ותודה על הדגים

"כל מה שקורה, קורה. כל מה שבעצם העובדה שהוא קורה, גורם למשהו אחר לקרות, גורם למשהו אחר לקרות. כל מה שבעצם העובדה שהוא קורה, גורם לעצמו לקרות שוב, קורה שוב. אבל זה לא אומר שכל זה קורה בסדר כרונולוגי דווקא."

דאגלס אדאמס מתוך הספר "לא מזיק ברובו"

אני נאלצת לפרוש מכתיבת הבלוג. 'נאלצת' זה לא מדויק כמובן. אף אחד לא שם לי אקדח לרקה, מאיים עלי או מציע הצעות שאי אפשר לסרב להן. זו בחירה, וכמו כל בחירה היא כרוכה בשיקולים וחיבוטי נפש, מחשבות על היתרונות והרבה כאב על המחיר.

כי נעמתם לי מאוד. אני עושה לי בראש רשימה של חברי ה'קהילה' שלי מכאן, חברים טובים שאת המילים שלהם אני מעריכה מאוד, ואמשיך להעריך. בניגוד לגילגול הקודם שלי כאן הפעם אני למודת ניסיון, ולא חותכת את הורידים הוירטואליים לגמרי. אני משאירה פה קצה חוט: הבלוג לא יימחק למרות שאת הפוסטים הרצים מחקתי כבר. הפוסט הזה יישאר כאן, מצבה לכל מי שיחפש אותי ברשת, שלט מחליד על חורבותיה של עיר רפאים שהייתה פעם שוקקת ומלאת חיים. גם המייל של כמו מניפה ימשיך לעבוד. מי יודע, אולי בעתיד השיקולים שהובילו אותי לסיים פרק זה בחיי (כל כך דרמטי. אבל הלא ככה זה באמת) ישתנו, יחולו שינויים בנסיבות, אולי, כמאמר
שוורצנגר: איי'ל בי באק!

ובינתיים, חברות וחברים, היו שלום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s