האורח המושלם

'תומס נמצא בארץ', אני מדווחת לשותף, 'להזמין אותו אלינו?' בו זמנית המבט של כל אחד משנינו זולג לברדק הנוראי שהצטבר בחלל המרכזי של הבית. פינת הארגזים-שטרם-פונו לא הצטמקה מאז הצטרפו אלינו הבת ומשפחתה. אדרבה, דומה שהחפצים הללו מתרבים בשיטה וגטטיבית סודית, או ששואב האבק שמעלה אבק בעצמו אכן מזדווג בלילה כשאיש אינו רואה עם קורות המתכת של מתקן המתלה שחלקיו חסרים, ויחד הם יולדים את ערימת הבגדים שלא היתה שם לפני כן. אנחנו בשלב הזה של החיים שבו המקום שלנו הוא מוקד ההארחה של הילדים מזה ושל ההורים המזדקנים מזה, האקסיס מונדי, טבור המשפחה, המקום אליו עולים דרי מטה ופוגשים את דרי מעלה. המעמד מחייב, אין לאן לברוח, ואולי אנחנו גם לא רוצים. בסוכות יגיעו אלינו כולם, ואני והשותף חושבים באותו אופן על המשימה הקולוסאלית העומדת על הפרק. המבט שלנו חוזר ונפגש, והראשים מהנהנים זה לזה: כן. נזמין את תומס ליום שישי בצהרים. אנחנו עובדים הכי טוב בשיטת ההכבדה – רק לחץ חיצוני חריג ביום ו' יוביל לתוצאות משביעות רצון ביום א'. תומס הופך לשלב הכרחי בתוכנית הכן את ביתך לסוכות.

תומס הוא חוקר גרמני שפרש מהאקדמיה והוא עובד בשירות ממשלתו בארצות
אקזוטיות באפריקה ובפקיסטן. הוא דובר עברית במבטא גרמני כבד, אנגלית מושלמת ועוד
כחצי תריסר שפות, ונראה כמו דמות מספר של ג'ון לה-קארה או, מוטב, של גרהם גרין. בכל פעם שהוא מגיע הוא מביא לי מטפחת מתנפנפת ממשי מצויר ביד, או מבד כותנה הודי ומזהיר אותי לכבס ביד כי הצבע יורד. אני מודה לו בהתלהבות, ומצרפת את המטפחת למגירת המטפחות התופחת. אולי יום אחד כשאחזור בתשובה, או כשאופנת דמלזה תחזור יהיה להן שימוש. בינתיים הן משרתות את הנכדות שלי שעבורן מטפחת היא חומר גלם נפלא לתחפושות אקזוטיות. אני מזכירה לתומס את הכתובת שלנו, אך מזהירה אותו שממילא ווייז לא יעזור בסימטאות הכפר, ושכשיגיע לכביש הכניסה שיצלצל ואכוון אותו אלינו.

ביום שישי אני נכנסת לקצב. מזיזה את כני העציצים במרפסת ומטאטאת את האדמה שנאספה מתחתם; אוספת את צעצועי הילדים וממיינת אותם; מפנה את ערמות החפצים שהצטברו על השולחן. השותף מעביר את הארגזים לחדר, מדגים אמת נצחית שנשים מסדרות על ידי מיון וגברים על ידי הזזה של הערמות מפינה אחת לאחרת. איים של סדר מתחילים לעלות מבין הערמות, ואני מעיפה מבט בשעון: אמרנו לתומס לבוא בשעה אחת. עוד שעה. אני מגבירה את הקצב ונעה בכמעט ריצה בין הסלון לחדרים, חפצים שונים בידי. עוד 50 דקות. עוד חצי שעה. באחת בדיוק הטלפון שלי מצלצל. אני מסיטה קווצת שערות ממצחי המזיע ונאנחת. חסרה לי בדיוק חצי שעה כדי להתארגן על עצמי ועל הסלט שאני אמורה להכין, אבל גרמני זה גרמני. אני עונה לטלפון. 'אני כל כך מתנצל', אומר תומס במבטא הכבד שלו, 'אני שונא לאחר אבל התנועה
הפתיעה אותי לגמרי, פקקים בכל מקום. אגיע רק בעוד שלושים דקות.'


Naomi Haverland, Hello, My Name is Awsome, 2014

68 תגובות בנושא “האורח המושלם

  1. אוי, כמה צחקתי!
    באמת מושלם 🙂
    נדמה לי שככל שעסוקים יותר, מספיקים יותר. כך לפחות אמי נוהגת לומר והעולם נוהג להוכיח. פיזור ארגזים נעים עד מחר ואירוח נעים ממחר והלאה. התגמול של הסידור הוא הסדר (גם זה משפט של אמא) והמחשבה על מרחבי בית מצוחצחים ופנויים אחרי כל החג יש בה, כך אני מקווה, בכדי להמתיק את התהליך.

    אהבתי

    1. מצחיק, גם לאמא שלי יש אמרות שפר כאלה, לפעמים ביידיש. הבעייה שלנו זה שמרחבי הסדר מתמלאים כהרף עין. נדמה לי שיש חוק פיזיקלי כזה, משהו על פיזור המאסה. 

      אהבתי

  2. נראה שהגרמני הגיע בזמן גם כשהוא חשב שהוא מאחר 
    בכלל, כולם יודעים ש-"ברומא התנהג כרומאי" ככה שזה אולי כמעט חצוף להגיע בזמן בישראל (או שאולי רק אני גדלתי בחברה רעה?).

    אהבתי

    1. נכון! הוא בא בדיוק בזמן 🙂 אני מודה שאני דווקא לא אוהבת מאחרים, ואם אנשים מוזמנים לשעה מסוימת אני מעדיפה שיבואו בזמן. בדרך כלל. הפעם חצי השעה הזו היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. כנראה שאלוהי הפקקים שמעה אותי 🙂

      אהבתי

  3. לא חושבת שמצאתי התאמה כל כך מושלמת בין הטקסט לתמונה המצורפת, זה בדיוק מה שחשבתי כשתומס הודיע על האיחור. כמה חייכתי, נהדר!

    צעיפים ומטפות גדולות וצבעוניות הן מתנה נהדרת, יש לי המון כאלה ואני מוצאת אותן שימושיות ביותר ואוהבת אותן מאד.כייף לך שאת מקבלת כאלה וגם תומס עצמו נשמע אש מרתק.

    אגב, היום שבו אני מנקה תמיד הוא יום שישי. אבל בשישי הזה הייתי עסוקה ולא יכולתי לנקות, לכן ניקיתי בשבת, ואחר כך הסתובבתי כל השבת בתחושה שהיום יום שישי. כמובן שהחגים וערבי החג לא ממש מועילים לבלבול. הנה היום שוב יום ראשון וערב חג. אני אוהבת את זה.

    אהבתי

    1. תקופת החגים מעורבת מבחינתי: אני באמת מרגישה כמו ילדה שסובבו אותה עם סוכך עיניים, ועכשיו הכל מסתחרר סביבה והיא לא ממש זוכרת מי נגד מי ואיזה יום היום. העובדה שאין ’עבודה’ באופן רשמי לא פוטרת אותי מהעבודה באמת: עדיין יש לי מגה-מטלות שממתינות לי, אורבות בפינות, ולא משנה חג או לא. הכנס יגיע וההרצאה צריכה להיכתב. העבודות צריכות להבדק ועוד ועוד. ובכל זאת סוכות הוא החג האהוב עלי, ואני הולכת להכנס בו ברבאק. 
      מה את עושה עם מטפחות? קושרת כמו צעיף על הצואר?

      אהבתי

      1. קושרת לצוואר, עוןטפת את הראש אחרי הוצאת BCC, קושרת על ידיות התיק כקישוט, מתעטפת (בגדולות יותר) מפני קור באולמות קולנוע ובהרצאות בלימודים.
        מניחה על הכתפיים בימים שבהם לא ברור אם חם או קר.

        הן הכי רב שימושיות לי בעולם, בעיקר הגדולות יותר.

        אהבתי

          1. לול. מכל העצות השימושיות שהיו שם (אישית החביבה עלי היתה ״כדי להתכסות כנגד קור״ בחרת דווקא את העיטורית שנשמעת לי הכי משונה. למה שאקשור משהו לתיק ואז אתנגש בו כל פעם שאני מנסה להוציא משם משהו? את בוודאי פחות מגושמת ממני בהרבה אם הרעיון הזה קוסם לך באיזהשהוא אופן. אני מתהלכת בעולם ומנסה להניח כמה שיותר דברים כך שמרכז המסה שלהם נמוך, בתקווה שהם יגמלו לי ויוותרו על נפילה נוספת בעקבות משיכתם העזה לליבת כדה״א.

            אהבתי

            1. משקל מטפחת משי (וגם לא משי) בטל בשישים. הזכרתי לי סיור לימודי שערכנו באיסטנבול, ושם סחבתי איתי מטפחת לכל מקום כי הרבה מקומות ומסגדים שביקרנו בהם דורשים כיסוי ראש, ואם את לא מאורגנת על מטפחת בעצמך את צריכה לשים עליך סמרטוט שהם נותנים לך, שמי יודע מה עבר עליו. הסיפור הוא על אחד המשתתפים בסיור, פרופסור גדל גוף, שהסתובב ברוח הקרה ורעד, והתעטף בתודה במטפחת שלי ששלפתי מהתיק והשאלתי לו. זו תמונה שעד היום מחייכת אותי, האיש והמטפחת הצבעונית 🙂 

              אהבתי

            2. חמוד. הלוואי שלא ירחק היום וכולם יוכלו ללכת באיזה צירוף צבעוני שבא להם.

              לא הסברתי את עצמי היטב: במקרה של צעיף על תיק הוא יסתבך באופן חסר תקנה בכל הרוכסנים ואולי גם ברצועה. או ירחף מעדנות לעבר הכביש הכי סואן במסלול.

              אהבתי

            3. תעשי כמוני: תיק שק גדול שמכיל הכל. בלי רוכסנים או שנצים מצויצים. כזה שהיד שוקעת בו כמו בים, ודולה ממנו דברים שתמיד צריך ושלא זכרתי ששמתי בתיק. נדמה לי שיש בו אפילו צעיף, אבל לקשור אחד לרצועה נשמע לי מדליק. 

              אהבתי

  4. איזה כיף לקרוא על הבוקר פוסט שלך! מרגיש לי כמו חגיגה של בלונים וסוכריות צבעוניות…

    אם ראית את הסרט "פרינסס שאו" את בטח זוכרת את עשרות הפעמים שהיא אומרת awsome. יתכן שאם הייתה צריכה לכתוב את המילה היה יוצא לה משהו דומה…..אם לא ראית את הסרט אני מאד ממליצה!

    אהבתי

    1. ראיתי את הסרט, נדמה לי שאפילו בעקבות הפנייה שלך אליו בפוסט, והוא אכן אווסום. בלשון ההגזמה האמריקאית הכל וואוו, הכל בקצה הסקאלה, עד שאני תוהה מה הם עושים כשהם באמת מתלהבים. 

      אהבתי

  5. את מזכירה את הסיפור עם הרב שבני הזוג התלוננו שהבית קטן להם אז הוא הציע להכניס את השכנים,  החמור והתרנגולות. כשכולם יצאו התברר כמה הבית מרווח…  חג שמח! 

    אהבתי

  6. חחחח  סוף כל סוף גרמני שמאחר. קנינו ביום שישי שולחן עגול לפינת האוכל ו6 כסאות ועוד לא פינינו את השולחן הכבד והגדול שאותו אנחנו רוצים למכור ואת חמשת הכסאות הישנים ועכשיו הבית נראה כמו חנות רהיטים 🙂
    אני מתחיל להבין אותך..

    אהבתי

    1. כן, זה הכיוון. תוסיף לזה עוד שידה מפורקת וארגזים מלאי מסמכים שאי אפשר לזרוק לפני שעוברים עליהם ושואב אבק פועל שאיש אינו מעוניין בו ועוד כהנה וכהנה חפצים שהולכים אחרינו מבית לבית כמו סרח עודף. 

      אהבתי

  7. מסכן, בטח הרגיש כ"כ לא נעים שהוא מאחר, חבל שלא ראה את החיוך שבטח עלה לך על הפנים. 😉 
    הקטע על המטפחות הצחיק אותי משומה. גם לי בארון יש אוסף מטפחות חסרות שימוש שקיבלתי כמתנות. אולי יבוא יום ואכסה בהן את הראש אבל עד שנגיע לגשר ונצטרך לחשוב איך לחצות אותו, הן מעלות אבק בנחת. 
    (סתם מחשבה שעלתה, אם אתם בונים סוכה בכפר זה די מגניב וסופר מיוחד)
    תהנו עם המשפחה וחג מלא שמחה!! 😊🍷

    אהבתי

    1. תקראי למעלה לפועה יש כמה הצעות שימושיות למטפחות. במיוחד אהבתי אותן כקישוט לתיק. אבל לך יש סיכוי סביר להשתמש בהן, אם לא ליום יום אז לשבתות וחגים. ותמיד יהיו הנכדות 🙂
      כן, זה באמת מגניב. הכלה של בעל הבית כבר דיברה עם הבת ואמרה לה בהתלהבות שהילדות שלה מתות לראות סוכה. הגדולה כבר הולכת לכיתה א’ ולומדת קצת עברית והיא יודעת לשיר ’פטיש, מסמר, ניקח מהר’. 
      חג מלא שמחה גם לך, טוקס. סוכות זה באמת חג של שמחה, כמעט בפקודה. 

      אהבתי

  8. ברוכה השבה לוכתנו הסוכה נהדרת ירוקה
    גם אצלי שיטת ההכבדה מסדרת את הבית, לא מתה על זה, אבל כשמתחילים, התיאבון בא עם האוכל 
    בילוי נעים עם תומס, חג שמח

    אהבתי

    1. אם שיטת ההכבדה עובדת, צריך לנצל אותה, כמו לרכוב על הגל במקום לתת לו לשטוף אותך. אני בפירוש מחלקת את האנשים שבאים אלינו לשניים: אלה שמלחיצים אותי מספיק כדי שאסדר, ואלא שההיכרות איתם מספיק נינוחה וקרובה כדי שלא. אני צריכה את שני הסוגים למען הסדר הטוב. 

      אהבתי

  9. "אמת נצחית שנשים מסדרות על ידי מיון וגברים על ידיהזזה של הערמות מפינה אחת לאחרת". 
    אצלנו האבחנה המגדרית ’הנצחית’  דווקא הפוכה.
    חג שמח

    אהבתי

      1. הא. לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אני מודה שלא ערכתי ניסויים, ושזו מסקנה המבוססת על ניסיון אישי ושיחות עם חברות בלבד, for what it’s worth. חג שמח, קנקן, בכל גודל פונט 🙂

        אהבתי

    1. בבית שלי אני יודעת מה המקום של הדברים ולכן ממיינת וממקמת. בבתים של אחרים אני באמת מזיזה ערימות למיקום אחר כי אני לא יודעת מה המקום הנכון של הדברים. לדעתי זאת האמת: מי שיודע מה המקום ישים במקום, מי שלא רק מפנה מקום. זה לא קשור למגדר. ובעלי עשה לי בלגן כשהוא הזיז סל כביסה לקיר מקביל בחדר. ואין לי ocd (או שלפחות לא אובחנתי). זהו ביי.

      אהבתי

      1. אני אקבל את הפתרון שלך :). מכיון שיש חלוקה מגדרית ברורה בין התפקידים (אני ממונה על הכביסה, הוא על הבישול וכו’) הרי שיש דברים שאני לא יודעת את מיקומם (וכשאני שמה אותם היכן שאני חושבת שצריך אחר כך מתעוררת צעקה רמה), ולהיפך. 

        אהבתי

  10. אז צדקו כשאמרו שצריך לחשוב חיובי…
    אני אוהבת את הלחץ הזה, הוא מוציא ממני אנרגיה טובה והתחרות הזו נגד הזמן היא מסגו הדברים שמבלי משים אני עושה זאת לעצמי.
    בגיל צעיר יותר הייתי חייבת לסיים  את כל המטלות של יום שישי עד לשעה 10.00, בלי הנחות ובלי קיצורים ועשיתי זאת כמו גדולה, לא בטוחה שהיום הייתי עומדת בזה 
    אבל לי רץ תסריט אחר בראש (איזו רעה אני) שהוא מגיע מבלי להתקשר קודם ולמצוא אותך בשיא האטרף.
    העיקר שיהיה חג סוכות שמח.

    אהבתי

    1. החשיבה החיובית היא אחד הכללים המנחים החשובים ביותר בחיי 🙂
      ואני כל כך מבינה את הדדליינים האלה שמדרבנים אותך, אלא שאני אף פעם לא הצלחתי לרמות את עצמי, ונדרש דדליין אמיתי, כזה שמכניס אותך למסגרת כדי להפיק ממני הספקים בקצב כל כך מהיר שהייתי משאירה אחרי שובל של אבק 
      התסריט שלך לא עובד, ולו רק כי גרמנים לא מקדימים, כשם שהם לא מאחרים. אני מניחה שהוא היה חונה בצד בדרך אם היה מקדים. דייקנות, זה שם המשחק. 

      אהבתי

    1. כן, הא? היית מצפה שהוא יתייעץ בווייז לפני שיצא לדרך, או שיבדוק כמה זמן לוקח להגיע ביום שישי בצהרים לכפר שלי. אבל לזכותו ייאמר שהתקשר בדיוק בשעה הייעודה. על השנייה 🙂

      אהבתי

  11. היה לנו בסיפריה פעם את "מאהב תמים ורגשני"
    "תומס הופך לשלב הכרחי בתוכנית הכן את ביתך לסוכות."
    "השותף מעביר את הארגזים לחדר, מדגים אמת נצחית שנשים מסדרות על ידי מיון וגברים על ידי הזזה של הערמות מפינה אחת לאחרת."
    צחקתי המון!

    משום מה עלה בדעתי המטאטא של שוליית הקוסם …

    <a target=_blank href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95_%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9F&quot;>וגם זה (מצאתי כשגיגלתי את <a target=_blank href="דמלזהhttps://www.youtube.com/watch?v=fSertCreSBg">דמלזה</a>, שאגב – חידשו ב 2015, לא הכרתי)

    שתשרה שמחה בבית בכל ימות ולילות השנה!
    חג שמח מניפונת,
    שמחה להתענג על הפנינים ממהותך.

    אהבתי

    1. אני אהבתי מאוד את המרגל שחזר מן הכפור ואת הגנן המתמיד, אבל הרפרור בכותרת שלי הוא לספר ’המרגל המושלם’. את תפקיד המטאטא של שוליית הקוסם ממלא איירובוט, שמתנער לחיים ברגעים הכי מוזרים ומתחיל את הסיבוב הרועש שלו כשהוא מתנגש ברגליים של רהיטים ושל אנשים. הוא פחות יעיל בבית שבו שלושה זאטוטים מפזרים קוביות, חלקי פליימוביל, חיות וחלקים מפאזלים על הרצפה .
      ואיזה כיף שגיגלת את ’פולדרק’ 🙂 אז, כששודרה לראשונה, לא היתה לנו טלויזיה, והייתי משריינת לי מראש מקום אצל חברות שההורים שלהם היו פחות קנאיים לסוג הבידור שהילדים שלהם צורכים. וגם קו אונידין, ו’האחים’ שהיתה סידרה על חברת משאיות(!) שמאוד אהבתי. הייתי אנגלופילית לא קטנה, ובצדק. אין מה להשוות לסדרות האמריקאיות. ועדיין אני תוהה אם הרימייק של פולדרק ימריא. הוא יותר מדי דו מימדי, ויש רעים מובהקים ויש טובים מוחלטים (פולדרק, אנחה), וכיום זה לא עובר.  
      ותודה תודה על הברכות ואיחולי החג"ש. חג שמח מאוד גם לך קוני 🙂

      אהבתי

  12. נשמה, אני כ״כ שמחה לקרוא אותך!
    (זו בחיי היתה התגובה האותנטית שלי לפוסט, והחלטתי להשאיר אותה, כולל ה״נשמה״ שהתפלק, אולי בגלל הילדה בכתר של הבורגר קינג, ואולי לא)

    קורע, ההתמודדות עם הבלגן כנגד השעון. לפני יום כיפור קיצצתי קציצות וארזתי תחתונים ומברשת שיניים לנסוע לרחובות לבית הקוויריה. חברה נוספת רצתה לתאם איתי שנעלה על אותו אוטובוס. ואני נאנחתי, אבל נחפזתי. ובאמת הגעתי שלוש דקות *אחרי* השעה שהיא כתבה לי שהאוטובוס יוצא בה. למזלי, זה לא היה נכון, וכן הספקתי וכן עלינו על אותו-אוטו בוס ונסענו יחד. ״כל הכבוד״ אמרתי לה. ״אסטרטגיה נהדרת. גם בהמשך בבקשה תמיד תתני לי הערכה עליונה חמש דקות מוקדם מדי״.

    3>

    אהבתי

    1. חייכת אותי, צ, אני מנסה להזכר בפעם האחרונה שקראו לי ’נשמה’ בכזו התלהבות. לא. לא זוכרת 🙂
      הפטנט עם השעון דומה לניסיון לכוון את השעון חמש דקות קדימה. זה עובד עלי אולי פעם אחת. אח"כ אני כבר עושה את הקיזוז בראש, ומתאפסת. מעניין כמה פעמים החברה תוכל לעשות את התרגיל הזה לך עד שזה יאבד את האפקט. 

      אהבתי

      1. היא לא עשתה בכוונה, כמובן. 
        היא חישבה אחורה לא נכון לפי הזמן שהאוטובוס מגיע אליה. 
        אני מאמינה שנכון מה שאת אומרת, ואכן זה לא יעבוד. אם כי לפעמים לא מזיק שהשעון שלי ממהר בשתי דקות, אפילו שאני יודעת את זה. לא עשיתי בכוונה, אבל שכחתי אותו כמה פעמים על היד כשנכנסתי לחדר המגנט המרושע, שלפי האגדה מוחק כרטיסי אשראי ומשמיד מכשירים מצפצפים. בכל כניסה כזאת נשארו עליו כמה עשרות שניות עודפות. כנראה שהגביש הפיזואלקטרי, שאת הרטט שלו השעון סופר, השתולל. או משהו במנגנון? לא אדע.

        השארתי את ה״נשמה״ דווקא כדי להבדיל בין שפת הלב, שקולטת את הניב מסביב, לשפה המעונבת והרשמית של הכתב, אפילו בבלוגיה זה מוזר לכתוב ככה!

        אהבתי

        1. אני רוצה חדר מגנט מהסוג שמוחק את כל החובות שלך בכרטיס האשראי .
          דווקא אהבתי את ה’נשמה’. היום כמעט שלא התאפקתי, ובמכולת שאליה נכנסתי כדי לקנות נר נשמה כמעט שאלתי: ’יש לך נר, נשמה?’ אבל התביישתי. אז נשארתי עם האינטונציה המקובלת, וקניתי נר נשמה לחג בלי שאף אחד ירים גבות. 

          אהבתי

          1. לפני שבוע חברה שמנהלת חנות וינטאג׳ יד שניה העלתה תמונה של שידת טלפון ישנה למכירה, בדיוק כמו זו שיש אצל סבתא בבית. אז אמא צילמה לה את השידה של הטלפון אצל סבתא בבית, להשוואה. 
            ״אהבתי שבאמת יש עליה טלפון״ הגיבה החברה, ואני לא התאפקתי:
            ״מה חשבת שיהיה עליה, קולה?״

            אהבתי

  13. אני מודיע על איחור שעולה על רבע שעה.
    חינוך אקדמי וגן ייקה.  לא יודע.
    בעיקר משום שאני לא אוהב להמתין יותר מרבע שעה.
    רוזנה וכל האנדלוסים קילקלו אותי שבאנדלוסיה גם שעה וחצי איחור, זה איחור פעוט, ואני, קשה לי מאוד לקבל את זה!

    והעניין השני.  אני מאוד אוהב להביא מתנות של מטפחות משי ספרדיות לנשים שאני אוהב.
    ועכשיו ברור לי שאני יכול להביא את אותה המטפחת שוב ושוב לאותה האישה, ועדיין אני אזכה לאותן קריאות התפעלות וחיבוקים.
    יש כאן משהו עצוב, כי אני בא מאהבה ומביא אותן באהבה {}

    אהבתי

    1. לעניין המטפחת, זו המחווה שחשובה. קריאות ההתפעלות אותנטיות, וכך גם החיבוקים. זה שחשבת עליה, שבחרת עבורה, שהבאת מאהבה. כל השאר שולי לגמרי. 
      ולעניין האיחורים, אני מניחה שזה בא בחבילה עם סט שלם של התנהגויות, דרומיות מול צפוניות. אתה צפוני בדרום, וגם אם יש איחורים יש ודאי פיצוי בעניינים אחרים. 

      אהבתי

      1. לפחות רוזנה באמת משתמשת במטפחות
        כן, לעולם אהיה צפוני בעיניהם ובעיניי.
        יש להם גם קודים של התנהגות שלוואי ובישראל היו מאמצים, ואותם אי מאמץ בשימחה.

        אהבתי

  14. אני פשוט שמחה שאת פה. לפני ואחרי הכל. 

    את הזמנת את הפקק הזה, אני חושבת שיש לך כוחות כאלו. נשמע לי בין השורות שלמרות הבלאגן, את מוצאת את הקהילה הצפופה בבית שלך יותר אפשרית ממה שחששת. יופי שעשיתם סדר, כשמסודר פתאום נכנס אויר ואפשר לראות את היופי. 

    אהבתי

    1. היי, אל תגלי! אם יתברר שהפקקים בגללי אני כבר רואה מוקד ועליו אש גדולה ממתינה לי 🙂 
      אני אכן אוהבת סדר, אבל שונאת לסדר. גם פתרון חיצוני (עוזרת) לא עוזר, כי הן לא מסדרות אלא רק עורמות ערמות. ואחת ל, כשאכן מסודר זה באמת כיף. 

      אהבתי

  15. איזה כיף שאת פה! וכמו תמיד תענוג לקרוא. ההתמודדות שלכם עם המציאות בבית מעוררת התפעלות, אפילו הייתי אומרת השראה. וצחקתי כל כך כשרתמתם את תומס כ"כלי" לסייע לכם להתארגן לקראת החג. ממש צחקתי בקול. היה לי ברור שאיכשהו היקום יזמן לו איחור מספיק כדי שיגיע רק אחרי שתהיו מוכנים. זה פשוט התבקש. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s