fVWvgl9YF04&quot;>אליס בארץ הפלאות  וזה מוסיף המון לחווית קריאה, יכול להיות מעניין לנכדות. מקווה שהדברים והלחצים שסביבך יתחילו להרגע ושתוכלי לנשום קצת יותר..

    אהבתי

    1. ספר הפופ-אפ מדהים! במיוחד העמוד האחרון, עם הקלפים. אני מניחה שהוא נעשה ידנית עמוד עמוד ולכן גם המחיר (420 שח). אבל זו באמת יצירת אמנות. 
      הפחדים מהשהות שלהם כאן שככו לגמרי. מסתבר שאנחנו אכן מהזן הזורם, גם אנחנו וגם הם, כך שלא נשארים משקעים, ואם יש בעיות מדברים עליהן. כרגע זה גם כנראה יימשך עוד קצת, אולי אפילו עד סוף השנה. השותף כבר עכשיו מבכה את עזיבתם הבלתי נמנעת. 

      אהבתי

  12. איזה פוסט כייפי, עשה לי חשק להיכנס מהר למיטה ולשמוע את כל הסיפור 🙂
    זה גם מזכיר לי איך הייתי נרדמת בדירה המשותפת שלנו במוסקבה (ההורים שלי וסבא וסבתא מצד אמא) לצלילי התקליט עם הגרסא המוזיקלית לאליסה בארץ הפלאות. זה סיפור נהדר שהוסיפו לו שירים מדהימים ועמוקים ועד היום אני בעלי מדליקים לנו את המוזיקל מדי פעם ושוקעים בזיכרונות 🙂
    זה מענין שהקריאו לי המוני ספרים בילדות אבל אני לא ממש זוכרת את זה האמת

    אהבתי

    1. הספרים שקוראים בילדות או נקראים באוזננו נטמעים בנו, טובעים בנו את חותמם בין אם נזכור אותם ישירות או רק את עצם העובדה שספרו לנו. ואם לך הצלחתי לעשות חשק ללכת לישון, זו בהחלט אחת המטרות עם הנכדות . אני המשכתי להקריא סיפורים גם אחרי שהילדים שלי למדו לקרוא, כי זמן איכות וכי לא רציתי שירגישו שהם מפספסים משהו כי למדו לקרוא לבד. ובשלב מסוים אחרי שחזרנו מפוסט הדוקטורט בחו"ל הייתי קוראת באנגלית, כדי לשמר את השפה. זה הצליח 🙂

      אהבתי

    1. אתה נחמד שבאת עד אלי להזמין אותי. אלא שאני קצת עסוקה, וגם התמונה הפעם לא מתאימה ל’משחק’ – יותר מדי גבעולי עשב דומים, ופחות פרטים שונים באמת. במבט שטחי לגמרי זיהיתי שני הבדלים: העין של הברוז הרחוק, ואיזה כתם לבן במים ב R-33.5. וממילא רק אני משחקת איתך, וזה קצת סותר את מטרת העניין כולו, לא?

      אהבתי

      1. ברור שאני נחמד! איך את מטילה בזה ספק בכלל??
        בחרתי לפנות אליך בגלל שאף אחד/ת לא נענה לאתגר… וכאמור את כבר ניסית ופתרת את שני הקודמים, אבל אני אאזכר  את הנ"ל (שיש חידה לא פתורה) בלי נדר, באחד מהפוסט/ים הבאים.

        אהבתי

  13.  הסיפורים "מהראש" הם היפים והמרתקים
    ביותר
    בנותי זוכרות עד היום את הסיפורים שבעלי (בעיקר) המציא וגם אני .הסיפורים שלי היו כביכול המציאות אבל על אחרים .
    הפוסט שלך נפלא  ואני מקווה שההצטננות חלפה !
    דדוש חמוד 🙂

    אהבתי

    1. דדוש חמוד ביותר, ובכל פעם מפתיע אותי מחדש איך כינויים נולדים. כשילדתי את בני הבכור חמותי היתה צעירה למדי (לדעתי בת 46) והכינוי ’סבתא’ היה גדול עליה. היא ביקשה שיקראו לה ’ממי’ (סבתא בצרפתית). וכך היה. אלא שנכדיה היו צריכים להבחין בין הסבתות הרבות שהיו להם (5!) ולכן קראו לה ’סבתא ממי’. אני בחיים לא הייתי בוחרת בכינוי ’ספתוש’, אבל כך הנכדה הגדולה קוראת לי, ובעקבותיה בא ’דדוש’ של הקטן. לשותף הוא קורא ’יבא’, להבדיל מ’אבא’. 
      וההצטננות כבר 90 אחוז עברה. נשארו קצת ספיחים, אבל זה השבוע האחרון לחופשה, אז בשבוע הבא אקום לתחייה כמו חדשה, כמו שאני מכירה את עצמי 

      אהבתי

      1. אולי כבר ’דברנו’ על זה בעבר
        גם לאמי ז"ל הנכדות קראו ממי (היתה בערך בגיל של חמותך ככה בקשה ועד היום מזכירים אותה בכינוי הזה)
        ובריאות !! ( חופשה אמרת ? נסי עוד לנוח…)

        אהבתי

        1. רק גומרת את ערימת הבחינות, העבודות שמחכות לי, ההרצאה שבעוד שבוע, המאמר והסילבוסים לסמסטר ב’ ואז אנוח .
          הנה, גם לי יש צד פולני (וסליחה מקורדליה. בכל פעם שאני כותבת את זה אני חושבת עליה שמתקוממת בצדק כי מה אשמים הפולנים – או הפולניות, ומתנצלת. אלא שאין לי תחליף לדימוי השגור הזה). 

          אהבתי

        1. הלכתי לעלעל קצת בויקיפדיה עליו, והנה עוד פרט טריוויה מרתק שלא ידעתי: הוא היה חבר של ק"ס לואיס, מחבר סידרת נרניה, שניהם לימדו באוניברסיטת אוקספורד והקימו פורום ספרותי (The Inklings). אני גם מבינה שהוא באופן סמי-מודע ניסה ליצור מיתולוגיה אנגלית, שאותה רקח מהמיתולוגיה הנורדית עם תבלינים. מכיוון שהיה בלשן לאנגלית (עבד על מילון אוקספורד) ומומחה לשפות היה לו רקע טוב וכלים לברוא שפה חדשה, שתשמש את יצורי הארץ התיכונה. 

          אהבתי

          1. בהחלט. והוא גם לקח את הזמן בלפתח את השפה והעולם. 20 שנה, בערך.

            אני קורא מבין השורות שפנטזיה היא לא ג’אנר שאת מאוד מתמצאת בו? הייתי שמח להמליץ לך על כמה ספרים סופרים שחבל לפספס.

            אהבתי

            1. ההוראה הפכה אותך לפוליטיקלי קורקט? 
              אתה קורא נכון. אני גם לא בטוחה מה ההבדל בין פנטזיה למד"ב או למדע בדיוני. היו סופרים שהתחברתי אליהם בעקבות הילדים, כמו טרי פראצ’ט ועולם הדיסק שלו, שלדעתי קראתי את כל ספריו, מהאוסף השלם (שאני הייתי מביאה לו בכל נסיעה לחו"ל על פי הנחיות מדוייקות שלו) של הבן הגדול, שלדעתי צריך להיות בערך בגיל שלך. אשמח אם תרשום לי את הסילבוס ל101 בפנטזיה למתחילים 🙂 

              אהבתי

  14. בסיום הפסקה השנייה, הייתי בטוחה שנפלתי בעצמי דרך מחילה של ארנב, אל תוך "<a target=_blank href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8_%D7%90%D7%9C,_%D7%9B%D7%90%D7%9F_%D7%90%D7%A0%D7%94&quot;>מר אל כאן אנה" ולרגע נעתקה נישמתי.
    תוהה מה דעתך על כתיבת ספרי ילדים… פרי עטך.
    מדהים מה הם מצליחים להוציא מאיתנו.
    זה – יופי.

    אהבתי

    1. כתיבת ספר, לילדים או למבוגרים, היא נושא להשתעשעות פנימית ביני לבין עצמי. אבל אני בשלב שבו אני חושבת שהעולם עוד יכול להמשיך להתקיים גם בלי הספר שאני אולי אכתוב, ושלא יקרה כלום אם לא אכתוב אותו. בינתיים אני עוד מתרוצצת בין המשימות שלי כמו איש על גחלים לוהטים, רצה כדי להספיק להגיע לעבר השני בלי יותר מדי כוויות. אני אולי צריכה קצת להאט את הקצב, אבל כרגע זה לא ממש בא בחשבון. ואת כל כך צודקת – ילדים מחברים אותנו למשהו מאוד ראשוני וקדום. יש בזה המון יופי. 

      אהבתי

      1. עם הקול שלך, העולם יותר שלם מאשר בלעדיו.
        וכן – בוודאי שאת צריכה להאט.
        אולי תנסי קצת לשחק עם הזמן, לפעמים יש לו תכונות גמישות של מסטיק בזוקה וורוד, אבל תזכרי שהמשחק בזמן לא יעזור אם לא תסדרי את הנשימה במקביל. הנשימה מחדשת את האנרגיות ומנטרלת עומס. משאירה עשייה נטולת עומס.

        אהבתי

  15. הנכדה של כמו מ’  vs. אידיאת היופי של אפלטון, אפיק ראפ באטל.  🙂

    וברצינות, מגניב שאת מספרת להן סיפור עם אינטיליגנציה רגשית ומוסר השכל תוך כדי תנועה. מאבא שלי הכרתי רק את הז’אנר (המוצלח, הגאוני והסוחף, חלילה לי מלזלזל) של הרפתקאות לפני השינה.

    אהבתי

    1. לא באינטנסיביות כזו. כשאת רואה אותם כמעט כל יום והם גדלים אצלך בבית (מילולית) זה קשר אחר. ועכשיו אני צריכה קצת ליזום קשר עם 3 הנכדים האחרים שלא גרים אצלי, ושאמנם שניים מהם הם התאומים בני החודשיים. ללא ספק זה הפלוס הגדול ביותר במגורים משותפים. 

      אהבתי

    1. זו באמת שאלה פילוסופית, שגורמת לך לחשוב מחדש על הרבה דברים. מאיר שלו אהוב עלי מאוד. אני מניחה שבמקרה שלו מדובר בסיפורים מן החיים, ולא מומצאים, אבל ממילא גם המומצאים נובעים מהמציאות שלנו. 

      אהבתי

  16. יו, איזה אדיר זה שיש לכן ז׳אנר שאתן חולקות! מעניין אם הן כבר יכולות גם הן לספר לעצמן מה היתה הילדה הזאת עושה ומה היו עושות במקומה 🙂 שמעתי לפני שבוע הרצאה שמנסה להראות שבאמת המוח פועל שונה אם את מנסה לדמות את התגובות של מישהו אחר 🙂 
    the ’what would Jesus do’ experiment. מוזר שלא כתבתי על זה באמת.
    מצטערת לשמוע לגבי הורייך. מקווה שזה במינימום סבל מודע עבורם.

    אהבתי

    1. היום הנכדה הגדולה אמרה לי שהיא תצייר את הדמות שבסיפור, כולל הפוזה (והיא חיקתה אותה, עם הידיים על המותניים) והבגדים והתסרוקת (כן, נכנסתי לפרטי פרטים במקרה הזה). אני מאוד בעד ה WWJD או לא רק ג’יזוס. זה בעיני אבן יסוד לחברה סובלנית ודמוקרטית, עד כדי כך. 
      אשר להורים, אנחה. זה קשה. לכולם. 

      אהבתי

  17. היופי בעיני המסתכל. העולם פשוט שם, כמות שהוא, אנחנו רואים את הנוף בתור יפה יותר או פחות. בכנס באילת שוב ראיתי את היופי. אני זוכרת שהייתי באילת בכנס ב-2013 והכל היה אפור (דצמבר) וחשבתי שאולי היופי שזכרתי כבר איננו. שאולי אילת איבדה את היופי. לא זוכרת מה חשבתי לפני שנה אבל הפעם כל כך ראיתי את היופי. 
    העצים לא שם בשביל היופי, את יודעת, הם גם לא שם כדי לתת לנו פירות או להפוך לחומר בעירה. בדיוק כמו שאנחנו לא כאן בשביל היופי, כולנו כאן כדי להעביר את הדנא שלנו קדימה.
    פוסט מקסים. איזה יופי הסיפורים שאת מספרת להם. אני תמיד ממציאה דברים מטורפים שלא קשורים לכלום, אבל מכילים משבר ופתרון, כמובן. בדרך כלל לא על ילדים אלא על יצורים מיצורים שונים. עד היום שגיא (14!) רוצה שאספר לו, אבל הרבה פעמים אני עייפה מדי.
    נהדרת את.

    אהבתי

    1. ילד (בגיל הזה אולי זה כבר לא ילד?) בן 14 שרוצה שתספרי לו סיפור? מיד את זוכה אצלי למדליה. נדיר. ואני משתדלת שהסיפור שלי יהיה קצת מכל דבר, בעיות ופתרונות, שלי ושלהן, אבל בעיקר נותנת לו לקחת אותי. אני לא ממש יודעת מה יקרה כשאנחנו מתכנסות ביחד, הן במיטה, האח הצעיר במשך הסיפור מבקש להיות איתן ביחד (הן ישנות במיטת נוער נפתחת, זו לצד זו) ואחרי הסיפור אני שמה אותו במיטת הסורגים שלו, ואנחנו מכבים את האור הגדול, מסתפקים בנורת הלילה שמשאירה בדיוק מספיק אור כדי לראות אבל לא מפריעה לשינה. 
      אני לא יודעת למה צריך עצים, או אנשים, או כל דבר אחר שנוצר פה על העולם שלנו. אני רק יודעת שאני אוהבת שהם פה, העצים הללו, וכשאני רואה את עץ השקדיה בחצר שעכשיו נראה כמו כלה בשמלה משהו בי מתרונן. זו המילה 🙂 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s