זה רק אני והדדליין שלי

בשנה שעברה איבדתי אותו עוד בטרם נולד, וכשהתעוררתי מופתעת כולם הביטו
בי בתדהמה – עבר חלף התאריך, הן של הרישום, הן של ההגשה, אין חריגים. עבר עלי אז
גל עכור של האשמה עצמית וכעס, איך קרה הדבר, האם יתכן שאני שמה רגל לעצמי, ולמה?

השנה הכינותי עצמי מראש. נכנסתי לאתר של ההגשות, בדקתי הנחיות, ציינתי
לוחות זמנים. מתי צריך להרשם, מתי צריך להגיש הגשה פנימית, מתי יש למסור את שני העותקים
הקשיחים. והתחלתי לעבוד. לא לחינם אני נמנעת ככל שניתן מהגשת הצעות לקרנות מחקר:
זו עבודה סיזיפית שדורשת זמן רב, שבעיני בא על חשבון זמן הדבר האמיתי, המחקר הטהור.
אבל אם חייבים אז חייבים, ואני נמנעת מהרשת והבלוג, נמנעת מתקשורת לא מחייבת,
נמנעת מביקורים אצל הכוהנת הגדולה, נמנעת. באתר של הקרן מהבהב
שעון הדדליין: עוד שלושה ימים וחמש שעות להגשה; עוד יום ושמונה עשרה שעות.

הרעיונות והמילים מתערבלים לי בראש כשאני מנסה לישון, ואני מוותרת.
שעות הלילה מוגשות תקרובת לדדליין ההולך ומתרגש עלי, והוא מגרש את השדים והערפל, מחדד אותי. במשך היום הדדליין שלי כבר מקבל מימדים מפלצתיים. הוא יושב על פינת שולחני,
רגל על רגל, מציץ קדימה ואחורה בהצעת המחקר, קורא מזווית תוך צמצום העיניים את הכותרות באות שמנה, מגחך קמעה כאומר: נראה אותך נחלצת מהעניין הפעם.

כדי להיות בטוחה שהפעם אני לא מפספסת דבר וממלאת את ההנחיות כשורה אני
מתקשרת למשרד למחקר ופיתוח ומדברת עם נציגה חביבה. כן, היא אומרת לי, את צריכה
להגיש את זה עד השלושה בחודש. אבל יודעת מה, אפשר להגיש עד השישה, כי ממילא זה סוף
שבוע ואף אחד לא יעיין בהצעה עד יום ראשון.

החדר מסתחרר סביבי. את יודעת מה עשית עכשיו? אני שואלת את הקול הנמרץ בשפופרת. הרגע חיסלת סופית את הסיכוי שלי לסיים את ההצעה בזמן. תחשבי כאילו לא אמרתי את זה, היא חוזרת בה מיד. אבל אמרת. מאוחר מדי. נגד עיני הקמות הדדליין המאיים מתרכך וגבולותיו מתמוססים, פניו מתכווצות בעווית נעלבת, והוא מאבד נפח והופך לדף ניר דקיק שמתנופף בחלל החדר ונעלם דרך החריץ שמתחת לדלת. אני מושכת בכתפי וכותבת את הפוסט.

Thomas Saliot, Moped Girl

62 תגובות בנושא “זה רק אני והדדליין שלי

  1. "לא לחינם אני נמנעת ככל שניתן מהגשת הצעות לקרנות מחקר:זו עבודה סיזיפית שדורשת זמן רב, שבעיני בא על חשבון זמן הדבר האמיתי, המחקר הטהור" – את זה לא יכול להרשות לעצמו מדען מהמדעים הניסויים. לפי התאריך אני מניח שאת מגישה לקרן של האקדמיה. יהיה מה שיהיה, שיהיה בהצלחה.

    אהבתי

  2. אני זוכרת את שנה שעברה ואת הרגשת הפספוס שהרגשת… שמחה שלפחות השנה את מספיקה. 🙂 ומכירה את הדחיינות הזו לעבודה רק שהלחץ בשיאו וגם מעדיפה שיגידו לי תאריך מוקדם מזוייף על פני האמיתי המאוחר.. שיהיה הרבה בהצלחה 

    אהבתי

    1. מדהים שאת זוכרת . ואני בהחלט מקווה להספיק השנה – עם הדדליין החדש שיבלה איתי כנראה את סוף השבוע. כשהייתי צעירה הייתי מקדימה את השעון בחמש דקות, ואחר כך בעשר. זה לא עבד.

      אהבתי

  3. אני מתנצלת, אבל צחקתי. פורעת חוק שכמוך .

    והתמונה שצרפת? בדיוק ככה אני מדמיינת את ההבעה על הפנים שלך ברגע שהדד ליין המרושע נעלם לו מהחדר. בכל מקרה, אני מוצאת את סוף השבוע כזמן המושלם לעבודות והגשות. בשבילי זה היה הזמן הטוב ביותר.

    אני זוכרת את התחושה החמוצה לפני שנה, אז שבי ותסיימי את העבודה שצריכה להעשות, בהצלחה!

    אהבתי

    1. הו, אם גרמתי לך לצחוק כבר באתי על שכרי . אני המומה מזה שאת (ואחרים) אשכרה זוכרים את הפוסט ההוא מלפני שנה. מודה שזה ממש נעים לי. 
      העניין עם סוף השבוע זה שיש דדליין אחר שאורב לי מעבר לפינה. אז גם אם הבעת הפנים שלי אכן נראית כמו זו של הנערה על הטוסטוס, אני יודעת שיש מחיר. או כמו שאומרים בצבא – לכל שבת יש מוצאי שבת.  

      אהבתי

  4. באסה. לא מפורסמים התאריכים בצורה מסודרת, איפה ומתי לשנה הבאה נניח? ובעצם אי אפשר להגיד חודש קודם נניח ואז לא להלחץ? או שאני לא מבין את התהליך.
    הלחיץ אותי המשפט הראשון, נשמע כמו התחלה נוראית…:(

    אהבתי

    1. בשנה שעברה זה באמת היה כמו סטירת לחי, ואין לי את מי להאשים, רק את עצמי. כמו ששוכחים תורים לרופא שיניים, אבל אף פעם לא תאריך למשהו כיפי, ככה אני עם מטלות של ’צריך’ ואפילו ’חייבת’, שאני לא עושה אותן מהלב. ידעתי על התאריכים בערך לפני חודש. זה לא אומר שלא דחיתי (לזכותי ייאמר שהיו דברים אחרים על השולחן, לא פחות דחופים) עד הרגע האחרון, עד שהדדליין, שחשבתי שהוא חקוק באבן, דחק אותי לפינה. עכשיו רווח לי קצת, אבל זה זמני ביותר :/
      מעניין אם יש לך מתאמנים שמתקשים עם לוחות זמנים. 

      אהבתי

  5. אוי איזה מתח, לחץ, כאב עורף וכתפיים, מחנק וקוצר נשימה. אני מבינה את הדד ליין המחורבן הזה כל כך. 
    את יודעת איזה כייף לך אם יהיה לך סופש שלם נקי ממנו? רק אמרתי.

    אהבתי

    1. לשנייה אחת אני מסכימה איתך. הממממ. אבל, לא. יש לי דברים אחרים שהצטברו על השולחן הוירטואלי שאם לא אטפל בהם יהיו השלכות חמורות גם כן. אז הדדליין הזה יצא לחופש היום. מחר הוא לגמרי ישוב במלוא הדרו, אבל אולי, מי יודע, אוכל לבלות סופש נטול דדליינים?

      אהבתי

  6. זה תמיד טוב שיש דד ליין
    ככה את יודעת שיש לך טווח מסויים שבו את צריכה לעשות את מה שצריך
    אחרת הכך נמתח ומתמשך ו…

    שיהיה בהצלחה!

    אהבתי

  7.  
    הפוסט שלך מתאר את הטירוף שאוחז בי מידי כמה שבועות ודד ליין זה הדבר היחידי שיכול לגרום לי להזיז את עצמי לסיים מטלות .   

    תמונה מדליקה (ככה בדיוק נראה האלטר אגו שלי )
     

    אהבתי

  8. עד היום אני מתעורר שטוף זעה ובחלומי דדליינים רזים, כלכך שדופים, אך מבקשים את מזונם.  מי שלא חווה לא יבין את ביקור השדים האלה!!

    וגם עוררת בי פחדים בשל נפילותיי הרבות.  אנמקווה שהכוהנת מתאוששת היטב!
    אנמאחל לך את כל טוב הארץ ושתעמדי במשימה
    {}

    אהבתי

  9. "אבדתי אותו עוד בטרם נולד "
    משפט שמכניס ללחץ, אבל כיון שהתחיל"בשנה שעברה" מייד נרגעתי
    גם אני זוכרת את הפוסט ההוא
    ופתאום הצטברו לך ימים נוספים
    זה ממש כמו אוויר לנשימה !
    (בלי קשר חשבתי עלייך בימים אלה עם המשפחה המצטופפת אצלכם ומקווה שהכל עובר שם באווירה טובה)
    הכהנת הגדולה כבר נפלה פעם, נכון? זוכרת שהיית מבקרת אצלה…
    התמונה מדהימה , אחפש אותה ברשת ברשותך, יש לי חברה ( בפייסבוק) שאוספת תמונות וצילומים עם אופניים המעודדים את ’המשך המסע’, והיא תשמח אם אשלח לה.

    אהבתי

    1. רק תשימי לב שהאופניים שבתמונה הם בעצם moped שזה סוג של טוסטוס קל או קטנוע, אז אם לחברה שלך זה מתאים – ודאי. זו תמונה מהרשת. 
      אשר לשאר הדברים – מחקתי. אני קצת חשופה מדי כאן כמו שחוזרים ומזכירים לי. 

      אהבתי

  10. נהדר. אני מאחרת כרונית ולא מסוגלת להגיש עבודה כמעט גם אם חיי תלויים בכך(גם שיעורי בית בילדות. אני אלופה במבחנים ובשליפות במקום) אז זה מאוד נגע בי :).

    אהבתי

  11. אוי זוכרת היטב את ההחמצה של השנה שעברה! אבל דחיינית היא דחיינית ולמרות שאני לא אוהבת את הביטוי "אין מה לעשות" (כי כמובן תמיד יש מה לעשות) במקרה שלך ברור לי שאת חייבת חרב על הצוואר (או דדליין מאיים על קצה השולחן) כדי להשלים את המשימה מהסוג הזה. אחי, אגב, בדיוק כמוך. ושניכם, נראה לי, במיטבכם תחת לחץ מהסוג הזה. שירות דוב עשתה לך הנציגה החביבה כשהאריכה לך את הדדליין בשלושה ימים שלמים. אז תיהני בינתיים מהסופ"ש על הטוסטוס הוירטואלי שלך עם שיערך המתנפנף ברוח…….והוא (הדדליין) יחזור בגדול עוד מעט…

    אהבתי

    1. תרשי לי להפתיע אותך: נכנסתי לאתר, ראיתי את השעון המתקתק ונמלאתי רוח נחושה שלא לדחות עוד. הגשתי!!! ממש לפני עשר דקות. כן, כן. גם אני מופתעת. עכשיו אוכל באמת להינות מסופ"ש, כשבינתיים הדדליין הבא כבר מציץ מעבר לפינה ואני כבר לא יכולה להתעלם ממנו. זה החיים, אני יודעת 

      אהבתי

  12. ככה שיפצתי סוף סוף את קורות החיים, כשלא היתה ברירה והייתי צריכה להגיש בקשה להתקבל לקורס. ובסוף זה היה ממש במקום ומזל שעשיתי את זה! 

    אהבתי

  13. קשה לי להבין פיספוס של דדליין, אם הנושא באמת באמת חשוב, גם אני דחיינית, כבר דיברנו על זה כמה פוסטים אחורה, איך דדליין שם לנו ת’פילפל בזנב,
    אבל מה ששונה אצלי זה שדברים חשובים באמת טרם יצא לי לפספס, ויש לי את המשפט של אבא שלי שמנחה אותי ש’התיאבון בא עם האוכל’ ובאמת כשמתחילים זה זורם
    שלא כמו שאמרתי קודם, כשזה נוגע לטופסולוגיה – אלוהים ישמור, אני שונאת את זה כ כ שזה נורא, תמיד שוגה במשבצות, וזה כבר מתחיל בשם ומשפחה…דרוש איזה עובד זר לזה

    אהבתי

    1. התיאבון בא עם האוכל – משפט נהדר, אבל אני אוסיף כוכבית: * בתנאי שהאוכל טעים, או לפחות לא דוחה בעיניך. והרעיון להפריט את מילוי הטפסים על ידי מישהו אחר (עובד זר כלשונך) אדיר. הבעיה כמובן, שהוא רק ייצור עוד טפסים שתצטרכי למלא 

      אהבתי

  14. מילא כותבת את הפוסט, אבל מוסיפה גם תמונה .
    הבוסית הקודמת שלי היתה דחיינית נוראית וכדי שתעמוד בלוח זמנים תמיד קבעתי לה פגישות מוקדם יותר ממה שנקבעו באמת, גם זה לא ממש עזר ותמיד התלוננו בפני, למה הבוסית שלך תמיד מאחרת? במידה מסויימת אני מאמינה שזה נעשה בכוונה אבל אין לי הסבר למה. יש להניח שבשנה היית צריכה לטעום את טעם ההחמצה כדי לא לחזור על כך שוב.

    אהבתי

    1. אני לא מאחרת לאחרים. למעשה אני די דייקנית. רק לעצמי. 
      טעם ההחמצה באמת לא נעים. אולי יום אחד אני אעשה מעשה אמפי ואבדוק מה גורם לי להתנהגות הזו. 

      אהבתי

  15. גאה בך קשות על ההגשה בזמן, למרות האפשרות לדחות! כל הכבוד! בטח עבר עליך סוף שבוע נפלא. 🙂

    אני מאחרת כמעט לכל מקום, אבל גרנטים מגישה בדרך כלל קצת לפני הזמן. בפעם היחידה שהגשנו בדקה התשעים זה היה כי היתה לי שותפה מקסימה  וחכמה ומוכשרת, כמוך.

    מצד שני קיבלנו את הכסף, ואפילו פירסמנו כבר ביחד מאמר, אז הדברים עובדים מאוד יפה ביננו. האדם היחיד שיש לי איתו שיתוף פעולה אמיתי, כי למרות ההבדלים משהו עובד מאוד טוב ביננו. היא לא מאחרת לפגישות ואני לא מאחרת לגרנטים. ביחד, אנחנו דייקניות. 

    אהבתי

    1. באופן מפתיע, ואולי דווקא צפוי, מיד אחרי ההגשה תקפה אותי דלקת גרון קשה ואת הסופש ביליתי בעיקר במיטה. זה לא טוב כי הנה מגיע הדדליין הבא, מסוג אחר, ההרצאה לכנס, וצריך לשנס מותניים, וגם ללמד, וגם לכתוב, וגם למלא עוד כהנה וכהנה מטלות בלי לקרוס טוטאלית. 
      שיתוף פעולה מהסוג שתיארת הוא בדיוק מה שצריך. כל אחת משלימה את השניה, והסכום גדול מחלקיו. כשמוצאים כזה דבר לא עוזבים אותו במהרה. 

      אהבתי

  16. תראי כמה משפיע עליך קו מת…
    שנה הבאה – קטן עליך. זה בכלל לא יזיז לך, זה יהיה כמו הזמן בו צריך להזיז את הזמן שעה לכאן שעה לשם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s